אתונה העתיקה

אתונה העתיקה הייתה אחת הפולייס החשובות והמשפיעות ביוון העתיקה. אתונה הייתה אחת הפוליס המאוכלסות והגדולות ביותר ביוון. אלכסנדר פוקס מעריך את אוכלוסייתה בכ-300,000 נפש. שטחה כלל את אטיקה וגודלה היה כ-2,500 קמ"ר - מדינת ענק במונחים יוונים כשגודל רוב הפולייס לא עלה על כמה עשרות או לכל היותר כמה מאות קילומטרים רבועים.

אתונה היא אחת המקורות של הדמוקרטיה המערבית.[1] היצירה הספרותית של יוון הגיעה לפסגות עם הטרגדיות של סופוקלס, הקומדיות של אריסטופנס ויוצרים אחרים שפעלו באתונה כמו תוקידידס. סוקרטס, אפלטון, אריסטו ופילוסופים אחרים שפעלו באתונה הביאו את הפילוסופיה היוונית לפסגה. הפסלים של פידיאס היו בין היפים ובין המוערכים בכל רחבי האויקומנה - הארץ הנושבת בפי היוונים.

יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה
Akropolis by Leo von Klenze
האקרופוליס; ציור משנת 1846 מעשה ידי לאו פון קלנצה

היסטוריה

אתונה בתקופה הארכאית והקלאסית

אתונה נוסדה ככל הנראה סביב שנת 2000 לפנה"ס. כבר בתקופה המיקנית הייתה למרכז חשוב. הפלישה הדורית שהחריבה את התרבות המיקנית פסחה על אתונה והיא לא נפגעה, אך מעמדה נפגע והיא ירדה לדרגת עיירת שדה בלתי חשובה. בתקופה כלשהי שאין לנו תיעוד לגביה אוחדה אטיקה תחת הנהגתה של אתונה וכונן בה שלטון מלוכני.

המלוכה החזיקה מעמד במהלך רוב התקופה האפלה ובשלהיה עבר השלטון לידי האריסטוקרטיה המתפתחת. התפתחות זו התרחשה ברוב פולייס יוון וכמו ברוב הפולייס האחרות גם באתונה השתנתה צורת השלטון הרפובליקה האריסטוקרטית לטימוקרטיה שבה זכות הבחירה לא נובעת מייחוס אבות, אלא משומת הרכוש.

במאה ה-7 לפנה"ס פעל באתונה המחוקק דרקון שהעלה על הכתב את החוקים בני זמנו. משבר כלכלי היה הרקע לרפורמות של סולון שהיו צעד חשוב לכיוון הדמוקרטיה באתונה. הרפורמות שעיקרן היה העמקת הבסיס הדמוקרטי של המשטר וביטול שעבוד הגוף של הלווים עזרו להתגבר בצורה חלקית על המשבר. פייסיסטראטוס שפעל כ-30 שנה לאחר הרפורמות של סולון הצליח לתפוס את השלטון בעיר והפך לטיראן. שלטונו ושלטון בניו נמשכו עד סוף המאה ה-6 לפנה"ס.

EarlyAthenianCoin
מטבע מהמאה ה-5 לפנה"ס

אחרי נפילת הטירניה השלטון עבר לידי הכוחות הדמוקרטיים בראשותו של קליסתנס. קליסתנס יזם רפורמות אחדות בצורת המשטר שעזרו לבסס את הדמוקרטיה באתונה. צורת שלטון זו נשארה בעינה באתונה במשך כל ימי עצמאותה, למעט פעמים בודדות שבהן האוליגרכים הצליחו לתפוס את השלטון בעיר.

בעת שינוי המשטר באתונה שכנה חדשה ומאיימת התחילה להתדפק על דלתותיה של יוון. האיום הפרסי הגיע. אתונה הייתה מעורבת בצורה פעילה במרד האיוני והפרסים דרשו את כניעתה. משסירבה, נשלח צבא גדול להעניש אותה, אך האתונאים היו יכולים לצרה והפרסים נחלו מפלה בקרב מרתון שהתחולל בשנת 490 לפנה"ס.

הפרסים לא השלימו עם התבוסה ועשר שנים לאחר מכן ערכו פלישה רבתי המוכרת יותר בשם מלחמת פרס - יוון. גיס פרסי ענק שעלה פי שלושה על הגיסות היוונים ביקשו להשתלט על יוון. מוקדון וצפון יוון נכנעו לפרסים ללא מאבק. היוונים ניסו לבלום את הפרסים במעבר תרמופילאי, אך לא הצליחו לעמוד נגד הענק הפרסי בקרב תרמופילאי והפרסים שטפו את מרכז יוון והגיעו לשערי אתונה.

אתונאים תחת הנהגתו של תמיסטוקלס סירבו להיכנע ופינו את האוכלוסייה האזרחית לאי שכן ונתנו לפרסים לשרוף את עירם. למרות הנחיתות המספרית הצליחו היוונים להכות שוק על ירך את הצי הפרסי בקרב סלמיס ושנה לאחר מכן הביסו את הצבא הפרסי בקרב פלאטה אשר התחולל בבויוטיה (מרכז יוון). אחרי סילוק הפולשים, ביקשו האתונאים להעביר את המאבק לשטחי האימפריה הפרסית, אך הברית ההלנית בראשות ספרטה התפרקה כי האחרונה לא רצתה לסכן את פירות הניצחון בארץ לא נודעת. האתונאים החליטו להמשיך במערכה ללא ספרטה וכך נולדה הליגה האטית-דלית שהייתה הבסיס לאימפריה האתונאית הראשונה.

הליגה האטית דלית שנוסדה על מנת להמשיך את המלחמה בפרסים ולגאול את היוונים שגרו באיוניה מעול השלטון הפרסי. המלחמה הסתיימה בשנת 449. המלחמה עם הפרסים הסתיימה בחתימה על שלום קליאס. אף שלכאורה, הסיבה לקיום הברית חלפה מהעולם, האתונאים לא פיזרו את הברית, אלא העמיקו את שליטתם בה. עוד לפני סוף המלחמה, בשנת 454, העבירה אתונה את אוצר הברית מהאי דלוס לאתונה והתחילה להשתמש בכסף למטרותיה הפרטיות תוך כדי הצגה צינית של הדברים בתור מעשה שנועד לתרום לכל בעלי הברית. ערים שביקשו לפרוש מהברית נענשו ואפילו נשלחו מתנחלים (קלרוכים) שהורכבו מעניי אתונה שתפסו בכוח חלק מאדמות בעלי הברית הסוררות על מנת להענישן ולפקוח עין על המתרחש בערים אלו.

