ארצות ערב

ארצות ערב הן מדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה אשר רוב תושביהן ערבים שמוצאם האתני הוא מחצי האי ערב והשפה הערבית היא שפתן הרשמית. מדינות אלה משתייכות לארגון הבינלאומי הנקרא הליגה הערבית.

Arabic Dispersion
  אזורים עם רוב ערבי
  אזורים עם מיעוט ערבי

מאפיינים משותפים

המאפיין המשותף הנרחב ביותר הוא השימוש בשפה הערבית כשפת הדיבור והקריאה העיקרית.

רוב מדינות ערב היו כ-400 שנה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ואחרי מלחמת העולם הראשונה תחת שלטון קולוניאלי.

דת הרוב בכל מדינות ערב היא האסלאם (כ-95% מכלל העולם הערבי) וקיים מיעוט, הולך וקטן, של נוצרים ומיעוט דרוזי. יש מדינות בהן מיעוטים שאינם ערבים שיכולים להיות מוסלמים או לא מוסלמים (קופטים, ברברים, כורדים).

שלטון

רוב מדינות ערב קיבלו את עצמאותן במחצית השנייה של המאה ה-20, בדרך כלל משלטון קולוניאלי אירופי. המשטרים שכוננו במדינות אלה ריכוזיים מאוד ומבוססים על קבוצות אליטיסטיות. בחלק מהן הונהגו שושלות מלוכה, ובחלק שלטון נשיאותי דיקטטורי. בחלק ממדינות ערב יש חופש פעולה, במידה מסוימת, לאופוזיציה ולעיתונות, למשל: מצרים, קטר, לבנון ותוניסיה. באחרות השלטון מונע פעילות אופוזיציונית ומטיל צנזורה חמורה על העיתונות, למשל: סוריה, ערב הסעודית וסודאן. יתר מדינות ערב נעות בין שני הקטבים האלה. במרביתן לא שורר משטר דמוקרטי מלא במובן המערבי, והניסיונות להנהיג משטר כזה (למשל באלג'יריה בשנות ה-90) לא צלחו. בלבנון, סוריה, עיראק וסודאן שוררים מתחים קשים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. בלבנון הונהג הסדר שעל-פיו תפקידי המפתח בשלטון מחולקים בין העדות השונות, כשהחלוקה היא קבועה ומוגדרת היטב. בעיראק מתנהל מאבק כפול - בין הרוב הדובר ערבית למיעוט הכורדי, ובין המיעוט הסוני (שעליו נמנים גם הכורדים) לרוב השיעי.

בשנים 2010–2012 התעורר גל מחאות בעולם הערבי, שכלל כמעט את כל ארצות ערב, בעוצמה משתנה. בחלק מהמדינות הביא גל המחאות למהפכות של ממש ולחילופי שלטון.

דת

ברובן המכריע של מדינות ערב שלטת דת האסלאם, אם כי רוב המדינות המוסלמיות בעולם אינן ערביות. מתוך 1.4 מיליארד מוסלמים בעולם חיים במדינות ערב כ-300 מיליון מוסלמים (ועוד כ-28 מיליון לא מוסלמים) כלומר רק כ-20% מכלל המוסלמים בעולם חיים במדינות ערב, כמעט כולם סונים, אם כי כשני שלישים מהעיראקים וכשליש מהלבנונים הם שיעים. בחלק ממדינות ערב יש קהילות לא-מוסלמיות גדולות, למשל במצרים (נוצרים קופטים), בלבנון (נוצרים מארונים, דרוזים) ובסודאן (נוצרים, בני דתות מקומיות). בסוריה יש מיעוט גדול השייך לעדה העלווית, עדה שהתפצלה מהאסלאם השיעי והפכה לדת עצמאית. שליטי סוריה ממשפחת אסד הם עלווים, אם כי עובדה זו מוצנעת בדרך-כלל (הם שינו את החוק כדי שייחשבו למוסלמים שיעים), כדי שלא לעורר סכסוך בין-דתי. בנוסף, עד העלייה ההמונית בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה קהילה יהודית גדולה בארצות ערביות רבות. מאז יש בחלק מהמדינות הערביות קהילות יהודיות קטנות מאוד המונות בודדים עד מאות אנשים. הקהילות הגדולות ביותר הן במרוקו ובתוניסיה.

