בואינג 787

בואינג 787 (מכונה גם Dreamliner וידוע גם בשם הקוד 7E7) הוא מטוס נוסעים סילוני רחב גוף שפותח ומיוצר על ידי חברת בואינג. מספר הנוסעים שניתן להטיס באמצעותו הוא בין 200 ל־350 (בהתאם לגרסה ולסידורי הישיבה). צריכת הדלק שלו נמוכה יחסית, בין השאר בזכות חומרים מרוכבים כגון סיבי פחמן ששימשו בבנייתו. ה־787 נועד להחליף את מטוס הבואינג 767 הוותיק. המטוס הוצג לציבור לראשונה ב־8 ביולי 2007 (7.8.07 בשיטת רישום התאריך הנהוגה בארצות הברית), טיסת הבכורה שלו נערכה ב־15 בדצמבר 2009, והמטוס הראשון מייצור סדרתי נמסר ללקוח, חברת התעופה "אול ניפון איירווייז", בסוף חודש אוגוסט 2011.

המטוס משווק בשלוש גרסאות: 8, 9 ו־10.

בואינג 787
Boeing 787 first flight
בואינג 787 בטיסתו הראשונה
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים רחב גוף
ארץ ייצור ארצות הברית  ארצות הברית
יצרן בואינג
טיסת בכורה 15 בדצמבר 2009
תקופת שירות 26 באוקטובר 2011 – עדיין בשירות
צוות 2
נוסעים 210–290
יחידות שיוצרו 787 (נכון לנובמבר 2018)[1]
משתמש ראשי יפן אול ניפון איירווייז
ארצות הברית יונייטד איירליינס
יפן ג'פאן איירליינס
קטר (מדינה) קטר איירווייז
קנדה אייר קנדה
משתמשים משניים ישראל אל על
ספרד אייר אירופה
אבו דאבי איתיחאד איירווייז
אוסטרליה קוואנטס
דגמים 787-8
787-9
787-10
מחיר 787-9: 227.8 מיליון דולר.
787-8: 193.5 מיליון דולר
787-10: 306.1 מיליון דולר
32 מיליארד דולר עלות הפרויקט
Dreamliner render 787-9
הדמיה ממוחשבת של גרסה 9
Boeing 787-8 N787BA cockpit
תא הטייס של המטוס
All Nippon Airways Boeing 787-8 Dreamliner JA801A OKJ
בואינג 787-8 של חברת אול ניפון איירווייז
4X-EDA Micha A
בואינג 787-9 של חברת אל על

תהליך הפיתוח

בסוף שנות התשעים, כשמכירות הבואינג 767 והבואינג 747 נחלשו, החברה החליטה לפתח שני דגמים חדשים של מטוסי נוסעים: דגם משופר של ה־747 (747-8), ובמקביל - מטוס מהיר ומתקדם במיוחד (כונה "סוניק קרוזר"), בעיצוב מהפכני. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, משבר קשה מאוד פגע בחברות התעופה, ובמיוחד בחברות התעופה האמריקניות. המשבר הכלכלי הזה, בצירוף עליית מחירי הדלק, הוביל את חברת בואינג למסקנה שיש ביקוש למטוסים יעילים וחסכוניים בדלק, והיא החליטה לפתח את ה־787 במקום ה"סוניק קרוזר". בואינג הצהירה שהמטוס יהיה חסכוני בצריכת הדלק בשיעור של 20 אחוזים בהשוואה למטוסים מקבילים - בזכות המנועים החדשים, התכנון האווירודינמי והשימוש הרב בחומרים מרוכבים קלים ומערכות מתקדמות נוספות. אחד המאפיינים העיקריים - מערכות חשמליות חדשות יחליפו מערכות הידראוליות מיושנות.

