אשתמוע

אֶשְׁתְּמֹעַ היה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה ה-4, ונזכר בספר יהושע. הוא שכן בדרום הר חברון, באזור שבו שוכן היום הכפר הפלסטיני א-סמוע.

MtHebron
The old Synagogue Eshtemoa
בית הכנסת העתיק באשתמוע, 1975
Eshtamoa44
בית הכנסת באשתמוע, 2009
Eshtemou 2013
ממשקופי בית הכנסת, 2013
Eshtemoa menorah
תבליט המנורה שנתגלה בבית הכנסת, מוצג כיום במוזיאון רוקפלר
Mosaic from Eshtemoa Synagogue
הכתובת בפסיפס בית הכנסת באשתמוע. נמצאת כיום במוזיאון השומרוני הטוב

היסטוריה

בספר יהושע מכונה היישוב גם אֶשְׁתְּמֹה והוא נכלל בנחלת שבט יהודה, לפי הכתוב: " וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה, וְעָנִים.[1] שבט יהודה מסר את העיר לכוהנים כאמור בספר יהושע: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ--אֶת-חֶבְרוֹן... וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-אֶשְׁתְּמֹעַ, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ".[2]

אשתמוע הייתה בין הערים שדוד שלח אליהן משלל עמלק: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל ... וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ".[3]

בתלמוד ירושלמי מוזכר "ר' יסא אזל לגבי חסא דאשתמוע".[4] שמואל ספראי משער כי ר' יסא המוזכר בתלמוד הוא ר' איסי המוזכר בכתובת בבית הכנסת בסוסיא העתיקה. אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 כותב על אשתמוע: "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים בתחום אלויתרופוליס היום בית גוברין".[5]

ארכאולוגיה

בכפר א-סמוע נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישוב גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנסת הגדול, שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים.

חפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בשנת 1934 בידי החוקרים ל"א מאיר וא"א רייפנברג, וחפירה נערכה בשנים 1936-1935. במקום נמצאו שרידי בית כנסת עם כתובת פסיפס ומטמון מטבעות גדול. החפירות נמשכו לאחר מלחמת ששת הימים. בשנים 1970-1969 הן הושלמו על ידי זאב ייבין. באותה שנה פונו הדיירים שגרו מעל המבנה, ובית הכנסת הוכשר לביקורי הציבור הרחב.[6]

בית הכנסת העתיק

תפילת שחרית בביהכ"נ באשתמוע, התשע"א 2011
תפילת שחרית בבית הכנסת העתיק, 2011

מידות בית הכנסת מרשימות: 30 מטר על 13.33 מטר והקיר המערבי שרד לגובה 8.35 מטר. זאב ייבין סבר כי הגג היה עשוי מסגרות עץ ועליהן רעפים. לפני המבנה הרוחבי נמצאה רחבה מרוצפת באבנים גדולות ובה כתובת פסיפס גדולה:

דכיר לטב לעזר כהנ[א] (זכור לטוב לעזר כהן)
ובוני דיהב חד טר[ימ]יסין (ובניו שנתן טרימיסים)[7]
מן פעל (אחד מרכושו)

בחזית - שטח מוגבה אליו עולים בשלוש מדרגות. הרצפה הייתה מעוטרת בפסיפס צבעוני מאיכות בינונית. מן הפסיפס שרד רק חלק קטן ובן ציור של עץ וכתובת הקדשה בארמית. הפסיפס מתוארך למאה הרביעית לספירת הנוצרים. גודל הפסיפס- 10 X 20 מ' (200 מ"ר) והוא מורכב מחמישה צבעים. צפיפות אבני הפסיפס: 100 אבנים בדצמ"ר. בשולי האולם מעוטר עץ שעל גזעו שני ענפים גזומים, נוף העץ נושא פרות מוארכים בקצה, והכוונה הייתה לעטר אפרסק או שזיף. במרכז האולם היו מדליונים שנותרו מהם רק קצותיהם של שריגי גפן וקנוקנת.

שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של 2 מ'. קיר מערבי השתמר בגובה של 8 מ' (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של הכפר א-סמוע). בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה שתי גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.

