בודרום

בודרוםטורקית: Bodrum) היא עיר נמל וקייט בנפת מולה בריביירה הטורקית בדרום-מערב טורקיה. העיר ניצבת במקום בו עמדה העיר היוונית הליקרנסוס (Halicarnassus) (יוונית Αλικαρνασσός[1]; טורקית Halikarnas), והעיר פטרוניום בימי הביניים.

העיר שוכנת בחצי האי בודרום לחוף מפרץ גקובה, למול האי היווני קוס, ומהווה אתר תיירות ושיט יאכטות. מדי שנה מבקרים בעיר מאות אלפי תיירים. בעיר מתגוררים 36,401 תושבים (2013).

בודרום
Bodrum
Bodrum 20100924
מראה כללי
מדינה טורקיה  טורקיה
מחוז מחוז הים התיכון
נפה נפת מולה
ראש העיר מזלום איאן
(מפלגת העם הרפובליקאית)
שטח 656.06 קמ"ר
גובה 0 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 155,815 (נכון ל־2015)
קואורדינטות 37°02′00″N 27°26′00″E / 37.033333°N 27.433333°E
אזור זמן UTC +2
http://www.bodrum.bel.tr

היסטוריה

הליקרנסוס

הליקרנסוס הייתה עיר יוונית עתיקה ששכנה בעת העתיקה בדרום-מערב קאריה. העיר ניצבה בתחילה על האי זפיריה אולם מצר הים שבין האי ליבשה יובש על מנת לאפשר לה להתפשט.

ייסודה של העיר מוזכר במספר מסורות המתארות את האירוע בדרכים שונות. תושבי העיר עצמה האמינו כי העיר נוסדה בשנת 1175 לפנה"ס - 17 שנים לאחר מלחמת טרויה המיתולוגית[2]. ההיסטוריונים מסכימים כי במקום הייתה מושבה דורית, כפי שניתן ללמוד מהמטבעות שהוטבעו במקום ושעליהם מופיעות דמויות יווניות כגון המדוזה, אתנה ופוסידון. העיר נוסדה ככל הנראה בשלהי המאה ה-11 לפנה"ס או בראשית המאה ה-10 לפנה"ס. ככל הנראה ההתיישבות הראשונה הייתה על האי ורק מאוחר יותר יושב גם החוף הסמוך הפחות קל להגנה. התרחבות העיר לחוף במאה ה-4 לפנה"ס איפשרה את התפתחותה, ועל החוף הוקם שוק אשר איפשר התפתחות מסחרית. באותה עת נבנו גם אגורה ותיאטרון והעיר הוקפה חומה. ההיסטוריון היווני הרודוטוס נולד וגדל בעיר בתקופה זו. לתושבים הדורים הצטרפו בהמשך מתיישבים יוונים נוספים והשפה המדוברת בעיר הייתה יוונית עתיקה בניב איוני.

Mausoleum of Halicarnassus 2004
שרידי המאוזוליאום

במאה ה-6 לפנה"ס הייתה העיר לחלק מלידיה שבראשה מלך קרויסוס וזאת עד כיבושה על ידי כורש. לאחר הכיבוש הפרסי הוצב לשלוט בעיר ליגאדימוס, ובראשית המאה ה-5 לפנה"ס הייתה העיר בשליטת בתו, ארטמיסיה הראשונה מקאריה שהשתתפה בקרב סלמיס כמפקדת הצי הפרסי. לאחר כישלון הפרסים בניסיונם לכבוש את יוון, הצטרף נכדה של ארטמיסיה ליגדאמיס השני לליגה הדלית כשליט הליקרנסוס. חלק מתושבי העיר מרדו כנגד המלך בגין "החלפת צדדים" זו, אולם בית המלוכה המקומי נותר לשלוט והמורדים והרודוטוס ביניהם הוגלו מהעיר. בתום המלחמה הפלופונסית ירדה העיר מגדולתה. בשנת 365 לפנה"ס שבה העיר להיות חלק מהאימפריה הפרסית - והייתה בירת מחוז קאריה. מאוסולוס, מלך העיר באותה עת, בנה והרחיב את העיר, ביצר אותה מחדש בחומות שאורכן עלה על 7 ק"מ, ואשר שרידיהן עומדים עד ימינו, וכן בנה תיאטרון ומקדש לארס. בעת מרד הסטרפים נגד השלטון הפרסי תמך מאוסולוס בייתר הסטרפים. על אף הפסדם של הסטרפים במרד, הסכים המלך הפרסי ארתחשסתא השני כי מאוסולוס ימשיך וישלוט בעיר כסטרפ קאריה. לאחר מותו של מאוסולוס בשנת 353 לפנה"ס עלתה לשלטון אחותו, ארטמיסיה השנייה מקאריה אשר הנציחה את זכר אחיה בהקמת המאוזוליאום בהליקרנסוס שנחשב לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. ניסיון תושבי רודוס לכבוש את העיר נכשל בשל ביצוריה והתוקפים הצליחו לכבוש רק את הנמל המזרחי של העיר. מתקפה של מגיני העיר מהנמל המערבי בהנהגת ארטמיסיה הביסה את הפולשים.