מאפיינים נוספים

  • חומרים מרוכבים: 80 אחוזים מהמטוס עשויים חומרים מרוכבים מתקדמים וקלים. חלוקת המשקל לפי חומרים: מרוכבים 61 אחוזים, אלומיניום 20 אחוזים, טיטניום 11 אחוזים, פלדה 8 אחוזים.
  • חלונות הנוסעים גדולים במיוחד, בציפוי LCD (תצוגת גביש נוזלי) לשיפור תנאי הראות.
  • דחיסת האוויר לתא הנוסעים מתבצעת באמצעות מערכת חשמלית, ולא באמצעות המנועים.
  • במטוס רשת נתונים מתקדמת לשליטה על המערכות השונות.
  • העיצוב הסופי של המטוס שמרני מאוד, בניגוד לעיצוב המקורי, שהיה קיצוני.

המטוס מורכב במפעל בואינג באוורט, וושינגטון, המעסיק כ־1,000 עובדים. המפעל מסוגל להרכיב מטוס שלם בכל שלושה ימים.

תקלות

ב־16 בינואר 2013 החליט ה־FAA לקרקע את כל טיסות המטוסים מדגם זה ברחבי ארצות הברית. בעקבות החלטה זו, החליטו על קרקוע המטוסים גם יפן, מדינות האיחוד האירופאי ומדינות נוספות. הסיבה לקרקוע הייתה רצף של חמש תקלות מאותו סוג במטוסים שונים מדגם זה, שגרמו למספר נחיתות חירום, אם כי לא לתאונות. הבעיה הייתה נעוצה בסוללות הליתיום־יון של המטוס - שעוצמת כל אחת מהן פי כ־85 מסוללה של מחשב נייד - שהתחממו ועלו באש. תקלה זו נחשבת לחמורה במיוחד, כיוון שהיא עלולה לגרום לשריפה ולחנק של הנוסעים מעשן. רשות התעופה האמריקאית וכן רשויות תעופה אחרות חוקרות את התקלות שקרו[2]. התברר כי לעיתים מסוימות מתרחשת בזמן טעינה התחממות של סוללות ליתיום יון, הגורמת לבריחה תרמית מהסוללה שעלולה להוביל לשריפת הסוללה ואף להתפוצצותה, אך קשה לצפות מתי היא אמורה להתרחש, ואי אפשר להבין את מקור הבעיה. החברה הציעה עיצוב מחדש של הסוללה, מעטפת פלדה שתכלול חומר עמיד בפני אש, סביבה נטולת חמצן סביב הסוללה, וצינור ניקוז שיפנה את העשן מחוץ לגוף המטוס במקרה של התחממות קריטית של הסוללות. כעבור שלושה חודשים אישר ה־FAA שינויים בתכנון המטוס, שיאפשרו את החזרתם לשירות של 50 המטוסים שיוצרו[3]. עלות הקרקוע והתיקון לחברת בואינג מוערכת בלמעלה מ־500 מיליון דולר.

ב־2016, בטיסת אייר קנדה מטורונטו לתל אביב, כשלה מערכת חמצן אחת מבין השתיים של המטוס, ולכן המטוס נאלץ לרדת בגובה. לאחר כמה זמן כשלה גם המערכת השנייה. המטוס נחת נחיתת חירום בשדה התעופה לונדון הית'רו ללא נפגעים.

כמו כן בשנת 2018 נתגלו בעיות במנועי הרולס רויס של המטוס, ובעקבות כך חברת אל על החליפה את מנועיה לדגם המתקדם של המנוע[4].

בעיות בטיחותיות

בהמשך להתרסקות דגם בואינג 737 MAX ולקרקוע דגם זה ברחבי העולם, עיתון הניו יורק טיימס ערך תחקיר על המפעל בנורת צ'ארלסטון שבדרום קרוליינה אשר מייצר את הדגם הזה. בתחקיר זה עלו ממצאים קשים על בעיות בטיחות קשות: תלונות של עובדים על שיטות ייצור פגומות, חלקים שבורים שהושארו במטוסים, נקמה בעובדים שהתריעו על בעיות ועוד. התחקיר חושף כי התרבות הארגונית מעדיפה מהירות על פני איכות, בעקבות עיכובים ממושכים בייצור, בואינג לחצה על העובדים לבנות במהירות מטוסי דרימליינר, תוך שהיא מתעלמת לעיתים מאזהרותיהם בתחום הבטיחות.[5]

