אשר ברש

אשר ברשפולנית: Aszer Barasz; ברוסית: Ашер Бараш;‏ 16 במרץ 18894 ביוני 1952) היה סופר עברי ישראלי, יהודי-פולני במוצאו.

אשר ברש
Barash
Asher Barash
Memorial Plaque on the Author Asher Barash house in Tel Aviv
לוחית זיכרון על ביתו של אשר ברש ברח' מנדלי 15 בתל אביב
Asher Barash tomb
המצבה על קברו

תולדות חייו

ברש נולד לרייזל בת הרץ רובינשטיין, קרובה למשפחת הצדיק מבלז, ונפתלי הרץ ברש, סוחר תבואות, ממשפחת רבנים ודיינים, בעיירה לופאטין (Łopatyn) בגליציה המזרחית שבפולין, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, בימינו באוקראינה. למד ב"חדרים", בבית המדרש ובבית ולפני היותו לבר-מצווה גמר את בית הספר הממשלתי ששימש בשלוש לשונות: פולנית, גרמנית ורותינית. מנהלת בית הספר עוררה בו עניין בספרות הפולנית. ספרי הקריאה הראשונים שלו בעברית היו מתקופת ההשכלה וכעבור זמן הכיר גם את הספרות העברית החדשה. מגיל רך היה חורז חרוזים וכותב סיפורים ומחזות בעברית וביידיש וקצת בגרמנית ופולנית, ובגיל י"ד היו כבר תחת ידו "קובצים" של "כתבים" מועתקים יפה בפנקסים קטנים מכורכים בעצם ידו.

הוא וכמה מחבריו יסדו מעין אגודה והיו מחליפים מכתבים עם גדולי התנועה הציונית.

בגיל 17 עבר ללבוב, שם התחבר עם חנוך ילון שהיה לו חונך ודרכו הושפע מאליעזר מאיר ליפשיץ. ברש שלט ברמת שפת-אם בפולנית, גרמנית, אוקראינית, יידיש ועברית וכתב סיפורים ומחזות בעברית וביידיש. בתחילה פרסם כמה שירים וסיפורים (הומוריסטים בעיקר) ביידיש בעיתון היומי "טאגבלאט", בשבועון "דער יידישער ארבייטער", ובמאספים ספרותיים שונים. בחורף תרס"ח לקח ממנו י"ח ברנר שבא אז אחרי הפסקת "המעורר", מלונדון ללבוב, כמה שירים בפרוזה קטנים וקלי-ערך ושלחם לדוד פרישמן עבור המאסף השני של "ספרותי" שיצא בעריכתו בוורשה, השירים נדפסו שם, וסיפרו הראשון "תנאים" נדפס בכתב העת השילוח בשנת תרס"ט.

בגיל 25 שנים, באביב תרע"ד עלה לארץ ישראל, דרך בוקובינה. לאחר שעבר את הארץ לארכה ולרוחבה התיישב בתל אביב, ובה נשא לאשה את אולגה לבית ליפבסקי. מראשית בואו לארץ השתתף בקביעות בשבועון "הפועל הצעיר", שהיה אז הבמה הספרותית בארץ, בירחון "מולדת" (גם ערך כמה מחוברותיה), ובימים שברנר ערך את המדור הספרותי ב"האחדות" פרסם גם שם כמה דברים.

ברש התפרנס מהוראה. מראשית תרע"ה עסק בהוראת הלשון העברית וספרותה. בשנות מלחמת העולם הראשונה הורה גם את הלשון והספרות הגרמנית בגמנסיה הרצליה, בבית הספר הריאלי בחיפה, בבית המדרש למורות, ובבית הספר התיכוני למסחר בתל אביב.

