באר יעקב

בְּאֵר יַעֲקֹב היא מועצה מקומית בשפלה הדרומית בישראל בקרבת הערים נס ציונה, רמלה וראשון לציון, ובנוסף, סמוכה לבסיס הצבאי צריפין. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. ראש המועצה המכהן כיום הוא ניסים גוזלן.

באר יעקב
Beer Yaakov COA
כיתוב תמונה
כיכר בבאר יעקב
שם בערבית סרפנד אל ח'רב או ואדי למון
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה ניסים גוזלן
גובה ממוצע[1] ‎66 מטר
תאריך ייסוד 1907
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 26,122 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 88
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 14.3% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 2,663 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 81
תחום שיפוט[2] 8,600 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 145
(למפת גוש דן רגילה)
Tel-aviv area
 
באר יעקב
באר יעקב
31°56′39″N 34°50′25″E / 31.944094988191°N 34.8401978794928°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
7 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3796
    - דירוג מדד ג'יני 187
פרופיל באר יעקב נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.b-y.org.il// אתר המועצה
BEER-YAKOV01
בניין המועצה המקומית באר יעקב, 2007
Gan Hamyasdim, Beer Yakov
גן המייסדים
PikiWiki Israel 44883 Pearls monument in Beer Yaakov
אנדרטת הפנינים בפארק חוטר בבאר יעקב. פסל: ישראל פרימו

היסטוריה

לפני קום המדינה

היוזמה להקמת המושבה באה מחברת "גאולה" של מאיר דיזנגוף שקנתה ב-1906 2,000 דונם קרקע ממושבת הגרמנים הלותרניים חוות שפון (שמבנה האבן שלה נשתמר בקיבוץ נצר סרני השכן). בכינוס שנערך בספריית שערי ציון שביפו לפני העלייה לקרקע הוחלט לחלק את השטחים המיועדים למושבה לשניים: חלקות אדמה של 50 או 100 דונם, שיימכרו לקבוצה של עולים (מרוסיה, מפולין, מרומניה, מבולגריה, מארגנטינה ומאיראן) שהתגוררו בארץ כמה שנים שבמהלכן קיבלו ניסיון בחקלאות במושבות השונות, ואילו המחצית השנייה מסך הקרקעות יימסרו לעולים מדאגסטן שהגיעו לארץ באותה שנה ועוד לפני עלייתם התקיימו מחקלאות. בראשם עמד הרב יעקב יצחקי. המושבה הוקמה על ידי שתי קבוצות אלה בשנת 1907 באזור שנקרא בערבית "ואדי למון"[3]. הרב יעקב יצחקי רכש כ-200 חלקות עבור היהודים הקווקזים[4]. בתחילה נקראה המושבה "באר שלום" (תרגום מהערבית "ביר סאלם") אולם כבר עם הקמת המושבה נקראה "באר יעקב"[5]. בנובמבר 1907 נקבעו תקנות המושבה והוגרלו החלקות[6].

בתחילה לא היה למושבה מקור מים והמתיישבים הראשונים נאלצו לסחוב כדי מים מראשון לציון (מרחק הליכה של כשעה וחצי) ומנס ציונה. מאוחר יותר אורגנה עגלה להבאת המים. כיוון שאספקת המים לא סיפקה את צורכי התושבים, הוחלט לשאוב מים מבאר צלבנית ששכנה בקרבת מקום. בעומק של 45 מטרים נמצאו לבסוף מים ולכבוד זאת הוחלט לקרוא למושבה "באר יעקב".

בשנת 1909 היו בבאר יעקב 25 משפחות של אשכנזים וקווקזים שהזיווג ביניהן לא עלה יפה והיו סכסוכים רבים בין שבע המשפחות הקווקזיות, שהחזיקו בכמחצית האדמות ביישוב, לאשכנזים[7].