שפה

מדינות ערב מתאפיינות בכך שבכולן השפה הערבית הספרותית (כלומר השפה המשמשת בכתיבה, בנאומים ובתקשורת האלקטרונית) היא שפה רשמית, המדוברת (או לפחות מובנת) על ידי מרבית האוכלוסייה. ההבדלים בין הגרסאות השונות של הערבית הספרותית הם קלים בלבד, ואינם מפריעים לתקשורת הבין-ערבית. הניבים הערביים המשמשים בדיבור היומיומי, לעומת זאת, שונים מאוד ממדינה ערבית אחת לאחרת. בנוסף ישנם מיעוטים לשוניים גדולים במדינות ערב כגון, הכורדים בעיראק ובסוריה, והבֶּרְבֶּרים במרוקו, באלג'יריה ובתוניסיה. בתוניסיה, אלג'יריה, מרוקו ולבנון מקובל להשתמש גם בשפה הצרפתית, ובירדן נעשה שימוש נרחב בשפה האנגלית.

הניבים השונים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: "אל משרק" (המזרח) ו"אל- מע'רב" (המערב). חלוקת הניבים לא חופפת לחלוקה המדינית. הניבים המערביים מדוברים מלוב ומערבה והניבים המזרחיים מדוברים בשאר ארצות ערב.

הניב המצרי מובן ברוב מדינות ערב. הסיבה לכך היא היותה של מצרים יצרנית סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה שיוצאו במשך שנים רבות לכל העולם הערבי.

חלוקה

מיקומן הגאוגרפי של מדינות ערב הוא דרום מערב אסיה ("הסהר הפורה", חצי-האי ערב) וצפון אפריקה (אפריקה שמצפון לסהרה).

על פי המינוח המקובל מחולקות ארצות ערב לחטיבות[1] הבאות:

  1. אל־משרק (المشرق, ארצות המזרח הערביות) הן המדינות סוריה, ירדן, לבנון ועיראק, וכן הרשות הפלסטינית
  2. אל־מע'רב (المغرب, ארצות המערב) הן מצרים, לוב, סודאן, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו
  3. מדינות המפרץ הן כווית, איחוד נסיכויות המפרץ, ערב הסעודית, בחריין, עומאן וקטר
  4. תימן

יבשת אפריקה

10 מדינות ערב נמצאות ביבשת אפריקה:

יבשת אסיה

12 מדינות ערב נמצאות ביבשת אסיה:

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו למשל בספרו של ניקולא זיאדה
אולימפיאדת השחמט

אולימפיאדת השחמט היא אירוע שחמט דו שנתי, המאורגן על ידי פיד"ה והמתקיים, באופן לא רשמי מאז 1924 ובאופן רשמי מאז 1927.

לאחר התחדשות המשחקים האולימפיים בתקופה המודרנית, הוצע שהשחמט יהיה ענף ספורט באולימפיאדה, אך הקושי להבדיל בין שחקן חובב לשחקן מקצועני בתחום השחמט, מנע את קבלת השחמט כענף אולימפי. בתקופה בה התקיימו הדיונים התקיימו שתי אולימפיאדות שחמט לא רשמיות. הראשונה התקיימה ב-1924 בפריז שבצרפת, שבה הגיעה צ'כוסלובקיה למקום הראשון, הונגריה למקום השני ושווייץ למקום השלישי. השנייה התקיימה ב-1926 בבודפשט שבהונגריה - הונגריה זכתה במקום הראשון, יוגוסלביה בשני ורומניה בשלישי. ב-1936, במינכן שבגרמניה, התקיימה האולימפיאדה הלא רשמית השלישית והסתיימה בניצחון הונגריה.

ב-1927, בלונדון שבאנגליה, התקיימה אולימפיאדת השחמט הרשמית הראשונה ומאז ועד 1939 התקיימו סך הכל שמונה אולימפיאדות שחמט רשמיות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בדוברובניק שביוגוסלביה, התחדשו אולימפיאדות השחמט והתנהלו בקביעות דו שנתית.

