אתניות

אתניות נקבעת על פי מוצא משפחתו של אדם. היא מבוססת על המאפיין התרבותי המקושר לקבוצה חברתית מסוימת של בני אדם. לרוב כשמתואר מוצאו של אדם, יצויין היכן נולד, והיכן הוריו וסביו נולדו (דוגמה: אם נולדתי בארה"ב לסבים שנולדו בסקוטלנד אז אני ממוצא סקוטי).

ישנו גם מצב שבו המוצא יכול גם להתפרס על פני מדינות שונות ואינה חייבת להתרכז במדינה אחת בלבד (דוגמה: קוריאני הוא אדם שעלול להגיע או מצפון קוריאה או מדרום קוריאה).

היהודים, בנוסף לדתם, הם גם צאצאים לאחת משלוש תת-קבוצות ייחודיות של מוצא אתני: יהודים-אשכנזים, יהודים-ספרדים, ויהודים-מזרחים.

אתניות לעומת גזע

לעתים רחוקות, אתניות שאינה מדוייקת תהא חופפת גם למושג "גזע", שכן היא נסמכת על מוצא משותף רחב יותר של הקבוצה התרבותית (דוגמה: לבן/אסיאתי/לטיני/מזרח-תיכוני/אפריקאי).

בעוד אתניות וגזע הם מושגים קרובים, המושג אתניות נעוץ ברעיון של קבוצה חברתית, אשר חולקת זהות לאומית, שבטית או דתית, ובעלת מאפיינים משותפים, כגון שפה ומסורת תרבותית כרקע. בניגוד לאתניות, גזע הוא מונח מסַוֶג בו נעשה שימוש לחלוקת האנושות לקבוצות בעלות זיקה של מוצא משותף, לרוב על בסיס מאפיינים פנוטיפיים (מראה חיצוני) מובחנים. בעקבות השפעתן ההרסנית של תורות גזע שונות, נמצא השימוש במונח גזע תחת מתקפה. הביקורת טוענת, כי המונח "גזע", משקף תהליך היסטורי של הבניה חברתית. דהיינו, החלוקה לגזעים היא מלאכותית, ומסתמכת על מאפיינים חיצוניים חסרי חשיבות, כך שלגזעים בבני אדם אין ממשות ביולוגית, אלא הם נוצרים ככאלה כתוצאה מתהליכים חברתיים, תרבותיים והיסטוריים. בעקבות כך, המושג אתניות הפך למושג מוביל, על חשבון המושג "גזע".

אתניות לאומית

במאה ה-19 החלה להתפתח האידאולוגיה הפוליטית של אתניות לאומית, שהיא צורה של לאומיות, שבה המדינה שואבת לגיטימציה פוליטית מאתניות. כך, המושג המעורפל גזע, נקשר יחד עם לאומיות. שתי דוגמאות קיצוניות לחברות המתרכזות סביב קשרים אתניים ניתן למצוא בקרב האימפריה הגרמנית (18711918) ובגרמניה בתקופת הרייך השלישי. השאיפות האימפריאליסטיות של הממשל הגרמני נומקו בכך שהשתלטות על שטחים היא למעשה שליטה מחדש באדמות שהיו "מאז ותמיד" מאוכלסות בגרמנים מבחינה אתנית. גם ההיסטוריה של הבלקן הייתה רצופה במלחמות על רקע אתני. בהקשר זה, המושג אתניות משמש גם כדי להצדיק קשרים היסטוריים. בעידן הפוסט-מודרני, אתניות אינה רק מקשרת בין פרטים לאומה ספציפית, אלא מתמקדת בעבר ובתרבות המקשרים בין פרטים שונים היוצרים יחד קבוצה חברתית.

המושג אתניות יכול להתייחס לקבוצת לאום ייחודית, אך כזו שמתקיימות בה זהויות ומסורות קבוצתיות שונות. דוגמה לכך היא הממלכה המאוחדת, שבה הבריטים הם בעצם שילוב של מספר לאומים אתניים שונים ביחד: האנגלים, הסקוטים, הצפון-אירים והוולשים.