Acropolis Athens in 2004
הפרתנון על ראש האקרופוליס שנבנה ביוזמתו של פריקלס

בין העברת קופת האוצר לאתונה לבין פרוץ המלחמה הפלופונסית (431) אחז פריקלס בהגה השלטון ואתונה נהנתה משגשוג כלכלי ותרבותי. לעיתים מכונה תקופה זו "תקופת פריקלס". בתקופה זו נוצרו המונומנטים היפים שעמדו על האקרופוליס וחלק נכבד מהיצירה הספרותית של אתונה.

עם פרוץ המלחמה לא פסקה הפעילות התרבותית וקומדיות נוקבות שביקרו את השלטון המשיכו למשוך קהל רב. פריקלס נספה במגפת טיפוס הבטן בשנה השנייה למלחמה ובלי הדרכתו נסחפה אתונה להרפתקאות שהמיטו עליה אסון. במהלך המלחמה ארעה הפיכה אוליגרכית (411) בעיר והם הצליחו לתפוס את השלטון לתקופה קצרה, אך משלא עמדה לצדם תמיכת העם ויותר חשוב מכך התמיכה של הצי, אבדו את השלטון במהרה. ההנהגה הדמוקרטית של אתונה ניסתה להמשיך במלחמה, אך תוצאות המפלה בסיציליה היו חמורות והאוצר האתונאי התדלדל. אחרי תבוסה בקרב ימי גדול (406) אבד הצי האתונאי והעיר נאלצה להיכנע אחרי מצור בין שנתיים.

סעיפי הסכם השלום היו קשים מאוד לאתונה, אך היא הצליחה להשתקם מבחינה כלכלית ואפילו רכשה לעצמה חלק מבעלי בריתה הישנים. במהלך תקופה זו שוב עלו לשלטון האוליגרכים, הפעם בתמיכה ישירה של ספרטה, אך גם הפעם לא הצליחו לזכות באהדה ציבורית ותוך פרק זמן קצר חזרו הכוחות הדמוקרטיים וביססו את אחיזתם בעיר.

אתונה המשיכה לשגשג במהלך המאה ה-4 לפנה"ס והאקדמיה המפורסמת של אפלטון הוקמה בתקופה זו. למרות חידוש הברית עם חלק מבעלות בריתה הישנות, לא חזרה למעמד הבכורה שהיה לה בימיו של פריקלס. תוך כמה עשרות שנים אבדה גם את הברית השנייה והתרכזה במסחר.

עם עלייתו של פליפוס השני ניסתה להתנגד לו בהנהגתו של דמוסתנס, אך ניגפה בסופו של דבר בקרב כירונאה (338) ואבדה את עצמאותה לעד. גם תחת שלטון המלכים ההלניסטים השונים ולאחר מכן הרומאים הייתה למרכז תרבותי חשוב ושגשגה מבחינה כלכלית עד אשר נסגרה האקדמיה שלה, שנחשבה למעוז האחרון של הגות פגנית, בשנת 529 לספירה על ידי הקיסר הביזנטיני יוסטיניאנוס הראשון. אתונה חזרה לעמדת הבכורה עם קבלת העצמאות היוונית במאה ה-19 והפיכתה לעיר הבירה של המדינה הצעירה.

דת

Attica 06-13 Athens 50 View from Philopappos - Acropolis Hill
האקרופוליס

הדת באתונה לא הייתה שונה בהרבה משאר ערי-המדינה של יוון. לצד הפנתיאון היווני הרגיל, בדומה לשאר פולייס הייתה לעיר אלוהות ראשית שנחשבה למגנת העיר וגיבור מקומי. האלוהות הייתה אתנה ואילו הגיבור היה תזאוס.

תרבות

תיאטרון

דמוגרפיה ומעמדות

בדומה לפולייס אחרות ביוון העתיקה, ריבוד חברתי היה רווח באתונה. האוכלוסייה נחלקה לכמה שכבות, כשהחלוקה המידית הייתה לבני חורין בעלי זכויות (אזרחים), בני חורין בעלי זכויות מוגבלות (גרים - מטויקים) ועבדים. השכבה של האזרחים גם כן התחלקה למספר שכבות משנה לפי העושר הכלכלי. אף שנדמה, אולי, שהמטויקים נמנה עם השכבה הענייה באתונה, אין זה נכון באופן מוחלט. חלק מהם צבר נכסים רבים וחלק אחר התבלט בחיי הרוח ובתפקידים אחרים. אריסטו, למשל, נמנה עם מעמד המטויקים.

גם בתוך האזרחים עצמם הייתה חלוקה למעמדות, בעיקר בין האליטה ל"המון העם", שנקרא במקורות העתיקים באחד משלושה שמות: plethos (ההמון), hoi polloi (הרבים) או בכינוי המזלזל ביותר- ho ochlos (האספסוף). ההיסטוריון ג'וזיה אובר (Ober) חילק את האליטה באתונה לארבע תת-קבוצות: האליטה השלטונית, האליטה המחונכת (educated elite), האליטה הכלכלית והאליטה המעמדית (אצילים/אריסטוקרטים). כנגזרת מהגדרה זו, ניתן לציין כי באופן עקרוני, כל אזרח שאינו חלק מהאליטה נכלל בהמון העם.[2]

כלכלה

חקלאות וחרושת

ביסוד הכלכלה האתונאית עמדה החקלאות, כאשר הגידולים העיקרים היו זית לשמן, גפן ליין ותבואה (שרובה שעורה ומיעוטה חיטה). ענפי חקלאות משניים היו הדבש (מין המתיקה העיקרי בהיעדר הסוכר), גידול ירקות ולולי עופות. כמחצית האוכלוסייה הייתה כפרית.

בנוסף לחקלאות פרחה באתונה תעשייה זעירה, שהלכה והתקדמה בשיטותיה, ברמת ההתמחות שנהגה בה ובתפוקתה. המוצר האתונאי העיקרי היו כלי חרס, שהיו הטובים ביותר בכל העולם היווני. עוד עסקו בעלי המלאכה האתונאים, שהיו ידועים גם בשם באנאוסוי, בבורסקאות, בנגרות ובחרשות מתכת. גורם כלכלי משמעותי שהיה בבעלות המדינה היו מכרות הכסף ומחצבות השיש, שחולקו ליחידות קטנות והוחכרו לקבלנים פרטיים רבים, שהפיקו מהם חומרי גלם יקרים.

