בואינג

חברת בואינגאנגלית: The Boeing Company) היא חברה אמריקנית רב לאומית, העוסקת בתעופה ובמערכות חלל. היא נוסדה בידי ויליאם בואינג בשנת 1916, התרחבה במהלך השנים ובשנת 1997 התמזגה עם מקדונל דאגלס. שתי החטיבות העיקריות שלה הן החטיבה הצבאית (מוצרי צבא וחלל) והחטיבה למטוסי נוסעים. בואינג היא היצואנית הגדולה ביותר של ארצות הברית, ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק ונכללות במדד דאו ג'ונס.

החברה הוקמה בסיאטל שבמדינת וושינגטון, ובשנת 2001 העבירה את משרדיה לשיקגו, אילינוי.

בואינג
הלוגו של בואינג
2004-09-14 1680x3000 chicago boeing building
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית, נסחרת ב-NYSE תחת BA
מייסדים ויליאם בואינג
תאריך הקמה 1916
משרד ראשי ארצות הבריתשיקגו, אילינוי, ארצות הברית
מוצרים עיקריים מטוסים ומסוקים אזרחיים וצבאיים, מערכות חלל
שווי שוק 98.63 מיליארד דולר (יוני 2014)
הכנסות 68.5 מיליארד דולר (2011)
רווח 5.5 מיליארד דולר (2014)
אנשי מפתח דניס מילנברג (נשיא, מנכ"ל, יו"ר)
ריימונד קונר (יו"ר יחידה)
עובדים 156,921 (2016)
www.boeing.com

היסטוריה

השנים הראשונות

החברה הוקמה ב-15 ביולי 1916 בסיאטל, על ידי ויליאם בואינג (סוחר עצים) וג'ורג' וסטרוולט (מהנדס בחיל הים האמריקני). השם "בואינג" ניתן לחברה בשנת 1917.

בשנת 1927 הקימה בואינג חברת תעופה. בשנת 1929 רכשה מספר חברות תעופה, לרבות יצרנית המנועים "פראט אנד ויטני". חברת תעופה נוספת נרכשה בשנת 1930.

בשנת 1934 פוצלה הקבוצה לשלוש חברות נפרדות, בעקבות דרישת הממשל האמריקני להפרדה בין יצרניות מטוסים לחברות תעופה: בואינג (יצרנית תעופה), יונייטד איירליינס (חברת תעופה) ויונייטד איירקראפט (יצרנית רכיבים). בעקבות הפיצול הכפוי, עזב המייסד ויליאם בואינג את החברה.

בעקבות דרישה של חברת התעופה "פאן-אמריקן" פותח מטוס נוסעים ימי, בשם בואינג 314 ("קליפר"). המטוס טס לראשונה ביוני 1938, והיה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בתקופתו (נשא 90 נוסעים). משנת 1939 הוא טס ליעדים רבים בכל העולם, לרבות בריטניה.

בשנת 1938 הציגה בואינג את דגם 307 - מטוס הנוסעים מדוחס האוויר הראשון בעולם.

במהלך מלחמת העולם השנייה ייצרה החברה בעיקר מפציצים עבור חיל האוויר האמריקני. החל ממרץ 1944 החברה הרכיבה מעל 350 מטוסים בכל חודש. במסגרת המאמץ המלחמתי, שיתפו יצרניות התעופה האמריקניות פעולה: חברת לוקהיד השתתפה בבניית ה-B-17, וחברות בל הליקופטר ומרטין השתתפו בבניית ה-B-29.

אחרי המלחמה בוטלו ההזמנות למפציצים, וכ-70 אלף מעובדי החברה פוטרו. החברה פיתחה מטוס נוסעים גדול שפותח ממטוס צבאי (סטרטוקרוזר - שירת בחיל האוויר הישראלי, בשם "ענק"), אך הוא לא נמכר בהצלחה. המוצרים המוצלחים של החברה היו מטוסי תובלה צבאיים ומטוסי תדלוק.

שנות החמישים

AME B707 T.17-3 23dec14 LFBO-1
מטוס הבואינג 707 שפתח את ההצלחה של סדרת מטוסי הנוסעים הסילוניים של החברה

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, עם היווצרות המלחמה הקרה מול ברית המועצות, פיתחה החברה טילי נ"מ (נגד מטוסים) מונחים וטילים בליסטיים. ב-1956 החליטה החברה להיכנס לשוק מטוסי הנוסעים הסילוניים והסבה את הבואינג 367-80 (ציון צבאי בואינג KC-135) המוצלח למטוס נוסעים שנקרא "מודל 700". מחלקת השיווק שינתה את השם לבואינג 707 ומאז מספרי הדגם של מטוסי הנוסעים שייצרה בואינג הם פלינדרומים תלת ספרתיים המתחילים ומסתיימים בספרה 7 (ראו #סדרת מטוסי הנוסעים 7-7).

בואינג 707, שהוצג ב-1958, היה מטוס הנוסעים הסילוני האמריקני הראשון. הוא הונע בארבעה מנועים, ונשא 156 נוסעים לטווחים ארוכים (נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי, בשם "ראם"). הוא התחרה בהצלחה מול מטוס ה"דה הבילנד קומט" הבריטי, והפך את בואינג ליצרנית מטוסי הנוסעים המובילה בעולם. בהמשך הוצג הבואינג 727 - מטוס נוסעים תלת-מנועי לטווחים בינוניים, שנמכר בהצלחה רבה ויוצר עד שנת 1984.

