בזיליקה

בזיליקהיוונית:βασιλικὴ στοά - בסיליקה סטואה), סטיו מלכותי. היא א. טיפוס מבנה וחלל שמקורו באדריכלות הרומית, שם שמשה כמבנה הציבור המשמעותי בעיר הרומית. ב. בראשית הנצרות אומצה הבזיליקה והתמסדה כמבנה הפולחן המרכזי של הדת החדשה. ג.בנצרות הקתולית המונח בזיליקה הוא חלק מההירארכיה הרשמית של חשיבות כנסיות שזכו לזכויות פולחניות מיוחדות מטעם האפיפיור, גם בלי קשר לסגנון האדריכלי. בנצרות הקתולית מוכרות ארבע בזיליקות הנקראות בכורות (basilica major) הממוקמות ברומא וכן, נכון לשנת 2017 1,757 "בזיליקות זוטרות" (basilica minor) ברחבי העולם.

Cathedral
תרשים אדריכלי של בזיליקה עם טרנספט, אפסיס ושלוש קפלות
Dehio I 56 Konstanz Section
חתך רוחב של מבנה בזיליקה

חלל הבזיליקה

חלל הבזיליקה הוא מלבני, מחולק ל-3 חללי אורך (ספינות/סיטראות) מסדרי גודל שונים, כאשר החלל המרכזי - הספינה הראשית (לטינית: Navis, אנגלית: Nave) גבוהה והחללים הצדיים (ספינות צדדיות/סיטראות) נמוכים יותר. הפרש הגובה בין הספינות מנוצל להחדרת תאורה למבנה, והוא נקרא קומת אור (clearstory, clerestory). החללים מופרדים וממוזגים בו זמנית באמצעות שורות עמודים. החלל הבסיליקני הוא בעל ציר אורך, שהוא גם ציר הסימטריה הראשי של הבנין, שלאורכו מאורגנות יחידות חלליות ומבניות חזרתיות. בקצה הספינה הראשית - אפסיס (לפחות אחד), מעין גומחה חצי עגולה.

מאז מיסוד החלל הבסיליקני כחלל הכנסייתי בנצרות הקדומה (מאה 4), הוא ממשיך להיבנות כטיפוס החללי המוביל באדריכלות הכנסיות בעיקר של הנצרות הקתולית, גם בתקופות סגנון שונות וגם במהפכות טכנולוגיות (למשל במעבר מתקרות עץ לקמרונות אבן, ואפילו תקרות בטון במאה ה-20).

בתרבות הרומית

בתרבות הרומית שימשה הבזיליקה כמבנה הציבור הראשון במעלה בעיר הרומית, המקום שבו התבצעו עסקים או נדונו עניינים משפטיים.והיא היתה אחד מבנייני הפורום הרומי. היו בסיליקות ששמשו כבית-משפט, למסחר, כקסרקטין, כמשרדים. הכניסה אל הבזיליקה הייתה מתוך הפורום ודרך קיר האורך של המבנה. הבזיליקה העתיקה ביותר הידועה כיום היא בזיליקה פורקיה, אשר נבנתה ברומא, לצד בית הסנאט, על ידי מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס, בשנת 184 לפניה"ס, בתקופה בה שימש כקנסור. בזיליקה זו שימשה כמקום מושבם הרשמי של הטריבונים מטעם הפלבאים. עוד היו בפורום הרומי בסיליקה אמיליה (נבנתה ב-179 לפניה״ס), בסיליקה יוליה, שנבנתה ע״י יוליוס קיסר ב-46 לפניה״ס והושלמה ע״י אוגוסטוס ב-27-14 לפניה״ס, וכמובן הבסיליקה של מקסנציוס (בסיליקה נובה) שנבנתה בין 308-312 לסה״נ.