בקרקעית של החדר הסמוך לבית הכנסת נתגלה מטמון כסף גדול בתוך חמישה כדי חרס. על שלושה מהם מופיעה בצבע אדום הכתובת "חמש". המטמון כולל אוסף של חפצי כסף ובהם תכשיטים פגומים, פיסות, נתכים וסיגים עשויים כסף. החוקרים סבורים כי החפצים נאספו בשל משקלם הרב (כ-26 ק"ג), ולא בשל ערכם האומנותי. מניחים קיום קשר בינו לבין "הברכה משלל אויבי ה'"[דרוש מקור] ששלח דוד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ'
  2. ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק י"ד; וכן בספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק מ"ב
  3. ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ח
  4. ^ לפי הגרסה בירושלמי מכתב ליידן ועד היום הוא לא מוזכר, אלא בגרסאות הראשונים לתלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה י', ראה בשינויי נוסח לירושלמי מהדורת עוז והדר.
  5. ^ אונומסטיקון עמ' 86
  6. ^ כיום האתר בתחומי השליטה של הרשות הפלסטינית.
  7. ^ הוא שליש דינר זהב
א-סמוע

אַ-סַּמוּע (בערבית: السموع) היא עיירה פלסטינית בדרום הר חברון המונה כ-18,000 תושבים. תושביה מעבדים כ-20 אלף דונם, ובכלל זה גידולי תבואה, ירקות ומעט מטעים. ענף גידול הצאן הוא מענפי הפרנסה העיקריים.

הכפר משמר את שמו של היישוב היהודי המקראי אשתמוע, ושוכן ככל הנראה באותו מקום. הזיהוי הוצע כבר בשנת 1860 על ידי אדוארד רובינסון.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

עד כה נתגלו כמאה ושלושים בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, המתוארכים לתקופות שמן המאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים. גילויים ארכאולוגיים חשפו קיומם של בתי כנסת בארץ עוד בתקופת הבית השני.

בבתי הכנסת העתיקים אותרו במקרים רבים רצפות פסיפס מפוארות, כתובות הקדשה בעברית, בארמית וביוונית, וכן עיטורי סמלים יהודיים, כגון מנורת שבעת הקנים, שופר, מחתה וארבעת המינים.

בתי הכנסת העתיקים אותרו ברובם באזור הגליל והגולן, שהיווה מרכז היישוב היהודי בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, אך בתי כנסת לא מעטים אותרו גם באזור דרום הר חברון ובאזור יריחו.

גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

דרומא

דרומא הוא שמו של חבל ארץ היסטורי, הכולל את רכס ההרים והגבעות מדרום לחברון מהמאה ה-2 עד המאה ה-9 - התקופה בין סיום מלחמת בר כוכבא ועד לתום התקופה הביזנטית.

השם דרומא מיוחס לאזור דרום הרי חברון בדברי חז"ל וגם על ידי אב-הכנסייה, ההיסטוריון בן המאה ה-4, אוסביוס מקיסריה, המזכיר מושג זה בספר השמות (אונומסטיקון) שחיבר: "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה".

האזור משתרע בשיפוליו הדרומיים של דרום הר חברון. גבולותיו:

בצפון - הקו המחבר בין בית גוברין במערב ועד חברון במזרח.

בדרום - בקעת באר שבע.

במערב – גבול שפלת יהודה עם מישור החוף הדרומי.

במזרח – מדבר יהודה.שרידי ההתיישבות היהודית שנמצאו באזור הם רבים - מקוואות טהרה, מערות קבורה, גלוסקמאות, ובתי כנסת.

הר חברון

הר חברון הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה הנמשך מירושלים עד ערד ויוצר במת הר ששיאה, 1026 מטר, בעיירה חלחול. אזור זה היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ ישראל, "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים.

הר חירן

הר חירן הוא הר הממוקם בין צפון הנגב לבין הר חברון, ונמצא בין יער מיתר ליער יתיר. גובה ההר הוא 587 מטר מעל פני הים. האזור מוכרז כשמורת טבע, גודל השמורה 2,641 דונם. שביל ישראל עובר בשמורה.

משלוחת הר חירן נשקפת תצפית יפה להרי יתיר, ואזור חבל יתיר והיישובים חורה, מיתר, לקיה, טנא עומרים ושמעה. למרגלות הר חירן זורם נחל אשתמוע.

הר חירן נמצא באזור ספר מדברי, ממוצע הגשמים נע בו בין 250-300 מ"מ.

בפסגות הרכס פורחים הקדד הנאה ושום אשרסון - שני צמחים נדירים יחסית.

המפנים הצפוניים מתאפיינים בבתת-ספר עשירה של סירה קוצנית, בקו הרכס מוצאים את חברת לענת המדבר, חורשף קטן קרקפת ודרדר מצרי. במפנים הדרומיים של ההר פורח האירוס השחום. האזור מתאפיין פריחה עונתית רבה הכוללת את פרחי נורית אסיה, צבעוני ההרים, עכנאי יהודה ועוד.

בשמורה נכללים גם מספר אתרי עתיקות - חורבת סירה וחורבת חירן.

בעלי החיים בשמורה הם: תן זהוב, שועל מצוי, דרבן מצוי, צבי ארצישראלי, צבוע מפוספס ועוד.

