אתנה

אתנה (או אתיני, יוונית: Αθηνά) היא אלת החוכמה, המלחמה, האמנות והצדק במיתולוגיה היוונית.[1] כמו כן הייתה אחראית על שמן הזית ועל האריגה. במיתולוגיה הרומית מופיעה כמינרווה. מתוארת לרוב כנושאת כידון, מגן עם תבליט פניה של מדוזה (שהיא קיבלה מפרסאוס לאות תודה על שעזרה לו במשימתו) יוצגה על ידי ינשוף, ולוותה על ידי אלת הניצחון, ניקה. אתנה מעולם לא הייתה ילדה, ובקעה מראשו של זאוס, בוגרת, כשהיא חמושה בנשק. היא בתולה תמידית (פרתנוס). הפרתנון באתונה, יוון הוא מקדשה המפורסם ביותר. לאתנה מעולם לא היה בן זוג או מאהב. לפי הרודוטוס, אתנה הייתה אלה ממוצא ברברי - כלומר לא יוונית.

אתנה
Bust Athena Velletri Glyptothek Munich 213
אתנה
ראשה של אתנה, מהמאה השנייה לפנה"ס, אשר עמד במקדש בתל נהרון (צפון בית שאן), כשהשיש מן האי תסוס שבים האגאי. מוצג כיום במוזיאון ישראל.
Athena Parthenos Altemps Inv8622
העתק יווני מעשה ידי אנטיוכוס מהמאה הראשונה לפנה"ס של פיסלו של פידיאס מהמאה החמישית לפנה"ס אשר עמד במקדש אתנה שעל האקרופוליס.
Athena type Velletri
"אתנה לבושת הקסדה". העתק רומי מהמאה הראשונה לפנה"ס, של פסל יווני מהמאה החמישית לפנה"ס. מוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז.
Athena Herakles Staatliche Antikensammlungen 2648
אתנה (מימין) והרקולס (משמאל). כד יווני, 480 - 470 לפנה"ס.
Ac.parthenon5
הפרתנון באתונה - מקדש האלה אתנה.
Vienna Pallas closeup
אתנה, פסל נאו קלאסי הניצב בחזית הפרלמנט האוסטרי בווינה.

היסטוריה

אתנה הייתה אלה באזור יוון וטורקיה עוד לפני בואם של היוונים. שמה נגזר משפה קדומה מאזור מיקנה, ופירושה - אבוד. אתנה מתקשרת לרוב עם העיר אתונה, במקור - צורת הריבוי של אתנה, כיוון שהיא הייתה האלה המגינה של העיר, בתקופה העתיקה של יוון.

בפנתאון האולימפי, אתנה לא נולדה מיחסים שבין אל לאלה, אלא מראשו של זאוס (מיחסיו עם הענקית מטיס), והייתה לבתו האהובה ביותר. הולדתה מתוארת במספר גרסאות שונות. באחת, זאוס שכב עם מטיס הענקית, אך רק לאחר מכן החל לחשוש מהתוצאות שכן הייתה נבואה (שקרית) שצאצא של מטיס, ידיח את זאוס מכס האולימפוס, אולם היה זה מאוחר מדי; מטיס הרתה. בייאושו, זאוס שאב אותה לתוך ראשו דרך נחירו, היא החלה מיד בהכנת גלימה וקסדה לילדתה העתידית. קולות הפטיש בזמן שהכינה את הקסדה גרמו לזאוס כאבים חזקים, והפייסטוס, פרומתאוס, ארס, פאלימון או הרמס (תלוי באיזה מקור מדובר) ביקע את ראשו של זאוס בגרזן מינואי דו-ראשי ("לאבריס"). כתוצאה מכך בקעה אתנה מראשו, בוגרת וחמושה בנשק רב, וזאוס עצמו לא סבל רבות מהאירוע.

אף על פי שהייתה אלת המלחמה, בשונה מארס, אשר היה חמום-מוח ולא מהימן בקרב, התרכזה אתנה באסטרטגיה וטקטיקות. אתנה עזרה ליוונים במלחמת כנגד טרויה, ליוותה את אודיסאוס החכם בדרכו הביתה, והייתה פטרוניתו.

אתנה באמנות

אתנה מתוארת באמנות הקלאסית כאישה הלובשת שריון, נושאת רומח ומגן עם ראשה של הגורגונה מדוזה מוטבע עליו וכן, נושאת בכף ידה את אלת הניצחון והתחרות ניקה בצורה זו היא תוארה בפסל הזהב והשנהב המפורסם של פידיאס בפרתנון באקרופוליס שבאתונה - "אתנה פרתנוס". פסל זה אבד במהלך ההיסטוריה (כנראה נבזז בידי הרומאים). כמו כן, חייתה המלווה של אתנה הוא ינשוף, סמל לחוכמה, היושב על אחת מכתפיה.