משנת תרפ"ב ערך את כתב העת הספרותי "הדים"; משנת תרפ"ז ערך ספרי פרוזה בהוצאת מצפה, ובמסגרת זו הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואים"; ערך ספרי שירה ופרוזה של מוסד ביאליק, שימש כעורך "קופת הספר", הוצאה לספרות ילדים ונוער. ברש היה הרוח החיה בהוצאה והמפעיל את גלגליה: הוא פנה אל סופרים נודעים והזמין אותם להשתתף בהוצאה, לצד סופרים מתחילים, עשה את מרבית עבודות העריכה והגהה ואף הפך את ביתו למשרד ולמחסן של ההוצאה[1]. בשנות תש"ג - תש"ו ערך את הקבצים הספרותיים לנוער "עתידות" בהוצאת מסדה, ומשנת תש"ו משעה ש"עתידות" החל להופיע כירחון בהוצאת מחלקת הנוער של ההסתדרות הציונית ובהשתתפות מסדה, ולאחר מכן הוצאת מ. ניומן ועד פטירתו ערך את מדור הספרות בירחון זה.

בשנת 1939 זכה בפרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב על ספרו "אהבה זרה", ובשנת תש"ט את פרס ירושלים ע"ש דוד ילין בעד ספר השירים "צל צהריים".

ברש היה ממיסדי אגודת הסופרים וראשיה, מראשוני החברים של בית משפט השלום העברי, חבר ועד הסתדרות המורים, מייסד ומזכיר הכבוד של קלוב פא"ן (ארגון הסופרים הבינלאומי), סגן נשיא בית ביאליק, חבר הקוראקוריון של מוסד ביאליק, חבר הוועד המרכזי של ועד הלשון, ואחד משמונת החברים הראשונים שנבחרו לאקדמיה ללשון העברית.[2]

ברש היה חבר המערכת הקבועה של אנציקלופדיה תרבות. יתר חברי המערכת היו נחום גבריאלי, י. פרישמן ואלימלך-שמעון רימלט. האנציקלופדיה יצאה לאור בהוצאת מסדה.[3].

ברש הגה את הרעיון של הקמת מכון גנזים, היה ממייסדיו, והתמנה להיות היו"ר הראשון שלו. ואכן המכון קרוי של שמו.[4]

נושאי יצירותיו לקוחים מחיי היהודים בחו"ל ובארץ ישראל. בעיצובן של הדמויות ביצירותיו נוטה ברש לאידיאליזציה ולרומנטיקה. גם בתיאוריו הריאליסטיים הוא מגלה יחס אוהד ורגשי להווי המתואר על ידו. ביצירותיו בולטת האידיאה, וגישתו לבעיות החיים היא אופטימית ביסודה.

אשר ברש נפטר בתל אביב, בגיל 63, לאחר שכתב מספר רב של יצירות ותרם לספרות הארץ-ישראלית ונקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.

משפחתו

ברש נשא לאישה את אולגה לבית ליפאבסקי בקיץ תרע"ו ולשניים נולדו שני ילדים - אילה ויצחק. יצחק ברש נישא בשנית לשרה, בתה של ברכה פלאי וניהל את בית הדפוס של הוצאת מסדה.

הנצחה

לזכרו יזמה ברכה פלאי, אם-כלתו, את פרס אשר ברש שהוענק (בשנים 1954–1963) לכשרונות צעירים בתחום הספרות העברית. כמו כן נקראו רחובות על שמו בשכונת רמת אביב, (תל אביב), ראשון לציון, פתח תקווה, באר שבע והרצליה.

ספריו

רשימה חלקית של ספריו:

  • אחים: ציור, דפוס היילפרין, אודסה, 1911, (מתוך "השלח", כ"ח, תר"ע-תרע"א), (21 עמודים).
  • על נהר דנובה: (אידיליה), הוצאת אחיאסף (אירופה), אודסה, תרע"ב, 1912.
  • תמול: שירים, הוצאת השרון, יפו, 1915.
  • תורת הספרות: לעזר וללמוד, הוצאת קהלת, תרפ"ד, 1923.
  • חברים- שני ספורים, חוברת צ'א-צ'ב, הוצאת מפת הספר, תל אביב, אלול, תרפ"ו, 1925.
  • מול שער השמים, אכזריות: ספורים, (ספריה קטנה ל"ז), מו"ל: גרינברג, תל אביב, תרפ"ח, 1928, (29 עמודים).
  • פרקים מחיי יעקב רודורפר, הוצאת הדים, תרפ"ח, 1928.
  • תמונות מבית מבשל השיכר: סיפור, הוצאת מצפה, תרפ"ט 1929 (הודפס בעוד 3 מהדורות, האחרונה בשנת 1988).
  • סיפורים, הוצאת דביר, תר"ץ.
  • פלח הרמון: מאגדות העמים ושיחותיהם, הוצאת מצפה, תל אביב, 1934.
  • עלי אדמות - סיפורים, הוצאת מצפה, תרצ"ו, 1935.
  • מבחר השירה העברית החדשה: אנתולוגיה המכילה את מבחר השירה הלירית העברית במשך מאתים שנה מר' משה חיים לוצאטו עד היום, יוצא לאור על ידי אשר ברש, הוצאת שוקן, ירושלים, תרצ"ח, 1937.
  • אהבה זרה: רומן, מוסד ביאליק, ירושלים, 1939.
  • הנשאר בטולידה: סיפור היסטורי, (ציורים בידי נחום גוטמן), הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ג, 1942.
  • כעיר נצורה, ציורים: נחום גוטמן, הוצאת מסדה, תש"ה, 1944.
  • מנורת הזהב - ספר מעשיות, הוצאת מסדה, תש"ג, 1942, (יצא לאור שוב לאחר מותו ב-1965)
  • יהודי מצרה נחלץ: ספור, מו"ל: עופר, ירושלים, 1946.
  • הנעל הקטנה - סיפורי מעשיות יהודיות, החיתוכים: יוסי שטרן, הוצאת עם עובד, 1947
  • צל הרים: שירים, הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ט, 1948.
  • בצל אנשים טובים - מחרוזת סיפורים, מוסד ביאליק, ירושלים, 1949
  • ספורים נבחרים, הוצאת דביר, תל אביב, תשי"א, 1950.
  • שיח העיתים - נובלות היסטוריות, (ציורים - אורי אליעז), הוצאת מסדה, תשי"ב, 1951.
  • פרקי רודורפר: סיפור, הוצאת מסדה, תשי"ג, 1952.
  • כתבי אשר ברש, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ב, 1952.
  • משיחות ערב: סיפורים עממיים, ציורים: יוסל ברגנר, הוצאת מסדה, תשי"ט, 1958.
  • כעיר נצורה, הוצאת מסדה
  • שאול והאתונות
  • אותיות 22 א'-ב'
  • מחקרים בשומרונית, בעברית, ובארמית, הוצאת מוסד ביאליק.
  • ישחקו הנערים- הוצאת מסדה.
  • פלח הרמון - מאגדות העמים ושיחותיהם, הוצאת י' שרברק.
  • עולם מספר, הוצאת יוסף שרברק.
  • נערים: חמשה ספורים, אשר ברש, הציורים - ר. לואיזאדא, הוצאת מסדה, תל אביב, תשכ"ב, 1962.
  • מנורת הזהב: ספר מעשיות, ציורים הנריק הכטקופף, הוצאת מסדה, תל אביב, 1965.
  • גננים, רומן, הוצאת מסדה, רמת-גן, 1968.
  • איש וביתו נמחו, קצין חינוך ראשי - ענף השכלה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשל"ח, 1977.
  • אקמק, לא ידועה שנת ההוצאה ולא המו"ל.[5].

ספריו הנלמדים בבתי ספר

  • סיפורי אשר ברש לכיתה ט': לפני תוכנית הספרות החדשה לחטיבת הבינים, עריכה, ביאור ושאלות בידי משה גרנות, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשל"ד, 1974.
  • סיפורי אשר ברש לכיתה ט': לפי תוכנית הספרות החדשה לחטיבת הבינים בבית-הספר הממלכתי והממלכתי-דתי, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1983.

ספריו הנלמדים במסגרת החינוך היסודי להכשרת מורים

  • שלושה סיפורים, היוצרים: אשר ברש, יהודה בורלא, ס' יזהר, משרד החינוך והתרבות, היחידה לחינוך חברתי, הוצאת יחדיו, תל אביב, תש"ל, 1969, (המזכירות הפדגוגית לחינוך יסודי ולהכשרת מורים), ( הסיפורים: אשר ברש - "הנשאר בטולדה", יהודה בורלא - "מלכות דוד", ס' יזהר - "הצניחה מן הצמרת").
  • מעשה בנעליים, מישדר המביא את סיפורה של סינדרלה יהודית על פי "הזיווג או שרה בת טובים" מאת י"ל פרץ ו"הנעל הקטנה" מאת אשר ברש, תדריך למורה למישדרים בספרות, (כתבה הרצליה רז, ערכה אילנה רימלט), המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב, 1982, סידרה: משדרים בספרות, (23 עמודים).