שנות השישים

בשנת 1960 רכשה בואינג יצרנית מסוקים, ובשנת 1961 הציגה מסוק תובלה כבד בשם CH-47 צ'ינוק ומסוקים נוספים. בשנת 1967 הוצג הבואינג 737, מטוס נוסעים דו-מנועי לטווחים קצרים ובינוניים. המטוס הפך לאחד מכלי הטיס הנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה, ומיוצר עד היום בגרסאות שונות.

4X-ELB LLBG 22-11-2013-2
בואינג 747, המכונה "ג'מבו", נחשב לאחד המטוסים הגדולים והאייקוניים ביותר של החברה. בתמונה: בואינג 747-400 של אל על

בשנת 1968 הוצג הבואינג 747, המכונה "ג'מבו". מהנדס התעופה הראשי של החברה, ג'ו סאטר נחשב ל"אבי הג'מבו". המטוס טס לראשונה בשנת 1969, נמכר בהצלחה משנת 1970[1], ונחשב למטוס הנוסעים הבולט ביותר של המחצית השנייה של המאה ה-20. הוא היה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בעולם (נשא כ-450 נוסעים בשתי קומות), עד להופעתו של האיירבוס A380.

שנות השבעים

בתחילת העשור החברה נקלעה למשבר בעקבות צמצום תוכנית אפולו, עיכובים בפיתוח וייצור הבואינג 747, החלטת הממשל האמריקאי מיום 20 במאי 1971 על ביטול סיבסוד התכנון של מטוס נוסעים על-קולי מדגם בואינג 2707 שהיה אמור להתחרות בקונקורד האירופי ובעקבות כך החלטת הנהלת החברה לבטל את הפרויקט, ומיתון בתעשיית התעופה (הזמנות מעטות). בעקבות המשבר, החברה נאלצה לפטר מחצית מעובדיה.

הצלחתו של הבואינג 747 הוציאה את החברה מהמשבר, והוא יוצר בגרסאות שונות. החברה מכרה 1,418 מטוסים מדגם זה, נכון לספטמבר 2010.

שנות השמונים

במהלך שנות השמונים החברה מכרה בהצלחה מטוסי נוסעים לחברות תעופה ולצבאות, ונאלצה להתמודד עם יצרנית התעופה האירופית שהוקמה במטרה להתחרות בה - איירבוס. בואינג הציגה מטוס נוסעים צר-גוף (מעבר אחד בין המושבים) בשם בואינג 757, מטוס נוסעים רחב גוף (שני מעברים) בשם בואינג 767 וגרסאות חדשות של הבואינג 737. שלושת הדגמים נמכרו בהצלחה רבה. (אל על היא החברה הראשונה שקיבלה את מטוס הבואינג 767-200ER)

החברה השתתפה בפרויקט מעבורת החלל, ותרמה מניסיונה כשותפה בתוכנית החלל אפולו לפרויקטים נוספים בתחום החלל, לרבות פרויקט תחנת החלל הבינלאומית.

בתחום הצבאי, החברה עסקה בפיתוח מסוק הקרב RAH-66 Comanche (קומאנצ'י, מסוק חמקן יקר שפיתוחו בוטל בסופו של דבר), טילים מתקדמים ומערכות נוספות.

שנות התשעים

בשנת 1994 הוצג הבואינג 777, מטוס דו-מנועי, ארוך טווח הנושא עד 400 נוסעים. הוא היה המטוס הראשון בעולם שתוכנן באמצעות תוכנות מחשב בלבד (ללא ניסויים בדגמים גדולים), ונמכר בהצלחה רבה.

בנוסף, הוצגו גרסאות חדשות לבואינג 737 - 600, 700, 800 ו-900.

Green Flag West 11-08
מטוס קרב F-15 איגל. בואינג החלה לייצר את המטוס אחרי המיזוג עם מקדונל-דאגלס

בשנת 1996 רכשה בואינג את יצרנית התעופה רוקוול ובשנת 1997 הושלם המיזוג עם יצרנית התעופה מקדונל-דאגלס.

שנות האלפיים

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 התקשתה בואינג להתחרות באיירבוס, שהציעה מגוון רחב של מטוסים מתקדמים. בשנת 2003 היא איבדה את נתח השוק הגדול ביותר לאיירבוס, אך חזרה וזכתה בו ב-2006.

בשנת 2000 הוצג הבואינג 717, על בסיס דגם MD-95 של מקדונל דאגלס. מטוס זה יכול להטיס 106 אנשים במחלקת תיירות. המטוס לא זכה להצלחה רבה, ויצורו הופסק בשנת 2006, אך בואינג הודיעה שתספק שירותים למטוס למרות הפסקת ייצורו.

בשנת 2004 הופסק ייצור הבואינג 757 (מעל 1,000 מטוסים נבנו), וייצורו של הבואינג 767 יימשך רק אם יזכה במכרז של חיל האוויר האמריקני למטוס תדלוק.

בשנת 2001 בואינג הפסידה במכרז הענק לפיתוח מטוס קרב חמקן רב-משימתי (JSF). בדגם של בואינג (X-32) נתגלו פגמים בסיסיים, והוא הפסיד לדגם של לוקהיד מרטין (F-35).

משנת 2005 מנכ"ל, יו"ר ונשיא החברה הוא ג'יימס מקנרני.

בשנת 2006 הוצגה גרסה משופרת של מטוס הבואינג 747 הוותיק, בשם 747-8, שהוסיפה למטוס עוד 35 מושבים. המטוס יועד להתחרות באיירבוס A380.

בשנת 2007 נחשף מטוס הבואינג 787, כמטוס המתקדם ביותר בעולם, בעל הטווח הארוך ביותר, שמצטיין בצריכת דלק נמוכה וביעילות כלכלית מרבית. הוא החל לטוס באופן מסחרי בשנת 2011.