בשנת 334 לפנה"ס הגיע אלכסנדר מוקדון ובית המלוכה המקומי התפלג בין תומכי אלכסנדר ומתנגדיו. לבסוף, משסירבה העיר לדרישת אלכסנדר להיכנע, לקח אותה בכוח והחריבה (המצור על הליקרנסוס). העיר מעולם לא התאוששה מהחורבן לחלוטין וקיקרו תיארה כנטושה. לאחר מותו של אלכסנדר נאבקו יורשיו על השליטה באזור. אנטיגונוס מונופתלמוס שלט בעיר תקופה מסוימת, ולאחר מכן, בשנת 301 לפנה"ס, הפכה לחלק מאזור השליטה של ליסימאכוס. בהמשך הייתה לחלק מהאימפריה התלמאית ונכבשה זמן קצר לאחר מכן על ידי האימפריה הסלאוקית. כאשר פרצה מלחמה בין אנטיוכוס השלישי לבין הרפובליקה הרומית צידדה הליקרנסוס ברומאים.

TurkeyBodrumCastle
טירת בודרום

החל מהמאה ה-1 לפנה"ס הייתה העיר שטח חסות רומאי, ובשנת 58 הפכה לחלק מהפרובינקיה אסיה של האימפריה הרומית. העיר צידדה ביוליוס קיסר במהלך מלחמות האזרחים הרומית, ובהמשך תמכה בקיסרים הרומאים ובנתה מקדשים לכבודם. בתקופת שלטונם של יוליוס קיסר ויורשו אוגוסטוס תמכה העיר בקיסרים אלה ובמדיניות הסובלנית שלהם כלפי היהודים. בעיר ניתן צו מיוחד המעניק שוויון זכויות וחופש דתי ליהודים תושבי העיר[3].

פטרוניום

משך זמן קצר לקראת סוף ימי הביניים שלטו בעיר אבירי מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים אשר נודעו כהוספיטלרים ואשר מעוזם היה ברודוס הסמוכה. האבירים הקימו את מצודת פיטר הקדוש בשנת 1404 הידועה כיום גם כמצודת בודרום. העיר והמצודה נודעו בתקופה זו בשם פטרוניום, שם שהשתבש לבודרום. לאחר שסולימאן הראשון הביס את ההוספיטלרים וכבש את העיר מידיהם בשנת 1522, פחתה חשיבותה לחלוטין. העיר הייתה לחלק מהאימפריה העות'מאנית ונכבשה ב-11 במאי 1919 על ידי האיטלקים שהחזיקו בה משך זמן קצר ועד ששבה לשליטת טורקיה.

