אשדוד ים

אַשְׁדּוֹד יָם הייתה עיר נמל לחוף הים התיכון, שייסודה בתקופת הברזל. שרידיה נמצאים באתר ארכאולוגי בחוף הים הדרומי של העיר אשדוד המודרנית. האתר מצוי כ־5 ק"מ צפונית לתל אשדוד, התל של אשדוד היבשתית (אזוֹטוֹס מסוֹגיוֹס, ביוונית: Azotos Mesogeios) - אחת מחמש ערי פלשתים. בין שתי ערים אלה, היה קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, וההיסטוריה שלהן הייתה שלובה זו בזו לאורך מאות שנים.[1]

העדות הראשונה על אודות המקום היא מפי סרגון השני, מלך אשור, שבנה את העיר וביצר אותה במהלך המאה ה־8 לפנה"ס כדי שתשמש תחנת מסחר ונמל בפחוות אשדוד. זאת לאחר שעיר הנמל המקורית של אשדוד היבשתית, תל מור, נחרבה במהלך המאה ה־10 לפנה"ס. מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל לא ידוע מה התרחש באשדוד־ים, ובמאה ה־4 גדלה והייתה לעיר מסחר משגשגת עם נמל עמוק־מים שנקראה בשם היווני אזוֹטוֹס פאראליוֹס (ביוונית: Άζωτος πάραλος, שפירושו "אשדוד־חוף"), ותועדה במפת מידבא. העיר המשיכה להתקיים בתקופה הערבית הקדומה, בין המאה ה־8 למאה ה־11 - התקופה ממנה נשמרו השרידים המרשימים שנמצאים לחופה הדרומי של אשדוד, וביניהם מצודת אשדוד־ים הגדולה, שמכונה בערבית קלעת אל־מינה.

שרידי העיר עודם קבורים תחת חולות החוף הדרומי של אשדוד, ונחפרים לסירוגין על ידי חוקרים וארכאולוגים מהארץ ומהעולם החל מ-2013.

Israel ashdod location map
חורבות אשדוד ים
מצודת אשדוד־ים במבט אווירי

היסטוריה

Azotus Paraliyus on Madaba Map - ASHDOD AD 542
אשדוד־ים במפת מידבא, עם הכיתוב "אזוטוס פאראליוס"
Ashdod-tower-58
שרידיו של מגדל האיתות של המצודה בכיכר ברובע ט"ו בעיר אשדוד

אשדוד העתיקה, נזכרת כבר במאה ה־17 לפנה"ס כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה־12 לפנה"ס פלשו למישור החוף הדרומי "גויי הים", אלו הם הפלשתים. לפי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל מור, לאשדוד, שהייתה בעומק היבשה, היה נמל כבר מסוף תקופת הברונזה המאוחרת בשפך נחל לכיש, כלומר, בסמוך לפלישת הפלשתים לחוף הדרומי. כך, ניתן להסיק שהנמל הראשון של אשדוד נבנה על ידי הפלשתים עצמם.[2] אשדוד, שהפכה לאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ביותר אשר התנהלו כערי מדינה, שימשה כעיר הבירה של תל מור שהייתה תחת חסותה. תושבי תל מור, ששימשה כעיר הנמל, התפרנסו מהנמל הסמוך. לפי תעודות שנמצאו בעיר אוגרית, אשדוד הייתה עיר מסחר משגשגת באותה תקופה.

במהלך המאה ה־10 לפנה"ס, נחרבה העיר. חוקרים משערים כי נחרבה ככל הנראה על ידי פרעה סיאמון, או על ידי דוד המלך באחת ממלחמותיו בפלשתים.[3] ביחד עם העיר נהרסו גם תל מור והנמל שלו שלא שוקם שוב. במאה ה־8 לפנה"ס שוקמה העיר עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור, אך לא האריכה ימים ונחרבה שוב על ידי עוזיהו.