ישראל אירחה פעמיים את אולימפיאדת השחמט, ב-1964, בתל אביב וב-1976, בחיפה. ארצות ערב, מדינות הגוש הקומוניסטי ועוד מדינות עוינות לישראל, החרימו את אולימפיאדת השחמט בחיפה. לוב קיימה אירוע מתחרה בטריפולי, שם זכתה אל סלוודור במקום הראשון, תוניסיה בשני ופקיסטן בשלישי.

החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם

החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם באה להפוך החלטה קודמת, החלטה 3379, שכללה את הציונות בין מופעיה של הגזענות.

נוסח ההחלטה הוא בין הקצרים ביותר שניסחה העצרת הכללית, ואומר בפשטות:

"העצרת הכללית מחליטה לחזור בה מהקביעה הכלולה בהחלטה 3379 מיום 10 בנובמבר 1975."המילה "קביעה" מתייחסת לשורה המסכמת של החלטה 3379 שבה נאמר:

"...(העצרת הכללית) קובעת כי הציונות היא צורה של גזענות ושל אפליה גזעית."ההחלטה התקבלה ב-16 בדצמבר 1991. יוזם ההחלטה היה נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש (האב). בנאום בפני העצרת הכללית אמר בוש "השוואת הציונות לחטא הגזענות הבלתי נסבל היא עיוות של ההיסטוריה ושִכחת מצוקת היהודים במלחמת העולם השנייה ובעצם לאורך ההיסטוריה."

בנוסף לארצות הברית הצטרפו ליוזמה 87 מדינות, ביניהן כל מדינות הקהילה האירופית (לימים האיחוד האירופי). בסך הכול תמכו בהחלטה 111 מהמדינות החברות באומות המאוחדות. 25 מדינות התנגדו להחלטה. 13 מדינות נמנעו, ו-15 נעדרו מההצבעה. בין הנעדרות היו מצרים, כווית, עומאן, בחרין, מרוקו ותוניסיה.

מבחינה פוליטית באה ההחלטה על רקע התפרקות ברית המועצות והפשרת היחסים בין ישראל לרוסיה ולמדינות מזרח אירופה. כל מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר שתמכו בהחלטה 3379, הפכו את עמדתן ותמכו בהחלטה 4686.

מבחינת יחסי ישראל עם ארצות ערב, באה ההחלטה על רקע מלחמת המפרץ שיצרה פילוג בעולם הערבי והחלישה מאוד את מעמדו של אש"ף שתמך בעיראק במהלך המלחמה. בסוף שנת 1991 כונסה בבירת ספרד ועידת מדריד שבה השתתפו משלחות רשמיות מישראל ומארצות ערב בחסותה של ארצות הברית.

אף אחת ממדינות ערב לא תמכה בהחלטה 4686, אולם חלק ניכר ממדינות ערב בחרו להיעדר מההצבעה. מצרים שכבר היה לה הסכם שלום עם ישראל נעדרה מההצבעה. גם כווית, שהייתה המוקד למלחמת המפרץ, בחרה להיעדר מההצבעה. ירדן שתמכה בעיראק במלחמת המפרץ הצטרפה למתנגדות, אולם כשנתיים לאחר ההצבעה הפכה את עמדתה והחלה לשאת ולתת על הסכם שלום עם ישראל.

החלטה 4686 הייתה צעד נוסף בהסרת הבידוד הדיפלומטי שישראל סבלה ממנו מאז 1967. אחרי מלחמת ששת הימים איבדה ישראל את קשריה עם מרבית מדינות מזרח אירופה, אפריקה ואסיה. בתחילת שנות התשעים (של המאה ה-20) החל תהליך הדרגתי של חידוש היחסים הדיפלומטיים והכלכליים וקשרי התיירות בין ישראל למדינות אפריקה, ובין ישראל למדינות באסיה כגון הודו, סין העממית ועוד.

הצלב האדום

הצלב האדום, או תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומי הוא קבוצה של ארגונים העוסקים בסיוע הומניטארי. קבוצת הארגונים של הצלב האדום כוללת את הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שמטרתו הגנה על חייהם ועל כבוד האדם של קורבנות סכסוך מזוין, את ארגוני הצלב האדום והסהר האדום הלאומיים של המדינות השונות, כולל מגן דוד אדום הישראלי ואת הפדרציה הבינלאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר האדום העוסקת בתיאום וארגון שיתופי פעולה בין הארגונים הלאומיים.

