בולשביזם

בולשביזםרוסית: большевики), היא צורת ההתנהלות של הקומוניסטים ברוסיה בין 1903 ל-1917. במובן הרחב זהו כינוי המשמש, לעיתים ככינוי גנאי, לכל סוג של קומוניזם וסוציאליזם.

היסטוריה

מנהיגו הראשון של הסוציאליזם הרוסי היה יוצא ארגון ה"נרודנאיה ווליה" גאורגי פלכנוב, שהביא את התאוריה המרקסיסטית לרוסיה, וייסד בז'נבה את קבוצת המהפכנים "שחרור העבודה". בעקבות עבודותיו של פלכנוב ואנשיו, שכללו תרגום של המניפסט הקומוניסטי לרוסית, החלו הרוסים להתוודע אל רעיונות הסוציאליזם והקומוניזם של קרל מרקס. לקראת סוף המאה ה-19 נוצרו ברוסיה מועדוני סוציאליסטים רבים, אשר החליטו להתמזג למפלגה אחת לשם תיאום טוב יותר של פעולותיהם. הכנס הראשון של המפלגה המאוחדת, אשר הוחלט שתיקרא "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית", התקיים במינסק ב-13 במרץ 1898, אך לא השיג דבר, כיוון שחבריו היו מעטים, וכיוון שהוא לא קיבל שום החלטה חשובה בדמות מצע או חוקה. הוועד המרכזי, שנבחר בכנס, נעצר מיד בתום הכנס.

בשנת 1903 התקיים הכנס השני, שבו הייתה מחלוקת בין לנין לבין מרטוב. לנין רצה שהמפלגה תהיה מאורגנת פוליטית ושחבריה יהיו חייבים להיות פעילים (עקרון החברות הפעילה, על פי לנין) ושקבלת ההחלטות במפלגה תהיה שמורה לקבוצה נבחרת של מהפכנים, שיהיו הגוף הבכיר בין כנס לכנס, לגוף זה קרא לנין בשם "הוועד המרכזי". מרטוב לעומתו, רצה שהמפלגה תהיה פתוחה יותר לחברים כדוגמת המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה. בהצבעה על מחלוקת זו הפסיד לנין למרטוב, 28 הצביעו למרטוב ו-23 ללנין. כתוצאה מכך חל פילוג במפלגה וחסידי לנין התכנסו מחדש בנפרד ובהתכנסות זו הם היו כמובן הרוב, ולכן נקראו מאז בולשביקים (סיעת הרוב). סיעתו של מרטוב נקראה, בהתאמה, סיעת ה"מנשביקים" (אנשי המיעוט).

מטרתה של סיעת הבולשביקים הייתה לתפוס את השלטון ברוסיה בכוח וליישם את משנתם "מלמעלה". בנובמבר 1917 תפסו הבולשביקים את השלטון לאחר הפיכה והחלו להקים את השלטון הסוציאליסטי-בולשביקי (הידוע גם בתור דיקטטורה של הפרולטריון), אולם זמן קצר לאחר מכן התחילה מלחמת אזרחים שבה נלחמו הבולשביקים בכוחות אנטי-מהפכניים, שנודעו בשם הקיבוצי "הצבא הלבן" בחזיתות אחדות מסיביר שבמזרח עד חצי האי קרים שלחופי הים השחור. לאחר תום המלחמה, שגבתה מיליוני קורבנות, הייתה רוסיה (שנקראה אז "הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית" ובראשי תיבות רספס"ר) לאחת המייסדות של ברית המועצות בדצמבר 1922.

הסיעה הבולשביקית הייתה זו שהניחה את היסוד למפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות (הסיעה האחרת, המנשביקים, נעלמה כמו שאר המפלגות שהיו ברוסיה – חלק מחבריהן הוצאו להורג, חלק אחר ברח, חלק פרש מהחיים הפוליטיים וחלק הצטרף לבולשביקים). המפלגה הייתה, בהתאם לרצונו של לנין, צנטרל דמוקרטית, משמע "חופש בדיון הפנים מפלגתי, אחדות במעשה מחוץ למפלגה", והייתה בה שרשרת פיקוד ברורה. בתקופה שלאחר לנין, ביטל סטלין את החופש בתוך המפלגה וניהל טרור קשה כלפי רבים מחבריה שביקרו אותו (גם אם עשו זאת במסגרת פנים-מפלגתית).