מסחר

שגשוגו של המשק האתונאי נשען במידה מכרעת על מסחר ובראש ובראשונה על סחר חוץ בדרך הים. הצי האתונאי שלט ברמה בימים החל במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס, וממילא סחר פנים-יווני בדרך היבשה לא היה מעשי, בגלל הטופוגרפיה ההררית של הארץ ומיעוט הדרכים הטובות. ענפי היצוא העיקריים היו שמן זית, יין וכלי חרס ותמורתם יבאה אתונה בעיקר עץ, ברזל ותבואה. מוצרי היבוא היו הכרחיים מאין כמוהם: אטיקה עצמה סיפקה רק כשליש מתצרוכת התבואה של תושביה והייתה תלויה במזון המיובא. העצים היו הכרחיים לייצור אוניות המלחמה והמסחר, שעליהן נשען כוחה של האימפריה האתונאית, והמתכות לייצור כלי זין ולתעשייה האזרחית. בנוסף לאלה ניתן היה להשיג בשוקי אתונה גם מוצרי מותרות רבים: שנהב מאפריקה, בשמים מסוריה, בשר מאיטליה ועוד. גם עבדים, סוסים, בד מפרשים ופפירוס היו בין מוצרי היבוא.

תפקידי המדינה במשק

מעורבות הממשלה במשק לא הייתה משמעותית, לפחות בכל הנוגע למסחר: מכס אחיד בשיעור נמוך של אחוז אחד נגבה על כל סחורה בנמל. מיסים ישירים לא היו נגבים, אלא בשעת חרום ועיקר הכנסות המדינה היו מהמסים ששילמו המדינות התלויות בה, ממס מקרקעין ומס שוק, מקנסות שהרבו בתי המשפט לגזור, מתשלומים שחויבו בהם הגרים והעבדים המשוחררים ומתנובת קרקעות המדינה. הוצאות הממשלה בעת שלום היו על משכורתם של נושאי התפקידים הציבוריים, על ארגון חגי הדת ואירועי התרבות, על בניין המקדשים, החומות ושאר מבני הציבור.

בנוסף על תפקידיה אלה לקחה הממשלה על עצמה גם תפקידים סוציאליים: העבירה תשלומים לנזקקים, ארגנה עבודות יזומות כדי לספק תעסוקה והעמידה רופאים לרשות הציבור על חשבונה. יתומים גדלו וחונכו גם הם על חשבון הקופה הציבורית וקרקעות שנכבשו בעת הרחבת האימפריה ניתנו חינם לאזרחים שלא היו בעלי קרקעות קודם לכן.

עבדות

העבדות הייתה בכלכלת אתונה גורם משמעותי אך לא עיקרי. רבים מהם היו מועסקים כמשרתים בבתי העשירים או עבדו כפועלים שכירים רגילים מחוץ לבתי אדוניהם. מיזם בניה או חרושת טיפוסי היה מעסיק כשנים או שלושה פועלים שכירים בני חורין על כל עבד, ועל פי רוב בתנאי עבודה סבירים, אולם העבדים שהועסקו במכרות המדינה אולצו לעמול בתנאים פיזיים קשים ביותר.

צבא אתונה

הצי המלחמתי

קודם לתקופה הקלאסית לא החזיקה אתונה בצי מלחמתי ראוי לשם. המפנה אירע הודות לתמיסטוקלס, אשר ב-484 לפנה"ס, על רקע מלחמתה של אתונה באייגינה ולנוכח איום הפלישה הפרסית ליוון, הנהיג את שיטת הטריאררכיה ויזם את בנייתן של החומות הארוכות ושל מאתיים טריארות במספנות אתונה; אוניות אלה נטלו חלק חשוב בניצחון היוונים על הצי הפרסי בקרב סלמיס (480 לפנה"ס), ניצחון שהציל את יוון כולה משעבוד.

בסיום מלחמת יוון-פרס, פרשה ספרטה מהנהגת הליגה ההלנית שלחמה בפרסים; במקומה הוקמה ליגה חדשה בראשותה של אתונה, הברית האטית, שפעלה לסילוק אחרוני המאחזים הפרסיים מן הים האגאי ולשחרור האיונים מעולו של מלך פרס. מסגרת מדינית-צבאית זו הפכה בתוך שנים אחדות לאימפריה ימית אתונאית משגשגת, שהצי המלחמתי האתונאי הוא משענה העיקרי. באמצעותו כפתה אתונה את מרותה על חברות הברית, גוננה על סחרה הימי הנפרץ, והגדילה את עושרה והשפעתה בעולם היווני. זהו תור הזהב של אתונה.

לצי המלחמתי ולמסחר הימי הייתה השפעה פוליטית וחברתית רבה באתונה גופה; גדל משקלם הפוליטי של המלחים והחותרים בני "המעמדות" הנמוכים המשרתים באוניות, והדבר השפיע על עיצובה והעמקתה של הדמוקרטיה האתונאית. עוצמתה הימית של אתונה, שגשוגה הכלכלי והתחזקות מעמדה ביוון היו הגורם למלחמה שפרצה בינה לבין ספרטה ב-431 לפנה"ס. כשלושה עשורים נמשכה המלחמה הפלופונסית בין ספרטה המעצמה היבשתית לבין אתונה - המעצמה הימית. קיומה של האימפריה האתונאית היה תלוי כל כולו בצי המלחמתי, ומשעה שניגף בידי הספרטנים בקרב ארגינוסאי, נאלצה להיכנע וירדה מגדולתה. בתקופת ההגמוניה של ספרטה הצליחה אתונה לכונן מחדש את עוצמתה הימית, אך היה זה בבחינת צל חיוור של העבר המפואר. ב-338 לפנה"ס נכבשה אתונה על ידי פיליפוס מלך מוקדון ואיבדה את עצמאותה.

הצי המלחמתי של אתונה בתקופה הקלאסית הורכב מטריארות. בתקופה זו העלו האתונאים את הטקטיקות הימיות למדרגת שלמות, ושמו את מבטחם בתמרוני ניגוח המכוונים להטבעת אוניית היריב ולא בלוחמת סיפונים. את מרב ידיעותינו על כלי השיט וארגון הצי המלחמתי בתקופה זו, כמו גם בנושאים רבים אחרים, אנו שואבים מממצאים ארכאולוגיים, אפיגראפיים ואיקונוגרפיים אתונאים.

צבא היבשה

בתקופה המיקנית, הצבא האתונאי היה דומה לצבאות האזור והושתת בעיקר על אצולה שנלחמה על גבי מרכבות. הידיעות על הצבא האתונאי בתקופות אחרות נדירות ביותר ואין כל תיעוד כתוב שמתייחס לימי האפלה או לראשית התקופה הארכאית. עם זאת, מתוך הקבלה לאזורים אחרים ביוון, ממצאים ארכאולוגיים והשוואה עם תעודות מאוחרות יותר שהתייחסו לתקופה, אפשר לומר בוודאות לא מעטה שהצבא האתונאי הורכב בתקופת ימי האפלה על אצולה. עם המעבר להופליטים ברחבי יוון, גם הצבא האתונאי עבר לסוג זה של חיילים. סולון היה הראשון שנתן לאזרחים, שביכולתם לחמש את עצמם, ביטוי חוקי. על פי הרפורמה של סולון, אזרחים אלו היו יכולים להיבחר למשרות שהיו חסומות בפני אלו שידם לא הייתה משגת לקנות את כלי הזין. עם הזמן בוטלה התקנה וכל האזרחים היו יכולים להיבחר לכל המשרות, אך החזרה להצבעה לפי שומת רכוש הייתה אחד העקרונות החשובים במצע של סיעת המתונים באתונה. סיעת המתונים, בדומה לסולון ראו ביכולת האזרח לקנות את כלי נשקו את קו הגבול בין אזרחות מלאה לבין אזרחות חלקית.

