אשך

אֶשֶׁךְ הוא בלוטה המהווה חלק ממערכת הרבייה של הזכר אשר תפקידה לייצר את תאי הזרע ואת הורמוני המין הגבריים, בעיקר הטסטוסטרון. אשכים מייצרים תאי-זרע והורמונים באופן רציף מגיל הבגרות המינית ועד מות האורגניזם.

אשך
Gray1149
שיוך גונדה, lobular organ
מזהים

בני אדם ויונקים אחרים

אצל האדם ואצל חלק מהיונקים האחרים קיימים שני אשכים, התלויים בתוך שק האשכים, הממוקם מחוץ לחלל האגן ומתחת לפין. מיקומו של שק האשכים מחוץ לגוף מאפשר את תנאי הטמפרטורה הדרושים לייצור התקין של תאי הזרע.

הטמפרטורה הממוצעת בשק האשכים היא כ-34.4°C, טמפרטורה הנמוכה בכ-2.5 עד 3 מעלות מטמפרטורת הגוף הממוצעת באיברים הפנימיים (36.7°C), טמפרטורה שאינה מתאימה לייצור תאי זרע. במקרים שבהם הטמפרטורה באשכים גבוהה (למשל כאשר הגבר לובש תחתונים צמודים, בעת מחלה המעלה את חום הגוף כולו, שהות ממושכת בסביבה חמה או מסיבה אחרת) נפגע ייצור תאי הזרע ואיכותם נפגעת. בסביבה שבה הטמפרטורה נמוכה מופעל רפלקס המצמיד את שק האשכים לגוף על מנת להעלות את הטמפרטורה שלהם.

האשך מכונה גם ביצה (מוכר יותר בשם הזוגי "ביצים"), וכך הוא נקרא במקורות כמו בתלמוד. על-פי מילון בן-יהודה "מאושכן" הוא בעל אשכים גדולים מאד, "קיין" הוא בעל אשכים גדולים (בעברית תלמודית[1]).

התפתחות עוברית

האשכים מתפתחים בבטן העובר. בהמשך ההיריון הם נמשכים מטה אל שק האשכים באמצעות מיתר. בעת הלידה אמורים שני האשכים להימצא בשק האשכים. במקרים מסוימים חלה ירידה מאוחרת של האשכים לשק האשכים, או שאשך אחד או שניהם נותרים בחלל הבטן. מצב זה מכונה "טמירות אשכים". בתקופת הילדות ועד לבגרות המינית, האשך צמוד לגוף במצבו הרגיל (אינו תלוי עד לתחתית שק האשכים), ועלול להיחשב בטעות כמקרה של אשך טמיר. ביונקים מסוימים יורדים האשכים לשק האשכים בשבועות הראשונים לאחר הלידה.

מבנה אנטומי

האשך מורכב מאבוביות דקות ומפותלות ומסיבי שריר רבים. לאחר ייצורו, ממשיך הזרע לאבוביות אלה ועובר בהן הבשלה, ומהן עובר לצינורות מרכזיים יותר ולצינור הזרע. האבוביות דחוסות בתוך כמה שכבות המקיפות אותן והן, בנוסף לשריר, מקנות לאשך את צורתו הביצית ואת מרקמו הנוקשה.

בדרך כלל קיים הבדל במיקום וגודל שני האשכים, כמו בעוד איברים רבים אחרים בגוף. אצל כ-63% מהגברים האשך השמאלי ממוקם נמוך יותר, ואצל כ-25% המצב הוא הפוך. המשקל הממוצע של האשך הימיני הוא 9.95 גרם, בעוד השמאלי שוקל בממוצע רק 9.36 גרם, כ-590 מיליגרם פחות מחברו.

תפקידם של שני האשכים זהה והם אינם מושפעים אחד מהשני.

שתי אוכלוסיות התאים העיקריות באבוביות האשך הן של תאי ליידיג ושל תאי סרטולי. תאים אלה אחראים לייצור הורמונים ולהפרשתם וגם לתמיכה באוכלוסיית תאי הזרע המתפתחים באשך.