בולשביזם ככינוי גנאי

בשיח המקובל של המדינות הפשיסטיות החל משנות ה-20 שימש המונח "בולשביזם" כנרדף לשאיפתה של ברית המועצות לייצא את המהפכה הקומוניסטית לכל רחבי העולם. הגדרת האויב של גרמניה הנאצית הייתה במפורש "מלחמה בבולשביזם". חוגים אנטישמיים כינו את הבולשביזם "יודאו-בולשביזם".

בשיח של הליברליזם ושל מדינות המערב במלחמה הקרה ואף אחריה הוכתר בתואר "בולשביזם" כל שלטון המקיים תכונות "דיקטטורה של הפרולטריון" – שליטה ריכוזית של הממשלה במשק ומניעת שוק חופשי, החנקת יוזמה חופשית ומניעת חירויות ובפרט החופש לצבור רכוש ולעשות הון.

ההגמוניה של מפא"י כונתה "בולשביזם" על ידי הוגי הימין מזאב ז'בוטינסקי ואילך.[1]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ ראו למשל מאמרו של אורי מילשטיין, המנגנונים להיווצרות אליטות בישראל מזייפים.
אדולף היטלר

אדולף היטלר (בגרמנית: Adolf Hitler‏; 20 באפריל 1889 – 30 באפריל 1945) היה הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית בשנים 1933‏-1945, וכן מנהיג המפלגה הנאצית משנת 1921 ועד להתאבדותו בפיהררבונקר בברלין.

היטלר חולל את מלחמת העולם השנייה, והיה אחראי להשמדתם השיטתית והמאורגנת של למעלה משישה מיליון יהודים בשואה, על פי תוכנית הפתרון הסופי שהגה וביצע, וכן להשמדת מיליוני אנשים נוספים ולחורבן מדינות רבות באירופה. הפשעים נגד האנושות ופשעי המלחמה שביצע היטלר היוו ביטוי לנאציזם, האידאולוגיה הגזענית והאנטישמית הקיצונית של היטלר, המשתקפת בין היתר בספרו "מיין קאמפף".

בעת מלחמת העולם הראשונה שירת היטלר בצבא הגרמני כחייל, ועם סיום המלחמה המשיך לשרת כסוכן סמוי העוקב אחר פעילויות מרקסיסטיות. כסוכן הזדמן לאספה של "מפלגת הפועלים הגרמנית", מפלגה זעירה שרעיונותיה מצאו חן בעיניו. על ידי כשרונו הרטורי הפך בהמשך ליושב הראש שלה, לאחר שהיא הפכה למפלגה הנאצית. לאחר שריצה שמונה חודשים במאסר בגין הפוטש במרתף הבירה, מצא היטלר שהמפלגה התפוררה, והוא בנה אותה מחדש, תוך קביעת "עקרון הפיהרר". על רקע המשבר הכלכלי העולמי שפגע קשות ברפובליקה הגרמנית, צברה המפלגה הנאצית כוח ועוצמה, וזו הגיעה לשיאה עם עלייתה לשלטון כשבינואר 1933 מונה היטלר לקנצלר גרמניה, ועם מותו של נשיא גרמניה הינדנבורג הפך לשליטה הבלעדי.

כשליט גרמניה הנהיג היטלר שלטון דיקטטורי, והכין את גרמניה לקראת מלחמה בשאיפה לממש את הסדר החדש. בין היתר הוא סיפח את אוסטריה, השתלט בשלבים על צ'כוסלובקיה לאחר הסכם מינכן, וב-1939 פלש לפולין ובכך פתח במלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה נטבחו בין היתר באופן ג'נוסיידי מיליוני יהודים ולא-יהודים ביזמתו ובהכוונתו של היטלר, ששאף לממש את עקרונות תורת הגזע.