באדריכלות הנוצרית

Basilicasanpedro
תכנית בסיליקת פטרוס הקדוש

עם הכרזת הסובלנות הדתית כלפי הנצרות ע"י קונסטנטינוס באדיקט מילנו ב-313, אומצה הבסיליקה כחלל הכנסיה הרווח לפולחן הנוצרי. הכנסיה הראשונה שנבנתה בדגם זה היא בסיליקת הלאטרן. לאחר מכן נבנתה בסיליקת פטרוס הקדוש אשר בותיקן (324). החל מהמאה ה-4 ב, משמשת הבזיליקה ככנסייה באדריכלות הנוצרית במבנה ארוך, הבנוי בדרך כלל בציר מזרח-מערב, עם אולם תווך (ספינה) ושתי סיטראות המופרדים זה מזה בטורי עמודים. הכניסה אל המבנה היא דרך קיר הרוחב המערבי של המבנה בדרך כלל, ובו שלושה שערי-כניסה, האמצעי ל'ספינה' והצדדיים לסיטראות. ממול לכניסה, בצד המזרחי, נמצא בדרך כלל ה"אפסיס". זהו חלל חצי עגול שבו מותקן מזבח הכנסייה. מזבח זה מחליף את פסלו של הקיסר שהיה מוצב כאן במבנה הבזיליקה הרומית המקורית; יש בזיליקות בהן נוספו קפלות (גומחות) שונות במבנה. לעיתים, נוספה לבזיליקה גם קומה שנייה (קומת תאורה, clear-story), המאפשרת כניסת יותר אור לחלל הפנימי של ה'ספינה'.

מסביבות המאות ה-11 וה-12, נוסף לבזיליקה מבנה רוחב - טרנספט, בכוון צפון-דרום, כך שנוצרה תבנית של צלב, וכן מגדל שנבנה בדרך כלל מעל הצטלבות אולם האורך (הספינה) והטרנספט.

הבזיליקה המפורסמת ביותר כנראה היא כנסיית פטרוס הקדוש שבוותיקן ברומא.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

מבנה הבזיליקה אומץ גם באדריכלות של בתי-הכנסת הקדומים בארץ ישראל. לקבוצה זו המכונה בתי כנסת המאוחרים שייכים בתי-כנסת מן התקופה הביזנטית, שהפאר העיקרי שלהן הוא כלפי פנים בעיקר בצורת שטיח פסיפס. ה"אפסיס" של הבזיליקה מכוון לרוב לירושלים. דוגמאות לכך הם בית הכנסת בבית אלפא ובית הכנסת בחמת טבריה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אפסיס

אפסיס (לטינית: apsis, מיוונית: ἀψίς בריבוי:אפסידים) הוא גומחה, לרוב חצי מעגלית, השוכנת בקיר המזרחי בכנסיות קלאסיות, בעיקר באלו הבנויות בצורת בזיליקה. לרוב ימוקם המזבח המרכזי באפסיס, עליו עורך הכומר את טקס התפילה ("ליטורגיה" אצל האורתודוקסים ו"מיסה" אצל הקתולים).

משמעות המילה אפסיס ביוונית היא "קשת". כנסיות נוצריות עתיקות נטלו את מודל האפסיס מהבזיליקה הרומית. ניתן למצוא כנסיות חד אפסידיאליות ותלת אפסידיאליות. במקרה של כנסייה תלת אפסידיאלית לרוב באפסיס המרכזי ימוקם המזבח המרכזי ובאפסידות הצדדיות מזבחות משניים. בשל חשיבותו וקדושתו של האפסיס ישנה הקפדה רבה בקישוטו, דבר הבא לידי ביטוי בויטראז', פסיפס, ציור, פיסול, תבליטים ועוד.

לעיתים תימצא מתחת לאפסיס קומת מרתף או מערה, בה טמונים החפצים או השרידים הקדושים. לעיתים ימצא שם גם קבר של קדוש.

כאשר האמבולטוריום סביב האפסיס מוקף בזר קפלות הקורנות ממנו כמו עלי כותרת של פרח קוראים לתצורה זו "שווה" (צרפתית: Chevet). אפסיסים בתצורת שווה היו נפוצים בקתדרלות גותיות צרפתיות.

בזיליקת אישטוון הקדוש בבודפשט

בזיליקת אישטוון הקדוש היא קתדרלה קתולית בבודפשט הבנויה בסגנון נאו-קלאסי. למרות שמה היא לא בנויה בתבנית בזיליקה.