בעבודות מוקדמות יותר, כמו בדיוקנות של אתנה על אגרטלים, האלה מתוארת עם כמה מתכונותיה המינואיות, כגון כנפיים גדולות.

שמות נוספים

בתפקידה כשופטת במשפטו של אורסטס על רצח אמו, קליטמנסטרה (בו הוא זוכה מאשמה), אתנה קיבלה את הכינוי "אתנה אריא" (Athena Areia).

אתנה קושרה רבות עם האלה האגאית המקומית, אפאה (Aphaea). היא כונתה "אתנה ארגאנה" (Athena Ergane) כפטרונית של אומנים ופעלולנים.

פעמים רבות היא קושרה עם הכינוי "פאלאס אתנה". פאלאס הייתה דמות מעורפלת - לפעמים גבר, לפעמים אישה, אך תמיד בהקשר לאתנה. היא הרגה את פאלאס בשגגה, ולאחר מכן לבשה את עור העיזים שלו/ה המקושט עם נחשים שטניים, כקמע השומר עליה.

בפרתנון של אתונה סגדו לאתנה עם הכינוי "אתנה פרתנוס". בקרבות היא כונתה "אתנה פרומכוס". כמגינת ערים ברחבי העולם היווני נשאה את הכינוי "אתנה פּוֹליאַס" ("של העיר").

האסטרואיד 881 Athene שהתגלה על ידי מקס וולף נקרא על שמה.

מיתוסים

אריקטוניוס

לפי הביבליותקה (פסאודו-אפולודורוס), הפייסטוס ניסה לאנוס את אתנה אך כשל. זרעו נשפך על האדמה וכך נולד אריקטוניוס. אתנה אימצה וגידלה אותו, למרות שלא היה בנה. בגרסה אחרת, הזרע נחת על רגלה של אתנה, והיא ניגבה אותו עם פיסה של צמר ולאחר מכן זרקה על האדמה. וכך, אריקטוניוס נולד מהאדמה ופיסת הצמר. גרסה שלישית גורסת שהפיסטוס רצה להינשא לאתנה, אולם היא נעלמה ממיטת הכלולות, ולכן הוא פלט את זרעו על האדמה. אתנה נתנה לשלוש אחיות, הרסה, פנדרוסוס ואגלאולוס, את התינוק בקופסה קטנה, והזהירה אותן שלא לפתוח אותה לעולם. אגלאולוס והרסה פתחו את הקופסה אשר הכילה את המלך לעתיד של אתונה, אריקטוניוס. המראה גרם לשתיהן להשתגע ולבסוף שתיהן התאבדו על ידי קפיצה מהאקרופוליס.

גרסה אלטרנטיבית של אותו הסיפור גורסת שבזמן שאתנה הלכה להביא הר כדי להשתמש בו באקרופוליס, שתי האחיות פתחו את הקופסה. עורב שצפה בנעשה עף לאתנה וסיפר לה זאת. האחרונה התכעסה מאוד והפילה את ההר (כיום הר ליקבטוס). גם כאן, הרסה ואגלאולוס השתגעו, והתאבדו על ידי קפיצה מעל צוק.

אריקטוניוס הפך מאוחר יותר למלך אתונה, והביא לשינויים מועילים רבים בתרבות אתונה. בזמן שלטונו, אתנה הגנה עליו באדיקות.

אתונה

אתנה התחרתה עם פוסידון על תואר האל-פטרון של העיר אתונה. הם הסכימו שכל אחד יתן לאתונאים מתנה אחת והאתונאים יחליטו איזו מתנה הם מעדיפים. פוסידון הכה על האדמה בקלשונו, ומעיין התפרץ מהבקע, אך המים היו מלוחים מדי והאתונאים לא אהבו אותם. לעומתו, נתנה אתנה לאתונאים את עץ הזית הראשון שלהם. האתונאים (או מלכם, צקרופס) קיבלו את עץ הזית, והפכו את אתנה לפטרוניתם, כיוון שהעץ נתן להם מזון, שמן ועץ לבנייה. אתנה הייתה אלה פטרונית של ערים נוספות, המפורסמת שבהם היא ספרטה.

ארכנה

אישה בשם ארכנה התפארה שהיא אורגת טוב יותר מאתנה, אלת האריגה והאמנות, בין היתר. אתנה באה אליה מחופשת לאשה זקנה ואמרה לארכנה להתחרט על ההיבריס (חטא הגאווה) שלה, אולם ארכנה עשתה ההפך וקראה תיגר על אתנה. האשה הזקנה הסירה את תחפושתה והתחרות החלה. אתנה ארגה איור המתאר את סכסוכה עם פוסידון על העיר אתונה, בזמן שארכנה ארגה איור המתאר מעשים נועזים רבים של זאוס (בגרסאות מסוימות, אתנה ארגה איור המתאר את תפארת האלים וארכנה איירה איור המציג את האלים בצורה מביכה ופוגענית). אתנה כעסה מאוד ממיומנותה של ארכנה (התחרות מעולם לא הוכרעה), והנושא שבחרה, והכתה את ארכנה עם רגשות אשמה חזקים. ארכנה תלתה את עצמה, ואתנה הפכה אותה לעכביש הראשון.