המשרדים הראשיים של ארגוני הצלב האדום נמצאים בז'נבה שבשווייץ. משרדיו בישראל שוכנים בשכונת בית חנינא בירושלים.

יהדות ארצות האסלאם

יהדות ארצות האסלאם (לעיתים גם יהדות ספרד, מושג החופף במידת מה) הוא שם כולל לקהילות היהודים תחת שלטון האסלאם, החל מהמאה ה-7 לספירה. מאז עליית הח'ליפות התגוררו למעלה מ-90% מכלל ישראל תחת אותו שלטון, מצב שנמשך כמעט עד המאה ה-15. במהלך התקופה הארוכה בה היו הקיבוץ הגדול והדומיננטי בעולם היהודי, התרכזו חיי הדת והיצירה שלו אצלם כמעט באופן בלעדי, אם כי בתחילת המאה ה-20 ירד שיעורם ל-8% בלבד מכלל היהודים.

במאות הראשונות לאחר כיבושי האסלאם התגוררו מרבית היהודים בבבל, פרס וארץ ישראל. מהמאה ה-9 החלו תנועות הגירה נרחבות מערבה למצרים, ארצות המגרב וספרד. שינוי זה העביר את מרכז הכובד היהודי לשם בסביבות המאה ה-11. תור הזהב של יהדות ספרד היה עידן פורח במיוחד, שנגדע עם עליית פלגים מוסלמיים קנאיים, השלמת הרקונקיסטה ולבסוף, גירוש ספרד. רבים מהגולים השתקעו בארצות צפון אפריקה וברחבי האימפריה העות'מאנית והצליחו בתהליך ארוך להשליט לבסוף במרבית המקומות (למעט חריגים, במיוחד יהדות תימן) את נוסחי תפילתם, פסיקתם ההלכתית ומנהגיהם: אף כי יוצאי ספרד וצאצאיהם היו מיעוט קטן במרחב זה – הם נודעו כ"ספרדים טהורים" או "ספניולים" לצורך ההבחנה – הדומיננטיות של דרכם הביאה לכך שמן המאה ה-19 לערך כונו מרבית יהודי ארצות האסלאם "ספרדים". באותה מאה החלה הגירה של יהודי ארצות האסלאם לעבר צפון אמריקה ודרומה, מערב אירופה וארץ ישראל. סיום הקולוניאליזם האירופאי והקמת מדינת ישראל הביאו להפחתה דרסטית במספרם. המהגרים לישראל, שבאו מרקעים שונים ומגוונים מאוד, התגבשו למגזר סוציולוגי מובחן המכונה "מזרחים", כקטגוריה מקבילה למגזר ה"אשכנזי".

יחסי ישראל–סרי לנקה

יחסי ישראל–סרי לנקה החלו באופן רשמי בראשית חודש מרץ 1955, ובמאה העשרים ואחת היו בדרג של שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל את נתנאל לורך לקולומבו כנציג המדינה, בתקווה כי סרי לנקה (שנקראה אז ציילון) תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. כאשר עלתה סירימאבו בנדרנאיקה לראשונה לשלטון ב-1960 היא החליטה לצנן באופן ניכר את היחסים בין שתי המדינות, ובמהלך כהונתה נותקו היחסים בהדרגה. תהליך ניתוק היחסים המשיך גם בימי כהונתו של יורשה של בנדרנאיקה, דאדלי סנאנאיאקה, אם כי בכהונתו חל שיפור מה ביחסים בין שתי המדינות.

ב-1970 נותקו היחסים כליל בלחץ מדינות ערב. היחסים חודשו ב-1983 וישראל פתחה "מדור אינטרסים" בקולומבו. מדור האינטרסים פעל בחסות השגרירות של ארצות הברית בסרי לנקה. היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא-תושב.

שגרירות ישראל האמונה על הטיפול בענייני סרי לנקה נמצאת בניו דלהי שבהודו ושגרירות סרי לנקה בישראל שוכנת ברחוב ז'אן ז'ורס שבתל אביב-יפו.