בשנת 734 לפנה"ס נכבשה אשדוד על ידי תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור, שכן מיקומה על דרך הים היווה יעד אסטרטגי חשוב לצבא האשורי ולאשור, שרצתה לשלוט כלכלית במסחר הימי בין פיניקיה, פלשת ומצרים. בשנת 732 לפנה"ס השתעבדה אשדוד לאשור. בכתובת שנכתבה על ידי סרגון השני בשנת 722 לפנה"ס, מצוין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת, אך הוא גם מזכיר את בנייתה וביצורה של העיר "אסדודימו" (אשדוד־ים), שתשמש מעתה והלאה כעיר הנמל החדשה של העיר אשדוד היבשתית.[4] אשדוד־ים נבנתה כמרכז מנהלי, והובאו אליה גולים מארצות אחרות בשליטת אשור. אשדוד, בראשותו של המלך ימני, מרדה באשור בשנת 712 לפנה"ס, בתמיכתה של מצרים. סרגון השני דיכא את המרד וכבש את סביבותיה של אשדוד, החריב את אשדוד והגלה את תושביה. סרגון הפך את אשדוד לפחווה אשורית, וחלק מהחוקרים משערים כי העביר את תואר בירת המחוז אל אשדוד־ים.[5] תיאור של כיבוש חבל פלשת באחת מכתובות סרגון:[6]

"הטלתי מצור על הערים אשדוד, גת ואָסדוּדימוּ [אשדוד-ים] ולכדתי [אותן]. לקחתי שלל את אלוהיו, נשיו, בניו, בנותיו, חפצי רכושו, אוצרות ארמונו, יחד עם אנשי ארצו. שיקמתי את הערים הללו והושבתי בהן אנשים מן הארצות אשר לכדתי אשר מקרב [מחוזות] המזרח. הפקדתי עליהן את קציני, מניתי אותם עם בני אשור וישאו את עולי."

בחפירות שנעשו על ידי הארכאולוג יעקב קפלן בתל אשדוד־ים, נמצאו ביצורים, שלפי קפלן, נבנו על ידי ימני כהכנה לתקיפתו של הצבא האשורי בעקבות המרד. לפי החוקר נדב נאמן, ייתכן והמרד נעשה מהחשש של אשדוד כי ההשתלטות האשורית על אשדוד־ים וביצורה על ידי סרגון, תאיים על אשדוד ותמנע ממנה גישה לים והכנסת כספים ממסחר ימי.[7] עם עלייתו לשלטון של סנחריב, הוא יצא למסע כיבוש ברחבי ארץ ישראל, ומכתובותיו, ביניהן מנסרת סנחריב, מתברר כי אשדוד נשארה עיר מדינה ולא הפכה לפחווה, ואשדוד־ים, שהמשיכה לתפקד כעיר הנמל שלה, עדיין הייתה בעלת חשיבות גדולה יותר בעיני האשורים. עם היחלשותה של אשור, צר פרעה פסמתיך הראשון על אשדוד והחריב אותה. ההון ומרכז השלטון עברו לידי אשדוד־ים עד שיקומה מחדש של אשדוד על ידי נבוכדנצר.

מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל ישנו פער היסטורי בנוגע למה שקרה באשדוד־ים, אף על פי שנמצאו ממצאים ארכאולוגיים אחדים מהתקופה הפרסית ומהתקופה הרומית. באשדוד היבשתית, מנגד, ישנם תיעודים היסטוריים לאורך כל התקופה. במאה ה־4 הייתה אשדוד־ים לעיר מסחר משגשגת וכונתה בשם היווני אָזוֹטוֹס פאראליוֹס (בעברית: "אשדוד־חוף"), ככל הנראה עוד מהתקופה ההלניסטית. כך, גם שמה של אשדוד היבשתית - אָזוֹטוֹס מֵסוֹגֵיוֹס. במהלך תקופה זו הייתה אשדוד־ים גדולה יותר מאשדוד היבשתית, שנחרבה ושוקמה שוב ושוב, ועברה חילופי שלטונות על ידי עמים רבים, אשר גרמו לדעיכה הדרגתית של חשיבותה. תרשים של העיר אשדוד־ים מובא במפת מידבא, בה היא מופיעה כעיר נמל גדולה עם מזח ורציף עם מדרגות, וביניהם היו בתים ומבני ציבור רבים, בהם מזרקה וכנסיות. שרידים מתקופה זו, כולל כנסייה, נמצאו כ־2 ק"מ מהאתר הנוכחי, אך לא נחפרו.

עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, בסמוך לתחילת דרכו של הכפר הערבי איסְדוּד שנבנה על מורדות תל אשדוד, נבנתה לראשונה המצודה במהלך המאה ה־7 על ידי הח'ליף עבד אל־מלכ על שרידיו של יישוב ביזנטי. המצודה נבנתה כחלק ממערכת של ביצורי הגנה לאורך מישור החוף הדרומי שנבנתה על ידי הערבים, והורכבה מריבאטים (מצודות ומצדים) ומחראס'ים (מגדלים) כדי לאותת לבירת המחוז רמלה ולהזהיר מפני פלישה של אוניות ביזנטיות.[8] במהלך המאה ה־10, בתקופת השושלת הפאטמית בוצרה והורחבה המצודה, וכונתה קָלעה אל-מינָה (בעברית: "מצודת הנמל"). ברובע ט"ו בעיר אשדוד של היום, נמצאים שרידיו של מגדל איתות נוסף שפעל ביחד עם המצודה. ב־1033 נפגעה המצודה מרעידת אדמה שהכתה ברחבי הארץ. ב־1099 עם סיום מסע הצלב הראשון, בוצרה המצודה שוב ונקראה קָסטֶלוּם בֵּרוּאַר, על שמו של ניקולאס דה-ברואר, אביר ממסדר הלורד יו מרמלה. המצודה ננטשה סופית ב־1260 ונשמרה במצבה עד היום.

תיאור המצודה

אשדוד-ים
המצודה במבט אווירי ומאחוריה דרום העיר אשדוד
Ashdod Mezuda Store1
מחסני המצודה

באתר נשמרו שרידי חומות המצודה המלבנית. גודל המצודה היה 60 מטר על 40 מטר. בפינות המצודה הוקמו מגדלים מעוגלים ומרובעים. אבני החומה נחצבו מכורכר. למצודה היו שתי כניסות: ממזרח - מהיבשה וממערב - מהים. משני צדי השערים היו מגדלים מעוגלים בגובה משוער של 8 מטר. בהשפעת רעידת אדמה שהתרחשה במקום ורוחות הים, ניכר הכרסום במבנים של מגדלי הכניסה. מסביב המצודה ניכרים סימנים לחפיר, אשר הקיף את המצודה מכיוון היבשה. המצודה שימשה כנראה כביתם של חיילים ששמרו על חוף הים מפני פלישות. הארכאולוגים מעריכים שהכניסה למצודה מהיבשה הייתה ממזרח והיא בוצעה באמצעות גשר מעל החפיר. חלקה המזרחי של המצודה שימש לחדרי מגורים, חלקה הדרומי כלל חצר גדולה שנראה ששימשה כמקום לאורוות של הפרשים שהיו חלק מהחיילים ששמרו על החוף.

ממצאי החפירות

חפירות ארכאולוגיות נערכו באתר על ידי יעקב קפלן בשנים 1968-1965. בחפירות נתגלו כמה ממצאים וביניהם חרסים ומטבעות עתיקים מהתקופה הערבית בארץ ישראל. ההנחה כי מצודה זו, בדומה למצודות שנמצאו ביבנה ים ובאשקלון נועדו להגנה מפי פלישות מהים התיכון.

