ארתור קומפטון

ארתור הולי קומפטוןאנגלית: Arthur Holly Compton‏; 10 בספטמבר 189215 במרץ 1962), פיזיקאי אמריקאי שזכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1927, על גילוי האפקט הקרוי על שמו.

ארתור קומפטון
Arthur Compton
Arthur Holly Compton
תרומות עיקריות
גילוי אפקט קומפטון

תחילת הקריירה

ארתור הולי קומפטון נולד בווסטר, אוהיו שבארצות הברית. משפחתו הייתה משכילה: אביו, אליאס, היה דיקן אוניברסיטת ווסטר בה אף למד קומפטון עצמו; אחיו הבכור, קרל טיילור, למד באוניברסיטה זו והיה לפיזיקאי, ולימים לנשיא MIT; ואחיו השני, וילסון, היה לדיפלומט ולנשיא מכללת מדינת וושינגטון.

עד 1918 חקר את סיבוב כדור הארץ ולאחר מכן פנה לחקור את פיזורן של קרני רנטגן. בשנת 1922 גילה כי אורך הגל של קרניים אלו גדל עקב פיזור האנרגיה על ידי אלקטרונים חופשיים. האנרגיה של הקרניים שהתפזרו הייתה קטנה מזו של הקרן המקורית. בזכות גילוי זה, הידוע בשם אפקט קומפטון (או "פיזור קומפטון"), זכה קומפטון בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1927.

ב-1920 מונה קומפטון לראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס והחזיק בתפקיד זה עד 1923.

פעילות בזמן מלחמת העולם השנייה

ב-1941 השתלב בתוכנית האמריקנית לפיתוח פצצת האטום. הוא מונה כאחראי הוועדה לחקר התכונות והייצור של אורניום מטעם המשרד למחקר ופיתוח מדעי (OSRD). ב-1942 מינה את רוברט אופנהיימר לתאורטיקאי הראשי של הוועדה. בקיץ של אותה שנה קיבל הצבא את הניהול של פרויקט מנהטן.

מיד לאחר המתקפה על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941, הצליח קומפטון לגייס תמיכה במחקר אודות ייצור פלוטוניום במעבדה המטלורגית באוניברסיטת שיקגו. לוח הזמנים היה צפוף מאחר שהמטרה הייתה לייצר פצצת אטום עד ינואר 1945 (מטרה שהושגה לבסוף באיחור של חצי שנה). המחקר כלל ניסיונות ליצור תגובת שרשרת גרעינית של אורניום ולהמירו לפלוטוניום, להפריד את האורניום והפלוטוניום, ולבסוף לתכנן פצצה. ב-2 בדצמבר 1942 הצליח צוות המעבדה, תחת הנהגתו של אנריקו פרמי, ליצור לראשונה תגובת שרשרת גרעינית מבוקרת. היה זה השלב הראשון בפיתוח הפצצה, והידיעה הועברה בטלפון למרכז בוושינגטון במשפט הצופן המפורסם "יורד הים האיטלקי הגיע לעולם החדש".

שנים מאוחרות

אחרי המלחמה חזר קומפטון לאוניברסיטת וושינגטון, ומונה לנשיאה התשיעי ב-1946. בזמן כהונתו ערך רפורמות וייסד תקדימים, ביניהם מינוי ראשון של אישה למשרת פרופסור. בעזרת קשריו הרבים ובזכות המוניטין שיצא לו הצליח לגייס מדענים ידועים רבים לשורות המוסד. אולם על אף הישגיו אלו, הוא ספג ביקורת על כך שהאוניברסיטה הייתה האחרונה בסנט לואיס שקיבלה לשורותיה תלמידים אפרו-אמריקאים. הוא התפטר מתפקידו כנשיא האוניברסיטה ב-1953, אך נשאר בפקולטה לפיזיקה עד פרישתו ב-1961.

קומפטון נקבר בווסטר שבאוהיו. מכתש על הירח נקרא על שמו ועל שם אחיו קרל.

