בגינה

בַּגִּנָּה הוא שיר ילדים של המשורר חיים נחמן ביאליק, אשר חובר כנראה בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. הולחן על ידי המוזיקאי מנשה רבינא. השירי נמנה עם השירים המעטים שכתב ביאליק בהגייה ספרדית. השיר נעשה אהוד מאוד וצורף אל קובצי שירים לילדים, ואל תוכנית הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר של היישוב החדש, וזכה לביצועים רבים במאה ה-20 וה-21.

בַּגִּנָּה

בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה
מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.

זֹאת הַסֶּלֶק רָאָה
וְהִנֵּה גַּם הוּא בָא,
אִתּוֹ עַגְבָנִית
וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!

רַק הַפּוֹל הַמִּסְכֵּן
עָמַד לוֹ בָּדָד,
נִשְׁעַן עַל מַקְלוֹ,
וְלֹא נָע וְלֹא נָד.

אֵיךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ,
אֵיךְ אוּכַל לִרְקֹד,
וְתַרְמִילַי כֻּלָּם,
כֻּלָּם רֵיקִים עוֹד?

תולדות השיר

לשיר שתי גרסאות, קצרה הקרויה "בגינה" וארוכה הקרויה "בגינת הירק". השיר "בגינה" נכתב, כנראה, בארץ ישראל, בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. בגרסתו הקצרה, בת ארבעה בתים מרובעים, פורסם השיר לראשונה בכתב העת "נתיבנו", (חוברת ב-ג, תשרי-טבת תרצ"ב), שבעריכת פניה שרגורודסקה, בלוויית לחן מאת מנשה רבינא.

הגרסה המורחבת של השיר, ובה 13 בתים מרובעים, בשם "בגינת הירק", פורסמה לראשונה במוסף לילדים של 'דבר' שבעריכת יצחק יציב, ב-11 בנובמבר 1932.[1] גרסה זו נכללת בספרו של ביאליק "שירים ופזמונות לילדים", משנת 1933 (תרצ"ג).[2]

הגרסה הקצרה של השיר הודפסה גם במקראה "ספרנו", בעריכת פ' אוירבך ואחרים, בשנת תרצ"ג, וב"מקראה אלף", בעריכת פניה שרגורודסקה, בהוצאת דביר, תש"ד.

על השיר

השיר מתאר מסיבת ריקודים עליזה של זוגות אוהבים בגינת ירק "מסביב לחבית", כלי הכלה מעוגל גדול שמסמן כיכר מטאפורית, ובהם: כרוב עם כרובית וסלק עם עגבנייה, ולצדם ניצב בודד הפול שמרגיש חסר אונים מלהשתתף בה. ביאליק התייחס בשירו לאושר ולצער שעשויה לגרום האהבה בחיי האדם, שמחה רבה לזוג ועצב לבודדים. השיר מאזכר ירקות אופייניים שגודלו באותן שנים ביישוב, אשר טפח מאוד את החקלאות ברחבי הארץ, במושבות, קיבוצים ומושבים חדשים. גידול הירקות, היה עיסוקם בצעירותם, של אישים נודעים ומשפיעים בתרבות העברית החדשה, ובני זמנו של המשורר, כגון רחל המשוררת, רחל ינאית וברל כצנלסון. ועל כן כנראה שניתנה בשיר הסתכלות אוהדת על חיי חקלאות ברוח ערכי תנועת העבודה.

בגרסתו הקצרה מקדיש השיר שני בתים לשמחת החברותא ושני בתים לצער הבדידות (חלוקה דומה קיימת בשיר ילדים אחר של ביאליק, "עציץ פרחים". בגרסתו המורחבת נותרו שני בתים, בסופו של השיר, העוסקים בצער הבדידות, והרחבת השיר מתמקדת כולה בהרחבת מעגל הרוקדים, משני זוגות בגרסה הקצרה לתשעה זוגות בגרסה המורחבת.