בתקופתו של פסיסטרטוס לא היה לאתונה צבא לאומי. פסיסטרטוס שחשש ממרד הסתמך אך ורק על שכירי חרב שבאו מבחוץ.

בשנת 501 לפנה"ס התחילו האתונאים לבחור את מפקדי צבאם בהצבעה. נבחרו 10 סטרטגוסים, אחד לכל שבט.

שדרתו של הצבא האתונאי בימי זוהרה (המחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס) הושתתה על חיל רגלים כבד המורכב מהופליטים. פוקס מעריך את מספר ההופליטים האתונאים ערב המלחמה הפלופונסית ב-13,000 אלף בקו ראשון ו-16,000 בקו שני. רובם ככולם היו אנשי מעמד הביניים דוגמת סוחרים זעירים, איכרים זעירים וכיוצא באלה.

לצד חיל רגלים שירתו בצבא היבשה האתונאי פרשים. בדומה למדינות רבות אחרות ביוון העתיקה, חיל הפרשים היה הזרוע המסייעת לחיל הרגלים ומספרם לא עלה על 1,000 בשיאה של האימפריה האתונאית. בחיל הפרשים שירתו בעיקר בני האצולה.

פוליטיקה ומשטר

המשטר בתקופה הארכאית

בדומה לפולייס רבים ביוון העתיקה המשטרה של אתונה בתקופה הארכאית (מאה שמינית - חמישית לפנה"ס) היה אוליגרכי ובו שלושה מוסדות פוליטיים עיקריים:

המלך (basileus), מועצת זקנים אריסטוקרטית, שנקראה גירוסיה (gerousia) ברוב יוון, אך באתונה נקראה אראופגוס, ואספת עם (אשר בשלב הראשוני נקראה אגורה ובהמשך נקראה באתונה אקלסייה).[3] אותה אספת עם כללה באותם הימים את כל הגברים החופשיים שיכולים היו לרכוש נשק.[4] כאשר מתבוננים על כוחם של האזרחים הפשוטים (המון העם), מחד גיסא, ניתן להדגיש את העובדה כי באותה העת לא הייתה להם הזכות להצביע, ואף לא לדון בנושאים הפוליטיים שעל הפרק. מעבר לכך, לאקלסיה לא היה משקל פוליטי רב במיוחד באותה העת, שכן תפקידה היה אך ורק לשמוע הצעות לפעולה ולאשרן. מאידך, עצם קיומה של אספה שכזו מייצגת הלך רוח שבו גם לציבור הרחב יש נגיעה בפוליטיקה (פוקס 1983, 13), וזאת בשונה מהנעשה ברוב המכריע של העולם העתיק המוכר לנו.[5] יתרה מכך, מלכים ואריסטוקרטיים ניהלו דיונים ואף ויכוחים בפני האספה, מה שמעיד על שקיפות בפני ההמון, ולעיתים אף על כוחו, בעיקר כאשר האריסטוקרטיה ידעה חיכוכים פנימיים.[3]

בתחילה היו סמכויות האראופגוס מצומצמות יחסית, אך עם השנים יותר ויותר מסמכויות המלך עברו לידי מועצה זו, עד שלבסוף המלוכה האתונאית נעלמה כליל (מהלך שקרה באופן סינכרוני במרבית חלקי יוון ולא רק באתונה) והאריסטוקרטיה שלטה באתונה. באותה העת רק אריסטוקרטים יכולים היו להיבחר למשרות הציבוריות, כשבמקביל חלה הדרדרות במעמד המון העם, ואספת העם הפכה לגוף חסר כל חשיבות מעשית.[6] בתקופה זו שלטו באתונה פקידים נבחרים הידועים בשם ארכונטים. בהתחלה נבחרו 3 ארכונטים ולאחר מכן נוספו להם 6 נוספים. הארכונטים היו כולם מקרב האריסטוקרטיים העשירים וכך קמה לה הרפובליקה האריסטוקרטית של אתונה.

את ההוכחה המוחלטת ביותר לעובדת היות האריסטוקרטיה המעמד השולט נותן לנו אריסטו בפרק ב' של חיבורו "מדינת האתונאים": "משטרם המדיני של האתונאים היה אוליגרכי בכל, והעניים השתעבדו לעשירים [...] האדמה כולה הייתה בידיהם של מעטים. והיה, אם לא שילמו העניים את אשר היה עליהם לשלם, מותר היה לשעבדם, אותם ואת בניהם".[7] פסוק זה אף מביא בפנינו את רוע מצבם של עניי אתונה.

בימי שלטון האוליגרכיה התחילו להיוולד ניצני הסיעות הפוליטיות שהתפתחו באתונה ובאו למלא כוחם במהלך המאות ה-6 וה-5 לפנה"ס. הדמוקרטים הרכיבו את סיעת אנשי ההר, האוליגרכים הקיצוניים את סיעת אנשי העיר ואילו המתונים שתמכו בטימוקרטיה התקבצו בסיעת החוף. אף שניתן לאפיין את הפוליטיקאים האתונאים לפי האידאולוגיה שלהם, הסיעות לא היו דומות למפלגות מודרניות. לא התקיימה שום פעילות מפלגתית והמועמדים הציגו את עצמם לבד ורצו לבד לבחירות.

בעקבות המעבר מסחר חליפין לשימוש במטבעות איכרים זעירים רבים שועבדו לעשירים עקב הלוואות, והתעשרות של הסוחרים ובעלי התעשייה הזעירה נוצרה התמרמרות רבה באתונה. האיכרים זעמו על שעיבודם לאצילים העשירים בעלי הקרקעות הגדולים והעשירים החדשים זעמו על אי שיתופם בשלטון. עקב החשש ממלחמת אזרחים בפוליס מונה סולון לארכון בעל סמכויות מיוחדות כדי לבצע רפורמות בפוליס לייצוב המצב. הרפורמות שלו הקלו במידת מה את הלחץ על עניי העיר, אך סולון לא בחר צד מסוים וחסידי שלושת הזרמים לא היו מרוצים מהרפורמות שלו. כתוצאה מכך, הסדר הופר בתחילת המאה ה-6 והטיראן פייסיסטראטוס עלה לשלטון.