לקריאה נוספת

  • Compton, Arthur (1918). "American Physical Society address (Dec 1917)", Physical Review, Series II.
  • Compton, Arthur (1923). "A Quantum Theory of the Scattering of X-Rays by Light Elements", Physical Review, 21(5), 483 – 502.
  • Compton, Arthur (1940). The Human Meaning of Science, Chapel Hill: University of North Carolina Press.
  • Compton, Arthur (1956). Atomic Quest, New York: Oxford University Press.
  • Compton, Arthur (1967). The Cosmos of Arthur Holly Compton, New York: Alfred A. Knopf; edited by Marjorie Johnston
  • Compton, Arthur (1973). Scientific Papers of Arthur Holly Compton, Chicago: University of Chicago Press; edited by Robert S. Shankland

.

קישורים חיצוניים

10 בספטמבר

10 בספטמבר הוא היום ה-253 בשנה בלוח הגרגוריאני (254 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 112 ימים.

1892

שנת 1892 היא השנה ה-92 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1892 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1892 בארצות הברית

1892 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 116 שנה מיום היווסדה.

1922 במדע

ערך מורחב – 1922

1927 במדע

ערך מורחב – 1927

1962 במדע

ערך מורחב – 1962הקמת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

אורך גל קומפטון

אורך גל קומפטון היא תכונה קוונטית של חלקיק. תכונה זו הוצגה על ידי הפיזיקאי ארתור קומפטון בהסבריו על פיזור פוטונים באמצעות אלקטרונים (בתהליך הנקרא אפקט קומפטון). אורך גל קומפטון של חלקיק שקול לאורך הגל של פוטון בעל אנרגיה השווה לאנרגיית המנוחה של החלקיק.

אורך גל קומפטון של חלקיק, מסומן , הוא:

כאשר h הוא קבוע פלאנק, m היא מסת המנוחה של החלקיק, ו-c היא מהירות האור.

אפקט קומפטון

אפקט קומפטון או פיזור קומפטון הוא תופעה פיזיקלית בה קרני X וקרני גמא מתפזרות מחומר תוך כדי שאורך הגל שלהן גדל.

את התופעה גילה ב-1922 הפיזיקאי האמריקני ארתור קומפטון בניסוי אותו ערך. השינוי באורך הגל סתר את ההסבר הקלאסי לפיזור קרינה, וקומפטון הראה שניתן להסביר אותו אם מקבלים את האופי החלקיקי של האור, מניחים שהפיזור הוא אוסף של התנגשויות אלסטיות בין פוטונים לבין אלקטרונים חופשיים, ומתארים כל התנגשות כזו על פי תורת היחסות הפרטית. לפי הסברו השינוי באורך הגל נובע מכך שבהתנגשות חלק מהאנרגיה של הפוטון עובר לאלקטרון, והופך לאנרגיה קינטית שלו.

החשיבות ההיסטורית של גילוי פיזור קומפטון הייתה בכך שהיא איששה את ההנחה של אלברט איינשטיין בדבר האופי החלקיקי של האור, הנחה שטרם הייתה מקובלת באותם ימים.

גילוי האפקט זיכה את קומפטון בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1927.

ארנסט לורנס

ארנסט אורלנדו לורנס (באנגלית: Ernest Orlando Lawrence; 8 באוגוסט 1901 - 27 באוגוסט 1958) היה אחד הפיזיקאים האמריקאים הבולטים במהלך המאה ה-20. הוא נודע בזכות המצאת הציקלוטרון, מאיץ החלקיקים המעגלי הראשון, ובזכות השימוש בו בחקר הפיזיקה הגרעינית. על כך זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1939.

לורנס היה מחלוצי גישת "המדע הגדול" של פרויקטים הדורשים משאבים רבים וצוותים גדולים ומגוונים, תחילה במעבדה שהקים (הנקראת היום על שמו - המעבדה הלאומית לורנס ברקלי) באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ואחר כך במסגרת פרויקט מנהטן, שבו היה לו תפקיד מרכזי, בפרט בתחום של העשרת האורניום.