בשיא כוחה, כבשה גרמניה הנאצית את מרבית יבשת אירופה. כשבעלות הברית החלו לגבור עליה ופלשו לשטחה, שלל היטלר כל אפשרות לכניעה, בהתאם לעקרון "ניצחון או חורבן". הוא האשים את הצבא, את האס אס ואת העם הגרמני בתבוסה, והורה על החרבת ארצו עד היסוד. לקראת סיום הקרב על ברלין התאבדו היטלר ובת זוגו אווה בראון בפיהררבונקר.

"רייך אלף השנים" שהיטלר הבטיח לגרמניה – הרייך השלישי – החזיק מעמד 12 שנים בלבד עד כניעת גרמניה הנאצית, והיה אחראי למותם של עשרות מיליוני בני אדם. רבים ברחבי העולם רואים (גם בעקבות משפטי נירנברג) בהיטלר ובהנהגת הרייך כאחראים לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מהקשים ביותר בהיסטוריה האנושית בכלל ובעת החדשה בפרט.

אייל סיון

אייל סיון (נולד ב-1964) הוא במאי ומפיק קולנוע, עורך, מסאי ומרצה ישראלי. סיון הוא עמית כבוד ב"מרכז האירופי ללימודים פלסטיניים (European Centre for Palestine studies) באוניברסיטת אקסטר בבריטניה, ופרופסור ב-Master in Film של אקדמיית הקולנוע של הולנד (Netherlands Film Academy) באמסטרדם. סיון ביים והפיק למעלה מעשרה סרטי תעודה בעלי מסר פוליטי שהוצגו בבתי הקולנוע ושודרו בתחנות הטלוויזיה ברחבי העולם. סיון פרסם מאמרים רבים וראיונות וחיבר שני ספרי עיון - "השבח לסירוב" (Eloge de la desobeissence / le Pommier 1999) ו"מדינה משותפת בין הים לירדן" (Etat Commun entre le Jordain et la Mer / La Fabrique 2013). הוא חבר ועדת העורכים של הוצאת הספרים הצרפתית "La Fabrique", וחבר מערכת כתב העת "De l'Autre Cote". ייסד וערך את כתב העת לקולנוע ופוליטיקה "מחברות קולנוע דרום", היוצא לאור על ידי הוצאת הספרים פרדס ומכללת ספיר בישראל. סיון מרצה ברחבי העולם ובין היתר בבית הספר לאומניות הקול והמסך במכללת ספיר. סיון ויצירותיו זכו בפרסים רבים ועבודותיו מוצגות בפורומים יוקרתיים ובתערוכות אמנות עכשווית מהחשובות בעולם.

אלפרד נוסיג

אלפרד נוֹסיג (בכתיב לועזי: Alfred Nossig;‏ 1864 – 22 בפברואר 1943 (י"ז באדר א' תש"ג)), היה מראשוני התנועה הציונית, הוגה דעות סוציאליסטי, סופר, פסל ומוזיקאי. נרצח על ידי חברי ארגון אי"ל בגטו ורשה בגלל שיתוף פעולה עם הגרמנים.

אלפרד רוזנברג

אלפרד רוזנברג (בגרמנית: Alfred Rosenberg (מידע • עזרה); 12 בינואר 1893 - 16 באוקטובר 1946) היה אידאולוג נאצי ופושע מלחמה בשירות גרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה שהיה בין האחראים לשואה. נידון למוות במשפטי נירנברג בשל חלקו בפשעים נגד האנושות והשמדת עם.

אמה גולדמן

אמה גולדמן (באנגלית: Emma Goldman‏; 27 ביוני 1869 – 14 במאי 1940), הידועה גם בשם "אמה האדומה", הייתה אנרכיסטית יהודייה-אמריקאית שפעלה במחציתה הראשונה של המאה ה-20. נודעה בעיקר בשל פעילותה הפוליטית, כתיבתה ויכולתה הרטורית, וכן בשל תרומתה להתפתחות הפילוסופיה האנרכיסטית בצפון אמריקה ובאירופה.