בשתי גרסאות השיר עוברים הירקות האנשה - יש להם רגשות והם יוצאים במחול. אף שמדובר בירקות, הקפיד המשורר שכל זוגות הירקות יהיו זוגות הטרוסקסואליים, וכך הצנון אינו מפזז עם המלפפון אלא עם אחות המלפפון, והבצל רוקד עם בת שום. בין הזוגות מתקיימת התאמה בדרכים שונות - מהם בני אותה משפחה (כרוב וכרובית ממשפחת המצליבים, אבטיח ודלעת ממשפחת הדלועיים, בצל ושום ממשפחת הנרקיסיים), ומהם בעלי אותו צבע (תירס וחמנית צהובים).

אל מול הרוקדים המאושרים ניצב הפול האומלל. זיוה שמיר העירה על מצבו:

פרישתו של האפון מן הכלל (או של הפול, בנוסח המקוצר) הן אין בה הכרח; כלומר, אין כל סיבה שתאלץ את האפון לפרוש מן הציבור, אלא שאין הוא בוטח בעצמו ובערכו, וברי לו שכבר אין הוא יפה וצעיר ועדיין אין בו בגרות ובשלות. רגשי הנחיתות שלו הם הם הסיבה לפרישתו, אך אלה אינם נובעים דווקא מנחיתות אובייקטיבית ממשית, כי אם מתחושות סובייקטיביות, שאין בהן ממש.[3]

על פי שמיר, בתיאור הזוגות הרוקדים עמד לנגד עיני ביאליק פירושו למסכת כלאיים.[4]

לקריאה נוספת

  • דן מירון, עוזי שביט ואחרים (עורכים), חיים נחמן ביאליק - 1873-1934: שירים, (מהדורה מדעית בלוויית מבואות וחילופי נוסח), תל אביב : הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית - אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ג 1983-תשס"א 2000. ‬
  • קובי לוריא, "הצנון והחזרת שהפכו לכרוב עם כרובית", פנים 53-52, 2011.
  • זיוה שמיר, שירים ופזמונות גם לילדים - לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, הוצאת פפירוס, 1986, הפרק: 'בגינת הירק' - אנטומיה של שיר ילדים, עמ' 187-173.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ח"נ ביאליק, בגינת הירק, דבר, 11 בנובמבר 1932
  2. ^ בגינת הירק, בספר "שירים ופזמונות לילדים", הוצאת דביר, 1933, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
  3. ^ זיוה שמיר, שירים ופזמונות גם לילדים - לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, הוצאת פפירוס, 1986, הפרק: 'בגינת הירק' - אנטומיה של שיר ילדים, עמ' 187-173.
  4. ^ שישה סדרי משנה מנוקדים ומפורשים על ידי ח.נ. ביאליק / סדר ראשון: זרעים, הוצאת דביר, תרצ"ב, עמ' סד
1896 בארצות הברית

1896 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 120 שנה מיום היווסדה.

19 ביוני

19 ביוני הוא היום ה-170 בשנה (171 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 195 ימים.

24 באפריל

24 באפריל הוא היום ה-114 בשנה (115 בשנה מעוברת), בשבוע ה-17 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 251 ימים.

Manspreading

Manspreading (בתרגום חופשי לעברית: פישוק רגליים גברי) הוא ביטוי לתנוחת ישיבה בתחבורה ציבורית או במרחב ציבורי אחר, כאשר הרגליים פשוקות באופן שעלול לגרום לגבר הפושק אותן להצמד לשכניו באופן לא נעים או אף לשבת על יותר ממושב אחד ולדחוק את שכניו ממושביהם. פרקטיקה זו נפוצה בעיקר אצל גברים, וגם היישום שלה וגם הפרקטיקה עצמה זכו לביקורת וגרמו למחלוקות אינטרנטיות במקומות שונים בעולם. המונח הופיע לראשונה במסגרת קמפיין פמיניסטי נגד פישוק גברי שהתחיל בטאמבלר ב-2013. הלגיטימציה של המונח שנויה במחלוקת. ב-2015 נוסף המונח באנגלית למילון אוקספורד. בינואר 2015 הצטרפה רשות התחבורה העירונית בניו יורק למאבק, והשיקה קמפיין נגד התופעה. ישיבה באופן שתופס יותר ממושב אחד ומפריע לנוסעים אסורה לפי כללי רשות התחבורה העירונית בניו יורק, ואף מהווה עבירה על החוק בגינה ניתן להטיל תשלום קנס ואף מאסר. משטרת ניו יורק עצרה מספר נוסעים בגין תפיסת יותר ממושב אחד כשישבו בפישוק רגליים.

אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי בקריית אונו

אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי, ברייאן טמפלר ברטון, מרגימנט הפרשים האוסטרלים הקלים השישי, שנהרג ב-3 בדצמבר 1917, היא אבן זיכרון שנמצאה במהלך שנות השבעים בגבול קריית אונו - פתח תקווה. החייל נהרג במסגרת הקרב על קו שתי העוג'ות, אשר עבר בקרבת מקום. עיריית קריית אונו הודיעה כי המצבה המקורית נהרסה. העירייה ביצעה שיחזור של המצבה. המצבה המשוחזרת נמצאת בגינה קטנה ליד תחנת הדלק פז ברחוב לוי אשכול.

אות מלחמת ההתשה

אות מלחמת ההתשה הוא אות מערכה ישראלי המוענק על ידי צה"ל או משרד הביטחון למשתתפי מלחמת ההתשה. חלוקת האות, הניתן מכוח החלטות ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, החלה בשנת 2003. במשך שנים נמנעו ממשלות ישראל להכיר במלחמת ההתשה ולכן הוחלט להכריז עליה כעל מלחמה, ולהעניק בגינה אות מערכה, באיחור של 33 שנים.

האות ניתן לחיילים שוטרים וסוהרים בהתאם לתקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מלחמת ההתשה - קביעת זכאים), תשס"ג-2003 ולאזרחים בהתאם לתקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מלחמת ההתשה - קביעת אזרחים זכאים), תשס"ג-2003.

בוסתן

בוסתן הוא גן-חקלאי ליד הבית אשר כולל בתוכו עצי פרי, שתילי ירקות ושיחי תבלינים. מקור המילה בפרסית (بوستان), שם פירושה: מקום של ריח. השימוש במילה החל ככל הנראה בתקופת האימפריה המוסלמית והוא מקביל לשימוש במילים 'גן' ו'פרדס' במקורות היהודיים. הבוסתן נבנה לרוב בקרבת מקור מים, ולכן הוא נפוץ במזרח התיכון שמאופיין במיעוט של גשמים.

בבוסתן המודרני יש מערכות השקיה שתוכננו לצריכה חסכונית של מים, והן כוללות אמצעי עזר כמו מחשבים וטפטפות. המחשב יכול לקבוע את מועד ההשקיה, זמן ההשקיה, וכמות המים לכל אזור בגינה. כך למשל, ניתן לבצע את ההשקיה בשעות הלילה, דבר המונע התאדות המים.

על פי ספר בראשית בגן עדן היה בוסתן:

הבוסתן נמצא במתחם מגודר היות שמצויים בו ירקות ופירות למאכל. אם מסביב לבוסתן נטעו עצים תהיה בכך הגנה מפני רוחות, העלולות לפגוע בעצים.

בתכנון טוב, אפשר לקבץ בבוסתן ירקות ופירות כך שיוכל לספק את צורכי המשפחה בעונות השנה. לעיתים, אפשר לגדל על אותו שטח עצים, שיחים וירקות - תלוי בטיבה של הקרקע, אשר קובע את מידת הניצול האפשרי שלה.

גינה קהילתית

גינה קהילתית היא מקום ציבורי המתוחזק על ידי הקהילה ולמענה. זוהי מסגרת של פעילות משותפת בין אנשים הגרים בסמיכות. ברוב המקרים הגינה הקהילתית, מוקמת, מנוהלת ומתוחזקת בידי מתנדבים מן הקהילה, לפעמים בסיוע צוות מקצועי או רכז (חיצוני או תושב פעיל). לרוב הגינה תפעל באישור ואף בשיתוף המוסדות המוניציפליים, אך ישנן גם גינות קהילתיות שאין קשורות לגופים ממסדיים (ראו גם: גינון גרילה).