מחלות ומומים

תרשים מערכת הרבייה הזכרית
תרשים מערכת הרבייה של הגבר
  1. שלפוחית השתן
  2. עצם החיק
  3. פין
  4. רקמה זקיפה
  5. עטרה
  6. עורלה
  7. פתח השופכה
  8. סיגמואיד
  9. חלחולת
  10. שלפוחית הזרע
  11. צינור הזרע
  12. בלוטת הערמונית
  13. בלוטות קאופר
  14. פי הטבעת
  15. צינור הזרע
  16. יותרת האשך
  17. אשך
  18. כיס האשכים

מומים מולדים:

מחלות דלקתיות:

מחלות התפתחותיות:

מחלות סרטניות:

  • גידול תאי סרטולי
  • גידול תאי ליידיג
  • סמינומה, או גידול של תאי זרע

תסביבים:

  • תסביב אשך (Testicular torsion)
  • תסביב בטפולות יותרת האשך (Torsion of a testicular appendage). לעיתים מכונה גם תסביב ב"תוספתן" האשך.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי בכורות מד עמוד ב
אבוקדו

אֲבוֹקָדוֹ (שם מדעי: Persea americana) הוא עץ פרי סובטרופי ירוק-עד ממשפחת העריים ולו כ-15 זנים. מוצאו של האבוקדו במרכז אמריקה, משם הפיצו אותו הספרדים, בתחילה לאמריקה הדרומית, ובהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה. לארצות הברית הגיע האבוקדו רק בתחילת המאה ה-20.

שמו של האבוקדו בא מהשפה האצטקית, שבה קוראים לו "ahuacatl" משמעות המילה יכולה להיות גם אשך, כנראה בגלל הדמיון בצורה והאמונה שהפרי נותן סגולות מיניות. בספרדית קוראים לפרי aguacate, אך ברוב השפות הוא מכונה אבוקדו.

גובהו של עץ אבוקדו בר יכול להגיע ל-15 מטר. הזן המתורבת קטן ממנו, ירוק-עד ובעל תפרחת לבנה. קטיף האבוקדו נעשה ידנית או או כקטיף ממוכן באמצעות אפרון, אשר בעזרתו ניתן להגיע אל הפירות הצומחים בגבהים. מטעי אבוקדו נפוצים כיום במקסיקו, פרו, צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל, ארצות הברית (פלורידה וקליפורניה), קניה, דרום אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, ספרד וישראל.

בתחילת המאה ה-20 ניסתה חברת פיק"א לאקלם את האבוקדו בארץ ישראל, אך גידולו כגידול מסחרי החל רק בתחילת שנות ה-60 של אותה מאה.

נהוג לאכול את האבוקדו חי כשהוא רך. האבוקדו הפתוח אינו נשמר, גם במקרר, ונוטה להשחיר. בישראל נמכרים ממרחי אבוקדו עם החומר המשמר. מכיוון שהאבוקדו הרך נימוח וצורתו מתקלקלת, כמו גם קליפתו הנרקבת בקלות, לרוב מוכרים את הפרי כשהוא קשה, והוא מתרכך תוך ימים אחדים בבתי הלקוחות. לשם הבשלתו, ניתן לשמור את האבוקדו עטוף בנייר או קרטון, ביחד עם בננות או תפוחים. אלו מפרישים אתן, המאיץ את תהליך ההבשלה של הפרי. ככלל, פרי האבוקדו אינו מבשיל על העץ, אלא רק אחרי קטיפתו. המאכל המקסיקני גווקמולי שמקורו אינדיאני עשוי מפרי האבוקדו.

האבוקדו משמש גם בתעשיית הקוסמטיקה לייצור תכשירי שיער כשמפו וקרמים טבעיים לעור, וזאת משום אחוז השומן הגבוה בפרי.

איילי מושק

איילי מוּשְׁק (שם מדעי: Moschidae) היא משפחה מקבוצת פקוריים בתת-סדרת מעלי גירה, בת סוג יחיד – אייל מושק (Moschus), שבו 7 מינים.

ביצה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בלוטת הערמונית

בלוטת הערמונית (בלטינית: Prostata; פרוסטטה) היא בלוטה אקסוקרינית במערכת הרבייה של היונקים הזכרים.

יש הבדלים ניכרים בערמונית של מינים שונים, מבחינה אנטומית, כימית ופיזיולוגית. שמה העברי של הבלוטה נגזר מפרי עץ הערמון, שצורתה דומה לו.

