בדואים

בדואים (או בֶּדְוִים, ערבית: بَدْو) הם קבוצה אתנית, שבעיקרה כוללת ערבים נוודים או נוודים-למחצה, המאמינים בדת האסלאם. הם מתגוררים בחגורת המדבריות מחופיו האטלנטיים של מדבר סהרה דרך המדבר המערבי, חצי האי סיני, מדבריות צפון אפריקה והנגב (ראו הבדואים בישראל) ועד לחופו המזרחי של חצי האי ערב.

באופן מסורתי בדואים מחולקים לשבטים שכל אחד מהם מונהג על ידי שייח'. בני שבט אחד, או מספר שבטים קרובים ("עשאיר") מייחסים את עצמם בדרך כלל לאב מייסד אחד.

Bedouin family-Wahiba Sands
משפחה בדואית בעומאן
Bedouin map
מפה של שבטים בדואים משנת 1900
Bedouin Resting
בדואי בסיני

שמם

בערבית הבדואים נקראים בַדְוְ (بَدْو), או בַדַוִיּוּן (بَدَوِيُّون); ביחיד: בַדַוִיּ (بَدَوِيّ). השם נגזר מהמילה הערבית בָאדִיַה (بَادِيَة), שפירושה מדבר.

הבדואים מכנים את עצמם ערבים (عَرَب).

לעיתים משתמשים בכינוי זה גם כהתייחסות לקבוצות לא ערביות של נוודים, למשל הבג'ה, שרובם שוכנים במרחב שבין הנילוס והים האדום בסודאן והיתר באריתראה ובדרום המדבר המזרחי של מצרים.

כלכלה

Negev Camel Race
מרוץ גמלים בדואי מסורתי שנערך בפסטיבל בדואי בצפון הנגב, סמוך לערד. נובמבר 2005

חלק חשוב מכלכלת הבדואים, ובעיקר הבדואים הנודדים, מבוסס על גידול גמלים וצאן. הגמל מסתפק במועט בתנאי המדבר הקשים, ומביא תועלת רבה לבדואים, לא רק בשרותו אלא גם בתוצרתו: חלב, בשר, ושיער המכונה "ובר" המשמש ליצירת בגדים ואוהלים. כמו כן, גם את עורו של הגמל מנצלים הבדואים ליצירת נאדות מים, נעליים וסנדלים. הגמל משמש בעיקר במסעות ובנדודים, ועל אוכפו מעמיסים הבדואים את האוהלים, הכלים והמתקנים השונים בשעת הנדידה. בגלליו של הגמל עושים הבדואים שימוש - כחומר הסקה לחימום ולבישול ארוחות והרתחת קפה.

אצל הבדואים הנודדים למחצה ממלא גידול הצאן תפקיד רב חשיבות. ענף גידול הצאן הוא יסוד ומשען עיקרי. הכבשים משמשות לבשר ומחלבן מכינים גבינה, לבן וחמאה. מהצמר מכינים הבדואים אריגים, שטיחים, בגדים, שמיכות, כרים ומזרנים. גם שערה של העז משמש את הבדואים לטוויתם ואריגתם של החלקים השונים במבנה האוהל, ומעורן מכינים כלי קיבול לנוזלים. בנוסף, בדואים רבים מגדלים סוסים.

במאה ה-20 התחילו בדואים לעבוד כפועלים שכירים בפרויקטי בנייה, שדות נפט, מתן שירותים לצבא, נהיגה, חפירות ארכאולוגיות ואף כפועלים חקלאיים אצל פלאחים.

החל משנות ה-50 של המאה ה-20 החלו יזמים בדואים (או יזמים אחרים שהעסיקו בדואים) לפעול גם בתחום התיירות והאירוח.

תמורות המאה ה-20 והופעתן של מדינות לאום להן גבולות מגודרים וחוקי מכס שונים, הקשו על חיי הבדואים, אולם מאידך הביאה בדואים רבים לנצל את הכרת השטח ויכולת המעבר בשטחים בעלי עבירות נמוכה לשם הברחות. התופעה בולטת, למשל, בגבול בין ישראל למצרים בו מוברחים בני אדם, סמים, חומרי חבלה, סיגריות ועוד.

נדידה

Beduin mothers carrying their children on their shoulders
אמהות וילדים בדואים, בתמונת פוטוכרום מסוף המאה ה-19 של הצלם הצרפתי פליקס בונפיס

נדידת הבדואים נעשית לפי עונות השנה בתחום מוגבל (לכל משפחה או שבט בדואי תחום נדידה מוגדר), כדי לנצל את המרעה ואת מקורות המים באופן הטוב ביותר בתנאים הקשים של המדבר. במקומות שבהם האקלים מאפשר זאת, נוהגים הבדואים לעבד אדמות כחקלאים.