פרסאוס ומדוזה

אתנה הנחתה את פרסאוס בכך שנתנה לו מספר חפצים שיעזרו לו בחיסולה של מדוזה, שהייתה אחת מהגורגונות, ומבטה הפך אנשים לאבן. לאחר חיסולה, אתנה זכתה בראשה של מדוזה, אותו הטביעה על מגנה.

הרקולס

אתנה הנחתה את הרקולס כיצד להוריד את העור מהאריה מנמאה, על ידי שימוש בציפורניו של האריה עצמו כדי לחתוך דרך עורו העבה. הרקולס הפך את עורו של האריה לבגד המסמל את האירוע, ביחד עם ענף עץ זית, בו השתמש בעת הקרב. אתנה עזרה להרקולס גם באירועים אחרים. היא עזרה לו לנצח גם את ציפורי סטימפליה, ביחד עם הפיסטוס.

טירסיאס וקאריקלו

אתנה עיוורה את טירסיאס לאחר שהוא ראה אותה רוחצת בעירום. אמו, קאריקלו, התחננה בפני אתנה שתבטל את העונש, אולם אתנה לא יכלה, ובמקום זאת העניקה לו יכולת נבואה.

לקריאה נוספת

  • אפי זיוסודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 235-256, ISBN 9789655525694

הערות שוליים

  1. ^ Peter Green (ed.), Helenistic History and Culture, University of California Press, 1993, p. 99
אודיסיאה

האוֹדִיסֵיאָה (Ὀδύσεια) היא אחת משתי היצירות האפיות היווניות הגדולות אשר מיוחסות להומרוס, לצד האיליאדה. השירה, המחולקת לעשרים וארבעה ספרים, או שירים, מתארת את מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, בשובו ממלחמת טרויה, לצד סיפורו של טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, אשר יוצא לחפש את אביו. במשך שני לילות בחברת אצילי הפאיאקים, מתאר אודיסאוס את הרפתקאותיו בעת המסע הארוך הביתה, שנמשך כמעט עשר שנים. לבסוף שב אודיסאוס לביתו ומחזיר לעצמו את השלטון באי, לאחר שקבוצת מחזרים חמדנית איימה לתופסו.

רוב החוקרים מתארכים את חיבור היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, לסוף המאה ה-9 או המאה ה-8 לפנה"ס. היצירה מופיעה במקום השמיני ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמניםבשפות מסוימות, ובמיוחד באנגלית, משמשת כיום המילה אודיסיאה לתיאור מסע ארוך ורב תלאות.

אות אתנה

אות אתנה (באנגלית: The Mark of Athena) הוא רומן-פנטזיה משנת 2012, שנכתב על ידי ריק ריירדן. הספר הוא השלישי בסדרת גיבורי האולימפוס. הספר מתמקד באנבת', פרסי, ליאו, פייפר, הייזל, פרנק וג'ייסון. הספר זכה לביקורות חיובות והיה לרב מכר, כמו הספרים האחרים בסדרה וספרי פרסי ג'קסון.

אלים אולימפיים

במיתולוגיה היוונית, האלים האולימפיים הם שנים-עשר האלים הראשיים השולטים בעולם. הם נקראים כך משום שמשכנם על הר האולימפוס, הגבוה שבהרי יוון. האולימפיים שונים מהאלים הכתוניים (אלי הארץ) באופיים, בדרך פולחנם, וביחסו של האדם אליהם.

לא כל האלים האולימפיים הם יווניים במוצאם, ולא לכולם שמות יווניים מקוריים. לחלק מן האלים נשתמר הפולחן הקדם-יווני, ואת חלקם עבדו בצורות אחרות. בתקופה מאוחרת יותר, הרומאים הושפעו מתרבות יוון והעתיקו מן המיתולוגיה היוונית את האלים האולימפיים, תוך הכנסת שינויים מעטים בשמות האלים ובדרכי פולחנם.

באמנות אפשר לזהות את דמויות האלים השונים על-פי סמלים מקובלים שהיו ידועים לכל – לבוש, בעל חיים או חפץ שנחשבו לסמליהם האישיים. האלים הופיעו לעיני בני האדם בגלגולי צורה ובצורות שונות.