בשנת 1910 הוקם בית הספר היסודי הראשון לאחר ויכוחים ובעקבות החלטה של ועדה בהשתתפות חיים חיסין וחיים נחמן ביאליק. בשנת 1927 למדו בבית הספר כ-40 תלמידים. היו אז בבאר יעקב כ-50 משפחות שראשיהן עבדו בגידול שקדים, ירקות וחלב, שלא הכניסו מספיק, והיה ניסיון לטעת פרדסים. לצורך כך קנתה הקרן הקיימת עוד 250 דונם והמושבה הזמינה עוד מתיישבים להצטרף למקום[8].

לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, נוסד בסמוך לשטחי המושבה מחנה "צריפין" ששמו נלקח משמו הערבי של כפר ערבי נטוש בשם "סרפנד אל ח'רב" (צריפין החרבה). בזמן בניית המחנה חנו שני גדודים בריטיים בקרבת המושבה, ונתנו לשכונה שתבוא על מקומם אחר כך את שמה הלא רשמי, "תוניס קאמפ" (Tunis camp) (מחנה תוניס), שכן הגדודים הגיעו לארץ ישראל מתוניס.

במלחמת העצמאות, בשל קרבתו לרמלה סבל היישוב מהתקפות של ערבים, שבראשן עמד חסן סלאמה. היישוב היה בסיס מבצעים חשוב ל"מבצע דני" ולאחר סיום המלחמה והכרזת העצמאות היה היישוב הבית הראשון בארץ ישראל לעולים חדשים רבים בעיקר מצפון אפריקה, רבים מהם מלוב ומתוניס, דבר שגרם לטעות הנפוצה כי המעברה נקראה "תוניס קאמפ" (Tunis camp) בשל מוצא העולים.

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה הוקמה בסמוך לבאר יעקב מעברת העולים הגדולה אשר נקראה "מעברת חוטר" והיא צורפה לבאר יעקב בשנת 1965. כן צורפו לישוב: כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, בתי החולים אשר הוקמו במחנות בריטיים שפונו ובנוסף סופח לשטחה של המועצה המקומית מושב תלמי מנשה אשר הוקם ב-1953 מזרחה לבאר יעקב. המושב הוא אומנם חלק משטח השיפוט המוניציפלי של באר יעקב אך הוא מקיים אורח חיים עצמאי: מתקיימת בו אגודה חקלאית שיתופית המאגדת את יושבי המקום, ובנוסף מתקיימים בו חיי קהילה לבני המושב, עד שנות האלפיים שמר היישוב על אופי כפרי למחצה.

המאה ה-21

בשנים הראשונות של המאה ה-21 היישוב עבר מהפכה ישובית, חזותית ותחבורתית, במיוחד מאז פתיחת כביש 431 המקשר בין עורקי התנועה העיקריים של המדינה: כביש 1, כביש 6, כביש 4 וכביש 20, פתיחת הכביש הפכה את באר יעקב מיישוב הנמצא בעורפו של מחנה צריפין ליישוב הממוקם במרכז המדינה, בנוסף בבאר יעקב עתודות גדולות של קרקע לבנייה הדרושות לפתרון מצוקת הדיור במרכז המדינה, בעקבות זאת החלו להבנות בבאר יעקב מספר פרויקטי בינוי גדולים המכילים אלפי דירות.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בבאר יעקב 26,122 תושבים (מקום 88 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎14.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לבאר יעקב דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 69.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 10,733 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[9]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

כלכלה

בתחום שיפוט המועצה נמצאים בתי החולים אסף הרופא, שמואל הרופא ובית חולים פסיכיאטרי באר יעקב. כן נמצא ביישוב מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל, העוסק בפיתוח וייצור טיל החץ, מערכות חימוש טקטיות מדויקות, משגרי לוויינים ומכלולי חלל, מערכות אימון ותחקור, רשתות נתונים, מערכות תקשורת שליטה ובקרה.

חינוך

ביישוב פועלים בתי ספר יסודיים אחדים, תיכון דתי באר יעקב, וכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, שהוקם בשנת 1949 על ידי תנועת בית"ר, ומנוהל כיום בידי רשת מכללות עתיד.

