ביצוע תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית לנסיגה ישראלית מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון ולפינוין מישראלים. התוכנית יצאה לדרך ב-15 באוגוסט 2005 (י' באב תשס"ה). פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים. תוכנית זו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, עוררה ויכוח פוליטי עז בין שולליה לתומכיה.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות בעת עלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים. תוכנית ההתנתקות שנויה במחלוקת עזה, ועומדת בניגוד גמור להצהרותיו של שרון טרם היבחרו. למרות זאת היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. על פי הסקרים, התוכנית נהנתה מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

חלק מחברי הליכוד התנגדו ואף התפטרו מהממשלה בעקבות המהלך.

תוכנית ההתנתקות
המאבק על תוכנית ההתנתקות
ההכנות לביצוע תוכנית ההתנתקות
ביצוע ההתנתקות
ההתנחלויות שפונו
חבל עזה
(גוש קטיף
והתוחמת
הצפונית)
נוה דקלים | נצר חזני | פאת שדה
קטיף | רפיח ים | שירת הים
שליו | תל קטיפא | בדולח
בני עצמון | גדיד | גן אור
גני טל | כפר ים | כרם עצמונה
מורג | נצרים | אלי סיני
דוגית | כפר דרום | ניסנית
צפון השומרון גנים | כדים | חומש | שא-נור
רשימת ערכים הקשורים לתוכנית ההתנתקות

עיקרי תוכנית ההתנתקות

GlassSkyReflection1
הפגנת סטודנטים נגד תוכנית ההתנתקות
  • ישראל תפנה את אזרחיה ואת מתקניה הצבאיים מרצועת עזה וגוש קטיף.
  • ישראל תפנה ארבע התנחלויות בצפון השומרון (גנים, כדים, חומש ושא-נור) ומתקנים צבאיים קבועים באזור.
  • לישראל תהיה שליטה ביטחונית מלאה באוויר ובים, אך הותר לפלסטינים לפתוח את נמלי הים והאוויר ברצועה.
  • המבנים הקדושים יפורקו ויועברו לתוך ישראל, מבני הציבור יושארו כמחווה לפלסטינים ואילו הבתים הפרטיים יהרסו באמצעות כלי צמ"ה ישראלים והפלסטינים אלה שיפנו את ההריסות.
  • חוק פינוי-פיצוי: פיצוי ושיקום המתנחלים שיפונו.
  • השארת גושי ההתנחלויות הגדולים ביהודה ושומרון בידי ישראל, בכל הסכם קבע עתידי. שרון טען שתוכנית ההתנתקות השיגה התחייבות לתמוך בעמדה זאת מארצות הברית.

כחלק מהתחלת היישום, ראש הממשלה מינה את יונתן בשיא מהקיבוץ הדתי שדה אליהו לעמוד בראש מנהלת סל"ע האחראית על סיוע למפונים ויישובם מחדש.

ביצוע הפינוי

מעגלי הפינוי

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Shirat Hayam (8)
רא"ל דני חלוץ, הרמטכ"ל בזמן ההתנתקות ואלוף דן הראל, מפקד פיקוד הדרום בזמן ההתנתקות, משגיחים על ביצוע תוכנית ההתנתקות.

ביצוע הפינוי הורכב מ-6 מעגלי כוחות.

  • המעגל הראשון: המעגל שפינה את המתנחלים - החיילים והשוטרים שביצעו את הפינוי בפועל והקישו על דלתות בתי המתנחלים. למניעת סירוב פקודה, הוצבו בו כוחות שנחשבו לבעלי מחויבות גבוהה. החיילים היו קצינים, נגדים, וחניכי קורסים יוקרתיים, ועברו אימונים והכנה מנטלית למשימה.
  • המעגל השני: מעגל שתפקידו היה להגן ולתמוך על המעגל הראשון. כלל יחידות התערבות מיוחדות (כולל הימ"מ, צלפים ויחידת "מצדה" של שירות בתי הסוהר) שתוכננו לפעול במקרי חירום (תקרית ירי, איום בהתאבדות, התבצרות וכו), תמיכה לוגיסטית למפנים, עתודות כוח אדם, כוחות הנדסה להריסת הבתים.
  • המעגל השלישי: אבטחה הקפית ליישובים מפני התקפות טרור פלסטיניות.
  • המעגל הרביעי: מעגל אבטחה נוסף כנגד הטרור הפלסטיני, הכוחות נפרסו קרוב לריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית ואזורים מיושבים על מנת למנוע ירי של רקטות קסאם ופצצות מרגמה בעת הפינוי.
  • המעגל החמישי: חיילים הפרוסים מסביב לגדר המערכת של עזה. תפקידם העיקרי היה למנוע כניסת ישראלים לרצועה.
  • המעגל השישי: חיילים ומחסומים הפרוסים באזור עוטף עזה. תפקידם היה לדאוג שעוטף עזה יהיה פנוי לתחבורה הרבה של הצבא והמשטרה בעת הפינוי.

אופן ביצוע ההתנתקות במעגל הראשון

GushKatif yad-leachim
Yad Leahim baby

בשלב הראשון המכונה בעגה הצה"לית "יד לאחים" או "יד אחים", ניתנה לכל משפחה הזדמנות להתפנות בהסכמה. מטרת מבצע "יד לאחים" הייתה פרישת כוחות צבאיים באזורים המיועדים לפינוי תוך מתן עזרה למתנחלים באריזת רכושם, העמסתו במכולות והובלת המכולות אל יעדן ביישובי הקבע החדשים שנקבעו לכל משפחה. במהלך המבצע נקשו צוותי חיילים ושוטרים על דלתות בתי משפחות המתיישבים וחילקו להן צווי פינוי. הצוותים הונחו לגלות רגישות רבה לכאבן של המשפחות המפונות, לדבר איתן, ולנסות להקל על סבלן. בנוסף לפרישה הצבאית, הובאו למקום צוותים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שחלקם אף מהיישובים המיועדים לפינוי, למתן תמיכה בעיקר בנוער המפונה. משך זמן הפעולה של המבצע היה מיום ראשון בחצות עד יום שלישי בחצות ובמהלכו עזבו כ-600 משפחות את הגוש, אך עדיין נותרו בו למעלה מ-2,500 מסתננים לא חוקיים.

בשלב השני, את המשפחות שסירבו להתפנות, חיילים ושוטרים פינו בכוח לאוטובוסים ביחס של לפחות 4 שוטרים וחיילים לאדם אחד. נשים וילדים פונו בידי חיילות ושוטרות.

בתי הכנסת, מבני הדת ובתי העלמין פונו בידי אנשי הרבנות הצבאית, שדאגה שלא ישאר בהם אף חפץ קדוש אחד. ברוב היישובים, הוצאו ספרי התורה מבית הכנסת על ידי רב היישוב והתושבים שהסכימו להתפנות.

