בול דואר

בול דואר, או בקצרה בול, מודבק על מכתב על מנת להוכיח ששולח המכתב שילם לרשות הדואר המעבירה את המכתב. לרוב זהו נייר מלבני קטן המצורף למעטפה. כחלק מתהליך המשלוח, פריט הדואר נחתם במטרה לבטל את ערך הבול וכך למנוע שימוש חוזר בו. הבול הוא הגרסה הפופולרית ביותר לדמי דואר משולמים מראש, אך כיום רוב הדואר המשרדי מוחתם בחותמות מוסכמות או נשלח במעטפות שתמונת בול מודפסת עליהן. בשנים האחרונות, מכתבים נושאי בולים הופכים שכיחים פחות עקב התפתחותו של הדואר האלקטרוני והשימוש המתפתח במדבקות תשלום או במעטפות "מבויילות".

הצורה הנפוצה ביותר לבולים היא מלבן, אך לבול הדואר יכולות להיות צורות שונות, כגון משולש, מחומש ועיגול. נוסף למטרתם העיקרית של הבולים - הוכחת התשלום על העברת דבר הדואר - הם משמשים לעיתים קרובות למטרות נוספות, כגון הנצחת אירועים ואנשים חשובים. למשל, פטירתו של איש ידוע יכולה להיות מלווה בבול מיוחד שיונפק לכבודו. כיום ישנה גם אפשרות ליצור בול דואר עם תמונה אישית.

הגוף המופקד על הנפקת בולים במדינת ישראל הוא השירות הבולאי, שהוא חלק מחברת דואר ישראל.

Stamp-robert h goddard
מדען הטילים רוברט גודרד על בול שמונה סנט של ארצות הברית

היסטוריה

עד להמצאת הבול, דמי משלוח המכתב היו גבוהים ומשולמים על ידי נמען הדואר ולא על ידי השולח. מכל זאת התקבל כי למעשה אין ערובה כי כל הכסף שהושקע (מיון דבר הדואר, עלות השליח ועוד) אכן ישולם (במידה והנמען אינו מסוגל לשלם עבורו).

בשנת 1653 הנהיג מלך צרפת, לואי ה-14, שיטה חדשה לתשלום עבור דברי דואר, ולפיה לכל מכתב יצורף סרט נייר, שיעיד על כך שדמי המשלוח שולמו. בתוך זמן קצר ננטשה שיטה זו, לאחר שהצרפתים סירבו לאמצה.

מספר אנשים טענו כי המציאו את הבול הראשון: סר רולנד היל, ג'יימס צ'למרס ולורנץ קושיר. את הרעיון לבול דואר במתכונתו המוכרת לנו כיום, הגה סר רולנד היל בשנת 1837 כחלק מרפורמה מקיפה בשרות הדואר הבריטי. הבול הראשון בעולם, המכונה "הפני השחור" על שום ערכו וצבעו, הופיע בבריטניה בשנת 1840. על בול זה התנוסס דיוקנה של מלכת בריטניה דאז ויקטוריה, שלוש שנים לאחר שעלתה לשלטון ומאז מופיעה תמונת השליט על כל בולי הממלכה המאוחדת. זכות ראשונים זו העניקה לבריטניה את הזכות שלא לכתוב את שמה על הבולים שאותם היא מנפיקה, בעוד שאר הארצות שמנפיקות בולים חייבות לרשום את שם הארץ על הבול. בעקבותיה של בריטניה הלכו שווייץ וצרפת, ועד 1860 הונהג השימוש בבולים במדינות רבות בעולם.

22 המדינות, שכבר הנהיגו בתחומן שימוש בבולי דואר, הקימו ב-1874 את ארגון הדואר הבינלאומי[1].