ישיבות

למרות ניתוקה היחסי מהערים החרדיות, נחשבת באר יעקב "בירת" הישיבות החרדיות באזור. ביישוב פועלות 4 ישיבות:

קבוצות ספורט

ערים תאומות

ראשי המועצה

מקור[10]

נווה דורון

Neve doron
שלט הכניסה לנווה דורון

מושב נווה דורון הוא מושב חקלאי הממוקם בחלק המזרחי של באר יעקב, מעבר למסילת הרכבת, המושב משתייך לשטח המוניציפלי של העיר ונקרא על שמו של סגן דורון שושני[11] שנפל ב-8 ביוני 1982 במלחמת שלום הגליל. בשטח המושב פועלים שני בתי ספר יסודיים.

טבע וסביבה

באר יעקב שוכנת בנוף של גבעות כורכר וחמרה חוליות המנוקז על ידי ואדי למון שנתן למושבה את שמה הראשון, ממזרח לבאר יעקב מתחיל עמק לוד, המקדים את מישורי ההצפה של נחל איילון ויובליו וממערב נמצא רכס גבעות הכורכר של נס-ציונה. בין גבעות החמרה באזורים לא מנוקזים קיימים כתמים של אדמת סחף כבדה. מכיוון שהאזור היה נתון במשך אלפי שנים למשטר של עיבוד חקלאי הצמחייה המקורית הושמדה ואין לדעת מה הייתה חברת השיא המקורית.

צומח

גבעות הכורכר

כלנית
כלנית צולם בשדות באר יעקב ממזרח לבית הספר יוענה

לפי מדריך ישראל חברת השיא של גבעות הכורכר היא גריגה של קידה שעירה ולוטם, באזור באר יעקב מתלווים אליהם גם רותם המדבר וסירה קוצנית המלווים בגאופיטים כגון כלנית מצויה, על פי סקר החברה להגנת הטבע קיימת על גבעות הכורכר חברה בתה עשבונית של דרדר הקורים, קורטם דק ועכנאי שרוע.

מרבית הגבעות נהרסו עקב הבנייה המאסיבית אך מערבית לכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי שרדו בשטח מצומצם שרידים מחברות אלו ושרידים גדולים יותר שרדו בגבעת האירוסים בנס ציונה.

הכורכר באזור באר יעקב הוא כורכר רך (בשונה מהכורכר הקשה של נס-ציונה) וחברת הצמחים הנפוצה בו כיום היא בתה של שברק מצוי ושמשון סגלגל. שרידים של גריגת רותם המדבר וקידה שעירה מצויים במספר מקומות. בגבעות הכורכר ניתן למצוא גאופיטים כגון הכלנית המצויה, סתוונית היורה, חצב מצוי, צבעוני השרון, בן-חצב סתווני, לוף מנומר והמין האנדמי - שום תל אביב.

קרקעות החמרה

חומעת ראש הסוס
חומעת ראש הסוס, צולם בשדות באר יעקב
תורמוס ארצישראלי
תורמוס ארצישראלי צמח אנדמי צולם בשדות באר יעקב

החברה האופיינית כיום לקרקעות החמרה היא חברת חילף החולות ודרדר הקורים היוצרת בתה עשבונית שמרובים בה הצמחים החד שנתיים שחלקם אנדמיים כגון דרדר הקורים, תורמוס ארצישראלי ומקור חסידה תל אביבי. בן-שיח אנדמי באזורים אלה הוא גלונית פלשתית, הגדלה בצל שיחים ועצים. גאופיטים אופייניים לשטחים אלה הם לופית מצויה, סחלב קדוש וצבעוני השרון. באזורים מסוימים התפתח נוף דמוי סוואנה המורכב מעצי שיזף המלווים בזקנן שעיר.

מרבית שטח קרקעות החמרה מעובד או היה מעובד ונשתלו בו פרדסים, בפרדסים שננטשו צומחים שרביטן, אספרג (החורש, ארוך-עלים ומנוצה), לנטנה ואזדרכת.

בגבול ראשון לציון מצויים שרידי דיונות מיוצבות, בהן גדל הפרח האנדמי חומעה עטויה, (היוצר מרבדי פריחה אדמדמים) ופרח אנדמי נוסף - פשתנית יפו.