קבוצה אתנית

קבוצה אתנית היא קבוצת אנשים, המזדהים זה עם זה, או המזוהים על ידי אחרים, על בסיס של גבולות, לרוב מוּלדים, המבחינים אותם מקבוצות אחרות. גבולות אלה יכולים להופיע במספר צורות כגון: מוצא, היסטוריה, גבולות של שפה, כלכלה, תרבות, דת, פוליטיקה וכדומה. עקב גבולות אלו, ישנן קבוצות שמבחינה ביולוגית החברים בהן קרובים יחסית, אך זה אינו הכרח להיווצרות קבוצה אתנית.

מאפיין נוסף של קבוצה אתנית הוא רצף לאורך זמן, מבחינת ההיסטוריה של הקבוצה והעתיד הצפוי לה. הרצף נוצר על ידי העברה מדור לדור של השפה, המנהגים, מוסדות ומסורות.

מבחינה פוליטית, קבוצות אתניות אינן בהכרח בעלות שאיפות להקמת מדינה משלהן. בישראל, הצר'קסים או הדרוזים הם, מבחינה זו, קבוצות אתניות. לעומת זאת, היהודים פעלו כקבוצת לאום על בסיס האתניות היהודית המשותפת להשגת מדינה בארץ ישראל. גם אותן קבוצות בין יהודי העולם שלא ראו עצמם כשותפים לאידאולוגיה הציונית על גווניה השונים, רואים עצמם כבעלי אותו מוצא יהודי.

ראו גם

לקריאה נוספת

אוקראינים

האוקראינים (באוקראינית: Українці) הם עם סלאבי הדובר את השפה האוקראינית הנמנה עם קבוצת העמים הסלאביים המזרחיים ומקורם באוקראינה. אוכלוסייתם היא השישית בגודלה באירופה. יש הכוללים עימם גם את הרוסינים משום הדמיון הרב בניהם.

אוכלוסיות משמעותיות של אוקראינים מתגוררים בקנדה (1,209,085), ארצות הברית (939,759) וברזיל (כ-500,000[דרוש מקור]). בנוסף, ברוסיה, באלרוס, מולדובה, פולין וקזחסטן קיימת אוכלוסייה גדולה יחסית ממוצא אוקראיני.

איטלקים

איטלקים (באיטלקית: Italiani), עם וקבוצה אתנית לטינית שמוצאה בדרום אירופה, מחצי האי האיטלקי וסביבתו; מרוכזים כיום בעיקר באיטליה, אם כי נפוצו במידה רבה גם לשאר מדינות מערב אירופה, דרום אמריקה וצפונה. שפתם היא האיטלקית על הדיאלקטים השונים שלה ודתם היא, במידה מכרעת, נצרות קתולית.

כדוברי שפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו של חצי האי האיטלקי במהלך ההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים של מטבעות או סוגי יינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" ולאי "איטלי".

בעוד שבאיטליה עצמה ישנם כ-56 מיליון איטלקים "אתניים", הרי שהפזורה האיטלקית נפוצה בכל העולם כמעט; כ-750,000 חיים בשווייץ, כ-28,000 חיים בסן מרינו, וקבוצות קטנות יותר מתגוררת גם בסלובניה וקרואטיה. פזורה איטלקית נכבדת הרבה יותר קיימת גם בארצות הברית, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, קנדה, בלגיה, אוסטרליה, בריטניה, צרפת וגרמניה (ראו הרחבה בטבלה).

העם האיטלקי הצמיח מתוכו, בעיקר בתקופת הרנסאנס, אישים שהיו לגדולי האומנים והאמנים, אנשי רוח, הממציאים, המדענים והמשוררים בכל הזמנים; בהם ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, מונטוורדי, ויואלדי, רוסיני, ג'וזפה ורדי, דנטה אליגיירי, ג'ובאני בוקאצ'ו, מקיאוולי, לואיג'י פיראנדלו, מרקו פולו, כריסטופר קולומבוס וגוליילמו מרקוני (ראו רשימה מלאה בקטגוריה:איטלקים).

האיטלקים היהודים היו מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באירופה והצמיחו מתוכם אנשי תורה ורוח רבים.

ברחבי העולם זכו האיטלקים למוניטין של עם שמח וחם מזג שאוהב את הנאות החיים; שינה, אוכל משובח, יין, לבוש אופנתי וערכי משפחה.

אמריקה המרכזית

אמריקה המרכזית או אמריקה התיכונה הוא שמה של רצועה גאוגרפית צרה בדרומה של אמריקה הצפונית ומצפונה של אמריקה הדרומית. היא גובלת בצפון עם מקסיקו, במערב עם האוקיינוס השקט, בדרום עם קולומביה ובמזרח עם הים הקריבי.

