בארות

בְּאֵרוֹת הייתה עיר גבעונית בתקופת המקרא. בניגוד לעמי הארץ השונים, בחרו הגבעונים להימנע מלהלחם בשבטי ישראל. הם התחזו לשבט נודדים וכרתו בערמה ברית שלום עם שבטי ישראל בראשות יהושע בן נון. ומכוחה של הברית לא נלחמו בהם השבטים והם נשארו לשבת בארץ, כמסופר בספר יהושע:[1]

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד: וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי: וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים: וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים: וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית: ... וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה: וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים:"

בתקופת ההתנחלות שוייכה בארות לנחלת שבט בנימין, על פי המסופר בספר יהושע:[2]

"וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף: ... וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ: ... גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת:"

ילידי בארות ידועים הם רכב ובענה אשר הרגו את מפיבשת:[3]

" וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן:"

וכן, "נַחְרַי הַבֵּרֹתִי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה".[4]

בתקופת שיבת ציון שהחלה בעקבות הצהרת כורש בשנת 538 לפנה"ס, נמנו כשבע מאות וארבעים ושלושה שבי ציון שחזרו לארץ ישראל אל קריית יערים, כפירה ובארות, בספר עזרא,[5] ובספר נחמיה.[6]

במאה ה-20 הוצע לזהותה בחִרבת אל ברג' או באל בירה ליד רמאללה.

יישובים בארץ ישראל בתקופת ההתנחלות
יישובים בארץ ישראל בתקופת ההתנחלות
נחלות שבטי ישראל
נחלות שבטי ישראל
נחלות שבטי ישראל
Cyrus Cylinder
הגליל של כורש

לקריאה נוספת

  • הערך: בארות, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 134.
  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 56, 130, 171.

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט', פסוקים א'-י"ז.
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ה.
  3. ^ ספר שמואל ב', פרק ד', פסוקים ב'-ח'.
  4. ^ ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק ל"ט, ראו בדומה: ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ז.
  5. ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק כ"ה.
  6. ^ ספר נחמיה, פרק ז', פסוק כ"ט.
אבו רודס

אַבּוּ רוּדֵס, או אַבּוּ רֻדִיס (בערבית: أبو رديس), היא עיירה במחוז דרום סיני במצרים על חופו המזרחי של מפרץ סואץ. ב-2006 מנתה אוכלוסיית העיירה, כולל היישובים הסמוכים אליה, 5,902 נפש. אבו רודס הוא גם שמם של שדות נפט הנמצאים באותו מקום, ביבשה ובים. שדות הנפט התגלו על ידי חברה איטלקית, והנפט הופק על ידה בשיתוף חברת הנפט הלאומית המצרית. שדות נפט אלה נחשבו לאחד ממאה השדות העשירים בעולם.

לראשונה כבשה ישראל את אבו רודס במהלך מלחמת סיני ב-1956. מיד נבדקה האפשרות לנצל את שדות הנפט לצרכיה של ישראל, אך הרעיון לא מומש עקב נסיגת ישראל מסיני.

במהלך כיבוש סיני על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, נכבשה אבו רודס שנית, על ידי כוחות של חיל הים בסיוע כוח מבית הספר לצניחה. במהלך המלחמה פרצה דליקה באתר שבה נשרפו כמיליון חביות נפט. כחודש לאחר המלחמה כינסה ישראל מומחים מהארץ ומהעולם במטרה לכבות את הדליקה ולשקם את מתקני הנפט שנפגעו במלחמה. זמן קצר לאחר מכן החלו עבודות השיקום ושדרוג המתקנים, והשדה הופעל על ידי חברת "נתיבי נפט" הישראלית. ישראל המשיכה לפתח את השדה ובנתה שלוש בארות ימיות נוספות על ה-17 שהיו כבר בנויות. במקום הוקם יישוב בשם שלהבת, שבו התגוררו העובדים בשדות הנפט ובני משפחותיהם. בשנת 1970 הצליחה ישראל להפיק כ-100 אלף חביות נפט ליום מ-20 הבארות הימיות ומכ-100 בארות יבשתיות שבשדה, כמות שקרובה לתצרוכת הנפט של מדינת ישראל.