בול ללא ערך נקוב

בול ללא ערך נקוב (המונח של חברת דואר ישראל הוא "בול ללא עריך") הוא בול המוגן מפני עליית מחירים. הבול משמש מעין "אסימון", שכוחו יפה לשימוש גם אם השתנה מחיר משלוח דבר הדואר. בול ללא ערך נקוב הוכנס לשימוש בפעם הראשונה בארצות הברית בשנת 1975 ולמחזור בישראל ב-12 בספטמבר 1982[2]. בולים ללא ערך נקוב מונפקים בבריטניה, ישראל, סינגפור, פינלנד, בלגיה, צרפת, נורווגיה, מונקו, שוודיה וקנדה.

שובל

הַשּׁוֹבֶל, המצורף לעיתים כְּשׁוּלֵי הבול, מוסיף פרטים על תוכנו של הבול בצורה גרפית המשלבת לעיתים טקסט נוסף, ולעיתים מהווה המשך של ציור הבול.

ישראל היא המדינה היחידה ששירותי הדואר שלה מנפיקים לאורך כל השנים את בוליהם עם שְׁבָלִים, בעוד במדינות אחרות מצורפים לבול שְׁבָלִים לעיתים, אך לא באופן שיטתי. ראשיתו של השובל בישראל, הוא בסדרת הבולים 'דאר עברי' שהונפקה מייד לאחר הכרזת העצמאות, בה הופיעו תצלומי מטבעות מתקופת המכבים בהם הוטבעו מילים באותיות העברית הקדומה, שאינן מוכרות לציבור הרחב. לשם כך, החליטו הממונים על הבולאות במנהלת העם להוסיף שׁוֹבֶל ובו הסבר כיתובי המטבעות[3].

שיני הבול

סימן היכר אופייני לבולי דואר הוא שוליהם המשוננים, הנוצרים מתלישת הבולים מגיליונות בהם הגבולות בין הבולים מנוקבים.

הבולים הראשונים נגזרו מתוך גיליונות מודפסים, דבר שסירבל את השימוש בהם, ובהיעדר כלי חיתוך מתאימים אף גרם לקריעתם לעיתים קרובות. על מנת להקל על הפרדת הבולים המציא הנרי ארצ'ר, אנגלי ממוצא אירי, מכונה שניקבה את הגליונות לאורך שולי הבולים. ניסיונות ראשונים לשימוש בה נעשו בשנת 1850, והחל משנת 1854 הוציאה רשות הדואר הבריטית באופן סדיר גיליונות בולים מחוררים. בארצות הברית החל ניקוב גיליונות הבולים בשנת 1857, ונפוץ מאז בעולם כולו.

איסוף בולים - בולאות

איסוף בולים הוא תחביב פופולרי עד כדי כך שיש מדינות המנפיקות בולים לאספנים בלבד, וערכם הכספי של בולים נדירים יכול להגיע עד למיליוני דולרים. הבול היקר ביותר הוא מג'נטה 1 סנט, שנמכר במכירה פומבית תמורת למעלה מ-9 מיליון דולרים.

בול מחורר

בול מחורר (באנגלית: perfin[4] או SPIFS[5]) הוא בול דואר רגיל, שחיררו אותו בצורה מיוחדת, שאינה פוגעת בשימוש בו, אך מכבידה על גניבתו על ידי עובדי המוסד או החברה המסחרית עבורם ביצעו את פעולת החירור.

חירור הבולים החל ב-1868, באנגליה ובהמשך התפשט הנוהג למדינות אירופאיות נוספות וליתר העולם. חירור הבולים נועד לסמן אותם בראשי תיבות או סמלים של הבעלים. חברות מסחריות ניצלו לעיתים את האפשרות הזו על מנת לעצב את חירור הבול במתכונת המקדמת את מטרות החברה.

אישור לפטור מדמי דואר

גלריית תמונות

Postmark US airmail saves time

מעטפה עם בול וחותמת ביטול

Penny black

הפני השחור, הבול הראשון בעולם

Stamp of Israel - Coins Doar Ivri 1948 - 1000mil

בול מסדרת דאר עברי עם שובל

British 1951 Festival stamp perfin

תמונה של בול בריטי מנוקב מחזיתו ומאחוריו

MilitaryMailIsrael

מעטפת מכתב מחייל בשרות פעיל (1968). המספר בחותמת המשולשת מציין את היחידה הצבאית בה משרת השולח. משלוח דבר דואר הנושא חותמת כזו פטור מתשלום.