האוטובוסים שיצאו מהיישובים תוכננו לעבור למתקנים מיוחדים זמניים. התכנון היה שאת הלילות הראשונים של הפינוי יבלו התושבים בבתי מלון שנשכרו לכך מראש בבאר שבע, אשדוד, אשקלון וירושלים ובמתקני אירוח צבאיים ואחרים נוספים.

בפועל, מקום המגורים של רבים מהמפונים לא היה מוכן בזמן (ובמקרים רבים אפילו כלל לא הוסכם עליו עם אנשי היישוב), ורבים מהם נשארו בבתי המלון במשך חודשים ארוכים. חלק מהמתיישבים אף סירבו מלכתחילה להתפנות לבתי מלון, והעדיפו להשתכן במאהלים זמניים, וכך להבטיח את לכידות היישוב עד למציאת פתרון מגורים קבוע.

תחילת ההתנתקות

בתאריך ה־13 ביולי 2005 לאחר החלטת ממשלה נכנס לתוקפו צו אלוף המטיל סגר על גוש קטיף ומונע אליו כניסה של אזרחים שאינם תושביו הקבועים. מיום זה אזרחים שאינם בני המקום צריכים לקבל אישור מיוחד על מנת להיכנס לגוש. סגירה זו לא עברה בשלום, וההתנגדות לה הגיעה לשיאה בצעדת עשרות אלפים לעבר הגוש, שהמשטרה מנעה ממנה להתקדם אחר כפר מימון. צעדה זו התפזרה לבסוף בשלום, אך מועצת יש"ע הודיעה שבכוונתה לארגן הסתננויות של קבוצות קטנות לתוך גוש קטיף. ההתנגדות לסגירה כוללת גם סירוב של רבים מתושבי הגוש לשתף פעולה ולהזדהות, צעד שהביא פעמים רבות לקריסת הבידוק והכנסת אנשים רבים שאינם מתושבי הגוש. בסופו של דבר הצליחו להסתנן לגוש כ-5000 "מתגברים".

14 באוגוסט היה היום האחרון שבו הורשו מתיישבי עזה להישאר בבתיהם. עם כניסת ה-15 באוגוסט הופכת שהותם ברצועה לבלתי חוקית. אף על פי כן איפשר צה"ל יומיים נוספים של התפנות מרצון עד ה-17 באוגוסט, מועד התחלת הפינוי בכוח.

  • 15 באוגוסט
    • בחצות צאת ט' באב התשס"ה, נסגרו כל הכניסות לרצועת עזה בפני אזרחים.
    • מבצע יד לאחים: בבוקר למחרת החלה כניסת צוותי צה"ל והמשטרה למסור צווי פינוי לתושבי יישובי גוש קטיף. החיילים הונחו לסייע ככל האפשר לכל משפחה המעוניינת להתפנות מרצון ולגלות רגישות לכאבה. בחלק מהיישובים לא חילקו החיילים צווי פינוי עקב התנגדות התושבים. (סקירת חלוקת צווי הפינוי)
  • 16 באוגוסט

הפינוי הכפוי של האזרחים בגוש קטיף

ב-17 באוגוסט החל הפינוי הכפוי של האזרחים ברצועת עזה. בנוסף ל 8000 התושבים, שהו בגוש גם כ 5000 מסתננים, שבאו כדי לסייע לתושבים ולנסות להקשות, ואף לסכל, את הפינוי. הפינוי עצמו עבר ללא אלימות (למעט על גג בית הכנסת של כפר דרום), אך חלק מהתושבים הביעו מחאה קשה והתנגדות פסיבית לגרושם.

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Ganei Tal (9)
פינוי גני טל
Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Bedolach (21)
פינוי בדולח
Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Kfar Darom (16)
התנגדות לפינוי כפר דרום
  • 17 באוגוסט
    • החל הפינוי בכוח של אלה שלא התפנו מרצונם, אך עם זאת נמשך הפינוי מרצון לתושבים שביקשו הארכה לאריזת חפציהם לקראת עזיבת היישובים.
    • תושבי גני טל עזבו את ההתנחלות ללא פינוי בכוח בהתאם להסכם שהושג עם צה"ל לפיו הם יתפנו לאחר תפילת המנחה.
    • החל פינוי היישוב המרכזי בגוש קטיף נווה דקלים.
    • הושלם פינוי ההתנחלויות גני טל, בדולח, תל קטיפא, כרם עצמונה ומורג.
  • 18 באוגוסט
    • בנווה דקלים התבצרו כ-1500 אנשים בבית הכנסת. באולם אחד התרכזו הגברים ובשני הנשים. כוחות הביטחון פינו אחד אחד את המתבצרים הגברים, שגילו רק התנגדות פסיבית עיקשת לפינוי. רוב הנשים התפנו אחרי הידברות ממושכת, כשהן שבורות ובוכיות. בלילה גילו הכוחות המפנים שקבוצת בנות נעלו את עצמן בחדר פנימי בבית הכנסת. אחרי משא ומתן, ושיחה של הבנות עם החיילות שפינו אותן, הושלם פינוי בית הכנסת[1].
    • בכפר ים (ליד שירת הים) התבצר ד"ר אריה יצחקי (ראש הרשות היהודית העצמאית בחבל עזה) יחד עם עוד 40 אנשים על גג ביתו. יצחקי עצמו היה חמוש ברובה M-16 וטען ש"מלכד" את הבית. אחרי הידברות עם כוחות צה"ל מסר יצחקי את נשקו וכוחות צה"ל פינו את גג ביתו[2].
    • בכפר דרום התבצרו מתנגדים על גג בית הכנסת החל משעות הבוקר. הנהגת המתבצרים שאף היוו חלק ניכר מהם היו תלמידי ישיבת בית אל בראשות הרב זלמן ברוך מלמד שהיה סמוך לבית הכנסת. כדי לפנותם הופעלו לראשונה מכת"זים, כלי פריצה ומנופים עם כלובים של פיקוד העורף. אחר הצהריים פרצו כוחות של היס"מ אל תוך בית הכנסת ופינו את קומת הקרקע. על גג בית הכנסת של היישוב נתלה שלט גדול – "שנית כפר דרום לא יפול". על גגו התבצרו כ-250 בני אדם, רובם צעירים, ובהם מספר קצינים שהבכיר שבהם היה אל"ם במילואים. במהלך פינוי גג בית הכנסת התרחשו עימותים אלימים בין המתבצרים לבין המשטרה שבהם נפצעו קל שוטרים וחיילים מזריקת חפצים, וצבע שגרם לצריבות עור קלות לכ-10 מפנים. לאחר שהמשטרה הפעילה מכת"ז ומכולות פינוי באמצעות מנוף, היא הצליחה להשתלט על כל המתבצרים. הם נעצרו והוגשו כנגד חלקם כתבי אישום. שאר תושבי היישוב התפנו ללא אלימות, אך בעצב רב וכעס גדול תוך הצהרה שכפר דרום עתיד לקום בשלישית.
  • 19 באוגוסט
  • 21 באוגוסט
    • הושלם פינוי אלי סיני.
    • הושלם פינוי היישובים קטיף, עצמונה ושליו.
    • החלו הריסות הבתים ביישובים פאת שדה ודוגית[3].
    • טענות קשות מצד המפונים על התנהלותה של מנהלת סל"ע בעניין מציאת פתרון דיור זמנים וקבועים למפונים. בין השאר סבלו המשפחות שפונו ממחסור במקום ומצרכי יסוד וחלקן אף נדרש לעזוב את המלונות בהם שוכנו, מבלי שיידעו מה יעלה בגורלם. מפוני נצר חזני החליטו לחזור ליישוב במחאה על פינוים ממלון ברמת הגולן. מנגד, מתנדבים רבים באו לסייע למשפחות שפונו ואף תרמו להם מצרכי יסוד[4].
    • תושבי אלי סיני הקימו עיר אוהלים ליד יד מרדכי והודיעו כי יחנו שם עד שיימצא להם פתרון מגורים קבוע שישמור על המבנה הקהילתי שלהם.
Pinui-netzarim01
פינוי נצרים ומנורת שבעת הקנים מגג בית הכנסת