בינואר 2014 נפתחו לציבור שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר אשדוד־ים מהמאה ה־4 עד המאה ה־6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופה הרומית ומהביזנטית.[9]

בנובמבר 2017, במהלך עונת חפירות שלישית ברציפות באתר, חשפו ארכאולוגים רצפת פסיפס בת כ-1,500 שנים, אשר הייתה שייכת לכנסייה או מנזר גאורגי שפעל בעיר במהלך התקופה הביזנטית.[10]

Ashdod-Yam-100

עמוד שיש קבוע בבור בשטח האתר

Ashdod Mezuda Arks

קשתות באתר

Ashdod yam 073

שער הים

Ashdod Mezuda Stairs

מדרגות בתוך המצודה

מוקד תיירות ימי ארכאולוגי

חברת חופית[11] מתכננת להקים במצודת אשדוד־ים מוקד תיירות ימי ארכאולוגי הכולל מרכיבי מסחר, תיירות ונופש. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדרום אישרה את התוכנית (בכפוף לתיקונים) ב־2 במאי 2011.[12] עם זאת, המקום טרם פותח ושומר. בקרבת המצודה, ישנו חוף לא־מוכרז, אליו נוהגים להגיע תושבים רבים.

מצודת "אשדוד ים" במבט ממזרח
מצודת "אשדוד ים" במבט ממזרח

לקריאה נוספת

  • Masarwa, Y. 2006. From a Word of God to Archaeological Monuments: A Historical-Archaeological Study of the Umayyad Ribāts of Palestine. Ph.D. Dissertation. Princeton University.
  • Nachlieli, D. 2008. Ashdod-Yam. In E. Stern, H. Geva and A. Paris, eds. The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 5, Supplementary Volume. Jerusalem. Pp. 1575-1576.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פטר פביאן - רשות העתיקות ויצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון, היישוב בתקופת הברזל בתחומי העיר באר שבע המודרנית, באתר רשות העתיקות
  2. ^ משה דותן, תל מור, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 3, עמ' 922
  3. ^ עמיחי מזר, גבריאל ברקאי, מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, יחידות 8–9, עמוד 28, האוניברסיטה הפתוחה
  4. ^ חוקרים משערים כי נמל קטן היה קיים עוד קודם בסביבות אשדוד־ים ששירת את אשדוד טרם הכיבוש האשורי שלה, ולאחר החורבן בתל מור
  5. ^ ד"ר יעקב שביט (עורך), ההיסטוריה של ארץ־ישראל - ישראל ויהודה בתקופת המקרא - ישראל ויהודה בתקופת המקרא, חלק ב' ממלכות ישראל ויהודה, 7. שכני ישראל ויחסיהם עם ישראל, ארץ־ישראל בשלטון אשור. יד יצחק בן צבי: המערכת המדעית
  6. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב ממלכות ישראל ויהודה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, נספח ב - שינויי אוכלוסין בארץ־ישראל בעקבות ההגליות האשוריות, עמ' 467
  7. ^ נדב נאמן, מסעות מלכי אשור ליהודה לאור תעודה אשורית חדשה, התשל"ז, עמ' 170-173
  8. ^ ראובן וונש, אורן טל ודורית סיון, חורבת אשדוד־ים, חדשות ארכאולוגיות - חפירות וסקרים בארץ ישראל, רשות העתיקות, 8 באוגוסט 2013
  9. ^ דליה מזורי, שתי אחוזות קבר מרשימות התגלו באשדוד, באתר nrg‏, 8 בינואר 2014
  10. ^ איתי בלומנטל, רצפת פסיפס מלפני כ-1,500 שנה נחשפה באשדוד, באתר ynet, 23 בנובמבר 2017
  11. ^ חופית, החברה העירונית לפיתוח התיירות באשדוד בע"מ
  12. ^ פרוטוקול הוועדה המחוזית
איסדוד

איסְדוּד (בערבית: إسدود) הייתה עיירה ערבית במישור החוף הדרומי, שהוקמה במאה ה־7, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, בסמוך לתל אשדוד. איסדוד הייתה שייכת לנפת עזה במחוז עזה. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, שטחי אדמותיה עמדו על 47,871 דונם והאוכלוסייה שלה מנתה 4,910 נפש. במהלך מלחמת העצמאות התרוקנה העיירה מתושביה ואחר כך נהרסה. חורבות העיירה נמצאות מערבית לצומת אמונים שעל כביש 4, כשלושה קילומטרים מדרום־מזרח לאזור שבו שוכנת העיר המודרנית אשדוד.