ב-2011 הציגה החברה גרסאות משופרות של מטוסי הבואינג 737-700, 737-800 ו-737-900. הגרסה נקראה 737MAX, וצריכת הדלק שלה הייתה נמוכה בכ-10–12% ממטוסי ה-Next Generation הקיימים.

בספטמבר 2018 ומרץ 2019 אירעו שתי תאונות קטלניות, במלזיה ואתיופיה, בהן התרסקו מטוסי 737MAX 8, וכל הנוסעים נספו - 346 איש בסך הכל. שתי התאונות אירעו דקות ספורות לאחר המראת המטוס, ובעקבותיהן קורקעו מטוסים מדגם זה בכל רחבי העולם. דוחות ראשוניים העלו שפגם מהותי בתוכנת הטייס האוטומטי אחראי להתרסקויות. משקלם הגדול של מנועי המטוס הפר את האיזון וגרם להזדקרות. על מנת לפצות על כך תוּכנת הטייס האוטומטי להנמיך את החרטום, ובשתי התאונות תכנוּת זה הביא להתרסקות: הטייס האוטומטי הופעל וגרם לצלילת המטוס ולהתרסקות. ככל הנראה בתאונה השנייה הטייסים ניסו לבטל את הטייס האוטומטי, אך זה הופעל מייד שוב בפקודת התוכנה, ייתכן ששוב ושוב. הטייסים הודיעו למגדל הפיקוח שאינם מצליחים לשלוט במטוס והחלו לחזור לנחיתת חרום, אך המטוס התרסק לפני הצליחו להגיע לשדה התעופה. הפרשה גררה ביקורת חריפה על בואינג, שככל הנראה פיתחה את המטוס באופן בהול ללא בחינה יסודית והתכחשה בתחילה לאחריות לתאונה במלזיה.

סדרת מטוסי הנוסעים 7-7

סדרת מטוסי הנוסעים הסילוניים בעלת השם בתבנית 7-7 היא אולי סימן ההיכר של בואינג בקרב הציבור הרחב. בתחילה קראה בואינג למטוסים שלה לפי המספר הסידורי של הדגם "מודל 40", "מודל 247", "מודל 377" וכן הלאה. כאשר הרחיבה החברה את עסקיה מתעופה צבאית לתעופה אזרחית וטילים הוחלט להקצות לכל תחום "קידומת": מטוסים יקבלו את מספרי ה-300 וה-400, מנועים את מספרי ה-500, רקטות וטילים את מספרי ה-600, ומטוסי סילון להסעת נוסעים ותובלה את מספרי ה-700. ב-1956 פיתחה בואינג את הבואינג 367-80 כמטוס תדלוק סילוני לחיל אוויר KC-135, ובעקבות ההצלחה שלו החליטה להסב אותו למטוס נוסעים סילוני, שייקרא "מודל 700". במחלקת השיווק חשבו שהשם לא מספיק קליט ושינו לבואינג 707. בעקבות ההצלחה העצומה של ה-707, הוחלט שכל מטוסי הנוסעים הסילוניים של בואינג יקבלו שם של מספר פלינדרומי מהצורה "7-7". למעט מספר מטוסים חריגים, כלל זה נשמר גם במאה ה-21.[2]

שם תמונה סוג שנות ייצור שנות שירות משקל מרבי מספר נוסעים טווח טיסה הערות
בואינג 707 Travolta707 מטוס צר-גוף לטווח בינוני 19561978 1958–היום 116–151 טון 179–202 6,820–6,920 ק"מ המטוס הראשון בסדרה. יוצרו כ-1,000 יחידות. המטוס נחשב לאחד המצליחים והנמכרים בתקופותו.
בואינג 717 Boeing-717 Quantum Air מטוס צר-גוף לטווח קצר 19982006 2000–היום 55 טון 106 3,815 ק"מ דגם של מקדונל דאגלס MD-95 ששולב בסדרת 7-7 לאחר המיזוג.
בואינג 727 Champion Air 727-2S7 LAS N682CA מטוס צר-גוף לטווח קצר 19631984 1963–היום 95 טון 149–189 4,000 ק"מ יוצרו 1832 יחידות .
בואינג 737 El Al Israel Airlines Boeing 737-858 4X-EKA (21376792813) מטוס צר-גוף לטווח קצר-בינוני 1967–היום 1968–היום 79 טון 86–215 3,790–6,650 ק"מ יוצרו למעלה מ-10,000 יחידות, מטוס הנוסעים הנמכר ביותר.
בואינג 747 Boeing 747-412, El Al Israel Airlines JP6930813 מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד 1969–היום 1970–היום 333–374 טון 366–660 9,800–14,815 ק"מ ידוע בשם "ג'מבו", נחשב למטוס הבולט והגדול ביותר של בואינג. משמש גם לתובלה ויישומים מיוחדים (כגון כיבוי שריפות, צבא וחלל, מחקר וניסויים וכן כמטוס אייר פורס 1).

נכון לנובמבר 2017 יוצרו 1540 יחידות

בואינג 757 N647DL-2008-08-15-YVR מטוס צר-גוף לטווח בינוני 19822004 1982–היום 115–123 טון 200–289 5,834–7,100 ק"מ יוצרו 1,050 יחידות.
בואינג 767 4X-EAM LLBG02-04-2015a מטוס רחב גוף לטווח בינוני-ארוך 1981–היום 1982–היום 142–204 טון 181–375 7,300–11,065 ק"מ נכון לנובמבר 2017 יוצרו 1105 יחידות
בואינג 777 Boeing 777 above clouds, crop מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד 1994–היום 1995–היום 201–260 טון 301–550 9,070–17,370 ק"מ מכונה "Triple Seven", זהו מטוס הנוסעים הדו-מנועי הגדול ביותר. נכון לנובמבר 2017 יוצרו 1,526 יחידות[3].
בואינג 787 4X-EDA Micha A מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד 2009–היום 2011–היום 228–254 טון 242–420 11,900–14,100 ק"מ ק"מ מכונה "Dreamliner", נכון לנובמבר 2017 יוצרו 625 יחידות.