דואליות גל-חלקיק

דואליות גל-חלקיק (ובעברית: שניוּת גל-חלקיק), היא מושג בפיזיקה הגורס כי אנרגיה וחומר יכולים להציג הן תכונות של גל והן תכונות של חלקיק. זהו מושג מפתח במכניקה קוונטית המביע את חוסר היכולת לתאר באמצעות מושגים קלאסיים כמו "חלקיק" או "גל" את התופעות הנצפות על עצמים בקנה מידה קטן.

הרעיון של דואליות מקורו בוויכוח עתיק יומין על טיבם של האור והחומר ועל הרכיבים הבסיסיים של עולמנו. מעבר למושגים של חלקיק וגל, נשאלת השאלה: האם העולם הוא רציף ביסודו או שהוא בנוי מרכיבים בדידים, שתי גישות שנדמו כבלתי ניתנות לגישור. במשך השנים נצפו תופעות שונות שהצביעו למסקנות סותרות. דוגמה לכך היא ניסוי שני הסדקים שבו ניתן לראות תופעות גם חלקיקיות וגם גליות. עם התפתחות מכניקת הקוונטים, וביתר שאת לאחר ניסוח תורת השדות הקוונטים, התגבשה הבנה המשלבת, באמצעות מבנה מתמטי לא אינטואיטיבי, את שתי הגישות לתפיסה אחת. הבנה זאת מאתגרת את תפישת המציאות הנפוצה והיא מקור לדיונים פילוסופים החורגים משאלות פיזיקליות.

לגבי סדרי גודל קטנים, מכניקת הקוונטים מקובלת בקרב הקהילה המדעית וכמעט שאין לגביה ויכוח. תופעות גליות נצפו גם עבור חלקיקים גדולים יותר ומורכבים כמו אטומים ואפילו מולקולות ווירוסים. בנוגע לשאלה האם ישנו סדר גודל מסוים בו הדואליות כבר לא מתקיימת והמציאות כפי שאנו חווים אותה משתקפת בחוקי הפיזיקה, אין עדיין קונצנזוס.

המעבדה המטלורגית באוניברסיטת שיקגו

המעבדה המטלורגית באוניברסיטת שיקגו הוקמה בפברואר 1942 כדי ללמוד ולהשתמש ביסוד הכימי החדש שהתגלה - פלוטוניום. היא חקרה את הכימיה ואת המטלורגיה של הפלוטוניום, תכננה את הכורים הגרעיניים הראשונים בעולם שהפיקו את היסוד, ופיתחה תהליכים כימיים שבאמצעותם ניתן היה להפריד את הפלוטוניום מיסודות אחרים. באוגוסט 1942 הצליחו כימאי המעבדה לראשונה אי-פעם להפריד כימית ולייצר כמות זעירה של פלוטוניום. ב-2 בדצמבר 1942 הצליחה המעבדה לייצר תגובת שרשרת גרעינית נשלטת, שוב לראשונה אי-פעם, בכור שכונה "שיקגו פייל-1" ‏, שהוקם מתחת לטריבונות של אצטדיון הפוטבול הישן של האוניברסיטה.

המעבדה המטלורגית הוקמה כחלק מהפרויקט המטלורגי, שנודע גם כפרויקט "פייל" (ערימה) או פרויקט "X-10", בראשותו של פרופסור אוניברסיטת שיקגו ארתור קומפטון, חתן פרס נובל בפיזיקה לשנת 1927. הפרויקט המטלורגי היה חלק מפרויקט מנהטן, שבו פיתחו וייצרו בעלות הברית, בהובלת ארצות הברית, את פצצות האטום הראשונות במהלך מלחמת העולם השנייה. במעבדה עבדו, בין היתר, המדענים זוכי פרס נובל בפיזיקה: אנריקו פרמי, ג'יימס פרנק, יוג'ין ויגנר, וזוכה פרס נובל בכימיה: גלן סיבורג. בשיאה, ביולי 1944, עבדו במעבדה 2,008 עובדים.