סוגי בולים

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בלגיה – עיצוב בולים בראי מסמך היסטורי – 1866
  2. ^ בול ללא ערך נקוב א'-ענף זית (הבול ללא ערך נקוב הראשון בישראל), אתר התאחדות בולאי ישראל
  3. ^ לפי התאחדות בולאי ישראל
  4. ^ perfin הוא הלחם בסיסים חסר של תחילת המילים האנגליות perforated initials או perforated insignia
  5. ^ SPIFS הן ראשי תיבות של Stamps Perforated with Initials of Firms and Societies
  6. ^ פקודות מטכ"ל 3.0203, 10 אוק' 2001 (בעבר פ"מ 60.0103)
7 (מספר)

7 (במילים בלשון זכר: שבעה; בלשון נקבה: שבע) הוא המספר הטבעי הבא אחרי 6 והבא לפני 8.

7 הוא גם ספרה המשמשת בכתיבת מספרים לפי בסיס עשרוני (ולפי כל בסיס גדול מ-7, כגון בסיס אוקטלי ובסיס הקסדצימלי).

אתר ההנצחה לחללי חיל הטכנולוגיה והאחזקה

אתר ההנצחה לחללי חיל הטכנולוגיה והאחזקה הוא אתר הנצחה ואנדרטה לחללי חיל הטכנולוגיה והאחזקה (בעבר חיל החימוש) הנמצא בנתניה.

האתר ממוקם בסמוך לחוף הים בעיר בפינת הרחובות שדרות בן-גוריון ושמחה ארליך, בסמוך לבית יד לבנים ולבית גולדמינץ.

האתר, שנבנה בשנת 1990, כולל רחבת התכנסות גדולה, קיר שמות עשוי מתכת ובו מונצחים כ-750 חללי החיל, ופסלים שונים העשויים מחלקי כלי נשק ורק"ם. את האתר תכננו האדריכלים רות וזלמן עינב והפסלים נוצרו על ידי הפסלים ג'ורג' אונגרי, טוביה מרגלית, דינה מרחב, דן רפפורט ואהוד שחורי.

על קיר השמות חקוק גם הפסוק "הנה אני מביא בכם רוח וחייתם" (יחזקאל, ל"ז, ה').

בבסיס הפסל המרכזי באתר, הבנוי מקני תותחים היוצרים מעין חצובה או אוהל, מצוטט קטע משיר של משה טבנקין:

"היה נערנו כצוק הגלבוע היה כמעוף נעוריו נאדר אמיץ ונועז וגבוה גבוה עד אחרון רגעיו מול הצר"

בשנת 2009 נבנה במתחם מרכז הנצחה חילי ועל גגו הוקמו טריבונות הפונות אל הרחבה. במסגרת שיפוץ זה רוצפה הרחבה מחדש וחלק מהפסלים הוזזו ממקומם המקורי.

במקום נערכים טקסים שונים הקשורים לחיל הטכנולוגיה והאחזקה - טקסי זיכרון וטקסי סיום של קורסים בחיל.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשמ"א - 1995 הונפק בול דואר עם ציור האנדרטה בעיצובו של אופיר מירב.

בול יום שבתון

בול יום שבתון הוא בול דואר שהונפק על ידי דואר בלגיה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ונועד לאפשר ללקוחות הדואר להשפיע על השירות שיינתן להם ביום המנוחה השבועי.

בול תמים

בבולאות, בול תמים (באנגלית: Mint stamp) הוא בול דואר שמעולם לא נעשה בו שימוש לשליחת דואר ולכן מעולם לא בוטל. המשמעות היא שבול כזה יכול להילקח מאוסף הבולים הישר לשימוש בדואר בהנחה שרשות הדואר אשר הנפיקה את הבול עדיין קיימת ועדיין מאשרת את תקפותו של הבול. לרוב אין זה צעד הגיוני מבחינה כלכלית שכן המחירים שהיו תקפים לפני חצי מאה כבר אינם תקפים היום.