העיר כיום

עד שנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה בודרום כפר דייגים קטן הבנוי על הריסות הליקרנסוס העתיקה. במהלך שני העשורים האחרונים של המאה ה-20 התפתחה התיירות באזור, והמקום הפך לאתר תיירות פופולרי. כלכלת העיר נסמכת על התיירות ובמידה פחותה מכך על בניית סירות נופש טורקיות אופייניות (גולט - Gulet). בעיר השתמרו מספר אתרים וביניהם מצודת בודרום שבה מוזיאון לארכאולוגיה תת-ימית ושרידיה של סירה מהמאה ה-7, התיאטרון ושער מינדוס (Myndos kapısı) המהווה את השער היחיד שהשתמר בחומת הליקרנסוס מתקופת מאוסולוס. מהמאוזוליאום של מאוסלוס נותרו הריסות בלבד. המספנה העות'מאנית שליד המרינה הושלמה ב-1829 ושוחזרה מאז. בנוסף מהווה בודרום נקודת מוצא לסיורים בחצי האי הקרוי על שמה והמרינה משמשת בסיס להפלגות נופש בסביבה. העיר משמרת את ציביונה בדרך של הגבלת גובה הבנייה והשימוש בבטון. נמל התעופה מילאס-בודרום, כ-30 ק"מ מצפון לעיר משמש לה כשער אווירי הן לטיסות בינלאומיות והן לטיסות פנימיות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הגיית השם ביוונית: הליקרנסוס, במלרעהטעמה בהברה האחרונה).
  2. ^ עובדה זו נלמדת מתוך טיעונים שהעלו נציגי העיר במהלך דיונים בדבר הקמת מקדש לקיסר הרומי טיבריוס בשנת 26 לספירה
  3. ^ Diaspora
אברהם גלנטי

פרופסור אברהם גלנטי בּוֹדְרוּמְלוּ, בטורקית: Avram Galanti Bodrumlu;‏ 4 בינואר 1873, בודרום, האימפריה העות'מאנית – 6 באוגוסט 1961, איסטנבול, טורקיה) היה מורה, עיתונאי, היסטוריון ופוליטיקאי, חוקר נודע של תולדות יהדות טורקיה.

אולבורג

אולבורג (בדנית: Aalborg או Ålborg) היא עיר בצפון דנמרק. היא העיר הרביעית בגודלה בדנמרק אחרי קופנהגן, אורהוס ואודנסה - עם אוכלוסייה של למעלה מ-100,000 תושבים. העיר היא מרכז מחוז נוריילן.

נכון לשנת 2008 עוברת העיר שינוי מעיר תעשייה וצווארון כחול לעיר שהיא מרכז אקדמי. אחד הגורמים שהאיצו את השינוי היה הקמת אוניברסיטת אולבורג בשנת 1974.

אנטיב

אנטיב (בצרפתית: Antibes) היא עיר בדרום-מזרח צרפת השוכנת על חצי אי בריביירה הצרפתית, ובה כ-77,000 תושבים.

ארטמיסיה השנייה

ארטמיסיה השנייה (ביוונית: Ἀρτεμισία, נפטרה בשנת 350 לפנה"ס), הייתה אחותו ורעייתו של מאוזולוס מלך קאריה. לאחר פטירתו של מאוזולוס בשנת 353 לפנה"ס עלתה ארטמיסיה לשלטון כאחדשרפנית קאריה, ושלטה בה עד פטירתה.

ארכאולוגיה ימית

ארכאולוגיה ימית היא ענף בארכאולוגיה. הענף עוסק בחשיפת שרידי העבר בקרקעית הים וחופיו כדי ללמוד על הסחר הימי בימי קדם ועל יחסים בין תרבויות שהתקיימו לפני מאות שנים.

הייחודיות בענף זה של הארכאולוגיה היא האפשרות לבחון "קפסולות של הזמן". ביטוי זה משמש את החוקרים כדי להדגיש מכלול חד זמני שלא הופרע מעולם על ידי אדם, כמו ספינה טבועה, שכלי האוכל שמוצאים בה, מראים בדיוק באילו כלים השתמשו בזמן נתון מוגדר. להבדיל מארכאולוגיה ביבשה שבה שרידי העבר מתערבבים זה עם זה והממצאים משקפים תקופות שונות לאורך ההיסטוריה. די במבט קצר על עיר עתיקה כירושלים כדי להבין את הקושי העצום בשחזור ההיסטוריה שלה.