כלי טיס בולטים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ניצן סדן, המלך ג'מבו: כך נולד הבואינג 747 ולימד אותנו כמה העולם קטן, באתר כלכליסט, 1 בספטמבר 2018
  2. ^ מייק לומברדי, Why 7’s been a lucky number, האתר הרשמי של בואינג, פברואר 2004
  3. ^ בואינג, כמות ייצור מטוסי הבואינג 777
B-52 סטרטופורטרס

בואינג B-52 (בשמו המלא B-52 Stratofortress: מבצר הסטרטוספירה) - מפציץ כבד, מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. המטוס נכנס לשירות בשנת 1955, ומאז ועד היום הוא משמש כמפציץ העיקרי של ארצות הברית. המטוס הותאם לנשיאת טילים גרעיניים, והפך לאחד מסמליה הבולטים ביותר של המלחמה הקרה ושל העוצמה הצבאית של ארצות הברית. במלחמת וייטנאם מפציצים מסוג זה השתתפו ב"הפצצות שטיח" כבדות, במהלכן הטילו אלפי טונות של פצצות במטרה לטהר שטחים מיוערים. המטוס יוצר בכמה דגמים, והחדשים שבהם הותאמו לנשיאת חימוש מתקדם, לרבות טילי השיוט החדשים. שמו של המפציץ הפך לאייקון בינלאומי, ועל שמו נקראה להקת פופ ידועה (The B-52's), וכן קוקטייל אלכוהולי (B-52) ומשקה אנרגיה (B-52).

המטוס מצטיין בטווח פעולה ארוך במיוחד, שתוכנן לאפשר לו להפציץ מטרות בעומק ברית המועצות ולחזור לבסיסו בארצות הברית. במהלך מלחמת עיראק ביצעו מטוסי B-52 הפצצות בעיראק לאחר שהמריאו מבסיסם בבריטניה, באי גואם, ואף בקליפורניה.

F-15 איגל

F-15 איגל (Eagle; מאנגלית: "עיט") הוא מטוס יירוט טקטי דו-מנועי להשגת עליונות אווירית מתוצרת ארצות הברית. המטוס פותח ויוצר תחילה בידי חברת מקדונל דאגלס, ובהמשך בידי חברת בואינג. אב טיפוס של המטוס מדגם YF-15 טס לראשונה ב-27 ביולי 1972.

נגזרת של המטוס, F-15E סטרייק איגל (Strike Eagle; מאנגלית: "העיט התוקף"), הוא מטוס קרב רב-משימתי לתקיפת קרקע ולאמנעה אווירית שנכנס לשירות ב-1988.

עד כה יוצרו למעלה מ-1,500 מטוסי F-15 על דגמיו השונים, מתוכם 1,150 נמצאים בשימוש חיל האוויר של ארצות הברית. כיום פעיל במפעל בואינג שבסנט לואיס רק קו הייצור של F-15E ונגזרותיו. תהליך הוצאתו משירות של האיגל בארצות הברית החל ב-2005 עם כניסתו של F-22 רפטור, ויסתיים ככל הנראה בשנת 2025.

F-15 נכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי בדצמבר 1976, וקיבל בו את הכינוי "בז" (דגמים A/B/C/D). ב-1998 קיבלה ישראל גרסה של F-15E, דגם F-15I, שקיבל את הכינוי "רעם".

אייר פראנס

אייר פראנס (באנגלית: Air France ; בצרפתית: AFR או Compagnie Nationale Air France) היא חברת התעופה הלאומית של צרפת. הסימול שלה ב-IATA הוא AF. היא מפעילה קווים ל-245 ערים ב-85 מדינות, והיא מעסיקה יותר מ-64,000 עובדים. החברה חברה בברית חברות תעופה Skyteam. החברה הייתה אחת מהחברות הבודדות ביותר שהפעילו את הקונקורד וכן החברה מחזיקה כיום במספר מטוסים שוברי שיאים.

אל על

אל על נתיבי אויר לישראל, המוכרת בשם המקוצר אל על, היא חברת התעופה הגדולה בישראל וחברת הדגל שלה. אל על היא חברה ציבורית ונסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ונמצאת בשליטת חברת כנפיים אחזקות בע"מ בבעלותם של האחים התאומים ישראל בורוביץ ודדי בורוביץ. מרכז פעילותה והנהלתה של החברה בנמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון.

אל על מתמקדת בשוק הבינלאומי ומפעילה טיסות לאירופה, אסיה, אפריקה וצפון אמריקה. בין השנים 2010–2014 הפעילה החברה קו טיסות סדיר לנמל התעופה אילת, אך טיסות אלו הופסקו.

במשך שנים שימשה אל על כחברת התעופה הלאומית של ישראל והייתה בבעלות ממשלת ישראל, אך צעדים להפרטתה החלו ב-12 ביוני 2003, כשמניות החברה הוצעו למכירה לציבור, וב-1 בינואר 2005 הפכה חברת כנפיים אחזקות בע"מ לבעלת השליטה באל על. תולדותיה של חברת אל על קשורות באופן מובהק בדברי ימיה של מדינת ישראל - היא נטלה חלק במבצעי העלייה הגדולים מארצות ערב, מאתיופיה ומחבר המדינות, ורשת יעדיה שיקפה לאורך השנים את יחסיה הבינלאומיים של ישראל עם מדינות העולם, ובמיוחד עם שכנותיה.

