ארתור ג'יימס בלפור

הלורד ארתור ג'יימס בלפור, הרוזן ה-1 לבית בלפוראנגלית: Arthur James Balfour, 1st Earl of Balfour;‏ 25 ביולי 184819 במרץ 1930) היה מדינאי בריטי וראש הממשלה של הממלכה המאוחדת.

בלפור היה שר השלטון המקומי, שר הבריאות, השר הממונה על סקוטלנד, השר הממונה על אירלנד, שר האוצר, ראש הממשלה של בריטניה בתאריכים 11 ביולי 1902 - 5 בדצמבר 1905, הלורד הראשון של הימייה ושר החוץ מטעם המפלגה השמרנית. הוא היה חבר מסדר הבירית, מסדר ההצטיינות ומועצת המלך של הממלכה המאוחדת.

בהיסטוריה של הציונות נודע לבלפור מקום חשוב, כאביה של הצהרת בלפור ה"רואה בעין יפה" הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.

ארתור ג'יימס בלפור
Arthur James Balfour
Arthur Balfour, photo portrait facing left
ארתור ג'יימס בלפור
לידה 25 ביולי 1848
וויטינגהאם , הממלכה המאוחדת
פטירה 19 במרץ 1930 (בגיל 81)
ווקינג , הממלכה המאוחדת
מדינה הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
מקום קבורה כנסיית וויטינגהאם, סקוטלנד
מפלגה המפלגה השמרנית
ראש ממשלת בריטניה ה־33
11 ביולי 19025 בדצמבר 1905
(3 שנים ו-21 שבועות)
מונרך בתקופה אדוארד השביעי
מנהיג האופוזיציה
5 בדצמבר 19058 בפברואר 1906
(9 שבועות ו-3 ימים)
מנהיג האופוזיציה
27 בפברואר 190613 בנובמבר 1911
(5 שנים ו-37 שבועות)
מזכיר המדינה לענייני חוץ
10 בדצמבר 191623 באוקטובר 1919
(שנתיים ו-45 שבועות)
פרסים והוקרה

ילדות וקריירה מוקדמת

בלפור נולד בסקוטלנד למשפחה נוצרית ממוצא אנגלי. כבנם הבכור של ג'יימס מייטלנד בלפור ואשתו ליידי בלאנש. הוא חונך בבית הספר איטון ולאחר מכן בקיימברידג'. ב-1874 נבחר בלפור כחבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית במחוז הרטפורד, תפקיד אותו מילא עד 1885. בקיץ 1878 מונה למזכירו האישי של דודו, הלורד סולסברי. במסגרת תפקיד זה ליווה את דודו לקונגרס ברלין וצבר את ניסיונו הראשוני ביחסים בינלאומיים.

בלפור היה אחיינו של סולסברי ונמנה עם החוג הקרוב והנינוח בפסגה הבריטית. כבנו בכורו של אדם עשיר היו לו אחוזות רחבות ידיים בסקוטלנד. הוא היה נאה, חכם ומקסים, אך רבים חשבו שהוא קר וחמקני.

בלפור חילק את זמנו בין הלימודים לבין הזירה הפוליטית. כשסיים את תפקידו כמזכיר פרטי ב-1880, החל להיות פעיל יותר בחיים הפוליטיים. ב-1885 מונה חבר מן המניין בקווארטט של לורד רנדולף צ'רצ'יל (אביו של וינסטון צ'רצ'יל) – "המפלגה הרביעית", אותה קבוצה אקטיביסטית בפרלמנט, שהתפרסמה בביקורת השופעת שהשמיעה, הן על ראש-הממשלה ויליאם יוארט גלאדסטון והממשל הליברלי שלו, והן על סר סטאפורד נורת'קוט. למרות זאת, לא התייחס הפרלמנט אל בלפור במלוא הרצינות, שכן מרבית חברי הפרלמנט ראו בו חבר צעיר שנשאר בפרלמנט רק מכיוון שזהו הדבר הנאות לאיש משפחה לעשות.

במהלך חייו, השתייך בלפור מבחינה דתית גם לכנסייה של סקוטלנד (פרסביטריאנית) וגם לכנסייה של אנגליה (אנגליקנית).