שטחה של אמריקה המרכזית הוא כ-540,000 קמ"ר, ואוכלוסייתה מונה כ-42 מיליון נפש. רוחבה (מרחק חוף האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי אחד מן השני) נע בין 540 ק"מ ל-50 ק"מ. האקלים הוא טרופי לח.

בריטים

הבריטים (באנגלית: Britons או British people) הם לאום, השוכן בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד.

הזהות הלאומית הבריטית היא מורכבת, כיוון שהממלכה המאוחדת כוללת ארבע אומות נפרדות - אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד (וכן נכללות בה יחידות גאוגרפיות קטנות יותר). האנגלים, הסקוטים והוולשים הם קבוצות אתניות וכן אומות בפני עצמן, לצד היותם חלק מהאומה הבריטית.

מאז היווצרה של הממלכה המאוחדת כיחידה פוליטית ב-1707, מחזיקים תושבי האיים הבריטיים בזהות "שכבתית", שיכולה להתבטא בצורות שונות. בקוטב האחד מצויים אלה שזהותם העיקרית היא הסקוטית, האנגלית או הוולשית (במידה פחותה בהרבה, הצפון-אירית). המשתייכים לקוטב זה רואים בזהותם הבריטית עניין פורמלי גרידא, ולעיתים אף רוחשים איבה לעמים הבריטים האחרים. בקוטב הנגדי מצויים אלה שרואים עצמם קודם-כל כבריטים, ובזהותם הנוספת (סקוטית, למשל) כזהות אזורית בלבד, שחשיבותה משנית. בין שני הקטבים מצויים הבריטים הרואים בשתי הזהויות (ולעיתים יותר מכך) זהויות דומות במעמדן. סקר שערכה הממשלה הבריטית ב-2001 אמד את שיעור התושבים המגדירים עצמם כבריטים[1]. נמצא ש-31 אחוזים מתושבי בריטניה (ללא צפון אירלנד) הגדירו עצמם כבריטים בלבד, 15 אחוזים הגדירו עצמם כבריטים ובנוסף לכך משתייכים לאחת האומות המרכיבות את בריטניה, וכ-49 אחוזים השתייכו רק לאחת האומות. (5 אחוזים השיבו תשובות אחרות). בקרב מיעוטים אתניים, שיעור המזדהים כבריטים היה גבוה משמעותית באשר בקרב לבנים.

מידת ההזדהות הגבוהה ביותר עם הלאום הבריטי מצויה בקרב תושבי צפון אירלנד הפרוטסטנטים, שרבים מהם ממוצא אנגלי או סקוטי. התושבים הקתולים, שהם ברובם ממוצא אירי, רואים עצמם כאירים. רק מיעוט, משתי הקבוצות, רואה את זהותו המרכזית כזהות צפון-אירית נבדלת.

תושבי הממלכה המאוחדת מונים (נכון ל-2007) כ-60 מיליון נפש. מניינם של תושבי מדינות אחרות שמוצאם בריטי מוערך בכ-100 מיליון.

על-פי מפקדי אוכלוסין שבהם נשאלו התושבים למוצאם נמצא שכ-36 מיליון תושבים בארצות הברית טענו למוצא בריטי, כ-17 מיליון באוסטרליה (רוב האוכלוסייה), כ-10 מיליון בקנדה, כ-2.3 מיליון בניו זילנד וקרוב ל-300 אלף באירלנד. מלבד מדינות אלה, יש אוכלוסייה משמעותית של יוצאי בריטניה וצאצאיהם בדרום אפריקה (מספר ילידי בריטניה במדינה הוא כ-200 אלף, אין נתון רשמי על מספר הצאצאים לבריטים). ראשיתן של האוכלוסיות ממוצא בריטי במדינות אלה, ושל אוכלוסיות קטנות יותר במדינות אחרות, היא בתקופה שבה נשלטו על ידי האימפריה הבריטית. (אם כי חלק מהמדינות משכו הגירה בריטית גם לאחר עצמאותן). כיום ישנן גם אוכלוסיות של מהגרים בריטים בכמה מדינות מערב אירופיות, שהגדולה שבהן, בספרד, מונה קרוב למיליון נפש.