אספנים וסוחרים אחדים משתמשים במונח "תמים" עבור בולים שמעולם לא ניתלו באמצעות מדבק או כאלה שמעולם לא השתמשו בשכבת הדבק בצד האחורי שלהם. המונח תמים מחמיר יותר מהמונח "לא היה בשימוש" שמתייחס לבולים אשר להם סימני מדבק בחלקם האחורי או ששכבת הדבק האחורית חסרה.

בולאות

בולאות היא תחום מחקר המתמקד בלימוד תהליכי העיצוב והייצור של בולי הדואר ובולי ההכנסה. זהו תרגום לעברית של המונח הלועזי "פילטליה" (Philately), שהשימוש בו נפוץ עדיין בקרב רבים מבין העוסקים בתחום.

לעיתים בניגוד להגדרה הראשונה של המינוח בולאות, הוא משמש גם כאזכור קצר לענף שלו הנקרא איסוף בולים, זאת למרות שלא כל מי שעוסק בבולאות אוסף בולים, ולא כל מי שאוסף בולים עוסק בהיבטים הבולאיים שלו הגם שלעיתים יכולה להיות חפיפה בין השניים.

בולי מדינת ישראל - שנת 1948

בשנת 1948 הנפיק השירות הבולאי של מדינת ישראל 19 בולי דואר חדשים בערך נקוב כולל של 2044 מיל.

בולי מדינת ישראל - שנת 1950

בשנת 1950 הנפיק השירות הבולאי של מדינת ישראל 21 בולי דואר חדשים בערך נקוב כולל של 1468 פרוטות.

בולי מדינת ישראל - שנת 1954

בשנת 1954 הנפיק השירות הבולאי של מדינת ישראל 17 בולי דואר חדשים בערך נקוב כולל של 2735 פרוטות.

בולי מדינת ישראל - שנת 1961

בשנת 1961 הנפיק השירות הבולאי של מדינת ישראל 31 בולי דואר חדשים בערך נקוב כולל של 8.99 ל"י.

בית ציוני אמריקה

בית ציוֹני אמריקה הוא מרכז תרבות ברחוב אבן גבירול פינת רחוב דניאל פריש (פריש היה נשיא ארגון ציוני אמריקה ב-1949) בתל אביב.

הבניין נוסד ביוזמת ההסתדרות הציונית בארצות הברית בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 והיה לאחד ממרכזי התרבות הראשונים בעיר. במקור נועד המוסד להתקיים כבית תרבות לשרות ציבור דוברי האנגלית ובעבר אף פעלו במקום האולפנים לעברית של עיריית תל אביב.

הבניין תוכנן על ידי האדריכל מאיר הורמן, שבעקבות קשריו עם ארגון ציוני אמריקה, תיכנן מספר פרויקטים לארגון, ובהם גם את כפר סילבר.

המפרי בוגרט

המפרי דפורסט בוגרט (באנגלית: Humphrey DeForest Bogart;‏ 25 בדצמבר 1899 – 14 בינואר 1957) היה שחקן קולנוע אמריקאי בעל מעמד מיתי שנותר גם שנים רבות לאחר מותו. בשנת 1999 הכריז מכון הקולנוע של ארצות הברית כי בוגרט הוא "גדול שחקני הקולנוע של כל הזמנים".

בוגרט שיחק דמויות חכמות, אמיצות, קשוחות, ציניות, ולעיתים חסרות רסן, החיות בעולם מושחת, אך שומרות על קוד מוסרי פנימי. בין תפקידיו הטובים ביותר נמנו דמויות שפגמים וחולשות באישיותן מובילות אותן לאבדון. סרטיו הידועים ביותר הם "הנץ ממלטה" (1941), "קזבלנקה" (1942), "התרדמה הגדולה" (1946), "האוצר מסיירה מדרה" (1948), "קי לארגו" (1948), "מלכה אפריקאית" (1951) (התפקיד עבורו זכה בפרס האוסקר כ"שחקן הטוב ביותר") ו"המרד על הקיין" (1954). בסך הכול הופיע ב-75 סרטי קולנוע.