הורמון אנטימילריאני

Anti-Müllerian hormone או AMH הוא הורמון המופרש על ידי תאי סרטולי שבאשכים במהלך ההתפתחות העוברית. תפקידו העיקרי הוא ניוון של צינורות מילר שללא הפרשת ההורמון היו מתפתחים לצינורות מובילי ביצית (חצוצרה) ורחם. בנוסף, הוא קשור לירידת האשכים לכיס האשכים. שמות נוספים להורמון הם:

Müllerian-inhibiting substance - MIS

Müllerian inhibiting factor - MIF

Müllerian-inhibiting hormone - MIHבהיעדר AMH, יתפתחו שתי מערכות הובלה בתינוק - נקבית וזכרית. הדבר קורה למשל בהפרעה מסוג Persistent Mullerian duct syndrome (בראשי תיבות PMDS). האבחנה בכך קלה מפני שבהיעדר AMH האשכים לא יורדים לכיס האשכים.

הורמון מגרה זקיק

הורמון מגרה זקיק (FSH – Follicle Stimulating Hormone) הוא מסוג גונדוטרופין. הורמון זה מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח הקדמית, ושאיבר מטרתו הוא הגונדות (אשך או שחלה). הפרשתם של גונדוטרופינים, בהם FSH, מתחילה בעקבות הפרשתו של GnRH, הנמנה עם ההורמונים המשחררים, מההיפותלמוס והשפעתם על בלוטת יותרת המוח הקדמית. ההורמון FSH מופרש אצל הנקבה ואצל הזכר, אך מביא למהלכם של תהליכים שונים בקרב בני שני המינים.

ההורמון הוא גליקופרוטאין המורכב משתי תת-יחידות: אלפא, המשותפת לו, לLH, לTSH ול-hCG, ובטא, המיחדת כל הורמון. התת-יחידות קשורות ביניהן בקשרי גופרית.

הידרוצלה

הִידְרוֹצֶלֶה (Hydrocele; בעברית: הִידְרוֹקַן הָאֶשֶׁך או מַיֶּמֶת אֲשָׁכִים) היא הצטברות נוזלים סביב מעטפות האשך אשר גורמת להופעת נפיחות בשק האשכים. הידרוצלה יכולה להיות מולדת או נרכשת.

הידרוצלה גורמת לנפיחות בשק האשכים, המתפתחת בדרך כלל בהדרגה ואינה גורמת לכאב. כאשר הנפיחות נעשית משמעותית היא מפריעה בפעילות היומיומית, בפעילות גופנית או בזמן קיום יחסי מין. לעיתים רחוקות ההידרוצלה נוצרת בעקבות חבלה בשק האשכים או לאחר זיהום של האשך (אורכיטיס) או של חבל הזרע (אפידידימיטיס). במקרים אלו גורמת הנפיחות גם לכאב. תיתכן נפיחות בשק האשכים גם עקב מצבים אחרים כגון זיהום באשך או תסביב אשך.

טמירות אשכים

טמירות אשכים, אשך טמיר או חַדְבֵצֶת (Cryptorchidism), הוא מונח רפואי המתאר היעדרות של אשך אחד או שני אשכים משק האשכים אצל בני אדם ויונקים ממין זכר.

יותרת האשך

יותרת האשך או עילית האשך (בלעז: אפידידימיס, Epididymis) היא חלק ממערכת המין הגברית הקיים בכל היונקים הזכרים. מדובר בצינור צר ומלופף המחבר את התעלות בחלק האחורי של כל אשך אל צינור הזרע.

מגנוס הירשפלד

מגנוס הירשפלד (בגרמנית: Magnus Hirschfeld;‏ 14 במאי 1868, קולברג, פרוסיה – 14 במאי 1935, ניס, צרפת) היה רופא וסקסולוג יהודי-גרמני. ממקימי הוועדה המדעית-הומניטרית ונחשב לאחד מחלוצי התנועה למען זכויות להט"ב.

הירשפלד קרא להנהגת אמצעי מניעה והתבטא נגד רדיפת ההומוסקסואלים והלסביות בידי רשויות החוק. הירשפלד, שהיה הומוסקסואל בעצמו, רצה להוכיח כי הומוסקסואליות היא תכונה מולדת וכך להביא ללגליזציה שלה. לשם כך הוא פיתח תאוריה על קיומו של מין שלישי בין הזכר והנקבה, הכולל את ההומוסקסואלים, הטרנסקסואלים והאינטרסקסואלים. חלקים נרחבים מעבודתו התבססו על מחקריהם של ריכרד פון קראפט אבינג וקארל היינריך אולריכס.

