בושהר

מחוז בושהרפרסית: استان بوشهر) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן. המחוז נמצא בדרום-מערב איראן, ובירתו העיר בושהר. שטח המחוז כ-22,743 קמ"ר ומתגוררים בו כמיליון תושבים (2011). מבחינה מנהלית למחוז שייך גם אי ח'ארג שבו נבנה טרמינל ענק לייצוא נפט.

עיר הנמל המחודשת של בושהר, בנדר בושהר, היא הנמל הימי העיקרי השני של איראן, אחרי בנדר עבאס.

בושהר (מחוז)
استان بوشهر
PERSIAN GULF, Mangrove jungle in Asalouyeh جنگل حرا ، بندر عسلویه - panoramio
מדינה איראן  איראן
מושל Esmail Tabadar
נפות במחוז 10
בירת המחוז בושהר
שפה רשמית פרסית, לורית
שטח 22,743 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 1,163,400 (נכון ל־2016)
 ‑ צפיפות 39 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות 28°55′06″N 50°50′18″E / 28.9184°N 50.8382°E 
אזור זמן UTC +3.5

לחצו כדי להקטין חזרה

סיסתאן ובלוצ'סתאןדרום ח'וראסאןכרמאןהורמוזגאןפארסבושהריזדח'וראסאן רזאוויצפון ח'וראסאןגולסתאןמאזנדראןסמנאןטהראןאלבורזקוםצ'הארמחאל ובח'תיאריכהגילויה ובויראחמדח'וזסתאןאילאםלורסתאןמרכזיאספהאןגילאןארדבילקזוויןהמדאןכרמאנשאהכורדיסתאןמזרח אזרבייג'ןמחוז זנג'אןמערב אזרבייג'ןבחרייןקטרעומאןכוויתטורקיהארמניהאזרבייג'ןטורקמניסטןאפגניסטןפקיסטןעיראקערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותBushehr in Iran.svg

היסטוריה

מחוז בושהר היה חלקה הדרומי של ממלכת עילם הקדומה המוזכרת בלוח העמים בבראשית "ובני שם- עילם...", דהיינו חבל ארץ זה מיוחס לקצה ההתפשטות של בני שם המקראי. שמה העילמי של העיר בושהר היה לין[1] או 'hamanu'[2]. חצי האי עליו בנויה העיר בושהר, נקרא בעבר בפרסית 'רי-שהר'[3], מצודת העיר ושרידים של עתיקות המקום מתקופת ממלכת עילם[4] נמצאים היום בדרום העיר על שפת הים, מדרום לחוף הפרחים וממזרח לנמל התעופה הישן של העיר ומצפון לנמל הישן.

באוגוסט 2010 החל לפעול בבושהר הכור הגרעיני הראשון של איראן, והוא היה הכור הראשון שפוקח על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

גבולות

מחוז בושהר גובל עם מחוזות פארס, הורמוזגאן, כהגילויה ובויראחמד וח'וזסתאן. כל גבולו המערבי של המחוז הוא חוף עם המפרץ הפרסי.

יהודים בבושהר

שמה התלמודי של בושהר היה 'בי ארדשיר' וכנראה הייתה שם קהילת סוחרים יהודית משכילה[5].[דרוש מקור: והרי אינה סמוכה לאקטיספון?]

בבושהר קבור המקובל רבי אברהם שלום חמוי (ה'תרמ"ח), שחיבר כ-36 ספרי קבלה, כולל ספרים על קבלה מעשית.

המסדרון התעשייתי של אסאליה

כ -70,000 מהנדסים וטכנאים זרים עובדים כיום באזור תעשייה זה, שנמצא 270 ק"מ מדרום לבירה המחוזית בושהר. אזור תעשייה זה נמצא סמוך לשדה הגז המפורסם של דרום פראס בו השקיעה איראן מאות מיליוני דולרים בתשתיות. שדה הגז דרום פארס הוא שדה הגז הטבעי הגדול ביותר בעולם.

