בית ארפאד

בית ארפאדהונגרית: Árpád-ház או Árpádok, נקרא בדיעבד גם "שושלת טוּרוּל" - בהונגרית Turul-dinasztia) היה שושלת השליטים הראשונה של הונגריה, שנציגיה שלטו בה כמלכים בשנים 1000-1301. מקור שמה של השושלת בנסיך הגדול ארפאד (מת בשנת 907). הוא איחד אחרי שנת 890 את שבטי המדיארים. תחת הנהגתו התחילה בסביבות שנת 896 ההתיישבות ההונגרית באגן הקרפטים.

עוד לפני ארפאד ופלישת ההונגרים לאגן הקרפטים חיזק אביו, אלמוש (895 - בסביבות 820) את שליטת משפחתו על שבטים פינו-אוגרים ושבטים טורקים הסמוכים להם. אז חיו שבטים אלה עדיין ב"ארץ הכוזרים". שם נבחר בנו של אלמוש, ארפאד, לנסיך הגדול של המדיארים. בסביבות שנת 892 התגייסו ההונגרים לצד המלך הפרנקי המזרחי ארנולף מקרינתיה במלחמתו נגד מלכות מוראביה הגדולה, אחר כך לצד הקיסר הביזנטי לאון השישי נגד הבולגרים.

המלך הראשון של בית ארפאד היה אישטוון הראשון, שכונה גם "קדוש". הוא ייסד את ממלכת הונגריה בשנת 1000 והנהיג בה את הדת הנוצרית. בנוסף אליו עוד שישה נציגים של שושלת ארפאד הוכרזו כקדושים או מבורכים של הכנסייה הרומית-קתולית. שני נציגים שלה הוכרו כקדושים גם על ידי הכנסייה האורתודוקסית. לכן בית ארפאד כונה בימי הביניים "משפחת המלכים הקדושים". (בהונגרית: szent királyok családja או szent királyok nemzetsége).

השושלת באה אל קיצה עם מותו של אנדראש השלישי בשנת 1301 והנציגה האחרונה של השושלת, בתו של אנדראש, אליזבת המבורכת מטס מתה ב-1336 או 1338. כל המלכים הבאים של הונגריה נחשבו לצאצאים "קוגנאטים" של בית ארפאד, כלומר היו מיוחסים אליו דרך קשרי נישואים. היוצא מן הכלל היחיד היה המלך מתיאש הוניאדי.

בית ארפאד
Árpád-ház
הונגריה
Alex K Kingdom of Hungary
מדינה נסיכות הונגריה
ממלכת הונגריה
תארים מלך הונגריה, דלמטיה, קרואטיה, קומניה, סלבוניה, בולגריה, לודומריה, דוכס שטיריה
מייסד אלמוש
השליט האחרון אנדראש השלישי
ראש הבית הנוכחי אין. התמזג עם בית לורן ליצירת בית הבסבורג-לוריין
שנת ייסוד בסביבות 855
התפזרות 1301
אתניות הונגרית

מוצא השושלת

במסורות המיתולוגיות של העמים הנוודים באסיה, אך גם אצל עמים אחרים, לרבות באירופה, שכיח היה שבעלי חיים מסוימים שיחקו תפקיד בלידת השושלות, כך למשל אצל המונגולים בנוגע לג'ינגיס ח'אן. לידת בית ארפאד תוארה בסיפור החלום של אמשה, הקיים בשתי גרסאות.

הסיפור בכתב על כך מופיע לראשונה בכרוניקה "גסטה הונגארורום", שנכתבה במאה ה-14 על ידי הנוטריון (P.dictus magister) האלמוני ("אנונימוס") של המלך בלה הרביעי. מדובר באגדה טוטמית. בגרסה ראשונה אמשה הרתה לעוף טורף ממשפחת הבזים. בגרסה אחרת בז מבקר את אמשה בחלום, כשהיא כבר בהריון. השם ההונגרי הקדום לבז היה "טורול", מילה ממוצא טורקי. ציפור הטורול הפכה לסמלו של בית ארפאד ומאוחר יותר של הונגריה כולה. כך נכתב על חלום אמשה במאה ה-14, בחצר של המלך בלה הרביעי:

בשנת 819 אחרי לידת אדוננו [...] התחתן איגייק (Ügyek), השליט האציל ביותר של כל הסקיתים עם אמשה, בתו של אאונדובליאנוס (Eunedubelianus) [...] בדנטימוגייר (Dentümogyer). אמשה הביא לעולם בן, לו קראו אלמוש [...] בזמן שהיא עמדה ללדת, ראתה בז בחלומה. הבז הודיע לאמשה שמחיקה עתיד לצאת מעיין, ומרחמה יוולדו מלכים, שיתרבו מחוץ למכורתם. חלום נקרא בהונגרית "אָלום" (álom), לכן קראו לבנה אלמוש (Álmos)

מלכי בית ארפאד לא השתמשו בשם "בית ארפאד" ושושלתם. לפי הכרוניקה "גסטה הונורום אט הונגארורום" (מעשי ההונים וההונגרים) של שימון קזאי בית ארפאד נקראים המשפחה או הקלאן "טורול" (de genere Turul). בימי הביניים כינו את השושלת "משפחת המלכים הקדושים".

הם היו בסופו של דבר צאצאים של אלמוש, אך את שם שושלתם קוראים בימינו לפי בנו של אלמוש, ארפאד, הנסיך הגדול שהוביל את שבעת השבטים ההונגרים (ואת הקבארים, שעדיין לא נטמעו בחיק ההונגרים) אל אגן הקרפטים. אנונימוס מזכיר את שנת 819 כשנת לידתו של אלמוש, תאריך הנחשב סביר בהתאם להערכות החוקרים. השם "אמשה" בא ככל הנראה מ"אמה" - אם, ומשמעותו - אמא. גם הוא וגם השם בעל הצליל הלטיני של בעלה - אאונדובליאנוס נראים תוספות מאוחרות יותר של הסיפור. מי היו באמת אבותיו של אלמוש אין כל מידע על כך. קיימות תאוריות לפיהן אביה של אמשה נקרא איגייק (Ügyek) או אלד (Előd). אולם בהונגרית Előd משמעותו "אבות" ו-Ügyek בהונגרית קדומה מובנו הוא "קדוש", מה שמראה כי שמות אלו אינם אלא שמות פיקטיביים.