ספרים שערך

  • אלמנך, הוצאת מצפה, תל אביב, תר"ץ, 1921.
  • הרים - קבץ לספרות, ביחד עם יעקב רבינוביץ, תל אביב, ניסן, תרפ"ג, 1923.
  • יצחק שמי, נקמת האבות: ספור מחיי הערבים, הוצאת מצפה, ירושלים, תרפ"ח, 1927.
  • ירמיה גוטהלף, העכביש השחור: וספורים אחרים, מגרמנית - יעקב רבינוביץ, העורך - אשר ברש, (ספרית מצפה: ספרי פרוזה), הוצאת מצפה תל אביב, תרפ"ט, 1928.
  • גדיש - דברי ספרות ומדע, הוצאת מפת הספר, תל אביב, תר"ץ, 1929.
  • המשבר: סבותיו ותקנתו, מאת לורד מלצ'ט, עם הקדמה מאת לורד ויר, תרגום מאנגלית - ב' פליכס, (הפסידונים של אשר ברש), הוצאת מצפה, 1932.[6].
  • ספר השנה של ארץ ישראל: לשנת תרצ"ד- תרצ"ה, העורכים: (תרצ"ד - ירוחם פישל לחובר), (תרצ"ה - אשר ברש), הוצאת שם, תל אביב, תרצ"ה, 1935.
  • עולם מספר: מבחר מעשיות ושיחות של עמי העולם, ברר ונסח אשר ברש, צירה: עלי יערי, הוצאת י' שרברק, תל אביב, תשי"ב, 1941.
  • דברי סופרים - מאוסף סופרי ארץ-ישראל, ביחד עם יצחק למדן, בהוצאת "החברה למפעלי הספרות העברית בארץ-ישראל" בע"מ, על יד אגודת הסופרים העברים בארץ-ישראל, בהשתתפות "קרן התרבות" באמריקה, תל אביב, תש"ד, 1943.[7]
  • הרברט ג'ורג' ולס, ג'ולין הקסלי, ג'ורג' פיליפ ולס, מדעי החיים, (תרגום - ב. קרוא, עריכת הסגנון בידי אשר ברש), הוצאת מצפה, תל אביב, תש"ו, 1945.
  • מוריס הופמן, תחת שמי אפריקה, (ספורים, עם רשימה אוטוביוגרפית), הוצאת מסדה, תל אביב, תש"ט, 1948.
  • פלאי עולם: ספר מדע לילד בארבעה כרכים, העריכה הספרותית בידי אשר ברש, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ב, 1951, (לכותר זה ארבעה מהדורות).

מתרגומיו

ממאמריו

  • ברוך אגדתי אמן הרקוד העברי - הרקוד והרקד <לפרצופו האמנותי של ב' אגדתי>, מוציא לאור: הדים, תל אביב, תרפ"ה, 1924. (יצא לאור כולל רפרודוקציות מאת אמנים שונים ושלושה מאמרים: הרקוד והרקד <לפרצופו האמנותי של ב' אגדתי> / מאת אשר ברש, אמנותו של ברוך אגדתי / מאת יצחק כץ, רקודיו של אגדתי / מאת מנשה רבינוביץ), יצא במאה אקסמפלרים מסומנים.[8].

מחקר אוניברסיטאי

  • יצירתו הסיפורית של אשר ברש: תימאטיקה וצורות, מאת נפתלי ה' טוקר, מוציא לאור: מוציא לאור לא ידוע, רמת-גן, תשל"ח, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ח.
  • יסודות מבניים של פיצול ואחדות בסיפורת של אשר ברש - בין פואטיקה מסורתית למודרניסטית, על ידי דבורה חיץ, מוציא לאור לא ידוע, תל אביב, תשנ"ט, 1999, עבודת גמר, (מ"א) - אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ט, 1999.