הטירניה הייתה למעשה שלטון יחיד, אף שהטיראן ניסה להציג את עצמו כמחזיר העטרה ליושנה ושמר על המסגרת החוקית שהותיר אחריו סולון. כמו שקרה בפולייס רבות אחרות ביוון, בניו של פייסיסטרטוס לא היטיבו לשלוט כמוהו והשלטון נשמט מידם בסופה של המאה ה-6 לפנה"ס. הדמוקרטים בראשותו של קלייסתנס הצליחו לתפוס את השלטון והוא נשאר בידם עד סוף תקופת העצמאות האתונאית, למעט כמה הפיכות אוליגרכיות שהצליחו לתפוס לתקופה קצרה, אך לא הותירו חותם על המשטר האתונאי.

כינון הדמוקרטיה והתקופה הקלאסית

קלייסתנס ערך שינויים מפליגים במשטר. לראשונה הונהג תשלום עבור שירות מדינה, מה שפתח הלכה למעשה את הדרך בפני פשוטי העם להשתתף בפעילות פוליטית כי לא היו כבולים עוד לשדותיהם. רפורמות נוספות העבירו את סמכויות האראופגוס לידי הבולי (מועצת ה-500) ולאקלסיה (אספת העם). המשטר של קלייסתנס עבר מהעולם עם תבוסת אתונה בקרב כירונאה ואיבוד העצמאות. מקרב זה ואילך חדלה להתקיים מדיניות חוץ פעילה והפוליטיקה שלה התרכזה בענייני פנים בלבד.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בניגוד לסברה הנפוצה, הדמוקרטיה לא נולדה באתונה ראו Eric W. Robinson (ed),Ancient Greek Democracy, Blackwell, 2004, p. 1-2
  2. ^ J. Ober, Mass and Elite in Democratic Athens: Rhetoric, Ideology, and the Power of the People, Princeton, 1989, עמ' 11
  3. ^ 3.0 3.1 אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, מאגנס, 2003, עמ' 35-36
  4. ^ אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה: המשטר, החברה וחיי הרוח בעיר-מדינה יוונית, מוסד ביאליק, 1984, עמ' 13
  5. ^ אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה המשטר, החברה וחיי הרוח בעיר מדינה יוונית, מוסד ביאליק, 1983, עמ' 13
  6. ^ אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, מאגנס, 2003, עמ' 39-40
  7. ^ אריסטו, מדינת האתונאים, תרגום: דבורה גילולה, מאגנס, 2006, פרק ב', ה'
אקרופוליס

אקרופוליס (יוונית: ἀκρόπολις; מילולית: העיר העליונה) היא גבעה מבוצרת, מקום גבוה ומבוצר בתוך עיר-מדינה ביוון העתיקה. האקרופוליס היה לרוב המקום בו הוקם היישוב מלכתחילה, בשל יתרונותיו ההגנתיים, ובהמשך שכן בו בדרך כלל ארמון המלך. עם ביטול המלוכה ברוב הפולייס (פוליס ברבים) היווניות הוקמו באקרופוליס המצודה והמקדשים העירוניים, והאגורה ומרכזי ציבור אחרים הוקמו לרוב בסמוך אליו. בערים יווניות עתיקות רבות מצויה אקרופוליס ובה נמצאים לרוב שרידי המקדשים החשובים ומונומנטים נוספים.

האקרופוליס הידועה ביותר היא האקרופוליס באתונה, שהיא השריד המרכזי של אתונה העתיקה. באתר זה מצוי הפרתנון ועוד מספר שרידי מבנים מפורסמים. אקרופוליס זו מוכרת כאתר מורשת עולמית והיא אף נבחרה למועמדת סופית לשבעת פלאי תבל החדשים.

המונח אקרופוליס משמש היום לתיאור גבעה מבוצרת בעיר עתיקה מכל תקופה, ולאו דווקא מתקופת יוון העתיקה. דוגמאות לכך ניתן לראות בתל גזר, תל חצור, עיר דוד ועוד.

האקדמיה האפלטונית

האקדמיה האפלטונית הייתה בית ספר לפילוסופיה שנוסד על ידי אפלטון באתונה בערך ב-385 לפנה"ס.

ידידיו של אפלטון רכשו בעבורו חורשת זיתים שהייתה ממוקמת כקילומטר מחוץ לחומות אתונה העתיקה, ושבה על פי המסורת היה קברו של אקאדמוס גיבור המיתולוגיה היוונית, ומכאן השם אקדמיה. חורשה זו (שמקומה המדויק נתגלה בחפירות ארכאולוגיות במאה העשרים) הוקדשה לאתנה אלת החוכמה, ומזה דורות רבים נערכו בה טקסים דתיים הקשורים בפולחן המוזות.

תלמידיו ותלמידותיו של אפלטון לא שילמו שכר לימוד, אך רובם השתייכו למעמדות העליונים שתמכו באקדמיה מבחינה כספית. התלמידים חבשו כובעים מיוחדים ולבשו גלימות קצרות (וכאן מקורן של התלבושות הנהוגות בטקסים אקדמיים). על שער האקדמיה התנוססה הכתובת: "אין כניסה למי שאיננו בקיא בגאומטריה", ואומנם המתמטיקה והגאומטריה תפסו מקום חשוב בתוכנית הלימודים של האקדמיה, לצד הפילוסופיה. תוכנית זו כללה גם אסטרונומיה, מוזיקה, משפטים, וכנראה גם ספרות והיסטוריה. אפלטון ועוזריו ניהלו את הלימודים באמצעות הרצאות, ובצורת הצגת שאלות תוך כדי שיחה על פי שיטת הדיאלקטיקה של סוקרטס.

תלמידו הגדול של אפלטון באקדמיה היה אריסטו, ששהה שם כעשרים שנה וציפה לרשת את מקומו. אך אחרי מות אפלטון עמד בראש האקדמיה אחיינו ספסיפוס, ואריסטו עזב את אתונה. אחרי מות ספסיפוס עמדו בראש האקדמיה קסנוקרטס, פולמון מאתונה וקראטס מאתונה בזה אחר זה.

ב-264 לפנה"ס החלה תקופת האקדמיה התיכונה בראשות ארקסילאוס, ממשיכו של פירון מאליס, מייסד זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית. בהשפעת רעיונותיו של אפלטון שלפיהם לא ניתן לרכוש ידע באמצעות החושים, גרס ארקסילאוס כי "דבר אינו ודאי" וכי יש להסתפק בהסתברות. הוא תקף את תורת חכמי האסכולה הסטואית שלפיה קיימת אמת ודאית שהיא התבונה האלוהית המונחת ביסודו של הסדר שביקום, ושניתן להגיע אליה באמצעות ההיגיון.