יחסי ישראל–פקיסטן

יחסים בין ישראל לפקיסטן מעולם לא כוננו, והחל מיצירת הקשר הראשון בין שתי המדינות, הם עוינים. פקיסטן נוטרת איבה לישראל, על אף ניסיונות מצד ישראל ליצור יחסים דיפלומטיים או קשרי מסחר, על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי. במרוצת השנים אמרו בכירים פקיסטנים רבים כי אם ישראל תגיע להסדר כלשהו עם מדינות ערב, ארצם תוכל לפתוח בהליך דיפלומטי גלוי עם ישראל.

פקיסטן מקיימת יחסים קרובים עם הארגון לשחרור פלסטין. בתקופת האינתיפאדה הראשונה, למשל, שלחה לפלסטינים מזון וציוד רפואי. תוקפנות בוטה של פקיסטן כלפי ישראל בזירה הבינלאומית היוותה פעמים תכופות גורם לחיכוך בינה לבין ארצות הברית ובכך ערערה את מעמדה בוושינגטון הבירה. לאחר שיכולותיה הגרעיניות של פקיסטן הפכו למוכחות, התעוררה בישראל דאגה באשר ליכולות אלו. בפקיסטן רווחו טענות רבות, ולפיהן ישראל מתכננת לתקוף את מתקני הגרעין הפקיסטניים, אך אנשי מפתח בשלטון הישראלי הכחישו כי לישראל הייתה כוונה כזו.

לקראת שנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות הסכמי אוסלו, חל שינוי לטובה בעמדתה של פקיסטן כלפי ישראל. זו התרככה והנמיכה את פעילותה האנטי-ישראלית בארגונים הבינלאומיים. לאור שינוי זה החלו נציגים יהודיים (לאו דווקא ישראלים) ופקיסטניים להיפגש זה עם זה. האינטרסים הישראליים בפגישות אלו היו בעיקר לכונן יחסים דיפלומטיים או קשרים גלויים במישור אחר, ואילו האינטרסים הפקיסטניים התמקדו בהבהרה לישראלים כי הסיבה העיקרית לעוינותה של פקיסטן כלפי ישראל היא הרצון להביע הזדהות עם העולם המוסלמי בכלל ועם ארצות ערב בפרט.

נכון ל-2017, לא ידוע על קיום מגעים כלשהם בין שתי המדינות, ופקיסטן מוגדרת כמדינת אויב של ישראל.

ישראלים

ישרְאלים (בערבית: إسرائيليون. תעתיק: אִסְרַאִילִיוּן) הם אזרחי מדינת ישראל, תושָבי ישראל או כאלו השוהים במדינות אחרות. על פי חוק האזרחות, התואר ישרְאלי ומתן האזרחות נקבעים בדין דם, ועל כן עוברים מדור לדור (בהגבלה לדור אחד) בשונה ממתן אזרחות על פי דין הקרקע.

במישור ההיסטורי, המונח ישראלים נגזר מהמקרא בהקשר ליהודים כבני ישראל, המהווים גם רוב אוכלוסיית המדינה. מדינת ישראל אף יצאה לעצמאות תחת הגדרתה כמדינה יהודית, אך בד בבד התחייבה לקיים שוויון זכויות דמוקרטי מלא לכל אזרחי המדינה. המתח שבין הגדרת המדינה הבנויה בצורה דמוקרטית למדינה המהווה בית לבני העם היהודי, כדת וכלאום גם יחד, מקשה על גיבוש זהות ישראלית חד משמעית, מעבר למעמד האזרחי, והוביל לגישות שונות ביחס לאופי המדינה.

ישראל היא מדינה רב-תרבותית, הן מבחינה דתית והן מבחינה תרבותית. במהלך שנות היווסדה והתפתחותה כמדינה יהודית, פתחה את שעריה לגלי עלייה מאזורים שונים בעולם, מאירופה, צפון אמריקה, ארצות ערב, איראן, ברית המועצות לשעבר ואתיופיה. בקיבוץ גלויות זה עודדה תרבות כור היתוך, והחיבור בינם לבין תושבי הארץ הוותיקים (עיקרם ערביי ארץ ישראל ואנשי היישוב הישן) יצר אופי ישראלי רב תרבותי. גם בהקשר הזה ישנו פולמוס סביב אפשרותה של תרבות כזו להתגבש במתח שיוצר אופייה הדואלי של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית.