במהלך מלחמת ההתשה, בדצמבר 1969, שימשה אבו רודס נקודה קדמית לכוחות הלוחמים במבצע תרנגול 53: שם ניתנו ללוחמים התדריכים המסכמים, משם יצאו למשימתם ולשם הביאו את שללם – מכ"ם גילוי אווירי חדיש מצרי מתוצרת סובייטית.

בליל 6 באוקטובר 1973, ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים, הונחת על אבו רודס מטח ארטילרי כבד שהצית חלק ממאגרי הנפט והמתקנים. לאחר מתקפה זו הופסקה פעילות השאיבה. במהלך המלחמה נפגעו מתקני הנפט שנית בפעילות אנשי קומנדו מצרים. במהלך כל המלחמה נותר אזור אבו רודס בשליטת ישראל. זמן קצר לאחר המלחמה הובער מגדל הקידוח F-10 בשדה הימי של אבו רודס כתוצאה מפגיעה של טיל הוק ישראלי שנורה בשוגג לאחר שהמערכת התבייתה על מאוורר מניפה, והמפעיל חשבו למסוק מצרי.

בתחילת ינואר 1974, כחודש לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, פרצה דליקה בחלק ממתקני השאיבה כתוצאה מתקלה שגרמה להפסקת השאיבה.שדות הנפט והיישוב שלהבת פונו בעקבות חתימת הסכם הביניים בין ישראל למצרים בסוף נובמבר 1975.

אדמה חרוכה

"אדמה חרוכה" היא טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הרס כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב. השם מתייחס לנוהג לשרוף יבולים כדי למנוע מהאויב משאבי מזון. הטקטיקה יכולה לשמש צד לוחם על אדמות אויב (אך אז הדבר אסור על פי המשפט הבינלאומי) או על אדמותיו הוא.

אלמוג בהר

ד"ר אלמוג בֶּהַר (נולד ב-10 בנובמבר 1978) הוא משורר, סופר ומבקר ספרות ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע (2010-2009).

באר אברהם

באר אברהם הוא אתר תיירותי השוכן על גדת נחל באר שבע, בשערי העיר העתיקה של באר שבע. האתר העוסק בדמותו של אברהם אבינו, האב הרוחני של הדתות האברהמיות, ובו באר מים עתיקה המזוהה עמו.

באר אברהם אבינו מייצגת מסורת רבת-שנים של מקור מים חיים בבקעת באר שבע כמקום מפגש וסמל לאחווה ולידידות עבור נוודי המדבר.

באר מים

באר מים או באר היא מבנה מלאכותי שנוצר בחפירה או בקידוח במטרה להעלות מי תהום מן האקוויפר התת-קרקעי אל פני השטח.

המים יכולים להישאב מתת-הקרקע בכלי קיבול (כמו דלי) הקשור לחבל, באנטיליה (שהיא מתקן שאיבה עשוי שרשרת נעה, שאליו מחוברים כלי קיבול למים) או, כנהוג בעולם המודרני, במשאבה. כמו כן קיימות בארות ארטזיות שמהן מופקים מים ללא הפעלת כוח חיצוני.

מימי קדם הייתה מציאת מקורות מים צורך חשוב מאין כמוהו להישרדותו של האדם ולהתפתחות הציוויליזציה, ולכן בארות המים היו מהמבנים הראשונים שהוקמו. בשל חשיבותה הכלכלית של הבאר היא הופכת גם למרכז החיים. שם מתכנסים מדי יום הרועים, לשם מגיעות בנות העיר לשאוב מים, כך שהיא משמשת כמקום המפגש המרכזי של החברה כולה. צומת אליה מתנקזים סיפורים ומאורעות רבים.