בתחילת 1944 נבנה בה הכור הראשון בעולם שהשתמש במים כבדים כממתן נייטרונים. הכור הפך קריטי במאי 1944, והופעל לראשונה בעוצמה מלאה ביולי 1944. המעבדה המטלורגית של שיקגו שימשה כגוף המחקר העיקרי שסיפק תמיכה מדעית במהלך המלחמה לאתר הגרעיני הענק באוק רידג' שבטנסי. כחלק מפרויקט מנהטן היא תכננה כורי פלוטוניום עבור אתר אוק רידג' (כור הגרפיט X-10), ועבור אתר הנפורד שבמדינת וושינגטון (כור הפלוטוניום B).

אף שנעשה על הפלוטוניום גם מחקר מטלורגי, המעבדה נקראה "מטלורגית" בעיקר כשם כיסוי לעבודתה המרכזית בתחום הגרעין הצבאי. המעבדה חקרה את הכימיה של הפלוטוניום, ועבדה עם חברת דופונט על פיתוח תהליך פוספט-ביסמוט, שבאמצעותו בוצעה הפרדת הפלוטוניום מהאורניום. כשהתברר שכורים גרעיניים מערבים חומרים רדיואקטיביים בכמויות גדולות, החל חשש גדול בהיבטים בריאותיים ובטיחותיים, וחשיבות המחקר על ההשפעות הביולוגיות של קרינה גדלה. התגלה כי הפלוטוניום הרדיואקטיבי, כמו הרדיום, מצטבר בעצמות, מה שהופך אותו למסוכן במיוחד. ב-1 ביולי 1946 הפכה המעבדה המטלורגית למעבדה הלאומית הראשונה בארצות הברית, ונקראה "המעבדה הלאומית ארגון" .

יושיאו נישינה

יושיאו נישינה (ביפנית: 仁科芳雄; ‏ 6 בדצמבר 1890 - 10 בינואר 1951) היה פיזיקאי יפני שכונה: "האב המייסד של המחקר המודרני בפיזיקה ביפן". היה ממובילי מאמציה של יפן לפתח פצצה גרעינית במהלך מלחמת העולם השנייה.

לואיס אלוורז

לואיס וולטר אלוורז (ספרדית: Luis Walter Alvarez;‏ 13 ביוני 1911 - 1 בספטמבר 1988) היה פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1968.

נשא כוח

בפיזיקת החלקיקים, נשאי כוח, הם חלקיקים אשר מאפשרים העברת כוח בין פרמיונים שהם חלקיקי חומר.

לפי המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, קיימים ביקום ארבעה כוחות יסודיים: הכוח האלקטרומגנטי, הכוח החזק, הכוח החלש וכוח הכבידה, הם פועלים בטווחים שונים ועצמתם שונה. המודל מסביר שלושה מכוחות היסוד - הכוח האלקטרומגנטי, הכוח החזק והכוח החלש - כנובעים מחילופי חלקיקים שהם נשאי כוח, השייכים לקבוצה רחבה יותר הקרויה בוזונים.

נשאי הכוח הם קוונטים (אנגלית - quants, הערך הקטן ביותר של גודל פיזיקלי) של סוגי שדות מסוימים, כלומר, לפי תורת השדות הקוונטית, הם אלו שיוצרים את השדה.

קיים סוג אחד של שדה לכל סוג של נשא כוח, אך לא בהכרח להפך. למשל, שדה אלקטרומגנטי, בו קוונטים הם פוטונים בלבד, ושמונת הגלואונים הם הקוונטים של שדה הכוח החזק, אבל את הכח החלש נושאים בוזוני W ו-Zנשאי הכוח המתווכים בכוח האלקטרומגנטי, הכוח החלש והכח החזק (בהתאמה - פוטונים, בוזוני W ו-Z וגלואונים) מכונים בוזוני כיול.

פוטון

פֿוֹטוֹן (Photon) הוא חלקיק יסודי המהווה את הקוונטום של השדה האלקטרומגנטי ונשא הכוח של הכוח האלקטרומגנטי. הפוטון הוא בוזון כיול, נטול מסה ומטען חשמלי, בעל ספין של 1. כל פוטון נושא אנרגיה ומהווה מנה (קוונטום) של קרינה אלקטרומגנטית, לרבות אור וגלי רדיו. אנרגיית הפוטון נקבעת אך ורק לפי התדר, או לפי אורך הגל, של הפוטון (לחלופין, התדר ואורך הגל נקבעים לפי אנרגיית הפוטון). ההבדל בין אנרגיות פוטון שונות אחראי למגוון רחב של תופעות, לרבות צבעי האור הנראה, תדרים שונים של שידורי רדיו, ההבחנה בין קרינה מייננת לקרינה בלתי מייננת ועוד.

