בישוף

בִּישׁוֹףגרמנית: Bischof; ביוונית: Επίσκοπος אֶפִּיסְקוֹפּוֹס – משגיח) או הֶגְמוֹן היא אחת הדרגות הגבוהות בהיררכיה של הכנסייה הנוצרית. זו הדרגה הגבוהה ביותר מבחינת היררכיה דתית ודרגות שמעליה הן אדמיניסטרטיביות או דרגות יוקרה.

בישוף עומד בראש מחוז כנסייתי (דיוקסיה), הוא האחראי על כל פעולות הדת ועל הקהילה הנוצרית כולה בעיר מחוז ובסביבותיה. הבישוף הוא זה שמסמיך כמרים במחוז עליו הוא אחראי. הכנסייה שבה מקיים הבישוף את טקסי הדת נקראת קתדרלה.

Vasnetsov Russian Bishops
בישופים רוסים, פרסקו מהשנים 18851896 מאת Viktor Vasnetsov, בקתדרלת ולדימיר בקייב

היסטוריה

משרת הבישוף החלה להתפתח בכנסייה הנוצרית לקראת סוף המאה הראשונה. בכתביהם של האבות האפוסטולים, ובפרט אצל איגנטיוס מאנטיוכיה, החל תפקיד המשגיח (אפיסקופי) או הרועה הרוחני לקבל מעמד חשוב יותר. איגנטיוס כותב באיגרת השישית אל האֵפֵסים שלו[1] כי הבישוף הוא שלוחו של האל, ועל-כן יש לכבדו כפי שמכבדים את האל. באיגרת ה-13 אל המגנסים הוא דורש כפיפות וציות מוחלטים לבישוף. באיגרת השלישית אל הטרלסים[2] הוא קובע את המבנה הרצוי לקהילה נוצרית: בראש הקהילה צריך לעמוד בישוף, תחתיו הפרסביטרים כ"סנהדרין של האל ואספת השליחים", ולבסוף הדיאקונים, הניצבים תחת הפרסביטרים.

בתקופה זו (איגנטיוס פעל בסוף המאה הראשונה ומת לפני שנת 107), כבר נוצר מבנה היררכי ברור לכנסייה. בראש כל מרכז כנסייתי היה אמור לעמוד בישוף, שסמכותו נבעה מהאל עצמו והיה חייב בציות רק לאל. אפילו הקיסר או מושלי הפרובינקיות היו חייבים בציות ובכפיפות לבישוף[3]; תחת הבישוף ניצבה מועצה של פרסביטרים, שתפקידם היה מובחן וכפוף; ותחתיהם הדיאקונים.

עם הזמן, כאשר המשיכה הכנסייה להתרחב, מונו בישופים לערים החשובות, אך המרכזים הכנסייתיים באזורים שמסביב לכל עיר גדולה פעלו בראשות פרסביטרים ודיאקונים מאותה העיר. כך, הפך הבישוף בהדרגה ממנהיג של כנסייה בודדת למנהיג של קבוצת כנסיות בשטח גאוגרפי מסוים.

המבנה המנהלי של האימפריה הרומית הפך לדפוס ארגון הכנסייה במהלך המאה הרביעית, במיוחד אחרי צו מילנו. השטח שבשליטת הבישוף, הדיוקסיה, הפך לחלק ממבנה האימפריה תחת הקיסר דיוקלטיאנוס. מאוחר יותר, עם התפוררות האימפריה, מילאה הכנסייה באופן הולך וגובר גם תפקידים של מנהל אזרחי, כפי שאפשר להתרשם מכהונתם של האפיפיור ליאו הראשון במאה החמישית וגרגוריוס הראשון במאה השישית, שהיו אנשי מדינה ומנהלנים בנוסף לתפקידם כרועים רוחניים. הבישוף הפך בתקופה זו במערב לבישוף נסיך, שליט דתי ואזרחי כאחד. הבישופים הפכו במקביל גם לבעלי אדמות גדולים, הן בגלל חוקי מעשר והן בגלל תרומות רכוש של אנשים שהצטרפו לכנסייה.

בחלק המזרחי של האימפריה, שיטת הלטיפונדיות שהוענקו לבישופות הייתה נפוצה הרבה פחות. השליטה האזרחית לא התמוטטה במזרח כפי שאירע במערב, ולכן הנטייה לצבירת כוח חילוני על–ידי הבישופים הייתה חלשה בהרבה.

הבישוף החשוב מבין הבישופים הנסיכים היה האפיפיור, ששלט כמונרך במדינת האפיפיור בזכות תוארו כבישוף רומא. טענתו לשלטון בנחלה זו התבססה על מה שכונתה מתת קונסטנטינוס (שברבות הימים התבררה כזיוף). בפועל, הושלטה סמכותו על השטחים במרכז איטליה בעקבות התפוררות שלטון האימפריה הביזנטית בשטחים אלו. מדינת האפיפיור בוטלה לבסוף באופן רשמי, כאשר המלך ויטוריו אמנואלה השני השתלט על רומא בשנת 1870 וכפה את איחודה מחדש של איטליה. מאוחר יותר, הגיע האפיפיור פיוס האחד עשר להסכם עם ממשלתו הפשיסטית של בניטו מוסוליני והפך לשליט העצמאי של מדינת הוותיקן בתמורה לוויתור על כל טענה למדינת האפיפיור. הוא הוכר כשליט עצמאי במסגרת ההסכמים הלטרניים ומצב זה נמשך עד היום.