כמעט כל הבדואים כיום הם מוסלמים (בישראל כל הבדואים מוסלמים), וכמעט כולם דוברים ניבים שונים של ערבית. בדרך כלל אפשר להבחין בהבדלים בולטים בין הניבים הבדואים לניבים של שאר דוברי הערבית באזור, ואפשר למצוא מאפיינים משותפים לניבים בדואים באזורים שונים.

עד תחילת המאה העשרים, ישבו רוב השבטים הבדואים מחוץ לתחום שלטונן של מדינות, ממלכות ואימפריות ששלטו באזור. האזורים המדבריים נחשבו מסוכנים וחסרי עניין לשלטון המרכזי, ולפיכך הם פיתחו מערכת שלטון חלופית עצמאית. בסופה של התקופה העות'מאנית ועם קביעת גבולות בינלאומיים במזרח התיכון ובצפון אפריקה הוגבלה נדידת הבדואים והוטלה עליהם מרות השלטון המרכזי, דבר שעורר התנגדות נחרצת ואף אלימה. כיום הבדואים משולבים בדרך כלל במערכת המדינות של המזרח התיכון. בערב הסעודית ובירדן שולטות משפחות ממוצא בדואי. במצרים עדיין יש מתיחות מסוימת בין הבדואים לבין השלטון המרכזי.

חלק מהריחוק משלטון מרכזי והצורך לשמור על ביטחון אישי ועל קדושת הרכוש גרמו למנהגים שכיום משויכים לתרבות הבדואית, בהם נקמת דם, חסות לאורח, וקנאות לכבוד המשפחה.

מנהגים נוספים נובעים מהבדידות של הקבוצות השבטיות ובהם הכנסת האורחים - במנהג הזה הבדואים מכבדים כל מי שנכנס בדבר מאכל כדי להפגין את כבודם.

שינויים בחיי הבדואים

תמורות בחיי הבדואים חלו עם התמוטטות המסגרת האחת והבלעדית של צורת החיים הבדואית והחלו צורות חיים משניות. התמורות הראשונות החלו עם הנדידה למחצה ונמשכו עד היותם למתיישבים כמו המתיישבים של בדואי הנגב בישראל.

מצבו החברתי של השבט הבדואי גובש עקב התנאים הכלכליים שפקדו אותו. הפלישה מן המדבר באה כתוצאה מן ההתערערות הכלכלית כלומר חוסר שטחי מרעה. המרעה והמים הם שני הגורמים המכריעים בחייו של הבדואי והם הקובעים את הקו האופייני ביותר לאורח חייו – הניידות.

בעבר ההיסטורי היו כל השבטים נודדים אך בהשפעת התנאים הכלכליים שפקדו אותם הפכו חלקם להיות נודדים למחצה, לפעמים קבעו גם תהליכים היסטוריים.

התיישבות קבע

אצל בדואים רבים תקופת הנדודים היא במידה רבה נחלת העבר. בצפון ישראל נעלמו כמעט כליל אוהלי הבדואים. בעיירות בדואיות חדשות הבית מתוכנן לפי האופי המיוחד של המשפחה הבדואית, קצב גידולה מובא בחשבון וניתנת אפשרות להרחיב את הבית בעתיד. כל קבוצת בתים שייכת למשפחות משבט אחר ובמרכז שאר השירותים הנחוצים לעיירה.

שבטים בדואים

* בנו הלאל - קונפדרציית שבטים בדואים שנדדו במהלך ימי הביניים לצפון אפריקה והשתקעו בה באזור יפו: ובחאן אל-אחמר
  • אבו כישכ, נמצא גם באזורים אחרים
  • ג'מאסין אל שרקי
  • ג'מאסין אל גרביה
  • ג'רמנה
  • מללחה
  • קורען
  • תרבנה
  • שובקה
  • מסעודיה
  • חרית
  • ג'באליה - שבט קטן המתגורר בדרום סיני ומשתייך במקורו לחבל הבלקן