לאל על מספר מאפיינים ייחודיים לה, ובהם הקפדה על הסדרי ביטחון ואבטחה, הימנעות מטיסה בשבתות ובמועדי ישראל והקפדה על כללי הכשרות, הן במטוסיה והן במתקניה הקרקעיים. עם זאת, חלק ממטוסי אל על וצוותי האוויר מוחכרים בשבתות ובמועדי ישראל לחברות ישראליות אחרות.

שמה של החברה נבחר על ידי דוד רמז, שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל, בעקבות הצעתו של עורך הדין שמואל שצ'ופק שהיה חובב תעופה נלהב.

בואינג 707

בואינג 707 הוא מטוס נוסעים מסחרי צר-גוף בעל ארבעה מנועים, שפותח בחברת בואינג בשנות ה-50 של המאה ה-20. שם הדגם מבוטא בצורה פופולרית "שבע-אפס-שבע". פאן אמריקן וורלד איירווייז החלה להפעיל את השירות המסחרי הראשון באמצעות דגם זה לפריז החל ב-26 באוקטובר 1958. בואינג סיפקה 1,010 יחידות של מטוס ה-707, ובכלל זה גם מדגם קטן ומהיר יותר שנקרא בואינג 720. אף על פי שהמטוס לא היה מטוס הנוסעים הסילוני המסחרי הראשון, ה-707 היה בין מטוסי הסילון הראשונים שזכו להצלחה מסחרית. מטוס זה הפך לכלי התובלה העיקרי להובלת נוסעים מסחרית בשנות ה-60, ונותר נפוץ גם לאורך שנות ה-70 של המאה ה-20. מטוס זה נתפס אצל רבים כמטוס שהוביל לתקופה הסילונית. מטוס הבואינג 707 הפך את בואינג לאחת מיצרניות מטוסי הנוסעים העיקריות והיה המטוס הראשון בסדרת ה-7x7 של החברה.

בואינג 727

בואינג 727 הוא מטוס נוסעים צר-גוף תלת מנועי לטווחים קצרים עד בינוניים, המטוס נושא כ-190 נוסעים והוצג לראשונה בשנת 1963.

המטוס יוצר על ידי חברת בואינג האמריקנית, והוא אחד המטוסים הפופולריים ביותר בכל הזמנים, וסך הכול יוצרו 1831 מטוסי 727.

ייצורו הופסק בשנת 1984 וחלק מן המטוסים נמצאים בשירות עד היום, וידועים בבטיחותם ובאמינותם הגבוהה.

בזמן תכנונו היה הבואינג 727 מהמתקדמים באותה תקופה והוא שילב מנועים וטכנולוגיות חדשות.

במטוס שולב עיצוב מיוחד של זנב בצורת "T", ושלושה מנועים בחלק האחורי של המטוס.

בינואר 2019 הוציאה איראן אסמאן איירליינס משירות. היא הייתה החברה האחרונה שהחזיקה את המטוס בשירות נוסעים.

בואינג 737

בואינג 737 הוא מטוס הנוסעים המסחרי, צר־הגוף, הנפוץ ביותר בעולם לטווח קצר עד בינוני.

מטוסי בואינג 737, בגרסאות שונות, יוצרו מאז שנת 1967 וייצורם נמשך גם כיום. במהלך השנים התקבלו הזמנות רבות למטוס, ומתוכן סופקו למעלה מ-10,000. זהו מטוס הנוסעים הסילוני שצבר את המספר הגדול ביותר של הזמנות, ויוצר במספר הרב ביותר של עותקים בכל הזמנים.

בואינג 737 הדור הבא

בואינג 737 הדור הבא (באנגלית: Boeing 737 Next Generation, ידוע גם בשם 737NG) הוא השם שניתן לדגמים 600/700/800/900 של מטוס הנוסעים בואינג 737. זהו הדור השלישי של מטוס בואינג 737, והוא בא לאחר סדרת דגמי בואינג 737 קלאסי (300/400/500). בואינג 737 הדור הבא הם מטוסי סילון צרי גוף אשר נועדו לטווח קצר עד בינוני. ייצור סדרת הדור הבא החל בשנת 1996 על ידי חטיבת בואינג מטוסים מסחריים של חברת בואינג. הסדרה כוללת ארבעה דגמים שונים בהם בין 110 ל-210 מושבי הנוסעים.

נכון לחודש דצמבר 2017, הוזמנו סך הכל 7,094 מטוסי בואינג הדור הבא, מהם נמסרו ללקוחות 6,658 מטוסים. שאר ההזמנות הן לדגמי 700 ו-800 בגרסת נוסעים ובגרסת מטוס מנהלים (BBJ) ודגם 900ER לטווח מוגדל. התחרות העיקרית לסדרת 737NG היא עם סדרת איירבוס A320. את סדרת הדור הבא של בואינג 737 עומדת להחליף סדרת MAX, מטוסים שמסירתם ללקוחות החלה בשנת 2017.

בואינג 747

בואינג 747 (המכונה "ג'מבו"), הוא מטוס נוסעים רחב גוף דו-קומתי מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. במשך 37 שנים, עד לכניסתו של האיירבוס A380 לשירות, היה זה מטוס הנוסעים בעל מספר המושבים הגדול ביותר. המטוס טס לראשונה בשנת 1969. הוא יכול להכיל עד 660 נוסעים בתצורת מחלקה אחת. במטוס שתי קומות - העליונה קיימת בשליש הקדמי של גוף המטוס. בקומה זו ממוקמת בדרך כלל המחלקה הראשונה שבה 6–8 מושבים, וכן תא הטייס.