בוזג'אאדה

בוזג'אאדה (טורקית Bozcaada, יוונית Τένεδος - "טנדוס") הוא אי בצפון-מזרח הים האגאי השייך לנפת צ'נקלה בטורקיה. האי הוא השלישי בגודלו בטורקיה ואחד משני האיים המיושבים בים האגאי השייכים לה. האי האחר והגדול מבין השניים הוא גקצ'אדה (טורקית Gökçeada, יוונית Ίμβρος - "אימברוס") השוכן מצפון לבוזג'אאדה, ושני האיים הממוקמים באופן אסטרטגי מול הכניסה הדרומית למצרי הדרדנלים מחלקים היסטוריה משותפת.

שטחו של האי שצורתו כשל משולש הוא 37.6 קמ"ר, אורכו המרבי הוא כ-10 ק"מ ורוחבו המקסימלי הוא כ-4 ק"מ. בשנת 2000 התגוררו 2,427 תושבים באי, רובם המכריע טורקים. היישוב העיקרי הוא הכפר הנושא את שמו של האי וממוקם על חופו הצפון-מזרחי. תושבי האי עוסקים בדיג ובתיירות, וכן ידוע האי בגפנים הגדלים בו וביין המיוצר בו. עוד ידוע האי בטירה הניצבת סמוך לנמל והדומה עד מאוד לטירת בודרום.

דיוניסיוס מהליקרנסוס

דיוניסיוס מהליקרנסוס (ביוונית: Διονύσιος Ἀλεξάνδρου Ἁλικαρνᾱσσεύς,‏ 60 לפנה"ס - 7 לספירה) היה היסטוריון יווני ומורה לרטוריקה מהעיר הליקרנסוס (כיום העיר בודרום השוכנת בחופה הדרום - מערבי של טורקיה). הוא היה בנו של אלכסנדר מהליקרנסוס ושגשג בתקופת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס. סגנונו הספרותי היה אטיציסטי - סגנון מעודן אשר נועד לחקות הסגנון שהיה נהוג באתונה בתקופה הקלאסית.

אוסף חיבוריו אודות ההיסטוריה הרומית, קדמוניות רומא, מהווה, לצד ליוויוס, את המקור החשוב ביותר העוסק בהיסטוריה הרומית המוקדמת. בחיבוריו שם דיוניסיוס דגש נרחב על ההיבט הכרונולוגי, שכן על מנת לוודא שאין הוא מבלבל בין התאריכים הוא נעזר בשתי נקודות זמן - האולימפיאדה, המתרחשת אחת לארבע שנים, ובקונסולים אשר מכהנים מדי שנה. סביר להניח שדיוניסוס אימץ שיטה זו מתוקידידס.

המאוזוליאום בהליקרנסוס

המאוזוליאום בהליקרנסוס (ביוונית: Μαυσωλεῖον της Ἁλικαρνασσοῦ) הוא אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. הוא נבנה בסביבות שנת 350 לפנה"ס בעיר הליקרנסוס (כיום בודרום שבטורקיה). המאוזוליאום שימש כבניין הקבר של האחשדרפן מאוזולוס. כאשר מת מאוזולוס בשנת 353 לפנה"ס, הזמינה אשתו ארטמיסיה השנייה את גדולי האמנים היווניים כדי שיקימו בניין קבר מפואר לבעלה המנוח. המאוזוליאום היה מלאכת מחשבת נפלאה, והוא עלה בסכומי כסף גדולים כל כך, עד שהפילוסוף היווני אנכסגורס אמר עליו: "כמה כסף נהפך לאבן!".

כיום נותרו שרידים מועטים של קבר זה במקום, וחלק מהפסלים שקישטו את הקבר נמצאים במוזיאון הבריטי בלונדון.

המדינות הצלבניות

המדינות הצלבניות היו ישויות פוליטיות פאודליות אשר נוסדו במזרח התיכון ובאסיה הקטנה על ידי הצבאות האירופים במהלך מסעי הצלב בימי הביניים. הקמת המדינות איפשרה את קיום מסעי הצלב ביוצרה רצף טריטוריאלי בשליטה נוצרית שהקל על מלאכת התקדמות הצבאות הנוצרים ותספוק הכוחות הקדמיים בעת מלחמותיהם במוסלמים ובפגאנים.