הבזיליקה מוקדשת לאישטוון הקדוש, המלך הנוצרי ההונגרי הראשון (הוכתר בשנת 1001). המבנה תוכנן על ידי יוסף הילד כאשר הרצפה היא בתבנית של צלב יווני. הבניה החלה בשנת 1851, ובשנת 1867 עבר ניהול הפרויקט לאדריכל מיקלוש יבל שצרף את הכיפה בסגנון נאו-רנסאנס לאחר שהכיפה המקורית קרסה בשנת 1868. יוסף קאוסר השלים את הבניה בשנת 1905 ואת התואר בזיליקה קיבל המבנה בשנת 1938, בשנת ה-900 למותו של אישטוון הקדוש. באותה עת הוכרה הכנסייה כקתדרלה ומושב משותף של הארכיבישוף של בודפשט ואסטרגום. הבזיליקה יכולה לאכלס 8,500 מתפללים, ושטחה 4,147 מטרים רבועים. גובהה המרבי של הכיפה 96 מטרים, בדיוק כגובהו של בניין הפרלמנט.

בצריח הכנסייה ממוקם פעמון שמשקלו 9,144 ק"ג שמומן על ידי קתולים גרמנים כפיצוי על הפעמון המקורי שנשדד על ידי הנאצים בשנת 1944.

בכנסייה מצוי השריד הקדוש העתיק ביותר בהונגריה, ידו הימנית החנוטה של אישטוון הראשון. כמו כן קבור בה גדול כדורגלני המדינה, פרנץ פושקש.

הרחבה הגדולה שלפני הבזיליקה מהווה כיכר עירונית שוקקת בתי קפה ופעילות נגני רחוב.

בזיליקת סן לורנצו

בזיליקת סן לורנצו (באיטלקית: Basilica di San Lorenzo) היא כנסייה בתבנית בזיליקה, מהגדולות והעתיקות בעיר פירנצה. הכנסייה שימשה כשלוש מאות שנה כקתדרלה העירונית והייתה כנסייתה הרשמית של משפחת שליטי פירנצה, משפחת מדיצ'י. במתחם הכנסייה, הממוקמת במרכז השוק העירוני, נמצאים גם קפלת מדיצ'י, הספרייה הלורנציאנית שתוכננה על ידי מיכלאנג'לו, לשכת כלי הקודש הישנה בתכנונו של פיליפו ברונלסקי והלשכה החדשה שנבנתה לפי תכנון של מיכלאנג'לו. במבני הכנסייה מצויים קבריהם של רבים מבני משפחת מדיצ'י, חלק ממצבות הקבר הן יצירות אמנות בעלות חשיבות משל דונטלו, ורוקיו ומיכלאנג'לו. כמו כן בכנסייה יצירות מאת פיליפו ליפי, אניולו ברונזינו ואחרים.

בזיליקת סנטה מריה מג'ורה

בזיליקת סנטה מריה מג'ורה (באיטלקית: Basilica Papale di Santa Maria Maggiore; בלטינית: Basilica Sanctae Mariae Maioris) שבעיר רומא, היא הכנסייה הראשונה והגדולה ביותר שקרויה על שם מריה הבתולה, אחת מארבע הבזיליקות הפטריארכליות ומייצגת את פטריארכיית אנטיוכיה. הבזיליקה עצמה נמצאת על גבעת אסקווילינו שמחוץ לגבולות קריית הוותיקן, אך מתוקף ההסכמים הלטרניים מ-1929 היא הוכרה כשטח אקס-טריטוריאלי של הוותיקן, בדומה למעמדן של שגרירויות בעולם. מתוקף מעמדה זה, האבטחה בתוכה נעשית על ידי חיילי המשמר השווייצרי ולא על ידי המשטרה האיטלקית.

בזיליקת סנטה קרוצ'ה

בזיליקת סָנטָה קרוֹצֶ'ה (איטלקית Basilica di Santa Croce - "בזיליקת הצלב הקדוש") היא כנסייה פרנציסקנית בתבנית של בזיליקה בעיר פירנצה, אחת הכנסיות הגדולות בעיר והבזיליקה הפרנציסקנית הגדולה בעולם. בין כותלי הבזיליקה קבורים איטלקים דגולים והיא משמשת כעין פנתיאון או, כפי שהיא קרויה לעיתים "מקדש התהילה האיטלקית" (באיטלקית: Tempio dell'Itale Glorie). בין הקבורים בבזיליקה: גלילאו גליליי, מיכלאנג'לו, המלחין ג'ואקינו רוסיני ורבים אחרים. הבזיליקה גם עשירה במיוחד ביצירות אמנות, מן החשובות באיטליה. מיקומה של הבזיליקה בנקודה הנמוכה בעיר וסמוך לגדות הארנו, גרם לכך שהיא הוצפה מים ובוץ בעת עליית נהר הארנו על גדותיו ב-1966 עד לגובה של כ-7 מטרים. לבזיליקה וליצירות שבה נגרמו נזקים קשים, חלקם ללא תקנה.