אזור התעשייה של אסאליה נחשב כה רווחי, שאפילו חברות אמריקאיות כמו American Allied International Corp ו-Halliburton עקפו את הסנקציות האמריקאיות כדי להיות מעורבות באזור.[6]

רעידות אדמה

ב-9 באפריל 2013 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 6.1 בסולם ריכטר במחוז בושהר. ברעידה נהרגו לפחות 37 בני אדם ונפצעו כ-850.[7]

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל איראן

הערות שוליים

  1. ^ על פי w.hainz אנציקלופדיה מקראית ערך 'עילם' ראה מפה שם
  2. ^ על פי f.homell, die elamistische gottersiebenheit, י.מ. גרינץ, מוצאי דורות, 'העוים והעמלקים -עאמים-עילמים' עמוד 95
  3. ^ בתקופת התלמוד היה שמה 'בי ארדשיר' (בבלי גיטין ו')
  4. ^ המלך העילמי כדרלעומר (בראשית יד), מחולל המלחמה העולמית המקראית הראשונה ושכבש את עבר הירדן עד אילת, מזוהה עם המלך העילמי 'כתיר -נחונת', אנציקלופדיה מקראית, שם
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ו', עמוד א', זאת בניגוד לדעת התוספות שם כי ארדשיר הייתה בבל.
  6. ^ American Allied International Corporation - Assalouyeh, ‏2005-03-07
  7. ^ Staff, By CNN. "Iran quake kills 37, injures more than 850 - CNN". CNN. בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2018.
איראן

הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: جمهوری اسلامی ايران, ג'וֹמְהוּרִי-יֶה אֶסְלַאמִי-יֶה אִירַאן; להאזנה (מידע • עזרה)) היא רפובליקה אסלאמית-שיעית בעלת מיעוט סוני הנמצאת במערב אסיה, והיא כיום בעלת משטר תיאוקרטי. היא גובלת באפגניסטן ובפקיסטן במזרח, בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בארמניה ובאזרבייג'ן בצפון-מערב, בעיראק ובטורקיה במערב. למדינה קו חוף עם הים הכספי בצפון, ועם המפרץ הפרסי יחד עם מפרץ עומאן בדרום.

לאיראן היסטוריה עתיקת יומין, החל מהאימפריה הפרסית שהוקמה על ידי כורש בשנת 550 לפני הספירה. שפתה הרשמית של איראן היא הפרסית.

אספהאן (מחוז)

מחוז אספהאן (בפרסית: استان اصفهان) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן. המחוז נמצא במרכז איראן, ובירתו היא העיר אספהאן.

שטחו 107,029 קמ"ר, והוא נמצא במרכז המדינה. בשנת 2012 מנתה אוכלוסיית המחוז כ-4,879,312 תושבים.

ארדביל (מחוז)

מחוז ארדביל (בפרסית: استان اردبیل) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן. המחוז נמצא בצפון-מערב איראן,בגבול עם אזרבייג'ן, ובירתו העיר ארדביל.

שטחו 17,800 קמ"ר, והוא נמצא בצפון המדינה. ב-2006 מנתה אוכלוסיית המחוז 1,228,155 תושבים.

ארמון ברדק-אה סיאה

ארמון ברדק-אה סיאה (בפרסית: کاخ بردک‌ سیاه, מבוטא בַּרְדָקֶ-י סִיאָה) הוא שמו של אתר בו שוכן ארמון עתיק, מתקופת השושלת האחמנית - פרסית. האתר ממוקם בסמוך לעיירה בוראזג'אן בחלקו הצפוני של מחוז בושהר באיראן.

גילאן

מחוז גילאן (בפרסית: گیلان) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן. המחוז נמצא בצפון-מערב איראן, גובל בים הכספי ובירתו העיר ראשת.

שטחו 14,042 קמ"ר. ב-2006 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 2,404,861 תושבים.

דרום ח'וראסאן

מחוז דרום ח'וראסאן (בפרסית: استان خراسان جنوبی) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר בירג'אנד.

שטחו של מחוז דרום ח'וראסאן 69,555 קמ"ר, כ-4.2 אחוזים משטח איראן והוא נמצא במזרח המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז 640,218 תושבים.