לפוטון, כמו לכל החלקיקים האחרים, ישנן תכונות הן של גל והן של חלקיק, תופעה המכונה "דואליות גל-חלקיק". התופעות דמויות-הגל שמציגים פוטונים הן, לדוגמה, שבירה על ידי עדשה והתאבכות. התכונות החלקיקיות של הפוטון הן, בין השאר, פיזור והעברת אנרגיה במנות בדידות. פוטון שעובר אינטראקציה מלאה עם אטום או עם מולקולה נבלע ומוסר, או נפלט ומקבל, את כל האנרגיה שלו תוך כך. בעקבות האינטראקציה, עוברים האטום או המולקולה עירור או יינון. עבור אור בתחום הנראה, האנרגיה הנישאת על ידי פוטון יחיד של אור ירוק היא כ-‎4×10-19‎ ג'ול בקירוב, כמות אנרגיה המספיקה לעורר מולקולה יחידה של תא קולט אור בעין, וליצור בכך אות עצבי שהוא הבסיס הפיזיולוגי לראייה. פוטונים מקיימים מגוון רחב של אינטראקציות עם חומר, כגון אפקט קומפטון, בו משנה הפוטון את האנרגיה אותה הוא נושא ולכן גם את אורך הגל שלו, ויצירת זוג, תהליך בו אלקטרון ופוזיטרון נוצרים מפוטון בודד העובר ליד אטום כבד. פוטונים יכולים להיפלט מגרעין אטום לא יציב בצורת קרינת גמא, וכמו כן הם יכולים להיפלט על ידי חלקיקים טעונים הנמצאים בתאוצה.באלקטרודינמיקה קוונטית, הפוטון משמש כמתווך בתהליכים אלקטרומגנטיים, כלומר, האינטראקציה מתרחשת באמצעות החלפת פוטונים בין חלקיקים טעונים. למעשה, כל השדות החשמליים והמגנטיים ניתנים לתיאור באמצעות פוטונים. לפי המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, קיום הפוטון הוא תוצאה של הדרישה כי לחוקים הפיזיקליים תהיה סימטריה מסוימת בכל נקודה במרחב-זמן. תכונות הפוטונים, כגון מטען חשמלי, מסה וספין, נקבעות על ידי מאפייני סימטריה זו (סימטריית כיול).

הרעיון כי האור נישא במנות בדידות, כלומר באמצעות פוטונים, פותח על ידי אלברט איינשטיין החל מ-1905. איינשטיין פירש את הנוסחה שהציע מקס פלאנק על מנת להסביר את הספקטרום של קרינת גוף שחור:

E = hνכאשר h הוא קבוע פלאנק. איינשטיין זיהה את E עם אנרגיית קוונט אחד של קרינה אלקטרומגנטית, שלימים נקרא פוטון, ואת ν עם תדר הקרינה. באמצעות מודל הפוטונים, הצליח איינשטיין להסביר את האפקט הפוטואלקטרי. הנוסחה E = hν מכונה נוסחת פלאנק-איינשטיין (Planck-Einstein formula). יחד עם הפיזיקאי ההודי סאטינדרה נאת בוז, איינשטיין סיפק תיאור סטטיסטי של אור, המסביר את קרינת פלאנק. בנוסף, מתוך שיקולים סטטיסטיים, הסיק איינשטיין את קיומו של מנגנון הפליטה המאולצת וכן מצא קשרים בין מקדמי הבליעה והפליטה של אור על ידי חומר.