גאורגים

הגאורגים (בגאורגית: ქართველები, בתעתיק מדויק: כַּרתבֶלֶבּי) הם אומה או קבוצה אתנית, שמקורה בקווקז, ויושבים ברובם ברפובליקה של גאורגיה. הקבוצה האתנית הגאורגית (כישות יחידה) היא אחת הקבוצות האתניות העתיקות בעולם. הגאורגים הם חלק מהעמים האיברו-קווקזיים (იბერიელ-კავკასიელი ხალხები), והם מסווגים במשפחת העמים הדרום-קווקזיים מבחינה לשונית ותרבותית. לשפה הגאורגית מסורת ספרותית עשירה, והאלפבית הגאורגי הוא אחד מארבעה-עשר האלפביתים הייחודיים הקיימים בעולם כיום. ההיסטוריה הסוערת של גאורגיה לוותה במאבק לאומי מתמיד לקיומה ולשימור העצמי שלה. למרות זאת, אומה עתיקה זו הצליחה לשרוד אחרי מספר פלישות של כוחות חיצוניים במשך 4,000 שנים.

בעבר נקראו בעברית בשם גרוזינים, בתעתיק משפות מזרח אירופאיות.

גרמנים

הגרמנים הם קבוצה אתנית, שחבריה חולקים במשותף תרבות, שפה, היסטוריה ומוצא. חלק ניכר מן הגרמנים שייכים למסגרת המדינית הגרמנית, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שהגרמנים החיים בה מכונים "Bundesdeutsche" - גרמנים של המדינה (ובמסגרות מדיניות קודמות "Reichsdeutsche" - גרמנים של הרייך). גרמנים החיים מחוץ לגרמניה מכונים "Volksdeutsche", גרמנים אתניים, בני העם הגרמני.

בעולם קיימים כ-100 מיליון אנשים הדוברים גרמנית כשפת אם, וכ-75 מיליון מהם מגדירים עצמם כגרמנים. ישנם בין 75 ל-80 מיליון אנשים ממוצא גרמני שאינם דוברים גרמנית כשפת אם, לרוב בארצות הברית, בברזיל, בארגנטינה, בפרו, בצרפת ובקנדה. השייכות לתרבות הגרמנית והדיבור בשפה הגרמנית אינם מהווים לעיתים קריטריון מספיק להגדרה כגרמני. כך, למשל, רואים עצמם האוסטרים כקבוצה נפרדת, על אף שהם דוברים גרמנית, ושייכים מבחינה היסטורית לתרבות הגרמנית. ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, מאז איחודה של גרמניה, במהלך המאה ה-19, ואירועי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הביאו לתנודות ביחס לתת קבוצות אתניות כדוגמת האוסטרים, שלעיתים משייכים עצמם לקבוצה הגרמנית, ולעיתים מבדילים עצמם ממנה.

מספרם של הגרמנים בעולם הוא אפוא בין 75 ל-160 מיליון, תלוי בקריטריונים המיושמים להגדרת האדם כ"גרמני". בארצות הברית, 43 מיליון איש, או כ-15.2% מהאוכלוסייה, הצהירו כי מוצאם גרמני, במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2004.

דמוגרפיה של אוסטריה

מדינת אוסטריה מנתה לפי מפקד אוכלוסין האחרון שנערך בשנת 2001 כ-8,032,587 בני אדם כשמתוכם 88.6 הם דוברי גרמנית (96% בווארית ו- 4% אלמאנית) בעוד ש-11.4% הנותרים מדברים שפות אחרות. דוברי השפות שאינן גרמניות באוסטריה מתחלקים לשתי קבוצות: אלו שמשתייכים לטריטוריות רשמיות לשעבר של בית הבסבורג ומיעוטים אחרים אשר הגיעו לאוסטריה כתוצאה מהגירה. בתחילת שנת 2017 מנתה אוכלוסיית אוסטריה כ-8,773,686 תושבים.

טורקמנים

טוּרְקְמֶנִים הוא הכינוי הניתן לשבטי נוודים שהתאסלמו וחדרו לתוך העולם המוסלמי. מרבית הטורקמנים נמנו עם שבטי האוע'וז. הטורקמנים היו אחד ממקורות כוחה של האימפריה הסלג'וקית, אך אחרי שזו התבססה עמדו מנהגיהם הנוודיים בסתירה לשאיפות השלטוניות של הסולטאנים הסלג'וקים.