בגבול רמלה ישנם כיסי אדמה כבדה, בהם גדלים צמחי עמקים. ביניהם כלך מצוי, נץ-החלב הצרפתי וסיפן התבואה.

שטחי ביצה

שטח הביצה העיקרי באזור היא ביצת רחובות שמדרום למושב ישרש, בריכות חורף נוספות מצויות בגבול רמלה. במקומות אלו צומחים כף הצפרדע האזמלנית, בצעוני מצוי וורבנה שרועה. מספר בריכות חורף נהרסו עקב הרחבת היישוב.

שיטה מלבינה

דרומית לבאר יעקב מצויה גבעה (שמורת ישרש) שבה צומחת חורשה שרידית של שיטה מלבינה, הבונה באפריקה את נוף הסוואנה. הגבעה עשירה במינים אחרים של צומח נדיר, כגון זוטה מעורקת, בן-סירה מיובל וסחלב פרפרני.

בעלי חיים

יונקים

באזור באר יעקב חיים מספר מיני יונקים. טורפים: שועל מצוי, נמיה, וסמור. תנים מזדמנים מהאזורים השכנים (בעיקר עמק לוד). מכרסמים: דרבן, חולדה מצויה, חולדת חוף, עכבר הבית, חולד מצוי, נברן שדות ואחרים. עטלפים: עטלפון לבן-שוליים, אשף מצוי, עטלף פירות מצוי ואחרים. אוכלי חרקים: חדף מצוי, קיפוד מצוי, קיפוד חולות מצוי (שניהם שכיחים למדי). יונקים נוספים: ארנבת מצויה, בגבולות המזרחיים של השטח מזדמנים חזירי בר.

עופות

אוכלוסיית העופות עשירה יחסית. בגבעות הכורכר והחמרה מקננים השרקרק והשלדג לבן-החזה. בשטחים פתוחים מקננים בין השאר חוגלת סלעים, כרוון מצוי, סיקסק, פשוש, עפרוני מצויץ ואחרים. בחורשות והמטעים מקננים עורב אפור וקוקייה מצוייצת, נקר סורי, עורבני, שחרור ואחרים. את עדרי הכבשים המקומיים מלוות אנפיות בקר. בין הדורסים, שכיחים הבז המצוי, הנץ המצוי, התנשמת וכוס החרבות. מינים אחרים מזדמנים.

עופות רבים חורפים וחולפים דרך באר יעקב. עופות נודדים, כגון השליו והדיה המצויה, נפוצים באביב. בריכות החורף מהוות תחנות עצירה לעופות כדוגמת הברכיה, כחול-החזה, החופית הקטנה ועוד.

זוחלים

PikiWiki Israel 45773 Chai Debi circle in Beer Yaakov
פסל ע"ש דבי חי, ראש המועצה השלישי של באר יעקב. אמן: ישראל פרימו

מהלטאות: זיקית ים-תיכונית, לטאה זריזה, שנונית שפלה, חומט גמד, נחושית עינונית, חומט מנומר, קמטן החורש, שממית הבתים, שממית עצים, מניפנית מצויה, חרדון מצוי ואחרות.

מהנחשים: נחשיל מצוי, חנק משריץ, זעמן זיתני, זעמן שחור, ארבע-קו מובהק, תלום-קשקשים מצוי, צפע מצוי ואחרים.

מהצבים: צב יבשה מצוי וצב ביצה מצוי (בבריכות החמצון).

בבריכות החורף מתרבים הדוחיים: אילנית מצויה וקרפדה ירוקה. בביצת רחובות מצטרפת אליהן החפרית, הנמצאת בסכנת הכחדה.

זנב הסוס פרפר
פרפר זנב הסנונית צולם בשדות באר יעקב

חסרי חוליות

בבריכות החורף מצויים מינים רבים של חסרי חוליות מימיים (סרטנים, פשפשי מים, חיפושיות שחייניות וכו').

מבחר מייצג של מיני חרקים אופייניים לנופי באר יעקב:

פרפראים: דובון הקורים, סס-גפן ירוק, נמפית החרשף, נמפית הסרפד, לבנין ירוק ואחרים.