הבזיליקה של קאנדלאריה

הבזיליקה של הבתולה של קאנדלאריה (בספרדית: Basílica y Real Santuario de Nuestra Señora de Candelaria) היא כנסייה רומית-קתולית במעמד בזיליקה מינורית בקאנדלאריה (טנריפה, האיים הקנריים). היא ממוקמת כ-20 ק"מ דרומית לעיר הבירה של האי, סנטה קרוס דה טנריפה, ליד הים. הבזיליקה מוקדשת לבתולה המבורכת של קאנדלאריה (הקדושה המגינה של האיים הקנריים).

הסטיו המלכותי

הסטיו המלכותי (יוונית: στοά, סטואה) הוא מבנה מפואר מוקף עמודים שפיאר את צלעה הדרומית של רחבת הר הבית. כמו בכל עיר רומית, גם בירושלים בנה המלך הורדוס בזיליקה ציבורית, היא הסטיו המלכותי, אך זו שבנה הורדוס בירושלים הייתה גדולה ומפוארת יותר מכל מה שנבנה עד אז בעולם העתיק.

בניית הסטיו החלה בימי הורדוס ונמשכה שמונה שנים (בערך בשנים 17-9 לפנה"ס). הסטיו נחרב בשנת 70 לספירה עם חורבן ירושלים.

כנסייה

הכנסייה היא מבנה המשמש בנצרות לפולחן דתי ולתפילה.

כנסיית סן-סוורן

כנסיית סן סוורן (בצרפתית: Eglise Saint-Séverin) היא כנסייה רומית-קתולית ברובע הלטיני בפריז, צרפת. הכנסייה בנויה בסגנון גותי וממוקמת ברחוב התיירותי שדרות סן סוורן. היא אחת הכנסיות העתיקות ביותר שעדיין עומדת על תילה בגדה השמאלית ופעילה עד היום.

הכנסייה מוקדשת לסוורן, נזיר מתבודד שהתפלל בחדר תפילה בסיסי שהיה במקום. אחרי מותו של סוורן, הוקמה בזיליקה באתר בו התפלל. הבזיליקה נהרסה בידי הויקינגים ובניית הכנסייה הנוכחית החלה במאה ה-11, למרות שמאפייניה העיקריים הם מהמאה ה-15 בסגנון גותי מאוחר.

מאפייניה החיצוניים כוללים תמיכות דואות ועליהן גרגוילים מגולפים היטב באבן. פעמון הכנסייה הוא העתיק ביותר בפריז, ונוצק ב-1412. צלצולי הפעמון תועדו בשיר שבח על פריז מאת אלן סיג'ר.

מאפייניה הפנימיים כוללים חלונות ויטראז' עתיקים וכן סט של 7 חלונות חדשים מאת ז'אן רנה באזן (Jean René Bazaine), בהשראת 7 הסקרמנטים של הכנסייה הקתולית. החלונות שלו נמצאים באמבולטוריום. בניית בית המקהלה משיש התאפשרה בזכות תרומות מאן, דוכסית מונפנסייה, בת-דודתו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. העוגב חתום על ידי ז'אן פראן (Jean Ferrand).

עד 1970 כנסיית סן-סוורן הייתה מושב של הארכידיאקון של הדיוקסיה של פריז. בסוף המאה ה-19 הסופר ז'וריס-קרל הויסמנס ביקר בכנסייה בתדירות גבוהה ותרם לפופולריות שלה. במיסת מיכאל ב-1956 התקיימה בכנסייה הפגנה של מגויסי חובה נוצריים שהתנגדו למלחמה באלג'יריה. עד ועידת הוותיקן השנייה כנסיית סן-סרוון הייתה ידועה בתפילות הייחודיות שלה, שנבעו מהתנועה הליתורגיקאלית.

כנסיית סן ג'ורג'ו מג'ורה

סן ג'ורג'ו מג'ורה (באיטלקית: San Giorgio Maggiore) היא בזיליקה הממוקמת באי סן ג'ורג'ו מג'ורה, בלגונת ונציה שבאיטליה. חזית הכנסייה צופה אל כיכר סן מרקו.