סרטן האשכים

סרטן האשכים הוא גידול סרטני המתפתח באשכים. סרטן זה הוא הסרטן הנפוץ ביותר בגברים צעירים בגילאי 20-39. לעיתים רחוקות הוא מופיע לפני גיל 15. הסיכוי לחלות בסרטן האשכים במהלך החיים הוא אחד ל-200. אף על פי ששכיחותו עולה - שיעור התמותה נמוך מאד, ויש לו שיעור הישרדות ממוצע של 95% ל-5 שנים. לא כל הגושים באשכים מקורם בגידול, ולא כל הגידולים באשכים הם סרטניים.

עורלה

עורלת הפין (במינוח אנטומי, TA: perputium penis) היא שכבה כפולה מעור ורקמה ספוגית המהווה מעין "שרוול" המכסה את ראש הפין בקרב יונקים.

במהלך ההריון העורלה צמודה לפין של העובר הזכר ומגינה עליו במהלך התפתחותו, אולם לרוב היא משתחררת למצב ניתן-להסגה בסוף ההריון או בשנות החיים הראשונות. רקמת העורלה מפרישה ריר (מבלוטות סיכוך). אצל הנקבה, ישנה עורלת הדגדגן, עורלה זו קטנה הרבה יותר, וייתכן שהיא משמשת בתפקיד דומה.

רש"י וכן המהר"ל מבארים שהביטוי "עורלה" משמעו כיסוי ואוטם, כפי שנאמר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד", "הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב".

עטרה (פין)

העטרה היא רקמה כיפתית רגישה-למגע הנמצאת בקצה הדיסטלי (המרוחק מהגוף) של איבר המין הגברי. במרכזה של העטרה נמצא פתח השופכה. העטרה הומולוגית מבחינה אנטומית לקצה הדגדגן הנשי.

כאשר פין שאינו נימול נמצא במצב רפוי, העטרה מכוסה במלואה או באופן חלקי על ידי העורלה, אשר מגנה על הקרום הרירי העדין ממנו עשויה העטרה. במצב של זקפה, העורלה מופשלת והעטרה נחשפת והופכת לרגישה עוד יותר.

פין

פין הוא איבר המין הזכרי. הפין משמש להטלת שתן ולקיום יחסי מין.

בעת ההשתנה, השתן עובר משלפוחית השתן דרך השופכה שבמרכז הפין וזורם החוצה.

לקראת קיום יחסי מין הגופים שבפין מתמלאים בדם והוא מתקשה כאשר מתעורר אצל הגבר גירוי מיני. מצב זה נקרא "זקפה". בעת קיום יחסי מין הטרוסקסואליים (עם אישה), הגבר מחדיר את הפין לתוך נרתיק האישה. עם הגעתו לפורקן מיני, נפלטים מהפין תאי זרע לתוך נרתיק האישה, באמצעות נוזל הזרע. הגופים המתמלאים דם בעת זקפה הם שני גופים הנמצאים בחלקו העליון של הפין והסמוכים זה לזה, והחלק הספוגי שבמרכזו, מסביב לשופכה. החלק הספוגי מתרחב לקראת קצה הפין ויוצר את העטרה (בסלנג: "כיפה"), המכוסה בעורלה.

גודל (אורך והיקף) הפין משתנה מגבר לגבר, אבל כל עוד הוא בתחומי הנורמה, אין הגודל משפיע בהכרח על התפקוד המיני. אורך הפין במצב רפוי הוא 9.16 ס"מ בממוצע, ובעת זקפה 13.12 ס"מ. היקפו במצב רפוי הוא 9.31 ס"מ, ובעת זקפה 11.66 ס"מ. הפין כמעט ולא גדל מהלידה ועד תחילת גיל ההתבגרות (גיל 12 לערך).

בתרבויות שונות נהוגה מילה, שהיא כריתת העורלה העוטפת את ראש הפין. יש הנוהגים כן כמסורת דתית (כמו יהודים) או מתוך מניע תרבותי או בריאותי-מניעתי (כמו בארצות הברית), ויש העושים זאת מטעמי אסתטיקה והיגיינה.