גם מחוץ לארצות הברית נחשב בוגרט לדמות נערצת. שחקנים צרפתים כז'אן-פול בלמונדו הושפעו עמוקות מעבודתו. בסרט "עד כלות הנשימה", שהיה אולי עבודתו הידועה ביותר של הבמאי ז'אן-לוק גודאר, הגיבור מישל מעריץ את אישיותו של בוגרט ומחקה חלק ממחוותיו הידועות בדרך שהיא בעת ובעונה אחת נוגעת ללב ואבסורדית. הבמאי פרנסואה טריפו, במאי נוסף מן "הגל החדש" בקולנוע הצרפתי, ביים את "ירו בפסנתרן" (Tirez sur le pianiste), מחווה נוספת לבוגרט. כוכב הסרטים ההודי אשוק קומאר ציין כי ההשפעה המכרעת על משחקו היא השפעתו של בוגרט.

בוגרט שומר על מעמד בכורה אף במולדתו. אחד המחזות הפופולריים של וודי אלן "שחק אותה סם" הוא על אדם צעיר המאוהב בהילה של בוגרט, ובעת ובעונה אחת מאויים ממנה. הכותרת מתייחסת לציטוט (מוטעה) מן הסרט "קזבלנקה". בשנת 1997 הוציאה ארצות הברית בול דואר לזכרו של בוגרט. מעמדו של בוגרט בפנתיאון של הוליווד ודאי היה מפתיע את צופי הקולנוע בשנות העשרים והשלושים, שהכירו את בוגרט כשחקן בינוני במחזות בברודוויי ובסרטי "סוג ב'" הוליוודיים. עלייתו לדרגת כוכב על החלה עם סדרת סרטים הנפתחת בסרט "הרי הסיירה הגבוהים" משנת 1941, ונמשכה עד מותו, וכאמור, לאחריו.

זאת היא הארץ

"זאת היא הארץ" הוא סרט הקולנוע הראשון שהופק במלואו בארץ ישראל. הסרט, באורך של 50 דקות, הופק על ידי ברוך אגדתי על פי תסריט מאת אביגדור המאירי. בסרט שולבו קטעי תעודה וקטעים מבוימים, והוא מציג את 50 שנות ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל, החל מעליית הביל"ויים ומדגיש את בניית העיר תל אביב. הסרט הופק בעזרת קרן קיימת לישראל.

בסרט שולבו קטעי יומנים היסטוריים משנות ה-20 שנרכשו מהצלם יעקב בן דב, ומתוך "חדשות אגא". הסרט לא נרתע מהצגת האמת המרה על תנאי האקלים הקשים, הקדחת, הוויכוח בין העיר לכפר, העזיבות והייאוש. הסרט מציג את המציאות הקשה, לצד התקווה והלבלוב, ומשלב קטעים מבוימים לצד חומר תיעודי. סרטו של ברוך אגדתי הצליח להלהיב המוני צופים יהודיים בארץ ישראל ובתפוצות.

בשנת 1935 נערך ניסיון להקים בארץ ישראל אולפן קולנוע באיכות ראויה. חברה בשם "אופק" השקיעה סכום עתק של 15 אלף ליש"ט ברכישת ציוד להפקת סרט. עם תחילת ההפקה התברר כי התקציב לא יספיק לסיום הסרט, והמשך הסרטתו נזנח. חלק מן הציוד נרכש על ידי ברוך אגדתי, שהשתמש בקטעים שצולמו מיומני "אגא" ליצירת הסרט "זאת היא הארץ", שבו ניסה אגדתי להציג את הגשמת הציונות בסיפור דוקו-דרמה.

בסרט השתתפו השחקנים: שמואל רודנסקי, משה חורגל, רפאל קלצ'קין, מאיר תאומי, בצלאל לונדון, חנה קיפניס, יוסף גולנד ואחרים. השירים בסרט הם מאת עמנואל הרוסי ואלכסנדר פן.