גולדמן נולדה ב-1869, בשטחה של האימפריה הרוסית, והיגרה לארצות הברית בגיל 16 בשנת 1885. עם הגיעה לארצות הברית התיישבה בעיירה רוצ'סטר, ניו יורק, ועבדה שם כפועלת בתעשיית הטקסטיל עד 1889, עת עברה לעיר ניו יורק והצטרפה לתנועה האנרכיסטית.

גולדמן פעלה בתקופת הגל הפמיניסטי הראשון, והביעה ביקורת רבה על התנועה אשר נשאה על דגלה אך ורק את מאבק הסופרג'יזם.

שמה הועלה על נס על ידי מעריציה כ"אישה מורדת" בעלת מחשבה חופשית, ואילו מבקריה הציגו אותה כתומכת ברציחות פוליטיות ובמהפכה אלימה. לאחר תקופת פעילותה גולדמן נשכחה מהשיח הציבורי, והתעניינות מחודשת בה ובמורשתה התעוררו רק בשנות ה-70 של המאה ה-20.

היינריך הימלר

היינריך לויטפולד הימלר (גרמנית: Heinrich Luitpold Himmler, להאזנה (מידע • עזרה)‏; 7 באוקטובר 1900 – 23 במאי 1945) היה פושע מלחמה גרמני-נאצי. מהדמויות הבולטות והנאמנות בשלטון גרמניה הנאצית. הוא כיהן בין היתר כראש האס אס, ראש הגסטפו, ושר הפנים של הרייך הגרמני. הימלר היה למעשה המוציא לפועל של תוכניות "הפתרון הסופי" אשר, לצד תוכניות השמדה וגירוש אחרות של השלטון הנאצי, שלחו מיליוני בני אדם למותם במחנות ההשמדה (רובם יהודים) ולסבלם של מיליונים רבים נוספים בקרב אוכלוסיות אירופה.

הימלר מעולם לא נשפט על התנהלותו ופשעיו במהלך המלחמה. הוא נפל בשבי הצבא הבריטי והתאבד מספר ימים לאחר מכן ב-23 במאי 1945.

המפלגה הנציונל-בולשביקית

המפלגה הנציונל-בולשביקית (ברוסית: Национал-большевистская партия) היא מפלגה לאומנית רוסית שאין לה מעמד חוקי, ומאז 2007 אסורה על פי החוק הרוסי. פעילי המפלגה ייסדו במקומה ב-2010 את תנועת רוסיה האחרת, בעלת אותו מצע, כאשר דגלה הוא דגל שושלת רומנוב: צהוב-שחור-לבן.

המפלגה הייתה שמאלנית קיצונית ולאומנית במצעה. לדעת פעילי המפלגה עצמה הייתה המפלגה "מפלגה ימנית בהחלט ושמאלנית עד אין קץ".

יודאו-קומוניזם

יודאו-קומוניזם או יודאו-בולשביזם (קומוניזם יהודי, בולשביזם יהודי; בפולנית: Żydokomuna) הוא מושג שהומצא לאחר מהפכת אוקטובר על ידי חוגים אנטישמיים שניסו לטעון שהקומוניזם נוצר על ידי היהדות, כדי שישרת את האינטרסים שלה.

הדיכוי הדתי והכלכלי של יהודי אירופה במהלך הדורות, אפלייתם במדינות הלאום שהתפתחו בעת החדשה והאנטישמיות הדתית והעממית שרווחו גם בחוגי השלטון הובילו יהודים רבים לאהדה ותמיכה בתנועות מהפכניות שונות, ובמיוחד תנועות שהבטיחו שוויון לכל (גם ליהודים) ובהן התנועה הקומוניסטית. הצטרפות לתנועה הקומוניסטית כללה התכחשות לדת וללאום היהודיים, בהתאם לדוגמה הקומוניסטית האתאיסטית הקוסמופוליטית. החוגים האנטישמיים התעלמו מההתכחשות הזאת, והפיצו תעמולת כזב על כך שהקומוניזם הוא המצאה יהודית (בהתבסס בין היתר על מוצאו היהודי של קרל מרקס) שנועדה לשרת אותם בהשתלטותם על העולם.