אלי רוזנברג

אלי (אליהו) רוזנברג (נולד ב-6 במאי 1928, ט"ז באייר ה'תרפ"ח בברלין, גרמניה) הוא גאולוג ויזם ויועץ בתחום קידוחי גז מסחריים בישראל, בים התיכון ובעולם. מראשוני הגאולוגים בתחום האנרגיה בישראל וחלוץ גילויי הגז המסחרי בים התיכון.

אמפי אשדוד

אמפי אשדוד הוא תיאטרון פתוח אשר ממוקם בפארק אשדוד-ים בסמוך לחוף הקשתות בעיר אשדוד.

התיאטרון הוא בין הגדולים בישראל ומכיל 6,400 מקומות ישיבה. בהם 4,500 מקומות ישיבה על כיסאות ממוספרים, 1,700 מקומות ישיבה על הדשא בחלק האחורי של התיאטרון וכן 200 כיסאות במתחם האורכסטרה.

במקום מתקיימים פסטיבלים עירוניים, טקסים ממלכתיים והופעות רבות של אמנים מהארץ ומחו"ל. האמפי הוא חלק ממתחם פארק אשדוד-ים, אשר מכיל גם אגם מלאכותי, מדשאות ומתקני משחקים.

אצטדיון הי"א באשדוד

אצטדיון הי"א הוא האצטדיון הביתי של מועדון ספורט אשדוד מליגת העל.

אשדוד

אַשְׁדּוֹד היא עיר במחוז הדרום והשישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן-יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור, מהערים העתיקות בארץ ישראל, ושמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. עוד בראשית ימיה הייתה עיר נמל ואחד מסמליה המובהקים עד היום הוא נמל אשדוד, הגדול מבין שלושת נמלי המסחר הימיים של ישראל.

מאז הקמתה, אשדוד היא עיר קולטת עלייה שגם נבנתה על ידי עולים. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד תוכננה בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להצלחתה ולהתפתחותה כאחת הערים הגדולות בישראל.

ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

אשדוד (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גדעון שריג

גדעון שריג (נולד בשנת 1934) הוא אדריכל נוף ישראלי.

גת (עיר פלשתית)

גת היא עיר המתוארת במקרא כאחת מחמש הערים הראשיות של הפלשתים אשר מקובל לזהותה כיום עם האתר הארכאולוגי תל צָפִית.

דב גור

דב גור (1918–1966) היה ראש המועצה המקומית הראשון של אשדוד, אשר מונה לתפקיד על ידי משרד הפנים.

גור נציג משרד הפנים, מונה ביולי 1959 לשמש כראש המועצה המקומית הממונה של אשדוד, שהייתה שייכת עד אז למועצה אזורית חבל יבנה ונקראה עדיין אשדוד-ים. במקביל שימש גור כממונה על מחוז הדרום.

תחת גור מונו יתר חברי המועצה המקומית, שנעשה בהתאם לתוצאות הבחירות לכנסת באשדוד (שמנתה אז כ-4,600 תושבים). המועצה הממונה מנתה תשעה חברים (כולל גור): שלושה נציגי סיעת מפא"י, שני נציגי סיעת מפד"ל, נציג סיעת תנועת החירות, נציג סיעת אחדות העבודה, נציג משרד הפנים (דב גור) וגם נציג "חברת אשדוד" (חברת קבלן פרטית), החברה שחתמה הסכם עם משרד הבינוי והשיכון לפתח את אשדוד.

חצי שנה לאחר מינויו לראש המועצה, הגיש גור את התפטרותו למשרד הפנים, מסיבות אישיות. למשך כמספר חודשים מילא את מקומו סגנו אפרים לנגסנר מסיעת מפד"ל, שהוחלף לאחר מכן במאי 1961 בבחירות של נציגי הסיעות במועצה, על ידי רוברט חיים (נציג סיעת מפא"י).

על שמו של גור נקרא רחוב ברובע ו' באשדוד.