בממשלתו של הלורד סולסברי

ראש הממשלה דאז, הלורד סולסברי, לא הסכים עם דעת הרוב. הוא מינה את בלפור לנשיא מועצת השלטון המקומי (משרה שכללה בתוכה גם את תפקיד שר הבריאות), ומאוחר יותר לשר האחראי על ענייני סקוטלנד ב-1886. עם מותו של ויליאם הנרי סמית' ב-1891, מונה בלפור כ'לורד הראשון של האוצר' וכמנהיג בית הנבחרים בפרלמנט.

בשנת 1898, במהלך העדרותו של הלורד סולסברי עקב מחלה ובהמשך עקב נסיעות לחו"ל, היה בלפור אחראי על משרד החוץ. במסגרת תפקידו ניהל את המשא ומתן הקריטי עם רוסיה בנוגע למסילות הרכבת בצפון סין. כחבר הקבינט האחראי על המשא ומתן עם הבורים ברפובליקה הדרום אפריקאית ערב מלחמת הבורים, נשא חלק כבד באחריות לפרוץ המלחמה. עם תחילתה הלא-מוצלחת (מההיבט הבריטי) של המלחמה - היה הראשון שהבין את הצורך להפעיל את מלוא עוצמתו של הצבא הבריטי כנגד אנשי הגרילה הבורים ואוכלוסייתם האזרחית, מהלך ששינה דרמטית את פני המלחמה.

בלפור כראש ממשלה

Mayor of Tel Aviv showing the city to Lord Balfour
בלפור בביקור בתל אביב, 1925
שולחנו של בלפור
שולחנו של בלפור, עליו נכתבה הצהרת בלפור

עם פרישתו של סולסברי ב-1902, נבחר בלפור למשרת ראש הממשלה בתמיכת כל הצירים במפלגה השמרנית. בחירתו של בלפור באה עם סיום מלחמת הבורים בדרום אפריקה בניצחון בריטי, ועליית אדוארד השביעי לכס המלכות. לתקופה קצרה התנהלו כל ענייני המדינה על מי מנוחות. האופוזיציה לממשלתו של בלפור - המפלגה הליברלית - הייתה במשבר וחוסר ארגון; שני הנושאים העיקריים על סדר היום היו ענייני חינוך ורכש קרקעות באירלנד; יתר על כן, לממשלה היה עודף תקציבי, שאיפשר הקלות במיסוי. אחד מההישגים הראויים לציון של ממשלת בלפור היה הקמת 'הוועדה להגנה אימפריאלית' - גוף מחקר, תיאום וייעוץ לממשלה בנושאי אסטרטגיה צבאית, שהמשיך להתקיים עד ערב מלחמת העולם השנייה.

בסופו של דבר, התפטר בלפור ונפלה ממשלתו בדצמבר 1905 לאחר שלוש שנות כהונה, בעיקר עקב פיצול מפלגתו על רקע המחלוקת על ה'העדפה האימפריאלית'. בבחירות הכלליות שנערכו לאחר מכן, הביסו הליברלים את השמרנים ובלפור עצמו איבד את מושבו בפרלמנט, אך במהרה שב אליו.

קריירה מאוחרת

לאחר ההתפטרות, המשיך בלפור כמנהיג המפלגה, וגייס את בית הלורדים השמרני כמבקר חריף של המפלגה הליברלית. ההתגייסות לפקודתו של בלפור הייתה כה מוצלחת, עד כדי שלויד ג'ורג' הצהיר כי בית הנבחרים העליון "הפך לא לכלב השמירה על החוקה, אלא לפודל של מר בלפור".

לאחר פרישתו מתפקיד ראש המפלגה, נותר בלפור עדיין דמות מפתח בתוך מפלגתו. כשהצטרפה מפלגתו לקואליציה של אסקווית' הליברל, ירש בלפור את כיסאו של וינסטון צ'רצ'יל כשר הימייה. ב-1916, כשהתפטר אסקווית' ובמקומו עמד בראש הקואליציה לויד ג'ורג', מונה בלפור כשר החוץ, אם כי לא היה חלק מהקבינט ופעמים רבות נשאר מחוץ לתמונה.

במהלך כהונה זו פרסם בלפור את הצהרת בלפור המפורסמת ב-2 בנובמבר 1917, ועיקרה - הכרזה כי בריטניה תומכת בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.