הכרוניקנים מימי הביניים טיפחו עוד מסורת עממית הונגרית לפיה בני בית ארפאד הם צאצאים לאטילה ההוני. בכרוניקה של אנונימוס - "גסטה הונגארורום" ארפאד עצמו אומר:

הארץ המשתרעת בין הדנובה לטיסה השתייכה לאבי הקדמון, אטילה הכביר

Gesta Hungarorum מצוטט על ידי Gyula Kristó Hungarian History in the Ninth Century Szeged 1996

הנציג הראשון של בית ארפאד המוזכר על ידי בן זמנו במקור כתוב היה הנסיך הגדול אלמוש. הקיסר קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס בספרו "De Administrando Imperio" ציין כי "אלמוש היה הנסיך הגדול של פדרציית שבעת השבטים ההונגרים ("המנהיג הגדול של טורקיה", כלומר של הונגריה - μέγας άρχον Toυρκίας). ייתכן שקיבל בתחילת שלטונו את חסות הח'אן (ה"קגן") של הכוזרים. אולם בסביבות 862 פדרציית השבטים המדיארים השתחררה מעול הח'אנות הכוזרית.

אזורי ההתיישבות

כרוניקות מלפני 830 כמעט לא הזכירו את ההונגרים. בעוד שאחר כך נוכחותם מוזכרת יותר ויותר. מכאן שבאותה תקופה עדיין שהו המדיארים בערבות דרום רוסיה ודרום אוקראינה של ימינו, עד שנדדו אל אגן הקרפטים. ייתכן אז כי אלמוש נולד בסביבות 820 אי-שם על גדות הוולגה. השמות של סקיתיה ודנטימוגייר המוזכרים אצל אנונימוס, אינם מבהירים את התמונה. השם סקיתיה שימש לכינוי כלל אזורי ההתיישבות של העמים הנודדים במזרח, בעוד מיקומה של דנטימוגייר לא נמצא עד ימינו. מכל מקום חי אלמוש אי-שם מצפון לים השחור.

בהמשך בין השנים 895907 כבשו השבטים המדיארים את כל שטח אגן הקרפטים.

השבטים ההונגרים והנסיכות הגדולה

הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי דיווח בפירוט על ההונגרים. הוא הזכיר שמות שבעת השבטים: נייק (Nyék), מגייר או מגיירי (Megyer(i), קירטגיארמאט (Kürtgyarmat), טאריאן (Tarján), ינה (Jenő), קר או קרי Kér)i), קסי (Keszi), אולם בכרוניקת הקיסרים הביזנטים אין מידע בראש איזה שבט עמד אלמוש. בהתחלה עמדו שבטים אלה תחת ראשותו של אדם שנקרא "לוודי" או "לוודיאס". פרץ קרע בין השבטים בעקבות תבוסה שנחלו בסביבות 840–850 תחת שלטון הכוזרים מצד הפצ'נגים. חלק מהמדיארים נהרו דרומה, בכיוון פרס, בעוד אחרים יצאו מערבה, אל מקום שנקרא בכתביו של קונסטנטינוס השביעי "אטלקיזי" (Etelküzü). שם לפי דרישת הכוזרים, העביר לוודי את מושכות השלטון לבנו של אלמוש, ארפאד, שהפך לנסיך ההונגרי.

כאן הכרוניקות אינן מדייקות. בעוד שיוצא כי דרישת הכוזרים אירעה בסביבות 850, באותה שנה ארפאד היה בן 10 בלבד, ואז לא יכול היה להיבחר לנסיך גדול. מכל מקום לפני אלמוש היו קיימים יותר נסיכים ומנהיגים מדיארים, בעוד שאחרי אלמוש מדברות הכרוניקות באופן עקבי על שליט יחיד בלבד. הכרוניקן אנונימוס מתאר בחירות למעמד נסיך הגדול שאמורים היו להתקיים ב"סקיתיה". בבחירות אלה אלמוש מוזכר כנסיך הגדול. מפני שלאלמוש היו יותר בנים, ייתכן כי התקיים מאבק אלים ביניהם על כיבוש השלטון. יש סבורים שמותו של אלמוש היה בטקס פאגאני העלאת קרבן אנוש על המזבח, כפי שנהגו עמי הערבות עם מנהיגיהם שאיבדו את הכרזימה. יורשו ארפאד שלח משלחת לקונסטנטינופול שהודיעה כי מכאן ואילך ייבחרו הנסיכים הגדולים של ההונגרים רק מקרב צאצאיו של ארפאד. זאת אולי הסיבה שהכרוניקות מזכירות פחות את הנסיך הגדול אלמוש.

לפי הכרוניקות בשנת 895 נשא הנסיך הגדול ארפאד את התואר "גיולה", האחראי על הכוח הצבאי. המנהיג הרוחני של המדיארים הקדומים נקרא לעומת זאת "קינדה" (künde) או קנדה (kende). מן הדו"חות על מות אלמוש וקבורתו הוסק כי אלמוש נשא בתואר זה "קינדה".