גמלי שלמה: גמל-שלמה מקלי, גמל-שלמה משובץ, גמל-שלמה ירוק ואחרים.

חיפושיות: מושית השבע, שחאורית משובצת, רצה סגלגלה, קברנית החלזונות, חדקונית הקיפודן ואחרות.

מרושתי-כנף: ארינמל אפור, מחושית ענקית ואחרים.

החלזון האופייני ביותר לאזור הוא דרחול השיח. בשטחי הכורכר נפוצים החלזונות שיננית, שבלולית הכורכר וברשנית. בקרבת האדם נפוצים שבלול הגינה, שבלול השדה ונזירית דו-גוונית.

בין סרטני היבשה נפוצים מיני טחביות וטליטרידים (Talitridae - שטצדאים יבשתיים. מין פולש בארצנו).

שימור

פריחת סביונים באחו יוענה ז'בוטינסקי
פריחת סביונים בשטח המיועד לשימור בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

מרבית שטחה של באר יעקב צפוי להיבנות, יוצא מכלל זה הוא השטח שממערב לכפר הנוער יוענה המתחבר למסדרון שמשני צדדי כביש 431 שעתיד להישאר שטח פתוח, בכפר הנוער יוענה מוקם מרכז שימור, רבייה והפצה[12] של הצמחייה המקומית.

לקריאה נוספת

  • "באר של תקווה", סיפורה של באר-יעקב מאת אריה קרישק (הוצאת "רשפים",1995)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ אינג'ניר גולדמן, באר יעקב, הפועל הצעיר, 9 בדצמבר 1907
  4. ^ חמישים שנה לבאר יעקב, הבוקר, 22 בדצמבר 1957
  5. ^ אברהם לודויפול, מושבה יהודית חדשה בא"י, הזמן, 9 בינואר 1908
  6. ^ ראשון לציון, השקפה, 29 בנובמבר 1907
  7. ^ אליהו מונציק, ישובנו החדש בבאר יעקב, הפועל הצעיר, 29 ביולי 1909; המשך; המשך
  8. ^ באר יעקב, הארץ, 9 באוגוסט 1927
  9. ^ פרופיל באר יעקב באתר הלמ"ס
  10. ^ ראשי מועצה קודמים, אתר המועצה(הקישור אינו פעיל, 2.11.2019)
  11. ^ קורות החיים של דורון שושני, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  12. ^ מרכז שימור, רבייה והפצה
א' באייר

א' באייר הוא היום הראשון בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הראשון בחודש השני

למניין החודשים מניסן. א' באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

אלכסון (כתב עת)

אלכסון, תחת המוטו "מחשבות מתחילות כאן", הוא כתב עת באינטרנט המפרסם מאמרים עבריים ומתורגמים בתחומי המדע, הפילוסופיה, התרבות והאמנות. הוא שואב השראה מכתב העת המודפס "מחשבות" בעריכת צבי ינאי, שהוצאתו לאור נפסקה.

כתב העת מכיל מאמרים, טורי דעה והגיגים על רעיונות שונים, קטעי ספרות, מדריכי האזנה, ראיונות עם אנשי אקדמיה ישראליים ומידע על כנסים. כתב העת מציע תרגומים של מאמרים נבחרים מתוך כתבי עת שונים עימם יצר הסכם לשיתוף פעולה. הוא נגיש באינטרנט ללא תשלום.

כתב העת עלה לאינטרנט באפריל 2013, בעריכת דב אלפון. אחריו ערכה את אלכסון דניאל זילברברג ומדצמבר 2015 עורך אותו יורם מלצר.

אלכסון נוסד ביוזמתה של עמותת "מגדלור" ורואה אור במימונה. "מגדלור", בראשות יעקב בורק, שמה לה למטרה לעודד את יצירתם של תוכני תרבות בת-זמננו בשפה העברית.

את אלכסון עיצב ופיתח הטיפוגרף הישראלי אברהם קורנפלד.

עם הכותבים באלכסון נמנים לאה איני, חיים באר, יעקב בורק, עמי בן בסט, שלומית כהן-אסיף, אתגר קרת, שמעון שוקן ורנן שור.