גילוי מודל הפוטון הביא לפריצות דרך בפיזיקה הניסויית והתאורטית, כגון פיתוח הלייזרים, יצירת עיבוי בוז-איינשטיין ובאופן כללי הביא להתפתחות מכניקת הקוונטים. תחומים רבים אחרים התקדמו בזכות הבנת מושג הפוטון, כמו למשל פוטוכימיה, מיקרוסקופיה בהפרדה גבוהה ומדידת מרחקים ברמה המולקולרית. בתחילת המאה ה-21 נמצא שימוש לפוטונים בודדים במחקרים העוסקים במחשוב קוונטי וביישומי תקשורת אופטית מתקדמים, כגון הצפנה קוונטית.

פרויקט מנהטן

פרויקט מנהטן (באנגלית: Manhattan Project) היה שם הצופן של פרויקט מחקר ופיתוח שהתבצע במהלך מלחמת העולם השנייה, שהביא לייצור פצצות האטום הראשונות. הוא נוהל בידי ארצות הברית ונתמך גם על ידי בריטניה וקנדה. בשנים 1942–1946 ניהל את הפרויקט כולו מייג'ור גנרל לסלי גרובס מחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. פיזיקאי הגרעין רוברט אופנהיימר ניהל את מעבדות לוס אלמוס שבניו מקסיקו, שבהן התבצע עיקר הפיתוח המדעי והתכנון של הפצצות עצמן. תחילתו של הפרויקט הייתה בשנת 1939 ובמשאבים מצומצמים, אך הוא גדל בהדרגה עד שכלל מעל 130,000 עובדים, ועלה כ-2 מיליארד דולר (שווי ערך לכ-23 מיליארד דולר של 2018).

שני סוגים של פצצות אטומיות פותחו במקביל במהלך המלחמה: הסוג הראשון היה פצצת מנגנון ירי, והסוג השני היה פצצת מנגנון קריסה, כשמרבית הפיתוח של תהליכי הפרדת האורניום והעשרתו נעשו באתר הגרעיני שהוקם באוק רידג' שבטנסי. באתר זה גם יוצרו בהמשך החומרים הבקיעים שהורכבו בפצצות. במקביל לעבודת הפיתוח שנעשתה על האורניום, נעשה מאמץ לייצר פלוטוניום. הוקם כור גרפיט באוק רידג' וכורי ייצור בהנפורד שבמדינת וושינגטון, שבהם הוקרן האורניום וחלקו הפך לפלוטוניום, שהופרד באמצעים כימיים מהאורניום. פצצת הפלוטוניום "איש שמן" פותחה לבסוף במאמצי תכנון ופיתוח מתואמים במעבדות לוס אלמוס.

במהלך הפרויקט נעשה מאמץ מודיעיני רחב היקף לאיסוף אינפורמציה על פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית. במשימת אלסוס נשלחו עובדים מפרויקט מנהטן לאירופה, לעיתים אל מעבר לקווי האויב הנאצי, ואספו מסמכים וחומר גרעיני שייצרה גרמניה, ואף עצרו מדעני אטום גרמניים.

בשיאו של הפרויקט התבצעו הפיתוח והייצור ביותר מ-30 אתרים, בעיקר בארצות הברית אך גם בבריטניה ובקנדה, והשתתפו בו גדולי המדענים באותה עת, ובהם הפיזיקאים יוסף רוטבלט, ארנסט לורנס, נילס בוהר, אנריקו פרמי, אדוארד טלר, ריצ'רד פיינמן, יוג'ין ויגנר, ג'יימס צ'דוויק והאנס בתה; המתמטיקאים ג'ון פון נוימן וסטניסלב אולם; והכימאי גלן סיבורג.

הפצצה הגרעינית הראשונה פוצצה בניסוי טריניטי, שבוצע בניו מקסיקו ב-16 ביולי 1945. הפצצות "ילד קטן" ו"איש שמן", התוצרים העיקריים של הפרויקט, פוצצו כחודש אחד אחר-כך על הירושימה ונגסאקי, החריבו את שתי הערים היפניות, ונהרגו מהן באופן ישיר על-פי ההערכות בין 120 ל-226 אלף איש, רובם אזרחים.

פרס נובל לפיזיקה

פרס נובל לפיזיקה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיקה. הפרס מוענק על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.

