אתר ארכאולוגי

אתר ארכאולוגי הוא מקום בו השתמרו שרידים לפעילות אנושית בעבר הפרהיסטורי, ההיסטורי או המודרני, ובו עשוי להתקיים מחקר שדה ארכאולוגי כסקר או חפירה. ההגדרה של "אתר" יכולה לכלול גם מספר אתרי-משנה בעלי קרבה גאוגרפית, ועשויה להשתנות בהתאם לתקופה הנבחנת באתר, ובהתאם לגישה התאורטית של הארכאולוג החוקר. לעיתים אף נבדקות עדויות מחוץ לגבול הגאוגרפי של האתר, המשמשות להשוואה עם השרידים הארכאולוגיים בתוך האתר.

באתרים ארכאולוגיים ניתן למצוא בדרך כלל חפצי עתיקות וממצאים שונים. ממצאים אלו הם למשל שרידי בתים, כלים מחרס, אבן ועצם, קברים, עצמות אדם ובעלי חיים, וחומרים טבעיים שהובאו לאתר. כאשר מתבצעת באתר חפירה ארכאולוגית חומרים אלה נאספים באופן שיטתי, נלמדים ומשרטטים את השימוש באתר זה בעבר.

Megiddo
האתר הארכאולוגי תל מגידו

בישראל

אתרים ארכאולוגיים רבים בישראל נמצאים בתוך גנים לאומיים, פארקים ושמורות טבע. על-פי חוק העתיקות תשל"ח (1978) אתר עתיקות הוא אתר שהוכרז רשמית על ידי רשות העתיקות כשטח המכיל עתיקות. כיום ידועים בישראל למעלה מ-22,000 אתרי עתיקות[1], אך נוספים עשויים להתגלות בעתיד. אתרי עתיקות מתגלים בסקרים שיטתיים או נושאיים, פיקוח על ידי מפקחי רשות העתיקות, בעת פעולות פיתוח שונות ברחבי הארץ וגם באופן אקראי על ידי אנשים שונים. יש אתרי עתיקות שנחפרו ויש שלא, החוק אינו מבדיל ביניהם ולכולם אותה חשיבות וכולם מוגנים על ידי החוק. גם אתרים שאינם ידועים ומתגלים בעתיד מוגנים על ידי חוק העתיקות. על-פי חוק העתיקות אסור לפגוע באתר עתיקות בשום צורה שהיא.

ראו גם

  • רשימת אתרים ארכאלוגיים
  • רשימת אתרים ארכאולוגים בארץ ישראל

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רשימת אתרי עתיקות נבחרים באתר רשות העתיקות
אום טובא

אום טובא (בערבית: أم طوبا) היא שכונה ערבית במזרח ירושלים ליד צור באהר, צפונית מזרחית לבית לחם, עם אוכלוסייה של 4,000 איש. בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, סופחה אום טובא לירושלים, וכיום היא חלק ממנה. בהתבסס על ממצאים ארכאולוגיים, מזוהה אום טובא כעיר המקראית נטופה (Netophah).

בין בתי הכפר שרידים ארכאולוגיים הכוללים בורות חצובים, שרידי פסיפסים ומערות. בפאתי הכפר אתר ארכאולוגי מוזנח - חרבת זעקוקה.

איי חוף דור ומעגן מיכאל

איי חוף דור ומעגן מיכאל הם קבוצה של חמישה איים שמהווים חלק מרכס הכורכר המערבי שנפרד מהחוף בשל תהליכי גידוד. שמות האיים הם שחפית, דור, טפת וחופמי הממוקמים ממערב למושב דור ואי היונים הממוקם ממערב למעגן מיכאל. האיים משמשים כאתר קינון לעופות מים ובהם שחפית ים ושחף צהוב רגל. בנוסף צומח על האיים אוכם חופי שהוא צמח בר בסכנת הכחדה בישראל.

שמורת טבע איי חוף דור ומעגן מיכאל כוללת את חמשת האיים הללו והעלייה עליהם אסורה. השמורה הוכרזה ב-26 בנובמבר 1964 ושטחה 21 דונם.

על האי שחפית שגודלו 120 על 60 מטר לערך, נמצאו שרידים ארכאולוגים הכוללים שרידי רצפת פסיפס, יסודות של מבנים ושמונה גומות שנחצבו בסלע וחרסים מהתקופה הביזנטית.