בית החולים שמואל הרופא

בית החולים שמואל הרופא הוא בית חולים גריאטרי ממשלתי (בניהול משרד הבריאות) הנמצא בבאר יעקב. נקרא על שם האמורא שמואל, רופאו של רבי יהודה הנשיא. החל משנת 1980 מוגדר כמרכז ייעודי לטיפול בחולים קשישים מכל גוש דן. בבית החולים מתקיים מחקר קליני על ידי היחידה המדעית לחקר הגריאטריה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר של אוניברסיטת תל אביב, המשתמש בבית החולים גם להכשרת סטודנטים לרפואה ולסיעוד. במסגרת בית החולים מתקיים גם המרכז הארצי לטיפול בשחפת ובמחלות ריאה מורכבות וכרוניות, שריד למקורו ההיסטורי כבית חולים לחולי שחפת.

המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב – נס ציונה – מב"ן שב"ס

המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב - נס ציונה - מב"ן שב"ס הוא בית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ, שנוצר מאיחוד של שלושה אתרי אשפוז פסיכיאטרי נפרדים בנס ציונה, באר יעקב וכלא מג"ן-ניצן ברמלה (חטיבה השייכת לשירות בתי הסוהר), וכן מערך שירות קהילתי, הכולל שמונה מרפאות חוץ ברחבי האזור. המרכז הרפואי מסונף לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

בית החולים נחשב לגדול ומוביל בארץ בתחום הפסיכיאטריה ומקצועות בריאות הנפש. המרכז הרפואי מסונף לפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב.

בית החולים שותף לתהליך ההכשרה המקצועית וההסמכה של מתמחים צעירים בתחום הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה הקלינית, הסיעוד הפסיכיאטרי, ריפוי בעיסוק, עבודה סוציאלית וטיפול בהבעה ויצירה וכן של מטפלים בפסיכותרפיה. המרכז הרפואי מתמחה בטיפול, שיקום ומניעה בבריאות הנפש.

המרכז הרפואי שמיר

המרכז הרפואי שמיר הוא בית חולים במתחם צריפין בבאר יעקב ובראשון לציון. עד שנת 2017 נקרא מרכז רפואי אסף הרופא. זהו המרכז הרפואי הרביעי בגודלו במערכת הבריאות הממשלתית בישראל והוא משרת את תושבי ראשון לציון, נס ציונה, רמלה, לוד, באר יעקב, בית דגן, מודיעין-מכבים-רעות, המועצות האזוריות גזר ושדות דן וכן כל היישובים לאורך הכביש לירושלים, מבית דגן עד מבואות בית שמש, סה"כ כ-1,680,000 נפש.

י"ט באב

י"ט באב הוא היום התשעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשעה עשר בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. י"ט באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

ידוע כיום חג לדתיים, בו חילונים ממעטים לצאת לבלות בשל התרחשותו י' ימים לאחר תשעה באב. על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ט אב היא, ברב השנים, פרשת עקב. אולם אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא ביום חמישי (שנים מקביעויות זשה, בחה, בשה וגכה), פרשת בר המצווה היא פרשת ראה.

י' באלול

י' באלול הוא היום העשירי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשירי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. י' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

ישיבת באר יעקב

ישיבת באר יעקב היא ישיבה חרדית בבאר יעקב שהונהגה במשך שנים רבות על ידי הרב משה שמואל שפירא, שכיהן כראש הישיבה, והרב שלמה וולבה שכיהן כמשגיח רוחני. כיום ראש הישיבה הוא הרב דוד יצחק שפירא, בנו של הרב משה שמואל שפירא, והמשגיח הוא הרב משה דוד ליפקוביץ.

מגידי השיעורים הם הרב שמעון שפירא, הרב רפאל זליבנסקי והרב יעקב זליבנסקי (בני הרב חיים זליבנסקי), הרב דוד מונק, הרב יעקב זלושינסקי, הרב אבנר שפרלינג והרב יהושע דבורץ. שיטת הלימוד בישיבה מבוססת על דרכו של הרב משה שמואל שפירא, תלמידו של הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק מבריסק.