הפינוי הכפוי של האזרחים בצפון השומרון

פינוי התשתיות והמבנים

הריסת הבתים

HPIM5954
בתי היישוב קטיף לאחר הריסתו, אוגוסט 2005
טנקים בגני טל
טנקים ודחפורים ברחבת הכניסה ביישוב גני טל במהלך הריסת היישוב, אוגוסט 2005

אחרי משא ומתן מפרך עם הפלסטינים וגורמים בינלאומיים הוחלט לבסוף שישראל תהרוס את הבתים הפרטיים של המתנחלים ואילו הפלסטינים יפנו את ההריסות אל סיני במימון בינלאומי. רוב החממות פורקו והועברו לשטח ישראלים ואלה שנותרו נמכרו לחקלאים פלסטינים בתיווך הקרן לשיתוף פעולה כלכלי. מבני הציבור הלא-דתיים הושארו על כנם כמחווה של רצון טוב לפלסטינים.

לשם הריסת הבתים, שכר משרד הביטחון כלי צמ"ה של קבלנים אזרחיים ואת ההריסות ביצעו מפעילים אזרחיים תחת פיקוחו של ויקטור בר-גיל. ההריסות בוצעו באמצעות מחפרים מדגמים שונים ודחפורים מדגמי D10L ו-D9R. דחפורים צבאיים לא היו מעורבים בהריסה.

פינוי התשתיות והצבא

בצפון השומרון לא פונתה הנוכחות הצבאית מחשש ליצירת חלל ריק שיאפשר את הפיכת צפון השומרון למרכז טרור ויגרום לערי השרון לחיות תחת איום של רקטות קסאם ונשק תלול-מסלול אחר.

ברצועת עזה בוצע גם פינוי מלא של כוחות הצבא, ביניהם כוחות המוצבים בציר פילדלפי. בתחילת ספטמבר החלו בצה"ל לפנות את התשתיות הצבאיות ברצועה ולהרוס את התשתיות שאינן ניתנות להזזה. על הריסת התשתיות הצבאיות ברצועת עזה הופקדו יחידות יהל"ם ומהנ"פ (=מפקדת הנדסה פיקודית) דרום של חיל ההנדסה. כל הציוד הצבאי כבר פונה מהרצועה ויחידות הנדסה אף פירקו את "גשר מור" לגוש קטיף באמצעות עגורנים ומשאיות. מקלטים וממ"דים בהתנחלויות, מחנות צה"ל ברצועה, כולל בסיס התיאום והקישור ליד מעבר ארז הושמדו בפיצוצים מבוקרים.

הפינוי הצבאי הסתיים ב-12 בספטמבר.

פינוי הקברים

ב-28 באוגוסט החלה העתקתם של 48 קברים הנמצאים בבית העלמין של גוש קטיף לבתי קברות ברחבי הארץ, בהם בית העלמין החדש בניצן ובית הקברות בהר הזיתים. המשפחות השכולות קיימו הלוויה חוזרת ליקיריהם וישבו שבעה למשך יום. ב-1 בספטמבר הסתיים פינוי כל חלקות הקבר בהלוויה המונית (בה נכחו 20,000 איש כולל יו"ר הכנסת רובי ריבלין והרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו) ל-15 חללי גוש קטיף שנטמנו בהר הזיתים בירושלים[8].

פינוי בתי הכנסת

Ganei Tal Synagogue
בית הכנסת ביישוב גני טל לאחר פינויו. אוגוסט 2005.

פינוי והריסת בתי הכנסת הייתה אחת הסוגיות הסבוכות בתוכנית ההתנתקות. המדינה רצתה להרוס את בתי הכנסת, מאחר שלא יכלה להעתיקם בשלמותם ופחדה שאם תשאיר אותם בשטח הפלסטינים יחללו אותם. רבני גוש קטיף ורבני הרבנות הראשית הביעו מחאה חריפה על הכוונה להרוס את בתי הכנסת ועתרו לבג"ץ כנגד הריסת בתי הכנסת[9]. הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו קרא לא להרוס את בתי הכנסת של גוש קטיף אלא להשאירם כדי ש"הם יהיו ה'יד ושם' של גוש קטיף, יד ושם לחורבן שהיה, הם יהיו האנדרטה לחבל ארץ פורח ופורה שהיה בגוש קטיף ואיננו"[10].

למרות המחאה והתנגדות, דחה בג"ץ את העתירה נגד הריסת בתי הכנסת ב-8 בספטמבר ונתן אור ירוק להריסתם, ברוב של 4 שופטים נגד 3. ההחלטה גררה מורת רוח וביקורת קשה כנגד בג"ץ בקרב הציבור הדתי[11], כפי שבאה לידי ביטוי בדבריו של דובר מועצת חבל עזה ערן שטרנברג שהשווה את הורסי בתי הכנסת לנבוכדנאצר וטיטוס שהחריבו את בית המקדש[12].

התכנון היה להרוס את רובם באמצעות פיצוץ ב-9 בספטמבר אך עקב בקשת שר הביטחון שאול מופז ונשיא המדינה משה קצב נדחתה ההריסה ליום ראשון ה-11 בספטמבר 2005 והוחלט שתבוצע רק בתנאי שתאושר בהחלטת הממשלה. בסופו של דבר, בלחץ הרבנים, שינתה הממשלה את החלטתה ברגע האחרון בטרם פינוי הרצועה והותירה את המבנים על כנם, למעט בית הכנסת של אלי סיני שנהרס עקב חוסר תיאום.