האקדמיה השלישית שנוסדה על ידי קרנאדס ב-155 לפנה"ס עדיין החזיקה בתורת הספקנות והכחישה את האפשרות להגיע לחקר האמת המוחלטת. אחרי מות קרנאדס ב-129, תלמידו קליטומאכוס שימש כראש האקדמיה עד מותו ב-110. תלמידו, פילון מלאריסה ירש את מקומו כראש האקדמיה. אולם ב-88, בתחילת מלחמות מיתרידטס נאלץ לעזוב את אתונה וקבע את מושבו ברומא. ב-86 לוקיוס קורנליוס סולה, שהטיל מצור על אתונה, הרס את מבני האקדמיה וכרת את חורשת עצי הזית שמסביבם. פילון מלאריסה מת ברומא וב- 84 תלמידו אנטיוכוס מאשקלון שהתגורר באלכסנדריה שב לאתונה וחידש את לימודי האקדמיה בגימנסיון תלמי.

תקופת הספקנות נמשכה עד שאנטיוכוס מאשקלון גישר בין האידיאות של אפלטון לבין תורת האסכולה הסטואית. הוא טען כי האידיאות אינן טרנסצנדנטיות אלא שוכנות באדם עצמו שתבונתו היא חלק של התבונה האלוהית, וכי עולם החושים גם הוא בעל נשמה בהיותו חלק של היצירה האלוהית.

לעומת זאת, פלוטינוס (205-270 לספירה) קרא להפרדה מוחלטת בין עולם החושים לבין עולם האידיאות הנמצא מחוץ לעולם החומר שבחלל ובזמן ונתפס באמצעות השכל בלבד ללא עזרת החושים. בכך הייתה משום חזרה אל רעיון האידיאות המקורי של אפלטון, וכאן מקורו של המונח נאופלטוניזם.

האקדמיה האפלטונית הוקמה מחדש ב-410 לספירה על ידי פלוטרכוס מאתונה, שהוא ותלמידיו ראו את עצמם כממשיכיו של פלוטינוס. היא התקיימה עד 529 לספירה, כאשר נסגרה בפקודת יוסטיניאנוס הראשון קיסר האימפריה הביזנטית.

האקרופוליס באתונה

האקרופוליס באתונה (ביוונית Ακρόπολη Αθηνών) היא האקרופוליס הידועה ביותר מתקופת יוון העתיקה, הנמצאת במרכזה ההיסטורי של אתונה העתיקה.

באקרופוליס באתונה נותרו מבנים ושרידים ארכאולוגיים רבים מתקופת הזוהר של אתונה ובראשם הפרתנון. האקרופוליס מתנשאת לגובה של 150 מטרים מעל גובה פני הים ולעיתים כונתה קקרופיה על שם איש הנחש האגדי קקרופס, שהיה גם מלכה הראשון של אתונה. האקרופוליס כולה מוכרת כאתר מורשת עולמית.

הברית האטית-דלית

הברית האטית-דלית או הליגה האָטית-דֶלית (מלשון אָטִיקָה – האזור שבו שוכנת אתונה, ודֶלוֹס – האי שבו נכרתה הברית) הייתה ברית צבאית בראשות אתונה העתיקה, אשר נוסדה בשנת 478/7 לפנה"ס על מנת למגר את הפרסים מאדמת יוון, לשחרר את היוונים שהיו תחת השלטון הפרסי (באיוניה ומספר איים בים האיגאי), ולנקום בפרסים על פלישתם ליוון. הברית פורקה בשנת 404 לאחר תבוסת אתונה במלחמה הפלופונסית.

המאה ה-10 לפנה"ס

המאה ה-10 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1000 לפני הספירה והסתיימה בשנת 901 לפני הספירה. זוהי המאה העשירית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-12 לפנה"ס

המאה ה-12 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1101 לפני הספירה. זוהי המאה ה-12 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-13 לפנה"ס

המאה ה-13 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1201 לפני הספירה. זוהי המאה ה-13 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-14 לפנה"ס

המאה ה-14 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1301 לפני הספירה. זוהי המאה ה-14 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-15 לפנה"ס

המאה ה-15 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1401 לפני הספירה. זוהי המאה ה-15 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-7 לפנה"ס

המאה ה-7 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 601 לפני הספירה. זוהי המאה השביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

לאקוניה

לאקוניה (ביוונית: Λακωνία), או לאקדיימוניה, היא יחידה אזורית וחבל ארץ היסטורי של יוון. לאקוניה המודרנית שייכת מנהלתית למחוז פלופונסוס, וממוקמת בדרום מזרח הפלופונסוס שבדרום יוון, בין ים מירטון במערב, מפרץ לאקוניה והים התיכון בדרום, מסיניאה ומפרץ מסיניאה במערב, וארקאדיה בצפון.

בתקופת יוון העתיקה, לאקוניה נשלטה על ידי הפוליס ספרטה. ספרטה הייתה הכוח הראשון במעלתו בפלופונסוס, עמדה בראש הליגה הפלופונסית, נאבקה עם אתונה העתיקה על ההגמוניה ביוון כולה, והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפנה"ס.

שטחה של לאקוניה המודרנית עומד על 3,636 קמ"ר, ואוכלוסייתה מונה, נכון ל-2011, 89,138 נפשות, כאשר יותר משליש האוכלוסייה מתגוררת בתחומי הרשות המונציפאלית של ספרטה המודרנית, העיר הגדולה בלאקוניה, ובירתה המנהלתית.

המושגים "דיבור לאקוני", "משפט לאקוני" או "שפה לאקונית", שואבים את שמם מחבל הארץ העתיק.

לוח השנה האטי

לוח השנה האטי הוא הלוח שהיה נהוג בתקופה הקלאסית באטיקה, חבל הארץ בו שכנה אתונה העתיקה. מאחר שרוב הממצאים והעדויות על יוון העתיקה מוצאם מאתונה או נוגעים לה, ידיעותינו אודותיו רבות משל הלוחות ההלניים האחרים. ברם, היות שלוח השנה נחשב דבר המובן מאליו, איש מבני התקופה לא טרח לתארו בשלמותו, והעדויות המצויות בידינו מקוטעות ולעיתים קרובות סותרות זו את זו. יתרה מכך, במהלך התקופה הנדונה הוא עבר שינויים שאינם מובנים לנו במלואם, ולכן כל ניסיון לתארו הוא בגדר שחזור משוער בלבד. ראוי לציין בהקשר זה, שהמושגים האתונאיים והאטיים זהים במידה רבה.