בלפור פרש מתפקיד שר החוץ בעקבות ועידת ורסאי ב-1919, אך המשיך בממשל כנשיא הוועידה היועצת למלך/מלכת בריטניה עד 1922, כאשר פרש מהממשלה יחד עם רוב הנהגת השמרנים, בעקבות מרידה בתוך המפלגה השמרנית.

Hebrew University opening Ceremony
תצלום בו נראים במת הכבוד וחלק מן הקהל בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית שנערך על הר הצופים ב-1 באפריל 1925, ז' בניסן תרפ"ה. במרכז התצלום, עומד על הבמה, נראה הלורד ארתור ג'יימס בלפור, נושא את נאומו. סביב שולחן הנשיאות נראים, מימין לשמאל: מנחם אוסישקין (בגבו למצלמה), נחום סוקולוב, קצה כובעו של הרב ישראל לוי (הרב הראשי ליהודי צרפת), הרב יוסף הרץ (הרב הראשי ליהודי בריטניה), חיים ויצמן, הרברט סמואל, גנרל אלנבי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יעקב מאיר, אחד העם, חיים נחמן ביאליק, יהודה ליב מגנס. בפאתי הבמה נראים גם, בין היתר, הלורד ג'יימס דה רוטשילד והרב מאיר בר-אילן (ברלין). משני צדי הבמה ניצבים קוואסים - שומרי ראש בתלבושת מסורתית

בלפור נפטר ב-1930. בבתי כנסת ברחבי העולם הודלקו לזכרו נרות ונאמרו תפילות להזכרת נשמתו.[1]

בלפור והתנועה הציונית

בלפור האמין כי "הדת והתרבות הנוצרית חבות חוב בל ישוער ליהדות", ולמרות שבשנת 1903, בהיותו ראש ממשלה, היה בעיצומה של מערכת בחירות, ביקש להבין מדוע דחתה התנועה הציונית הצעה נדיבה שקיבלה משר המושבות הבריטי.

באותה שנה ביקש תיאודור הרצל מג'וזף צ'מברליין לעזור בהשגת צ'רטר להתיישבות יהודית בחצי האי סיני. צ'מברליין לא הצליח לשכנע את השלטונות הבריטיים במצרים ולכן הציע להרצל כתחליף את אוגנדה, הצעה שנדחתה על ידי הקונגרס הציוני השישי. בלפור רצה לדעת מדוע, ויועצו המדיני מר דרייפוס הציע לו להיפגש עם חיים ויצמן שהיה אז עוזר הוראה לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר. בפגישה זו השאיר ויצמן רושם רב על בלפור והקשר ביניהם התחדש עם תחילת מלחמת העולם הראשונה והגיע לשיאו בהצהרת בלפור.

על ההצהרה שתישא את שמו אמר בלפור ברבות הימים: "בסיכומו של חשבון היה זה, בהשקיפי לאחור, הדבר הראוי ביותר שעשיתי בחיי". כהוקרת תודה ללורד הוקם על שמו המושב החקלאי בלפוריה בשנת 1922, בצפון עמק יזרעאל ליד העיר עפולה, יער בלפור מעל קיבוץ גניגר באותו אזור ורחובות ברחבי הארץ.

ב-1 באפריל 1925 היה בלפור אורח הכבוד בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים על הר הצופים. במהלך ביקורו בארץ ישראל, הוא הוסע לביקורים בקיבוצים ובמושבות והתקבל בהם בהתלהבות. בתל אביב חנך רחוב שנקרא על שמו. לאות פרידה, הוענקה לו מגילת עזרא ונחמיה. מספר שעות לפני ליל הסדר, יצא ברכבת מצמח לדמשק. מחשש לביטחונו, הוא הורד תחנה אחת לפני דמשק והועבר למכונית שהביאה אותו למלון "ויקטוריה" בעיר. בתחנת הרכבת בדמשק המתין לו המון זועם, שכאשר הבין שבלפור אינו על הרכבת, נהר לכיוון המלון בעיר. כ-6,000 מפגינים צרו על המלון ויידו לעברו אבנים. לאחר עימות עם המשטרה, הגיע הצבא לפזר את המהומה. לאחר שפוזרו המפגינים, השליכו שני מטוסים פצצות עשן מעל המלון, בלפור הוצא ממנו והוסע לביירות, ומשם הפליג מיד לאלכסנדריה.[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יג, עמ' 177.
  2. ^ תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 181-179.
1848

שנת 1848 היא השנה ה-48 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1848 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

25 ביולי

25 ביולי הוא היום ה-206 בשנה (207 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 159 ימים.