בישופים כיהנו לאורך השנים הן בתפקידים רשמיים והן בתפקידים רשמיים-למחצה, בנוסף על כהונותיהם הדתיות. הארכיבישופים של מיינץ, טריר וקלן שימשו אלקטורים לתואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הם שימשו גם יועצים ראשיים עבור גרמניה, איטליה ודוכסות בורגונדיה. תפקיד זה של יועצים היה מקובל מאוד במלכויות ימי–הביניים. הלורד היועץ של אנגליה, למשל, היה כמעט תמיד בישוף, עד לסילוקו של החשמן תומאס וולזי מהתפקיד על ידי הנרי השמיני במאה השש עשרה. מצב דומה שרר גם בפולין, כאשר רק בישוף מילא את תפקיד הקנצלרז' (Kanclerz) עד המאה השש עשרה.

בצרפת בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית, היוו נציגי הכמורה ובמיוחד בישופים וראשי מנזרים את המעמד הראשון (premier état) באספת המעמדות, עד שתפקידם בוטל בזמן המהפכה.

סוגי בישופות

תפקידו המסורתי של הבישוף בכנסייה הקתולית הוא לשמש רועה האחראי לדיוקסיה (מכונה גם היפרכיה, כס או בישופות). הדיוקסיות שונות מאוד בגודלן ובהיקף אוכלוסייתן. ישנן דיוקסיות שהוקמו בימיה הראשונים של הנצרות, במיוחד באזור הים התיכון, שהן קטנות יחסית. אחרות, כמו בדרום אמריקה או המזרח הרחוק הן גדולות ומאוכלסות הרבה יותר. לעיתים, ישנו גם מבנה מרובד יותר של בישופות.

ארכיבישוף: ארכיבישוף הוא בישוף ארכידיוקסיה. לרוב מדובר בדיוקסיה יוקרתית בעלת מיקום מרכזי או חשיבות רבה בהיסטוריה הכנסייתית. התואר הוא כיבוד ואינו נושא עמו סמכות נוספת, אם כי רוב הארכיבישופים הם גם בישופים מטרופוליטנים.

בישוף מטרופוליטני: ארכיבישוף האחראי על קבוצת דיוקסיות או פרובינציה אקלסטית ומחזיק בסמכות פיקוח מסוימת על דיוקסיות אחרות. לעיתים בישוף מטרופוליטני עומד בראש אוטוכפליה, "סואי יוריס" או כנסייה אוטונומית.

בישוף סופרגני: בישוף סופרגני הוא בישוף הכפוף לבישוף אחר. בכנסייה הקתולית המונח מתייחס לכל הבישופים שאינם בישופים מטרופוליטנים (בישופי דיוקסיה ובישוף עזר). בכנסייה האנגליקנית מתייחס המונח לבישוף שהוא עוזר במשרה מלאה לבישוף דיוקסיה, או מי שמקבל אחריות לחלק מדיוקסיה של בישוף מסוים.

כורפיסקופוס (χωρεπισκοπος או chorepiscopus): בכנסיות המזרחיות הוא סגנו של האפיסקופוס ותחום אחריותו הוא הקהילות הכפריות והכנסיות הכפריות שבתחום שלטונו של הבישוף, כלומר אחריות על כל אלו שאינם תושבי העיר.

בישוף טיטולרי: בישוף טיטולרי הוא בישוף שאין לו דיוקסיה ועומד בראש כס טיטולרי, לרוב עיר עתיקה שבה הייתה בעבר בישופות, אך מסיבה כלשהי אין בה כזו היום. בישופים טיטולריים משרתים לעיתים קרובות כיורשים מיועדים או בישופי עזר. בכנסייה האורתודוקסית, הבישופים של הדיוקסיות המודרניות מקבלים לעיתים קרובות גם כס טיטולרי לצד המשרה המודרנית שלהם. לדוגמה: ארכיבישוף טיאטאירה ובריטניה הגדולה.

בישוף עזר: בישוף עזר הוא עוזר במשרה מלאה לבישוף דיוקסיה (מקביל לבישוף סופרגני בכנסייה האנגליקנית). בישופי העזר הם כמעט תמיד גם בישופים טיטולריים.

בישוף יורש: בישוף יורש הוא בישוף שניתנה לו הזכות האוטומטית לרשת את בישוף הדיוקסיה המכהן. המינוי של יורש נתפש לעיתים קרובות כאמצעי להבטיח המשכיות בראשות הכנסייה.

עוזר בישוף לשם כבוד: תואר הניתן לבישופים שפרשו, המקבלים היתר לפעול כרועים אפיסקופליים תחת פיקוחה של הדיוקסיה.

פרימט: בישוף של הכנסייה הוותיקה ביותר במדינה מסוימת. לעיתים, כהונה זו מעניקה סמכות על פני בישופים מטרופוליטנים, אבל לרוב היא משרה לשם כבוד בלבד. בכנסייה המזרחית המשרה המקבילה לפרימט היא אקסארכון ואילו בכנסייה האנגליקנית משמש התואר "בישוף נשיא".

פרילאט: כל נושא משרה כנסייתית מבישוף ומעלה ושיש לו סמכויות שיפוט כנסייתיות.