חפירת הבארות היא דרך של היאחזות במקום. גזילת הבאר או סתימתה היא חלק ממאבק על ההיאחזות בקרקע, והשתלטות על באר על ידי גזילתה או סתימתה, משמעה גירוש המתיישבים הקודמים שישבו סביבה ממקומם. בתנ"ך ישנו תיעוד של בארות עוד מתקופת אברהם. גם אברהם וגם יצחק עסקו בחפירת בארות, נאבקו עליהן עם הפלשתים, ובסופו של דבר נאחזו בארץ והתיישבו בה, ליד הבאר.

בהלכה ניתן לעולי רגל היתר מיוחד הקרוי פסי ביראות לשאיבת מים בשבת להשקיית בהמותיהם בלבד, אף שבדבר יש איסור דרבנן של הוצאה מרשות לרשות.

באר שבע

בְּאֵר שֶׁבַע היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השמינית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם. הוכרזה כעיר בשנת 1906.

העיר שוכנת בצפון הנגב, בבקעת באר-שבע ומכונה "בירת הנגב והדרום" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון, בית החולים סורוקה, תיאטרון באר שבע, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בית משפט מחוזי, משטרת מרחב הדרום, פיקוד דרום ואנדרטת חטיבת הנגב.

בתחום השיפוט המוניציפלי של באר שבע נמצאים כ-38 אחוזים מסך הכפרים הלא מוכרים, שהם כרבע מתושבי הפזורה הבדואית.

ראש עיריית באר שבע מאז נובמבר 2008 הוא רוביק דנילוביץ'. העיר חברה בארגון הערים פורום ה-15 והיא הדרומית מבין חברות הפורום.

באוקטובר 2015, חתם דנילוביץ' עם ממשלת ישראל על הגדלת יחידות הדיור בעיר במסגרת הסכם גג. במסגרת ההסכם ישווקו בחמש השנים הקרובות כ-20,000 יחידות דיור, ברובן ב"מחיר למשתכן". על פי ההסכם, יושקעו בפרויקטים ציבוריים לפיתוח העיר 1.5 מיליארד שקלים חדשים.

בארות יצחק

בְּאֵרוֹת יִצְחָק הוא קיבוץ דתי במישור החוף, ממזרח ליהוד, בתחום המועצה האזורית חבל מודיעין. הקיבוץ הוקם תחילה בצפון-מערב הנגב, אולם בעקבות נזק רב שנגרם לו במלחמת העצמאות עבר למקומו במרכז הארץ.

ביירות

בֵּיירוּת (בערבית: بيروت, תעתיק מדויק: בירות; בצרפתית: Beyrouth) היא בירת לבנון והגדולה שבעריה. מספר תושבי העיר רבתי, כולל הפרברים, עומד על כשני מיליון נפש ושטחה כ-20 קמ"ר, ובצירוף הפרברים - כ-67 קמ"ר.

העיר שוכנת לחופי הים התיכון על חצי אי, וממזרח לה הרי הלבנון. בעבר הייתה עיר נמל מפורסמת ועד שנות ה-70 מרכז תרבותי ופיננסי של המזרח התיכון. ביירות ספגה נזק קשה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, אולם במהלך שנות ה-90 חל שיפור הדרגתי במצבה הכלכלי והיא שבה להיות מרכז כלכלי ותיירותי. שיפור זה נעצר במלחמת לבנון השנייה שבה נגרם נזק ניכר לעיר עצמה ולמעמדה כאתר תיירות, ובקיץ 2007 לא הגיעו לעיר אלא תיירים מועטים.

שמה של העיר הוא גלגול של השם הכנעני הקדום בְּאֵרוֹת, שמשמעותו זהה למשמעות העברית של המילה. זה היה שמה של העיר הכנענית העתיקה שנבנתה במקום שבו נמצאת ביירות. ביירות שימשה בירת התרבות הערבית לשנת 1999 והוכרזה כאחת משבע הערים המופלאות של העולם ב-2014.