אקדמיה

אֲקָדֶמְיָה היא מוסד לפיתוח, שימור והפצת הידע האנושי, בכל תחומי המדעים לסוגיהם. כיום מתייחס המונח בעיקר למוסדות להשכלה גבוהה.

ארטמיס

אָרְטֵמִיס (ביוונית: Άρτεμις) הייתה אלת הציד, חיות הבר, אלת הבתולות והירח ואחת משנים עשר (לא כולל האדס והסטיה) האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה בתם של ראש האלים זאוס והטיטאנית לטו. ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אל השמש, הרפואה, המוזיקה, השירה ואל האורקלים. ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה והסטיה. בקרב הרומאים היא נקראה דיאנה. בתקופות מאוחרות יותר זוהתה ארטמיס עם סלנה, אלת הירח, עם הקטה ואפילו תפסה את תפקידה של איליתיה כפטרוניתן של היולדות.

אתונה

אתונה (ביוונית: Αθήνα, אַתֶינַא; להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר הבירה של יוון, בירת נפת אתונה (Νομαρχίας Αθηνών) ומחוז אטיקה (Περιφέρειας Αττικής), וכן העיר הגדולה במדינה. מעבר להיותה מרכזה השלטוני של יוון, מהווה אתונה רבתי את מרכזה הכלכלי, הפיננסי, התעשייתי והתרבותי של המדינה.

נכון לשנת 2011, אוכלוסיית העיר מונה 664,000 תושבים, ברצף האורבני מתגוררים כ-3.1 מיליון ובאזור המטרופוליני כ-3.7 מיליון תושבים המהווים יותר משליש מתושבי המדינה. שטחה של העיר עצמה הוא 39 קמ"ר בלבד (להשוואה, שטחה של תל אביב כ-50 קמ"ר), אך הרצף האורבני מגיע ל-412 קמ"ר, ואילו שטח האזור המטרופוליני (מחוז אטיקה כולו) משתרע על פני 2928 קמ"ר.

העיר נקראה ככל הנראה על שם האלה אתנה והיא אחת הערים העתיקות בעולם, כשלזכותה היסטוריה מתועדת בת כ-3,400 שנה. לאתונה העתיקה נודעה השפעה תרבותית ופוליטית ברחבי כל העולם הידוע בעת העתיקה, והיא נחשבת לערש התרבות המערבית ולערש הדמוקרטיה. עקבות גדולתה של העיר ניכרים בה עד עצם היום הזה, במיוחד באקרופוליס השוכן בליבה, והעיר מהווה יעד תיירותי ראשון במעלה.

גורגונה

במיתולוגיה היוונית, הגורגונות (יוונית: γοργόνες, מילולית: "נוראיות", ולפי מקורות אחרים "שואגות בקול"; הן נקראות על שם גורגו - אלת הפחד והמגור) היו דמויות נשיות מפלצתיות ואכזריות בעלות שיער העשוי מנחשים חיים וארסיים, שנודעו ביכולתן לאבן את המביט בהן. לעיתים הן מתוארות כבעלות כנפיים מזהב, שריון קשקשים בלתי חדיר, טפרים מתכתיים וניבים חדים כמו של חזירי בר. הגורגונות, על פי סיפורי המיתולוגיה, חיות הרחק במערב, על-יד האוקיינוס, שם הן שומרות על פתח השאול. עם זאת, גרסאות מאוחרות יותר מתארות אותן חיות בלוב.

ב"איליאדה" וב"אודיסיאה" מאת הומרוס, מסופר על גורגונה אחת בלבד, שראשה היה קבוע במרכז שריון החזה של זאוס, ראש האלים. אולם, הסיודוס מתאר שלוש גורגונות: סתינו ("האדירה"), אריאל ("הנודדת למרחוק") ומדוזה ("המלכה"), וקובע שהן הבנות של אל הים הקדמון פורקיס ושל אשתו קטו. אוריפידס, לעומתו, מתאר את הגורגונות כיציר כפיה של גאיה, אלת האדמה, שיצרה אותן כדי לסייע לבניה הטיטאנים, במלחמתם נגד האלים.

מבין שלוש הגורגונות, רק מדוזה היא בת תמותה, ואכן, בסופו של דבר היא נהרגה על ידי הגיבור היווני פרסאוס, ואילו שתי אחיותיה הן בנות אלמוות.