קרדינל (חשמן): קרדינל בדת הקתולית הוא בדרך כלל פרימט, פטריארך או בישוף טיטולרי בכנסייה הקתולית.

פטריארך: פטריארך הוא אדם העומד בראש סואי יוריס או אוטוכפליה עתיקה מסוימת. חלק מהכנסיות הללו מכנות את מנהיגיהן "קתוליקוס". הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית של אלכסנדריה מכונה "אפיפיור". לרוב הפטריארכים בכנסייה הקתולית תחום שלטון, אך בכנסייה הלטינית התואר הוא לשם כבוד.

מינוי וכהונה

1962 consecration of William Evan Sanders - Bishop of Tennessee
טקס הסמכת בישוף בממפיס, טנסי ב-1962

הבישופים מוסמכים לתפקידם על–ידי בישופים. נדרשים שניים או שלושה בישופים, בהתאם לכנסייה, כדי להפוך את ההסמכה לתקפה וחוקית.

לבד מההסמכה, ישנן שיטות אחרות בכנסיות שונות לבחירת מועמדים להסמכה כבישופים. בכנסייה הקתולית המודרנית אספת הבישופים מפקחת על בחירת בישופים חדשים באישור האפיפיור. ברוב הכנסיות המזרחיות אורתודוקסיות ישנה מידה של השפעה רשמית ורשמית למחצה של כמרים ומכהנים בקודש על בחירת הבישופים.

הבישוף, בתורו, הוא זה המוסמך להסמיך לכהונה את הכמרים והדיאקונים. במקרים מסוימים, נדרשת ברכתו לצורך ניהול טקסים מסוימים על–ידי הכמרים. בקתדרלה של הדיוקסיה נשמר עבורו כיסא מיוחד לשימושו הבלעדי, המכונה קתדרה או כס הבישוף. במקרים אחרים, הכיסא אינו מוצב תמידית, אלא מובא למקום רק כאשר הבישוף מבקר בקהילה.

הבישופים ממונים ברצף, בזה אחר זה, ובכנסייה הקתולית, האנגליקנית והאורתודוקסית נטען כי ישנו רצף של כהונה של בישופים מוסמכים מאז ימי השליחים, המכונה ירושה אפוסטולית.

בין המאה ה-4 למאה ה-9, משרות בישופות באירופה המערבית ובעיקר בגאליה עברו בירושה במשפחות גאלו-רומיות. לרוב היה הדוד מוריש את התפקיד לאחד מבני אחת מאחיותיו. כך שמרו משפחות האריסטוקרטיה על יוקרה דתית ועל האפשרות שהבישוף יזכה במעמד של קדוש ויעלה את יוקרת המשפחה.

בולה שהוציא האפיפיור לאו השלושה עשר בשנת 1896 קובעת, כי רצף הירושה האפוסטולית בכנסייה האנגליקנית אינו תקף, משום שזו שינתה את טקסי ההסמכה. למרות זאת, הכנסייה הקתולית מכירה לעיתים בהסמכות שלא בוצעו באישורה או תוך שינוי כללי ההסמכה, אצל בישופים קתולים שחרגו מן הכנסייה או קבוצות הקשורות בהם, כל עוד ההסמכה מבוצעת בהתאם לשאר הכללים. תופעה זו מכונה "אפיסקופי וגנטס". הכרה דומה קיימת גם בתקפות ההסמכה של בעלי התפקידים בכנסיות האורתודוקסיות. בכנסייה האנגליקנית היום, החלה גם הסמכת נשים לכהונה כבישופים, כשהראשונה שהוסמכה היא ברברה קלמנטין הריס, בשנת 1989.

הערות שוליים

  1. ^ ראו כאן.
  2. ^ ראו כאן
  3. ^ ראו למשל האיגרת אל הפילדלפים 4 כאן
24 בספטמבר

24 בספטמבר הוא היום ה-267 בשנה (268 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 98 ימים.

אפיפיור

האַפִּיפְיוֹר הוא מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית וראש מדינת קריית הוותיקן שברומא, ונוצרים קתולים רואים בו את ממשיך דרכו של פטרוס.

מוסד האפיפיורות קיים מעל ל-1,900 שנים וגם כיום לאפיפיור יש כוח פוליטי לא מבוטל והוא סוחף אחריו מיליארד ויותר מאמינים קתולים, ושולט על מדינה קטנה מאוד אך עשירה חומרית ותרבותית.

אחד מתאריו של האפיפיור הוא הבישוף של רומא (לטינית: Episcopus Romanus; למרות שבפועל ממלא את התפקיד אחד מעוזריו) וככזה הוא מכונה גם פונטיפקס עליון, תואר המבוסס על תוארו של הכהן העליון של הדת הרומית, הפונטיפקס מקסימוס. תארים נוספים בהם הוא מחזיק הם:

משרתם של משרתי האלוהים (Servus Servorum Dei)

ממלא מקומו של האלוהים (Vicarius Iesu Christi)

יורשו של ראשון השליחים (פטרוס) (Successor Principis Apostolorum)

הפטריארך של המערב (בוטל ב-2006).האפיפיור הנוכחי הוא פרנציסקוס, ה-266 במספר, שנבחר לכהונתו ב-13 במרץ 2013.