המילים "פין" או "איבר" משמשות בטקסטים פורמליים כגון ספרי ביולוגיה, אך בלשון הדיבור נפוצות מילות הסלנג "זַיִן" או "בולבול", ובעבר גם "זרג".

צינור הזרע

במערכת הרבייה הגברית, צינור הזרע הוא כל אחד מזוג צינורות שמובילים תאי זרע מעילית האשך אל השופכה בזמן פליטת זרע. לצינורות אלה דופן שרירי עבה שהתכווצויותיו מסייעות לפליטה.

כריתה של צינור הזרע היא הליך כירורגי אותו מבצעים גברים כאמצעי מניעה דרסטי וכמעט בלתי-הפיך. כריתת צינור הזרע מאפשרת לגבר לקיים יחסי מין עם נשים ללא שימוש באמצעי מניעה כלשהם וללא חשש להכנסת האישה להריון.

קרביים

באנטומיה של יונקים הקרביים הם האיברים הפנימיים בגוף, במיוחד האיברים המצויים בחלל הבטן. המושג יכול לשמש במובן יותר כללי ולתאר את:

מערכת הדם: לב

מערכת הנשימה: סימפונות, ריאה, קנה הנשימה

המערכת האנדוקרינית: בלוטת יותרת הכליה

מערכת ההפרשה: כליה, שופכן, שלפוחית השתן

מערכת העיכול: תוספתן, ושט, כיס המרה, כבד, לבלב, טחול, קיבה

המעי הגס: תוספתן, מעי אטום, מעי, פי הטבעת

המעי הדק: תריסריון, מעי ריק, המעי העקום

מערכת הרבייה: צוואר הרחם, דגדגן, יותרת האשך, שחלות, פין, אשך, רחם, נרתיקבעבר הקרביים נבחנו על ידי כוהני-דת רומים כמו ההארוספקסים (haruspices) או האוגורים (augurs) כדי לחזות את העתיד על פי צורתם, ממדיהם או גורמים אחרים.

שופכה

השופכה (TA: Urethra) היא צינור שרירי בעל דפנות דקות הממוקם באגן ובתחתיתו של חלל הבטן אצל היונקים. תפקידה הוא להוביל את השתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף דרך פתח השופכה.

אצל הזכר עוברת השופכה בתחילת דרכה דרך בלוטת הערמונית, המקיפה את חלקה העליון בעת חיבורה עם צינור הזרע, לאחר מכן היא ממשיכה לעבר הפין ומגיעה לבסיס השריר שלו, שם היא מצטלבת עם צינור הזרע ולאחר מכן היא הופכת לליבה המרכזית של הפין, שם היא ממוקמת במרכזו של הגוף הספוגי עד הגיעה לסוף העטרה. אורכה הכולל כ-20 ס"מ. מלבד שתן, היא יכולה להוביל גם את נוזל הזרע.

אצל הנקבה אורכה של השופכה קצר יותר. הקצה שלה הוא בפתח השופכה בפות, שנמצא בין הדגדגן לנרתיק.

שלפוחית הזרע

שלפוחית הזרע (בלועזית: Seminal Vesicle) היא בלוטה המתחברת אל צינור הזרע, ומייצרת חלק מנוזל הזרע בו נמצאים תאי הזרע. בזכר אצל האדם קיימות שתי שלפוחיות זרע, אחת מכל צד.

תסביב אשך

תסביב אשך (באנגלית: Testicular torsion) מצב בו האשך מסתובב סביב עצמו, בעקבות בעיה רפואית מולדת כלשהי או כתוצאה מחבלה ישירה, תנועה חדה, מאמץ וכדומה.

הסיבוב מכווץ את כלי הדם המזרימים את הדם לאשך, דבר שעלול לגרום למוות של רקמות האשך ואף להוביל לנמק.

זו תופעה שכיחה ומופיעה אצל כאחוז אחד מן הגברים בגילאים שונים. לרוב מופיעה אצל מתבגרים אך קיימת בגילאים מוקדמים ומאוחרים יותר. הסובלים מאשכים טמירים פגיעים יותר לתסביב.

תסביב אשך הוא מצב חירום כירורגי המצריך התערבות כירורגית מידית כיוון שהתסביב עלול לגרום לנמק. יש להגיע לאבחון רפואי בהקדם האפשרי ובמקרה של תסביב הטיפול הרפואי הוא ניתוח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.