אחרי נסיגת כוחות צה"ל ב-12 בספטמבר עלו מאות פלסטינים על ההתנחלויות שפונו והחלו לשרוף ולחלל את בתי הכנסת[13]. מאוחר יותר, השלימה הרשות הפלסטינית את הריסת רוב בתי הכנסת[14]. התמונות גרמו לזעם רב ורגשות קשים אצל ישראלים רבים, וגררו גינויים קשים כנגד הממשלה שלא הגיבה על כך וכנגד הפלסטינים שאפשרו את הפגיעה בבתי הכנסת.

ציר פילדלפי

לפני ובמהלך ביצוע ההתנתקות התנהלו דיונים קדחתניים במערכת הביטחון ובממשלה האם להעביר את ציר פילדלפי ליד המצרים ולהפקיד בידם את האחריות למנוע הברחות נשק לרצועת עזה. למרות התנגדות של השב"כ ושל חברי כנסת הטוענים שמדובר בפריצת הסכם הפירוז של סיני במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, החליטה הממשלה להעביר את הציר לידי המצרים על מנת לא ליצור "רצועת הביטחון" או "חוות שבעא" נוספת בה הפלסטינים יוכלו להפעיל טרור כנגד ישראל, מבלי לשלם מחיר מדיני.

ב-28 באוגוסט אישרה הממשלה הסכם לפרישת 750 חיילים מצריים, המצוידים בנשק כבד (כולל מטולי RPG-7), ב 30 שריוניות, 4 ספינות סיור ומספר מסוקים. ההסכם אושר בכנסת ב-31 באוגוסט 2005[15]. כוחות צה"ל פינו את ציר פילדלפי ב-12 בספטמבר במסגרת "מבצע אשמורת אחרונה".

מבצע "אשמורת אחרונה"

Kisufim-closed01
נעילת השער במחסום כיסופים

במבצע אשמורת אחרונה התפנו כוחות צה"ל מהרצועה ובכך סיימו 38 שנים של שליטה ונוכחות ישראלית ברצועת עזה.

ב-11 בספטמבר 2005 נערך במחנה אוגדת עזה טקס פרידה מרצועת עזה במעמד הרמטכ"ל דן חלוץ. חלוץ נאם נאום פרידה בו אמר כי "אנו יוצאים מהרצועה בראש מורם", דגל ישראל קופל והטקס הסתיים בשירת התקווה[16].

אחרי הטקס החלה נסיגה של כוחות צה"ל, דרך שני צירים עיקריים: ציר כיסופים וציר פילדלפי-כרם שלום. הנסיגה הסתיימה בשעה 7:00 בבוקר ב-12 בספטמבר אחרי ששני שופלים של חיל ההנדסה הערימו סוללת עפר והג'יפ של מפקד אוגדת עזה תת-אלוף אביב כוכבי יצא אחרון דרך השער שנסגר. דגל ישראל שקופל מבסיס אוגדת עזה הונף מחדש בצדו המזרחי של מחסום כיסופים, היכן שקמה המפקדה החדשה של אוגדת עזה[17].

ההערכות בתום ההתנתקות

צה"ל נערך מסביב לרצועת עזה ופרש את כוחותיו ב"ציר הוברס" סביב גדר המערכת עם הרצועה. הגדר תוגברה באמצעי התרעה אלקטרונים, עמדות מכ"ם, תצפיות ומוצבים על מנת לאתר ולסכל הסתננויות של מחבלים. כטב"מים של חיל האוויר הישראלי השלימו את מעגל האבטחה על ידי תצפיות מלמעלה. צה"ל שקל גם להקים גדר שנייה סביב הרצועה[18].

ליד מעבר כיסופים נבנתה המפקדה החדשה של אוגדת עזה.

הרמטכ"ל דן חלוץ וראש אג"מ האלוף ישראל זיו הבטיחו בראיונות לתקשורת ונאומים ממלכתיים שהתקפות טרור מכיוון רצועת עזה, ולא משנה מהי היא חומרתן, תגרורנה תגובה קשה וחסרת פרופורציה על מנת ליצור תג מחיר שיבהיר לפלסטינים שהטרור לא משתלם ולא מקובל. חלוץ אף רמז לכך שלראשונה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, ישראל תעשה שימוש בארטילריה על מנת להגיב על הטרור הפלסטיני[19].

נתונים

רצועת עזה

גוש קטיף

Katif
מפת רצועת עזה וגוש קטיף

סה"כ: 8,800 תושבים, 5000 מסתננים = 13,800 נפש.

צפון השומרון

סה"כ: 680 תושבים

סך הכול תושבים

הערכה: כ-10,000 - 15,000 נפש

נתונים: מעריב, ynet

גלריה

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Bedolach (13)

פינוי בדולח

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Atzmona (2)

פינוי בני עצמון (עצמונה)

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Ganei Tal (13)

פינוי גני טל

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Gan Or (2)

פינוי גן אור

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Kerem Atzmon

פינוי כרם עצמונה

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Kfar Darom (17)

פינוי כפר דרום

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Kfar Hayam

פינוי כפר ים

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Morag (12)

פינוי מורג

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Neve Dekalim (25)

פינוי נווה דקלים

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Nissanit (4)

פינוי ניסנית

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Pe'at Sadeh

פינוי פאת שדה

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Shirat Hayam

פינוי שירת הים

Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Tel Katifa (12)

פינוי תל קטיפה

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מסמכי תוכנית ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי

אתרי חדשות בנושא ההתנתקות

ידיעות, כתבות ומאמרים

דיווחים על ביצוע ההתנתקות:

כתבות, מאמרים וסיכומים:

הערות שוליים

  1. ^ אורי גליקמן, נוה-דקלים: הכוחות מפנים את המסתננים מבית הכנסת, באתר nrg‏, 18 באוגוסט 2005
  2. ^ אלירן חיאט, אמיר בוחבוט, אפרת זמר, אורי גליקמן, אלון שני, מיכל הניג, אילאיל שחר, נצר חזני ויועד קדרי, החל משא ומתן עם המתבצר החמוש, באתר nrg‏, 18 באוגוסט 2005
  3. ^ אמיר בוחבוט, אורי גליקמן, גלי סימן-טוב, אלי בוהדנה, יועד קדרי, אלירן חיאט, אלון שני, דינה אברמסון ודורון נחום, החל הרס הבתים בגני-טל ובפאת-שדה, באתר nrg‏, 21 באוגוסט 2005
  4. ^ טל ימין-וולבוביץ', יפונו שוב - הפעם מבתי המלון, באתר nrg‏, 21 באוגוסט 2005
  5. ^ אמיר בוחבוט, איתי שטרן, דינה אברמסון וקלמן ליבסקינד, נצרים: רוב התושבים כבר התפנו, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2005
  6. ^ חלוץ שיבח את המנהיגות הרוחנית בשא-נור, באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוגוסט 2005
  7. ^ דו"צ : רבני צפון השומרון מנעו את האלימות, באתר הפורומים "פרש", 23 באוגוסט 2005
  8. ^ אורי גליקמן, "סליחה שלא נתנו לכם מנוחה", באתר nrg‏, 1 בספטמבר 2005
  9. ^ אבישי בן חיים, מועצת הרבנות: אסור להרוס את בתי הכנסת ברצועת עזה, באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2005
  10. ^ הרב לאו: בתי הכנסת יהיו ה"יד ושם" של גוש קטיף, באתר וואלה! NEWS‏, 1 בספטמבר 2005
  11. ^ אפרת פורשר ואמיר בוחבוט, בתי הכנסת בגוש ייהרסו בפיצוץ, באתר nrg‏, 8 בספטמבר 2005
  12. ^ טל רוזנר וחנן גרינברג, בג"ץ התיר להרוס את בתי הכנסת ברצועה, באתר ynet, 8 בספטמבר 2005
  13. ^ אי-פי ואמיר בוחבוט, המון פלסטיני שורף בתי הכנסת, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2005
  14. ^ סרט על הרס בתי הכנסת, 4 שנים לאחר ההתנתקות
  15. ^ אריק בנדר, הכנסת אישרה השינוי בהסכם השלום עם מצרים, באתר nrg‏, 31 באוגוסט 2005
  16. ^ אמיר בוחבוט, הנסיגה יוצאת לדרך - הגדוד הראשון עוזב את רצועת עזה, באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2005
  17. ^ אמיר בוחבוט, השער ננעל: אחרון החיילים עזב את עזה, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2005
  18. ^ חנן גרינברג, קו הגבול החדש: "מחבל לא יעבור כאן", באתר ynet, 12 בספטמבר 2005
  19. ^ עמיר רפפורט (טור דעה), החורים שבגבינה, באתר nrg‏, 9 בספטמבר 2005
12 בספטמבר

12 בספטמבר הוא היום ה-255 בשנה בלוח הגרגוריאני (256 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 110 ימים.

'''12 בספטמבר''' הוא גם יום המילקשייק שוקולד הבינלאומי 🍫

2005 בישראל

2005 בישראל (ה'תשס"ה-ה'תשס"ו) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 57 שנה מיום היווסדה. האירוע הבולט בה היה ביצוע תוכנית ההתנתקות.

אוגדת עזה

עוצבת שועלי האש, המוכרת יותר בשם אוגדת עזה (אוגדה 143), היא אוגדה מרחבית (אוגמ"ר) של צה"ל הכפופה לפיקוד הדרום ואחראית על אבטחת הגבול של ישראל עם רצועת עזה. האוגדה כוללת שתי חטיבות - צפונית ודרומית. מפקד האוגדה הנוכחי הוא תא"ל אליעזר טולדנו.

עד לביצוע תוכנית ההתנתקות שכן בסיס האוגדה בגוש קטיף, סמוך לנוה דקלים. לאחר מכן הועתק לבסיס במערב הנגב הצפוני, סמוך לקיבוץ אורים. ב-2008 הסתיימה בנייתו של בסיס חדש - מחנה רעים, שנבנה עבור האוגדה בעלות של למעלה ממאה מיליון שקלים, בסמוך לקיבוץ רעים, ומפקדת האוגדה ומפקדות החטיבות המרחביות הכפופות לה עברו לשכון בו.

המבצעים העיקריים של האוגדה ברצועת עזה בשנים האחרונות כללו את מבצע קשת בענן, מבצע ימי תשובה, ביצוע תוכנית ההתנתקות, מבצע גשמי קיץ, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן.

בספטמבר 2015, הוחלט לשנות את שמה של האוגדה מ"שועלי הדרום" ל"שועלי האש", ואת מספרה מ-643 ל-143, כהוקרה לעוצבת עמוד האש שפורקה בשנת 2014.

אלי סיני

אלי סיני הייתה התנחלות ויישוב קהילתי בצפון רצועת עזה, כ-15 קילומטרים מדרום לאשקלון.

בני עצמון

בְּנֵי עַצְמוֹן הייתה התנחלות ומושב עובדים בגוש קטיף שברצועת עזה אשר פונתה בשנת 2005 במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות.

גוש קטיף

גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

ה'תשס"ה

ה'תשס"ה (5765) ובקיצור תשס"ה –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-16 בספטמבר 2004, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 3 באוקטובר 2005.המולד של תשרי חל ביום שלישי, 19 שעות ו-287 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג החא, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים.זו שנה רביעית לשמיטה, ושנת 8 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 25 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,936 לחורבן הבית, ושנת 2,316 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשס"ה 57 שנות עצמאות.

הבחירות לכנסת השבע עשרה

הבחירות לכנסת השבע עשרה נערכו ב-28 במרץ 2006, (כ"ח באדר ה'תשס"ו), בעקבות החלטה שהתקבלה במערכת הפוליטית ב-21 בנובמבר 2005, על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות. במקור נקבע מועד הבחירות ל-30 באוקטובר 2007 (י"ח בחשוון ה'תשס"ח), ארבע שנים ממועד הבחירות הקודם. מועד זה היה נתון במחלוקת משפטית בשל טעות שנבעה מתיקון בחוק יסוד: הממשלה, ובעקבות החלטת בג"ץ מיולי 2004 (2257/04) נקבע יום הבחירות (המקורי) ל-7 בנובמבר 2006, (ט"ז בחשוון ה'תשס"ז).

מערכת הבחירות התקיימה על רקע פינוי גוש קטיף ונסיגת צה"ל מרצועת עזה, פרישתו של ראש הממשלה אריאל שרון מהליכוד והקמתה של מפלגת קדימה, וכן על רקע נבצרותו של אריאל שרון שנמנע ממנו להתמודד בראשות קדימה עקב אירוע מוחי שלקה בו כחודשיים לפני הבחירות. שנה לפני הבחירות האישים הפוליטיים הראשיים היו אריאל שרון בליכוד, שמעון פרס במפלגת העבודה וטומי לפיד משינוי, אך ערב הבחירות כל אלה פינו את מקומם לאהוד אולמרט(קדימה), עמיר פרץ(עבודה) ובנימין נתניהו(ליכוד).