אריאניות

האריאניות הייתה זרם קדום בנצרות שסומן כמינות. האריאנים נקראו על שם מייסדם, אריוס מאלכסנדריה (בערך 256 - 336; Ἄρειος). האריאנים האמינו שהאל הבן שהתגלם בבשר בישו נברא על ידי האל האב, ועל כן הוא פחות ממנו. בכך הם חלקו על הפרשנות האורתודוקסית לשילוש הקדוש, בה האב, הבן ורוח הקודש הם שווים וקדמונים באותה מידה, ועל כן הוקעו ככופרים. המונח "אריאני" נטבע ככינוי גנאי על ידי אתנסיוס בישוף אלכסנדריה שהתנגד לתורת אריוס והשתמש בכינוי כדי לבדל את החולקים על הדוקטרינה שלו, גם אם לא היו מזוהים לחלוטין עם תורתו של אריוס. שרידי האריאנים נמוגו במאה השביעית. רק כעבור כאלף שנה, עם הרפורמציה, עלו שוב תאולוגיות בלתי-משלשות.

ארכיבישוף

ארכיבישוף או ארכיאפיסקופוס (ביוונית: αρχιεπίσκοπος – ראשון המשגיחים) הוא תואר כבוד אדמיניסטרטיבי בנצרות, הניתן לבישוף העומד בראש פרובינציה כנסייתית.

הפרובינציות הכנסייתיות הן היחידה הגדולה ביותר בחלוקה הטריטוריאלית של הכנסייה, בדומה מאוד לחלוקת הפרובינקיות של האימפריה הרומית. גודל הפרובינציות שונה באזורים שונים, וישנן פרובינציות בגודל של עיירה וכאלו בגודל של מדינה בת ימינו. הפרובינציות מתחלקות חלוקת משנה, לדיוקסיות אשר בראש כל אחת מהן עומד בישוף. הארכיבישוף ניהל את טקסי הדת בקתדרלה הגדולה של העיר הראשית בפרובינציה והתגורר בארמון בקרבתה. זהו תואר מנהלי שהוענק לראשונה בוועידת ניקיאה בשנת 325 לספירה. תפקידו של הארכיבישוף היה לעמוד בראש הכינוסים של הבישופים בפרובינציה - סינוד. הוא היה גם הממונה על הבישופים בפרובינציה והמפקח עליהם או מתייעץ עמם בענייני כנסייה שונים. הארכיבישופים קידשו את הבישופים לאחר שאלו נתמנו לתפקידם. הם גם מילאו את מקומם של בישופים שנאלצו להיעדר מהדיוקסיה שלהם, וביקרו בכל הדיוקסיות כדי לפקח על חיי הדת בהן. שאר תפקידיהם היו זהים לאלו של הבישופים.

חלק מהבישופים, שישבו בערים גדולות וחשובות נקראו מטרופוליטנים. בכל מדינה נבחר ארכיבישוף אחד כבכיר מבין כל הארכיבישופים, והוא כונה פרימוס (למשל הארכיבישוף של ריימס בגרמניה או של קנטרברי באנגליה).

הארכיבישופים שהיו האחראים על אזורי הנצרות הקדומה - אנטיוכיה, קונסטנטינופול, ירושלים ואלכסנדריה כונו פטריארכים. לפטריארכים ניתנה גם זכות להסמיך בישופים לארכיבישופים ולדון בעירעורים על פסקי דין של ארכיבישופים.

היום קיים גם תואר של ארכיבישוף טיטולרי - ארכיבישוף של פרובינציה כנסייתית שאינה קיימת עוד בימינו או תואר כבוד שניתן לבישוף מצטיין מבלי לשנות את סטטוס הדיוקסיה שלו.

ארכיבישוף מטרופוליטני

ארכיבישוף מטרופוליטני או מיטרופוליט (בלטינית: Metropolita, לפי ההיגוי היווני העתיק של Μητροπολίτης - "מֶטרופוליטֶס", ביוונית מודרנית: מיטרופוליטיס, ברוסית, באוקראינית, ברומנית, בסרבית, בבולגרית: מיטרופוליט) הוא תואר הניתן בנצרות הקתולית והאורתודוקסית לבישוף העומד בראש פרובינציה בעיר ראשית (מטרופולין): עיר ראשית של פרובינקיה רומית, פרובינקיה כנסייתית או בירה אזורית. בכנסייה הקתולית המערביות משתמשים במילה ארכיבישוף (מטרופוליטני). בכנסיות אלה סימן סמכותו ומעמדו של הבישוף המטרופוליטני הוא הפליום, רצועה שעליה צלבים הנענדת סביב הצוואר והכתפיים.

תוארם של חלק מהמטרופוליטים הוא תואר כבוד או תואר טקסי בלבד, כי הם מייצגים קהילות שנעלמו עם התאסלמות תושבי העיר אותה הם מייצגים.

בכנסייה הקתולית המערבית הארכיבישופים העומדים בראש בישופות מטרופוליטנית הם בעלי סמכות על פני בישופים במסגרת השטח עליו הם שולטים. אותם בישופים מכונים "בישופים סופרגנים", והם כפופים ישירות לבישוף המטרופוליטני. בישופים מטרופוליטנים מקבלים גם סמכות על פני דיוקסיה בה לא מונה עדיין בישוף בעקבות מותו או התפטרותו של הבישוף הסופרגני.

בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו

הארכיבזיליקה האפיפיורית של יוחנן הקדוש בלטראנו (באיטלקית: Arcibasilica Papale di San Giovanni in Laterano; בלטינית: Basilica Sancti Ioannis in Laterano או Archibasilica Sanctissimi Salvatoris) ברובע לטראנו שבעיר רומא, היא הקתדרלה של הדיוקסיה של רומא ומקום מושבו הרשמי של בישוף רומא, הוא האפיפיור. הבזיליקה היא העתיקה ביותר מבין ארבע הבזיליקות הפטריארכליות בעיר, והיא הכנסייה הראשית (כנסיית אם) של הכנסייה הקתולית. דקאן הבזיליקה הנוכחי הוא אגוסטינו ואליני, ויקאר של בישוף רומא. נשיא צרפת משמש באופן מסורתי ומתוקף תפקידו (ex officio) קאנון של הבזיליקה, תואר שעבר בירושה ממלכי צרפת, שהחזיקו בו מאז ימי אנרי הרביעי.

מעמדה כארכיבזיליקה מציב אותה מעל כל הכנסיות הקתוליות, כולל בזיליקת פטרוס הקדוש שבקריית הוותיקן. בזיליקת יוחנן הקדוש עצמה נמצאת בעיר רומא, מחוץ לגבולות קריית הוותיקן, אך מתוקף ההסכמים הלטרניים מ-1929 היא הוכרה כשטח אקס-טריטוריאלי של הוותיקן, בדומה למעמדן של שגרירויות בעולם.

הבזיליקה נקראת על שם יוחנן המטביל ויוחנן כותב הבשורה ועל שם סמיכותה לארמון הלטראנו. בגלל מעמדה המיוחד מוקדש לה יום חג במסגרת חגי הקדושים הנוצרים והוא חל ב-9 בנובמבר, יום הקדשת הבזיליקה.

דיוקסיה

דיוקסיה (בעברית "הגמונות" או "בישופות") הוא כינוי ליחידת מנהל טריטוריאלית המנוהלת בידי בישוף, בחלק מהכנסיות הנוצריות. בכנסייה הקתולית קרויה דיוקסיה המנוהלת בידי ארכיבישוף "ארכידיוקסיה" (בדרך כלל בשל גודל, משמעות היסטורית או שניהם). בשנת 2003 היו בכנסייה הקתולית 569 ארכידיוקסיות ו-2,014 דיוקסיות בעולם.

חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות כדוגמת הכנסייה האנגליקנית ירשו את מבנה הדיוקסיות במישרין במהלך הרפורמציה.

בתקופות האחרונות של האימפריה הרומית שולבו הפרובינקיות שהלכו והתפצלו, ביחידת מנהל גדולה יותר, הדיוקסיה - מלטינית dioecesis - מהמונח היווני διοίκησις, כלומר "מִנְהָל" (קיימת גם גרסה כי מקור המילה הוא שם הקיסר דיוקלטיאנוס שבימיו בוצעה חלוקה זו).

הכנסייה הקתולית ירשה במישרין את חלוקת הסמכות הרומאית במאה ה-5 ובמאה ה-6 לספירה, כשכל בישוף לקח לעצמו במלואו את התפקיד שמילא בעבר ה"פרפקט" הרומי. ההעברה התאפשרה בשל המנהג הנוצרי לקבוע את אזורי המנהל הכנסייתיים חופפים לאלו של המנהל האזרחי. בתקופה המודרנית משמרות דיוקסיות רבות (למרות חלוקות שבוצעו בשטחן במשך השנים) את הגבולות של החלוקה האדמיניסטרטיבית הרומאית העתיקה.

הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)

הכנסייה האפיסקופלית או "הכנסייה האפיסקופלית של ארצות הברית" (באנגלית: The Episcopal Church, ולעיתים בקיצור TEC) היא כנסייה בנצרות המשתייכת לזרם האנגליקני, שמרכז פעולתה בארצות הברית.

הכנסייה האפיסקופלית הייתה לארגון עצמאי זמן קצר לאחר המהפכה האמריקנית, כאשר חויבה לנתק את קשריה עם הכנסייה של אנגליה, הכפופה להלכה למלך בריטניה. בכך הייתה לכנסייה האנגליקנית האוטונומית הראשונה מחוץ לאיים הבריטיים. מקור השם במילה הלטינית Episcopus שמשמעה בישוף.

כנסיות אנגליקניות וכן מתודיסטיות נוספות, מחוץ לארצות הברית, כוללות בשמן את התואר "אפיסקופלית". (למשל הכנסייה האפיסקופלית של ירושלים והמזרח התיכון).

הקהילות מאורגנות בדיוקסיות, שבראש כל אחת מהן עומד בישוף. לכנסייה משתייכות מעל 7500 קהילות, שבראש כל אחת מהן עומד ועד מנהל, אשר בוחר (בכפוף להסכמת בישוף הדיוקסיה) את כהני הדת של הקהילה: כמרים ודיאקונים. הקהילות משתייכות ל-110 דיוקסות הפרושות בארצות הברית, וכן בטיוואן ובחלק ממדינות דרום אמריקה והאיים הקריביים. נוסף לכך קיים ארגון של הקהילות באירופה, שמעמדו דומה לזה של דיוקסיה. הדיוקסות שבארצות הברית מאורגנות בתשע פרובינציות.