כ"ו בשבט

כ"ו בשבט הוא היום העשרים ושישה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושישה בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ו שבט היא פרשת משפטים. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת תרומה.

כביש 431

כביש 431 הוא כביש מהיר בינעירוני המשמש כדרך פרוורית מהירה בדרום מטרופולין גוש דן ומקשר בין נתיבי איילון במערב ובין כביש 1 במזרח ועד לעיר מודיעין. הכביש נבנה כדרך דו מסלולית עם שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון ורצועה לבניית מסילת רכבת עתידית בין מסלולי הכביש. אורכו של הקטע המרכזי בכביש 431 הוא כ-23 קילומטר, והוא כולל 11 מחלפים ועשרות גשרים ומעבירי מים. בנוסף כולל הכביש מספר כבישי גישה, רמפות כניסה ויציאה באורך כולל של 54 קילומטר. סלילת הכביש החלה בשנת 2005 והוא נפתח לתנועה במלואו בפברואר 2009.

תוואי כביש 431 מתחיל במערב בנתיבי איילון במחלף מבוא איילון, מצפון למחלף חולות, ועובר מדרום לראשון לציון ולרמלה. במחלף נשרים חוצה הכביש את כביש 6 (כביש חוצה ישראל) ובמחלף ענבה את כביש 1. משם ממשיך הכביש לכיוון מודיעין-מכבים-רעות ככביש מקומי.

מועצה אזורית גזר

מועצה אזורית גזר היא מועצה אזורית באזור השפלה ליד הערים מודיעין, רחובות, ורמלה. המועצה קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1949. שמה של המועצה האזורית הוא כשם העיר הקדומה "גזר" אשר מיקומה הוא בתל גזר הממוקם בשטח המועצה. בתחומי המועצה 25 יישובים אשר רובם מושבים. בתחומי המועצה 10 בתי־ספר.

משרדי המועצה שכנו בעבר בקיבוץ נען. משנת 1982 עבר משכן המועצה האזורית לבית חשמונאי (יישוב במועצה). במועצה חברים 29 חברי מועצה, ובראשם עומדת רותם ידלין.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית גזר 26,500 תושבים (מקום 72 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית גזר דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 87.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 12,103 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

מחוז המרכז

מחוז המרכז הוא אחד מששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. שטחו של המחוז 1,293 קילומטר רבוע, והצפיפות בו היא 1,434 איש לקמ"ר. בירת המחוז היא העיר רמלה, והעיר הגדולה במחוז היא ראשון לציון. בית המשפט המחוזי נמצא בעיר לוד. המחוז כולל ארבע נפות:

נפת רמלה

נפת השרון

נפת פתח תקווה

נפת רחובות

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - הקו החום

הקו החום הוא קו רכבת קלה עתידי בין לוד, רמלה, באר יעקב וראשון לציון, המתוכנן כחלק מהמערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. קו זה עתיד להיות הקו הרביעי שיחנך על פי הצפי ב-2028.

אורכו של קו זה עתיד להיות כ-30 קילומטרים, תוכננו לאורכו 46 תחנות והוא צפוי להסיע כ-37 מיליון איש בשנה. ביולי 2018 הוחלט כי הקו יוארך מאזור התעשייה בצפון לוד לעבר נמל התעופה בן-גוריון.

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - קו המטרו M1

קו המטרו M1 בגוש דן הוא קו רכבת תחתית עתידי במטרופולין תל אביב.

משה שמואל שפירא (באר יעקב)

הרב משה שמואל שפירא (י"ט באב תרע"ז, 5 באוגוסט 1917 – א' באייר תשס"ו, 29 באפריל 2006), היה ראש ישיבת באר יעקב, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ואחר כך של דגל התורה, וחבר נשיאות ועד הישיבות ומפעל הש"ס.

שלמה וולבה

הרב שלמה וולבה (תרע"ד, 1914 - ט"ז בניסן תשס"ה 25 באפריל 2005) היה מגדולי המשגיחים בדור האחרון ומחבר ספרים בתחום העבודה הרוחנית על פי תנועת המוסר. שימש כמשגיח בישיבת באר יעקב ובישיבת גבעת שאול שאותן הקים.