המושג "יודאו-קומוניזם" נוצר על רקע נוכחותם הבולטת של אישים ממוצא יהודי בצמרות המפלגות הקומוניסטיות בראשית דרכן. בצמרת המפלגה הבולשביקית בברית המועצות היו אישים דוגמת לאון טרוצקי, גריגורי זינובייב, לזר קגנוביץ', לב קמנייב ועוד. כדי להגביר את הרושם שהיהודים הם רוב הצמרת הקומוניסטית, נהגו החוגים האנטישמיים לצרף לרשימת האישים ממוצא יהודי גם את מי שהיה לו רק סב נוצרי ממוצא יהודי (לנין) או שהתחתן עם אישה ממוצא יהודי. על פי ההיסטוריון ארנו לוסטיז'ה (בן דודו של ז'אן-מארי לוסטיז'ה), בין 23,600 המשתתפים במהפכת אוקטובר היו רק 964 יהודים, שבהמשך הצטרפו אליהם 2,182 יהודים נוספים. במפלגה הקומוניסטית של פולין, מתוך 15 חברים בהנהלה המרכזית ב-1936, שמונה היו יהודים, ובהליכים המשפטיים שננקטו שם נגד הקומוניסטים היו 90% מהנאשמים יהודים. גם בהנהגה של המפלגה הקומוניסטית הרומנית עמדו אישים ממוצא יהודי, דוגמת אנה פאוקר ובעלה, מרצ'ל פאוקר, יוסיף קישינבסקי ועוד. במפלגה הקומוניסטית ההונגרית התבלטו בלה קון, מתיאש ראקושי ויאנוש קאדאר.

בשנים 1920–1922 פרסם הנרי פורד 4 כרכים של ספרו האנטישמי, "היהודי הבינלאומי", ובו האשים את היהודים, בין היתר, בהפצת הקומוניזם בצפון אמריקה. אותו הנרי פורד דאג לתרגום והפצת הפרוטוקולים של זקני ציון בשפות רבות והגביר בכך את התעמולה המאשימה את היהודים בקשר עולמי להשתלטות על העולם.

בלונדון, בשנים 1922–1923, פורסמה חוברת בת 32 עמודים בשם "The Jewish Bolshevism", שזכתה להקדמה מאת אלפרד רוזנברג, וקידמה את הפצת המושג בחוגים רחבים. המושג "יודאו-בולשביזם" הצטרף לכינויים "יודאו-דמוקרטיה" (כינוי גנאי שהצמידו הפשיסטים האנטישמיים למשטרים הדמוקרטיים של אירופה) ו"יודאו-מסונים" (חיבור אנטישמי חסר יסוד בין היהודים ובין הבונים החופשיים, בלועזית "מסונים").

קרל פופר טען כי מושג היודאו-בולשביזם, כחלק מתאוריית קשר על השתלטות היהודים על העולם, היא חלק מהשקפת עולם דמונית, שבאופן שיטתי מייחסת את ההתרחשויות לקנוניות של יחידים או חברות ובכל הקשור ליהודים זהו חילון של ההשקפות הדמוניות הנוצריות.

לייב קוניוחובסקי

לייב קוניוחובסקי (18 בנובמבר 1910 - 22 בפברואר 2003) היה מראיין, עורך וכותב את סיפוריהם של ניצולי שואת יהדות ליטא, מייד בסיום מלחמת העולם השנייה.

מויסיי אוריצקי

מויסיי אוריצקי (ברוסית: Моисей Соломонович Урицкий ;‏ 14 בינואר 1873, צ'רקאסי – 30 באוגוסט 1918, פטרוגרד) היה מהפכן בולשביקי ממוצא יהודי, ראש הצ'קה בפטרוגרד שנהרג בהתנקשות פוליטית.

מפלגת יאבלוקו

המפלגה הדמוקרטית המאוחדת הרוסית "יאבלוקו" (ברוסית: Росси́йская объединённая демократи́ческая па́ртия ЯБЛОКО) היא מפלגה פוליטית סוציאל-ליברלית, הנחשבת היום לאחת ממפלגות האופוזיציה הליברלית ברוסיה. המפלגה הייתה בפרלמנט במשך עשור בלבד, מ-1993 ועד 2003. והייתה תמיד באופוזיציה לממשלה.