איב בלפור

אבלין ברברה בלפור (אנגלית: Evelyn Barbara Balfour; ‏1899–1990) הייתה חקלאית, מחנכת ומחלוצות תנועת החקלאות האורגנית בבריטניה. בלפור הייתה בין הנשים הראשונות שלמדו חקלאות באוניברסיטה בבריטניה, דבר שהיה עד אז נחלתם של גברים בלבד.

בלפור הייתה בתו של ג'רלד בלפור ואחייניתו של ראש ממשלת בריטניה ארתור ג'יימס בלפור.

בשנת 1939, בהשפעת סר אלברט הווארד, ערכה בלפור ניסוי, שהיה הניסוי ההשוואתי הראשון, שהשווה בין חקלאות קונבנציונלית לבין חקלאות אורגנית. ממצאי הניסוי פורסמו בספרה "The Living Soil" בשנת 1943. ספר זה היווה בסיס לארגונים רבים שתמכו בשיטות הגידול האורגניות. ב-1946 הייתה שותפה בייסוד הסוייל אסוסיאיישן - תנועה בריטית הפועלת למען קידום החקלאות האורגנית ותוצרתה.

ארגון ציוני אמריקה

ארגון ציוני אמריקה (באנגלית: Zionist Organization of America - ZOA) (הוקם ב-1897) הוא הארגון היהודי ציוני הראשון שהוקם בארצות הברית. היה אחד הקולות העיקריים של הציונות במדינה זו בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל וגורם מרכזי בגיוס תמיכת הממשל האמריקאי בהקמת מדינת ישראל, במיוחד כאשר קבוצות יהודיות רבות לא תמכו בציונות. בין מנהיגי הארגון המפורסמים ביותר: לואי ברנדייס, סטיבן שמואל וייז, אבא הלל סילבר, ריצ'רד גוטהייל ועוד. יו"ר הארגון מאז 1994 ונכון ל-2018 הוא מורטון קליין.

בלפור (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בלפוריה

בַּלפוּרְיָה הוא מושב בעמק יזרעאל, 3 ק"מ צפונית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא קרוי על שמו של שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, החתום על הצהרת בלפור, ונוסד ב-2 בנובמבר 1922, במלאת 5 שנים למתן ההצהרה.

ג'ון טניאל

סר ג'ון טניאל (באנגלית: John Tenniel; ‏ 28 בפברואר 1820 – 25 בפברואר 1914) היה מאייר אנגלי.

טניאל צייר קריקטורות רבות עבור המגזין פאנץ' בסוף המאה ה-19, אבל זכור בעיקר בזכות איוריו לשניים מספריו של לואיס קרול: הרפתקאות אליס בארץ הפלאות ומבעד למראה ומה אליס מצאה שם.

את השפעתו של טניאל על איור מודרני ניתן לראות בעבודותיהם של אמנים גותיים כמו אדוארד גורי, מארק ריידן ודיים דארסי. מקבילו האמריקאי המובהק הוא ג'ון ר. ניל שאייר את סדרת ספרי הקוסם מארץ עוץ מאת פרנק באום.

גן המושבה

גן המושבה, הידוע גם כגן העיר וגן הנדיב, בראשון לציון הוא הגן העתיק והמרכזי בעיר. הגן ננטע עוד ב-1883 והחל כחלקות חקלאיות אך בהמשך הפך לפארק עירוני. ברבות השנים נגסו בשטחי הגן מבני ציבור שונים. הגן משתרע על שטח של 40 דונם בין רחוב הכרמל בדרום למדרחוב רוטשילד בצפון, ובין מדרחוב זד"ל במזרח לרחוב הרצל במערב.