הגינה היא מוקד מפגש של תושבי הקהילה ולכן לכל גינה יש השימושים המתאים למתנדבים הפעילים בה. גינות קהילתיות רבות שכיחות באזורים עירוניים מקום בו קרקע וצומח נמצאים במחסור. ישנם שימושים מגוונים לגינות קהילתיות עירוניות: גידול משותף של פרחים או ירק, מקום למפגש קהילתי בו מתקיימות הופעות ומסיבות שטח אדמה המחולק לחלקות אישיות בהם אנשים מגדלים גידולים על פי בחירתם האישית. גינות רבות משלבות בין השימושים השונים.

גן (נוי)

גַּן נוי הוא שטח פתוח מוגן על ידי אלמנט סגירה (גדר בנויה או חיה, קיר תומך, תעלה, הפרש מפלס) פרטי או ציבורי, המשמש לגידול צמחייה ו\או את האדם לצורכי פנאי וליפוי סביבת מגוריו. בכל השפות, רעיון ההגנה טמון באטימולוגיה של המילה גן, כך שאלמנט הסגירה, המאפשר את הגנת הגן הוא טבוע במושג עצמו ( לדוגמה: המילה jard, לשמור [דרושה הבהרה], היא מקור המילים: garden, Garten, jardin, giardino). רק בתקופה המודרנית, נעשו ניסיונות לפתוח את הגן ולטשטש את גבולותיו.

גן סיפור

גן סיפור הם סדרה של 49 גנים ופארקים ציבוריים שהוקמו בעיר חולון בין השנים 2000–2012, כמיזם של עיריית חולון להקמת גנים ציבוריים הממחישים באמצעות פסלים סיפורי ילדים פופולריים בישראל. גנים אלה מהווים חלק ממיזם של העירייה להגדיל את הריאות הירוקות שבעיר. הגנים מפוזרים בכל שכונות העיר.

דוידקה

דָוִידְקָה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש, ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. הדוידקה פותחה על ידי דוד ליבוביץ, נשָק של "ההגנה" בחזית הדרום, והיא קרויה על שמו. בסך הכל יוצרו שש יחידות בלבד של מרגמה זו.

הפגז של הדוידקה, ששקל 40 ק"ג, היה בקוטר גדול מזה של הקנה, והוא "הולבש" עליו. טווח הדוידקה היה 300 מטרים לכל היותר.

שימוש הבכורה נעשה על ידי ההגנה ב-13 במרץ 1948, בהתקפה על שכונת אבו כביר ביפו. לכל אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח נמסרו שתי מרגמות.

הדוידקה התקבלה בספקנות בקרב מפעיליה, שכן היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, לא יעיל וגוזל משאבים. בסופו של דבר, הצלחתה הגדולה של הדוידקה הייתה דווקא ברעש החזק שנגרם בעת הפעלתה, שהפיל פחד רב על הערבים וגרם להם לברוח מעמדותיהם.

באמצע יוני 1948 צוטט "מפקד בהגנה" בעיתון המשקיף לגבי הסיבות לעמידתה של ירושלים היהודית בקרבות, שאחת מהן הייתה הדוידקה "הנשק היהודי היעיל מאוד בהרעשת עמדות הערבים".

המפורסמות מבין המרגמות הן מרגמה של חטיבה 10 (יפת"ח-פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על שמה בעיר צפת, ומרגמה עם פגז בקנה שמוצבת בכיכר הדוידקה בירושלים במפגש הרחובות יפו והנביאים. מרגמה נוספת מוצבת ליד בית יד לבנים ברחובות, אחת נוספת מוצבת במצודת יואב, אחת נוספת בסליק של קיבוץ יגור ואחת נוספת בגינה ברחוב השומר בגבעתיים, כך שכל שש היחידות שיוצרו קיימות עד היום.

דשא

דשא הוא קבוצת צמחים חד-פסיגיים ירוקים, עשבים המאופיינים בעלים צרים וארוכים שגדלים ישר למעלה מהאדמה. דשא מתרבה ברבייה אל-זוויגית שנקראת "רבייה וגטטיבית" שפירושה גידול וצמיחה, משום שאיברים שונים של הצמח (שאינם מעורבים ברבייה זוויגית) משמשים מקור לצמח חדש. לרוב, הדשא מתרבה על ידי "שלוחות" שזו דרך של רבייה אל זוויגית (כך מתרבים גם התותים). דשא שנחשב "אמיתי" מבחינה בוטנית נכלל במשפחת הדגניים, ממערכת בעלי הפרחים. עם זאת, יש צמחים מחוץ למשפחה זו בעלי מראה דומה, שלעיתים קרובות מתייחסים אליהם כאל דשא.