גלריית תמונות

בדואים 1952

בדואים

חולה - בדואים-JNF021861.jpeg

בדואים העמק החולה

בדואים-JNF021117.jpeg

בדואים

בדואים מנגנים בגליל-JNF020766.jpeg

בדואים בגליל

חולה - בדואים-JNF021863.jpeg

בדואים בעמק החולה

חולה - נחמני בחברת בדואים-JNF039677.jpeg

בעמק החולה - נחמני בחברת בדואים

עמק עכו - אוהלי בדואים-JNF043377.jpeg

עמק עכו, מגורי אוהלים של בדואים

גליל - רוכבים בדואים-JNF022487.jpeg

גליל - רוכבים בדואים

בדואים בעבודת איסוף-JNF022396.jpeg

בדואים בעבודת איסוף

Aref el aref1

בדואים

שומרים בדואים בגליל-JNF022370.jpeg

שומרים בדואים בגליל

חולה - בדואים ליד מעין-JNF034391.jpeg

עמק החולה בדואים ליד המעיין

בקרבת זרנוגה - מחנה בדואים-JNF040453.jpeg

בקרבת זרנוגה - מחנה בדואים

עמק עכו - בדואים בעמק עכו-JNF043378.jpeg

בדואים בעמק עכו

מערות המשמשות למגורי בדואים בנחל קינה ליד חורבת עוזה

מערות המשמשות למגורי בדואים בנחל קינה ליד חורבת עוזה

בדואים מכינים קפה-JNF024146.jpeg

בדואים מכינים קפה

מחנה בדואים בביצות החולה-JNF008843.jpeg

מחנה בדואים בביצות החולה

מחנה בדואים ע"י נס ציונה-JNF044352.jpeg

מחנה בדואים על ידי נס ציונה

החולה - ביצות החולה סוכות בדואים-JNF043314.jpeg

החולה - ביצות החולה סוכות בדואים

MOUNTED BEDUIN FIGHTERS ARMED WITH SPEARS POSE IN A PHOTO TAKEN IN THE JERUSALEM AREA DURING THE OTTOMAN ERA IN ERETZ YISRAEL. צילום לוחמים בדואים חמושים בחניתות על סוסיהם, בצ

לוחמים בדואים חמושים בחניתות על סוסיהם

חיפה, אהלי בדואים בקרבת העיר החדשה-JNF001244.jpeg

חיפה, אהלי בדואים בקרבת העיר החדשה

לוחמים בדואים רכובים על סוסים בגליל-JNF022262.jpeg

לוחמים בדואים רכובים על סוסים בגליל

בדואים ליד סוכת גומא בעמק החולה-JNF022405.jpeg

בדואים ליד סוכת גומא בעמק החולה

יסוד המעלה - משפחת בדואים על חוף האגם מי מרום-JNF024135.jpeg

יסוד המעלה - משפחת בדואים על חוף האגם מי מרום-

SERVANTS TAKING FOOD TO THE GUESTS ATTENDING AN ARAB FARMER'S WEDDING IN THE NEGEV. מלצרים בדואים נושאים על ראשיהם את כיבוד ומטעמי החתונה הבדואית בדרוD813-119

מאבק חאן אל אחמר

חאן אל אחמר הוא שמו של ישוב בדואי ביהודה ושומרון, הכפר ממוקם כעשרה ק"מ ממזרח לירושלים, בין כפר אדומים למישור אדומים. במקום מתגוררים כ-350 תושבים בני שבט הג'האלין. בית המשפט העליון קבע כי המבנים במקום אינם חוקיים ממספר סיבות. א. ישיבה בלתי חוקית על אדמות רשומות של כפר אדומים. ב. משום קרבת מגורים אל כביש בין עירוני ראשי(כביש 1), שהותו של הכפר מסוכנת ממספר סיבות. פלישת העדרים אל הכביש, עצירת מכוניות להורדת נוסעים בשוליים וכו'. בגץ אישר מספר פעמים צו הריסה נגדם. רוב תושבי חאן אל אחמר מוגדרים כפליטים פלסטינים ויש להם תעודות פליטים של אונר"א. הכפר אינו מחובר למערכת החשמל ואין בו תשתיות מים, אך תושבי הכפר מנצלים את קרבתם אל כביש מספר 1, ירושלים ים המלח, על מנת לגנוב חשמל מעמודו התאורה. בפברואר 2017 חילק המנהל האזרחי כ-40 צווי הריסה לכל המבנים בחאן אל־אחמר, כחלק ממהלך של פינוי הכפר. במאי 2018 פסק בג"ץ שאין עילה להתערב בהחלטת שר הביטחון לממש את צווי ההריסה האמורים. על הפינוי המיועד נמתחה ביקורת מצד מדינות באירופה ומצד מחוקקים בארצות הברית. בתחילת אוקטובר 2018 צה"ל הודיע לתושבי הכפר הלא חוקי חאן אל אחמר שבשטחי יהודה ושומרון שעליהם להרוס את הכפר. ניקולאי מלאדנוב, שליח האו"ם למזרח התיכון, ביקר את החלטת בג"ץ וטען כי מדובר בעבירה על הדין הבינלאומי. "האו"ם קרא בעבר לישראל לעצור את הריסת הכפר והניסיונות להעביר ממקומן אוכלוסייה בדואית בגדה המערבית". עוד הוא הוסיף כי "ההריסות הללו חותרות נגד פתרון שתי המדינות והן מנוגדות לחוק הבינלאומי". עתירת התושבים הבדואים הוגשה אחרי מאבק משפטי ארוך שנמשך שנים, שבסופו אישר בית המשפט למדינה להרוס את הכפר ולהעתיק את התושבים שלו לשטח חלופי בנוי, בשונה ממגוריהם כעת, שנבנה במיוחד עבורם, על יד אבו דיס