הצגת הבכורה של הסרט נערכה בקולנוע מוגרבי בתל אביב ב-23 בפברואר 1935.

הסרט הונצח על בול דואר כחלק מסדרת 75 שנה לקולנוע העברי.

טקס חנוכה בבית הלבן

טקס חנוכה בבית הלבן (באנגלית: White House Hanukkah Party) הוא טקס קבלת פנים שנתי שנערך בבית הלבן, בחסותם של נשיא ארצות הברית והגברת הראשונה, לציון החג היהודי, חנוכה. המסורת החלה בשנת 2001, בתקופת ממשלו של ג'ורג' בוש הבן. רשימת האורחים כוללת מאות פוליטיקאים יהודים, ראשי ארגונים, בתי ספר וראשי ישיבות מקרב יהודי ארצות הברית.בהכנה לטקס, מטבח הבית הלבן עובר הכשרה, המוצרים שבשימוש לקראת הטקס הם כשרים ותהליכי הכנת המזון נעשים כולם תחת השגחת משגיח כשרות, כדי לאפשר לאורחים היהודים המקפידים על כשרות ליהנות מאוכל כשר.

טקס קבלת הפנים הפך לאחת הדרכים שבהן הנשיא מכיר בחג היהודי, יחד עם נשיאת דברים, או השתתפות של הנשיא עצמו או חבר בצוות שלו בהדלקת חנוכייה בשדרה המרכזית של וושינגטון הבירה. בנוסף, בשנת 1996 הוצא בארצות הברית בפעם הראשונה בול דואר לכבודו של החג.

החנוכייה המשמשת בטקס מתקבלת בהשאלה מבית כנסת או מוזיאון יהודי. כמדליקי החנוכייה נבחרים אישים שיש להם נגיעה לאירועי התקופה. כך, בשנת 2007 הוזמנו להדליק את החנוכייה הוריו של העיתונאי דניאל פרל, שנרצח על ידי טרוריסטים בפקיסטן.

יבגני לאונוב

יבגני פבלוביץ' לאונוב (2 בספטמבר 1926 - 29 בינואר 1994) היה שחקן קולנוע ותיאטרון סובייטי, אחד מבכירי הקולנוע הסובייטי והרוסי של כל הזמנים. בשנת 2001 יצא בול דואר לכבודו.

מעטפת היום הראשון

מעטפת היום הראשון או מעטפת יום ההופעה (המונח הבינלאומי באנגלית נקרא FDC, First Day Cover) היא מעטפה עליה הודבק בול דואר או סדרה של בולי דואר שהוחתמו בחותמת דואר בתאריך יום הופעת הבול והחותמת נושאת את תאריך יום הופעת הבול. חותמת היום הראשון יכולה להכיל את צירוף המילים "חותמת היום הראשון", אבל צירוף מילים זה איננו הכרחי לשלמות הפריט הבולאי. מעטפת היום הראשון היא פריט בולאי המבוקש על ידי אספנים.

השירות הבולאי בישראל הפיק עד מחצית שנת 1956 רק מעטפות יום ראשון עם בולים ללא שובל. גורמים פרטיים, ובעיקר סוחרי בולים, הכינו מעטפות פרטיות עם בולים בעלי שובל. המעטפות הפרטיות הן בדרך כלל יקרות יותר. לדוגמה, על פי קטלוג "מוריה" מעטפת היום הראשון של כל בולי דאר עברי עם שבלים שווה 20,000 ש"ח, מעטפת היום הראשון של סדרת דואר אוויר 1 עם שבלים שווה 48,000 ש"ח, ומעטפת היום הראשון של בול "הנגב" מ-1950 שווה 50,000 ש"ח.

מעטפת היום הראשון של השירות הבולאי היא בדרך כלל מעטפה מאוירת, אבל הדבר אינו הכרחי. לרוב מאייר מעצב הבול גם את מעטפות יום ההופעה. מעטפת יום ראשון עשויה לכלול חותמת נלווית או חותמת מיוחדת.

