את (כתב עת)

אַתְּ הוא כתב עת ישראלי הפונה לקהל נשים, שנוסד בשנת 1967.

סמליל כתב העת

היסטוריה והווה

כתב העת נוסד בשנת 1967 כירחון שהיווה מענה של קבוצת "מעריב" לשבועון הוותיק "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות". בהמשך פעילותו הפך "את" לדו-שבועון. עורכו הראשון של "את" היה יוסף לפיד, והוא כיהן בתפקיד עד שנת 1974, אז יצא לשנת חופש. את לפיד החליפה שרה ריפין ששימשה כסגניתו עד אז והיא כיהנה בתפקיד עד שנת 1980. באותה השנה התמנה לעורך הראשי של "מעריב" שמואל שניצר, שלא אהב את פועלה הפמיניסטי במגזין וביקש ממנה לעזוב.

דבורה לוין, ששימשה כעורכת האופנה של המגזין מיומו הראשון, מונתה לעורכת הבאה והיא נשארה בתפקיד עד יום מותה, באפריל 1986, אז הוזעק ממערכת מעריב יחיאל לימור ששימש כעורך עד 31 בדצמבר 1990. בתקופתו של לימור החלו להתפרסם ביחד עם המגזין מוספים רבים שהפכו את המגזין למגזין לכל המשפחה, בין המוספים המגזין "אתה" לגבר, מגזין הילדים "צ'ופר" ולראשונה בישראל גם מוסף תשבצים נפרד.

בשנת 1992 מונתה יעל פז-מלמד לעורכת המגזין והוסיפה לחבילה גם את המוספים "את גורמה" ו"את יופי".

בשנים 1996–2013 הייתה עופרה מזרחי עורכת המגזין.[1]

ביוני 2014, לאחר ש"מעריב" נמכר לג'רוזלם פוסט ושולב עם העיתון "מעריב סופהשבוע", נמכר "את" ליובל סיגלר, מו"ל בחברת "טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ"[2] ועבר למתכונת חודשית.

במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים זכה הירחון לפרסום רב, בעקבות מיזם צילומי אופנה של נשות המועמדים לראשות הממשלה, מיכל הרצוג ושרה נתניהו.[3]

כתב העת אירגן בעבר את תחרות הדוגמנות "את המודל".[4]

בשנת 2016 וב-2017 נערך נערך טקס פרסי האופנה הישראלי על ידי המגזין.[5]

עורכת המגזין משנת 2014 היא עדי עוז.

ניו מודלס 2003

ב-2003 ערך המגזין את תחרות הדוגמנות "ניו מודלס", האירוע שודר בטלעד והונחה על ידי סיגל שחמון[1][2].

תוצאה סופית מתמודדת
ניו מודלס 2003
  • יאנה ברגמן
סגנית ראשונה
  • לילה מאלו
סגנית שנייה
  • חן שילוני
תוצאה סופית מתמודד
ניו מודלס 2003
  • עמית סולומון
סגן ראשון
  • נועם מרדו
סגן שני
  • עומרי ורועי בן נתן

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד ורטהיים‏, לא, את, באתר וואלה! NEWS‏, 23 בספטמבר 2013
  2. ^ לי-אור אברבך, ‏אחרי 47 שנה: "את" מתנתק מ"מעריב" - נמכר ליובל סיגלר, באתר גלובס, 2 ביוני 2014
  3. ^ עדי עוז, הו, הא, מי זו באה?, "את", 25 בפברואר 2015
  4. ^ חגית ברונסקי‏, תהיי יפה ותשתקי, באתר וואלה! NEWS‏, 1 באוגוסט 2004
  5. ^ רשימת הזוכים בטקס פרסי האופנה 2017 באתר מגזין "את"
אורנה פילץ

הרבה אורנה פילץ (נולדה ב-4 ביוני 1962) היא סופרת, מרצה, מנחת סדנאות ורבה רפורמית.

את

האם התכוונתם ל...

החברה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית

החברה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית (באנגלית: The American Society of Clinical Oncology או ASCO) היא מוסד ללא כוונת רווח שנוסד בשנת 1964. מטרתה לפעול למניעת תחלואה בסרטן ולהבטיח טיפול מיטבי לכל חולי הסרטן. הארגון מאגד מעל עשרים נותני שירות רפואי ובהם רופאים אונקולוגים, רדיו אונקולוגים וכירורגים אונקולוגים בנוסף לאנשי מקצוע בעלי עניין באונקולוגיה קלינית, כגון עובדי סיעוד.