הפשיטות של הטורקמנים לתוך האימפריה הביזנטית היו הגורם העיקרי לפרוץ קרב מנזיקרט. אסיה הקטנה החלה להיקרא "טורקיה" בעקבות המספר הגדול של הטורקמנים שנכנסו אליה בעקבות ניצחון אלפ ארסלאן הסלג'וקי על הקיסר הביזנטי רומאנוס הרביעי דיוגנס בקרב זה במאה ה-11.

אחרי כיבוש סוריה וארץ ישראל בידי מלכ שאה, בנו של ארסלאן, הגיעו טורקמנים גם לשם. הם מוזכרים במאה ה-12 בספרי היסטוריה מוסלמים ובספרות הצלבנית כרועים-נוודים, כלוחמים בצד המוסלמי נגד הצלבנים, וכמגדלי סוסי קרב אשר נקראו גם הם "טורקמנים". לאחר מכן הם מתוארים גם בספרי מסע של תיירים וצליינים אירופיים מהמאה ה-13 ואילך.

בימי המנדט הבריטי חיו בארץ ישראל כ-2000 טורקמנים, חלקם כרועים-נוודים בדומה לבדואים, וחלקם בכפרי קבע קטנים – אבו זריק ליד קיבוץ הזורע של היום, נע'נע'יה בתחום המושב מדרך עוז של היום, וליד אלאוע'זין באזור כפר ברוך של ימינו. לאחר קרב משמר העמק ברחו תושבי הכפרים לג'נין.

טטרים

העם המכונה טטרים (בטטרית: татарлар; ברוסית: татары) הוא כיום אומה טורקית-מוסלמית המונה כשבעה מיליון בני אדם, החיה בעיקר ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר. ריכוז גדול של הטטרים נמצא ברפובליקה הרוסית טטרסטן, שבירתה היא קאזאן. כן גרים טטרים גם בחלקים אחרים של רוסיה וגם בקזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן, אלטאי ובארצות הקווקז. הטטרים הקווקזיים היגרו לקווקז בזמן גירושי סטלין ואף קודם לכן, כיום קיימת קהילה של כ-30 אלף טטרים באזרבייג'ן ומספר בלתי ידוע בגאורגיה וארמניה.

מדיארים

המדיארים (או מגיארים, magyarok) או הונגרים הם עם הדובר שפה אוגרו-פינית ששורשיו הרחוקים בהרי אורל ובסיביר המערבית, אשר נדד במאה השמינית ובמאה התשיעית לספירה מערבה, והתיישב באזור הונגריה דהיום. צאצאי שבטי נוודים לוחמים אלו שהתערבבו עם בני אוכלוסיות אחרות - סלבים, גרמנים, קומנים ועוד - מהווים את רוב תושבי הונגריה כיום, כמו גם מיעוט חשוב מתושבי המדינות השכנות – סלובקיה, רומניה, סרביה, אוקראינה וכו'. הם נקראים בפי עמים אחרים גם "הונגרים". המושג "הונגרי" הוא גם כן שם עתיק שמקורו בשם של שבט מערבות אסיה. הוא התקשר מאוחר יותר לשם המדינה "הונגריה", ובמשטרים הונגריים שונים - שעודדו התבוללות של קבוצות אתניות אחרות, קיבל גם מובן של "אזרח הונגריה" או "דובר הונגרית", בעוד ש"מדיארי" - הצביע על שייכות אתנית טהורה יותר, ממוצא "הונגרי-שורשי". בשפה ההונגרית משתמשים כיום רק בשורש "מדיארי" בשני המובנים – האתני-לשוני והמדיני: השפה המקומית נקראת "שפה מדיארית" (magyar nyelv), ואילו הונגריה מכונה "ארץ המדיארים" (Magyarország). בשפות אחרות משתמשים בשם "הונגרים" (Hungarians, Hongrois, Ungaren), הן לציון בני העם המדיארי והן לציון אזרחי הונגריה או ילידי הונגריה.

מוזיקה עממית

מוזיקה עממית (באנגלית: Folk music, או מוזיקה אתנית, על-פי הכוונה המקורית של הביטוי) מוגדרת במספר אופנים: כמוזיקה העוברת מפה לאוזן, כמוזיקה של המעמדות הנמוכים וכמוזיקה שאין לה מחבר ידוע. המונח של המוזיקה העממית עומד בניגוד לסוגות הנכללות במוזיקה הקלאסית ובסוגות של מוזיקה מסחרית כגון מוזיקת הפופ. המוזיקה העממית היא חלק מהפולקלור הכולל גם רכיבים תרבותיים נוספים.