השליטים הראשונים

בסביבות 895 הותקפו עדרי הבקר ונשותיהם של הלוחמים ההונגרים שנאבקו במערב על ידי פצ'נגים שדחפו את המדיארים לנטוש את השטחים ממזרח לקרפטים המזרחיים. אחרי שבסביבות 895 השתלטו המדיארים על פאנוניה, הם יצאו משם לעיתים קרובות לפשיטות ביזה נגד ארצות מערב אירופה - איטליה, פרנקיה המערבית (צרפת של ימינו) וספרד וגם נגד שטחי האימפריה הביזנטית. אחרי קרב לכפלד ב-955, שבו נוצחו המפקדים ההונגרים בולצ'ו ולהל על ידי הפרנקים המזרחיים בפיקודו של אוטו הראשון, הגיע הנסיך הגדול ההונגרי למסקנה כי על המדיארים להשתלב באירופה הנוצרית, אם ברצונם לבנות מדינה יציבה. בשנת 970 פסקו גם הפשיטות ההונגריות בתוך האימפריה הביזנטית. ב-973 חתם הנסיך הגדול גזה (997-990) בקוודלינבורג על הסכם שלום עם הקיסר הגרמני אוטו הראשון והתנצר.

הרביעי ביורשי הכתר של ארפאד, הנסיך הגדול ואיק (1038-975), הסכים בסוף המאה ה-10 להתנצר תחת השם סטפאן, בהונגרית אישטוון. בשנת 1001 שלח לו האפיפיור סילבסטר השני כתר והוא הוכתר למלך הראשון של הונגריה ונודע תחת השם אישטוון הקדוש כמייסד הממלכה ההונגרית. כגמול על מעשיו העניק לו האפיפיור את התואר "מלך אפוסטולי". משום כך נהגו לכנות את כל מלכי בית ארפד וגם את צאציהם כ"מלכים אפוסטוליים". שושלתו שלטה בהונגריה עד שקו הזכרים במשפחה דעך בשנת 1308 עם מותו של המלך אנדראש השלישי. אחרי שנים של מלחמות פנימיות עלה על כס המלכות קארוי רוברט מבית אנז'ו והקים שושלת חדשה.

ענף ואזול (1095-1046)

אחרי מותו של אישטוואן הראשון נותרה הממלכה ללא מלכים מבני בית ארפד. לתקופה קצרה שלט במדינה פטר אורסאולו האיטלקי. שלטונו נתפס על ידי בני זמנו כרודנות. הוא נהנה מתמיכת אבירים גרמנים, מה שהרחיק אותו מהאצולה ההונגרית. מלוכתו (1041-1038 ושוב 1044–1046) הופסקה על ידי שלטונו הקצר של שמואל אבא (1044-1041).

בנסיבות אלה עלה בחיק האצולה הרעיון להעלות על כס המלכות את בני ואזול: אנדראש, בלה ולבנטה. במטרה זו אירגן הקפטן וישקה, ממקורבי המלך המנוח שמואל אבא, קנוניה נגד פטר אורסאולו. וישקה זכה בתמיכתם של בויה ובונהה, בניו של הנסיך גיולה, שהובס בשנת 1003. אצילים אלה לא נמנו עם אוהדי הסדר החדש הנוצרי בהונגריה. הקושרים שיגרו שליחים אל בני ואזול, אך תוכניותיהם נחשפו. הם נתפסו ונענשו קשות:חלקם עונו עד למותם, ואת חלקם עיוורו. בלי קשר לקנוניה זו קמה תנועה מרדנית מקבילה בעיר צ'אנאד, מקום מושבו של הבישוף גלרט, ייתכן תחת הנהגתו. גם קושרים אלה תלו תקוותיהם בשלושת בני ואזול ושלחו אליהם שליחים ברוס של קייב, שבה מצאו מקלט. אנדראש ולבנטה שבו להונגריה והעמידו עצמם בראש המרד בשלהי הקיץ 1046. המרד משך אליו המונים ולבש גוון פאגאני. המלך פטר הודח ונענש על ידי הוצאת עיניו. לפי מקורות מסוימים הוא נפטר רק בשנת 1059, אחרי שנשא בגלות לאשה את הנסיכה הבווארית יודית פון שוויינפורט.

רבים ציפו שהאחים אנדארש ולבנטה יחזירו את הסדר הפאגאני הישן. לבנטה מת בשנת 1046 ואנדארש עלה על כס המלכות במקומו. המלך החדש סלד ממעשיהם האכזרים של הפאגאנים שבין המורדים, בעיקר רציחת הבישוף גלרט והוצאת עיניו של המלך המודח, פטר אורסאולו. בנוסף הופעלו עליו לחצים מצד האימפריה הרומית הקדושה להחזיר על כנו את הסדר הנוצרי. אנדראש הראשון ייצב את שלטונו ועודד את נתיניו לחזק מחדש את נצרותם. הוא שאף בימי מלוכתו ללכת בעקבות אישטוואן הקדוש. שלטון בני ואזול בהונגריה, שהתחיל עם המלך אנדארש הראשון נמשך עד שנת 1095, שנת מותו של לסלו הראשון הקדוש.

בני הענף ואזול של בני ארפאד:

  • אנדראש הראשון
  • בלה הראשון
  • שאלאמון
  • גזה הראשון
  • לסלו הראשון

ענף קלמן (1095–1131)

הענף קלמן של בית ארפאד כלל שני מלכים בלבד, אב ובן. קלמן, בנו הבכור של גזה הראשון, היה המלך היחיד מבין בני ארפאד שהתחנך ככומר. חינוכו השתקף בדרך שלטונו. הוא קידם מסורות ממורשתו של אישטוואן הקדוש, חוקק חוקים חדשים, השלים את התחזקות הממלכה וכבש את קרואטיה ודלמטיה. הוא היה המלך היחיד בקרב בני שושלת אראפד שידע קרוא וכתוב ובחצרו טיפח חיי תרבות משגשגים.