נגד טימרכוס

נגד טימרכוס (ביוונית: Κατὰ Τιμάρχου) הוא השם שניתן לנאום תביעה שכתב בשנת 346-345 לפני הספירה המדינאי אתונאי אייסכינס (Aischines), שנודע בכושר הנאום שלו. הנאום הוא יצירה המתארת את הפרקטיקה המשפטית באתונה. יצירה זו אף מתארת את תפיסת העולם של אזרחי אתונה כלפי אהבה חד מינית בין גברים.

סטואה

סטואה (ביוונית: στοά), באדריכלות יוון העתיקה היא סוג של מבנה, הכולל מעבר מקורה (אכסדרה) עם עמודים בצידו האחד הפתוח אל החוץ. מהצד השני ניצב קיר, ובו פתחים. הסטואה שימשה לצרכים ציבוריים שונים ביוון העתיקה. מבנים גדולים ומפוארים מסוג זה נבנו בערים יווניות רבות.

סטואיי (סטואה בלשון רבים: סטואֵיי - Stoae או Stoæ) היוו בדרך כלל דופן לחללים ציבוריים, שווקים או אגורה שהיו פתוחות אליו בצד אחד וכללו מעבר וחדרים שונים בצד השני. לסטואה היו תפקידים שונים שהשתנו בדרך כלל - חנויות של סוחרים, הלנה, גלריות ועוד.

הסטואיי הראשונות היו בנויות בצורה של האותיות 'ר' או 'ח' כך שהגדירו במיוחד חלל פנימי. הסטואיי הישנות ביותר נבנו באופן מלא לפי הסדר הדורי. סטואיי מאוחרות יותר עשו שימוש גם בסדרים האחרים. כמו כן נעשה גם שימוש במעברים בעלי שתי שורות עמודים ואף שתי קומות. לרוב, נעשה שימוש בסדר האיוני בשורה אחת ובסדר הדורי בשורה האחרת.

המילה העברית סְטָיו, שפירושה שורת עמודים, נגזרה מן המילה היוונית.

פרלמנט

פרלמנט (נגזר מהמילה הצרפתית: parler, קרי: פַּארְלֶה, "לדבר") או בית נבחרים, הוא מוסד פוליטי המורכב מנציגיהם של אזרחי המדינה, ומשמש כרשות המחוקקת במדינות שהן דמוקרטיות יצוגיות.בדמוקרטיה, השלטון על המדינה וקביעת חוקיה נתונים בידי העם. בדמוקרטיה ישירה, "אספת עם" המורכבת מכלל האזרחים בעלי זכות הבחירה, היא הגוף באמצעותו מתקבלות ההחלטות, וזאת באמצעות דיונים, הצבעה וקבלת דעת הרוב. בדמוקרטיה ייצוגית לעומת זאת, כלל האזרחים בעלי זכות הבחירה בוחרים במספר מצומצם של נציגים לפרלמנט, אשר מתפקד במקום אספת העם ובאותו האופן. בחירת הנציגים על ידי העם היא שאמורה ליצור פרלמנט המשקף את רצון העם, כך שההחלטות המתקבלות בו יתאמו עד כמה שניתן את ההחלטות שהיו מתקבלות באספת עם.

היתרונות המרכזיים של פרלמנט על פני אספת עם הם:

קל יחסית לנהל דיונים והצבעות עם מספר מצומצם של משתתפים.

חברי הפרלמנט יכולים לייחד זמן לדיון בנושאים סבוכים (זוהי עבודתם), בעוד שלמרבית הציבור אין פנאי לכך.

בפרלמנט ניתן לכנס בנקל את כל החברים, וכך ההחלטות מייצגות את רצון העם, ואילו באספת עם עלולים חלקים נרחבים בעם שלא להופיע להצבעות, ובכך לקבל החלטות המנוגדות לרצון הרוב.החסרונות של פרלמנט ביחס לאספת עם:

לאחר שנבחרו הנציגים, הם יכולים, ובפועל פועלים על פי אינטרסים אישיים, או פנים מפלגתיים, ולהציג חוקים שנוגדים את הרצון הכללי של הציבור.

הפרלמנט עלול לקבל חוקים שאינם תואמים את רצון הציבור, מבלי שהציבור יוכל להתנגד.

לציבור יש השפעה קטנה מאוד על התנהלות המדינה, מרגע שנבחרו הנציגים.

קדוש מגן

קדוש מגן של קבוצת אנשים מסוימת, בכנסיות נוצריות המאמינות בתיווך על ידי קדושים, הוא קדוש נוצרי שלו יחס מיוחד אל אותה קבוצה והחברים בה, והנחשב לקשוב יותר לתפילותיהם של אנשים אלה. קדוש מגן מקושר פעמים רבות למקומות גאוגרפיים - ממדינות, דרך ערים כפרים או רבעים ועד אתרים ספציפיים (כגון בית תפילה כלשהו או אתר טבע), למקצועות או עיסוקים (חיילים, בנאים, כוורנים, יוצקי שעווה וכו'), חולים במחלה או בעלי מום, ולקבוצות אחרות. קדושים מגנים רבים מופקדים על בריאותם של בעלי חיים (חיות בית, צאן, דבורים וכו'), אם כי ברור שהכוונה היא כי הם קשובים לבעליהם.

הקשר בין קדוש מגן לבין נושא פטרונותו עשוי לנבוע ממאפיינים שונים:

מאפיינים הקשורים בחייו – מקום לידתו, מותו או קבורתו, אזור פעולתו, עיסוקו, אופן מותו, (בדרך כלל בשל אמונתו הדתית) ועוד. לדוגמה פטריק הקדוש שפעל באירלנד הוא הקדוש המגן של מדינה זו ועמה; לוצ'יה הקדושה מסירקוזה היא הקדושה המגנה של סירקוזה בה נולדה ומתה.

באגדות ומסורות שנקשרו בו. לדוגמה, דיוניסיוס הקדוש שצעד כשהוא אוחז בראשו הערוף ברחובות פריז, הוא מגנם של הסובלים מכאב ראש.

על דרך של היקש או קביעה של מוסדות הכנסייה. לדוגמה פיאכריוס הקדוש (Fiachrius), מגנם של נהגי המוניות, נקבע ככל הנראה ככזה בשל כך שמוניות המרכבה הראשונות בפריז, חנו מחוץ למלון Hotel de Saint Fiacre בעיר הנושא את שמו. אגאתה הקדושה, אשר שדיה נכרתו בעת עינוייה, הפכה ככל הנראה בדרך של היקש גם למגנתם של יוצקי הפעמונים.