כנסיית סן רמי

כנסיית סן רמי היא בזיליקה של מנזר סן רמי בריימס, צרפת. המנזר נוסד בסביבות שנת 1000 לספירה. הכנסייה מכילה את שרידי הקודש של סן רמי (רמיגיוס הקדוש), בישוף ריימס, שהמיר את קלוביס הראשון, מלך הפרנקים, לנצרות בחג המולד בשנת 496, אחרי שהביס את האלמאנים בקרב טולביאק.

הבזיליקה נחנכה בידי האפיפיור לאו התשיעי ב-1049. הספינה הראשית ובית הרוחב הם החלקים העתיקים ביותר ובנויים בסגנון רומנסקי בעוד שחזיתות המבנה והאפסיס בנויים בסגנון גותי מוקדם. האפסיס המרווח והגבוה, הנתמך מבחוץ בתמיכות דואות, מהווה את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות גותית מוקדמת.

רוב אוצרות הכנסייה נשדדו במהלך המהפכה הצרפתית אך חלונות הויטראז' מהמאה ה-12 נותרו שלמים.

המנזר והכנסייה של סן רמי, ביחד עם קתדרלת ריימס וארמון טו, נהפכו לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1991.

נוטרדאם

נוטרדאם (צרפתית: Notre-Dame - "גְבִרתנו") הוא שמן - או חלק משמן - של כנסיות רבות בצרפת ובמקומות רבים נוספים בעולם, כאשר המונח "גבירתנו" מתייחס למרים הבתולה.

האם התכוונתם ל...

סן פייטרו אין וינקולי

סן פייטרו אין וינקולי (איטלקית: San Pietro in Vincoli; מילולית: פטרוס הקדוש בשלשלאות) היא בזיליקה על גבעת האסקלין ברומא, לא הרחק מהקולוסיאום. בכנסייה הקתולית, שחזיתה צנועה למדי, נמצאת אחת מעבודות האמנות המפורסמות ביותר: פסל "משה" מאת מיכלאנג'לו. לפי האגדה שימשו השלשלאות שנמצאות בכנסייה לכבול את השליח פטרוס הקדוש, ומכאן שמה.

אבן היסוד לכנסייה הונחה בשנת 431. שלוש שנים לאחר מכן חנך את הכנסייה האפיפיור סיקסטוס השלישי. את בניית הכנסייה, מעל להריסות מהמאה השנייה, מימנה אוודוקסיה, אשתו של הקיסר ולנטיניאנוס השלישי. השלשלאות עצמן הובאו לרומא ב-438 על ידי אמהּ, אליה אודוקיה שקיבלה את השלשלאות במתנה מלובנליס, בישוף ירושלים. ב-439 נבנתה בזיליקה (שנועדה לשמור על השלשלאות) בשם Basilica Eudoxiana ושמה של הכנסייה שונה במהלך השנים לשמה הנוכחי.

הבזיליקה נבנתה מחדש מספר פעמים, בין השאר תחת השגחת האפיפיורים אדריאנוס הראשון, סיקסטוס הרביעי ויוליוס השני. בשנת 1875 עברה הכנסייה שיפוץ כולל.

סנטה מריה דל פופולו

בזיליקת סנטה מריה דל פופולו (איטלקית Basilica di Santa Maria del Popolo) היא בזיליקה אוגוסטינית ברומא, השוכנת בחלקה הצפוני של פיאצה דל פופולו, בין שער פלאמיניה, שהוא אחד השערים בחומת אורליאנוס, לבין פארק פינקיו.

משמעות שמה של הכנסייה הוא "מרים הקדושה של העם", אך משמעותה המקורית של המילה "פופולו" הייתה "עצי צפצפה". פיאצה דל פופולו קרויה על שם הכנסייה.

האפיפיור פסקליס השני בנה במקום קפלה בשנת 1099. בשנת 1227, בתקופת גרגוריוס התשיעי, הפכה הקפלה לכנסייה וניתנה למסדר האוגוסטיני במחצית הראשונה של המאה ה-13. בשנים 1472-1477 עברה הכנסייה שיפוץ, ובשנים 1655-60 עיצב ברניני את חזיתה בסגנון הבארוק, לפי בקשת האפיפיור אלכסנדר השביעי.