בנו של קלמן, אישטוון השני, היה היפוך מוחלט של דמות אביו. כישוריו היו צנועים למדי. ימי שלטונו התאפיינו בבידוד הממלכה מהעולם החיצון. אישטוואן השני איבד מהר את המוניטין שלו והפך תלוי בחסדי הפצ'נגים אותם הזמין לממלכה. בשנותיו האחרונות בקושי יכול היה להפעיל את סמכויותיו בגלל מחלות. בסוף שלטונו השושלת עמדה על סף הכחדה. אחיו של קלמן, אלמוש, מת ובנו, בלה עדיין לא נולד. לקלמן לא היו בנים אחרים ולאישטוואן השני עצמו לא היו ילדים בכלל. לצד המלך חי רק נציג יחיד של המשפחה, בלה שהיה סומא אחרי שעיוורו אותו. בענפים הנקביים חיו אמנם כמה צאצאים, כגון שאול, אותו מינה אישטוואן ליורש. מינוי זה היה אמור להבטיח את המשכיות שלטונו של ענף קלמן, אולם המציאות הייתה שונה. אחרי מות אישטוואן השני, סוגיית הירושה הוכרעה בשדה הקרב. מי שירש את כס המלכות היה בסופו של דבר בלה השני העיוור.

המלכים מהענף קלמן:

  • קלמן איש הספר
  • אישטוואן השני

ענף אלמוש (1131–1196)

במהלך המאה ה-12 שלטו בהונגריה צאצאיו של אלמוש, שעוור על ידי קלמן. בתקופתה זו הייתה הונגריה פעילה מאוד בזירה הפוליטית האירופית. כוחו של המלך אויים תכופות על ידי טוענים לכתר מפנים ומבחוץ. בלה העיוור השקה את יגונו במשקאות חריפים, בעוד בנו לא ניצל היטב את הכוח הצבאי שעמד לרשותו ולא חיזק את הממלכה. בלה השלישי אירגן קנצלריה ראשונה וניהל את הונגריה ביד חזקה. בימיו הפכה ממלכתו למעצמה.

בני הענף של אלמוש:

ענף אימרה (1205-1196)

שני המלכים מהענף הזה של הארפאדים שלטו בסך הכל תשע שנים. בלה השלישי הוריש בצוואתו את הארץ לאימרה, אולם אחיו, אנדראש, שקיבל מהמלך המנוח אחוזות רבות ונשלח על ידו להילחם בארצות ניכר במסגרת מסעות צלב, לא היה שלם עם החלטה זו ונאבק נגד אחיו. האפיפיור קרא לאנדראש לשים קץ לסכסכוך, אולם אנדראש לא הפסיק את הלחימה והביס את אנדראש. אחרי כן הקים ממלכה משלו בדלמטיה, משם תקף פעמים חוזרות את הונגריה. במותו בשנת 1204 השאיר אימרה את כס המלכות לבנו הקטין, לסלו, שהיה בן ארבע או חמש. אנדראש דודו היה לעוצר ולשליט בפועל של הממלכה. נסיבות מותו של לסלו השלישי אינן ברורות, והיו חושדים כי ידו אל אנדראש הייתה בדבר.

המלכים מענף אימרה:

הענף של אנדראש השני (1301-1205)

בני הענף הזה של בית ארפאד - דהיינו, אנדראש השני וצאצאיו, שלטו כ-104 שנה, לאורך כל המאה ה-13. נקודות הציון החשובות ביותר בתקופה זו היו שלטונה של גרטרוד ממראניה, בולת הזהב, פלישת המונגולים (טטרים) להונגריה ואחר כך שיקום הממלכה, הקמתן של ערים ומצודות והפירוק ההדרגתי של כוח המלכות. שושלת ארפאד הסתיימה עם מותו של אנדראש השלישי בשנת 1301. הונגריה נכנסה למאה ה-14 במצב של אנרכיה פאודלית.

המלכים מהענף של אנדראש השני:

אילן היוחסין של בית ארפאד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלמוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית ארפאד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארפאד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית ארפאד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זולטן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית אבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טקשון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית אוסאולו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיהאי
 
 
 
 
 
גזה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ואזול
 
אשטוואן I
1001–1038
 
הלנה?
 
שרולטה?
 
שמואל
1041–1044
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנדראש הראשון
1046–1060
 
 
 
בלה הראשון
1060–1063
 
 
{{{Pet}}}
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שאלאמון
1063–1074
 
גזה הראשון
1074–1077
 
לאסלו הראשון
1077–1095
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קלמן
1095–1116
 
אלמוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אישטוואן השני
1116–1131
 
בלה השני
1131–1141
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גזה השני
1141–1162
 
לאסלו השני
1162–1163
 
אישטוואן הרביעי
1163–1164
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אישטוואן השלישי
1162–1172
 
בלה השלישי
1172–1196
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אימרה
1196–1204
 
 
 
אנדראש השני
1205–1235
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאסלו השלישי
1204–1205
 
בלה הרביעי
1235–1270
 
אישטוואן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אישטוואן החמישי
1270–1272
 
אנדראש השלישי
1290–1301
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאסלו הרביעי
1272–1290

מלכי הונגריה (שושלת ארפאד)