המתכנן הראשי של דגם המטוס הזה הוא ג'ו סאטר (Joe Sutter), מהנדס תעופה בכיר בחברת בואינג.

כן הנחיתה של המטוס גדול מאוד, והוא בעל 16 גלגלים חזקים במיוחד. אורך המטוס כ-70 מטר ומוטת כנפיו בחלק מהדגמים מעל 60 מטר.

ל-747 ארבעה מנועים, הוא מסוגל לטוס במהירות תת-קולית גבוהה (כ-0.86 מאך), לטווח של עד 15,570 ק"מ. קיימים מטוסי 747 שטסים בקו ניו יורק-הונג קונג ללא עצירה, קרוב לשליש היקפו של כדור הארץ. בשנת 1989 הפעילה חברת קוואנטס האוסטרלית טיסת מטען מלונדון לסידני ללא עצירה, מרחק של כ-17,000 ק"מ וכ-20 שעות טיסה במטוסי בואינג 747.

כיום דגם 200–747 כבר אינו מיוצר. הדגם העיקרי של המטוס שנמכר כיום הוא הבואינג 400–747 שהוא גדול, חסכוני, שקט ומודרני יותר. דגמים מיוחדים של מטוסי 747 משמשים כמטוסם הפרטי של נשיאי ארצות הברית ("אייר פורס 1"), כמטוס שליטה ופיקוד אסטרטגי E-4B, כמטוס תובלה למעבורת החלל, כמטוס כיבוי "סופרטנקר", וכמטוס ניסוי נושא לייזר נגד טילים.

ביוני 2016 הוחלט להפסיק את ייצור המטוס. כרגע, נמצא בבניה ה-747 האחרון שייוצר והוא האייר פורס 1 החדש, שבנייתו תוכננה להסתיים בשנת 2024. הדגם שנבחר לאייר פורס 1 החדש הוא 747-8.

בואינג 767

בואינג 767 (באנגלית: Boeing 767) הוא מטוס נוסעים רחב גוף לטווחים בינוניים-ארוכים.

חברת בואינג הודיעה על השקת ה-767 ביולי 1978, מטוס נוסעים דו מנועי חדש. המטרה הראשונית הייתה לאפשר הפעלת קווים נוחים יותר בתוך ארצות הברית. לכן נמכרו המטוסים הראשונים מסוג זה לחברות האמריקאיות יונייטד איירליינס ואמריקן איירליינס.

חברות רבות ברחבי העולם רכשו את ה-767, בהן אמריקן איירליינס, הוויאן איירליינס, אל על ועוד רבות אחרות.

חברת אל על הפעילה 13 מטוסי 767 (200/300) עד שנת 2019. החברה קיבלה את מטוס ה-767 הראשון שלה, מסדרה 200ER, בשנת 1982, והוא נגרט בשנת 2011.

אחד היתרונות הנוספים אשר עומדים לצד מטוס זה הוא שההכשרה שלו היא כמו של מטוס הבואינג 757 וכך חברות תעופה שהכשירו את הטייסים יכלו לתת להם אפשרות להטיס עוד מטוס.

בינתיים, אף על פי שיצור ה-767 נמשך, בואינג הוציאה דגם מחליף שהוא הבואינג 787 החדש, בעל קיבולת נוסעים דומה, אך קל יותר, מהיר יותר, חסכוני יותר ובעל טווח טיסה ארוך יותר.

מטוס בואינג 767-300ER מוסב משמש כבסיס למטוס ראש הממשלה של ישראל.

בואינג 777

בואינג 777 (באנגלית: Boeing 777), המכונה "טריפל שבע" (Triple Seven), הוא מטוס נוסעים סילוני דו־מנועי ורחב גוף המיועד לטיסות ארוכות טווח, אשר פותח ונבנה על ידי חברת בואינג.

ביקוש השוק הוא שקבע את הממדים, עיצב והשיק את המוצר החדש ביותר במשפחת המטוסים הדו-מעבריים של בואינג - ה-777. עיצוב המטוס מספק תכונות, חידושים וגישות כלפי פיתוח מטוסים אשר קובעים רף חדש בכל הנוגע להוספת ערך למטוסים.

הבואינג 777 הוא מטוס הסילון הראשון שתוכנן באופן דיגיטלי לחלוטין, וזאת באמצעות גרפיקה ממוחשבת תלת-ממדית. לאורך תהליך התכנון, המטוס "הורכב מראש" על גבי המחשב וכך נמנע הצורך בבניית אב-טיפוס יקר בגודל מלא.

בואינג השיקה את מטוס המטען 777 במאי 2005 בתגובה לביקוש החזק מצד מפעילי מטענים מכל רחבי העולם שדרשו מטוס מטען יעיל ובעל קיבולת גבוהה ויכולת טיסה למרחקים ארוכים. המטוס הושק עם הזמנה של אייר פראנס. ה-777 טס לדרכו כשהוא מבטיח נצילות חסרת תקדים לשוקי ה-long-haul.

נכון להיום, ה-777 זמין בשישה דגמים: 777-200, 777-200ER (טווח מורחב), 777-200LR (טווח ארוך יותר), 777-300 וה-777-300ER וכן ה-777-Freighter (מטוס המטען).

תוכנית 777 הושקה באוקטובר 1990, עם הזמנה של יונייטד איירליינס. ביוני 1995, יונייטד הפעילה את ה-777 לראשונה בטיסה מסחרית.