קביעה שרירותית לחלוטין. לדוגמה, גאורגיוס הקדוש הוא הקדוש המגן של יחידות גאוגרפיות ולאומיות שונות שלא היה בהן מימיו (אנגליה, קטלוניה, מוסקבה ועוד).יום חגו של קדוש מגן מצוין פעמים רבות על ידי אלה שהקדוש הוא מגנם, והדבר נכון במיוחד במקרה של קדוש מגן לאומי, שיומו הופך ליום חג לאותו לאום.

תופעה דומה של קישור בין ישות אלוהית לבין קבוצת בני אדם מוכרת גם בדתות לא מונותיאיסטיות ורווחה עד מאוד במיתולוגיה היוונית (דוגמה אחת מני רבות היא האלה אתנה שהייתה האלה המגנה של אתונה העתיקה), וברומא העתיקה שם רווחו אלי בית ומשפחה, ואלים אשר הופקדו על תחום מסוים (לדוגמה יאנוס שהופקד על שערים, דלתות, זמן ועוד).

שלושים הטיראנים

שלושים הטיראנים (ביוונית: οἱ Τριάκοντα Τύραννοι, הוי טריאקונטה טיראנוי) הוא השם שניתן לוועדה בת שלושים איש, נציגי הסיעה האוליגרכית באתונה, ששלטה בעיר אחרי הכישלון במלחמה הפלופונסית והפלת המשטר הדמוקרטי (404 לפנה"ס).

בין המעורבים בהפיכה היו המנהיג האתונאי תראמנס ושניים מבני דודיו של אפלטון, כארמידס וקריטיאס. הייתה זו הפיכה שנתמכה על ידי ספרטה שניצחה את אתונה בסוף המלחמה הפלופונסית.

שלושים הטיראנים ביטלו במידה רבה את זכויות אזרחי אתונה והטילו עליהם הגבלות. זכות ההצבעה הוגבלה לעשירים בלבד, והוגבלה הזכות לשמש בתפקידים משפטיים. צומצם מספר האתונאים שהורשו לשאת נשק, ומספרם של אלה שהיו זכאים למשפט באמצעות חבר מושבעים.

שלושים הטיראנים החלו בטיהור מנהיגיה החשובים של המפלגה הדמוקרטית שלקחו חלק במלחמה נגד ספרטה. על מאות אנשים נגזר לשתות את סם המוות, ואלפים נוספים הוגלו מאתונה. אחד האנשים שהצליח להימלט מן הרודנים היה ליסיאס, ששמו מופיע בספרו של אפלטון "הרפובליקה". בנאום הסנגוריה שנשא במשפטו סיפר סוקרטס כי שלושים הטיראנים ציוו עליו ועל ארבעה אנשים נוספים להביא בפניהם אדם שנידון למיתה. סוקרטס סירב לציית לפקודה זו למרות שידע כי בכך הוא מסכן את חייו.

תראמנס, שבתחילה תמך בקריטיאס, מחה נגד ההוצאות להורג אך ללא הצלחה. עד מהרה הוא עצמו הפך לנאשם והוכרח לשתות את כוס התרעלה בפקודת קריטיאס.

ב-403 לפנה"ס תראסיבולוס, שהיה מנהיגה של העיר תבאי שמצפון לאתונה, עמד בראש קבוצת גולים אתונאים שתקפו את חיל המשמר הספרטני של אתונה. הוא כבש את פיראוס, עיר הנמל של אתונה, התפתח קרב שבו נהרג קריטיאס. הדמוקרטיה הושבה על כנה באתונה, אך תראסיבולוס דאג לכך שרוב הרודנים יקבלו מחילה כדי למנוע מעשי נקם ושפך דם, ובשל כך זכה לתודתם של אזרחי יוון.

תוקידידס

תוקידידס (ביוונית: Θουκυδίδης;‏ 460 בקירוב - 395 לפנה"ס) היה היסטוריון יווני איש אתונה, אשר ספרו "תולדות המלחמה הפלופונסית" מתאר את קורות המלחמה שניטשה בין אתונה לספרטה במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס.

תסאוס

תֵסֶאוּס (ביוונית Θησεύς) או תזֵאוס, היה מלכה האגדי של אתונה העתיקה, בנם של אַייתְרָה ושל אַייגֵאוּס ופוסידון, לשניהם הרתה באותו לילה. כמו פֶּרְסֶאוּס, קַדְמוֹס או הרקולס היה גם הוא גיבור-מייסד, וכמותם נאבק וגבר על אויבים שסימלו את הסדר החברתי והדתי הקדום.

תסאוס היה גיבור מייסד אִיוֹנִי, כמוהו כהרקולס, שהיה גיבור דוֹרִי, ונחשב על ידי האתונאים כגדול המחוקקים שקמו להם מעולם. שמו נגזר מאותו השורש כמו המלה "תֶסְמוֹס" (θεσμός), שפירושה ביוונית "מוסד". תסאוס הוא האחראי ל"סינויקיסמוס" – איחודם הפוליטי של כפרי אַטִיקָה תחת שלטונה של אתונה, מעשה המיוצג על ידי מסע התלאות שלו. בשל היותו מלך מאחד, התגורר תסאוס בארמון שבנה על האקרופוליס ואשר דמה, כפי הנראה, לזה שחשפו הארכאולוגים במיקנאי. פאוסניאס מספר, כי לאחר איחודה של אטיקה ייסד תסאוס את פולחן אפרודיטה פּאנְדֶמוֹס ("אפרודיטה של העם כולו") ואת פולחן האלה פּיֶיתוֹ על מורדותיו הדרומיים של האקרופוליס.

בקומדיה "הצפרדעים" מייחס אריסטופאנס לתסאוס המצאת רבות ממסורות היומיום של האתונאים.

תקופת המעבר
Musée national de Céramique, cratère, Théra 02.jpg

איוניםדוריםהפלישה הדורית    

התקופה הארכאית
Corythian plate with Chimera, 590-575 BC, Monsters. Fantastic Creatures of Fear and Myth Exhibition, Palazzo Massimo alle Terme, Rome (12817719165).jpg

פוליסהקולוניזציה היווניתטיראניההומרוסהסיודוס   

התקופה הקלאסית
Discobulus.jpg

מלחמת פרס–יוון • אתונה העתיקה • ספרטהתבאיהתיאטרון ביוון העתיקה

התקופה ההלניסטית
Laocoön and His Sons.jpg

התרבות ההלניסטיתהממלכה הסלאוקיתמוקדוןמצריםיווןפונטוספרגמוןאפירוס

היסטוריה צבאית
Greek-Persian duel.jpg

פלנקסהופליטהצבא הספרטניהצבא המקדוני

נושאי רוחב
Messene 02.jpg

אדריכלותאמנותדתהחברהכלכלהמטבחתיאטרוןמיתולוגיהמתמטיקהפילוסופיהספורטספרות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.