המנצחת העיקרית של הבחירות הייתה מפלגת קדימה, אשר התבססה כמפלגה הגדולה ביותר, ומנצחות נוספות היו ישראל ביתנו והפתעת הבחירות, מפלגת הגמלאים. המפסידות העיקריות היו הליכוד, שאיבדה את מרבית כוחה וצנחה מ-38 מנדטים ל-12 בלבד, ומפלגת שינוי, שהתפלגה לשתי מפלגות שלא עברו כלל את אחוז החסימה. מפלגות נוספות אשר השיגו תוצאות אשר נחשבו לכשלונות היו המפלגות האידאולוגיות המובהקות: האיחוד הלאומי-מפד"ל מימין ומרצ משמאל. שאר המפלגות שמרו פחות או יותר על כוחן. בניגוד לבחירות הקודמות אשר אופיינו במעבר מסיבי לגוש המרכז-ימין של המפה הפוליטית, אשר היה מורכב מליכוד ושינוי, בבחירות אלו גוש זה התרסק, בעוד שגוש המרכז-שמאל, אשר תמך בנסיגה מעזה ובנסיגה עתידית מחלקים ביהודה ושומרון במסגרת מה שהוגדר כ"תוכנית ההתכנסות", התחזק משמעותית וקיבל רוב בכנסת. הכנסת השבע עשרה הושבעה ב-17 באפריל 2006.

המחאה נגד תוכנית ההתנתקות

המחאה נגד תוכנית ההתנתקות החלה זמן רב בטרם התקבלה תוכנית ההתנתקות בכנסת. עם אישור ההכנות לתוכנית בכנסת ב-26 באוקטובר 2004 (אך לא לביצועה בפועל) התגבר גל המחאה, והוא הלך והתגבר עם התקדמות ההכנות לביצוע ההתנתקות. נראה שהמחאה נגד התוכנית שסומלה בצבע הכתום הייתה בין החזקות בעוצמתה בתולדות הדמוקרטיה הישראלית.

אף שבין מתנגדי התוכנית היו חילונים וחרדים, ציבור המפגינים השתייך ברובו המכריע לזרם הדתי-לאומי.

ח' באלול

ח' באלול הוא היום השמיני בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמיני בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ח' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בח' אלול היא פרשת כי תצא.

י' באב

י' באב הוא היום העשירי בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשירי בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. י' באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי' אב היא פרשת ואתחנן.

יורם סופר

יורם סופר הוא קצין משטרה ישראל בדרגת ניצב, מכהן כמפקד מחוז הדרום.

עם גיוסו לצה"ל התנדב סופר לצנחנים. בצנחנים עבר סופר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר, ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון. ב-1987 התגייס למשמר הגבול ושירת כלוחם וכקצין בימ"מ. בשנת 2000 עבר למשטרה הכחולה ומונה לקצין המבצעים במחוז הדרום. שירת כסגן מפקד תחנת אשקלון וממלא מקום מפקד תחנת אופקים. בהמשך שירת כראש מדור כשירות מבצעית במטה הארצי. בתקופת ביצוע תוכנית ההתנתקות שירת כקצין אג"ם באוגדת הפינוי. בספטמבר 2006 מונה למפקד תחנת אשקלון וב-2007 מונה למפקד תחנת באר שבע. ב-2011 מונה למפקד מרחב לכיש ושירת בתפקיד עד ספטמבר 2013. לאחר מכן מונה למפקד המרכז ללימודי משטרה. ב-2015 מונה לראש מנהלת המשטרה לנושא הרכבת הקלה בתל אביב. ב-2016 מונה לסגן מפקד מחוז ש"י. במסגרת תפקידו זה פיקד על כוחות המשטרה בפינוי עמונה ובהריסת תשעת הבתים בעפרה בתחילת 2017.

בפברואר 2019 מונה למפקד מחוז הדרום בדרגת ניצב.סופר בוגר תואר ראשון בקרימינולוגיה ומדע המדינה ובוגר תואר שני במדעי החברה באוניברסיטת חיפה והמכללה לביטחון לאומי.

מאמין וזורע

קרן מאמין וזורע יוסדה בגוש קטיף בתקופה שקדמה לתוכנית ההתנתקות, במטרה לאפשר לחקלאי גוש קטיף להמשיך לעבוד בחממות ובשדות. הקרן נוצרה לאור סירוב הבנקים לתת אשראי לחקלאים, אשר לפי תוכנית ההתנתקות אמורים היו לאבד את כל אדמתם וגידוליהם. לקרן נאספו מעל ל-10 מיליון שקלים מתרומות הציבור, ורבים מהם הועברו לחקלאים, שהמשיכו לזרוע עד ל"דקה התשעים". לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות נשארו בקרן כספים רבים, שהופנו לתמיכה בחקלאים המפונים ובמוסדות אחרים שנפגעו מהפינוי.

מייסד הקרן, הרב בניה ליפשיץ מישיבת ההסדר נוה דקלים, הקים אותה מתוך כוונה לסייע למאבק בתוכנית ההתנתקות, על מנת לשדר תחושה של "עסקים כרגיל" ולמנוע התרוקנות הגוש חודשים רבים לפני ביצוע התוכנית, עקב עזיבת החקלאים.

הקרן כונתה כך על פי דבריהם של התוספות (מסכת שבת לא, א) בשם התלמוד הירושלמי על החקלאי הרגיל, המבטא במעשיו אמונה גדולה בכך שהוא "מאמין בחי העולמים וזורע", שכן הוא משקיע ממון רב, שעלול כולו לירד לטמיון אם תנאי מזג האוויר לא יאפשרו גידולים מוצלחים.

משכיות

מַשְׂכִּיּוֹת היא התנחלות בצפון בקעת הירדן. זהו יישוב קהילתי, דתי ומאוגד כאגודה שיתופית חקלאית. הוא שוכן על חלקו הצפוני של כביש אלון.

ב-1982 הוקמה במקום היאחזות נח"ל, אך זו ננטשה בהמשך. ב-2002 הקים הרב שלמה אזואלוס, רבה של מועצה אזורית עמק המעיינות, מכינה קדם צבאית ביישוב הנטוש, בה למדו כ-60 תלמידים.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, החליטו תושבי שירת הים ממפוני גוש קטיף להתיישב ביישוב זה. בחודש דצמבר 2006, נתן שר הביטחון, עמיר פרץ, את האישור הסופי להרחבת היישוב בכ-30 בתים צמודי קרקע חדשים. ההחלטה קוממה את מחלקת המדינה האמריקנית, ואת האיחוד האירופי, אשר מיהרו לפרסם הודעות המבקרות את ההחלטה. בספטמבר 2009 החלו במקום עבודות לבניית 20 בתי קבע.

ביישוב מתגוררות כיום 40 משפחות, במקום שכונת בתי קבע וקרוואנים לדיור זמני.

ליישוב ענפים חקלאיים משותפים כגון מטע תמרים ומטע זיתים לשמן, וכן משקים פרטיים כגון מטע ארגן, דיר כבשים, טחנת קמח מלא ועוד. ביישוב קיימת מכינה קדם צבאית וכן גן ילדים ופעוטון.