בנוסף למערכת האקולוגית השלמה שמתקיימת על האיים, סביבתם ידועה גם בממצאים הארכאולוגים שנמצאו מתחת לים. התגלית המפורסמת ביותר הייתה הספינה העתיקה ממעגן מיכאל מלפני כ-2,400 שנים, שהתגלתה בשנת 1985 באקראי על ידי חבר משק מעגן מיכאל שצלל בקרבת אי היונים במרחק של פחות משבעים מטרים מהחוף. ארבע שנים אחרי שנחשפה, נשלתה הספינה מהים והובאה למכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי שבאוניברסיטת חיפה ונחשבת לספינה השמורה ביותר מבין הספינות שהתגלו עד כה בים התיכון.

מול האיים על החוף נמצא תל דור, אתר ארכאולוגי שהיה מיושב מתקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה הרומית.

מוזיאון המזגגה שבקיבוץ נחשולים מציג רבים מהממצאים של האזור: עוגנים, אילי ניגוח, תותחים וחלקי ספינות שנטרפו במימי המפרצים הרדודים שבקרבת האיים, וכן ממצאים מחפירות תל דור.

ארכאולוגיה

ארכאולוגיה (ביוונית עתיקה: ἀρχαιολογία, הלחם בסיסים של ἀρχαῖος, ארכיוס - "עתיק" ו-λογία, לוגיה - "תורה") היא התחום המדעי החוקר את עברה של התרבות האנושית על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע חומרי וסביבתי. הנתונים שנאספים הם אדריכלות, כלים וחפצים, כמו גם שרידי אנשים, שרידי בעלי חיים וצמחים, ועוד. מטרתה של הארכאולוגיה היא תיעוד והסבר של מקורות התרבות האנושית והתפתחותה, היסטוריית התרבות, ההתנהגות האנושית והאקולוגיה האנושית.

הארכאולוגיה היא שדה המחקר היחיד שיש לו שיטה ותאוריה עבור איסוף ופירוש של מידע על העבר הפרהיסטורי האנושי, ויכולה גם להרים תרומה משמעותית להבנה של החברות בזמן ההיסטורי. הארכאולוגיה נחשבת לעיתים (בעיקר בצפון אמריקה) כתחום השייך או משיק לאנתרופולוגיה בגלל התמקדותה באדם. תתי-תחומים של האנתרופולוגיה משלימים את ממצאי הארכאולוגיה, בעיקר אנתרופולוגיה תרבותית (שחוקרת את הממדים ההתנהגותיים, סמליים, והחומריים של התרבות), בלשנות (שחוקרת את השפה, כולל המקור של השפה וקבוצות של שפות), ואנתרופולוגיה פיזית (החוקרת את האבולוציה של האדם לפי שרידי האדם עצמו - עצמות, שיניים וכדומה). תחומים אחרים גם משלימים את הארכאולוגיה, כמו פלאונטולוגיה (המחקר של החיים הקדומים), הכוללת פלאוזואולוגיה ופלאובוטניקה, גאוגרפיה, גאולוגיה, היסטוריה, היסטוריה של האמנות, ולימודים קלאסיים.

הארכאולוגיה תוארה כתחום שמגייס את המדעים על מנת להאיר על מדעי הרוח.

במחקר של תרבויות עתיקות פחות, שנצפו ונחקרו על ידי חוקרים מערביים, הארכאולוגיה קשורה לאתנוגרפיה. כך הוא המצב בחלקים גדולים מצפון אמריקה, אוקיאניה, סיביר, ומקומות אחרים. במחקר של תרבויות שהיו בעלות כתב או שהיו להם שכנות כאלה, ההיסטוריה והארכאולוגיה משלימות אחת את השנייה עבור הבנה רחבה יותר של ההקשר התרבותי השלם.

מקום בו מתקיימת חפירה או מחקר שדה ארכאולוגי אחר מכונה אתר ארכאולוגי, והעוסק בארכאולוגיה נקרא ארכאולוג.

בניאס (אתר ארכאולוגי)

בניאס הוא אתר ארכאולוגי בו נמצאים שרידיה של עיר קדומה שהתקיימה בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הרומית. האתר ממוקם למרגלות הר החרמון, בשמורת טבע נחל חרמון. בתוך האתר נמצאים מעיינות מהם נובעים רוב מי נחל חרמון הנקרא גם "בניאס".

אזור נחל הבניאס, והמערה הטבעית הגדולה המצויה במקורות הנחל, היה תמיד בעל חשיבות אסטרטגית, הן בשל המים השופעים בו כל ימות השנה, ופוריותו הרבה, והן בשל היותו מעבר נוח מאזור החרמון לאזור רמת הגולן, ונקודה חשובה על הציר שבין ערי החוף לדמשק.