דומיניון

דומיניון (באנגלית: Dominion), הוא מונח מדיני המשמש להגדרת מדינה בעלת מידה מסוימת של שלטון עצמי, השייכת לאימפריה הבריטית או לחבר העמים הבריטי. המונח משמש במיוחד לתיאור מושבותיה הלבנות של בריטניה או/ו מדינות שהגיעו להתפתחות תחיקתית המאפשרת שלטון עצמי בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20 (כמו: קנדה, אוסטרליה, וניו זילנד) - תוצאות ותוצרים של לחצים מבית ולאומיות שהחלה במאה ה-19. לפני שהיו דומיניון היו מדינות אלו לרוב "מושבת כתר" בשליטתה הישירה של בריטניה הגדולה, או מושבה בעלת מידה קטנה מאוד של שלטון עצמי, או אף קבוצת מושבות מסוג זה. מדינת אירלנד החופשית (כיום אירלנד) הייתה חלק אינטגרלי מבריטניה הגדולה. בנובמבר 1926 הכריז ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ הבריטי, על עיקרון שוויון הדומיניונים לבריטניה בעצמאותם וביחסי החוץ. עד אז, למושבות אלו היה ייצוג פוליטי, אך התשובה הסופית הייתה תמיד בידי לונדון.

לעומת זאת המושג "הדומיניונים של הוד מלכותה" כאשר הוא מופיע במסמכים רשמיים, מתאר, את כל הממלכות והטריטוריות בהן יש לכתר סמכות כלשהי, בין אם הן דומיניונים כהגדרתם בערך זה ובין אם לאו.

המושג "דומיניון" משמש כיום רק באופן היסטורי. רבים מן המאפיינים שייחדו דומיניון לעומת מושבות אחרות יכולים לתאר היום מדינות אחרות בחבר העמים הבריטי, בין אם הן רפובליקות, מושבות בעלות שלטון עצמי, או מושבות כתר. אפילו באופן היסטורי ההבדל בין דומיניון ובין מושבה בעלת שלטון עצמי היה לעיתים דק למדי. נראה כי ההגדרה המדויקת למושג זה היא כי דומיניון הוא מדינה עצמאית אשר בה מיוצג המלך הבריטי באמצעות מושל כללי המשמש כראש המדינה.

ה'תר"ח

ה'תר"ח (5608) או בקיצור תר"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-11 בספטמבר 1847, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 27 בספטמבר 1848. שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)

המפלגה השמרנית (שמה הרשמי: "המפלגה השמרנית והיוניוניסטית" - באנגלית: Conservative and Unionist Party; מכונה עממית "טורים", Tories) היא המפלגה הראשונה בגודלה בבית הנבחרים הבריטי והמפלגה השנייה בגודלה בממלכה המאוחדת מבחינת מספר החברים. המפלגה היא השנייה הוותיקה ביותר מבין המפלגות הקיימות בעולם, אחרי המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית והוותיקה באירופה.

המפלגה השמרנית היא ממשיכת-דרכה של המפלגה הטורית, שהתקיימה במאות ה-18 וה-19 (נוסדה בשנת 1834). חברי המפלגה עדיין נקראים טורים בשפת היום-יום וגם המפלגה עצמה נקראת לעיתים קרובות המפלגה הטורית. המפלגה השמרנית הייתה בממשלות בריטניה שני שלישים מהזמן במאה ה-20, אך הייתה באופוזיציה בין 1997–2010.

באופן מסורתי, המפלגה ממקמת את עצמה בימין-מרכז של המפה הפוליטית. מנהיגה הנוכחי של המפלגה השמרנית הוא בוריס ג'ונסון.

הנרי פטי-פיצמוריס

הנרי צ'ארלס קית' פטי-פיצמוריס, מרקיז לנסדאון החמישי (באנגלית: Henry Charles Keith Petty-Fitzmaurice, 5th Marquess of Lansdowne; ‏ 14 בינואר 1845 – 3 ביוני 1927) היה מדינאי בריטי שכיהן כמושל הכללי של קנדה, כמושל הודו, כשר המלחמה וכמזכיר המדינה לענייני חוץ. ב-1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא כתב מכתב לעיתונות שבו קרא לבריטניה לחתור לשלום, קריאה שלא צלחה. הוא בלט בכך שהוא כיהן במשרות בכירות, הן בממשלות ליברליות והן בממשלות שמרניות.