מקורו של המונח "מוזיקה עממית" הוא במאה ה-19, וכיום יש הטוענים כי זהו מונח אנכרוניסטי מערבי-אירופוצנטרי, המתייחס למוזיקה שכביכול מיועדת לאנשים פשוטים ומבוצעת על ידם. יש המרחיבים את המוזיקה האתנית גם למסורות המוזיקה של התפילה ומוזיקה השייכת למנהגים ולפולחן הסובבים את הדת והמסורת.

מוזיקה עממית התחילה וגם שורדת בחברות שעוד לא הושפעו מתקשורת ההמונים ומהמסחור של התרבות. בדרך כלל כל הקהילה נטלה בה חלק וכדי להופיע לא נדרשה מומחיות או ידע מוזיקלי מקצועי. את המוזיקה העממית למדו בעל פה ולכן שירי העם והמחולות עברו גילגולים רבים והשתנו מדור לדור.

המוזיקה העממית כוללת שירי פולחן, שירי חג, שירי אהבה, שירי מלחמה, שירי ערש, נעימות וריקודי עם.

במאה ה-19 החלו מלחינים להתעניין במוזיקה העממית ושילבו אותה ביצירותיהם. בקהילות השונות הופצו שירי עם שתיארו את החיים

וכך נוצרו מסורות וסגנונות עממיות. חקר המוזיקה העממית הביא גם להתפתחות של איסוף שירים ומנגינות עממיות באופן נרחב. המחקרים על המוזיקה העממית גילו שרוב ממציאי המוזיקה העממית הם אנשים כפריים.

במוזיקה האתנית נהוג להשתמש בקישוטים רבים כגון סלסולים רבים, למשל אם יופיע אותו צליל פעמיים יוכנס סלסול בין הצלילים. במוזיקה האתנית גם מרבים בקוורטות מקבילות כקישוטים.

המוזיקה העממית של העמים דוברי האנגלית מכונה מוזיקת פולק והיא זכתה במחצית השנייה של המאה ה-20 לעדנה מחודשת בארצות הברית כאשר הפכה לסוגה מוזיקלית פופולרית בקרב הדור הצעיר והשפיעה רבות על מוזיקת הרוק והפופ.

מונגולים

המונגולים הם קבוצה אתנית-לינגוויסטית ממרכז וצפון אסיה המונה כ-10 מיליון אנשים. מרבית הקבוצה מתגוררת בסין (בעיקר במונגוליה הפנימית ובשינג'יאנג) למרות שמדינת הלאום של המונגולים היא מונגוליה, אך קיימים מיעוטים גם ברוסיה ובמדינות החברות לשעבר בברית המועצות. קבוצה השייכת למונגולים מתגוררת בבוריאטיה, רפובליקה בפדרציה הרוסית. למונגולים תרבות ושפה משותפת, הידועות כקבוצת השפות המונגוליות.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

מרכז אסיה

מרכז אסיה הוא אזור גאוגרפי ביבשת אסיה. ישנן מספר הגדרות למרכז אסיה ולארצות והמדינות הנכללות באזור זה. ההגדרה השכיחה ביותר היא חבר המדינות (לשעבר ברית המועצות) האסייתיות הנמצאות בין הים הכספי לסין. אזור זה מוקף כולו ביבשה ואין ממנו גישה ישירה לאוקיינוסים.

ההגדרה הרשמית של הממשל הסובייטי הייתה המדינות אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן וקירגיזסטן ואילו השימוש הנפוץ מייחס גם את קזחסטן כחלק מאזור זה. הגדרה אחרת של אונסק"ו מתייחסת גם למרכז אסיה כאזור גאוגרפי שאינו תלוי בגבולות מדיניים ופוליטיים הכולל גם שטחים נרחבים של המדינות רוסיה, מונגוליה, סין, הודו, פקיסטן, אפגניסטן ואיראן. הגדרה זו מבוססת על גאוגרפיה, קבוצות אתניות ותרבויות קרובות והיסטוריה של האזור.