אף על פי שהמדינות תמכו במסעי הצלב, תמיכה זו לא הייתה לרוב הסיבה האמיתית להקמתן כי אם רדיפת ממון, טריטוריה ושררה של אצילים אירופאים שלא הסתפקו בנחלותיהם שבמערב אירופה ושאפו להגדילן על ידי כיבושי שטחים לעצמם בלבנט. מסיבה זו נקלעו מרבית המדינות הצלבניות לסכסוך מול שליטי האימפריה הביזנטית אשר בשמם יצאו הצלבנים למלחמותיהם מלכתחילה, ולהם נשבעו להעניק את האדמות הכבושות מיד עם סיום כיבושן.

ארבע המדינות הצלבניות העיקריות הוקמו בתקופת מסע הצלב הראשון על ידי פורשים מהכח הצלבני העיקרי. עם הקמתן של מדינות נוצריות במזרח התיכון הפכה ההגנה עליהן למשאת נפשם של האירופים, ומספר ממסעות הצלב הבאים (ובעיקר מסע הצלב השני) נערכו כדי להגן על המדינות הצלבניות מפני הכובשים המוסלמים.

תקופת קיומן של המדינות הצלבניות זהה לפרק הזמן של השלטון הצלבני באזורי הים התיכון, אסיה הקטנה והבלקן, והיא משתרעת על פני כארבע מאות שנים, בין המאה ה-11 למאה ה-15.

הרודוטוס

הֶרוֹדוֹטוֹס (ביוונית: Ἡρόδοτος) מהליקרנאסוס (היום בודרום בטורקיה) (484 לערך עד 425 לפנה"ס) הוא היסטוריון יווני המכונה "אבי ההיסטוריה", שתיאר בחיבורו "היסטוריוֹת" את הפלישה הפרסית ליוון בראשית המאה ה-5 לפנה"ס.

הריביירה הטורקית

הריביירה הטורקית (בטורקית: Türk Rivierası) או חוף הטורקיז, הוא השם שניתן לחלק מחופי הים התיכון והים האגאי בדרום-מערב אסיה הקטנה בטורקיה. הריביירה הטורקית מקבילה לקו חוף באורך של יותר מאלף ק"מ בנפות אנטליה ומולה, ממזרח לעיר אלניה ועד בודרום; וכוללת את האזורים ההיסטוריים של פמפיליה, ליקיה וקאריה.

הריביירה הטורקית עשירה באוצרות טבע ובאוצרות היסטוריים, ובין היתר נמצאים בה גם אתרי המורשת העולמית בקסנתוס ובלטואון. כל אלה, בנוסף לאקלים ים תיכוני נוח, הפכו את הריביירה הטורקית ליעד תיירות פופולרי. העיר הגדולה והחשובה בריביירה היא אנטליה, ושדה התעופה הבינלאומי שבה מהווה שער כניסה עיקרי לחלק ניכר מ-20 מיליון התיירים שפוקדים את טורקיה מדי שנה. שדות תעופה נוספים נמצאים במילאס, סמוך לעיר התיירותית בודרום, ובדלמאן, לא הרחק מהערים מרמריס ופטהייה.

מאוזוליאום

מאוזוליאום הוא מבנה קבורה מפואר, המשמש לעיתים כמקום סגידה לנפטר או לנפטרים הקבורים או חנוטים בתוכו.

המאוזוליאום הראשון, אשר טבע את המושג, היה המאוזוליאום בהליקרנסוס מהמאה הרביעית לפני הספירה, שהוקם בעיר הליקרנסוס, בירת ממלכת קאריה (בדרום מזרח אסיה הקטנה, כיום בודרום (Bodrum) שבטורקיה). את אחוזת הקבר בנתה ארטמיסיה השנייה, אלמנתו של מאוסולוס, סאטרפ (בפרסית: אחשדרפן - נציב) קאריה, לזכר בעלה. כיום נותרו שרידים מועטים של קבר זה במקום, אך חלק מפסלי הקבר נמצאים במוזיאון הבריטי בלונדון. מאוזוליאום זה נמנה עם שבעת פלאי תבל.

