בוסתנאי בן חנינאי

בוסתנאי בן חנינאי (618670), היה ראש הגולה בבבל, ולפי מקורות מסוימים אף שימש כגאון ישיבת פומבדיתא, אשר קורות חייו עטופים באגדה.

נסיבות לידתו

מסופר שמלך פרס קוזרוי השני (כוסרו פרוויז) השמיד את כל צאצאי בית דוד, ובהם חנינאי, אביו של בוסתנאי.

לילה אחד ראה המלך את עצמו מהלך בבוסתן וכורת את העצים בו. כאשר הניף את הגרזן על העץ האחרון, הופיע זקן "אדמוני יפה עיניים", חטף ממנו את הגרזן והשתמש בו להכות במצחו של המלך ולפצוע אותו. לאחר דו-שיח ארוך של תוכחה, הבטיח המלך לזקן שלא יפגע, ואפילו ישמור, על השורש האחרון שנותר.

המלך התעורר מבועת מהחלום, ונבהל עוד יותר כשמצא עצמו בשלולית של דם. הוא ביקש לשמוע פתרון לחזיון הלילה המבעית, ושלח את כל חכמיו למצוא לו פותר.

את ההסבר סיפק לו בסופו של דבר חכם יהודי, חמיו של חנינאי, שחלם את אותו חלום ואת פתרונו.

לפי פתרונו, הזקן היה דוד המלך אשר הזהיר את מלך פרס מפני מה שיקרה לו אם ינסה להשמיד את כל משפחתו, שנותר בה נצר אחרון.

המלך התרשם ושלח את היהודי לבדוק האם אחת מנשות צאצאי בית דוד בהיריון, והאם אפשר שייוותר משהו מזרעו ובכך יקיים את הבטחתו לדוד. ואכן התברר שאשתו של חנינאי, בתו של היהודי פותר החלום, הרתה. המלך קיים הבטחתו והותיר לפליטה את הילד, צאצא אחרון לבית דוד. שמו נקרא בוסתנאי, על שם הבוסתן שראה השליט בחלומו.

חוכמתו

עוד כילד ניכר בוסתנאי בחוכמתו ומונה רשמית לראש הגולה, אך את מקומו בפועל מילא עד התבגרותו חכם יהודי אחר. הנסיבות שבהן הרשים בוסתנאי את המלך מתוארות ב"אוצר מדרשים" של אייזנשטיין:

"ויגמל בוסתנאי ויגדל וילמד תורה ומשנה ותלמוד, הלכה וחכמה ותבונה, ויוגד למלך ויתאב לראותו ויצו להביאו אליו... ויעמוד לפני המלך מאז עד עת ערב ולא נענע ראשו ולא הסיע רגלו, ויבא זבוב ויעמוד על רקתו ויך אותו וינשכהו ולא הבריחו ויטף דמו לפני המלך... ויאמר לו המלך: למה לא הברחתו מעל פניך? וישיבהו: מוסר זה ירשנו מאבותינו כי מעת הורדנו מכתר מלכותנו וחויבנו לעמוד בהיכלי מלך, לא לדבר ולא לצחוק ולא להרים יד בפניהם".

כשהגיע לגיל 16 כבשו הערבים את בגדד. בוסתנאי התייצב לפני הח'ליף עומר, וזה אישר את עלייתו לכס ראש הגולה.

אשתו הנסיכה וצאצאיה

כשראה הח'ליף עלי אבן אבו טאלב שבוסתנאי בן 35 ועדיין לא התחתן נתן לו את בתו השבויה של המלך הסאסאני כוסרו השני, איזדדואר, שהייתה שבויה בידי המוסלמים. (לפי מקורות אחרים היא הייתה בתו של יזדגרד השלישי ושמה היה דארא.) נולדו לו שני ילדים מנשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הנכרית, שהייתה לשפחה.

משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שווים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים שוויון זכויות גמור, ויש מקורות הטוענים שאחד מהם, רב חסדאי, אף מונה בעצמו למשרת ראש הגולה וכן למשרת גאון ישיבת סורא לאחר פטירת אחיו מן האב, רב חנניה הכהן מנהר פקוד, אשר שימש קודם לכן בשתי משרות אלו.