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

בדואים בישראל

הבדואים בישראל (בערבית: بدو النقب) הם אחת מהקבוצות האתניות הערביות בחברה הישראלית שמאמינות בדת האסלאם.

הבדואים מהווים כ-3.5% מאוכלוסיית ישראל.

גדוד הסיור המדברי

יחידת הסיור המדברי (יחס"ר 585; מכונה גם "היחס"ר הבדואי" או "סיירי המדבר") היא יחידת חי"ר, שבה משרתים בעיקר חיילים בדואים, אך גם ערבים ישראלים, נוצרים, ואף יהודים המשרתים בפלוגת הסיוע המנהלתית.

הנגב

הַנֶּגֶב (בערבית: النقب, תעתיק: אל-נקבּ, ובהגייה בדואית: "אל-נגב") הוא אזור גאוגרפי המשתרע בחלקה הדרומי של ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית, וזו הסיבה לתנאי האקלים השוררים בו. הנגב מכסה כ-60% משטח מדינת ישראל, ובחלקו הקטן הוא נמצא מחוץ לה.

קיימות הגדרות שונות לתיחום המדויק של הנגב, שניתנו על ידי חוקרים שונים. עם זאת, מקובל כי ארץ הַנֶּגֶב המקראית, שנפלה בנחלות שבט יהודה ושבט שמעון, השתרעה באזור צפון הנגב של ימינו בלבד, מערד במזרח ועד גרר במערב. זאת, בעוד שמרכז הנגב של ימינו הוא למעשה מדבר צין, שהיווה גבולה הדרומי של ארץ כנען, ודרום הנגב של ימינו הוא למעשה חלקו המזרחי של מדבר פארן הגדול, שבמרכז חצי האי סיני. המילה "נגב" משמשת בתנ"ך גם לציון כללי של הכיוון דרום.

התקופה העות'מאנית בארץ ישראל

התקופה העות'מאנית היא תקופה בת כ-400 שנה בתולדות ארץ ישראל בה נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית. התקופה התחילה עם כיבוש הארץ בידי הסולטאן סלים הראשון בשנת 1516, והסתיימה בשנת 1917, עם כיבוש הארץ בידי הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי במלחמת העולם הראשונה.

ניתן לחלק את תקופת הכיבוש העות'מאני לשלוש תקופות:

התקופה הראשונה (המאה ה-16). בתקופה זאת הונחו היסודות למנהל העות'מאני. הוקם שלטון יציב ומאורגן, נערכו מפקדי אוכלוסין לצורך גביית מיסים, הוקמה מערכת מנהלית של פקידים עות'מאנים, החלו מפעלי פיתוח והושב הביטחון לתושבי הארץ שסבלו ממכת פשיטות של בדואים.

התקופה השנייה (המאות 18-17). הידרדרות במצב האימפריה העות'מאנית כולה, כולל ארץ ישראל מביאה לערעור המצב הביטחוני והכלכלי ושליטים מקומיים משתלטים על חלקים מהארץ.