בצרה

בצרה (בערבית: البصرة, תעתיק לעברית: אלבצרה, ובהגייה פשוטה: אלבסרה) היא העיר השנייה בגודלה בעיראק ומונה כ-2,300,000 תושבים (2008). בצרה היא בירת מחוז אל-בצרה שבעיראק, היא הנמל הראשי של עיראק ושוכנת על גדת נהר השט אל-ערב הנשפך אל המפרץ הפרסי.

האזור סביב בצרה כולל מספר רב של בארות נפט. בעיר קיים שדה תעופה, שלאחרונה החל לפעול מחדש. סביב בצרה אדמות מתאימות לחקלאות למרעה, והיבולים העיקריים מאזור העיר הם אורז, תירס, שעורה, דוחן, חיטה ותמרים. בית הזיקוק בעיר יכול להפיק כ-140,000 חביות נפט ביום.

בעבר היו בבצרה קהילות יהודיות, וכן ידוע שפעל בה רבי שמעון קיירא מחבר הספר הלכות גדולות, אך רובן עזבו אותה בזמן הקמת מדינת ישראל. כיום, על פי הערכות, יש בבצרה כמה עשרות יהודים בלבד.

כמעט כל תושבי העיר הם ערבים, ו-95% הם שיעים, כאשר 5% הנוספים הם סונים. בעיר מתגוררים קהילה קטנה של מנדעים.

הלאמה

הַלְאָמָה הוא מונח המתאר פעולה של נטילת קניין מידי בעליו על ידי המדינה והפיכתו, לפיכך, לרכוש הלאום. המונח מתאר לרוב נטילת קניין פרטי, אבל לעיתים הוא מתייחס גם לנטילת קניין של רשויות מקומיות. המונח ההפוך להלאמה הוא הפרטה. פעולה של הלאמה אחרי הפרטה מכונה "הלאמה מחדש".

ישנם שני סוגים עיקריים מוכרים של הלאמה: האחד הוא הפקעת חברה פרטית מתוך שיקול אידאולוגי לפיו מוטב, מבחינה עקרונית וללא קשר למצבה בזמן נתון, שתהיה ברשות המדינה. הלאמה זו נעשית לעיתים קרובות ללא תמורה הולמת או ללא תמורה כלל. השני הוא הלאמת חברה הנתפשת כחשובה, ומצויה בקשיים כלכליים, מתוך מחשבה שפשיטת-רגל שלה תפגע קשות במשק כולו.

הדוגמאות המובהקות ביותר לפעולה של הלאמת-הפקעה הן הפעולות המאפיינות משטרים סוציאליסטים וקומוניסטים רבים, שכן הלאמת הקניין הפרטי היא אחד מעיקרי התורה המרקסיסטית. על–פי התורה המרקסיסטית, קניין פרטי הוא גזל ועל כן הלאמתו אינה עוול אלא תיקון עוול. פעולות של הלאמה קיימות לעיתים גם תחת משטרים שאינם סוציאליסטים, במיוחד אחרי מהפכות, שבעקבותיהן הולאמו נכסיו הפרטיים של השליט הקודם ומקורביו. במדינות שהשתחררו משליטתן הישירה או העקיפה של מעצמות קולוניאליות, הולאמו לעיתים נכסים ציבוריים (כגון בארות נפט) מידי חברות זרות, בטענה שהם נעשקו מן העם ללא תמורה הוגנת. דוגמה בולטת היא הלאמת תעלת סואץ על ידי שליט מצרים נאצר.