ג'לג'וליה (אתר ארכאולוגי)

ג'לג'וליה היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי מזרחית לג'לג'וליה סמוך לכביש 6. באתר נחשף יישוב מתקופת הפלאוליתית התחתונה השייך לתרבות האשלית המאוחרת.

גשר בנות יעקב (אתר ארכאולוגי)

גשר בנות יעקב הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי שנמצא כמה מאות מטרים מדרום לגשר בנות יעקב בגדה המזרחית של נהר הירדן. באתר נמצאו ממצאים חשובים מהתרבות האשלית של התקופה הפלאוליתית התחתונה, שגילם כ-790,000 - 690,000 שנים לפני זמננו לפי שיטות פלאומגנטיות.

באתר התגלו שרידיו של פיל ישר-חט, שנטבח בידי האדם הקדמון, ככל הנראה הומו ארקטוס. לצדו נמצאו כלים מסותתים מצור ובזלת ובול עץ ששימשו לטביחת הפיל. באתר נמצאו ריכוזים מובחנים של שבבי צור שרופים וזרעים שרופים בכמה שכבות ארכאולוגיות רצופות. ריכוזים מובחנים כאלה יכולים להיות רק שרידים למדורות שהצית האדם כאשר ישב באתר, וכך מהווים את אחת העדויות הקדומות בעולם לשימוש האדם הקדמון באש. סביב המדורות פזורים שבבי אבן ושרידי עצמות יונקים, זוחלים ודגים שהושלכו שם בעת היישוב במקום. ממצאים אלה מאפשרים לשחזר את התזונה המגוונת של האדם בתקופה כה קדומה - במקרה זה דיג שפמנונים ואיסוף סרטנים מאגם החולה הקדום. באתר נמצאו גם מאובני בעלי-חיים רבים, חלקם עם סימני חיתוך או הכאה מכלי-אבן, הכוללים בין השאר קרנפים, היפופוטמים, בקר קדום, יחמורים, איילים, סוסים וצבאים. כמו כן נמצאו באתר כלי-אבן אשליים רבים. לא התגלו מספיק מאובני אדם לזיהוי ודאי של המין - רק שני שברים של עצמות ירך - אך בסבירות גבוהה מדובר בהומו ארקטוס.

באתר נמצאו מינים רבים של צמחים בהם; שושנת מים קוצנית, שקד בר, אלת הפיסטוק, אלה אטלנטית, אלון התבור, אלון מצוי וערמון.

הר גריזים (אתר ארכאולוגי)

האתר הארכאולוגי בהר גריזים הוא אתר עתיקות השוכן בראש הר גריזים שבשומרון, בתחומי קריית לוזה. באתר זה שרידי בנייה מרשימים המיוחסים למקדשים השומרונים מהתקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית.

התרבות הירמוכית

התרבות הירמוכּית היא תרבות ארכאולוגית מהתקופה הנאוליתית הקרמית שהתקיימה בערך בין השנים 6400 - 5800 לפנה"ס, לפי תאריכי פחמן 14 מכוילים. התרבות הוגדרה לראשונה באזור שדות שער הגולן, והיא קיבלה את שמה על שם נהר הירמוך הזורם בסמוך. זוהי התרבות הראשונה שעשתה שימוש בכלי חרס בפרה-היסטוריה של ארץ ישראל בפרט ואחת מהעתיקות שעשו בהם שימוש באזור הלבנט בכלל. עוד ידועים באתרי תרבות זאת מבני חצר גדולים, באר, חפצי אמנות ועדויות לכלכלה חקלאית הנסמכת על גידול צמחי תרבות וחיות משק.

זימבבואה

רפובליקת זימבבואה (באנגלית: Republic of Zimbabwe, לשעבר רודזיה הדרומית) היא מדינה ללא מוצא לים בחלקה הדרומי של יבשת אפריקה. היא גובלת במוזמביק במזרח, דרום אפריקה בדרום, בוטסואנה במערב וזמביה בצפון.

זימבבואה היא המדינה היחידה בעולם הקרויה על שם אתר ארכאולוגי – זימבבואה הגדולה.

חרן

חָרָן (Harran) היא עיר קדוּמה מהתקופה השׁוּמֵרִית והאַכָּדִית, ששכנה במעלה נהר הבַּלִיח שבטורקיה של ימינו. היא נזכרת בתעודות אַשׁוּרִיוֹת מהמאה ה-19 לפנה"ס, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, כמרכזם של שבטים נודדים בשם בני ימין. כיום זהו אתר ארכאולוגי הנמצא בטורקיה ליד הגבול הסורי, סמוך לנהר הפרת, ופוקדים אותה תיירים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ.