המפלגה היא חברה במפלגה האירופית של הליברלים, הדמוקרטים והרפורמטורים ודוגלת בהתפתחות דמוקרטיה מהסוג המערב-אירופי ברוסיה.

פגיעה במאמץ המלחמתי

פגיעה במאמץ המלחמתי (בגרמנית: Wehrkraftzersetzung) הוא מונח משפטי מתקופת גרמניה הנאצית, שנטבע בשנת 1938 בצו של ממשלת גרמניה הנאצית בו ביקש אדולף היטלר לדכא כל התנגדות למשטר הנאצי או לוורמאכט. על פי הצו, הסתה, חתרנות, "ערעור המורל הצבאי", המרדה ותבוסתנות נחשבות כעבירות שדינן עונש מוות.

הצו המקורי חל רק על אנשי צבא, אך לאחר שנה יצא צו נוסף החל על כלל אזרחי המדינה.

אזרחים רבים נשפטו על פגיעה במאמץ המלחמתי לאחר שהביעו ביקורת על ההנהגה הפוליטית או על הצבא; רובם הוצאו להורג. סרבני מצפון, בפרט, הורשעו לעיתים קרובות בפגיעה במאמץ המלחמתי והוצאו להורג. אמנם הסרבנות הייתה מותרת על פי החוק, אך הרשעת הסרבנים נעשתה כדי להרתיע אחרים.

בשנים 1998–2002 בוצעו שינויים רבים במשפט הפלילי הגרמני, ונמחקו מספרי החוקים הסעיפים על פגיעה במאמץ המלחמתי. כל גזרי הדין שנגזרו על ידי מערכת המשפט הנאצית הוכרזו כבלתי-צודקים ובטלים.

פוליטיקה

מדיניות (פּוֹלִיטִיקָה) היא תחום הפעילות האנושית העוסק במאבקי הכוחות הפועלים בחברה או במדינה, בשימוש הנעשה בהם ובחלוקתם.

רדובאן קאראג'יץ'

רדובאן קאראדג'יץ' (בסרבית: Радован Караџић; נולד ב-19 ביוני 1945) הוא פוליטיקאי ומשורר סרבי מבוסניה, יליד מונטנגרו, פסיכיאטר במקצועו, שעמד בראש הקהילה הסרבית בבוסניה והרצגובינה בשנים שלאחר פירוק יוגוסלביה. הוא כיהן בשנים 1996-1992 כנשיא הראשון של רפובליקה סרפסקה, הרפובליקה של הסרבים הבוסנים שהוקמה בעקבות הכרזת העצמאות של בוסניה והרצגובינה. הוא הורשע בכך שביצע פשעי מלחמה, הכוללים הוראה על טיהור אתני כנגד הבוסנים המוסלמים, במהלך מלחמת בוסניה.

רוברט מולקה

רוברט קרל לודוויג מולקה (12 באפריל 1895 - 26 באפריל 1969) היה קצין אס-אס בדרגת אובר-שטורמפיהרר. במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ היה שלישו של מפקד המכנה אובר-שטורמבאנפיהרר רודולף פרנץ הס, ובכך היה לאדם השני בחשיבותו בשרשרת הפיקוד במכנה.

שכר דירה

שכר דירה הוא תשלום הניתן לבעל בית מאת דייר, בתמורה לזכות להתגורר בשכירות בדירת מגורים שבבעלות בעל הבית. גובה שכר הדירה, מועדי התשלום והביטחונות הנדרשים מהדייר מהווים חלק חשוב בחוזה השכירות הנחתם בין הצדדים לעסקה.

תומאס מאן

פאול תומאס מאן (בגרמנית: Paul Thomas Mann;‏ 6 ביוני 1875, ליבק, גרמניה – 12 באוגוסט 1955, ציריך, שווייץ) היה סופר, מסאי, ומחזאי גרמני.

מאן היה חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, פרס גתה מטעם גרמניה המערבית (בפרנקפורט אם מיין) ומטעם גרמניה המזרחית (בוויימאר), שניהם ב-1949, ופרס שילר לשנת 1955. הוא נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מאן נחשב לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט, ובספרות העולמית בכלל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.