בדורות הבאים, באו מיוצאי חלציהם כמה ראשי גולה בבבל ובספרד (ביניהם רבי שמואל הנגיד), ואף כמה עשרות גאונים (ביניהם רב עמרם גאון) במקומות שונים בתפוצה היהודית (ארץ ישראל, סורא, פומבדיתא, מחסיא, ספרד, רומא העתיקה, וקירואן שבתוניסיה), רבנו גרשום מאור הגולה, וכן כמה מחכמי ישראל בדורות המאוחרים יותר, כגון מהר"ל מפראג, רבי שמשון מאוסטרופולי, רבי פנחס מקוריץ (מגדולי תלמידי הבעל שם טוב), ותלמידו רבי יעקב שמשון משיפיטובקה.[דרוש מקור]

שילוב זה התאפשר עקב כך שהגאונים, וביניהם רב פלטוי בן אביי ורב נטרונאי בן הילאי, אשר כיהנו במקביל כגאוני ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא (בהתאמה), בתשובתם המשותפת אל קהילת יהדות ספרד בראשות רב אלעזר אלוף דמן אספמיה, הניחו שאדם כבוסתנאי לא היה בא על שפחה מבלי לשחררה קודם לכן, ולשאת אותה בהיתר. מקרה זה הפך לתקדים הלכתי שנעשה בו שימוש בדיון על הכלל: "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ולמסקנות יש חשיבות הלכתית עד ימינו בעניין משמעותם של נישואים אזרחיים[דרוש מקור].

נוסח שונה

בספר הכרונולוגי סדר עולם זוטא (פרק י') שחובר באמצע תקופת הגאונים וזמן חיבורו קודם לכל הנוסחאות של הסיפור על בוסתנאי, סיפור זה מובא לא על בוסתנאי, כי אם על מר זוטרא, ראש הגולה. ולא מלך פרס היה זה שרצה להשמיד את זרע בית ריש גלותא, כי אם סבו של הילד - רב חנינא ריש מתיבתא (ראש הישיבה), שנקלע לסכסוך עם חתנו מר הונא ריש גלותא. מר הונא שהיה בעל סמכויות שלטוניות, פקד להעניש קשות את חמיו, כאשר הוא הובא לפניו, הושיבו כל הלילה כלוא בשערי העיר, ולמחרת גילחו את כל שערות זקנו ולא נתנו לו אכסניה ללינה. ריש המתיבתא הלך לבית הכנסת הגדול שבעיר, בכה כל הלילה, מילא ספל בדמעותיו ושתה אותו. אז נפל מוות בבית ריש גלותא וכולם מתו בזה אחר זה עד שרב חנינא חלם את אותו החלום בדבר הבוסתן שהוא עוקר את עציו, ודוד המלך מציל ממנו את העץ האחרון על ידי הכאת גרזן. מאותה הכאה התעקמו פני רב חנינא לאחור ולא יכל ליישרם. בבוקר הוא בירר מי נשאר מבית ריש גלותא, נודע לו כי רק בתו אשת ריש גלותא נושאת אצלה את הילד העתידי, הלך ושמר עליה עד שבלילות ישן בפתח הבית בגשם ובחום. וכשנולד בנו של הריש גלותא רק אז התיישרו פניו, הוא גדלו וחינכו עד שגדל להיות ריש גלותא הבא. לגרסה זו יש הסבר שונה מדוע חותמים בית דוד זבוב בחותמם. לפני שמר זוטרא גדל ויכול היה לקחת על עצמו את המשרה, ניצל אחד מחתני ריש גלותא את המצב ושילם שוחד למלך כדי להתמנות הריש גלותא, סופו היה שנכנס לו זבוב בחוטמו וקרקר שם עד שמת (בדומה ליתושו של טיטוס). כך ניצלה משרת ריש גלותא מנפילה בידי זרים שאינם מגזע דוד המלך.

ייצוגיו בתרבות והנצחה

Boostenai

רחוב על שמו בירושלים

Bostanai st TA

שלט רחוב על שמו בשכונת נווה צדק בתל אביב

בוסתנאי הוא הגיבור המרכזי ברומן היסטורי הנושא את שמו ונכתב על ידי הרב הסופר מאיר להמן במאה ה-19.[1]

על שמו נקראו רחובות בערי ישראל, וכתב העת העברי בוסתנאי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הסיפור "בוסתנאי" מאת הרב מאיר להמן
618

שנת 618 היא השנה ה-18 במאה ה-7. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

670

שנת 670 היא השנה ה-70 במאה ה-7. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

איזדדואר

אִיזְדָדוּאַר (או דארא), היא בתו של מלך הסאסאנים (המלך כוסרו השני או המלך יזדגרד השלישי - מלכם האחרון), שהייתה שבויה בידי המוסלמים. היא ניתנה על ידי הח'ליף עלי אבן אבו טאלב לראש הגולה בבבל - בוסתנאי בן חנינאי, אשר גייר אותה ונשא אותה לאשה. בין צאצאיה לצאצאי שתי נשותיו האחרות של בוסתנאי היו מחלוקות על ראשות הגולה. הפולמוס סביב מעמדם ההלכתי של בני איזדדואר נמשך זמן רב, וגאוני בבל נדרשו לעסוק בפרשה זו פעמים רבות. בדרך כלל נטו גאוני בבל לראות בצאצאיה יהודים כשרים ולא בני שפחה ובסופו של דבר קיבלו צאצאי איזדדואר שוויון זכויות גמור, ואף בא מיוצאי חלציהם ראש גולה.