המלחמה האנגלו-פרסית

המלחמה האנגלו-פרסית (באנגלית: Anglo-Persian War) התרחשה בין ה-1 בנובמבר 1856 עד ל-4 באפריל 1857, כאשר כוח של הצבא הבריטי הגיב לניסיון הפרסי לכבוש את העיר הראת שבאפגניסטן. המלחמה הייתה נקודת שיא במתח שבין האימפריה הבריטית ופרס שזכתה לתמיכת האימפריה הרוסית. האימפריה הבריטית באותה התקופה רצתה לשמר את המצב בו אפגניסטן נותרת מדינה חופשית וחברותית כלפי בריטניה, זאת כחוצץ כנגד ההתרחבות וההשפעה של האימפריה הרוסית מכיוון צפון מערב ופרס.

זנג'אן

מחוז זנג'אן (בפרסית: استان زنجان) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר זנג'אן.

שטחו 21,773 קמ"ר, קצת יותר מאחוז משטח איראן, והוא נמצא בצפון מערב המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ-970,946 תושבים. המחוז גובל עם: מחוז מזרח אזרבייג'ן, מחוז מערב אזרבייג'ן, מחוז ארדביל, מחוז גילן, מחוז קאזווין, מחוז כורדיסטן ומחוז המדאן.

ח'ארג (אי)

האי ח'ארג (נקרא לפעמים גם האי ח'ארכ, בפרסית: جزیره خارگ) הוא אי במפרץ הפרסי השייך לאיראן.

האי שוכן 25 ק"מ מחוף איראן ו-483 ק"מ צפונית למצר הורמוז. מינהלית, הוא שייך למחוז בושהר הקרוב אליו. האי משמש כנמל ים לייצוא נפט ומסייע לחיזוק תביעתה של איראן על שדות הנפט במפרץ הפרסי. אורכו 6 ק"מ ורוחבו 4 ק"מ. יש בו כ-10,000 תושבים.

בעבר היה האי מסוף הנפט הגולמי הגדול בעולם, והמסוף הימי העיקרי של הנפט האיראני. עקב הפצצות כבדות של חיל האוויר העיראקי בין השנים 1982 - 1986 במסגרת מלחמת איראן-עיראק נהרסו רוב מתקני האי. האי ח'ארג שוכן במרכזו של שדה הנפט דריווש (Darius), שגם הוא נהרס עקב ההפצצה הכבדה. תיקון המתקנים נמשך בעצלתיים אפילו לאחר סיום המלחמה בשנת 1988 עקב המשך העוינות מצד ממשלת עיראק ומלחמת המפרץ הראשונה בשנים 1990 - 1991.

נכון ל-2012, 98% מיצוא הנפט הגולמי של איראן עובר דרך מסוף הנפט באי ח'ארג.

באי שדה תעופה וגן חיות.

ח'וזסתאן

מחוז ח'וזסתאן (בפרסית: اُستَانِ خُوزِستَان) או ערביסתן בפי הערבים (בערבית: عربستان, "ערבסתאן") הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר אהוואז.

שטחו 64,055 קמ"ר, כ-3.9 אחוזים משטח איראן, והוא נמצא במערב המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 4,345,607 תושבים.

עד שנת 1925 היה המחוז למעשה אמירות ערבית עצמאית, למרות שבאופן פורמלי היה חלק מאיראן.

על רקע הדרישות לקבלת אוטונומיה למחוז אירעו המתקפה על שגרירות איראן בלונדון ומלחמת איראן-עיראק.

בשנים האחרונות משתנה הרכבו הדמוגרפי של המחוז עקב גירוש הערבים והבאת מתיישבים ממוצא פרסי במקומם. למרות היותו המחוז העשיר ביותר בנפט באיראן, תושביו אינם נהנים מכך.

ח'וראסאן רזאווי

מחוז ח'וראסאן רזאווי (בפרסית: استان خراسان رضوی) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר משהד.

שטחו 144,685 קמ"ר, כ-10% משטח איראן, והוא נמצא בצפון-מזרח המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ-5,620,770 תושבים. המחוז גובל במחוז צפון ח'וראסאן, מחוז דרום ח'וראסאן, מחוז סמנאן ומחוז יזד, ובמדינות אפגניסטן וטורקמניסטן. הוא נחשב לאחד המחוזות הגדולים הן מבחינת שטחו והן באשר למספר תושביו.