שנות השלטון שליט תמונה הורים שנת לידה שנת מוות מידע נוסף
1000 – 1038 אישטוואן הקדוש St Stephen on the throne - Initial from the Képes Krónika גזה
שרולט
לערך 970/975 1038 Szent István, Vajk
1038 – 1041,
1044 – 1046
פטר אורסאולו Orseolo peter of hungary הדוג'ה אוטונה אורסאולו
אחותו הצעירה של אישטוואן הראשון
לערך 1011 בסביבות 1046 Velencei Péter, Orseolo Péter
1041 – 1044 שאמואל אבא Aba samuel בסביבות 990 1044 Aba Sámuel
1046 – 1060 אנדראש הראשון Coronation Andrew I of Hungary - smaller ואזול ,נכד של טאקשון 1015 1060 Első András
1060 – 1063 בלה הראשון Béla elnyeri a koronát 1016 1063 Első Béla
1063 – 1074 שאלאמון הראשון Solomon of Hungary David אנדראש הראשון
אנסטסיה יארוסלבנה
1053 1087 Salamon
1074 – 1077 גזה הראשון Picta Sal בלה הראשון
אדליידה, בתו של מיישקו השני)
1040 1077 Első Géza
1077 – 1095 לאסלו הראשון הקדוש Laszlo-ChroniconPictum 1040 1095 Szent László
1095 – 1116 קאלמאן הראשון Konyves Kalman גזה הראשון
סופיה
1070 1116 Kálmán
1105 – 1131 אישטוואן השני II István koronázása KK קאלמאן הראשון,
פליציה ,בתו של רוג'רו, מלך סיציליה
1101 1131 Második István
1131 – 1141 בלה השני Bela II KK2 אלמוש, אחיו הצעיר של שאלמאן הראשון
פרדסלבה, בתו של סוויאטופולק
1110 1141 Második Béla
1141 – 1162 גזה השני Géza II בלה השני 1130 1162 Második Géza
1162 – 1172 אישטוואן השלישי, מלך הונגריה III István גזה השני,
אפרוסיניה, בתו של מסטיסלב הראשון הגדול מקייב
1147 1172 Harmadik István
1162 – 1163 לאסלו השני II László בלה השני 1131 1163 Második László
1163 – 1165 אישטוואן הרביעי Stephen IV of Hungary בלה השני 1133 1165 Negyedik István
1172 – 1196 בלה השלישי Bela3 גזה השני,
אפרוסיניה, בתו של מסטיסלב הראשון הגדול מקרייב
1148 1196 Harmadik Béla
1196 – 1204 אימרה הראשון Imre király בלה השלישי 1174 1204 Imre
1204 – 1205 לאסלו השלישי Ladislaus III Hungary אימרה הראשון 1200 1205 Harmadik László
1205 – 1235 אנדראש השני Andrew II of Hungary בלה השלישי 1177 1235 Második András
1235 – 1270 בלה הרביעי BelaIV-ChroniconPictum אנדראש השני 1206 1270 Negyedik Béla
1246 – 1272 אישטוואן החמישי ארפאד V. István koronázása בלה הרביעי 1239 1272 Öttödik István
1272 – 1290 לאסלו הרביעי הקומני Kun laszlo אישטוואן החמישי 1262 1290 Kún Lászlo, Negyedik László
1290 – 1301 אנדראש השלישי Andrew III Kepes kronika האח הצעיר של בלה הרביעי 1265 1301 Harmadik András
אימרה הראשון, מלך הונגריה

אימרה הראשון, מלך הונגריה (בהונגרית: Első Imre;‏ 1174–1204) היה מלך הונגריה בין השנים 1196-1204. היה שותף למלכות עם אביו בין השנים 1182–1196. הוא עלה לכיסא המלוכה עוד במהלך חיי אביו המלך בלה השלישי אך עם מות האב הוא נאלץ להאבק על הכיסא מול אחיו אנדרש, בפשרה שהושגה בין האחים זכה אנדרש בשלטון על קרואטיה ודלמטיה והכתר ההונגרי נשאר בידי אימרה, עם זאת המתיחות בין שני האחים לא התפוגגה ושניהם נקטו בתככים ושוחד על מנת לאסוף תומכים. בקרב שנערך בשנת 1199 ניצח אימרה את אחיו ואילץ אותו לברוח לאוסטריה, בתיווך הכס הקדוש הושכן שלום בין האחים ואנדרש הוחזר למעמדו כדוכס קרואטיה ודלמטיה.

ביוזמת האפיפיור אינוקנטיוס השלישי ערך אימרה מספר מסעות מלחמה בבלקנים שמטרתם היא הכנסת השבטים המקומיים תחת כנפי הנצרות, אבל גם להסיר איום כנגד הממלכה ההונגרית והרחבת תחומי השפעתה. בשנת 1201 נלחם אימרה בסרביה ולאחר מכן בבוסניה כנגד שליטים מקומיים. בשנת 1202 יצא אימרה למסע מלחמה בבולגריה אך לא הצליח להגיע להכרעה.

בשנת 1201 העיר זארה שבדלמטיה שהייתה תחת חסותה של ונציה הכירה באימרה כשליט. הדוג'ה של ונציה, אנריקו דאנדולו הצליח לגייס צבא של צלבנים שיצאו לארץ הקודש במסגרת מסע הצלב הרביעי למלחמה לכיבוש העיר מחדש.

בשנת 1203 חזר הדוכס אנדרש לחתור תחת שלטון המלך אימרה ואסף צבא על מנת להכריע את העימות ולתפוס את הכתר. אימרה שנכח כי מצבו נואש צעד למחנה המורדים עטוי בכתר ובגדי המלכות והביא להתפוררות הקואליציה של יריביו. בריאותו הדועכת הביאה אותו להכתיר ביום 26 באוגוסט 1204 את בנו הקטין לאסלו למלך ואת אחיו אנדרש לעוצר. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן ב-30 בספטמבר או 30 בנובמבר. עם מותו החליט אנדרש לממש את שאיפתו לכתר ההונגרי וגירש את אלמנת אחיו והמלך הקטין לאוסטריה ותפס את הכתר.

בשנת 1198 נשא אימרה את הילדה קונסטנצה מארגון לאישה. לזוג נולד בשנת 1200 בן אחד - לאסלו השלישי שנפטר בשנת 1205.

אישטוואן הראשון, מלך הונגריה

אישטוואן הראשון (הקדוש) (בהונגרית: I. István; ‏ סביבות 975 - 15 באוגוסט 1038) היה מלכה הראשון של הונגריה.