הנרי קמפבל-באנרמן

סר הנרי קמפבל-באנרמן (באנגלית: Sir Henry Campbell-Bannerman‏; 7 בספטמבר 1836 – 22 באפריל 1908) היה מדינאי בריטי מהמפלגה הליברלית שכיהן כראש ממשלת בריטניה והיה מנהיג מפלגתו. כמו כן הוא כיהן כשר המלחמה בשתי תקופות בממשלותיהם של ויליאם גלאדסטון ושל הלורד רוזברי. הוא היה ראש הממשלה הראשון שתפקידו נקרא כך באופן רשמי. לפני כן היה מכונה התפקיד "הלורד הראשון של האוצר" (First Lord of the Treasury) ושם התפקיד שונה לראש הממשלה (Prime Minister) חמישה ימים לאחר שקמפבל-באנרמן נכנס לתפקידו. כמו כן הוא ראש הממשלה היחיד שכיהן במקביל כ"זקן חברי הפרלמנט" (Father of the House). בציבור הוא היה ידוע בעיקר בראשי התיבות של שם משפחתו – CB.

קמפבל-באנרמן היה מאמין גדול בסחר חופשי, שלטון הבית לאירלנד ובשיפור התנאים החברתיים. הוא מוכר כ"ראש הממשלה הרדיקלי הראשון והיחידי" של בריטניה. בעקבות תבוסה בבחירות הכלליות של 1900 הוא הוביל את מפלגתו לניצחון סוחף על המפלגה השמרנית בבחירות של 1906, הבחירות האחרונות בהם זכתה המפלגה הליברלית ברוב מוחלט בבית הנבחרים. הישגיה של הממשלה בהנהגתו כללו חקיקת חוק שמנע מאיגודים מקצועיים להיות חשופים לתביעות עקב נזקים שאירעו כתוצאה משביתות, הנהגת ארוחות חינם בבית ספר וחיוב הרשויות המקומיות לרכוש אדמות חקלאיות מבעלי קרקעות פרטיים. קמפבל-באנרמן התפטר מתפקידו ב-3 באפריל 1908 עקב בריאותו הרופפת והוחלף על ידי שר האוצר שלו, הרברט הנרי אסקווית'. 19 ימים לאחר מכן הוא הלך לעולמו.

הצהרת בלפור

הצהרת בלפור היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, ב-2 בנובמבר 1917 (י"ז בחשוון תרע"ח) ועיקרו הכרזה ולפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית: מעצמה עולמית כמו בריטניה הסכימה למעשה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית. בעשותה כן הגיעה ממשלת בריטניה למסקנה, שיהיה זה יותר מעשי לתמוך בשאיפות הציוניות כהצדקה לפירוק הקיסרות העות'מאנית, מאשר כמשענת לחיזוקה.

ההצהרה נמסרה לידיו של הלורד ליונל וולטר רוטשילד, שהתבקש להעבירה לידי ההסתדרות הציונית. היא ניתנה בעקבות הצעה שהגיש לממשלת בריטניה ד"ר חיים ויצמן בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות העם היהודי על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-31 באוקטובר 1917.

הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית.

בעקבות פרסומה של הצהרת בלפור כתב העיתון הבריטי The Spectator: "יישוב יהודי גדול ומשגשג בארץ הקודש תחת פיקוחה של בריטניה, בעלות-בריתנו ואמריקה, יתרום לשלום וקידמה במזרח הקרוב, ויעלה אפוא בקנה אחד עם מדיניות בריטניה."

מסמך המנדט של חבר הלאומים משנת 1922, שאשרר את החלטות ועידת סן רמו, כלל הצהרה זו ככתבה וכלשונה, וכך היא קיבלה תוקף חוקי של מסמך בינלאומי מחייב. גם מגילת העצמאות כללה התייחסות להצהרה.

ברחבי ישראל נקראו רחובות וכיכרות בשם "ב' בנובמבר" לציון תאריך ההצהרה.

הצהרת בלפור (1926)

הצהרת בלפור הוא שמו של נייר עמדה משנת 1926 הקרוי על שם הלורד ארתור ג'יימס בלפור. ההצהרה התבססה על מסקנות הוועידה הקיסרית של האימפריה הבריטית שהתכנסה באותה שנה בלונדון ואשר הלורד בלפור עמד בראשה.

ההצהרה קובעת כי כל אחד והאחד מהדומיניונים של האימפריה הבריטית הוא שווה במעמדו לממלכה המאוחדת וכי הממלכה המאוחדת אינה מעל הדומיניונים האחרים, אף שכל הדומיניונים מאוחדים בנאמנותם לכתר הבריטי. עוד קובעת ההצהרה שלכל דומיניון אוטונומיה מוחלטת בענייני הפנים והחוץ שלו, וכי הדומיניונים הם חברים מרצון בחבר העמים הבריטי. ועדה זו התכנסה ביוזמתם של ראש ממשלת דרום אפריקה ג'יימס ברי מוניק הרצוג וראש ממשלת קנדה באותה עת ויליאם ליון מקנזי קינג.