גרסאות

787-8

הדגם הבסיסי והעיקרי, אורכו 57 מטר ומוטת כנפיו 60 מטר. טווח הטיסה הוא 14,200–15,200 ק"מ, בהתאם למספר הנוסעים. במטוס 210 מושבי נוסעים בשלוש מחלקות (ראשונה, עסקים ותיירים). גרסה זו של בואינג 787 היא הראשונה להיכנס לשירות סדיר, בשנת 2010. בואינג מייעדת גרסה זו להחלפת מטוסים מדגם בואינג 767-200ER ו־767-300ER וכן להכניסו לנתיבי טיסות ארוכות שבהן אין כדאיות כלכלית בהפעלת מטוסים גדולים יותר. רוב הזמנות הדגם התקבלו לגרסה זו.

787-9

דגם ארוך, ובו 250–290 מושבי נוסעים בשלוש מחלקות. טווח המטוס נע בין 14,800–15,750 ק"מ. המטוס נכנס לשירות בשנת 2014.

787-10

בתאריך 18 ביוני 2013, במהלך הסלון האווירי בפריז הכריזה בואינג על גרסה מוארכת של ה־787-9. וב־13 בפברואר 2017 השיקה החברה את המטוס בטקס מיוחד[6], וב־31 במרץ 2017 המריא המטוס לראשונה[7]. ב־27 במרץ 2018 נמסר בפעם הראשונה לחברת התעופה סינגפור איירליינס ובכך החל השירות המסחרי של הדגם[8].

Dreamliner render 787-10
הדמיה של גרסה 10 של המטוס
Boeing 787-10 rollout (32305466134)
גרסה 10 של המטוס

דגמים אחרים

787-3

דגם לטווחים קצרים. יישא 290 נוסעים בשתי מחלקות (עסקים ותיירים), לטווח של 4,650–5,650 ק"מ בעומס מלא. דגם זה יתחרה בדגמים של איירבוס A300, איירבוס A310 ‏,A350 ובואינג 757-300/בואינג 767-200 בנתיבים אזוריים משדות תעופה בעלי מגבלות על גודל מטוסים היכולים להתחבר לשרוול העלאת נוסעים. גוף מטוס זה יהיה זהה לדגם 787-9 אולם יכיל חיזוקים כדי לאפשר המראות ונחיתות מרובות. מוטת כנפיו תהיה קצרה בכ־7.6 מטר מזו של דגם 787-9 והוא יהיה מצויד בכנפונים, זאת כדי להתאים למגבלות הגודל בשדות תעופה קטנים יותר, במיוחד ביפן.

טווח דגם זה מוגבל עקב הפחתת המשקל המרבי להמראה ל־163,290 ק"ג, עובדה המגבילה את כמות הדלק הנישאת במטוס לאחר העמסת הנוסעים ומטענם. בואינג מייעדת מטוס זה לנתיבים המקשרים בין ערים גדולות מאוד (מעל 5 מיליון תושבים) הנמצאות בקרבה יחסית, כגון לונדון וברלין, בוגוטה וקראקס, ניו יורק ויוסטון, סידני ואוקלנד, או טוקיו ושאנגחאי, כמו גם ערים בהודו ובמזרח אסיה. 43 מטוסים מדגם זה הוזמנו על ידי שתי חברות תעופה יפניות המפעילות היום מטוסים מדגם בואינג 747-400. אולם, עקב עיכובים בייצור המטוס ביטלה חברת ג'פאן איירליינס את כל הזמנותיה לדגם זה ואילו חברת אול ניפון איירווייז ביטלה הזמנת שני מטוסים מתוך 30 מטוסים בהזמנה המקורית.

ב־13 בדצמבר 2010 ביטלה בואינג את ייצורו ופיתוחו של דגם זה עקב חוסר בכדאיות כלכלית, וכל ההזמנות שהיו לדגם זה בוטלו.