לקריאה נוספת

  • יפה ברלוביץ, דפי הנחיה לקורא הצעיר: לספר מנורת הזהב (בעריכת אשר ברש), מוציא לאור: י' ברלוביץ, תל אביב, תשכ"?
  • שמואל לחובר, אשר ברש: ביבליוגרפיה תרס"ו-תשי"ב, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ג, 1952.
  • מצוב-כהן עופרה, קריאת החיים עיון ביצירתו של אשר ברש, הוצאת אוניברסיטת אריאל, אריאל, תשע"ז, 2017.
  • יוסף שה לבן, אשר ברש, הוצאת אור עם, תל אביב, תשל"ט, 1978.
  • נפתלי הרץ טוקר, חזיון חולות וירכתי עולם: על זיקת המקום והזמן בסיפורי אשר ברש, הוצאת מסדה, גבעתיים, 1980.
  • נורית תמיר-סמילנסקי, אשר ברש: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988.
  • נורית גוברין, הנסתרות בנגלות - על השירה והפרוזה של אשר ברש, מתוך קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 180–259.
  • נורית גוברין, אשר ברש: בין תדמית למציאות, מתוך קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ה', תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה 2015, עמ' 366 - 371.
  • חנן חבר, 'בין ספרות של שבט לספרות של עם: אשר ברש והספרות העברית בין גולה למולדת' בתוך: עופר שיף (עורך), גלויות ישראליות, עיונים: סדרת 'נושא', 2015, מכון ב"ג, אונ' ב"ג, עמ' 52 - 82

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900-1948 (כרך שני), זמורה-ביתן, 1988
  2. ^ אשר ברש - רשימה ביוגרפית אשר חוברה לפי רשימות אבטוביוגרפיות מעזבונו של המנוח ולפי פרטים ביוגרפים שמסר בשעתו לאחרים, מתוך הקדמה ל"כתבי אשר ברש", כרך ראשון, הוצאת מסדה, תל אביב, תשי"ב.
  3. ^ אנציקלופדיה תרבות יצאה כחוברת שבועית (48 חוברות לשנה במשך כ-4 שנים), מתשכ"א עד תשכ"ה, על פי המהדורה הבינלאומית בהוצאת האחים פברי, במילנו. האנציקלופדיה מאוגדת ב - 16 כרכים (כרך א-טז, 3072 עמודים)
  4. ^ גנזים, חוברת 100, ניסן תשמ"א, כרך ח', שנה 14, לתולדות גנזים: עמוד 74-85
  5. ^ אקמק- אשר ברש, מתוך סימניה, ערך: אשר ברש
  6. ^ "המשבר: סבותיו ותקנו", מאת: לורד מלצ'ט, הוצאת מצפה, 1932, אתר הספרייה הלאומית, ערך: אשר ברש, פריט מספר 108
  7. ^ גנזים 93–94, אדר א' תשל"ח, כרך ז', שנה 13, עמוד 212
  8. ^ "ברוך אגדתי אמן הרקוד העברי", אתר הספרייה הלאומית, ערך אשר ברש
הקודם:
יעקב כהן
פרס ביאליק
במשותף עם יהודה בורלא

1939
הבא:
שאול טשרניחובסקי, זלדה שניאורסון-מישקובסקי
אביבה ברושי

אביבה ברושי (נולדה ב-1934) היא מתרגמת, עורכת וסופרת ישראלית.

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל (בעבר: אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל או אגודת הסופרים העבריים) היא אגודה מקצועית של הסופרים והמשוררים כותבי העברית בישראל (קיימות בישראל גם אגודות של סופרים כותבי שפות אחרות, כגון ערבית) והיא מקבילה לאיגוד כללי של סופרים בישראל.

ביירנסטרנה ביירנסון

בְּיֶרְנְסְטְיֶרְנֶה מרטינוס בְּיֶרְנְסוֹן (בנורווגית: Bjørnstjerne Martinus Bjørnson; ‏8 בדצמבר 1832 – 26 באפריל 1910) היה משורר, מחזאי וסופר נורווגי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1903.