דרך הים

דרך הים (בלטינית: Via Maris - וִיָה מָרִיס) היא דרך עתיקה עוד מתקופת הברונזה שחיברה בימי קדם את מצרים עם סוריה, אנטוליה, ומסופוטמיה (איראן ועיראק של ימינו) כאשר חלק ממנה עבר בתחומה של ארץ ישראל.

חשיבות הדרך היא בחיבור בין שתי האימפריות של המזרח: מצרים מדרום, והאימפריה הצפונית או הצפון-מזרחית (בבל, אשור, פרס, עיראק, טורקיה, סוריה וכו').

שמה המקורי של הדרך היה דרך ארץ פלשתים, תזכורת לעובדה שהדרך עברה דרך מישור פלשתים. דרך הים החלה בדלתה של הנילוס במצרים ופנתה צפונה לאורך חופי סיני דרך אל עריש ורפיח. משם צפונה דרך חופה של ארץ כנען לעזה, אשקלון, אשדוד, תל אפק (ראש העין) ומשם מזרחה דרך מגידו ועמק יזרעאל עד לכנרת. משם צפונה דרך מגדל, כפר נחום וחצור. מחצור חצתה הדרך את רמת הגולן והגיעה לדמשק. מכאן אפשר היה להמשיך בדרך המלך עד נהר הפרת וצפונה לאנטוליה.

תיאור דרך הים על סעיפיה השונים מופיע בפפירוס אנאסטאזי א מתקופת הממלכה החדשה במצרים העתיקה המתוארך למאות ה-13-14 לפנה"ס.

השם המודרני, "Via Maris" בלטינית פירושו "דרך הים". השם מתבסס על פסקה מהוולגטה (התרגום הלטיני של התנ"ך, ישעיהו ח:23). יחד עם דרך המלך, הייתה "דרך הים" אחת הדרכים הראשיות שחיברו את מצרים ללבנט, לאנטוליה ולארם-נהריים. דרך הים נחצתה על ידי דרכי מסחר אחרות, שאיפשרו לנוע מאפריקה לאירופה ומאסיה לאפריקה.

המרינה הכחולה

המרינה הכחולה היא מרינה השוכנת בחוף ימה של העיר אשדוד, מול "הקריה" - המרכז העירוני הראשי של העיר.

ההסכם להקמת המרינה נוסח בשנת 1994, והיזמים זכו במסגרתו גם בזכות לשכירת המקום ממינהל מקרקעי ישראל למשך 20 שנים.

צורתו של אגן העגינה קרובה לעיגול ובמרכזו רציף הנשלח כזרוע למרכז האגן. הרציף בנוי בדומה למנורה והוא שולח שלושה רציפי אצבע לכל צד. במרינה יש כ-550 מקומות עגינה. חברת אשדוד-ים מפעילה במקום מספנה ובה מנוף בעל יכולת הרמה של 50 טונות, בית ספר למשיטי אופנועי ים וסירות וכן חנות לכלי עבודה, ציוד ימי ציוד דיג וצלילה. עוד פועלים במרינה שלוחה של בית הספר אורט ימי אשדוד, מספר קבוצות של עמותת זיו נעורים, מועדון גלישה ושיט, מוסך לתיקוני מנועי כלי שיט וכן יאכטות לסיורים לאורך מישור החוף הדרומי.

המרינה אמורה להשתלב בטיילת העיר אשדוד, ולפי התב"ע יוקמו בעורפה כ-1,000 יחידות דיור ברמה גבוהה, שחלקן כבר נבנו, אזורי מסחר, משרדים ובתי מלון וכן אגם מי ים.

מעברה

מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית. ב-23 במאי 1950 פורסמה בעיתון "דבר" הידיעה: "בשבוע שעבר הוקמה בהרי ירושלים, על מורדותיה של כסלון הדרומית, ה"מעברה" הראשונה בארץ. ה"מעברה" היא יישוב זמני, אשר תושביו, המוצאים ממחנות העולים לעבודות יעור, מתגוררים באוהלים עם משפחותיהם."; בתוך פחות משנתיים חיו במעברות מעל 220,000 בני אדם.