מועצת המנהלים של בואינג אישרה את ייצור ה-777-300 ב-26 ביוני 1995. מטוס ה-777-300 הראשון סופק ל-Cathay Pacific Airways ביוני 1998. מטוסי ה-777-200 וה-777-300, אשר תומכים בטווחי טיסה ארוכים יותר, הושקו בפברואר 2000 ומספקים את הנוחות והיתרונות הכלכליים של הבואינג 777 גם לנתיבים ללא תחנות ביניים, אשר לא היו אפשריים כלל בעבר. מטוס ה-777-300ER הראשון יצא ממפעל אוורט שבוושינגטון ב-14 בנובמבר 2002. בואינג מציעה ללקוחות ה-777 חידושים שמנצלים את המרחב באזור החלק העילי של המטוס - האזור שממוקם בין תאי האחסון לבין החלק העליון של המטוס. חידושים אלה יאפשרו למפעילים להשתמש במרחב העילי לצורך מיקום עמדות המנוחה של הצוות ולאחסון.

בזכות הכנף החדשה, המנוע המתאפיין בנצילות מוגברת ומבנה קליל יותר, ה-777 מאפשר שימוש יעיל בדלק. יעילות זו, בתורה, מבטיחה פליטות פחותות על כל מושב נוסע. עבור כל גרם דלק שנשמר, מיוצרים שלושה גרם פחות של פחמן דו-חמצני. השורה התחתונה: נצילות הדלק אינה טובה רק לכלכלה, אלא גם לסביבה.

ב-15 בפברואר 1996 זכה ה-777 בגביע רוברט ג’. קולייר היוקרתי, שמוענק על ידי איגוד האווירונאוטיקה הלאומי של ארצות הברית. עם הענקת הפרס, ה-777 הוכר כהישג האווירונאוטי לשנת 1995.ה-777 הוא המטוס הדו־מנועי הגדול בעולם, ויכול להכיל בין 300 ל-550 מושבים (תלוי בדגם המטוס ובמפרט של כל חברת תעופה) לטווחים של 9,695–17,370 ק"מ. מתחריו של מטוס זה הם איירבוס A330, איירבוס A340 וכל מטוסי סדרת ה-A350 מתוצרת איירבוס ו-איליושין IL-96 מתוצרת איליושין.

פיתוח המטוס החל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ונעשה בשיתוף עם חברות התעופה הגדולות בעולם באותה התקופה: אול ניפון איירווייז, אמריקן איירליינס, בריטיש איירווייז, ג'פאן איירליינס, דלתא איירליינס, יונייטד איירליינס, קוואנטס, וקת'אי פסיפיק.

בואינג 787

בואינג 787 (מכונה גם Dreamliner וידוע גם בשם הקוד 7E7) הוא מטוס נוסעים סילוני רחב גוף שפותח ומיוצר על ידי חברת בואינג. מספר הנוסעים שניתן להטיס באמצעותו הוא בין 200 ל־350 (בהתאם לגרסה ולסידורי הישיבה). צריכת הדלק שלו נמוכה יחסית, בין השאר בזכות חומרים מרוכבים כגון סיבי פחמן ששימשו בבנייתו. ה־787 נועד להחליף את מטוס הבואינג 767 הוותיק. המטוס הוצג לציבור לראשונה ב־8 ביולי 2007 (7.8.07 בשיטת רישום התאריך הנהוגה בארצות הברית), טיסת הבכורה שלו נערכה ב־15 בדצמבר 2009, והמטוס הראשון מייצור סדרתי נמסר ללקוח, חברת התעופה "אול ניפון איירווייז", בסוף חודש אוגוסט 2011.

המטוס משווק בשלוש גרסאות: 8, 9 ו־10.

חברת תעופה

חברת תעופה היא חברה שמתמחה בהטסת אנשים או שינוע סחורות ממקום מסוים לאחר, על ידי שימוש בכלי תעופה (בדרך כלל מטוס נוסעים). חברות התעופה עובדות לעיתים בשיתוף פעולה כדי לתאם מחירים או על מנת לשתף משאבים (במינוח מקצועי: "קוד-שרינג" Code Sharing).

פעילות בינלאומית של חברות התעופה כפופות להוראות אמנת ורשה.

טיסת בכורה

טיסת בכורה (באנגלית: Maiden flight) היא הטיסה הראשונה של כלי טיס חדש, כמו הפלגת בכורה אצל כלי שיט.

טיסת בכורה נחשבת לאירוע חשוב עבור החברה המייצרת את המטוס. טיסה זו גם מסוכנת יותר, כיוון שעדיין אין מידע על מאפייני המטוס. לכן, את טיסת הבכורה מטיסים טייסים בעלי ניסיון (טייסי ניסוי). טיסות אלו מלוות, בדרך כלל, על ידי מטוסים אחרים, ותפקידם לאמת את יכולות המטוס, בגובה, מהירות, וכו'.

לפני טיסת הבכורה עובר המטוס סדרת מבדקים, על מנת להבטיח את שלום הטייסים. כמו כן, החברה המייצרת צריכה לקבל את אישור רשות התעופה הפדרלית האמריקאית או הסוכנות האירופית לבטיחות בתעופה.

יונייטד איירליינס

יונייטד איירליינס (באנגלית: United Airlines) היא חברת תעופה אמריקאית. החברה נוסדה בשנת 1926 תחת השם בואינג אייר טרנספורט. בשנת 2010 קנתה החברה את חברת קונטיננטל איירליינס, ובעקבות זאת הפכה הרשות המנהלית של קונטיננטל לרשות המנהלית של יונייטד, לרבות מנכ"ל חברת קונטיננטל שמשמש כיום כמנכ"ל החברה הממוזגת. החברה הממוזגת ממשיכה את פעילות שתי החברות תחת השם "יונייטד" ונחשבת כיום לחברת התעופה השלישית בגודלה בעולם (על פי צי המטוסים), לאחר אמריקן איירליינס ודלתא איירליינס. בשנת 1995 החברה הייתה הראשונה להפעיל בואינג 777 בשירות סדיר.