שרביט

שרביט הוא מוט מעוטר המשמש כאביזר טקסי, לרוב בידי מלכים או אנשי אצולה.

פרשן התנ"ך הרב יעקב ב. חרר בספרו באר יעקב (אסתר ד, יא), כותב, כי מילת שרביט מורכבת משתי מילות שר - שבט, כלומר שבט הנתון ביד השר והמושל. ומקל זה שונה מן השאר בעיטוריו ובמהותו.

השרביט משמש כאביזר בעל משמעות סמלית המייצג עוצמה וסמכות עוד מזמנים קדומים מאוד.

במצרים העתיקה, צמד שרביטים בדמות מורג ומטה רועים שימש כאחד מסימני ההיכר העקריים של הפרעה.

באיליאדה מוזכר השרביט כסמל הן של מלוכה (לדוגמה, איליאדה א 279) והן של כהונה (לדוגמה, איליאדה א 15).

בתנ"ך מוזכר שרביטו של המלך אחשוורוש, במגילת אסתר. המלך מושיט את שרביטו לאסתר כמחווה סמלית לנכונותו לחון אותה מעונש על־אף שהפרה את הוראתו שלא לראות אותו במשך שלושים יום.

בסיפורי אגדות ופנטזיה, משמש לעיתים שרביט קסמים ככלי לחולל נפלאות בידי מכשפים או פיות. שרביטים משמשים גם כאביזר מקובל במופעי קוסמות.

תחנה מרכזית רמלה

התחנה המרכזית של רמלה הנקראת גם קניון קריית רמלה היא תחנה מרכזית ומסוף האוטובוסים המרכזי של העיר רמלה. נמצאת בחלקה הדרומי העיר, סמוך לתחנת הרכבת רמלה בשדרות הרצל.

תחנת הרכבת באר יעקב

תחנת הרכבת באר יעקב היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את המועצה המקומית באר יעקב. התחנה ממוקמת בקילומטר 3.751 של מסילת לוד - אשקלון.

לאום ודת[2]
יהודים: 96.4%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 3.6%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 14.1%
גילאי 5 - 9 12.3%
גילאי 10 - 14 7.1%
גילאי 15 - 19 6.8%
גילאי 20 - 29 11.1%
גילאי 30 - 44 26.4%
גילאי 45 - 59 11.5%
גילאי 60 - 64 3.6%
גילאי 65 ומעלה 7.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 13
–  יסודיים 8
–  על-יסודיים 6
תלמידים 4,756
 –  יסודי 2,768
 –  על-יסודי 1,988
מספר כיתות 182
ממוצע תלמידים לכיתה 26.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז המרכז
נפות נפת השרוןנפת פתח תקווהנפת רמלהנפת רחובות

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםסעודיהירדןלבנוןסוריהמחוז תל אביבמחוז חיפהמחוז המרכזמחוז הדרוםמחוז ירושליםמחוז יהודה ושומרוןרצועת עזהמחוז הצפוןCenter District in Israel (undisputed).svg
ערים אלעדגבעת שמואלהוד השרוןטייבהטירהיבנהיהוד-מונוסוןכפר יונהכפר סבאכפר קאסםלודמודיעין-מכבים-רעותנס ציונהנתניהפתח תקווהקלנסווהראש העיןראשון לציוןרחובותרמלהרעננה
מועצות מקומיות אבן יהודהאליכין • באר יעקב • בית דגןבני עי"שגדרהג'לג'וליהגן יבנהגני תקווהזמרכוכב יאיר צור יגאלכפר בראמזכרת בתיהסביוןפרדסיהקדימה-צורןקריית עקרוןשוהםתל מונד
מועצות אזוריות ברנרגדרותגזרגן רווהדרום השרוןחבל יבנהחבל מודיעיןחוף השרוןלב השרוןנחל שורקעמק חפרשדות דן
ועדי רובע עירוני נוה מונוסוןמכבים-רעות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.