מסירות והזמנות

  • מסירת המטוס הראשונה הייתה בספטמבר 2011 לאול ניפון איירווייז.
  • ב־5 באוגוסט 2015 הודיע חברת אל על כי בכוונתה לקנות 16 מטוסים 787 מהדגמים (-8), (-9) ו־(10). המטוסים היו צפויים להגיע החל מהמחצית השנייה של שנת 2017, ובהתאם לכך נחת לראשונה בנתב"ג מטוס ראשון, מדגם 787-9, ב־23 באוגוסט 2017[9]. בנוסף לאלו, החברה מסרה כי כאשר תסתיים הרכישה החברה תקנה 13 מטוסים נוספים מהדגמים הנ"ל[10].
  • חברת ארקיע החליטה לקנות ארבעה מטוסים מדגם 9. אך לבסוף החליטה לוותר עליהם והיא מחכירה אותם לחברת נורוויג'ן אייר שאטל ורישומיהם הם LN-LNL G-CIXO EI-LNJ EI-LNI
  • בתאריך 27 בדצמבר 2016 השלימה בואינג את מסירת המטוס ה־500 שלה מדגם 787 ושברה בכך שיא בזמן מסירת מטוסים. המטוס ה־500 נמסר לחברת אוויאנקה[11].
  • בנובמבר 2018 קיבלה יונייטד את הבואינג 787-10, ובכך הפכה לחברה הראשונה המפעילה את שלושת הדגמים בצי המטוסים שלה.
  • בנובמבר 2018 מסרה בואינג את הדרימליינר ה־787 שלה לצ'יינה סאות'רן איירליינס והוא נצבע בצביעה מיוחדת[1].

הזמנות של המטוס:

787-8 787-9 787-10 סה"כ
426 675 177 1,278

חברות תעופה המפעילות את המטוס

הרשימה מעודכנת לחודש אוגוסט 2017:

נתונים טכניים

דגם B787-8
B787-9 B787-10
צוות בתא הטייס שניים
נוסעים 242 בשתי מחלקות
381 (מקסימום)
290 בשתי מחלקות
420 (מקסימום)
330 בשתי מחלקות
אורך 56.7 מ' 62.8 מ' 68.3 מ'
מוטת כנפיים 60.1 מ'
שטח הכנף 325 מ"ר
זווית הכנפיים (ביחס לניצב לגוף המטוס) 32.2°
גובה 16.9 מ' 17 מ'
קוטר המרכב 5.77 מ'
רוחב תא הנוסעים 5.49 מ'
קיבולת מטען 28 LD3 36 LD3 40 LD3
משקל המראה מקסימלי 228 טון 253 טון 254 טון
מהירות שיוט מאך 0.85 (1028 קמ"ש, 487 קשר, בגובה 40,000 רגל/12.19 ק"מ)
מהירות שיוט מקסימלית מאך 0.9 (1089 קמ"ש, 510 קשר, בגובה 40,000 רגל/12.19 ק"מ)
טווח (תחת עומס) 13,600 ק"מ 14,100 ק"מ 11,900 ק"מ
תכולת דלק מרבית 126,000 ליטר
גובה טיסה 43,000 רגל
מנועים (2×) GEnx-1B
RR 1000
יכולת דחף מרבי 280 קילו־ניוטון 320 קילו־ניוטון 340 קילו־ניוטון

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 https://airwaysmag.com/airlines/787th-boeing-787-rollsout/?fbclid=IwAR2O-QH4rNLwiFrJSxtOTEi70zbdEf8kOFzxjVuhBxZ9LCvvb5V8QMCpsak
  2. ^ "Boeing Statement on Federal Aviation Administration 787 Action".
  3. ^ אחרי יותר מ־3 חודשי קירקוע: בואינג קיבלה אישור להפעיל מחדש את הדרימליינר, באתר כלכליסט, 19 באפריל 2013
  4. ^ חזי שטרנליכט, אל על החליפה את מנועי הדרימליינר כדי להימנע ממשבר, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2019-02-10
  5. ^ טיימס, ניו יורק (22 באפריל 2019). ""לעולם לא אטוס במטוס הזה": התחקיר שחושף בעיות בטיחות קשות במפעל לייצור הדרימליינר". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2019.
  6. ^ "בואינג השיקה את מטוס הדרימליינר 787-10". פורט2פורט. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2017.
  7. ^ /News, טיסת בכורה ל'דרימליינר' של בואינג, באתר ערוץ 7
  8. ^ "מטוס הבואינג 787-10 דרימליינר הראשון נמסר לסינגפור איירליינס". פורט2פורט. בדיקה אחרונה ב-27 במרץ 2018.
  9. ^ "צפו: מטוס הדרימליינר התקבל בטקס המוני - כיכר השבת". כיכר השבת (בעברית). בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2017.
  10. ^ קוטלר, דני שדה, עמית (26 ביוני 2017). "לאן יטוס הדרימליינר הראשון של אל על?". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2017.
  11. ^ "חלום של מטוס: נמסר מטוס הדרימליינר ה־500". פורט2פורט. בדיקה אחרונה ב-27 בדצמבר 2016.
KLM