הוצאת מצפה

הוצאת מצפה הייתה הוצאת ספרים עברית, אחת משלוש הוצאות הספרים הפרטיות שפעלו בארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.בשנת 1921 ייסדו יהושע צ'צ'יק, מרדכי ניומן ויוסף שרברק בירושלים חנות ספרים והוצאת ספרים בשם "תרבות", שבהמשך הפכה ל"מצפה". ההוצאה התמקדה בהוצאת ספרות ושירה. הספר הראשון שיצא במסגרתה היה הרומן "ימים ולילות" לנתן ביסטריצקי.

אשר ברש ערך ספרי פרוזה בהוצאה זו, ובמסגרתה הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואים".

בשנת 1933 הוקמה, בשותפות עם הוצאת שטיבל, "הוצאת שם" (ראשי תיבות של שטיבל ומצפה) להוצאת ספרות ילדים. השותפות התפרקה ב-1935.

בשנת 1941 התמזגה לתוך הוצאת י' שרברק.

הפועל הצעיר (עיתון)

הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגיה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).

עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.

בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:

העיתון נסגר בשנת 1970.

יהודית הנדל

יהודית הֶנדֶל (25 באוקטובר 1921– 23 במאי 2014) הייתה סופרת ישראלית. כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003.

יעקב רבינוביץ

יעקב רבינוביץ (י"ב בכסלו תרל"ו, 10 בדצמבר 1875 – כ"ד באדר ב' תש"ח, 4 באפריל 1948) היה משורר, סופר, מחזאי, מבקר ספרות מסאי ופובליציסט עברי ויידי, ומתרגם משפות אירופה.

כתובים (כתב עת)

כתובים - שבועון לשאלות התרבות הספרות והאמנות, הוא כתב עת ספרותי עברי, שיצא לאור בתל אביב במשך כשבע שנים. הגיליון הראשון נדפס בשנת תרפ"ו 1926 והגיליון האחרון נדפס בשנת תרצ"ג 1933.

"כתובים" נוסד ביוזמתו של חיים נחמן ביאליק. העורך הראשון היה אליעזר שטיינמן, ולאחר זמן הצטרף אליו כעורך אברהם שלונסקי. "כתובים" החל לצאת כבטאון של אגודת הסופרים העבריים, ובגליונות הראשונים השתתפו רבים מבין חברי האגודה, ובהם יוצרים מוכרים ושמרניים כיצחק למדן, אשר ברש, יעקב פיכמן, אביגדור המאירי, יעקב רבינוביץ, דוד שמעונוביץ-שמעוני ואחרים. לאחר כשנה הפך "כתובים" למתנגד חריף של ראשי אגודת הסופרים, ובעקבות זאת הסירה אגודת הסופרים את חסותה מ"כתובים" והקימה את "מאזנים". משנת תרפ"ז 1927 ועד סגירתו ניהלה חבורת "כתובים" המצומצמת מלחמות ספרותיות קולניות נגד אגודת הסופרים, ראשיה וכלי הביטוי שלה.

אחדים משיריו הראשונים של אלכסנדר פן נדפסו אף הם ב"כתובים". כן שימש כתב העת את המשוררים נתן אלתרמן, רפאל אליעז ואברהם חלפי.

"כתובים", כמו כתבי עת ספרותיים אחרים פרסם מניפסטים, והביא תרגומים מספרות העולם בת הזמן, ובכך פתח פתחים חשובים לקוראי הספרות בארץ ולספרות העברית החדשה.

לאחר שנפרדו דרכיהם של שני העורכים, אליעזר שטיינמן ואברהם שלונסקי, פנה כל אחד מהם לדרכו, קיבץ סביבו חבורה והוציא כתב עת משלו. השבועון נסגר, וזמן קצר לאחר מכן הוקם כתב העת "טורים", בעריכת שלונסקי.

מאזנים (כתב עת)

מֹאזְנַיִם הוא כתב עת ספרותי של אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.

מכון גנזים

מכון "גְּנָזִים" (או ארכיון גנזים) ע"ש אשר ברש הוא המוסד המרכזי בישראל לשימור יצירתם של הסופרים העבריים. מכון ביו-ביבליוגרפי לחקר תולדות הספרות העברית בעת החדשה - אגודת הסופרים במדינת ישראל.

מסדה (הוצאת ספרים)

מסדה היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1930 על ידי ברכה פֶּלִאי והייתה מהוצאות הספרים המובילות ביישוב ובישראל.