מספר משטרים לאומניים וגזעניים הלאימו את נכסיהם של מיעוטים אתניים. בין אלה, גרמניה הנאצית הפקיעה את רכושם של היהודים, וזימבבווה בהנהגת רוברט מוגאבה הפקיעה את חוותיהם של מתיישבים ממוצא אירופי. בהלאמה מסוג זה הבעלות הממשלתית היא לרוב רק שלב-מעבר, והנכסים מועברים בהמשך לבעלות פרטית של בני הקבוצה השלטת.

פעולות הלאמת-הצלה מתרחשות ברוב המקרים כאשר חברה גדולה ובעלת מוניטין עומדת לפשוט רגל. פעולת ההלאמה מכוונת להצילם ממצב זה. פעולות הלאמה נפוצות במיוחד כאשר החברה נתפשת כבעלת חשיבות לכלכלה ולחברה, או כאשר מספר חברות במגזר מסוים עומדות בפני סכנת הליך פירוק בו-זמנית. בישראל, לדוגמה, הולאמו הבנקים העיקריים בשנת 1983 אחרי "משבר הבנקים" כדי להצילם מפשיטת רגל. במקומות רבים נגעה ההלאמה לחברות רכבות, תעופה, משאבי-טבע, ובנקים.

המשבר הפיננסי שהחל בסוף שנת 2007 בארצות הברית והתדרדרותו לאורך שנת 2008 הביאו לקריסה של בנקים למשכנתאות כגון פרדי מק ופאני מיי וגופים פיננסיים מרכזיים, והביא לסדרה של מהלכי הלאמה של סוכנויות משכנתאות וביטוח והזרמת כספים למערכת הפיננסית בידי הממשלה הפדרלית. מהלכים אלו סיימו כ-20 שנה בהן הסתמן כי ההלאמה הופכת להיסטוריה נשכחת, והציתו מחדש את הדיון בבעלות ציבורית מול פרטית.

הקיבוץ הדתי

תנועת הקיבוץ הדתי היא תנועה המאגדת 16 קיבוצים ו־7 מושבים שיתופיים של הציונות הדתית. ב-23 היישובים של התנועה מתגוררים למעלה מ-10,000 נפשות. 7 מתוך 16 קיבוצי התנועה נחשבים לקיבוצים שיתופיים, בעוד 9 קיבוצים עברו תהליכי הפרטה שונים.

הרעלת בארות

הרעלת בארות היא פעולת חבלה של הרעלת של מי שתייה, שמטרתה לפגוע במשתמשים במים אלה, באופן שיגרום להם מחלה או מוות, וימנע מהם גישה למי שתייה.

הרעלת בארות תועדה כצעד קדום של לוחמה ביולוגית כבר מהעת העתיקה. היא שימשה כצעד התקפי וגם כצעד הגנתי, בטקטיקה של אדמה חרוכה, שימנע מים מהאויב המתקדם. השלכת גוויות לבאר הייתה הדרך הנפוצה להרעלת בארות. גוויות של אנשים שמתו ממחלה מידבקת, כגון דבר, היו מועדפות למטרה זו. בשנת 1462, למשל, השתמש ולאד השלישי (המשפד) בשיטה זו כדי לעצור את התקדמות אויביו העות'מאנים. גם הצבא הפיני השתמש בטקטיקה זו בעת מלחמת החורף, נגד הצבא האדום שפלש לפינלנד.

הרעלת בארות הייתה אחת משלוש האשמות חמורות (יחד עם עלילת דם ופגיעה בלחם הקודש) שהעלילו אנטישמים על היהודים בימי הביניים. האשמה בהרעלת בארות הופנתה גם נגד קוריאנים שהתגוררו ביפן, לאחר רעידת האדמה הגדולה בקאנטו, בשנת 1923. בשני המקרים ההאשמות לא הוכחו, אך הובילו לפרעות בקבוצה שהואשמה.

הידע הרפואי בימי הביניים לא נתן מענה לשאלת התפרצותן של מגפות, ולכן יוחסה תופעה זו להרעלה. אירופה נפגעה מגלים אחדים של "המוות השחור", ובפרט נפגעו ערים צפופות. היהודים, שחיו בגטאות סגורים, נחשדו בהרעלה, ובעקבות זאת מאות יהודים הוצאו להורג בשריפה.