מעטפת דואר רגילה עליה מודבק הבול והשניים מוטבעים בחותמת עם תאריך יום ההופעה, נחשבת גם היא כמעטפת היום הראשון או מעטפת יום ההופעה.

מרחב - התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל

מרחב - התנועה לעירוניות בישראל היא עמותה ישראלית שהוקמה בשנת 2004, המונה כיום יותר מ-500 חברים בהם מתכנני ערים, אדריכלים, אנשי אקדמיה ומתכננים, הפועלת במטרה לקדם נורמות של תכנון ערים בר קיימא ועירוניות מתחדשת בישראל. זהו הארגון היחיד בישראל כיום המתמקד בשינוי הסביבה העירונית הבנויה ופועל לפיתוח המדיניות והכלים המקצועיים הנחוצים ליצירת שינוי. העמותה מארגנת כנסים ארציים ותערוכות ומעורבת בתכנון ערים ותהליכי שיתוף ציבור ושאררט. בשנת 2009 הקימה עמותת מרחב את המעבדה להעצמה עירונית ואת "מכון ראשי הערים" שתפקידו לשפר את הקשר של ראשי הערים עם התושבים לקבלת ההחלטות בנושאי התכנון והבניה. ובשנת 2010 השיקה בול דואר חדש בנושא עירוניות מתחדשת בישראל. בשנת 2015 שינתה העמותה את שמה וכיום היא נקראת "מרחב - התנועה לעירוניות בישראל".

עודד הנודד

"עודד הנודד" הוא סרט ראינוע הנחשב לסרט העלילתי האמנותי הראשון שהופק במימון פרטי וביצירת גורמים מקומיים לקהל בארץ ישראל המנדטורית. הסרט הופק בשנת 1932 בתקציב דל. בגלל התקציב הנמוך נוצר "עודד הנודד" כסרט אילם, אף על פי שסרטים עם קול כבר כבשו את השוק בתקופתו. מבחינה זו היה הסרט יוצא דופן בזמנו, דבר שהשפיע לרעה על הניסיונות לשווק אותו בחוץ-לארץ. בארץ הוא זכה להצלחה ולביקורות טובות בעיתונות. הייתה לו הצלחה קופתית והוא הוקרן מספר שבועות בפני אולמות מלאים בקולנוע "עדן" בתל אביב, בקולנוע "ציון" בירושלים, וכן בחיפה וביישובים נוספים בארץ.

את המערה בסרט צילמו במכתש לפני שהפך לאצטדיון כדורגל. חפרו גומחה קטנה בקיר החול ולאחר שאדם היה נכנס פנימה היו עוצרים את המצלמה מוציאים אותו ומכניסים את הבא בתור, כך נוצר מצג שווא של מערה עמוקה.בדצמבר 1992 הונפק בול דואר לכבוד "עודד הנודד", במסגרת הסדרה "שבעים וחמש שנה לסרט העברי".

קורלנד

קורלנד (אנגלית: Courland; לטבית: Kurzeme; אסטונית: Kuramaa; ליטאית: Kuršas; פולנית: Kurlandia; גרמנית: Kurland; רוסית: Курляндия; בתעתיק לטיני: Kurlyandiya) הוא מחוז היסטורי שהתקיים בעבר על שטח הנמצא כיום בתחומי לטביה. הוא היווה מחוז של המסדר הטבטוני (1200-1560), דוכסות קורלנד וסמיגליה שהיה פייף של האיחוד הפולני-ליטאי (1560-1795) ומחוז בקיסרות רוסיה (1795-1918).

שמונה בעקבות אחד

שמונה בעקבות אחד הוא ספר ילדים מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ שראה אור בשנת תש"ה-1945. הספר היה לרב מכר, תורגם לאנגלית ועובד לתיאטרון ולסרט קולנוע. הספר זכה לתשבחות של המבקרים על שפתו העשירה, ופתח, על פי אוריאל אופק, תקופה חדשה בספרות הילדים העברית.השירות הבולאי הוציא לכבוד הספר בול דואר בסדרה על ספרי חבורות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.