התקופה השלישית (המאה ה-19 וראשית המאה ה-20). שליטים מקומיים שלטו למעשה בארץ ושודדי ים ובדואים עשו כרצונם באין מפריע. מוחמד עלי, שליט מצריים, ניצל את חולשת השלטון העות'מאני וכבש את הארץ ב-1831. בנו, איברהים פשה, שלט בארץ עד ראשית 1841, אז גורש בידי העות'מאנים בעזרת צרפת ובריטניה. השלטון העות'מאני הצליח להחזיר לעצמו את השליטה בארץ והנהיג רפורמות לשם מודרניזציה. חפירת תעלת סואץ החזירה את האזור לפעילות כלכלית, והמעורבות של מעצמות זרות ומשטר הקפיטולציות המעניק לקונסולים זרים שליטה על נתינים זרים הפך לתופעה קבועה.

זרזיר (יישוב)

זַרְזִיר (בערבית: زَرَازِير, לעיתים נקרא בית זרזיר) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. זרזיר הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996. אוכלוסיית היישוב מורכב מבני חמישה שבטים בדואים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בזרזיר 7,942 תושבים (מקום 185 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לזרזיר דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 55.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,556 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

חנאג'רה

חֵנֵאגְ'רֶה היה שבט בדואי גדול, אשר נטה את אוהליו בארץ ישראל, בסיני, הנגב ומדבר יהודה.

על פי מפקד האוכלוסין של ממשלת המנדט בשנת 1931, נמצא כי השתייכו אליו שלושת אלפים ושבע מאות חמישים ושש נפש.

על פי הערכתו של יצחק בן-צבי ב-1937, כלל השבט כארבעת אלפים ארבע מאות שלושים ושתיים נפש.משפחות השבט הידועות הן: אבו מדין, צואהרה (דואהרה), סֻמירי ונצירה.

טאבה

טאבה (בערבית: طابا, תעתיק מדויק: טאבא) היא עיירה מצרית קטנה ליד הקצה הצפוני של מפרץ אילת.

בטאבה נמצא מעבר הגבול העמוס ביותר בין מצרים וישראל. במקום ישנם תחנת אוטובוסים ו4 מלונות ומלון עם קזינו - הילטון טאבה, בית חולים עירוני לתיירים,3 צימרים על חוף מפרץ אילת וקניון קטן.

טאבה משמשת בעיקר כתחנת מעבר לישראלים ותיירים בדרכם לנופש בחצי האי סיני. עיקרם של תושבי טאבה הם בדואים. ב-2006 מנתה אוכלוסיית העיירה, כולל היישובים הסמוכים אליה, 4,680 נפש.

טלב א-סאנע

טלב א-סאנע (בערבית: طلب الصانع, תעתיק מדויק: טלב אלצאנע; נולד ב-25 בדצמבר 1960) הוא איש ציבור בדואי-ישראלי. בעבר שימש כחבר הכנסת מטעם רע"ם-תע"ל. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 הקים מפלגה חדשה במטרה להתמודד בבחירות לכנסת בשם "הרשימה הערבית", אך פרש ממנה יום לפני הבחירות.

כ"ו בטבת

כ"ו בטבת הוא היום העשרים ושישה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ו טבת היא, פרשת דבורה, פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

כפר בלתי מוכר

כפר בלתי מוכר, או כפר לא-חוקי, הכינוי הרוֹוח ליישוב ערבי לא חוקי בישראל שהוקם ללא היתר מהרשויות המוסמכות, שמצידן אינן מכירות בו ורואות בו יישוב הבנוי על אדמת מדינה. רוב היישובים הלא-מוכרים שוכנים בנגב ומכונים הפזורה הבדואית.

מועצה אזורית

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות כולן ב"מרכז המועצות האזוריות".

מועצה אזורית אבו בסמה

אַבּוּ בַּסְמַה (בערבית: أبو بسمة "אבי החיוך") הייתה מועצה אזורית בנגב במחוז הדרום, שפעלה בין השנים 2003-2012, ושאיגדה 11 יישובים בדואים וסיפקה שירותי חינוך ורווחה לבדואים של הפזורה המתגוררים באזור.

מעלה אדומים

העיר מַעֲלֵה אֲדֻמִּים היא התנחלות השוכנת בצפון מדבר יהודה, ממזרח לירושלים. העיר נקראת על שם היישוב המקראי מעלה אדומים, ועל שם מדבר אדומים המצוי באזור. העיר מיוחדת בקרבתה לחיים העירוניים של ירושלים מן הצד האחד ולשטחים הפתוחים של המדבר מן הצד השני.

גובהה של העיר נע בין 540 מטר בשכונת פרי מגדים ל-400 מטרים בשכונת נופי הסלע ו-250 מטרים באזור התעשיה מישור אדומים.