הגורגונה מדוזה היא הגורגונה הידועה ביותר, ועליה נסבים רוב המיתוסים. ב"מטמורפוזות" מאת אובידיוס מסופר שרק למדוזה היה שיער עשוי מנחשים, וזאת בשל קללה שהטילה עליה אתנה, אלת החוכמה. המיתוס מספר שמדוזה הייתה אישה יפהפייה, בעלת תלתלי זהב, שפותתה על ידי פוסידון, אל הים, ותנתה אהבים עמו במקדשה של אתנה. אתנה, בזעמה על חילול מקדשה, הפכה את תלתליה הזהובים של מדוזה לנחשים, והעניקה לה מבט שמסוגל לאבן את היצורים החיים. בהמשך, אתנה התערבה שוב בגורלה של מדוזה, והעניקה ללוחם פרסאוס מגן, שהיה מלוטש כמו מראה, ובעזרתו פרסאוס היה יכול להתקרב אל המפלצת ללא פגע, כיוון שהוא הביט בהשתקפותה במראה ולא בדמותה האמיתית, ולקטול אותה עם החרב המעוקלת שקיבל מהרמס, שליח האלים. פרסאוס העניק את ראשה הכרות של מדוזה לאתנה, שהטביעה אותו על שריון חזה.

המיתוס היווני מספר שדם שנלקח מצדה הימני של גורגונה יכול היה להחזיר את המתים לחיים, ואילו דם שנלקח מצדה השמאלי היה רעל קטלני, שקטל חיים בהרף עין. אתנה העניקה בקבוקון של הנוזל המרפא לאסקלפיוס, אל הרפואה.

גיבורי האולימפוס

גיבורי האולימפוס (באנגלית: The Heroes of Olympus) היא סדרת המשך לסדרה רבת המכר "פרסי ג'קסון והאולימפיים". ספרי הסדרה עוסקים במיתולוגיה היוונית והרומית. הסדרה נכתבה על ידי ריק ריירדן. הספר הראשון בסדרה, "הגיבור האבוד", יצא לאור בארצות הברית ב-12 באוקטובר 2010, וזכה להכרה רבה. בהמשך יצאו גם הספרים הבאים בסדרה - "בן נפטון", "אות אתנה", ו"בית האדס". "דם האולימפוס" הוא הספר האחרון שחותם את הסדרה. הוא יצא באוקטובר 2014.

הומרוס

הוֹמֵרוֹס (ביוונית: Ὅμηρος) גדול משורריה של יוון העתיקה, שלו מייחסת המסורת את האיליאדה ואת האודיסיאה. אגדות יווניות מספרות שהיה עיוור. על שמו נקראים ההמנונים ההומריים, אך אלו לא חוברו על ידי הומרוס, אלא הם שירים בסגנונו. יצירות אפיות רבות אחרות יוחסו להומרוס.

מקובל לתארך את שתי השירות האפיות הגדולות של הומרוס למאה השמינית לפנה"ס. מדובר בשירה שבעל פה, אשר הועברה לראשונה אל הכתב באתונה בעת שלטונו של הטיראן פייסיסטראטוס, שחשש שהשירות תאבדנה, במאה השישית לפנה"ס. פיסיסטראטוס ציווה על כל זמר ומשורר נודד שהגיע לאתונה, לדקלם את כל מה שידע על שירת הומרוס בפני הלבלרים האתונאים. אלו רשמו כל גרסה וההדירו את האיליאדה והאודיסיאה כפי שהגיעו לידינו כיום. כמו כן, הוא יזם את הדקלום בציבור של האיליאדה והאודיסיאה כחלק מחגיגות הפאנאתנאיה, שנערכו באתונה לכבוד האלה אתנה, אחת לחמש שנים.

זאוס

במיתולוגיה היוונית, זֶאוּס (ביוונית: Ζεύς) הוא אל השמים, מטיל הרעם והברק, בכיר אלי האולימפוס ומלכם. זאוס הוא בנם של הטיטאנים קרונוס וריאה. הוא אחראי על המשפט, והוא אחת מדמויות המפתח במיתולוגיה היוונית בהיותו אביהם-מולידם של מרבית האלים החשובים וגיבורי המיתולוגיה. החיה המקודשת לזאוס היא העיט והעץ המקודש לו הוא אלון.

מקדשים הוקמו לכבודו בשטח נרחב של ארצות לחופו של הים התיכון, מאסיה הקטנה שבמזרח ועד סיציליה שבמערב. מוקד הפולחן המרכזי לזאוס היה באולימפיה שבאליס, שם נערכו לכבודו גם המשחקים האולימפיים העתיקים.

כיכר פיגאל

כיכר פּיגָאל (בצרפתית: place Pigalle) היא כיכר עירונית הממוקמת ברובע התשיעי של פריז בירת צרפת, לרגלי גבעת מונמרטר.

הכיכר ממוקמת במפגש שדרת קלישי ושדרת רוששואר

הכיכר קרויה על שמו של ז'אן-בטיסט פיגאל. בשל שמה של הכיכר, מכונה גם הרובע שסביבו "פיגאל".