דשא הוא מצורות החיים המגוונות ביותר, והוא צומח בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. הוא קיים מיליוני שנים וכבר בתקופת הקרטיקון הוא היווה מקור מזון לדינוזאורים. בצואה מאובנת של דינוזאורים אלה נמצאו שרידים של סוגי דשא, בהם אבותיהם הקדומים של האורז והחזרן.

הטלת כידון

הטלת כידון היא מקצוע באתלטיקה, שבו הספורטאי מטיל כידון, אובייקט דק וארוך העשוי ממתכת, פיברגלס, ולעיתים גם מסיבי פחם. מעבר להיותו מקצוע עצמאי המקצוע מהווה גם חלק מתחרויות הקרב רב.

כוכב (סמל)

סמל הכוכב, כאידאוגרמה, מסמל בדרך כלל כוכב אסטרונומי, שעל שמו הוא מכונה.

מידע מסווג

מידע מסווג הוא מידע שנקבע על ידי בעליו ככזה שאין לגלותו לציבור, משום שחשיפתו עלולה לפגוע בארגון שהמידע בבעלותו. הסיווג מהווה חלק מפעילות ביטחון מידע של הארגון. סיווג מידע נפוץ בארגונים ביטחוניים, כגון צבא, בהם המניע העיקרי לסיווג הוא הגנה מפני פגיעה בביטחון המדינה. הסיווג מקובל גם בארגונים עסקיים, בהם שמור מידע המהווה סוד מסחרי, או שיש להגן עליו מסיבות אחרות (למשל, לשם הגנת הפרטיות).

איסוף מידע סודי וניתוחו הם מטרותיהם העיקרית של ארגוני מודיעין, המשתמשים לצורכי השגתה בשלל אמצעים ושיטות. הצבא וגורמי ביטחון אחרים, בעיקר אלה העוסקים בסיכול ריגול, משקיעים מאמץ רב בהתגוננות מפני ביון.

חשיפתו של מידע צבאי מסווג, ובפרט מסירתו בזדון לאויב, נחשבים בישראל לעבירה פלילית שהעונש בגינה עשוי להיות חמור ביותר, עד כדי עונש מוות.

מערכת מאה הפרחים

מערכת מאה הפרחים או "מסע מאה הפרחים" (בסינית: 百花运动, בפין-יין: Bǎihuā yùndòng, בתרגום מילולי: "תנועת מאה הפרחים") הוא כינוייה של תקופה קצרה בהיסטוריה של הרפובליקה העממית של סין אשר החלה במאי 1956, כשמאו דזה-דונג, מנהיג סין, קרא ל"פריחתם של מאה פרחים ולהתמודדות של "מאה אסכולות מחשבה" בינן לבין עצמן. היה זה אות לראשיתו של דיון ציבורי פתוח על דרכה של סין. הייתה כאן ציפייה לעלייתם של פרחי נוי בגינה הקומוניסטית. כוונת המנהיג-המפלגה הייתה לשמוע ביקורת על דרכה של סין החדשה עד לאותו רגע. תקופה זו נמשכה עד 1957 שבה הכריז מאו על מערכה כנגד הימין.

במהלך התקופה התירה ואף עודדה המפלגה הקומוניסטית השלטת מגוון רחב של השקפות עולם ופתרונות מדיניים. למאו היה מניע נסתר לפעולה זו והוא רצונו לחזק עצמו מבית – השמעת התנגדות הייתה מוכיחה לטענתו, כי ההמונים תומכים בו ובפרשנותו האידאולוגית. הנחה זו התגלתה כמוטעית, ומשהחלה הביקורת לא הצליח מאו לתעלה לטובתו, האינטליגנציה החלה לבקרו ולהצביע על טעויות המשטר ומחדליו.

מאו הבין כי טעה וכי משטרו נתון בסכנה והוא פתח במערכה כנגד הימין, שהייתה מסע נגד "הימניים, אויבי העם, העשבים השוטים והמורעלים". לאחר דיכוי זה, חזר החופש בסין להיות מודרך על ידי המשטר.