בכנסייה אחת עשרה קאפלות. הבולטות שבהן הן קאפלת צ'רסי, ובה יצירות של קאראווג'ו ( "צליבת פטרוס הקדוש", ו"ההתגלות בדרך לדמשק") ושל אניבאלה קאראצ'י, וקאפלת קיגי, שעוצבה בידי רפאל, ובה פסלו של ברניני "חבקוק והמלאך". בקאפלת קיגי קבורים כמה מבני משפחת הבנקאים קיגי (בהם אגוסטינו קיגי).

הכיפה מעוטרת בפסיפס "בריאת העולם" מעשה ידי רפאל.

סנטה מריה סופרה מינרווה

הבזיליקה סנטה מריה סופרה מינרווה (בלטינית: Basilica Sanctae Mariae supra Minervam, באיטלקית: Basilica di Santa Maria sopra Minerva) היא אחת מהכנסיות החשובות והידועות ברומא.

סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה

בזיליקה די סנטה צ'צ'יליה אין טרסטוורה (באיטלקית: Santa Cecilia in Trastevere) היא בזיליקה מהמאה ה-5 הנמצאת ברובע טרסטוורה של העיר רומא בירת איטליה. הכנסייה קרויה על שם צ'צ'יליה הקדושה.

פורום רומאנום

הפורום הרומאי (בלטינית: forum romanum - פורום רומאנום; באיטלקית: Foro Romano) אשר שרידיו נמצאים ברומא היווה את מרכז רומא העתיקה ומרכז האימפריה הרומית. הפורום נקרא בתקופה הרומית "הפורום הגדול" - פורום מאגנום (forum magnum) או פשוט הפורום.

הפורום, החשוב ביותר באימפריה הרומית, השתרע במשטח הישר, שבין שתי גבעות גבעת הקפיטולין (Capitoline) - מושב הממשל - לבין גבעת הפלטין (Palatine) - מושב האצולה הרומאית.

הפורום שימש מרכז לאסיפות עם, לבתי המשפט, שהיו פומביים, ולקרבות גלדיאטורים בימי הרפובליקה הרומית. לאורך הפורום היו חנויות מקורות ושווקים. בנוסף, היה הפורום מרכז לטקסים דתיים והוצבו בו מונומנטים חשובים של העיר. במרכז הפורום עברה הויה סקרה - "הדרך קדושה" בה עברו התהלוכות הדתיות ותהלוכות הניצחון.

המונח פורום הפך למקובל לתיאור מקומות דומים בעולם המערבי, ובהשאלה, לתיאור מקום בו נערך דיון ציבורי.

קמרון חבית

קמרון חבית הוא קירוי בצורה של חצי גליל אופקי. האדריכלות הרומית הייתה הראשונה שבה השתמשו בקמרונות חבית, בדרך כלל במבני בזיליקה. קמרון החבית בנוי מסדרה ארוכה של קשתות הצמודות אחת לשנייה ויוצרות את צורת הצילינדר. קיימים גם קמרונות חבית מחודדים אשר החתך האופייני שלהם הוא קשת מחודדת. היתרון המבני של קמרון מסוג זה הוא הקטנת מאמצי הפישוק בבסיס הקשתות.

בבנייה הערבית במזרח התיכון נפוצה שיטת בנייה של קמרונות חבית המבוססת על שימוש באבנים קטנות ולא מסותתות. מכיוון שעץ הוא מצרך יקר יחסית במזרח התיכון, השתמשו בסירה קוצנית להכנת הפיגומים. את השיח הקוצני היו דוחסים לצורה של חצי גליל ומעליו מניחים יריעת בד עבה. על גבי היריעה היו מניחים אבנים קטנות שהתחברו אחת לשנייה על ידי מלט מקומי. לאחר התקשות המלט, חלקה האחורי של ערימת הסירה הקוצנית היה מועבר להמשך בניית הקמרון. באופן זה התקבל קמרון חבית מקשי ויציב ללא הצורך לסתת לבנים או לבזבז כמות גדולה של עץ לטובת הבנייה.

קתדרלת ויטוס הקדוש

קתדרלת ויטוס הקדוש (בצ'כית: Katedrála svatého Víta) היא קתדרלה גותית בפראג שבצ'כיה, ומושב הארכיבישוף של פראג. שמה המלא הוא קתדרלת ויטוס הקדוש, וצלאב הקדוש ואדאלברט הקדוש. היא נמצאת במרכז מצודת פראג ומכילה קברים רבים של מלכי בוהמיה. זוהי הקתדרלה הגותית העתיקה ביותר במרכז אירופה והכנסייה הגדולה ביותר בפראג.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.