ביאטריצ'ה ד'אסטה, מלכת הונגריה

המבורכת ביאטריצ'ה (השלישית) ד'אסטה (באיטלקית: Beatrice (Terza) d'Este, בהונגרית: Estei Beatrix ‏ 1215- לפני 8 במאי 1245) הייתה נסיכה איטלקיה מפרארה, מלכת הונגריה, אשתו השלישית של המלך אנדראש השני, מבורכת של הכנסייה הרומית-קתולית.

גזה השני, מלך הונגריה

גזה השני (בהונגרית: Géza II או Második Géza, בקרואטית: Gejza Drugi ‏ 1130 - 31 במאי 1162) היה מלך הונגריה ומלך קרואטיה בשנים 1162-1141.

גזה השני היה בנם הבכור של בלה העיוור ואשתו, ילנה מראשקה. במות אביו, היה גזה עדיין ילד וכמלך קטין הושם תחת אפוטרופסותם של אמו ושל אחיה, בלוש. בתחילת שנת 1146 נכבשה ברטיסלבה (אז פוז'ון) על ידי טוען לכתר ותיק (עוד מזמנו של בלה העיוור), בשם בוריס קאלאמאנוס, שנעזר בשכירי חרב גרמנים. כתגמול, פלש גזה באותה שנה לאוסטריה והביס את המרקגרף של אוסטריה, היינריך יאזומירגוט בקרב פישה.

על אף המתחים המתמשכים בין הונגריה לגרמנים, ביוני 1147 כשצלבנים גרמנים חצו את הונגריה, לא פרצו עימותים חשובים. כעבור חודשיים, הגיעו להונגריה גם המלך לואי השביעי מצרפת בראש צבא נוסף של צלבנים. יחד איתם הגיע גם בוריס קאלאמאנוס, שניצל את ההזדמנות הזאת כדי לשוב להונגריה.

לואי דחה את בקשתו של גזה להסגיר לו את בוריס, אולם מנע מהטוען לכתר ליצור מגע עם תומכיו המקומיים ולקח אותו איתו לקונסטנטינופול. גזה הצטרף לקואליציה שהקימו לואי השביעי ורוג'רו השני, מלך סיציליה נגד קונרד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ונגד הקיסר הביזנטי מנואל הראשון קומננוס.

בימי גזה השני הגיעו לממלכת הונגריה המתיישבים הגרמנים הראשונים שהיו אבות הסקסונים הטרנסילבנים. באותה תקופה התיישבו בהונגריה גם אבירים ממערב אירופה ולוחמים מוסלמים שבאו מהערבות הפונטיות. גזה השני הרשה לחייליו המוסלמים לקחת פילגשים.

בשנים 1155-1148 התערב גזה השני שש פעמים בשטחי רוס של קייב במאבקים על קייב, כשהוא תמך בנסיך איזיאסלב השני. הוא עשה זאת באמצעות שיגור כוחות או הגיע לשם בעצמו בראש צבאו. יחד עם בני בריתו, כולל הסרבים מראשקה, הוא נאבק בביזנטים, אך לא הצליח למנוע מהם לכפות שוב על הסרבים את חסותם.

בסופו של דבר פרצו סכסוכים בין גזה לשני אחיו, אישטוואן הרביעי ולאסלו השני שנמלטו מהונגריה אל חצר הקיסר בקונסטנטינופול. בשנים 1160-1158 תמך גזה השני צבאית בפרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במלחמתו נגד הליגה הלומברדית

אחרי שהקרדינלים המקורבים לקיסר פרידריך בחרו באנטי-אפיפיור ויקטור הרביעי.

גזה השני הכיר בלגיטימיות של האנטי-אפיפיור. אולם, כעבור שנה הוא שינה כיוון וחתם על הסכם עם האפיפיור מרומא, אלכסנדר השלישי

לפני מותו העניק גזה השני דוכסות מיוחדת לבלה, בנו הצעיר, לימים המלך בלה השלישי.

גסטה הונגרורום

גסטה הונגרורום (בלטינית: Gesta Hungarorum, "מעשי ההונגרים") היא הכרוניקה ההונגרית הראשונה ששרדה. נכתבה בידי מחבר אלמוני, המכונה באופן מסורתי בספרות ההיסטורית "אנונימוס" (Anonymus), כלומר "האלמוני". לפי הדעה הרווחת בין ההיסטוריונים הספר חובר בערך בין 1200–1230. הגסטה שרדה בכתב יד יחיד מן המחצית השנייה של המאה ה-13, הנשמר למשך מאות שנים בווינה. החל משנת 1933 או 1934 הוא עבר לאוסף הספרייה הלאומית על שם סצ'ני בבודפשט.

הנושא הראשי של ה"גסטה" הוא כיבוש אגן הקרפטים על ידי ההונגרים או המדיארים בצומת המאות ה-9 וה-10. לפי הכרוניקה, מוצא ההונגרים הוא בסקיתים הקדומים. אנונימוס מקשר גם בין ההונגרים ובין ההונים שבהנהגת אטילה שפעם שלטו בפאנוניה, ורואה בהונגרים יורשים לגיטימיים של ההונים.

לדעת החוקרים, שאב אנונימוס השראה מספרים שקרא - התנ"ך, האטימולוגיה של איזידורוס מסביליה, הכרוניקה "אקסורדיה סקיתיקה" מן המאה ה-7, ה"כרוניקון" של רגינו מפרים משלהי המאה ה-9, הרומנים העממיים על אלכסנדר הגדול מימי הביניים המוקדמים ("אלכסנדריה"), שירי עם ובלדות, אולי שירת הניבלונגים וכו'.

הוא השתמש גם בכרוניקה הונגרית מסוף המאה ה-11, שחלק ממנה נשמר בכרוניקה שלו ובכרוניקות מאוחרות יותר, אולם הנרטיב שלו בנוגע לכיבוש פאנוניה שונה מהתאורים שבכרוניקות אחרות.