בקרבת היישוב ישנם מספר מעיינות הנובעים כל השנה. בסמוך ליישוב, מצפון לו שוכן 'תל חילו' (אלישע) - במקום אתר ארכאולוגי ותצפית על נחל אל-מאליח ועל האזור כולו. על פי חלק מהחוקרים תל זה הוא אבל מחולה המקראי בו התגורר הנביא אלישע ושם פגש בו אליהו הנביא לראשונה. תושבי היישוב סללו שביל היוצא משער היישוב אל עבר התל.

נווה (מושב)

נווה (נָוֶה) הוא מושב דתי בחבל שלום. היישוב הוקם ב-2008 בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות על ידי משפחות מהיישוב המפונה בני עצמון (עצמונה) ומשפחות נוספות מרחבי הארץ שהצטרפו אליהן.

קטיף.נט

קטיף.נט היה אתר האינטרנט של יישובי גוש קטיף. האתר המשיך להתקיים גם אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות ופינוי הגוש.

את האתר הקימה משפחת סנדר מגני טל, לשתי מטרות:

לשמש להצגת גוש קטיף וייצוגו בפני כלל ציבור גולשי האינטרנט. האתר שימש לפעולות הסברה של גוש קטיף, לרבות עידוד תיירות ומכירת תוצרת חקלאית של הגוש.

לשמש לתקשורת פנימית בין תושבי הגוש, כולל פורום, הודעות קהילה, שיעורי תורה, רשימת אירועים ולוח מודעות.האתר כלל מבזקי חדשות הנוגעים לגוש קטיף, מאמרי דעות, שיעורי תורה של רבני הגוש, אלבומי תמונות מחיי הגוש ומידע על יישובי גוש קטיף.

לאחר שאריאל שרון הכריז על תוכנית ההתנתקות, התגייס האתר למאבק נגד התוכנית ופרסם מבזקים, הודעות על הפגנות ומאמרי דעות בנושא. במקביל, תיעדו צלמי האתר את ההפגנות ואת פעילות המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות בשילוב תיעוד האווירה הפסטורלית ביישובים עצמם.

לאחר פינוי הגוש, הוקדש האתר להנצחת גוש קטיף, לשמירת הקשר בין קהילות המפונים שפוזרו ברחבי הארץ ומתן סיוע למצוקת המפונים. לשם כך, הציע האתר שירות בו כל תושב גוש קטיף מקבל אתר בית, כתובת דואר אלקטרוני ואלבום תמונות בו הוא יכול להנציח את חייו וביתו בגוש קטיף. האתר כולל גם בלוגים, פינת יהדות וקישורים לאתרים המזוהים עם הימין, כגון הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, האיחוד הלאומי-מפד"ל, ערוץ שבע ועוד.

ביולי 2014 האתר חדל מלהתקיים, וכיום הוא אינו פעיל.

שגיא בשן

שגיא בשן (נולד ב-9 בספטמבר 1964 בנירים) הוא יועץ תקשורת ישראלי וכתב לשעבר בערוץ 2.

לאחר שחרורו מצה"ל, בו שירת כקצין בחיל השריון, למד תקשורת במכללה האקדמית ספיר. הוא החל לעסוק בתקשורת באזור הדרום, ומ-1992 שימש ככתב במהדורת החדשות של הטלוויזיה בכבלים בבאר שבע. ב-1995 הצטרף לחברת החדשות של ערוץ 2, כעורך וידאו. ב-1999 מונה לכתב הערוץ בדרום.

במסגרת תפקידו, סיקר בשן את פינוי נצרים במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות. כתבות ידועות נוספות של בשן עסקו בחיילי פלחה"ן גבעתי, ששישה מחבריהם נהרגו בפיצוץ נגמ"ש בשכונת זייתון בעזה וכן בארבע בנות תושבות אלי סיני, לפני פינוין במסגרת תוכנית ההתנתקות ובמהלך הפינוי. במקביל לעבודתו, שימש בשן כמרצה בחוג לתקשורת במכללה האקדמית ספיר.

ביוני 2010 פרש מחברת החדשות, והקים משרד יחסי ציבור בשם בשן-ברקוביץ אסטרטגיה. בנובמבר 2010 מונה בשן למנהל תקשורת והסברה בחברת כי"ל דשנים.

בשנת 2013, מונה בשן למנהל המדיה והדיגיטל בתאגיד "כימיקלים לישראל".

בשנת 2017 הקים בשן את "בשן תקשורת שיווקית".

ב-2007 סבל מהשמנת יתר ומשקלו נאמד ב-190 ק"ג, ב-2015, לאחר שהחל לסבול ממחלת הסרטן, משקלו ירד. את התמודדותו עם מחלת הסרטן תיעד בסרט דוקומנטרי בשם "מיסטר T". למרות מחלתו, הוא ממשיך בעבודה ככל שהוא יכול ואף עזר בניהול ההתמודדות הפוליטית של גדי ירקוני, שגם הוא בן קיבוץ נירים.

בשן מנחה תוכנית שבועית בשם "בשורות טובות" ברדיו דרום וכן מגיש את פינת הבישול בתוכנית "גומרים הולכים" ברדיו תל אביב.

בשן גרוש פעמיים ואב לארבעה. הוא מתגורר במיתר.

שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית שיזם ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לנסיגת ישראל מרצועת עזה ומארבע התנחלויות בצפון השומרון ולפינוי תושביהן הישראלים ומחנות צה"ל שבהן באופן חד צדדי. התוכנית הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להבטחותיו של שרון בטרם היבחרו - אולם זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה. ביצוע תוכנית ההתנתקות החל ב-15 באוגוסט 2005 והחלק של פינוי האזרחים שבה הושלם בתוך שמונה ימים. צה"ל השלים את יציאתו מעזה ב-11 בספטמבר 2005, ובצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר. במהלך ביצוע התוכנית פונו כרבבת אנשים מבתיהם, כ-8,000 מגוש קטיף ורצועת עזה וכ-2,000 מצפון השומרון. פרופ' ידידיה שטרן, חבר ועדת החקירה הממלכתית בנושא הטיפול במפונים, אמר כי "אירוע ההתנתקות גרם לפגיעה הגדולה ביותר בזכויות אדם בתולדות מדינת ישראל".במסגרת התוכנית התחייבה הממשלה למצוא פתרונות מגורים למפונים ולדאוג להם בסיוע כלכלי ובסיוע להתאקלמות. תחום זה היה באחריות מנהלת סל"ע. המנהלת הייתה אחראית הן על הסדרת מגורים זמניים לטווח קצר (מלונות, בתי הארחה) והן לטווח ארוך (מגורי קרווילות או דירות להכשרה למשך שנתיים). המנהלת אף יצאה במסע פרסומי נרחב ויקר במדיות התקשורת השונות שכותרתו: יש פתרון לכל מתיישב. בפועל מקום המגורים של רבים מהמפונים לא היה מוכן בזמן (ובמקרים רבים אף לא הוסכם עליו עם אנשי היישוב), ורבים מהם נשארו בבתי המלון במשך חודשים. חלק מהמפונים סירבו מלכתחילה להתפנות לבתי מלון, והעדיפו להשתכן במאהלים זמניים, וכך להבטיח את לכידות היישוב עד למציאת פתרון מגורים קבוע. עד לאוגוסט 2009 השקיעה מינהלת סל"ע 4.9 מיליארדי שקלים בפיצויים למפונים ובתשתיות לקליטתם, שהם, בממוצע, 1.7 מיליון שקלים למשפחה. כמו כן עד למועד זה קיבלו כ-87% מהמפונים הן פיצוי כספי הן מגרש להתיישבות מחדש והנותרים נמצאים בשלבי חתימה על הסכם. במנהלת מעריכים כי עד לסיום עבודתה יאמיר הסכום בכ-2 מיליארדי שקלים נוספים.על מנהלת ההתנתקות והטיפול במפונים נמתחה ביקורת קשה. הביקורת באה גם מצד המפונים שהרגישו שנבגדו וננטשו על ידי המדינה וזכתה לחיזוק כאשר דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-8 במרץ 2006 קבע שהטיפול במפונים היה "מחדל גדול" והצביע על מספר רב של ליקויים ומחדלים בטיפול בהם. בעקבות הליקויים הרבים והסחבת, שנמשכו זמן רב גם לאחר ביצוע התוכנית, הודיע ב-29 במאי 2006 שר השיכון מאיר שטרית כי משרדו ירכז את הטיפול במפונים ואת יישובם מחדש.

ביוני 2010 פרסמה הוועדה הממלכתית לבדיקה הטיפול במפוני ההתנתקות דו"ח חריף כנגד ממשלות ישראל וקבעה כי "הממשלה כשלה כישלון שקשה להפריז בחומרתו בטיפולם במפונים". את המפונים הגדירה כ"אזרחים אשר המדינה עצמה הפכה אותם לפליטים במולדתם". בסיכום קראה הוועדה לממשלה להשלים את שיקום המפונים עד 2011.

תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית שבוצעה על ידי ממשלת ישראל בקיץ 2005 ובמהלכה פינתה ישראל באופן חד צדדי את תושבי ההתנחלויות מרצועת עזה, וכוחות צה"ל נסוגו ממנה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק באזור זה.

במקביל פינתה הממשלה ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון, מבלי לשנות את החלוקה הפנימית לאזורים ביהודה ושומרון (אזור A, אזור B ואזור C) או את הגדרת השליטה בהם. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. בחבל עזה חיו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים.

פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים וצה"ל השלים את פינויו מרצועת עזה ב-11 בספטמבר 2005. למחרת היום נערכו ברצועה ובהתנחלויות החרבות שבה חגיגות פלסטיניות המוניות ורוב בתי הכנסת שננטשו הושחתו ונשרפו. בצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר. עם סיום ביצוע התוכנית החל תהליך ארוך של שיקום המפונים, אשר טרם הסתיים (נכון ל-2019).

תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו. הוא העמידה למשאל בין מתפקדי הליכוד, אשר דחו את התוכנית, אולם שרון המשיך ביישומה. הוא סירב להצעה להעמיד את התוכנית למשאל עם אולם סקרים שהתפרסמו הצביעו על תמיכת רוב הציבור בהתנתקות. לאחר מאבק ממושך בממשלה ובכנסת אושר החוק ליישום התוכנית בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים ו-5 נמנעים. הטיפול במפוני ההתנתקות לקה במחדלים רבים, וועדת החקירה הממלכתית שקמה בעקבות כך קבעה כי הממשלה כשלה כישלון חמור בטיפולה במפונים, וכי ההתנתקות גרמה לפגיעה גדולה בזכויות האדם של המפונים.

האינתיפאדה השנייה - אירועים עיקריים, מסודרים לפי רצף כרונולוגי
שנת 2000 הרוגים:
יש' 47
פל' 299
פסגת קמפ דייוויד (יולי) | רצח דוד בירי (27.9) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | מהומות הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ופרשת מוחמד א-דורה (30.9) | אירועי אוקטובר 2000 (10. 10 - 1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12)
שנת 2001 יש' 247
פל' 538
ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) | הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | פיגוע ההתאבדות הראשון בקניון השרון (18.5) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי 11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | הפיגוע בעמנואל (הראשון) (12.12) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) |
שנת 2002 יש' 453
פל' 1033
לכידת ספינת הנשק קארין איי (3.1) | חיסול ראאד אל-כרמי (14.1) | פיגוע בת המצווה בחדרה (17.1) | הפיגוע במחסום עין עריכ (19.2) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | הפיגוע בשכונת בית ישראל (2.3) | הפיגוע בוואדי חרמיה (3.3) | הפיגוע באוטובוס בוואדי ערה (20.3) | הפיגוע במלון פארק (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הפיגוע במסעדת מצה (31.3) | הקרב בג'נין מעורר תשומת לב בינלאומית רבה (3.4 - 12.4) | הפיגוע במועדון השפילד קלאב בראשון לציון (7.5) | הפיגוע בצומת מגידו (5.6) | הפיגוע בעמנואל (השני) (16.6) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע ברחוב אלנבי (19.9) | הפיגוע בצומת כרכור (21.10) | הפיגוע בקניון ערים (4.11) | הפיגוע בקיבוץ מצר (10.11) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה | הפיגוע בקו 20 בירושלים (21.11)
שנת 2003 יש' 212
פל' 553
פיגוע ההתאבדות הכפול בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב (5.1) | הפיגוע בקו 37 (5.3) | מותה של רייצ'ל קורי בהתקלות עם דחפור די-9 ברפיח (16.3) | אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | הפיגוע בקו 14א (11.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | הפיגוע בצריפין והפיגוע בקפה הלל (9.9) | הפיגוע במסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12)
שנת 2004 יש' 117
פל' 468
הפיגוע בקו 14א (22.2) | הפיגוע בנמל אשדוד (14.3). | סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנתיסי (17.4) | רצח טלי חטואל ובנותיה‏ ומשאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | הפיגוע בבאר שבע (31.8) | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מותו של יאסר ערפאת (11.11)
שנת 2005 יש' 45
פל' 425
אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דני חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגוע התאבדות בחדרה (26.10) | פיגוע ההתאבדות השלישי בקניון השרון (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש
ערכים משניים: אבידות באינתיפאדה השנייה | הטקטיקה באינתיפאדה השנייה | האינתיפאדה השנייה בתרבות
ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.