KLM (בהולנדית: KLM - Koninklijke Luchtvaart Maatschappij - "חברת תעופה מלכותית") היא חברת התעופה הלאומית של הולנד. החברה היא חלק מתאגיד אייר פראנס-KLM שהוקם בשנת 2004. בסיסה הראשי של החברה נמצא בנמל התעופה סכיפהול שבאמסטרדם.

ביולי 2018 זכתה החברה בתואר: "חברת התעופה הדייקנית ביותר".

LATAM צ'ילה

LATAM צ'ילה (הפועלת גם תחת השם: LATAM איירליינס) לשעבר: LAN איירליינס (באנגלית: LATAM Airlines), היא חברת התעופה הלאומית של צ'ילה ובסיסה הראשי נמצא בנמל התעופה של עיר הבירה סנטיאגו דה צ'ילה. החברה מפעילה טיסות למעל 50 יעדים בדרום אמריקה, צפון אמריקה, אוקיאניה, ואירופה. החברה הקימה יחד עם חברת LATAM ברזיל את קבוצת LATAM.

אוויאנקה

אוויאנקה (בספרדית: Avianca) היא חברת התעופה הלאומית והגדולה ביותר של קולומביה. בסיסה הראשי של החברה נמצא בנמל התעופה הבינלאומי אל דוראדו שבעיר הבירה בוגוטה. החברה מפעילה טיסות סדירות פנימיות בקולומביה וכן טיסות בינלאומיות ליעדים באמריקה ואירופה.

אול ניפון איירווייז

אול ניפון איירווייז (ביפנית: 全日本空輸株式会社; באנגלית: All Nippon Airways) היא חברת התעופה הגדולה ביותר ביפן. משרדיה נמצאים ברובע מינאטו שבטוקיו, בירת יפן. בסיסי הפעילות הבינלאומיים של ANA הם נמל התעופה טוקיו נריטה שמחוץ לטוקיו, ונמל התעופה הבינלאומי של קנסאי באוסקה. בסיסי הפעילות המקומיים שלה הם נמל התעופה טוקיו האנדה, נמל התעופה אוסקה, נמל התעופה הבינלאומי צ'ובו (ליד נאגויה) ונמל התעופה ניו צ'יטוסה (ליד סאפורו). החברה היא הספונסרית הרשמית של התאחדות הכדורגל היפנית. היא גם חברת התעופה הראשונה שהחלה להפעיל באופן סדיר את מטוס הבואינג 787.

בשנים 2017, 2018 ו-2019 זכתה החברה במקום השלישי בתואר "חברות התעופה הטובות בעולם".

אייר אירופה

אייר אירופה (באנגלית: Air Europa) היא חברת תעופה ספרדית שבסיסה הוא בפלמה דה מיורקה. החברה היא השלישית בגודלה בספרד אחרי החברה איבריה ווולינג איירליינס. מקיימת טיסות מרחבי אירופה אל ספרד, האיים הקנריים והאיים הבלאריים, וכן טיסות פנימיות בספרד וטיסות ליעדים באמריקה הלטינית.

החברה נוסדה בשנת 1986 והחלה לטוס בין איי ספרד שבים התיכון אל מדינות שונות באירופה עם מטוסי בואינג 737-300.