מהנדס טיסה

מהנדס טיסה (בחיל האוויר הישראלי: מכונן אוויר) הוא איש צוות אוויר במטוסים שאחראי לבדיקת המטוס לפני ואחרי כל טיסה ולניטור המערכות במטוס בזמן הטיסה. המערכות המנוטרות הן: לחץ האוויר, הדלק, בקרת הסביבה, המערכת ההידראולית ומערכת החשמל[דרוש מקור]. בחלק מהמטוסים הצבאיים מבצע מהנדס הטיסה בדיקה מקיפה של כלל המערכות[דרוש מקור].

עמדת מהנדס הטיסה ממוקמת בתא הטייס, בדרך כלל מאחורי ובין הטייס וטייס המשנה. במספר מטוסים צבאיים יושב מהנדס הטיסה בין הטייסים, במטוסי בואינג הוא יושב מול פאנל צדדי אשר בו מחווני ומפסקי המערכות השונות ובטופולב 134 הוא ממוקם באף המטוס. מהנדס הטיסה הוא מומחה למערכות המטוס ואחראי לאיתור ופתרון בעיות שעלולות להתעורר בזמן הטיסה או במצבי חירום. כמו כן, תפקידו הוא לעבד את הנתונים הנדרשים להמראה ולנחיתה של המטוס. במטוסי ההרקולס אחראי המכונן על ניהול התהליכים הטקטיים בטיסה (הצנחות, תדלוק אווירי וכו').

בעקבות התפתחות טכנולוגיית המחשבים ומערכות הטיסה, כיום אין עוד צורך במהנדסי טיסה במטוסי הנוסעים החדישים. עם זאת, הם עדיין משמשים בתפקידם על גבי מטוסים ישנים יותר שעדיין נמצאים בשירות פעיל כגון בואינג 727 ובואינג 747 מדגמי 100, 200 ו-300. במטוסים החדשים ניטור מערכות הטיסה נעשה באמצעות מחשב המדווח על תקלות ישירות לטייסים.

בחלק מחברות התובלה האוויריות מהנדס הטיסה נחשב גם לקצין שני, אם הוא טייס בהכשרתו. בחברות התעופה המסחריות מהנדס הטיסה הוא שלישי בשרשרת הפיקוד, אחרי הקברניט והקצין הראשון ואינו הבכיר בצוות הטיסה.

בחיל האוויר הישראלי ישנם מהנדסי טיסה במטוסי הבואינג 707 שתפקידם הוא לבצע את תהליך ההתחברות בעת תדלוק אווירי. כינוי בעל התפקיד בעת הטיסה הוא בוּמר, על שם מוט התדלוק המכונה "בום".

מטוס מטען

מטוס מטען או מטוס תובלה הוא כלי טיס שעוצב ותוכנן במיוחד לצורך הובלת מטענים, להבדיל מהובלת נוסעים. התאמת המטוס לתפקידו מצריכה מספר מאפיינים העוזרים בזיהוי מטוס מטען: גופו של המטוס נראה "עבה" יותר ממטוסי נוסעים, כנפיים עליונות מאפשרות לקרקעית המטוס להיות קרובה יותר לקרקע, מספר גדול של גלגלים המאפשרים גם נחיתה במסלולים מאולתרים, זנב גבוה המאפשר פתיחת דלת מטען אחורית. חלק ממאפיינים אלה אינו קיים במטוסים מטען אשר נבנו במקור להטסת נוסעים ועברו הסבה לשימוש כמטוסי מטען.

כבר בשנת 1911 החל השימוש במטוסי מטען, בתחילה היו אלה מטוסי דואר אוויר. מטוסים אלה לא תוכננו כמטוסי מטען. בתחילת שנות ה-20 החלו לראשונה יצרני מטוסים לבנות מטוסי מטען ייעודיים.

רבים רואים במטוס אראדו Ar-232, אשר נבנה לשימוש חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה, כמטוס המטען "האמיתי" הראשון, זאת כיוון שמטוס זה נושא רבים מן המאפיינים המודרניים של מטוס מטען. רוב מטוסי המטען במלחמת העולם השנייה, בחיל האוויר הגרמני ובחילות אוויר אחרים, היו מטוסי נוסעים שהוסבו לתצורת מטען. בחילות האוויר של בנות הברית בלט בתפקיד זה מטוס ה-DC-3 דקוטה.

עם תום מלחמת העולם השנייה החלו יצרני מטוסים שונים לייצר מטוסי מטען, חלקם בעלי מאפיינים "ניסיוניים". פיתוח מנוע הטורבו-פרופ איפשר תכנון מטוסי מטען כבדים ויעילים יותר, הבולט ביניהם הוא מטוס ה-C-130 הרקולס המשמש עד היום כאמת מידה למטוסי מטען.

מטוס נוסעים

מטוס נוסעים הוא מטוס גדול שמטרתו העיקרית הובלת נוסעים. מטוס הנוסעים מופעל לרוב על ידי חברת תעופה שקונה את המטוס או שוכרת אותו.

הגדרת מטוס הנוסעים משתנה ממדינה למדינה, אבל לרוב נחשב מטוס למטוס נוסעים אם יש בו לפחות 20 מושבי נוסעים.

מקדונל דאגלס

מקדונל דאגלס (באנגלית: McDonnell Douglas) הייתה יצרנית תעופה וחלל אמריקנית גדולה, שייצרה מספר כלי טיס מפורסמים, מסחריים וצבאיים. היא נוסדה ב-28 באפריל 1967 כמיזוג של החברות מקדונל ודאגלס, ופעלה עד ה-1 באוגוסט 1996, אז התמזגה עם בואינג.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.