יזד (מחוז)

מחוז יזד (בפרסית: استان یزد) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן. המחוז נמצא במרכז איראן, ובירתו היא העיר יזד. כמו כן, נמצאת בו העיר ארדכאן.

כהגילויה ובויראחמד

מחוז כהגילויה ובויראחמד (בפרסית: استان کهگیلویه و بویراحمد) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן ובירתו יאסוג' . שטח המחוז הררי ברובו, והוא מהווה חלק מרכס הזגרוס. האזור שופע עצי אלון ומעיינות טבעיים.

מחוזות איראן

איראן מחולקת ל-31 מחוזות (בפרסית: استان אֹסְתאן, ברבים استان‌ها אֹסְתַנְהא) ששלטונם נמצא בדרך כלל בעיר הגדולה במחוז, המכונה עיר הבירה (مرکز, מַרְכַז) של המחוז. ראש המחוז הוא המושל (استاندار, אֹסְתאנְדאר), הממונה על ידי שר הפנים האיראני, וכפוף לאישור של המג'לס.

עד 1950, איראן הייתה מחולקת ל-12 מחוזות בלבד, באותה שנה נוצרו נפות שהוכפפו למחוזות הקיימים. בין השנים 1960–1981 כל הנפות קודמו בהדרגה למעמד של מחוזות. בשנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית באיראן, נוספו עוד תשעה מחוזות, האחרון הוא מחוז אלבורז, שבירתו היא העיר כָּרָג'.

כל מחוז מחולק לתת-מחוזות המכונים שַהְרֶסְתאן (شهرستان). כל אחד מהשהרסתאנים מחולק לחבלים, המכונים בח'ש (بخش). בכל אחד מהחבלים, העיר הגדולה ביותר היא בירת החבל, ובו יושבת המועצה המקומית של החבל.

בהתאם לנתונים הסטטיסטיים ממרץ 2005, באיראן התקיימו:

31 מחוזות (אֹסְתאן)

324 תת-מחוזות (שַהְרֶסְתאן)

865 חבלים (בח'ש)

982 ערים (شهر, שַהְר)

2378 כפרים או ריכוזי יישוב קטנים (دهستان, דֶהֶסְתאן)

מערב אזרבייג'ן

מערב אזרבייג'ן (בפרסית: استان آذربایجان غربی, באזרית: Qərbi Azərbaycan ostanı) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר אורמיה.

שטחו 37,437 קמ"ר, בערך 2.29% משטחה של איראן, והוא נמצא בצפון המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ-2,949,426 תושבים עם צפיפות של 78.8. המחוז גובל עם המחוזות: מחוז זנג'אן, מחוז מזרח אזרבייג'ן וכורדיסתאן ועם המדינות: טורקיה ואזרבייג'ן. השפות המדוברות באזור הן בעיקר השפה הפרסית והשפה האזרית.

בשטח המחוז ממוקם מתחם תחת-א סוליימאן שהוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2003.

מרכזי

מחוז מַרְכַּזי (בפרסית: استان مرکزی) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו היא העיר אראק. שטח המחוז 29,130 קמ"ר.

המחוז נמצא במערב איראן. אוכלוסייתו מונה כ-1.35 מיליון איש. גבולות המחוז נקבעו ב-1980 כאשר המחוז התפצל למחוז מרכזי (הנוכחי) ומחוז טהראן. משמעות המילה "מַרְכַּזי'" בפרסית היא "מרכזי".

פארס (מחוז)

מחוז פארס (בפרסית: استان فارس) הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר שיראז. המחוז גובל ממערב במחוז בושהר, מדרום במחוז הורמוזגאן, מחוז כרמאן ומחוז יזד מדרום, מחוז אספהאן מצפון ומחוז כהגילויה ובויראחמד מצפון-מזרח.

שטחו 122,608 קמ"ר, כ-9 אחוזים משטח איראן, והוא נמצא בדרום המדינה. ב-2006 מנתה אוכלוסיית המחוז כ-4,569,292 תושבים. 61.2% עירוניים, 38.1% אחוז כפריים והשאר שבטים נודדים.