מחוץ לישראל עיקר תפוצת הישראלים וצאצאיהם היא בצפון אמריקה וברחבי אירופה. מספרם המוערך של הישראלים הגרים מחוץ לישראל נאמד בכ-750,000, כעשירית מכלל הישראלים.

כך

כך הייתה תנועה ימנית רדיקלית ישראלית שהוקמה על ידי הרב מאיר כהנא. עמדתה המוצהרת הייתה שארץ ישראל שייכת רק ליהודים באשר הם, ומי שאינם יהודים יכולים לחיות בה בכפוף לתנאי היהודים. לערביי ארץ ישראל היא הציעה תושבות ארעית ובכפיפות לשיקולים ביטחוניים, או לחלופין, טרנספר ופיצוי על רכושם שייקח בחשבון גזל רכוש יהודי בידי ארצות ערב. המפלגה נבחרה לכנסת ה-11 בשנת 1984, אך ב-1988 נפסלה מלהתמודד בבחירות, לאחר שהוכנסו תיקונים לחוק יסוד: הכנסת וחוק הבחירות לכנסת המונעים מרשימות המסיתות לגזענות להתמודד. ב-1994 הוכרזה התנועה על ידי ממשלת ישראל כארגון טרור, והיא כלולה גם ברשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית, האיחוד האירופי וקנדה.

מבצע קלשון

מבצע קלשון הוא מבצע שהוציאו לפועל כוחות יהודיים מחטיבת עציוני של ההגנה ומהאצ"ל מה-14 ועד ה-18 במאי 1948. לפי פקודת המבצע, מטרתו הייתה "לשמור על השטח היהודי של ירושלים ... בפני חדירת כוחות ובמיוחד כוחות ממוכנים ומשוריינים של צבאות ארצות ערב הסדירים".. בפרט, מטרת המבצע הייתה להשתלט על השטחים שהיו בשליטת הבריטים ושאותם עמדו לעזוב עם סיום המנדט הבריטי. המבצע הוכתר בהצלחה.

מכה מקדימה

מכה מקדימה היא מהלומה צבאית שמדינה אחת מנחיתה על אויבתה, כאשר ברור שזו צפויה לתקוף באופן מיידי. עיתוי התקיפה הצפוי של האויב הוא המבדיל את המכה המקדימה ממלחמת מנע.

במלחמת ששת הימים ישראל התקיפה את חילות האוויר של ארצות ערב ("מבצע מוקד" - 5 ביוני 1967) כמכה מקדימה שבוצעה בשל החשש ממתקפה ערבית כוללת. מתקפתו של צה"ל בחצי האי סיני הייתה גם היא בגדר מכה מקדימה, בשל החשש הכבד שהצבא המצרי הגדול שנערך שם ופינוי כוחות האו"ם שהיו שם מצביעים בוודאות על הכנות למתקפה מצרית על ישראל. המתקפות בחזית הירדנית והסורית נעשו במידה רבה כתגובה לפעולות של האויב ולכן אינן נחשבות כמכה מקדימה.

ביום פתיחת מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), לאחר שהצטבר מידע רב על כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה, נשקלה האפשרות של מכה מקדימה על ידי הפיקוד הבכיר של צה"ל, ומטוסי חיל האוויר אף נערכו לכך, אך אפשרות זו נפסלה על ידי הדרג המדיני בשל הרצון שלא להיראות בפני המעצמות (ארצות הברית וברית המועצות) והאו"ם כצד התוקפני. בשעות אלה, דרש שר החוץ האמריקאי קיסינג'ר מישראל לא להנחית מכה מקדימה, וקיבל אישור על כך מראש הממשלה גולדה מאיר. צה"ל הותקף והופתע בעת פריצתה של מלחמת יום הכיפורים ונקלע למצב קשה מאוד שממנו נחלץ רק לאחר אבידות כבדות ומספר ימי לחימה קשים ביותר. ההימנעות ממכה מקדימה עוררה ביקורת קשה ביותר לאחר שהמלחמה הסתיימה ואף שנים רבות לאחר מכן.