מקור הביטוי משורת הפואמה: "תנו למאה פרחים לפרוח; תנו למאה אסכולות מחשבה להתווכח."

פולחן

פולחן (מהשורש הארמי פל"ח, המקביל לשורש העברי עב"ד; בלועזית: ריטוּאָל) הוא מכלול הפעולות שאנשים מצווים או נוהגים לבצע במהלך טקס דתי או טקס מסורתי כלשהו.

הפולחן יכול לכלול צורה קבועה מראש לביצוע עבודת האל בדת מסוימת או בכת דתית. הפולחן יכול להתבטא כחלק מדוקטרינה חברתית רחבה או כאמונה אישית.

על אף שנהוג להשתמש בביטוי "פולחן" בהקשר של טקסים המתבצעים בבבתי תפילה כגון בתי כנסת או כנסיות, הקשר שבין הדוקטרינה של דת מסוימת לפולחנים המבוצעים בגינה משתנה במידה ניכרת בין דת לדת. לעיתים קרובות יש קשר ישיר בין דבקות דתית לבין פולחן, ובכך ברוב המקרים הפולחן מבטא הערצה לאלוהות[דרוש מקור].

אחת מצורות הפולחן הנפוצות ביותר בין הדתות הקדומות (שאף הייתה קיימת בתחילת דרכן של הדתות המונותיסטיות הגדולות) הייתה העלאת קורבנות. בדתות מסוימות היה אף נהוג להקריב קורבן אדם, או צורות אחרות של רצח פולחני. הדוגמה הבולטת לכך הייתה אצל האצטקים.

פולחנים היוו חלק מהתרבות האנושית במשך עשרות אלפי השנים האחרונות. ההוכחה המוקדמת ביותר לקבורה פולחנית תוארכה ללפני 20,000 שנה (לא נמצאו סימני קבורה בשלדים עתיקים יותר).

פילולוגיה

פילולוגיה (ביוונית: פילוס - Φιλος שפירושה אוהב, ידיד ו-לוגוס - λογος שפירושה מילה) היא מחקר של טקסטים כתובים, בעיקר טקסטים עתיקים, תוך שימוש בכלים מתחום חקר השפה והספרות כדי להכריע בשאלות שקשורות להבנת הטקסט, קביעת הנוסח המקורי של טקסט, זיהוי מחברו, וכיוצא בזה.

במסורת האקדמית של מספר אומות, המונח פילולוגיה במובנו הרחב, מתאר את המחקר של השפה יחד עם הספרות, ההיסטוריה והרקע התרבותי שלה, שהם הכרחיים להבנת יצירות ספרות וטקסטים אחרים של התרבות. מכאן שבנוסף לניתוח הלשוני של הטקסט העיסוק בפילולוגיה נושק גם לעיסוק בהיסטוריה, ארכאולוגיה, בלשנות, רטוריקה, הצפנה, פילוסופיה.

לעיתים משתמשים במונח פילולוגיה כמונח נרדף לבלשנות, כלומר מחקר מערכות התקשורת האנושית, בעיקר כאשר המחקר מתבסס על טקסטים קדומים. במקרים אחרים משתמשים בו כדי לתאר את ענף הבלשנות ההיסטורית (דיאכרונית), שעוסקת בחקר מקורות השפות והקשרים העתיקים ביניהן, ענף שמאפשר, בין השאר, לפרש מילים בשפה אחת מתוך שפה אחרת, דרך זיהוי מקור משותף. זאת בניגוד לבלשנות הסינכרונית, העוסקת במבנה השפה כפי שהוא, שהיא עיקר עיסוקם של הבלשנים במאה ה-20.

שמרטף

שמרטף, שומר טף או באנגלית בייביסיטר, הוא אדם השומר על תינוק או ילד, על פי רוב תמורת תשלום כספי, בזמן שהוריו לא נמצאים כדי לטפל בו. בדרך כלל מדובר בשמירה קצרה, שהתשלום בגינה הוא לפי שעות שמירת הטף, למשל בעת שהורי הפעוט יוצאים לבלות. לשמירה קבועה של הפעוט מדי יום, כאשר הוריו יוצאים לעבודתם, משמש מטפל.