ההצהרה אושרה על ידי ראשי הממשלה של הדומיניונים ב-15 בנובמבר באותה שנה.

ההצהרה הייתה צעד נוסף ומשמעותי לעצמאות הדומיניונים מהאימפריה הבריטית ושלטון ממשלת הממלכה המאוחדת - עצמאות שהחלה והתרחבה מאז תרומת הדומיניונים לניצחון מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה.

בעקבות ההצהרה מונו נציבים עליונים לדומיניונים - שלמעשה היו בעלי תפקיד המקביל לשגריר של הממלכה המאוחדת בדומיניון. הראשון שמונה היה הנציב העליון הבריטי לאוטווה בשנת 1928.

מסקנות הוועידה נוסחו מחדש בשנת 1930 והובילו לחוק וסטמינסטר, 1931.

הקולג' הערבי

הקולג' הערבי היה בית מדרש למורים ובית ספר תיכון שפעל בירושלים בזמן המנדט הבריטי, בין השנים 1918 ל-1948.

י"ז בחשוון

י"ז בחשוון הוא היום השבעה עשר בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השמיני

למניין החודשים מניסן. י"ז בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ז חשוון היא פרשת חיי שרה, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת וירא אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

כ"ד בתמוז

כ"ד בתמוז הוא היום העשרים וארבעה בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

קהילת ציון אמריקאית

קהילת ציון אמריקאית (באנגלית: American Zion Commonwealth) היא חברה ציונית מיישבת שנטלה חלק חשוב בהתיישבות היהודית בארץ ישראל בתקופת טרום המדינה.

ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת
וולפולקומפטוןפלהםניוקאסלדבונשיירניוקאסלביוטג'ורג' גרנווילרוקינגהםפיט האבגראפטוןנורת'רוקינגהםשלברןפורטלנדפיט הבןאדינגטוןפיט הבןויליאם גרנווילפורטלנדפרסיבלליברפולקנינגגודריץ'וולינגטוןגריימלבורןוולינגטוןפילמלבורןפילראסלדרביאברדיןפלמרסטוןדרביפלמרסטוןראסלדרביד'יזראליגלאדסטוןד'יזראליגלאדסטוןסולסבריגלאדסטוןסולסבריגלאדסטוןרוזבריסולסברי • בלפור • קמפבל-באנרמןאסקווית'לויד ג'ורג'בונאר לואובולדוויןמקדונלדבולדוויןמקדונלדבולדוויןצ'מברלייןצ'רצ'ילאטליצ'רצ'ילאידןמקמילןדאגלס-יוםוילסוןהית'וילסוןקלהאןתאצ'רמייג'ורבליירבראוןקמרוןמייג'ונסון Royal Coat of Arms of the United Kingdom (HM Government)
שרי החוץ של בריטניה
פוקס • גרנת'ם • פוקסטמפל • לידז • גרנווילהוקסברי • הרובי • מלגרייב • פוקסגרייקנינג • בת'רסט • ולזלי • קאסלרייקנינג • דאדלי • אברדיןפלמרסטוןולינגטוןפלמרסטוןאברדיןפלמרסטון • גרנוויל • מלמסברי • ראסל • קלרנדון • מלמסברי • ראסל • קלרנדון • דרבי • קלרנדון • גרנוויל • דרבי • סולזברי • גרנוויל • סולזברירוזברי • אידזלי • סולזברירוזברי • קימברלי • סולזברילנדזדאוןגריי • בלפור • קרזוןמקדונלדצ'מברליין • הנדרסון • רדינג • סיימון • הור • אידןהליפקסאידןבוויןמוריסוןאידןמקמילן • לויד • יום • באטלר • ווקר • סטיוארט • בראון • סטיוארט • יוםקלהאן • קרוסלנד • אוון • קרינגטון • פיםהאומייג'ורהארדריפקינדקוקסטרובקטמיליבנדהייגהאמונדג'ונסוןהאנט Royal Coat of Arms of the United Kingdom (HM Government)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.