מקור השם "פרס", שמה של איראן עד תחילת המאה ה-20, נובע משמו של המחוז. שם המחוז במקור היה "פּרס" (בפ"א דגושה), אך היות שבשפה הערבית לא קיים העיצור פּ', הוחלף השם ל"פֿארס" (פ' רפויה).

עיקר כלכלת המחוז מתבססת על חקלאות: דגנים (חיטה ושעורה), פירות הדר, תמרים, קנה סוכר וכותנה. במחוז גם ממוקמים מתקני זיקוק נפט גדולים, מפעלים ליצור צמיגים, מפעלי אלקטרוניקה ומזקקת סוכר. המחוז גם מהווה מוקד תיירותי. בעבר, בבירת המחוז, שיראז, היו כמות גדולה של יקבים, שיינותיהם נקראו על שם העיר. אך לאחר המהפכה המוסלמית שעברה המדינה - נסגרו כולם, עקב האיסור על שתיית יין באסלאם.

במחוז מספר רב של אוניברסיטאות, רובן ממוקמות בעיר הבירה, שיראז.

רעידת האדמה בבושהר (2013)

ב-9 באפריל 2013 אירעה רעידת אדמה בדרגה 6.3 בסולם ריכטר במחוז בושהר שבאיראן. כתוצאה מכך נהרגו לפחות 37 בני אדם ונפצעו למעלה מ-850.

תחנת הכוח הגרעינית בבושהר

תחנת הכוח הגרעינית בבושהר (בפרסית: نیروگاه اتمی بوشهر) היא תחנת כוח גרעינית באיראן הנמצאת כ-17 ק"מ מדרום-מזרח לעיר בושהר.

בניית המתקן החלה בשנת 1975 על ידי די החברה הגרמנית Kraftwerk Union A.G (חברת בת של תאגיד סימנס) אשר חתמה על חוזה לבניית שני כורים גרעיניים במשך ארבע שנים בעלות של 6 מיליארד דולרים. העבודה הופסקה לבסוף בשנת 1979 בעקבות המהפכה האיראנית, מאחר שמשטר האייתוללות לא גילה עניין בתוכנית הגרעין. שנתיים מאוחר יותר, בעקבות פריצת מלחמת איראן-עיראק, איראן החלה להתעניין בנשק גרעיני וחידשה את מאמצי הפיתוח (ביטוי לכך ניתן ב-1981, בנאום של מוחמד בהשתי, "מספר 2" של רוחאללה ח'ומייני, בפני הוועדה לאנרגיה אטומית של איראן). במהלך המלחמה, האיראנים תקפו את הכור העיראקי פעמיים, חיל האוויר הישראלי השמיד אותו וגם הכורים שנבנו בבושהר נפגעו בתקיפות אוויריות מרובות (לפחות שמונה) אותן ביצע הצבא העיראקי בין 1984 ל-1988. לאחר המלחמה הוחלט להאיץ את תוכנית הגרעין ובתוך כך לשקם את תחנת הכוח.

איראן דרשה שסימנס תסיים את בניית המתקן אך ממשלת גרמניה סירבה[דרושה הבהרה] לאשר זאת לסימנס בשל הלחץ הדיפלומטי מארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן, עיראק פלשה לאיראן ותוכנית הגרעין האיראנית נעצרה עד תום המלחמה.[דרוש מקור][דרושה הבהרה]בעקבות סירוב גרמניה, חוזה נוסף לסיום בניית המפעל נחתם בשנת 1995 בין איראן לבין המשרד לאנרגיה אטומית ברוסיה. העבודה התעכבה במשך מספר שנים בשל אתגרים טכניים ובשל מחסור במימון וכן בשל לחצים פוליטיים מן המערב. לאחר שהקמת המתקן כמעט נעצרה לחלוטין בשנת 2007, הושג הסכם מחודש בו האיראנים הבטיחו לפצות על העלויות לאחר השלמת המתקן. משלוח של דלק גרעיני החל להגיע לאיראן עוד באותה השנה.

ב-21 באוגוסט 2010 הופעל לראשונה הכור הגרעיני בבושהר.זוהי תחנת הכוח הגרעינית הראשונה שנבנתה במזרח התיכון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.