בסוף המאה ה-19 הייתה הכיכר והרחובות הסמוכים לה מרכז של קהילה ספרותית ושל אינטלקטואלים. בייחוד נודע קפה נובל אתנה (Nouvel Athene) שהיה ממוקם בכיכר, שהיה מרכז לאמנים ואנשי רוח. הקפה נסגר בראשית המאה העשרים, וסגירתו היוותה סמל לניצחון האמנים הקוביסטים (שנהגו לשבת בבית המרזח לפין אגיל שעל גבעת מונמרטר) על האמנים הפורמליסטים של נובל אתנה.

כיום הכיכר היא מרכז של מכוני ליווי ומופעי חשפנות ובאזור הכיכר נפוצה זנות.

מדוזה (מיתולוגיה)

מדוזה (ביוונית: Μεδουσα) הייתה דמות נשית מפלצתית במיתולוגיה היוונית, שהמביט בה ישירות היה הופך לאבן. פירוש שמה ביוונית הוא "שומרת", "מגינה".

על פי סיפורי המיתולוגיה, מדוזה הייתה אחת משלוש הגורגונות, שהיו מפלצות מיתיות בעלות ידי מתכת, ניבים חדים ושיער העשוי מנחשים חיים וארסיים. אחיותיה של מדוזה, סתינו ("האדירה") ואריאל ("הנודדת למרחוק") היו בנות אלמוות, אך מדוזה עצמה הייתה בת תמותה, ואכן, בסופו של דבר, היא נהרגה על ידי הגיבור פרסאוס.

הגרסה הנודעת ביותר של המיתוס מספרת שמדוזה הייתה נערה יפהפייה, בעלת תלתלי זהב, שמצאה חן בעיניי פוסידון, אל הים, ונאנסה על ידיו במקדשה של אתנה, (אלת החוכמה ותכסיסי המלחמה). בין פוסידון לאתנה שררה יריבות רבת שנים, עוד מהזמן שבו העדיפו האתונאים את אתנה כאלה הפטרונית של עירם, על פני פוסידון. כיוון שכך, כשגילתה האלה שמקדשה חולל, היא קיללה את מדוזה, והפכה אותה למפלצת המוכרת, ששיערה נחשים ושהמביט בה מתאבן. לאחר מכן, מדוזה גורשה אל מעבר לאדמות ההיפרבוראניות, שבהן שרר אור שמש נצחי.

גורלה של מדוזה נחרץ כשהמלך פולידקטס הטיל על פרסאוס להביא לו את ראשה של מדוזה. לעזרתו של פרסאוס נחלצו אתנה והרמס, שליח האלים, שהעניקו לו, בין היתר, סנדלים מכונפים, מגל ומגן עם מראה בצידו הפנימי. על ידי הסתכלות בהשתקפותה של מדוזה במגן שלו יכול היה פרסאוס להתקרב אליה בבטחה, וכך הוא ערף את ראשה. מצווארה הכרות של מדוזה בקעו צאצאיה מפוסידון: הסוס המכונף פגסוס והענק כריסאור. פרסאוס השתמש בראשה של מדוזה כדי להציל את אנדרומדה מהמפלצת שאיימה עלייה, להרוג את פולידקטס ועל פי מספר גרסאות, גם לאבן את הטיטאן אטלס. לאחר מכן, העניק פרסאוס את הראש הכרות לאתנה, שהטביעה אותו על שריון חזה.

בימי קדם נהגו לטבוע את ראשה של מדוזה, לרוב עם נחשים מתפתלים במקום שיער ועם לשון מגיחה מבין הניבים, על דלתות בתים, קירות, מצבות, מטבעות, מגנים ושריונות חזה, מתוך תקווה להדוף את הרשע ולהשאירו מחוץ לטווח סכנה.

שמה של מדוזה הוענק, בין היתר, לספינה צרפתית מפורסמת ששקעה אל מול חופי סנגל ב-1816 (שמה הוא לה מדוז ואף צויר עליה ציור בשם רפסודת המדוזה מאת תאודור ז'ריקו), וכן לאסטרואיד 149 שהתגלה בשנת 1875. ראשה של מדוזה משמש גם כאחד מסמליו הרבים של בית האופנה ורסצ'ה.

המדוזה מופיעה גם כמפלצת בעולם הצללים של ממלכות נשכחות בספר "The last treshold" ועובדת בשביל דרייגו קוויק.

מינרווה

מינרווה הייתה אלת החוכמה, המסחר, האמנויות, המדע, המלחמה והאסטרטגיה הצבאית במיתולוגיה הרומית. כמינרווה מדיקה היא הייתה אלת הרפואה והרופאים. היא נחשבה לממציאת המספרים וכלי הנגינה. מקבילתה היוונית היא האלה אתנה, ומקבילתה האטרוסקית היא האלה מנרווה.