יער ריחן

שְׁמוּרַת יַעַר רֵיחָן הוא שמורת טבע המהווה את אחת השמורות החשובות ביותר במרחב העצום של השומרון חסר היערות. היער נמצא בצפון השומרון ליד כפר אום א-ריחאן והיישובים ריחן וטל מנשה. בתחום השמורה נמצאות שתי בריכות מים עונתיות קטנות שאחת מהן צמודה לבית היערן. באזור אתר ארכאולוגי על שטח של 30 דונם ובו שרידי עיירה מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל. ליד יער ריחן מצוי יער שקד, הסמוך ליישוב שקד. השטח הטרשי, שאינו נוח לעיבוד, והמרחק ממנו ליישובים השכנים, שאינו נוח לרועי צאן - גרמו לכך שהחורש נשמר בצורתו הטבעית: צפוף מאוד וניתן להלך בו רק בשבילים שהוכנו למטרה זו.

יפתחאל (אתר ארכאולוגי)

יפתחאל הוא אתר ארכאולוגי השוכן בגליל התחתון כחצי קילומטר מדרום למחלף המוביל על הגדה המזרחית של נחל יפתחאל. ליד האתר נמצא תל קטן ששמו הערבי הוא חירבת ח'אלדיה, שמזוהה עם העיר יפתח-אל המוזכרת בספר יהושע, יט, כז כחלק מנחלת שבט אשר. חשיבותו של האתר בממצאים שנתגלו בו מהתקופה הנאוליתית.

מקדשי אבו סימבל

אבו סימבל (בערבית: أبو سمبل או أبو سنبل) הוא אתר ארכאולוגי ביישוב אבו סימבל בקרבת הגבול מצרים-סודאן, הכולל שני מקדשים מתקופת השושלת ה-19 במצרים העתיקה, אשר נחצבו בסלע בנוביה. המקדשים נבנו במאה ה-13 לפנה"ס על ידי רעמסס השני. האתר כולל מקדש גדול המוקדש לרעמסס השני ומקדש קטן יותר צפון מזרחית לגדול המוקדש לאשתו החשובה של רעמסס, נפרטרי ולאלה חתחור. אבו סימבל הוכר בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.

מתחם הפירמידות בגיזה

מתחם הפירמידות בגיזה או הנקרופוליס של גיזה הוא אתר ארכאולוגי השוכן על רמת גיזה, במרחק קצר מקהיר שבמצרים. מתחם זה של מונומנטים עתיקים שוכן במרחק של כ-8 קילומטרים מהעיר גיזה שעל הנילוס, ובמרחק של כ-25 קילומטרים בכיוון דרום-מערב ממרכז קהיר. הפירמידה הגדולה של גיזה, המצויה במתחם זה, היא המונומנט היחיד שנותר משבעת פלאי תבל.

נווה דוד (אתר ארכאולוגי)

נווה דוד הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל, בתוך העיר חיפה. האתר ידוע בשל הממצאים העשירים מהתרבות הכבארית הגאומטרית, שהם בני כ-18,000 – 15,000 שנים לפני זמננו. ציידים לקטים בני מיננו (האדם הנבון) ישבו במחנה בתקופה זו, שלהי עידן הקרח האחרון, והותירו אחריהם קבורות, כלי אבן ועצמות מאובנות של בעלי חיים.

חשיבותו של האתר כפולה: זהו אחד האתרים העשירים ביותר בישראל מהתרבות הכבארית הגאומטרית. בנוסף, חקירתו מתעדת את אחד המחנות הארעיים האחרונים לפני הופעת יישובי הקבע שחלה מיד לאחר מכן, בשלב התרבות הנאטופית באותו אזור.

נחל אורן (אתר ארכאולוגי)

נחל אורן הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל, על המדרון הצפוני של נחל אורן במוצאו אל מישור חוף הכרמל. האתר כולל מערה (מערת אורן) ומשתרע בעיקר על המדרון שמשתפל ממנה. סלילת כביש 721 פגעה בחלקו התחתון. חשיבותו של האתר נובעת משני גורמים: זהו אחד המקומות היחידים בלבנט בו מתועד המעבר בין התקופה האפיפלאוליתית לתקופה הנאוליתית, דהיינו מאורח חיים של ציד ולקט לאורח חיים חקלאי; וזהו אחד מהאתרים העשירים ביותר של השלבים המאוחרים של התרבות הנאטופית, תרבות המעבר המגשרת בין התקופות האלה.