תפקידו של השמרטף הוא לדאוג לשלומו, ולעיתים גם לתעסוקתו, של הפעוט, שהוריו לא רוצים להשאירו ללא השגחה. כדי להיות שמרטף לא נדרשת הכשרה מקצועית פורמלית, אך נדרש ידע בסיסי בטיפול בפעוט, בהתאם לגילו: האכלה, חיתול וכדומה. השכר לרוב אינו גבוה, יחסית למקצועות אחרים העוסקים בעבודה עם ילדים, כמו מורים פרטיים והנחיית חוגים. עיסוק זה מושך צעירים רבים ומרבית העוסקים בו הם ילדים ובני נוער, אך לא רבים מתפרנסים ממנו לאורך זמן.

הקשרים הבין אישיים הראשונים מתחילים בגיל הינקות במסגרת המשפחה. דמויות מטפלות כמו שמרטף או או-פר יכולות להיות מקור שני לקשרים משמעותיים עם אנשים בוגרים עבור הילד ובכך לוקחות חלק בתהליך ההתפתחות החברתית והחיברות שלו.

השגחה על ילדים הוא עיסוק הדורש אמון רב בין שני הצדדים: אמון של ההורים בשמרטף כי יבצע את תפקידו כהלכה ולא יפגע בילד בעת שהם לבדם, ואמון של השמרטף במעסיק שלא ינצל את השהות האינטימית עם השמרטף, בבית או בעת הסעת השמרטף לביתו, לשם הטרדה מינית. עמד על כך שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בפסק דין שבו כתב:

מקרים לא מעטים של הפרת האמון הנדרש, מצד השמרטפים ומצד מעסיקיהם, נדונו בבתי המשפט בישראל.

אף שהעסקה כשמרטף נעשית פעמים רבות על בסיס שעות, מתקיימים בדרך כלל יחסי עובד-מעביד בין שומר הטף למעסיקיו, על כל המשתמע מכך מבחינת הזכויות שמקנים דיני העבודה לעובד (ובפרט הזכות לשכר מינימום).

ישנם בתי מלון המציעים שירותי שמירת טף להורים שרוצים מנוחה מילדיהם בעת חופשה משפחתית.

בקרב דוברי העברית המילה המקובלת ביותר היא "בייביסיטר", אך גם המילה "שמרטף" מקובלת. האקדמיה ללשון העברית לא מקבלת את המילה "שמרטף" והטיותיה בגלל בעיות בדקדוק ובהגייה, וגורסת שיש לומר "שומר טף".

חיים נחמן ביאליק
שירים אל הציפורתחזקנה • אם יש את נפשך לדעת • עציץ פרחיםהמתמידהכניסיני תחת כנפךעל השחיטהבעיר ההרגהלא זכיתי באור מן ההפקרשיר העבודה והמלאכהלמתנדבים בעם • ביום קיץ יום חום • בגינה • שיר לחמוטלשבת המלכה • פרש • קן ציפורהפרח לפרפרהפרפר לפרח • בין העצים הירקרקים‎ • היא יושבה לחלוןנדנדהמעבר לים • הברכה • מתי מדבר האחרוניםלכבוד החנוכה • בערוגת הגינה • מקהלת נוגניםקומי צאייש לי גןהקיץ גווע • אם יש את נפשך לדעת • אחרי מותילבדי
סיפורים ספר האגדהאלוף בצלות ואלוף שוםגילוי וכיסוי בלשון • החצוצרה נתביישה • אריה "בעל גוף"התרנגולים והשועלשירים ופזמונות לילדיםאגדת שלושה וארבעהויהי היוםמסע הדג‎
הנצחה קריית ביאליקבית ביאליקגבעת ח"ןפרס ביאליקכפר ביאליקשדרות ח"ןכיכר ביאליקמוסד ביאליקרחוב ביאליקקמפוס ביאליק-רוגוזיןשדרות ח"ן
ערכים קשורים מאניה ביאליק‎אירה יאןמרדכי עובדיהומשה אונגרפלדראדיאהל שםעונג שבת

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.