בשנת 2006 התקבלה החברה לברית החברות SkyTeam.

אייר קנדה

אייר קנדה (באנגלית: Air Canada) היא חברת התעופה הלאומית של קנדה וחברת התעופה הגדולה במדינה. היא חלק מקבוצת חברות תעופה ותיירות שבשליטת חברת אייס (Ace) אחזקות בע"מ.

על פי סקר שנערך ב-2017 החברה מוקמה במקום הראשון כ"החברה הטובה ביותר" בין חברות התעופה בצפון אמריקה.

איתיחאד איירווייז

איתיחאד איירווייז (באנגלית: Etihad Airways, בערבית: الاتحاد للطيران; בתרגום לעברית: נתיבי אוויר מאוחדים) היא חברת התעופה הלאומית של הנסיכות אבו דאבי. בסיסה הראשי נמצא בנמל התעופה של העיר.

בשנת 2018 זכתה החברה בתואר "מחלקה הראשונה הטובה ביותר"

אתיופיאן איירליינס

אתיופיין איירליינס (באמהרית: የኢትዮጵያ አየር መንገድ; באנגלית: Ethiopian Airlines) היא חברת התעופה הלאומית של אתיופיה.

בריטיש איירווייז

בריטיש איירווייז (באנגלית: British Airways plc) היא חברת התעופה הלאומית והגדולה ביותר בבריטניה. בסיסה הראשי נמצא בטרמינל 5 שבנמל התעופה הית'רו שבלונדון.

ג'פאן איירליינס

ג'פאן איירליינס (ביפנית: 株式会社日本航空, באנגלית: Japan Airlines Corporation או בקיצור JAL) היא חברת התעופה הלאומית של יפן. שבסיסה נמצא בנמלי התעופה של טוקיו ואוסקה.

בשנת 2019 זכתה במקום הראשון בתואר 'מחלקת התיירים הטובה ביותר'.

טיסת בכורה

טיסת בכורה (באנגלית: Maiden flight) היא הטיסה הראשונה של כלי טיס חדש, כמו הפלגת בכורה אצל כלי שיט.

טיסת בכורה נחשבת לאירוע חשוב עבור החברה המייצרת את המטוס. טיסה זו גם מסוכנת יותר, כיוון שעדיין אין מידע על מאפייני המטוס. לכן, את טיסת הבכורה מטיסים טייסים בעלי ניסיון (טייסי ניסוי). טיסות אלו מלוות, בדרך כלל, על ידי מטוסים אחרים, ותפקידם לאמת את יכולות המטוס, בגובה, מהירות, וכו'.

לפני טיסת הבכורה עובר המטוס סדרת מבדקים, על מנת להבטיח את שלום הטייסים. כמו כן, החברה המייצרת צריכה לקבל את אישור רשות התעופה הפדרלית האמריקאית או הסוכנות האירופית לבטיחות בתעופה.

יונייטד איירליינס

יונייטד איירליינס (באנגלית: United Airlines) היא חברת תעופה אמריקאית. החברה נוסדה בשנת 1926 תחת השם בואינג אייר טרנספורט. בשנת 2010 קנתה החברה את חברת קונטיננטל איירליינס, ובעקבות זאת הפכה הרשות המנהלית של קונטיננטל לרשות המנהלית של יונייטד, לרבות מנכ"ל חברת קונטיננטל שמשמש כיום כמנכ"ל החברה הממוזגת. החברה הממוזגת ממשיכה את פעילות שתי החברות תחת השם "יונייטד" ונחשבת כיום לחברת התעופה השלישית בגודלה בעולם (על פי צי המטוסים), לאחר אמריקן איירליינס ודלתא איירליינס. בשנת 1995 החברה הייתה הראשונה להפעיל בואינג 777 בשירות סדיר.

כנפון קצה-כנף

כנפון קצה כנף הוא הארכה זוויתית מעלה או משיכה לאחור של קצות כנפי כלי טיס כמו מטוסים ודאונים בעלי כנף קבועה המיועדת להקטנת הגרר הנגרם ממערבולות קצה כנף.