חבל יתיר

חבל יתיר הוא אזור בדרום יהודה, הגובל בצפון-מזרח הנגב מדרום וממזרח, בהר חברון מצפון ובקצה הצפוני של הערבה. בחבל ארץ זה השוכן משני צדי הקו הירוק, מצויים היישובים בית יתיר, ליבנה, הר עמשא, מיתר, טנא עומרים, שמעה, עשהאל, כרמים ומחנה יתיר. כמו כן, שוכן בו יער יתיר, הגדול שביערות בארץ ישראל.

חורבת יתיר

חוּרְבַּת יַתִּיר היא אתר הכולל שרידי מבנים בדרום הרי חברון ליד "דרך הפטרולים", הכוללים מבנה שצבי אילן מגדירו "אולי בית כנסת". עם זאת הוא מונה אותו ברשימת בתי הכנסת הקדומים. בתקופה הביזנטית בארץ ישראל היה במקום כפר נוצרי גדול. האתר מזוהה כיתיר המקראית

חורבת צלית

חורבת צלית (ח'רבת א-צלנתה) היא אתר ארכאולוגי השוכן במורדות הר חברון, צמוד לנחל אשתמוע וכ-1.5 ק"מ מדרום מזרח ליישוב מיתר.

ישיבת חומש

ישיבת הר שלום נוסדה ביישוב חומש בשנת 2002 על ידי הרב מרדכי גנירם בשם ישיבת חומש. הישיבה הוקמה כשלוחה של ישיבת ברכת יוסף ופעלה עד לתום תוכנית ההתנתקות. לאחר הפינוי מחומש עברה הישיבה למצפה אשתמוע ואת מקומה ביישוב חומש החליפה ישיבת חומש המתחדשת בראשות הרב אלישמע כהן.

כביש 60

כביש 60 (שִׁשּים) הוא כביש אורך ארצי בישראל המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, והנתיב שלאורכו הוא עובר ידוע גם בשם דרך ההר או "דרך האבות", בה לפי התנ"ך צעדו האבות. בשל המעקפים הרבים שנסללו לאורך הכביש, במידה רבה אין הוא חופף עוד את הדרכים ההיסטוריות.

מצפה אשתמוע

מִצְפֶּה אֶשְׁתְּמוֹעַ הוא שכונה צפונית של ההתנחלות שמעה בהר חברון, ממערב לכפר הערבי א-סמוע. באופן רשמי מוגדר המקום על ידי מדינת ישראל כשכונה של שמעה, אך למעשה הוא מתפקד כיישוב קהילתי דתי עצמאי השייך למועצה אזורית הר חברון. מצפה אשתמוע הוקם בשנת 2002 ואושר בידי ממשלת ישראל בשנת 2012.

נחל אשתמוע

נַחַל אֶשְׁתְּמֹעַ הוא נחל אכזב שראשיתו בדרום הר חברון, ברום של כ-800 מטרים מעל פני הים, וסופו בחיבור לנחל יתיר, מיובלי נחל באר שבע, בסמוך לחורה.

שמו של הנחל נגזר משמה של העיר המקראית והתלמודית אֶשְׁתְּמֹעַ, אשר מזוהה עם הכפר סמוע, בו מתחיל הנחל.

אפיקו של הנחל הוא בכיוון דרום מערב, והוא עובר בתחילתו למרגלות היישוב שמעה, ובהמשך למרגלות הר חירן ובצמוד ליישוב מיתר ולתוואי שביל ישראל, וכולל מספר גבים.

נחל יתיר

נַחַל יַתִּיר הוא נחל אכזב בצפון הנגב, המהווה אחד מיובליו של נחל באר שבע.

ראשיתו של הנחל בחיבור נחל אשתמוע עם נחל בכרה, למרגלות רכס יתיר, כשני ק"מ מזרחית לחורה. שמו של הנחל הוא כשמה של העיר המקראית והתלמודית הסמוכה יַתִּיר.

באפיק הנחל נתגלו ממצאים ארכאולוגיים מתקופות שונות וכן מערכות סכרים. הנחל, שאפיקו הוא בכיוון דרום מערב, חוצה את כביש 31 תחת גשר.

עיר מקלט

עִיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה, נקראת גם עיר המוּעָדָה על שם ששם מתוועדים ומתקבצים הרוצחים בשגגה. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.

על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. העונש של שהיה בעיר המקלט נקרא "גלות".

ערי הלויים

עָרֵי הַלְוִיִּם הן ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. לפי ספר סדר הדורות, חלוקת הארץ הסתיימה בשנת ב'תק"ג (1257 לפנה"ס). כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו.