סלאבים

סלאבים במובן המודרני של הביטוי, הוא כינוים הכולל של עמים וקבוצות אתניות שונות החולקות מוצא משותף, דבר המתבטא גם בשפתם ותרבותם, ומתגוררים כיום בעיקר במזרח אירופה, הבלקן, מרכז אירופה, סיביר ושטחי ברית המועצות לשעבר. מספרם מוערך בכ-360 מיליון ברחבי העולם.[דרוש מקור] ניתן לחלק את הסלאבים על בסיס לאומיותם או שפתם, שביניהן קיימת לרוב חפיפה.

ההשערה הרווחת כיום היא כי השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים דוברה בין נהרות פריפיאט, אמצע נהר הדנייפר וחלקו העליון של נהר הדניסטר. משערים כי יש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

על העמים הסלאביים המודרניים הבולטים נמנים רוסים, פולנים, אוקראינים, סרבים, צ'כים, בולגרים, בלארוסים, קרואטים, סלובקים, בוסניאקים, סלובנים ומקדונים.

הרוסינים הם מיעוט סלאבי בדלן החי בעיקר בקרב סלאבים אחרים. מוצאם מרוס הקרפטית, אולם מאז רבים מהם נדדו מחוץ לרוס הקרפטית וכיום מתגוררים הונגריה, סרביה, קרואטיה ובוסניה והרצגובינה. ישנה קהילה רותנית גדולה בארצות הברית (כ-600,000 איש בשנת 1980)[דרוש מקור] וקהילה בקנדה.

קבוצת אתניות סלאביות נוספות, החיות כמיעוט ללא מדינה, הם הסורבים, המתגוררים בגרמניה והליפובנים, המתגוררים ברומניה.

קבוצות אתניות רבות כמו פינים, גרמנים, מונגולים, טורקים, בולגרים (הכוונה לעם טורקי קדום ולא לבולגרים של ימינו), יוונים ועוד נטמעו בחלקם בשבטים הסלאביים במשך השנים וחברו יחדיו ליצירת הלאומים הנוכחיים במרכז אירופה, מזרח אירופה ודרום מזרחה של אירופה.

סקוטים

הסקוטים הם תושביה המקוריים של סקוטלנד. הסקוטים מורכבים מקבוצות אתניות שונות דוגמת הפיקטים, גאלים, בריטונים ואחרים. כיום נהוג לקרוא בשם "סקוטים" לכל תושביה של סקוטלנד או לצאצאי הסקוטים.

צאצאי סקוטים רבים מתגוררים מחוץ לסקוטלנד. סקוטים רבים מתגוררים בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, ובארצות אחרות.

רומניה

רומניה (ברומנית: România (מידע • עזרה)) היא רפובליקה בצפון-מזרח חצי האי הבלקני, הנמצא בדרום-מזרח אירופה. המדינה גובלת עם אוקראינה בצפון וגם בדלתת הדנובה בדרום; עם רפובליקת מולדובה במזרח, עם הונגריה במערב, ועם סרביה ובולגריה בדרום לאורך נהר הדנובה. כמו כן, בדרום מזרח הארץ יש לרומניה רצועת חוף לאורך הים השחור. בשנת 2004 הצטרפה רומניה לברית נאט"ו וב-2007 גם לאיחוד האירופי.

רומנים

הרומנים הם קבוצה אתנית החיה כיום בתחום המדינות רומניה ומולדובה. רומנים חיים במדינות נוספות, בהן אוקראינה, ארצות הברית וסרביה.

רוסים

רוסים הם עם סלאבי מזרחי. רובם מתגוררים ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר; כמו כן יש קהילות של מהגרים רוסים ברחבי העולם, המונח הנפוץ בשפה האנגלית (Russians) מכנה רוסים גם אנשים ממוצא אתני לא רוסי אשר התגוררו בתחומי ברית המועצות והם דוברי השפה הרוסית. בישראל נוהגים להשתמש במונח "רוסים" בהתייחסות לעולים ובני משפחותיהם שהגיעו לישראל בשנות ה-90, שרובם ממוצא יהודי, אם כי חלק ניכר מהם ממוצא סלאבי.

מקור האומה הרוסית בשבטים שאיכלסו את הנסיכויות העתיקות שנקראו בשם המשותף רוס (Русь) - רוס של קייב, רפובליקת נובגורוד וכולי. כיום נקראים בשם "רוסים" צאצאי השבטים הסלאביים שהתגבשו סביב מוסקבה ונובגורוד; השבטים של רוס הדרומית התגבשו לאוקראינים והשבטים של מערב רוס לבלארוסים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.