לדברי ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטיין, במלחמת העצמאות הורה דוד בן-גוריון על הרעלת בארות בכפרים ערביים כאמצעי לריקון יישובים ומניעת חזרת פליטים. על המבצע שנקרא "שלח לחמך" פיקד משה דיין.

ח' בתמוז

ח' בתמוז הוא היום השמיני בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

כ"ב בשבט

כ"ב בשבט הוא היום העשרים ושניים בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד כ"ב שבט הוא ברב השנים פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

כשל לוגי

כשל לוגי הוא שגיאה שמקורה במהלך טיעון לוגי, שאינה תלויה בנכונותן של ההנחות עליהן הוא מבוסס. כאשר קיים כשל בטיעון, הוא נחשב לא-תקף. קיום כשל לוגי בטיעון אין משמעותו בהכרח שהנחות הטיעון או מסקנותיו שגויות; ייתכן שגם ההנחות וגם המסקנות נכונות, אך הטיעון אינו תקף משום שהמסקנה שלו אינה נובעת מהנחות היסוד שלו בהתבסס על הכלי הלוגי בו משתמשים.

טיעון יכול להיות בעל כשל לוגי אף אם הטיעון אינו לוגי טהור. לדוגמה, טיעון שאינו מיישם נכונה את עקרונות הסבירות או הסיבתיות יכול להיות טיעון שהוא שגגה לוגית או כולל כשל לוגי.

זיהוי כשלים לוגיים עשוי להיות קשה לעיתים, משום שאנשים העושים שימוש בטיעון הכולל כשל לוגי משתמשים לעיתים קרובות בתחבולות שונות, חלקן מודעות וחלקן מובנות בכשל עצמו, כדי להסתיר את הכשל. התחבולות הנפוצות ביותר הן שימוש ברטוריקה, פנייה אל הרגש או אל חולשות פסיכולוגיות או חשיבתיות.

נהוג לחלק את הכשלים הלוגיים ל 2 סוגים:

כשל פורמלי - כשל בצורת ההגשה של טיעון מסוים, שמשתמש בצורת הגשה שאיננה תקפה, כדוגמת אישור הסוגר.

כשל לא פורמלי - כשל בתוכן של טיעון מסוים, שקיים עקב ביסוס פסול שלו, כדוגמת אד הומינם.

עלומים (קיבוץ)

עֲלוּמִים הוא קיבוץ בנגב הצפוני־מערבי, מדרום מערב לצומת סעד, המשתייך לתנועת הקיבוץ הדתי.

פסי ביראות

פַּסֵי בֵּירָאוֹת היא תקנה הלכתית בהלכות ערובין המיועדת להתיר שאיבת מים מבאר ציבורית בשבת לבהמות עולי הרגל הנמצאים בדרכם לבית המקדש וחונים בשטח פתוח על ידי הקפת הבאר במחיצות מינימליות. ('פסים') כיום היתר זה אינו תקף היות שאין עלייה לרגל לבית מקדש. ('בֵּירָאוֹת' היא צורת ריבוי של 'בֵּירָא', בארמית 'באר')

ריאד

אַ-רִיַאד (בערבית: الرياض; תעתיק מדויק: א(ל)־‬רּיאץ', "הגַּנִּים") היא בירתה של ממלכת ערב הסעודית והעיר הגדולה ביותר בתחומה. העיר ממוקמת על שטח מישורי באזור נג'ד שבמרכז חצי האי ערב, בנווה מדבר המרוחק כ-390 ק"מ מהמפרץ הפרסי. כ-4,260,000 בני אדם מתגוררים בעיר ומהווים כ-17% מאוכלוסיית ערב הסעודית. ריאד מכסה שטח של כ-1,554 קמ"ר.