מפרץ גקובה

מפרץ גקובה (בטורקית: Gökova körfezi ובעבר Kerme körfezi; יוונית Κεραμεικός κόλπος) או מפרץ קוס, הוא מפרץ בים האגאי בדרום-מערב טורקיה, המשתרע במערבה של הריביירה הטורקית. אורכו של המפרץ מגיע לכ-100 ק"מ, והוא תחום על ידי חצי האי דאטצ'ה (Datça) מדרום וחצי האי בודרום מצפון. ממערב למפרץ שוכן האי היווני קוס.

האיים החשובים ביותר בחלק הצפוני של המפרץ, קראדה מול העיר בודרום ו Orak איילנד ממזרח. Karaada, האי הגדול ביותר במפרץ, משתרע על שטח של מעל 9 קמ"ר. מול החוף הדרום-מזרחי של המפרץ, ישנם איים רבים בגדלים שונים. Karacaada, Incirliada, האי Yalı, סיטי איילנד, הידוע גם בשם האי Sedir (לשעבר Sideyri), Ortaada, גליפולי, האי Zeytinli ². ממערב למפרץ נמצא האי היווני של קוס.העיר היחידה לחופי המפרץ היא בודרום (בעבר הליקרנסוס) השוכנת לחופו הצפוני של המפרץ. המפרץ שייך מבחינה אדמיניסטרטיבית לנפת מולה. ב-12 ביוני 1988 הוכרז חלקו המזרחי של מפרץ גקובה וחופיו כאזור מוגן.

נמל התעופה דלמאן

נמל התעופה דלמאן (בטורקית: Dalaman Havalimanı) הוא נמל תעופה בינלאומי הממוקם בדרום מערב טורקיה. הוא אחד משלושה נמלי התעופה המשרתים את אתרי התיירות לאורך הריביירה הטורקית שלחופי הים התיכון (האחרים הם נמלי התעופה אנטליה ומילאס-בודרום). בשנת 2015 עברו בנמל 4,377,101 נוסעים, מהם כ-72% במסגרת טיסות בינלאומיות.

הנמל מופעל על ידי התאגיד YDA Airport Investment and Management.

נמל התעופה מילאס-בודרום

נמל התעופה מילאס-בודרום (בטורקית: Milas-Bodrum Havalimanı) הוא נמל תעופה בינלאומי הממוקם בדרום מערב טורקיה. הוא אחד משלושה נמלי התעופה המשרתים את אתרי התיירות לאורך הריביירה הטורקית שלחופי הים התיכון (האחרים הם נמלי התעופה אנטליה ודלמאן). בשנת 2015 עברו בנמל 3,877,603 נוסעים, מהם כ-60% במסגרת טיסות פנים ארציות.

ספינה טרופה מאולו-בורון

אולובורון הוא אתר ארכאולוגי תת-ימי, דרומית לעיירה קאש (Kaş), אשר באנטליה, טורקיה. הממצא המעניין ביותר באתר היא ספינה טרופה מהמאה ה-14 לפנה"ס מתקופת הברונזה המאוחרת, אשר מטענה הגדוש הכיל כ-18 אלף פריטים וסחורות מכל רחבי הים התיכון. הספינה נמצאה ב-1982 על ידי צוללים טורקים.

קאריה

קאריה (יוונית Καρία, טורקית Karya, לשונות חתיות Karkija) החלה את דרכה כממלכה חתית חדשה בדרום-מערב אסיה הקטנה, לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס', במקום בו שכנה לפנים חלק ממלכת ארזוה. אל היסודות החתים נוספו שבטים דורים אשר התיישבו בקאריה בסוף האלף השני ובתחילת האלף הראשון לפנה"ס. לפי מספר מקורות נקרא האזור בתחילה בשם "פיניקיה" בשל התיישבות פיניקית מוקדמת, ואת השם "קאריה" קיבל מהמלך האגדי "קַאר".