בין השנים 1901 ו-2012, הפרס לא חולק שש פעמים. 32 פעמים ניתן הפרס לשני אנשים בו זמנית, ו-31 פעמים ניתן לשלושה זוכים בו זמנית. בסך הכול קיבלו אותו עד שנת 2018 כ-209 איש, מתוכם שלוש נשים בלבד (מארי קירי (1903), מריה גופרט-מאייר (1963), דונה סטריקלנד (2018)), כאשר כל הנשים חלקו את הפרס עם אנשים אחרים. ג'ון ברדין הוא היחיד שקיבל את הפרס פעמיים.לזוכה ניתן פרס כספי בסך 8 מיליון קרונה שוודית.

קומפטון

קומפטון (באנגלית: Compton) הוא שם משפחה שהוענק גם למספר יישובים.

האם התכוונתם ל...

רוברט הופסטדטר

רוברט הופסטדטר (באנגלית: Robert Hofstadter;‏ 5 בפברואר 1915 - 17 בנובמבר 1990) היה פיזיקאי אמריקאי-יהודי. בשנת 1961 קיבל פרס נובל לפיזיקה, ביחד עם רודולף מוסבאואר, על עבודתו בתחום פיזור אלקטרונים מגרעיני אטום וחקר מבנה הנוקליאונים.

זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925 רנטגן (1901)לורנץ, זימן (1902)בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903)ריילי (1904)לנארד (1905)תומסון (1906)מייקלסון (1907)ליפמן (1908)מרקוני, בראון (1909)ואלס (1910)וין (1911)דאלן (1912)אונס (1913)לאואה (1914)ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916)ברקלה (1917)פלאנק (1918)שטארק (1919)גיום (1920)איינשטיין (1921)בוהר (1922)מיליקן (1923)סיגבאן (1924)פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950 פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927)ריצ'רדסון (1928)ברויי (1929)רמאן (1930) • לא חולק (1931)הייזנברג (1932)שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934)צ'דוויק (1935)הס, אנדרסון (1936)דייוויסון, תומסון (1937)פרמי (1938)לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942)שטרן (1943)רבי (1944)פאולי (1945)ברידג'מן (1946)אפלטון (1947)בלקט (1948)יוקאווה (1949)פאוול (1950)
1951‏-1975 קוקרופט, וולטון (1951)בלוך, פרסל (1952)זרניקה (1953)בורן, בותה (1954)לם, קוש (1955)שוקלי, ברדין, בראטיין (1956)יאנג, לי (1957)צ'רנקוב, פרנק, תם (1958)סגרה, צ'מברליין (1959)גלייזר (1960)הופסטדטר, מסבאואר (1961)לנדאו (1962)ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963)טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964)טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965)קסטלר (1966)בתה (1967)אלוורז (1968)גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970)גאבור (1971)ברדין, קופר, שריפר (1972)אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973)רייל, יואיש (1974)בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000 ריכטר, טינג (1976)אנדרסון, מוט, ולק (1977)קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978)גלאשו, סלאם, ויינברג (1979)קרונין, פיץ' (1980)בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982)צ'נדארסקאר, פולר (1983)רוביה, מיר (1984)קליצינג (1985)רוסקה, ביניג, רורר (1986)בדנורץ, מולר (1987)לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989)פרידמן, קנדול, טיילור (1990)דה-זֶ'ן (1991)שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993)ברוקהאוז, שול (1994)פרל, ריינס (1995)לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996)צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997)לפלין, שטורמר, צוי (1998) • ט'הופט, ולטמן (1999)אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום קורנל, קטרלה, וימן (2001)דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002)אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003)גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004)גלאובר, הול, הנש (2005)מאת'ר, סמוט (2006)פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008)קאו, בויל, סמית' (2009)גיים, נובסלוב (2010)פרלמוטר, שמידט, ריס (2011)הרוש, וינלנד (2012)אנגלר, היגס (2013)אמאנו, אקסאקי, נאקאמורה (2014)קג'יטה, מקדונלד (2015)ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016)וייס, באריש, תורן (2017)אשקין, מורו, סטריקלנד (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.