מינרווה הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, לצד דיאנה ווסטה. היא שמרה בקנאות על בתוליה, מעולם לא נישאה ולא העמידה צאצאים.

מינרווה הייתה בתו של יופיטר, שליט האלים. בדומה למיתוסים היוונים בנוגע לאתנה, גם המיתוס הרומי מספר שמינרווה לא נולדה בדרך הרגילה, אלא זינקה כאשה בוגרת וחמושה היטב מראשו של אביה; תמונה זו שבתה את לבם של סופרים ואמנים מערביים במשך כל הדורות.

מיתולוגיה יוונית

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה קיימים הרבה זמן, ומספרים בין היתר, על האלים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה ומפלצות למיניהם. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית, אך היא כוללת את הפולחן, אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מסתוריים.

רומא העתיקה, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים.

מנטור

מנטור (מיוונית: Μέντωρ) הוא אדם המשמש כיועץ או מדריך, לרוב בעל ניסיון עשיר בתחום התמחותו. הביטוי קרוי על שמו של מנטור, חברו של אודיסאוס, במיתולוגיה היוונית, ששימש כחונך לבנו טלמאכוס.

עכבישאים

עכבישאים (שם מדעי: Araneae) הם סדרה של פרוקי רגליים במחלקת העכבישניים. אין לבלבל בין שם הסדרה "עכבישאים" לצורת הרבים של המילה עכביש - "עכבישים".

לעכבישאים עד שמונה עיניים, שמונה רגליים והם חסרי כנפיים. החלק המרכזי של גופם בנוי משתי יחידות: יחידת ראש-חזה, שאליה מחוברות שמונה הרגליים, ויחידת בטן. זאת בניגוד לחרקים שלהם יש יחידת ראש, יחידת חזה ויחידת בטן, ושש רגליים וכנפיים (או כנפיים מנוונות) המחוברות ליחידת החזה.

רוב העכבישאים צדים חרקים על ידי לכידתם במלכודות - רשתות שהם טווים מהקורים שהם מייצרים.

הקורים הם חוטי חלבון חזקים מאד, הנוצרים באיברים הנקראים פטמות טוויה (באנגלית: Spinneret) הממוקם בחלק התחתון של בטן העכביש.

כל העכבישאים מייצרים קורים, אולם לא כולם משתמשים בהם כדי לטוות רשתות מורכבות. הקורים משמשים גם לטיפוס, לעטיפת טרף בתוך פקעת ולמטרות רבות אחרות.

ידועים קרוב ל-40,000 מינים של עכבישאים, אולם בשל יכולתם להסתתר מעיני כול, מעריכים כי מספר המינים גדול בהרבה. רוב העכבישאים הם ארסיים (למעט משפחות הגיבנניים (Uloboridae), ליפיסטידיים (Liphistiidae) והולרכאידה (Holarchaeidae) ), אולם רק כ-30 מהם ארסיים באופן קטלני לאדם. רוב העכבישאים לא ינשכו בני אדם מכיוון שבני אדם אינם טרפם, אולם חלקם עלולים לנשוך כאשר הם נתפסים.

העכביש בעל מוטת הרגליים הגדולה ביותר הוא ההטרופודה מאקסימה שמוטת רגליו מגיעה ל-30 ס"מ. העכביש הכבד ביותר הוא תראפוזה בלונדי שמשקלו מגיע ל-170 גרם.

פחד מוגזם מעכבישים מכונה ארכנופוביה.

פוסידון

פוסידון (ביוונית: Ποσειδών) הוא אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים ורעידות האדמה, הוא אחד משנים-עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. מוכר גם כאחד משלושת האלים המרכזיים והחזקים המכונים "שלושת הגדולים", לצד אחיו זאוס והאדס. בקרב הרומאים הוא נודע כנפטון.

פרתנון

הפרתנון הוא מקדש יווני הניצב על האקרופוליס של אתונה העתיקה והוא נחשב לבניין המפורסם ביותר מתקופת יוון העתיקה, ולאחד הבניינים המפורסמים ביותר בעולם.

הפרתנון נבנה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס כהודיה לאתנה, האלה הפטרונית של העיר, על ניצחון אתונה והיוונים במלחמת פרס-יוון. הבניין נקרא רשמית "המקדש של אתנה הבתולה", ושמו הפופולרי נגזר מהמילה היוונית לבתולה, "פרתנוס".