ערי הלויים חולקו בין בני גרשון, קהת ומררי כך שלכהנים ולבני גרשון מספר הערים היו 13 לכל קבוצה, בני מררי קיבלו 12 ערים ובני קהת שאינם כהנים קיבלו 10 ערים. ערי הלויים שניתנו לכהנים נקראו גם ערי כהנים.

עתניאל

עָתְנִיאֵל (קראו: עותניאל) היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בדרום הר חברון, השייך למועצה אזורית הר חברון. היישוב נוסד בד' בחשוון ה'תשמ"ד (11 באוקטובר 1983), ונקרא על שם השופט עתניאל בן קנז. עתניאל יושבת בין הערים הפלסטיניות יטא ודאהרייה, ליד כביש 60 המחבר את ירושלים ובאר שבע. עתניאל מהווה מרכז אזורי בהר חברון ויש בה מוסדות חינוך רבים: ישיבת הסדר, ישיבה תיכונית ובית ספר יסודי אזורי לילדי היישוב והאזור. היישובים היהודיים הסמוכים לעתניאל הם בית חגי מצפון ושמעה ומצפה אשתמוע מדרום.

רשימת מאחזים

להלן רשימת המאחזים העיקרים ביהודה ושומרון, מצפון לדרום, על פי האזור בו הם נמצאים ויישוב-האם (אם קיים) הקרוב להם ביותר, שלרוב מספק את השירותים המנהליים.

♦ אחיה

♦ איבי הנחל

♦ אש קודש

♦ בית חוגלה (מול נבו)

♦ בני אדם

♦ גבעת אסף

♦ גבעת ארנון (גבעה 777)

♦ גבעת גל

♦ גבעת הרואה

♦ גבעת הראל

♦ גבעת להבה

♦ גבעת תקומה

♦ גינות אריה

♦ הר גדעון

♦ חוות גלעד

♦ חוות יאיר

♦ חוות סקאלי

♦ חורש ירון

♦ חרשה

♦ יד יאיר

♦ יש"א ברכה

♦ ישוב הדעת

♦ מגרון

♦ מעוז אסתר

♦ מעלה שלמה

♦ מעלה רחבעם

♦ מצפה אביחי

♦ מצפה אשתמוע

♦ מצפה דני

♦ מצפה חגית

♦ מצפה יאיר

♦ מצפה יוסף

♦ מצפה יצהר

♦ מצפה כרמים

♦ מרחבי דוד

♦ עשהאל

♦ נווה ארז

♦ עדי עד

♦ עוז ציון

♦ עלי עין

♦ עמונה

♦ פני קדם

♦ קידה

♦ רמת גלעד

♦ רמת השלושה

♦ רמת מגרון

♦ שבות עמי

♦ שדה בועז

♦ שלהבת

♦שלהבת יה

שמעה

שִׁמְעָה היא התנחלות במתכונת יישוב קהילתי חילוני בהר חברון, השייך למועצה האזורית הר חברון. היישוב ממוקם דרומית לעיר חברון, בסמוך לא-סמוע, ונקרא על שמו של שמעה, אחיו של דוד המלך. היישוב הוקם בסיוע תנועת אמנה.

ההתנחלות הוקמה בשנת 1985 כהיאחזות נח"ל בשם נטע ואוזרחה בשנת 1988. בסמוך להתנחלות קיים ישוב בשם מצפה אשתמוע, המוגדר באופן רשמי כשכונה של שמעה, אך למעשה הוא מתפקד כיישוב קהילתי עצמאי השייך למועצה אזורית הר חברון.

בסמוך ליישוב מספר אתרים ארכאולוגיים, ובהם ח'רבת שויכה, כקילומטר מצפון ליישוב, המזוהה עם שׂוֹכֹה המקראית שבהר חברון.

Eshtemoa menorah.jpg דרומא
כרמל • אשתמוע • סוסיאחורבת עניםיוטהתלהמעוןעין גדי – המקראיתרימוןחורבת יתיר
ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני
תשע ערים משבט יהודה ושמעון חברוןלִבְנָהיַתִּר • אֶשְׁתְּמוֹעַ • חלןדְּבִר • עין • יֻטָּהבית שמש
ארבע ערים משבט בנימין גבעוןגבעעֲנָתוֹתעַלְמוֹן
כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני מירוןציפוריפסוטהעילוטבית לחם הגליליתיודפתעיילבוןשדה עמודיםחירבת אירבידכאבולכפר כנאצפת • תל מעון (טבריה) • שיחיןמע'אר • חרבת יבנית • כפר ממלח • נצרתעראבהמגדלכוכב הירדן - כאוכב אל הווא • כפר ענאןתל צלמוןחמי טבריה (חמת אריח)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.