כארגון הרפואי המוביל בעולם בתחום האונקולוגיה הקלינית עוסק ה-ASCO בפעילויות אלה:

קידום הכשרת אונקולוגים ובעלי תפקידים אחרים מתחום האונקולוגיה, על ידי מתן חסות לסדנאות, קורסים מקצועיים וכנסים בינלאומיים.

שתדלנות פוליטית במטרה לקדם את הטיפול בחולי סרטן.

תמיכה במערך הניסויים הקליניים.

תמיכה במחקר תרגומי (translational research), דהיינו מחקר מעבדתי שמשמעותו המדעית יכולה להיות מתורגמת למשמעות רפואית.ה-ASCO מוציא לאור את כתב עת The Journal of Clinical Oncology, כתב עת מוביל בתחום הטיפול בחולי הסרטן (בעל אימפקט פקטור של 11.81 לשנת 2005). כתב העת מתפרסם אחת לעשרה ימים ומשמש במה קבועה לפרסום מחקרים קליניים גדולים (שלב 2 ושלב 3) המשמשים בסיס לשינוי אופן הטיפול בחולי סרטן.

זיכרונות אחרי מותי

זיכרונות אחרי מותי: סיפורו של יוסף (טומי) לפיד, הוא ספר מאת יאיר לפיד שיצא לאור בהוצאת כתר בשנת 2010.

לו שון

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא לו. לוּ שׂוּן (בסינית מפושטת: 鲁迅, בסינית מסורתית: 魯迅, בפין-יין: Lǔ Xùn; מתועתק גם כלו סוּן; 25 בספטמבר 1881 – 19 באוקטובר 1936) היה שם העט של ג'ואו שורן (בסינית מפושטת 周树人, בסינית מסורתית 周樹人, בפין-יין Zhōu Shùrén), מחשובי הסופרים הסינים של המאה ה-20, הנחשב על ידי רבים כמייסד הספרות הסינית המודרנית. הוא השפיע באופן משמעותי על סופרים סינים מודרניים כגון מו יאן וסו טונג. לוּ שוּן היה גם עורך, מתרגם, מסאי ומשורר. עם סיפוריו נמנים "סיפורו האמיתי של אה-Q"‏ (‏阿Q正传) ו"יומנו של המשוגע" (狂人日记). בשנות ה-30 ייסד לוּ שוּן את ליגת הסופרים השמאלנים בשאנגחאי. עבודותיו זכו לשבחים רבים על ידי המשטר הקומוניסטי שעלה לשלטון בסין בשנת 1949, לאחר מלחמת האזרחים הסינית, בשל קשריו של לוּ שוּן עם תנועת הארבעה במאי. מאו צה טונג עצמו היה מעריץ של כתביו של לוּ שוּן, ואמר עליו כי היה "המפקד הראשי של המהפכה התרבותית של סין".

נלי תגר

נלי תגר (נולדה ב-30 בנובמבר 1982) היא שחקנית ישראלית. זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2016 על תפקידה בסדרה הקומית "האחיות המוצלחות שלי".

סלמן שינה

סלמן שינה (בערבית: سلمان شينا; סלמאן שינא; 1899–1978) היה עורך דין, עיתונאי ופעיל ציוני יהודי-עיראקי. המייסד והעורך של השבועון הספרותי היהודי-עיראקי החשוב אל–מצבאח ("המנורה").

כיהן כחבר בפרלמנט העיראקי בשנים 1947-1951.

עמנואל סוודנבורג

עמנואל סוודנבורג (בשוודית: Emanuel Swedenborg; ‏ 29 בינואר 1688 בסטוקהולם, שוודיה - 29 במרץ 1772 בלונדון, בריטניה) היה מדען, סופר, אסטרונום, פילוסוף ומיסטיקן שוודי. היה ממקימי הכנסייה הכללית של ירושלים החדשה . התפרסם בעיקר על כתיבת ספרו בענייני חיים לאחר המוות: "גן עדן וגיהנום" .

ערן אורטל

ערן אורטל (נולד בשנת 1971) הוא קצין בצה"ל בדרגת תת-אלוף, המכהן כמפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.