העיר שוכנת במחוז א-ריאד, הכולל גם את הערים בורידה ואל-חארג', והיא האזור המפותח היחיד במרכז הממלכה. יתר ריכוזי האוכלוסייה שוכנים באזורי החוף – סביב ג'דה ומכה לחוף ים סוף, וסביב דהרן לחוף המפרץ הפרסי.

ריאד היא מרכזה האדמיניסטרטיבי, הכלכלי, החינוכי, והתעבורתי של הממלכה. העיר מחולקת ל-17 תתי רשויות המנוהלות על ידי עיריית ריאד ורשות הפיתוח העירונית, שבראשה עומד הנסיך סטאם בן עבד אל-עזיז.

אף שהעיר שוכנת באזור מדברי וצחיח במיוחד, בחורף יורדים בה משקעים. חמישה סכרים האוגרים את מי השיטפונות, 96 בארות וכן מערכת צינורות מסועפת המעבירה כמויות גדולות של מים מותפלים מהמפרץ הפרסי, מספקים מים לעיר. ריאד שימשה כבירת התרבות הערבית לשנת 2000.

שדה נפט

שדה נפט או שדה קידוח הוא אזור בים או ביבשה בו מצויות מספר רב של בארות נפט וקידוחי נפט להפקת נפט גולמי וצינורות להולכת התוצרים. שדות הנפט יכולים להשתרע על פני שטח של מאות קילומטרים, מעל למרבצי נפט או גז המצויים במעבה האדמה. שדות נפט גדולים נראים מרחוק כערים, מנוקדים בבארות נפט ובמתקני שאיבה.

לעיתים משמש המושג "שדה נפט" לתיאור כל מרבץ הנפט, כולל חלקו הבלתי-מנוצל. בלשונו של חוק הנפט תשי"ב: "שדה נפט - קרקע על כל שכבותיה הגאולוגיות שיש מתחתיה בידוע מצבר נפט שניתן להפיק ממנו נפט בכמויות מסחריות".

כיוון שלרוב שדות הנפט נמצאים הרחק ממקום יישוב, ופעמים רבות במקומות בעלי תנאים קיצוניים של חום או קור, הקמת שדה נפט היא פעולה מורכבת ויקרה ביותר. יש להקים במקום תשתיות למגורי הפועלים, הנמצאים לעיתים חודשים ארוכים הרחק מביתם כולל שירותים לרווחת הפועלים; יש להקים תשתיות הובלת נפט (במקומות קרים מאד תוך חימומו); תשתיות תחבורה (כגון כבישים או מנחתי מסוקים); מתקנים לשריפת עודפי גז, אם אין דרך להשתמש בהם; תשתיות למים וחשמל ואמצעי בטיחות והגנה על איכות הסביבה. חברות הפקת הנפט הגדולות בעולם מחזיקות מחלקות מיוחדות להקמת ותחזוקת תשתיות ושירותים אלה.

שדות הנפט הגדולים ביותר מצויים בערב הסעודית ובכווית.

שדות הנפט מהווים את אחד הגורמים העיקריים לזיהום סביבה נרחב. שדות נפט פעילים מזהמים את המים, האויר והקרקע בכל שטחם והופכים אותו לריק מחי וצומח לאורך עשרות שנים, זאת בנוסף לדליפות בלתי-מתוכננות כתוצאה מתקלות ותחזוקה לקויה הגורמים לאסונות אקולוגיים רחבי-היקף. לאחר מיצוי השדה, נוטשות חברות ההפקה את המתקנים, בייחוד במדינות בהן לא נאכפים חוקים לגבי פירוק מסודר של שדות נפט. מתקנים אלה, הכוללים ציוד מכני מיושן ומחליד, בורות עמוקים פעורים, חומרים כימיים מסוכנים, גדרות וכיוצא בהן, מהווים סיכון סביבתי לאורך שנים ארוכות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.