נחום אריאלי

נחום אריאלי (א' בטבת תרצ"א, 21 בדצמבר 1930 - ה' באב תשס"א, 27 ביוני 2001) היה הוגה דעות, סופר, משורר וחוקר. בעל תואר ד"ר לפילוסופיה.

נחום גוטמן

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

עמוס אריכא

עמוס אריכא (נולד בתל אביב בי"ד באלול ה'תרצ"ג, 6 בספטמבר 1933) הוא מחזאי, צייר וסופר ישראלי. בצעירותו כתב רשימות וסיפורים קצרים שהתפרסמו בשבועונים, במוספים ובעיתונים שונים. מאז פרסם רומנים, מותחנים, ספרים ומחזות לילדים ובני נוער, וכן ציורים ואיורים שחלקם משולבים בספריו.

פוצ'ו

ישראל מנחם וִיסלֶר (נולד ב-1 בפברואר 1930), הידוע בשם העט פּוּצ'וּ, הוא סופר, משורר, תסריטאי, מחזאי וכותב צ'יזבטים ישראלי. מהראשונים שכתבו על דור הפלמ"ח ללא פומפוזיות והאדרה. אחדים מספריו עובדו לסרטים מצליחים.

קופת הספר

קופת הספר הוא בית הוצאה לאור שהוקם בשנת 1922 על ידי הסתדרות המורים בישראל (אגודת המורים העברים בארץ ישראל) ואגודת הסופרים. הוציאה לאור ספרי קריאה ועיון לילדים, במהלך פעילותה פורסמו כ-200 ספרונים. בשנת 1932 עברה ההוצאה לפעול תחת חסותה של הוצאת "מצפה". ההוצאה פעלה עד שנת 1936.

הוצאת קופת הספר נוסדה בעקבות פגישה שהתקיימה ב-1921, בין נציגים של מרכזים המורים והסתדרות הסופרים, בה נתקבלה הצעה לייסוד גוף משותף להוצאת ספרי קריאה ועיון לילדים, זאת במטרה "להמציא חומר מנופה ומעולה במחיר נמוך לתלמידי בית הספר". בראשות ההוצאה נבחר ועד מנהל בן חמישה חברים, ביניהם אשר ברש מטעם הסתדרות הסופרים, והוא שימש גם העורך בפועל.

אופן מימון ההוצאה הזו נעשה בשיטה שלא הייתה מקובלת בזמנו בארץ: כל ילדי הארץ יכלו להצטרף כמנויים ל"קפת הספר", ומי שנרשם קיבל פנקס, בו הדביק בולים עם דיוקניהם של סופרים עבריים, כאשר החברות זיכתה את רוכש הבולים בהנחה משמעותית במחיר החוברת. במהרה התברר כי השיטה כבשה לבבות רבים.

מדי חול המועד פסח נהגה ההוצאה להוציא יום סרט במטרה לסייע לצורכי ההוצאה, לעיתים נהגה להוציא יום-בול בו תלמידים מכרו את בולי ההוצאה ועליהם תמונות של סופרים עבריים.

חברי הוועד המנהל: יעקב פיכמן, פסח אוירבך, יצחק ספיבק, אשר ברש אשר מונה גם לעורך ההוצאה, וד"ר אברהם צפרוני.

ראובן קריץ

ראובן קְריץ (נולד בנובמבר 1928) הוא סופר עברי, סופר ילדים, חוקר ספרות, מורה, מו"ל ומתרגם ישראלי.

רפאל ספורטה

רפאל סַפּוֹרטָה (א' בניסן תרע"ג, 7 באפריל 1913 – כ"א בשבט תשמ"ג, 4 בפברואר 1983) היה משורר ילדים ישראלי. כתב מתוך תפיסת עולם יהודית-מוזיקלית, הרואה במילים חלק מיצירה ישראלית חדשה הפונה מחד למקורות ומאידך לחיים בארץ ישראל.

שמאי גולן

שמאי גולן (5 באפריל 1933 - 10 בדצמבר 2017) היה סופר ועורך ישראלי.

ספריו של גולן עסקו בעיקר בשואה, בניסיונות ניצולי השואה להיאחז בארץ ובחייהם של בני הדור השני לשואה, שנולדו בארץ ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.