אנונימוס אינו מזכיר את אותם האויבים שההונגרים לחמו בהם לפי המקורות מסביבות שנת 900, וכתב כי ההונגרים נאבקו בשליטים, שאינם ידועים ממקורות אחרים. אחת ההשערות הנפוצות בקרב ההיסטוריונים ההונגרים לגבי "גסטה הונגרורום" היא כי אנונימוס המציא את שמות האויבים של ההונגרים על בסיס שמות של מקומות גאוגרפיים.

היידודורוג

היידודורוג (בהונגרית: Hajdúdorog (מידע • עזרה); מכונה דאראג בהגיה החסידית) היא עיר בצפון מזרח הונגריה, כ-40 ק"מ מצפון לדברצן.

טורול

טורול (בהונגרית: Turul) היא ציפור מיתולוגית אגדית, המהווה את הסמל המובהק ביותר של הקשר בין העם ההונגרי לשורשיו בשבטים המדיארים וההקשרים שלהם עם ההונים בתקופה שלפני קבלת הנצרות. לפי האגדות הטורול מקנן בראש עץ החיים יחד עם נשמות התינוקות שלא נולדו (המופיעים גם הם כציפורים) ומהווה את הקשר בין הארץ לרקיע. הוא מסמל גם את רצון האל (או האלים) ואת גורל העם. בייצוגיו האמנותיים נושא הטורול בין טפריו חרב, היא "חרב אטילה".

יחסי הונגריה–פולין

יחסי הונגריה–פולין הם היחסים הדיפלומטיים שבין הונגריה לבין רפובליקת פולין. היחסים בין שתי המדינות החלו בימי הביניים. שתי המדינות חולקות היסטוריה משותפת כשתי מדינות מרכז אירופה, וכאיחוד אחד גדול. שתי המדינות חולקות דת משותפת ותרבות ואף חלקו בעבר שליטים. בשתי המדינות מקובל השיר "Pole and Hungarian Brothers to be" (או לפי הגרסה ההונגרית - Pole and Hungarian, two good friends). שתי המדינות חוגגות את קשרן ב-23 במרץ מדי שנה.

שתי המדינות הן חברות מלאות בארגון נאט"ו, אליו הצטרפו באותו היום (12 במרץ 1999). שתי המדינות הן חברות באיחוד האירופי ולוקחות חלק פעיל בקבוצת וישגרד (יחד עם סלובקיה וצ'כיה).

לסלו הרביעי, מלך הונגריה

לסלו הרביעי או לאסלו הקומני (בהונגרית: Kún László kiràly או Negyedik László, ‏ 1262 - 10 ביולי 1290 קֶרֶשסג) היה מלך הונגריה משושלת ארפאד, בנו ויורשו של המלך אישטוואן החמישי. עלה על כס המלוכה בגיל 10 ושלטונו נמשך 18 שנים בין 6 באוגוסט 1272 ל-10 ביולי 1290. לסלו הרביעי נקרא "הקומני", מכיוון שאמו ארז'בט הייתה נסיכה קומנית ובמיוחד מכיוון שהוא עצמו נמשך לתרבות ולמנהגי הקומנים ובילה את זמנו בקרבם. הוא קרא לעצמו "לסלו השלישי" מפני שדילג על בניו של המלך אימרה.

בגיל 8 השיאו אותו לאליזבט או איזבלה, בתו של קרלו הראשון, מלך סיציליה.

בהיותו בן 10 נחטף ונכלא לסלו זמנית על ידי פאודל מורד בשם יואכים גוטקלד שביקש לסחוט את המלך. במות המלך אישטוואן החמישי ב-6 באוגוסט 1272 הוכתר הילד כמלך בעודו שבוי. ה"ברונים" - הפאודלים הגדולים בממלכה - בעיקר ממשפחות אבא, קסגי וגוטקלד, ניצלו את תקופת הקטינות של המלך על מנת לנכס לעצמם שטחים גדולים נוספים ולנהל ביניהם מלחמות פרטיות על ההגמוניה במדינה.

בגיל 15, בשנת 1277 הוכרז לסלו בוגר על ידי אספה של כמרים, ברונים, הונגרים וקומנים. הוא כרת ברית עם רודולף הראשון, מלך גרמניה נגד אוטוקר השני, מלך בוהמיה. צבאו שיחק תפקיד מכריע בניצחון רודולף על אוטוקר בקרב מארכפלד ב-26 באוגוסט 1278.

לסלו לא הצליח להחזיר לידיו את הכוח השלטוני. לגאט של האפיפיור שהגיע להונגריה על מנת לעזור לו לחזק את שלטונו, הוכה בהלם בראות את המלך מוקף בהמונים של קומנים פאגגאים. לסלו הבטיח שיאלץ אותם להתנצר. עם זאת כשסירבו הקומנים להישמע לדרישות הלגאט הוא החליט לעמוד לצידם ונציג האפיפיור הטיל הליו נידוי.

פרץ סכסוך שבמהלכו הקומנים עצרו וכלאו את הלגאט של הכס הקדוש, בעוד שחסידי האפיפיור עצרו את המלך. הושגה בסופו של דבר הסכמה שבעקבותיה האישים העצורים שוחררו. המלך הסכים לשכנע את הקומנים להתנצר ולשנות מנהגיהם. אבל קומנים רבים עזבו את הממלכה.

בשנת 1282 נאלץ המלך עצמו להתעמת עם פלישת צבא קומני להונגריה וניצח אותו. בשנת 1285 ניצלה הונגריה גם מפלישה מונגולית. לסלו הפך כל כך בלתי פופולרי שהואשם על ידי רבים כי הוא זה שקרא למונגולים לפלוש לארצו. לסלו עזב את אשתו המלכה וחי בשנותיו האחרונות עם פלגשים קומניות. בזמנים ההם סמכות המלך הידרדרה מאוד. הוא נהג התלוות לבני בריתו הקומנים ונדד איתם ברחבי הממלכה. האפיפיור ניקולאוס הרביעי התכוון לארגן מסע צלב נגדו, אך המלך נרצח בינתיים על ידי שלושה קומנים.