מבחינת האמונה הדתית, מחשיבה הכנסייה את עצמה כמצויה בדרך הביניים שבין נצרות קתולית ופרוטסטנטיות. הן מבחינה ליטוּרגית והן מבחינה אמונית קיימים הבדלים גדולים בין קהילות שונות המשתייכות לכנסייה. שני נושאים שעמדו במוקד מחלוקת נוקבת בכנסייה בשנים האחרונות היו היחס להומוסקסואליות ושאלת קבלתן של נשים לתפקידים בהיררכיה הכנסייתית. בשנת 2006 נבחרה אשה, קת'רין ג'פרטס סצ'ורי, לתפקיד הבישוף העליון של הכנסייה, בחירה שעוררה ביקורת בקרב גורמים שמרנים בעולם האנגליקני בכלל. מרבית הדיוקסיות, אך לא כולן, מקבלות נשים לתפקידי כמורה ובישוֹפוּת.

ב-2010 נמנו כ-2.12 מיליון חברים רשומים בקהילות הכנסייה האפיסקופלית, מתוכם כ-1.95 מיליון בארצות הברית. מספר החברים הגיע לשיא של כ-3.4 מיליון באמצע שנות השישים, ונמצא בירידה הדרגתית בעשורים האחרונים, בדומה למצב בכנסיות אחרות מן הזרם המרכזי. האפיסקופלים בארצות הברית מהווים חלק גדול מאוד בפוליטיקה בכלכלה ובאקדמיה יחסית לגודלם באוכלוסייה הכללית. כקבוצה, אפיסקופלים אמריקאיים נוטים להיות משכילים יותר ולהרוויח יותר מאשר אמריקאים בכללותם. בנוסף, רבות מהדמויות הבולטות בארצות הברית, כמו בנקאים, אנשי תעשייה ועסקים ומשפחות ותיקות עשירות הן חברות בכנסייה האפיסקופלית, ומספר של המשפחות האמריקאיות העשירים ואמידים ביותר, כגון משפחת ואנדרבילט, משפחת אסטור, משפחת רוקפלר, משפחת דו פונט, משפחת רוזוולט ומשפחת פורבס הם אפיסקופלים. סימן נוסף של השפעת הכנסייה האפיסקופלית היא העובדה שיותר מרבע מכל נשיאי ארצות הברית היו אפיסקופלים.

המאה ה-5

המאה ה-5 היא התקופה שהחלה בשנת 401 והסתיימה בשנת 500. היא המאה החמישית של המילניום הראשון.

המינסטר של אולם

המינסטר של אוּלְם (בגרמנית: Ulmer Münster, ידועה גם כ"קתדרלת אולם") היא כנסייה בעיר אולם שבגרמניה, הבנויה בסגנון גותי. זוהי הכנסייה הגבוהה ביותר בעולם, עם מגדל ובראשו צריח מחודד המתנשא לגובה 161.53 מטר. במשך מאות שנים היוותה הכנסייה את אחת מנקודות הציון והמבנים הבולטים באזור. אף על פי שהיא נודעה כ"קתדרלת אוּלְם" היא לא בדיוק קתדרלה מאחר שמעולם לא הייתה מושב של בישוף.

הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול

הפטריארך האֶקוּמֶני של קונסטנטינופול (ביוונית: Οικουμενικός Πατριάρχης Κωνσταντινουπόλεω) הוא הפטריארך הכללי ה"ראשון בין שווים" בנצרות האורתודוקסית. בתפקידו זה הוא ראש וראשון לכל הבישופים האורתודוקסיים, יושב בראש כל קונציל של בישופים שבו הוא נוטל חלק, ומשמש כדובר הראשי של הכנסייה. עם זאת ובניגוד לאפיפיור בכנסייה הקתולית, הוא אינו נהנה מסמכות מעשית על פני הפטריארכים השונים או האוטוקפליות השונות בכנסייה המזרחית. המכהן הנוכחי במשרה הוא ברתולומאיוס מקונסטנטינופול.

מעמדו האקומני של הפטריארך היה מקור למחלוקת עם הרפובליקה הטורקית, שלפי חוקיה ביחס למיעוטים דתיים, הוא מוכר פשוט כ"פטריארך פנר" (פנר (Fener, Φανάρι) הוא רובע באיסטנבול בו שוכן מטהו).

עם תאריו של הפטריארך נמנים תואר הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול, שהיא אחת משש עשרה כנסיות אוטוכפליות ואחד מחמשת המרכזים הנוצריים המהווים את הפנטארכיה העתיקה. בתפקידו כראש הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול הוא מחזיק גם בתואר "ארכיבישוף קונסטנטינופול, רומא החדשה", משרה שכיום אין לה משמעות.

על פי המסורת הנוצרית, אנדראס הקדוש מינה בשנת 38 את איסטכיס לבישוף הראשון של ביזנטיון, וזה הבסיס לפטריארכיה של קונסטנטינופול.

כאשר הפך קונסטנטינוס את ביזנטיום ל"רומא החדשה" בשנת 330, נחשב לראוי כי הבישוף שלה, שקודם לכן היה פשוט סופרגן של הראקליאה, יהפוך שני בחשיבותו רק לבישוף של רומא עצמה. האפיפיורים של רומא התנגדו נמרצות לכך במשך עשרות שנים, משום שמיאנו לשנות את ההיררכיה הקיימת בכנסייה. בשנת 381, עם זאת, קבעה ועידת קונסטנטינופוליס הראשונה כי "בישוף קונסטנטינופול יהיה הראשון במעלת הכבוד אחרי בישוף רומא, משום שזוהי רומא החדשה".