קאריה גבלה באיוניה ממערב, בלידיה מצפון ובליקיה ממזרח. העיר החשובה ביותר בממלכה הייתה בירתה הליקרנסוס (בודרום בטורקיה). הרודוטוס, בעצמו בן הליקרנסוס, מסר כי הקארים היו חרשי נשק מוכשרים ועמדו בקשרי מסחר ותרבות עם המצרים, ובמיוחד עם פרעה פסכמתיך הראשון שמלך בין 664 עד 610 לפנה"ס. קשרים אלה היו הדוקים במידה כזו שבני קאריה התיישבו בדלתה של הנילוס ושלחו כוחות צבא לעזרת המצרים כשאלה נזקקו להם.

במאה ה-6 לפנה"ס הייתה קאריה לחלק מממלכת לידיה, ויחד עם כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה נכבשה על ידי הפרסים בשנת 546 לפנה"ס, והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. בתקופה זו נבנה בהליקרנסוס המאוזוליאום, אחד משבעת פלאי תבל, שהוקם על ידי ארטמיסיה לזכר בעלה, המלך מאוזולוס, והעניק את שמו למושג.

בשנת 334 לפנה"ס נכבש האזור על ידי אלכסנדר הגדול והפך לחלק מהאימפריה ההלניסטית. בהמשך הוא עבר לשליטת האימפריה הרומית. תושבי קאריה דברו יוונית וקארית, לשון הודו-אירופית מקורבת ללשונות לידיה וליקיה. הם האמינו באל-אב שהרודוטוס כינה "זאוס של הקארים", אף שבניגוד לזאוס, היה האל הקארי אל המלחמה. דמות אלילית שמצאה את דרכה מפנתיאון האלים הקארי אל המיתולוגיה היוונית, הייתה הקטי (Hekátē), אלת פרשת הדרכים, שבקאריה נחשבה לאלה מרכזית, אך ביוון תפסה מעמד שולי ובדרך כלל שלילי.

בשטח נערכו חפירות ארכאולוגיות במספר אתרים. באזור העיר העתיקה אפרודיסיאס נמצאו שרידיות של מספר מקדשים ובנייני העיר שנהרסה ברעידת אדמה במאה ה-7 ולא שוקמה.

קוס

קוֹס (ביוונית: Κως, בטורקית İstanköy) הוא אי יווני בים האגאי, חלק מקבוצת האיים הדודקאנסיים, השוכן בפתחו המערבי של מפרץ גקובה. נכון ל-2001 התגוררו באי כ-31,000 תושבים. אורכו של האי הוא 40 קילומטרים, רוחבו 8 קילומטרים והוא מרוחק 4 קילומטרים מחוף בודרום שבטורקיה. מבחינה מינהלית שייך האי לחבל דרום הים האגאי ובירתו היא העיר קוס.

קלימנוס

קָלִימְנוֹס (ביוונית: Κάλυμνος, בתעתיק לאנגלית: Kalymnos) הוא אי יווני ורשות מקומית בדרום-מזרח הים האגאי. הוא משתייך לקבוצת האיים הדודקאנסיים, ושוכן מערבית לחצי האי בודרום (הליקרנסוס העתיקה), בין האיים קוס ולרוס. ההפלגה מרודוס אל קלימנוס אורכת בין שעתיים לחמש שעות. באיטלקית נקרא האי קָלינוֹ (Càlino), ובטורקית – קִילִימְלִי או קֶלֶמֶז (Kilimli, Kelemez).ב-2001 מנתה אוכלוסיית האי 16,235 נפש, והוא נחשב לשלישי במניין האוכלוסייה מבין איי הדודקאנסוס אחרי קוס ורודוס. קלימנוס ידוע ביוון כמקום שרוב אוכלוסייתו אמידה, והוא נחשב לאי העשיר ביותר מבין האיים הדודקאנסיים ולאחד העשירים מבין איי יוון כולם. הרשות המקומית קלימנוס, הכוללת את האיים המיושבים שלחופי קלימנוס – פסרימוס (130 נפשות), טנדוס (54), קלולימנוס (20) ופלאטי (2) – וכן כמה איים בלתי מיושבים, משתרעת על שטח של 134,544 קילומטרים מרובעים ואוכלוסייתה מונה סך הכל 16,441 נפש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.