הפרתנון נבנה במקום בו ניצב מקדש קודם שנהרס על ידי הפרסים. מלבד היותו מקדש, שימש הפרתנון כבית אוצר, ומשנת 454 לפנה"ס נשמר בו האוצר של הליגה האטית-דלית, גוף פוליטי שמאוחר יותר הפך לאימפריה האתונאית. במאה ה-6 לספירה הוסב המבנה לכנסייה נוצרית, ובמאה ה-14 הוסב למסגד, לאחר שיוון נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. הסבתו ממקדש פגאני לכנסייה ומאוחר יותר למסגד סייעו לשימורו והישארותו שלם עד המאה ה-17. המבנה חרב חלקית בשנת 1687 לאחר התפוצצות מחסן תחמושת שנפגע מפגז במלחמה בין ונציה והעות'מאנים. במאה ה-19 נלקחו חלק מעיטוריו, לרבות האפריז המפואר שלו (הנודע כשיש אלגין), על ידי תומאס ברוס, הרוזן מאלגין ושגריר בריטניה לאימפריה העות'מאנית, והובאו לאנגליה. בשנת 1975 החל תהליך שחזור ושימור המבנה על ידי משרד התרבות היווני אשר נמשך עד היום.

על אף שכיום הפרתנון הרוס בחלקו הגדול, ניתן להתרשם מגדולתו ומיופיו. בתקופה בה היה הפרתנון שלם, הוא נחשב לכליל השלמות וייצג את פסגת האדריכלות היוונית ואת אתוס הסגנון הדורי אשר לפיו נבנה. מעבר ליופיו, נחשב הפרתנון לסמל של הדמוקרטיה האתונאית ומייצג את שיאה של התרבות היוונית הקלאסית בעת העתיקה.

הפרתנון, כחלק מהאקרופוליס של אתונה, הוכרז בשנת 1987 כאתר מורשת עולמית.

קדוש מגן

קדוש מגן של קבוצת אנשים מסוימת, בכנסיות נוצריות המאמינות בתיווך על ידי קדושים, הוא קדוש נוצרי שלו יחס מיוחד אל אותה קבוצה והחברים בה, והנחשב לקשוב יותר לתפילותיהם של אנשים אלה. קדוש מגן מקושר פעמים רבות למקומות גאוגרפיים - ממדינות, דרך ערים כפרים או רבעים ועד אתרים ספציפיים (כגון בית תפילה כלשהו או אתר טבע), למקצועות או עיסוקים (חיילים, בנאים, כוורנים, יוצקי שעווה וכו'), חולים במחלה או בעלי מום, ולקבוצות אחרות. קדושים מגנים רבים מופקדים על בריאותם של בעלי חיים (חיות בית, צאן, דבורים וכו'), אם כי ברור שהכוונה היא כי הם קשובים לבעליהם.

הקשר בין קדוש מגן לבין נושא פטרונותו עשוי לנבוע ממאפיינים שונים:

מאפיינים הקשורים בחייו – מקום לידתו, מותו או קבורתו, אזור פעולתו, עיסוקו, אופן מותו, (בדרך כלל בשל אמונתו הדתית) ועוד. לדוגמה פטריק הקדוש שפעל באירלנד הוא הקדוש המגן של מדינה זו ועמה; לוצ'יה הקדושה מסירקוזה היא הקדושה המגנה של סירקוזה בה נולדה ומתה.

באגדות ומסורות שנקשרו בו. לדוגמה, דיוניסיוס הקדוש שצעד כשהוא אוחז בראשו הערוף ברחובות פריז, הוא מגנם של הסובלים מכאב ראש.

על דרך של היקש או קביעה של מוסדות הכנסייה. לדוגמה פיאכריוס הקדוש (Fiachrius), מגנם של נהגי המוניות, נקבע ככל הנראה ככזה בשל כך שמוניות המרכבה הראשונות בפריז, חנו מחוץ למלון Hotel de Saint Fiacre בעיר הנושא את שמו. אגאתה הקדושה, אשר שדיה נכרתו בעת עינוייה, הפכה ככל הנראה בדרך של היקש גם למגנתם של יוצקי הפעמונים.

קביעה שרירותית לחלוטין. לדוגמה, גאורגיוס הקדוש הוא הקדוש המגן של יחידות גאוגרפיות ולאומיות שונות שלא היה בהן מימיו (אנגליה, קטלוניה, מוסקבה ועוד).יום חגו של קדוש מגן מצוין פעמים רבות על ידי אלה שהקדוש הוא מגנם, והדבר נכון במיוחד במקרה של קדוש מגן לאומי, שיומו הופך ליום חג לאותו לאום.

תופעה דומה של קישור בין ישות אלוהית לבין קבוצת בני אדם מוכרת גם בדתות לא מונותיאיסטיות ורווחה עד מאוד במיתולוגיה היוונית (דוגמה אחת מני רבות היא האלה אתנה שהייתה האלה המגנה של אתונה העתיקה), וברומא העתיקה שם רווחו אלי בית ומשפחה, ואלים אשר הופקדו על תחום מסוים (לדוגמה יאנוס שהופקד על שערים, דלתות, זמן ועוד).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.