סוסיתא (אתר ארכאולוגי)

סוסיתא הוא אתר ארכאולוגי הנמצא על גבעה במורדות רמת הגולן, כ-2 ק"מ מזרחית לכנרת. במקום שכנה העיר סוסיתא אשר הוקמה על כל שטח רמת ההר ונוסדה כעיר מדינה (פוליס) ככל הנראה באמצע המאה ה־2 לפנה"ס בידי הממלכה הסלאוקית. ההר מוקף מצוקים מכל עבריו ומחובר באוכף במזרחו לשאר רמת הגולן. רומו המרבי 144 מטר מעל פני הים. לעיר היו שני מעגנים בכנרת. הקדום והראשי מבין המעגנים נבנה בין קיבוץ עין גב וכפר הנופש עין־גב של ימינו. שרידי שוברי הגלים של המעגן נחשפים מעת לעת כאשר מפלס הכנרת נמוך במיוחד. העיר השתייכה לדקאפוליס (עשר הערים) שהיו קשורות יותר בתרבותן ליוון ולרומי מאשר לאוכלוסייה השמית בסביבתן.

מקור השם סוסיתא בארמית הוא תרגום שמה היווני של העיר - היפוס (יוונית: Ἵππος). סברה אחת היא, כי מקור שמה של העיר שאוב מצורת ההר שיש ומשווים לו חלקי צוואר וראש של סוס. שמה הערבי של העיר הוא קלעת אל־חוצן - מצודת הסוס. סברה נוספת לגבי מקור השם שטרם אוששה היא שקבוצת חיילים ממעמד הפרשים היו מייסדיה של העיר ומכאן שמה.

שבטה

שבטה היא אתר ארכאולוגי השוכן בין ניצנה לשדה בוקר שבנגב. שבטה הייתה מיושבת בין המאה ה-1 למאה ה-9, עת שכנה על דרך הבשמים העתיקה ולאחר מכן הייתה יישוב חקלאי. האתר הוא גן לאומי. בשנת 2005 הוכרזה שבטה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם חלוצה, עבדת וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

שמורת עין תאו

שְׁמוּרַת עֵין תְּאוֹ (עין ג'חולה) היא שמורת טבע מוכרזת בעמק החולה, המורכבת ממעיין העתק הנובע למרגלות הרי נפתלי מתוך מערה, בריכת מים, וחורשת עצי אלה אטלנטית עתיקים. גודל השטח המוכרז הוא 30.65 דונם. השמורה הוכרזה ב-9 בנובמבר 1967. שטח נוסף המיועד להרחבת השמורה נמצא בתכנון מתקדם.

הבריכה שאליה מתנקזים מי המעיין אינה בריכה טבעית. בריכה זאת נחפרה על ידי אנשי קיבוץ כפר גלעדי בשנות ה-50 של המאה ה-20 כדי שתשמש מקור מים זמין לשדות שחברי הקיבוץ עיבדו בסביבת המעיין. טמפרטורת מי הבריכה היא קבועה ונעה בין 23-21 מעלות. חום זה מאפשר לקיים במי הבריכה מינים של בעלי חיים וצומח נדירים. במי הבריכה נמצאים חסרי חוליות נדירים וצמחים כמו נופר צהוב וקַרְנָן טָבוּל שהם צמחים מוגנים הקרנן טבול נמצא בסכנת הכחדה בישראל. בנוסף צומחים במי הבריכה מיני דגנים נוספים. הבריכה מוקפת בצמחי מים כמו פטל קדוש, שנית גדולה, גומא פפירוס וצמחים נוספים. בנוסף צומחים סביב הבריכה עצי תאנה. בתוך הבריכה חיים גם דגי נאווית כחולה. הכניסה לבריכה אסורה, כדי לשמר את הצמחייה ובעלי החיים הנדירים.

מדרום לעין תאו התגלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 אתר ארכאולוגי תל תאו. האתר התגלה בעת הרחבת כביש 90. באתר שנחפר נמצאו שכבות ארכאלוגיות מתקופות שונות.

עצי האלה האטלנטית העתיקים שנשמרו, נמצאים בשטח בית הקברות של הכפר ג'חולה שמנע את הפגיעה בהם. במרחק לא רב מהשמורה נמצא מתקן שאיבת מים של קיבוץ כפר גלעדי. ליד המתקן נמצאת בריכת מים קטנה שבה מותר להתרחץ.

השמורה נמצאת ממערב לכביש 90. הגישה לשמורה היא מדרך עפר היוצאת מכביש 899, כ-50 מטר מצומת כ"ח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.