נמל אשדוד

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. נמל אשדוד פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל - נמל חיפה ונמל אילת. נמל אשדוד ממוקם בצפון-מערב העיר אשדוד, לחוף הים התיכון, במישור החוף הדרומי של ישראל, ומשמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן.

מבחינה חוקית שייכים נכסי הנמל לחברת נמלי ישראל, ותפעול הנמל נעשה על ידי חברת נמל אשדוד, כך שהמונח "נמל אשדוד" מדבר על שטחו הפיזי של נמל אשדוד והציוד המותקן בו.

סקייטפארק

סקייטפארק הוא מתקן ספורט לשעות הפנאי שתוכנן ונבנה כך שהוא מתאים במיוחד לסקייטבורדינג. סקייטפארקים יכולים להתאים גם לגלגיליות ולאופני פעלולים אך זאת בתנאי שנבנו בצורה מתאימה ומחומרים נכונים (שאם לא משקל האופניים עלול לפגוע בתקינות מתקני הפארק).

המתקנים העיקריים בסקייטפארק הם רמפות בצורת חצי צינור, רבע צינור, צינור מלא (נדיר יותר), מעקות, מדרגות, תיבות, פירמידות, משטחים משופעים, רמפות גבוהות, בריכות, אבני שפה וכדומה. סקייטפארקים יכולים להיות בבעלות פרטית או ברשות הרבים. הכניסה לפארקים פרטיים כרוכה בדרך כלל בתשלום.

בארצות הברית ובאירופה פארקים פרטיים רבים הוקמו בתוך מבנים או תחת גג. הפארקים הציבוריים בדרך כלל אינם מקורים, אך חלק מהפארקים הציבוריים בארצות הברית, למשל, הוקמו מתחת לגשרים של אוטוסטרדות.

סקייטפארקים נבדלים זה מזה בחומרי הבניין העיקריים מהם הם בנויים:

בטון

עץ

מתכת ופלסטיק

עיר נמל

עיר נמל היא עיר מתמחה שבה יש או היה נמל. לנמל השפעה רבה על כלכלתה ועל אופיה של העיר שבה הוא שוכן, ולרוב קשורה התפתחות העיר קשר ישיר עם הנמל.

לאורך ההיסטוריה, ערי נמל רבות שגשגו מבחינה כלכלית וצמיחתן הואצה עם הקמת הנמל, זאת ממספר סיבות:

סחורות המגיעות אל עיר הנמל נקנות במחיר זול יותר מאשר סחורות אשר יש צורך להמשיך להוביל אותן דרך היבשה אל ערים אחרות. כאשר תושבי עיר נמל מסוגלים לרכוש סחורות זולות יותר ואף מגוונות יותר לעומת ערים אחרות, צומחת כלכלת העיר.

מבחינת תנועת נוסעים ותחבורה, עד עידן התעופה בו עיקר התחבורה הבין-יבשתית נעשתה דרך הים, קל היה יותר להגיע מעיר נמל לעיר נמל אחרת ואילו ההגעה לערים בפנים היבשת אורכת זמן רב יותר. מסיבה זו ערי נמל מארחות תיירים, סוחרים ונוסעים אחרים הרבה יותר מערים אחרות ואלו משאירים בדרך כלל חלק מכספם בעיר אשר שימשה אותם כעיר מעבר.

לבסוף, ערי נמל היסטוריות דוגמת ונציה וגנואה (ג'נובה) באיטליה החזיקו גם צי אוניות מלחמה אשר הגנו על העיר ושימשו ככח צבאי משמעותי.ערי נמל הן לרוב ערי חוף השוכנות לצד ים או אוקיינוס. קיימות גם ערי נמל כדוגמת לונדון, רוטרדאם ופרנקפורט שאינן ערי חוף אלא ערים בהן זורם נהר גדול ובהן הנמל (לפחות הנמל ההיסטורי) שוכן לצד הנהר. בערים כאלה התאפשרה למעשה הבאת הסחורות עד עומק היבשה באמצעות הנהר ובכך נחסכה במידה רבה הובלת הסחורות באמצעי נוסף דרך היבשה. נמלים כאלו התאפשרו רק במקומות בהן רוחב הנהר איפשר זאת. בערים רבות שהתפתחו כערי נמל סביב נהר, הועבר מאוחר יותר הנמל למורד הנחל, קרוב יותר לשפך הנהר לים, כדי להתאים לספינות המשא המודרניות. תרחיש זה המאפיין ערים רבות קורה בדרך כלל לאחר שהעיר כבר צמחה לממדים של מטרופולין גדולה ואינה תלויה יותר בנמל מבחינה כלכלית.