האפיפיור דמסוס הראשון והאפיפיור גרגוריוס הראשון סירבו לאשר את החוק הקנוני הזה, צעד חריג ומעורר מחלוקת, משום שקביעות קונצילים אקומניים נחשבו למחייבות ביחס לכל הכנסיות הנוצריות. עם זאת, יוקרת המשרה המשיכה לצמוח תחת חסות הקיסר הביזנטי.

ועידת כלקדון בשנת 451 כוננה את קונסטנטינופול כפטריארכט בעל סמכות על פני אסיה הקטנה ותרקיה, עם סמכות של ערכאה עליונה בנושאי החוק הקנוני ביחס לפטריארכיות האחרות ושני בחשיבותו אחרי רומא. האפיפיור ליאו הראשון סירב לאשר את הקנון הזה, משום שבוצע בהיעדר נציגיו ורומא המשיכה לאורך מאות שנים להעניק את המקום השני בחשיבותו לקונסטנטינופול.

רק בעקבות הקונציל הלטרני הרביעי בשנת 1215 הותר לפטריארך קונסטנטינופול לשאת בתואר.[דרושה הבהרה] בשנת 1439 העניק קונציל פירנצה את התואר לפטריארך היווני. בפועל, היה די בסמכות הקיסר כדי להפוך את קונסטנטינופול לפטריארכיה השנייה בחשיבותה החל מקונציל כלכדון.

אחרי נפילת קונסטנטינופול תבע הסולטאן העות'מאני לעצמו את הזכות למינוי. בטורקיה של היום נדרש הפטריארך להיות אזרח טורקי, אך מותר לסינוד של קונסטנטינופול לבחור בו.

הר בישוף (רכס אלק)

הר בישופ (באנגלית: Mount Bishop) הוא הר ברכס אלק שבהרי הרוקי הקנדיים, על קו פרשת המים של אמריקה. ההר ממוקם בפרובינציית אלברטה שבקנדה, בסמוך לגבול בין אלברטה לבין פרובינציית קולומביה הבריטית.

חשמן

חשמן (בלועזית: קרדינל) היא הדרגה הגבוהה ביותר מתחת לאפיפיור במדרג האדמיניסטרטיבי של הכנסייה הקתולית. מקור השם בלטינית: cardo, כלומר "ציר", כינוי הבא לסמן את היותו של החשמן נקודת משען מרכזית במדרג הכנסייתי. חשמן הוא כומר או בישוף או ארכיבישוף שמונה על ידי האפיפיור כחבר בחבר החשמנים (בלטינית: collegium cardinalium). מינוי כחשמן הוא מינוי לכל החיים.

מגדבורג

מגדבורג (בגרמנית: Magdeburg (מידע • עזרה), בסקסונית תחתית: [Meideborg [ˈmaˑɪdebɔɐx) היא עיר הבירה של מדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה, אשר נמצאת על נהר האלבה. מגדבורג הייתה אחת מהערים החשובות באירופה בימי הביניים.

סינוד

סינוד (מיוונית: Σύνοδος) הוא ועידה כנסייתית בכירה, המתכנסת לשם הכרעה בענייני אמונה, פולחן ומנהל. מקור המילה במונח היווני שמשמעותו "אספה" או "מפגש", דומה במשמעותו לביטוי הלטיני "Concilium" ("קונקיליום" או "קונציליום"). במקורו היה הסינוד מפגש שבו כינס בישוף את הכמרים הכפופים לו, ואילו הקונסיליום היה כינוס בו הארכיבישוף כינס את הבישופים הכפופים לו. בכנסיות הקתולית והאורתודוקסית נעשה כיום שימוש במושג סינוד לכל כינוס דתי בו מתקבלות החלטות הקשורות לאמונה. בעת החדשה נוצל השם על ידי יהודים לתרגום המושג "סנהדרין" ללועזית, ובמובנו זה שימש בין היתר לתיאור אסיפות הרפורמים.

ועידה אקומנית היא סינוד כלל-כנסייתי (ומכאן השם "אקומני", דהיינו כלל-עולמי), אם כי למעשה מדובר בביטוי סובייקטיבי הקובע את גבולות הכנסייה הכלל-עולמית בהתאם להשקפת מכנסי הוועידה. ועידה אקומנית מכונה לעיתים גם "סינוד כללי", ובכנסייה הקתולית גם בכינוי "סינוד קדוש" (בלטינית: sancta synodus). החלטה של קונסיליום או של סינוד אקומני נקראת "קאנון" (חוק), ומכאן - החוק הקאנוני הוא סך כל ההחלטות שהתקבלו במהלך ההיסטוריה הנוצרית בקונציליומים שונים במקומות שונים ובוועידות האקומניות השונות. החוק הקאנוני מכתיב את האמת הכנסייתית (ה"דוגמה").