לסלו השלישי, מלך הונגריה

לסלו השלישי, מלך הונגריה (בהונגרית: III. László magyar király, בסלובקית וקרואטית: Ladislav III., hrvatsko-ugarski kralj;‏ 1200 - 7 במאי 1205) היה מלך הונגריה וקרואטיה בין 1204 ל-1205.

ממלכת הונגריה

ממלכת הונגריה (בהונגרית: Magyar Királyság, בלטינית: Regnum Hungariae) הייתה ממלכה היסטורית שהורכבה בשיא התפשטותה מהונגריה, מסלובקיה ומקרואטיה של ימינו (למעט איסטריה), מטרנסילבניה (ברומניה של ימינו), מקרפטו-רותניה (באוקראינה של ימינו), מוויבודינה (בסרביה של ימינו), מבורגנלנד (באוסטריה של ימינו), ומשטחים קטנים אחרים הגובלים בימינו ברפובליקה ההונגרית העכשווית. הממלכה התקיימה במשך כמעט אלף שנים, בין 1000–1946, אולם ידעה מאות שנים של שלטון זר ופיצולים. הרצף נשבר על ידי משטרים רפובליקנים בשנים 1918–1919.

מרקיזות מורביה

מרקיזות מורביה (בצ'כית: Markrabství moravské, בגרמנית: Markgrafschaft Mähren), הייתה מדינה שהשתייכה לכתר בוהמיה, והייתה כפופה לדוכסות בוהמיה ולאחר מכן לממלכת בוהמיה, אשר התקיימה בתחילה כממלכה עצמאית, ומשנת 1526 תחת שלטון בית הבסבורג, עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

פטר, מלך הונגריה

פטר אורסאולו (בהונגרית: Peter Orseolo‏, Péter I (פטר הראשון) או Velencei Péter (פטר הוונציאני); בין 1010 ל-1015–1046 או 1059) היה מלך הונגריה פעמיים, פעם ראשונה לאחר מותו של אישטוון הראשון, מלך הונגריה בין השנים 1038 ל-1041, בה הודח על ידי שמואל אבא, מלך הונגריה ובפעם השנייה לאחר קרב מנפו, בין 1044 ל-1046. ניהל מדיניות של חיזוק הנצרות בממלכה שזה-עתה התנצרה ועדיין התקיים בה ציבור עובדי אלילים גדול והתקרב אל האימפריה הרומית הקדושה עד כדי ויתור קצר ימים על עצמאותה של הונגריה.

שאלאמון, מלך הונגריה

שַאלַאמוֹן או סלומון (בהונגרית: Salamon; ‏1053–1087) היה נסיך הונגרי מבית ארפאד. משנת 1057 כונה "המלך הצעיר" כי לבקשת אביו הוכתר למלך במהלך מלכות אביו. בין השנים 1063 ו-1074 היה מלך הונגריה השביעי של ממלכת הונגריה.

שושלת

שושלת היא שורה של שליטים השייכים לאותה משפחה, הנמשכת במשך דורות רבים. שושלת, העוברת בדרך כלל רק דרך הצאצאים הזכרים, נקראת גם "בית" (בעיקר באירופה), כגון בית הבסבורג. המונח משמש לעיתים גם כדי לתאר את התקופה בה אותה משפחה שלטה, או את האירועים והאופנות של אותה התקופה, למשל "אגרטל שושלת מינג" או סגנון טיודור. היסטוריונים

בדרך כלל נוהגים להתייחס להיסטוריה של מדינה מסוימת בתוך מסגרת של רצף שושלות, במיוחד באומות כמו סין, מצרים העתיקה וממלכת פרס. רוב ההיסטוריה הפוליטית של אירופה הושפעה או נשלטה על ידי שושלות כמו השושלת הקרולינגית, השושלת הקאפטינגית, שושלת הבסבורג, שושלת סטיוארט, שושלת הוהנצולרן ושושלת רומנוב.

עד המאה ה-19 היה זה מובן מאליו שאחד מתפקידיו הלגיטימיים של המלך היה להגדיל את שושלתו, כלומר, להגדיל את שטחיהם, עושרם וכוחם של בני משפחתו.

"נישואים שושלתיים" הם כאלו שנענים לחוקים ולהגבלות של השושלת כך שלצאצאים של אותם נישואים תישאר זכות הירושה וזכויות מלכותיות אחרות.

שושלת פיאסט

שושלת פיאסט (בפולנית: Piastowie) היא השושלת הראשונה ששלטה בפולין, מיסודה של פיאסט העגלן (פיאסט קולוג'יי) או פיאסט אוראץ', בן חושציסקו, החצי-אגדי. לפי האגדה בנו של פיאסט, שמוביט היה הנסיך הראשון של שבט פולאן. צאצאיו היו לסטק ושמומיסל. השליט הראשון משושלת זו שזהותו נחשבת ודאית מבחינה היסטורית היה הנסיך מיישקו הראשון (במאה ה-10). השושלת פיאסט שלטה בפולין מסביבות שנת 960 עד שנת 1370, שנת מותו של המלך קז'ימייז' הגדול. ענפים של שושלת זו המשיכו לשלוט בדוכסות מזוביה ובדוכסויות

של שלזיה החל משנת 1370 ועד מותו של הנציג הפיאסטי האחרון בשלזיה בשנת 1675

בני פיאסט התחתנו עם בני שושלות ומשפחות אצולה רבות ברחבי אירופה והחזיקו תארים רבים, אחדים מהם במסגרת האימפריה הרומית הקדושה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.