מלחמות ישראל

מיום הקמתה, ידעה מדינת ישראל שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות וגלי טרור פלסטיני, והייתה מעורבת במספר רב של מבצעים צבאיים, פעולות תגמול, עימותים צבאיים, וסבבי לחימה, שאינם מוגדרים כמלחמות. כל אלה מהווים את ההיבט הצבאי במכלול המורכב של הסכסוך הישראלי ערבי.

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר - ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.

המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית במבצע מוקד על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת ההמתנה המתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל של ישראל אחרי המלחמה גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.

השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית, הכלכלה האזורית, הגאופוליטיקה ומהלך המלחמה הקרה היו מרחיקות לכת וממושכות.

משבר האנרגיה העולמי

משבר האנרגיה העולמי או משבר האנרגיה של 1973 הוא משבר אנרגיה שפרץ לפני מלחמת יום הכיפורים והחמיר במהלכה ובעקבותיה, כאשר ארצות ערב נקטו בנשק הנפט תוך צמצום אספקת הנפט לעולם המערבי והעלאה חדה של מחירו. שורשיו של משבר זה נראו כבר מאוגוסט 1973.

ערבים

ערבים הם אומה שמית שמוצאה בחצי האי ערב. ערבים התיישבו באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה בסדרה של גלי נדידה וכיבוש, בייחוד לאחר התהוותה של דת האסלאם במאה ה-7. מדינות בהן הערבים מהווים רוב ברור באוכלוסייה נקראות "ארצות ערב". כיום משמש השם ככינוי לילידי הארצות הללו, אשר שפת האם שלהם היא ערבית ורובם הגדול מוסלמים (מרביתם סונים).

ההגדרות השכיחות לשם ערבים בהגות ובספרות, במחקר האקדמי ובתקשורת, הן:

פוליטית: בני אדם שהם אזרחים במדינות אשר חברות בליגה הערבית (או בהכללה רחבה יותר, העולם הערבי) אך לא כל מדינות ערב חברות בליגה הערבית ולמדינות אלו יש גם אזרחים שאינם ערבים. הגדרה זו כוללת מעל ל-300 מיליון בני אדם. בליגה הערבית חברות כמה מדינות אפריקאיות, כגון ג'יבוטי, קומורו וסומליה, שהערבית היא אחת השפות הרשמיות שלהן אך תושביהן אינם ערבים כלל. וקיימים ערבים שאינם אזרחי מדינות אלה (למשל, בארצות הברית, ישראל ובמדינות אירופה).

לשונית: בני אדם אשר שפת האם שלהם היא ערבית, או שלפחות מדברים ערבית בחיי היום יום ובחייהם האישיים, גם אם לא גדלו עליה. הגדרה זו כוללת מעל ל-200 מיליון בני אדם, הדוברים ניבים שונים של השפה הערבית.

אתנית-גנאלוגית-גזעית: בני אדם אשר מתגוררים, או שאבותיהם התגוררו בחצי האי ערב ותכונותיהם הגנטיות פיזיות מאופיינות במקור בעיקר לתושבי חצי האי ערב המקוריים.

תרבותית: בני אדם שרואים עצמם כערבים (ללא קשר למקורות אתניים וגנאלוגיים), שתרבותם ואורח חייהם הם ערבים ומוכרים כערבים על ידי אחרים.רוב הערבים הם מוסלמים (רובם סונים ומיעוטם שיעים ובני כיתות מיעוט נוספות), ומיעוטם נוצרים ודרוזים.

ערבית יהודית

ערבית יהודית היא קבוצת ניבים של השפה הערבית, אשר דוברו בפי יהודים שחיו בארצות ערב. מונח זה מתייחס גם לערבית שנכתבה באותיות עבריות בידי יהודים החל בימי הביניים וגם לשפת היום-יום המדוברת. כמו הלאדינו והיידיש, גם קבוצת ניבים זו היא מן השפות היהודיות שהתפתחו בקרב יהודי התפוצות. מימי הביניים ועד תחילת העת החדשה, הייתה זאת השפה היהודית הנפוצה ביותר.