את הרקע הכלכלי לחשיבותן של ערי נמל יש להבין כחלק ממסלולו של מוצר העובר ממקום ייצורו עד צרכן הקצה. העברת סחורות מכלי תחבורה אחד לשני מייקרת את הובלתו באופן משמעותי, במקרים רבים יותר מאשר הובלתו למרחק גדול יותר. האפשרות להעביר סחורות מהנמל ישירות אל סיטונאים ואף אל קמעונאים היא למעשה הגורם הכלכלי המשמעותי בעיר הנמל.

בנוסף, ובעיקר בעידן המודרני, הנמל עצמו מספק תעסוקה למאות עובדים המועסקים בו. בנוסף לכך מספקת העיר מגוון שירותים לספינות הפוקדות את הנמל ולנוסעיהן:

שירותים לטיפול במטענים המגיעים אל הנמל או יוצאים דרכו: עמילות מכס, שיגור בינלאומי וכדומה.

מקום אחסון למטענים, כגון ממגורות, מגרשים לאחסון מכולות ועוד.

שירותים לצוותי הספינות: מקומות בידור, שירותים אישיים שונים.

שירותים לנוסעי הספינות.

תעשייה הנשענת על הנמל: מספנות, תעשייה פטרוכימית וכדומה.עיר הנמל חייבת להיות מקושרת היטב לדרכי תחבורה יבשתיות, ובפרט מסילות רכבת וכבישים, שמאפשרות הובלת מטענים אל הנמל וממנו. נמלי ים מודרניים כוללים בדרך כלל רציפים של מסילות רכבת אליהם יכולים להגיע העגורנים הפורקים את המכולות או מסילות מקומיות המבצעות את השינוע. מבנה זה מייעל באופן משמעותי את שינוע הסחורות מנקודה לנקודה.

פארק אשדוד-ים

פארק אשדוד-ים הוא הפארק העירוני הגדול בעיר אשדוד. הוא ממוקם בסמוך לאזור המרינה וחוף הקשתות בעיר. הפארק שנפתח בשנת 2013 משתרע על שטח של כ-200 דונם.

רוברט חיים

רוברט חיים (1925 - 12 באוקטובר 2009) היה ראש המועצה המקומית הנבחר הראשון של אשדוד.

תל אשדוד

אשדוד היא אחת מחמש ערי הפלשתים המוזכרות פעמים רבות בתנ"ך. שרידיה נמצאים בתל אשדוד, הנמצא דרום-מזרחית לעיר אשדוד של ימינו, לצד שרידי הכפר הערבי איסדוד ואזור התעשייה "עד הלום", וכ-4 ק"מ מזרחית לאתר הארכאולוגי אשדוד ים.

תלמי (אסטרונום)

קְלָאוֹדִיוּס פְּתוֹלָאמָיוּס (ביוונית: Κλαύδιος Πτολεμαῖος; המאה ה-2 לספירה), המוכר בקצרה בשם תַלְמַי, היה מתמטיקאי, גאוגרף, אסטרונום ואסטרולוג יווני. תלמי חי באלכסנדריה שבמצרים (באותה עת פרובינקיה רומית) ונחשב כאסטרונום החשוב ביותר בעת העתיקה.

על שמו נקראו מכתש תלמי על הירח, מכתש תלמי על המאדים, האסטרואיד "4001 תלמי", והר תלמי ביבשת אנטארקטיקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.