בוסתנאי

האם התכוונתם ל...

דוד בן זכאי

רב דוד בן זכאי ריש גלותא (או דוד נשיאה), היה מצאצאי בוסתנאי בן חנינאי לבית דוד, כיהן בבגדד כנשיא יהדות בבל בשנים ~ ד'תר"ע - ~ ד'תש"ל.

המאה ה-7

המאה ה-7 היא התקופה שהחלה בשנת 601 והסתיימה בשנת 700. זוהי המאה השביעית של המילניום הראשון. מאה זו נחשבת לתחילתם של ימי הביניים במזרח התיכון, והאירוע המשמעותי בתקופה זו הוא ייסוד האימפריה המוסלמית בעקבות כיבושי הערבים, אשר כבשו כליל את האימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים מהאימפריה הביזנטית והביאו את האסלאם לכל רחבי המזרח התיכון וחלקים מאירופה.

במערב אירופה התבססה השושלת הקרולינגית שמרכזה בצרפת שהחליפה את השושלת המרובינגית. נציגה המפורסם ביותר של השושלת הזאת הוא קארל הגדול, מייסד האימפריה הרומית הקדושה בראשית המאה ה-9.

בדרום אמריקה המשיכה לפרוח תרבות המאיה שהייתה בתור הזהב שלה. בסין עלתה שושלת טאנג ואילו המשיך המאבק בין המדינות השונות על השליטה בתת-היבשת.

מאיר להמן

הרב ד"ר מאיר [מרקוס] להמן (בכתיב מיושן: לעמאן, לעהמאן או לעהמאנן; גרמנית: Marcus [Meyer] Lehmann;‏ 29 בדצמבר 1831, הנובר - 14 באפריל 1890, מיינץ) היה רב אורתודוקסי גרמני, פובליציסט וסופר נוער. בספריו התמקד במיוחד בקורות החיים היהודיים באירופה מראשית ימי הביניים.

מהר"ל מפראג

רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות 1520, ה'ר"פ – ספטמבר 1609, י"ח באלול ה'שס"ט), המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לֵב הגבוה"), היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה (בחלוקת התקופות המקובלת בספרות הרבנית, המהר"ל משתייך לתחילת תקופת האחרונים).

מהר"ל, שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס, נולד כשני עשורים בלבד לאחר גירוש ספרד והגעת קולומבוס לאמריקה, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית הדין וכראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, ניקלשבורג (ניקולסבורג; כיום מיקוּלוב) שבמוראביה ופראג שבבוהמיה (שתי האחרונות חלק מכתר בוהמיה, ומצויות בצ'כיה של ימינו).

מעבר לבקיאותו הרבה של מהר"ל בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה (בפרט האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה וחמישים שנים לאחר מותו, ספריו נלמדים כיום בכל ישיבה, והם נחשבים כבסיס (תפארת ישראל, נצח ישראל) שמקנה הסתכלות תורנית נכונה על עולם התורה וקניית אמונה. ספרו נתיבות עולם, פותח צוהר להבנת מידות נפש האדם. אישיותו המיוחדת, אשר בה רב הנסתר על הנגלה שימשה כר פורה לסיפורים ואגדות על מעשיו למען יהודי פראג כגון זו על הגולם שיצר.

מר זוטרא, ראש הגולה

מר זוטרא, שידוע כמר זוטרא השני, היה ראש הגולה בבבל, בסופה של תקופת האמוראים ובפתחה של תקופת הסבוראים. נצר יחיד למשפחת ראש הגולה, המיוחסת לדוד המלך. נולד לאחר מות אביו, רב הונא מר בר רב כהנא, וסבו גידל אותו. מר זוטרא נודע כמי שמרד במלך הסאסאני קבאד הראשון והקים שלטון עצמאי בעיר מחוזא ובסביבותיה למשך שבע שנים. בסופו של דבר המרד דוכא, מר זוטרא הוצא להורג בשנת ד'רס"ב (502) ומשרת ראש הגולה בוטלה לתקופה מסוימת.

ראש הגולה

רֹאשׁ הַגּוֹלָה (בארמית: רֵישׁ גָּלוּתָא) הוא התואר של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל מאז המאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-12. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון.

התואר ראש הגולה ניתן מכיוון שבתקופה האמורה הייתה גלות בבל מרכז של העם היהודי בגולה.

ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל, וככזה הייתה לו סמכות שיפוטית בקהילה היהודית; הוא קבע במידה רבה את שיעורי המיסים שהושתו על יהודי בבל, וכן מינה את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.

תקופת חייו של הרב בוסתנאי בן חנינאי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.