לופטהנזה

לופטהנזה (בגרמנית: Lufthansa) היא חברת התעופה הגדולה ביותר בגרמניה ובאירופה. הנהלתה יושבת בעיר קלן ובסיסה הגדול ביותר נמצא בנמל התעופה הבינלאומי של פרנקפורט. החברה מפעילה למעלה מ-270 כלי טיס.

קבוצת לופטהנזה, הכוללת מספר חברות תעופה נוספות בבעלות החברה, מפעילה למעלה מ-600 מטוסים, ובכך החברה היא מחברות התעופה הגדולות בעולם.

שם החברה מורכב מהלחם של המילים Luft (אוויר בגרמנית) ו- Hansa (מברית ערי הנזה).

בשנת 2019 זכתה במקום התשיעי בתואר 'חברות התעופה הטובות ביותר', ובמקום הראשון בין חברות התעופה האירופיות. Pointers ב מרץ 2019 הודיעה החברה כי בכוונתה לקנות כ 20 מטוסי בואינג 787-9 ועוד 20 מטוסי איירבס350-900 שווי העסקה מוערך ב 12 מיליארד דולר

מכת ברק

מכת ברק היא פגיעה של ברק בגוף חי או דומם. הפגיעה מתרחשת על האדמה, אך תיתכן גם פגיעה בגוף מעופף. מכת הברק היא למעשה מכת חשמל, שבה מועבר זרם חשמלי בעל מתח גבוה מאוד, מהאוויר אל הגוף שנפגע. כמות הזרם המועבר היא גבוהה ולרוב גורמת הפגיעה לנזק: שרפה, פיצוץ, פגיעה גופנית או מוות.

לאחר שהמטען מגיע לאדמה, הוא מתפרק בסביבה הקרובה. במקרים רבים עוצמת המטען מיד לאחר הפגיעה בסביבה הקרובה של הפגיעה (עד עשרות מטרים) עשויה להיות גם היא קטלנית. רוב הנפגעים מברקים נפגעים מאותה פגיעה משנית.

פגיעה של ברק בבניין גורמת לזרמים חשמליים גבוהים המתפשטים במוליכים המותקנים בו, בעיקר חוטי חשמל וחוטי טלפון, ויוצרת בהם מתח גבוה לזמן קצר. רוב הסוגים של ציוד אלקטרוני, ובמיוחד מחשבים, רגישים לשינויים פתאומיים במתח רשת החשמל, וצפויים לנזק זמני או קבוע כתוצאה ממכת ברק. קיימים התקנים המגנים מפני נזקים מסוג זה.

על מנת למנוע נזק מפגיעה ישירה של ברקים בבניינים הומצאו התקני הגנה שונים המיועדים לכליאת השפעתו המזיקה של הברק. אחד מהאמצעים הללו הוא כליא ברק. זהו מוליך חשמלי הנמצא מעל מבנה המועד לסכנה, מוארק בקצהו הנמוך, הפורק מטענים סטטיים מהעננים, וכן מושך אליו את הברקים ופורק אותם אל האדמה. בכך נמנעת פגיעה ישירה במבנה העלולה לגרום לשריפה ולנזקים אחרים. לעומת זאת, כאשר פוגע ברק במכונית הוא אינו מזיק למי שבתוכה, משום ששלדת הרכב משמשת ככלוב פאראדיי.

פגיעת של מכת ברק במטוס עלולה לשבש את פעילות מערכות המטוס ואף להביא להצתת דליקה. התרסקות טיסה 214 של פאן אם, ב-8 בדצמבר 1963, הייתה האסון הגדול ביותר שאירע בעקבות מכת ברק: מטוס בואינג 707 של חברת פאן אם נפגע ממכת ברק חזקה במיוחד, שגרמה להצתת אדי דלק באחד ממכלי המטוס. לאחר מכן נלמדו היטב ההשפעות האפשריות של מכת ברק על גוף המטוס והותקנו אמצעי הגנה כנגדה, אם כי עדיין לא ידועות ההשפעות האפשריות על מטוסים שרוב גופם אינו עשוי ממתכת, כמו בואינג 787.