מעלה אדומים הוא היישוב המרכזי בגוש אדומים. הבתים הראשונים הוקמו בשנת 1975 במישור אדומים, והיישוב הוכר רשמית בשנת 1977.

מעלה אדומים תוכננה על ידי האדריכלית רחל ולדן והוכרזה כעיר בשנת 1991. ראש העירייה, מאז 1992, הוא בני כשריאל.

בסוף שנות ה-90, כ-1,050 בדואים משבט הג'הלין שישבו על קרקעות לא להם הועברו לקרקעות אחרות וחוברו לרשת המים והחשמל ,על מנת לאפשר הרחבה למעלה אדומים.

עמק הירדן

עמק הירדן הוא אזור שבתחום המועצה האזורית עמק הירדן שמדרום לכנרת וצפונית לבקעת בית שאן. היישובים הכלולים באזור הם, בעיקר, קיבוצים וקבוצות.

במובנו המורחב מציין השם עמק הירדן (אם כי הוא פחות רווח מהשם בקעת הירדן) גם את כל חלקו של השבר הסורי אפריקני מדרום הכנרת ועד לצפון ים המלח.

ערביי ישראל

ערביי ישראל (בערבית: عرب إسرائيل; בפי הפלסטינים: عرب 48, "ערביי 48'"; عرب الداخل, "ערביי הפְּנים") הם ערבים אזרחי מדינת ישראל.

ערביי ישראל ברובם המכריע הם מוסלמים מהזרם הסוני, ומיעוטם הם נוצרים או דרוזים.

נכון לאפריל 2019, מהווים ערביי ישראל כ-20.9% מאוכלוסיית ישראל.

פריח אבו מדין

פריח אבו מדין (בערבית: فريح أبو مدين,1871–1955), היה ראש שבט החנאג'רה, מהשייחים הבדואים הבולטים והמכובדים בנגב. כיהן כראש עיריית באר שבע, כחבר מועצת העיר וכדיין בבית הדין השבטי של האוכלוסייה הבדואית.

רהט

רַהַט (בערבית: رهط) היא עיר במחוז הדרום בישראל, 12 קילומטרים צפונית לבאר שבע, בסמוך ליישוב להבים ולקיבוץ משמר הנגב. שטח השיפוט שלה הוא 42,000 דונם. היא הוקמה בשנת 1972 והוכרזה כעיר בשנת 1994.

העיר רהט היא היישוב הבדואי הגדול בישראל והעיר הבדואית היחידה. היא העיר הערבית השנייה בגודלה בישראל אחרי נצרת.

רחובות

רְחוֹבוֹת היא עיר במישור החוף הדרומי בישראל. היא הוקמה כמושבה ביום י"א באדר תר"ן, 5 במרץ 1890 על ידי עולים מפולין שהתארגנו במסגרת חברת "מנוחה ונחלה", על עשרת אלפים דונם מאדמות דוראן, שנקנו על ידי יהושע חנקין, מבעליהן, בוטרוס רוק, שהיה ערבי נוצרי. ב-1914 אוכלוסיית המושבה מנתה 955 תושבים. רחובות הוכרזה כעיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העיר רחובות ידועה בזכות מכון ויצמן למדע והפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית הנמצאים בתחומה. בעבר הייתה ידועה כעיר בה פרדסים רבים (על כן סמל התפוזים בדגלה), אך בעשור השני של המאה ה-21, אין עוד בשטחה חקלאות הדרים פעילה והפרדסים הנטושים הולכים ונמחקים על ידי הבנייה החדשה. שכנותיה של רחובות הן: בצפון נס ציונה, בצפון-מזרח רמלה, וכפר ביל"ו במזרח ובדרום-מזרח המועצה האזורית גזר, בדרום קריית עקרון, בדרום-מערב המועצה האזורית ברנר, במערב המועצה האזורית גן רווה ויבנה ובצפון-מערב, גובלת רחובות בכפרים הקטנים כפר אהרון וטירת שלום, הכפופים מוניציפלית לעיריית נס-ציונה.

שבט קורייש

שבט קֻורייש (בערבית: قريش, בתעתיק מדויק: קֻרַיְש) הוא שבטו של הנביא מוחמד, מייסד האסלאם. שבט ערבי אשר התפרנס בעיקר ממסחר ומרעִיית צאן.

על פי הגנאלוגיה המקובלת בערב, שבט קורייש מיוחס לקדר בן ישמעאל בן אברהם. בתקופה הקדם איסלמית, השבט נחשב לאחד השבטים החזקים בחִג'אז, חלקו המערבי של חצי האי ערב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.