ברוח דומה קיימים סינודים לאומיים או אזוריים, בהתאם להיקף ההשתתפות בהם, והמושג מתייחס גם למועצות קבועות של בישופים נושאי תפקיד בכנסיות מסוימות, המכונות לעיתים "סינוד קבע". סוג ייחודי של סינוד הוא "סינוד דיוקסיה", בו מכנס הבישוף המופקד על הדיוקסיה את הכפופים לו, ולסינוד זה אופי של מתן הנחיות ולא של ועידה המתכנסת לשם הכרעה בעניין מסוים. במושב הרביעי של ועידת הוותיקן השנייה הוכרז על הקמת מועצה מצומצמת קבועה של בישופים, כחלק מן הקוריה הרומאית המכונה "הסינוד הקתולי הבינלאומי", המתכנסת אחת לשנתיים. סינוד קבוע זה נועד לקדם את שיתוף הפעולה בין הבישופים לבין האפיפיור.

סמל אנדורה

סמל אנדורה קיים מזה מאות שנים, אך אומץ על ידי המדינה באופן רשמי רק בשנת 1969. הסמל מפר את הכלל ההרלדי הבסיסי המוכר כחוק הטינקטורה, ולפיו "אין לשים מתכת על גבי מתכת, או צבע על גבי צבע". בסמל ארבעה לוחות:

הלוח הראשון, מצנפת בישוף זהובה עם קווי כסף ומאחוריה מטה כמורה (עבור La Seu d'Urgell).

הלוח השני, שלושה מוטות אדומים על זהב (עבור Foix).

הלוח השלישי, שתי פרות אדומות על זהב (עבור Béarn).

הלוח הרביעי, ארבעה מוטות אדומים על זהב (עבור אראגון).מתחת ללוחות מופיע בלטינית המוטו של אנדורה: "Virtus Unita Fortior" שתרגומו "מעלות מאוחדות חזקות יותר".

סנטה קלאוס

סנטה קלאוס הוא דמות בדיונית, המבוססת על מסורת שיובאה לארצות הברית על ידי מתיישבים מהולנד, המקושרת לחג המולד.

לפי המסורת, מדובר בזקן חביב וטוב לב, המגיע בלבוש אדום/כחול (כחול לפי האגדה הסקנדינבית ואדום לפי האמריקאית) מחבל לפלנד שבצפון סקנדינביה ומסתובב ברחבי העולם על גבי מזחלת רתומה לאיילים מעופפים. תפקידו של סנטה קלאוס לפקוד את בתי הילדים הטובים, להביא להם מתנות ולהגשים משאלות.

הדמות במשמעותה הנוכחית קיימת מסוף המאה ה-19. סנטה קלאוס התגלגל לאמריקה דרך דמותו האגדית של סינטרקלאס (Sinterklaas), שהובאה על ידי המתיישבים הראשונים מהולנד לניו אמסטרדם, שהיא ניו יורק של היום. בהמשך היא הופצה ברחבי ארצות הברית של אמריקה, ובהמשך בעולם כולו. משמעות השם "סינטרקלאס" בהולנדית היא "ניקולאס הקדוש" (סיינט ניקולאס), שהיה בישוף באסיה הקטנה, הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה הנוצרית וכפטרונם של הילדים, וב-1087 הועברו שרידיו לבארי.

קיימת מסורת בה מבוגרים מתחפשים לסנטה קלאוס לקראת החג לצורך שעשוע ילדים. בובות של סנטה קלאוס מקשטות את הבית בחג.

בארצות שונות מכונה סנטה קלאוס בשמות שונים, כגון "אבא חג המולד" (קוויבק ואירלנד). במדינות ברית המועצות לשעבר קיימת דמות בעלת מאפיינים דומים, המכונה "סבא כפור" המלווה ב"סנגורוצ'קה", דמות זו היא חדשה והיא מקושרת עם חג הנובי גוד יותר מאשר עם חג המולד.

קירילוס האלכסנדרוני

קירילוס האלכסנדרוני (ב יוונית:Κύριλλος Ἀλεξανδρείας) היה קדוש נוצרי, אחד מאבות הכנסייה, עסק רבות בתחום הכריסטולוגיה. היה הפטריארך של אלכסנדריה והדמות המרכזית בוועידת אפסוס, אשר גינתה את המינות הנסטוריאנית. היום המוקדש לו בלוח השנה הנוצרי הוא 9 ביוני אצל האורתודוקסים, ו-28 בינואר אצל הקתולים.

רץ (שחמט)

רץ הוא כלי במשחק השחמט. לכל שחקן שני רצים, הנעים על ערוגות בצבע שונה: רץ אחד שנע על משבצות לבנות בלבד, ורץ אחר שנע על משבצות שחורות בלבד. הרצים מתחילים על המשבצות הסמוכות למלך ולמלכה (ג1 ו-ו1 ללבן, ג8 ו-ו8 לשחור). כוחו מוערך בכשלושה רגלים, בדומה לפרש. שני הכלים נחשבים שווי ערך, ועל כן שחקנים נוהגים להחליף רץ בפרש ולהפך.

הרץ יכול לנוע באלכסון בכל כיוון כל מרחק שיחפוץ השחקן, כל זמן שאינו חסום על ידי כלי אחר (של השחקן או של היריב). בדומה לכל כלי השחמט האחרים, הרץ מכה את כלי היריב על ידי מעבר לערוגה שבה עמד הכלי המוכה. הכלי מעוצב בצורת כובע בישוף נוצרי.

ערכים בנצרות
נצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקניתנצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרה • חסד • גאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוף • כומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהמשפט קאנוני
יהדות משיחית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.