פגיעת ברק היא טראומה גופנית הנגרמת על ידי מכת ברק. אף על פי שפעמים רבות פגיעות ברק גורמות למוות פתאומי או לדום לב בשל המתח הגבוה של מכת הברק, מצבם הרפואי של ניצולי פגיעות ברק הוא לרוב טוב יותר מניצולי פגיעות אחרות הנגרמות ליד מתח נמוך יותר אך זמן פגיעה ממושך יותר. מדי שנה נהרגים ברחבי העולם בין 6,000 ל-24,000 בני אדם מפגיעות ברק, ומספר דומה לזה נפצעים.

נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס

נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס (באנגלית: Los Angeles International Airport, מוכר גם בקיצור כ-LAX) הוא נמל תעופה הבינלאומי הגדול ביותר והעמוס ביותר במדינת קליפורניה ובכל מערב ארצות הברית. נמל התעופה שוכן בעיר לוס אנג'לס, מדינת קליפורניה.

עם כמות של 59,542,151 נוסעים מתחילת שנת 2009, LAX הוא נמל התעופה העמוס השמיני בעולם. נמל התעופה הוא שער לטיסות לכל העולם.

בנוסף להיותו נמל תעופה אזרחי, הוא משמש כבסיס של משמר החופים האמריקאי. הבסיס 'Coast Guard Air Station Los Angeles' מפעיל מסוקי HH-65 Dolphin למשימות הצלה בלב ים.

נמל התעופה הבינלאומי לוס אנג'לס משתרע על שטח של 14 קילומטרים רבועים בדרום-מערב לוס אנג'לס, לחוף האוקיינוס השקט.

אל על מפעילה 5 טיסות שבועיות בין תל אביב ללוס אנג'לס במשך כל השנה. הטיסות מבוצעות במטוסי בואינג 787-9.

קטר איירווייז

קטר איירווייז (בערבית: القطرية - "אל-קטריה"; באנגלית: Qatar Airways Company Q.C.S.C) היא חברת תעופה קטרית שבסיסה בנמל התעופה הבינלאומי חמד שבקטר.

החברה זכתה בסלון האווירי בפריז 2017 ו-2019 בתואר "חברת התעופה הטובה בעולם" ע"פ מדד הסקרים של סקייטראקס.

ב-5 ביוני 2017 הודיעו ערב הסעודית, מצרים, לוב, בחריין, איחוד האמירויות הערביות ותימן על ניתוק היחסים הדיפלומטים שלהם עם קטר בשל תמיכתה בארגוני טרור. בעקבות כך, טיסותיה של החברה למדינות האלה בוטלו מ-6 ביוני 2017. בנוסף, הטיסות ליעדים של קטר עלולים להתייקר בגלל ניתוק היחסים, כיוון שהחברה לא תוכל לטוס מעל מדינות אלו, וכדי להגיע ליעדים במערב טיסות תיאלצנה לבצע עיקוף דרך איראן וטורקיה.

קניה איירווייז

קניה איירווייז (באנגלית: Kenya Airways) היא חברת התעופה הלאומית של קניה. בסיסה הראשי נמצא בנמל התעופה הבינלאומי ג'ומו קניאטה בעיר הבירה ניירובי. החברה הקימה חברת בת ג'מבוג'ט ומחזיקה ב 100% ממניותיה.

רויאל ג'ורדניאן

רויאל ג'ורדניאן (בערבית: الملكية الأردنية; באנגלית: Royal Jordanian; שם קודם: עאליה علياء) היא חברת התעופה הלאומית של ירדן. בסיסה הראשי נמצא בנמל התעופה הבינלאומי עמאן-המלכה עאליה.

ממדים
אורך 56.7 מטר
גובה 16.9 מטר
רוחב 5.97 מטר
מוטת כנפיים 52.0 מטר
משקל ריק 110,000 ק"ג
משקל המראה מרבי 228,000 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 954 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 15,750 ק"מ
סייג רום 13,100 מטר
הנעה
שני מנועי טורבו־מניפה מתוצרת ג'נרל אלקטריק (ארצות הברית) או רולס־רויס (בריטניה).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.