עם התפשטות האסלאם והתהליך ההדרגתי של התאסלמות העמים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובצפון אפריקה, תפסה הערבית היהודית את מקומה של הארמית, ומראשית המאה התשיעית הייתה גם לשפת היום-יום בארצות האסלאם דוברות הערבית. כמו אצל שאר דוברי הערבית, גם בקרב היהודים דוברו ניבים שונים במקומות שונים. השפה נכתבה - לעיתים לפי הניב המקומי ולעיתים בשפה הקלאסית האחידה - באותיות עבריות (ולא באלפבית הערבי), עם תוספת של נקודות דיאקריטיות לאותיות ערביות שאין להן מקבילה בעברית. במאה העשירית קבע ר' סעדיה גאון תעתיק קבוע ועקבי.רוב הניבים המדוברים של הערבית היהודית החלו להעלם במאה העשרים. תהליך נטישת השפה החל עוד בארצות המוצא, עם המעבר ההדרגתי של הקהילות היהודיות בצפון אפריקה לשימוש בצרפתית כשפה עיקרית והמעבר ההדרגתי בארצות כגון עיראק וסוריה לשימוש בערבית סטנדרטית. תהליך ההיעלמות של ערבית יהודית המשיך ביתר שאת כשרוב יהודי ארצות ערב היגרו לצרפת, לישראל ולארצות אחרות והתחילו לדבר בשפה המקומית (צרפתית או עברית ישראלית). משום כך נחשבת היום השפה הערבית היהודית, כמו שאר השפות היהודיות, שפה בסכנת הכחדה.

רוב ספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי הביניים נכתבה בערבית יהודית וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. זאת לעומת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שנכתבה בעיקר בעברית. החיבורים שנכתבו בערבית היהודית תורגמו לעברית למען יהודי אשכנז וצרפת; בין המתרגמים מפורסמת משפחת אבן תיבון.

בערבית יהודית נכתבו כתביו של הרב סעדיה גאון ובהם התרגום הערבי למקרא המשמש את עדת תימן, וחיבוריו בתחומים המגוונים של ההגות היהודית, הבלשנות העברית וההלכה; כתבי הרמב"ם ובהם מורה נבוכים, פירוש המשניות וספר המצוות (אך לא משנה תורה שנכתב בעברית); ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי, ועוד חיבורים רבים בהלכה, בפרשנות, בדקדוק ובתחומים נוספים. רוב הממצאים בקורפוס העצום של גניזת קהיר כתובים גם הם בערבית יהודית. עדות לנוחות השימוש בשפה זו, לעומת דלותה של העברית, שהייתה חסרה מינוחים מתאימים לכתיבה הן מדעית והן יומיומית ניתן למצוא בדברי יונה אבן ג'נאח מן המאה ה-12 במבוא ל"ספר הרקמה":

בעת המודרנית חל גיוון בשימושים בערבית יהודית. לצד ספרי הגות וכתבים רבניים, יצאו לאור גם עשרות כתבי עת ועיתונים בערבית יהודית בקהילות השונות של יהדות ארצות ערב ואף בקהילת הבגדאדית בהודו. ספרות חילונית בערבית-יהודית גם היא חוברה ופורסמה, ויצירות קלאסיות רבות של ספרות העולם תורגמו לדיאלקטים המקומיים השונים של השפה.

טקסטים שנכתבו בערבית יהודית מכילים בדרך כלל מאפיינים של הערבית המדוברת. בעוד שהערבים המוסלמים השתדלו מאז ראשית האסלאם לכתוב בערבית הקלאסית, היהודים לא היו מחויבים לאידיאל של השפה הערבית ולכן שכיחות בכתיבתם תופעות מן הערבית המדוברת. לפיכך, חקר הערבית היהודית יש בו כדי לתרום לחקר הערבית המדוברת של ימי הביניים, ובכלל זה הערבית שדוברה בפי המוסלמים. מצד שני, חוקרי הערבית היהודית מסתייעים פעמים רבות בהשוואות עם הניבים המודרניים של הערבית המדוברת.

פליטים יהודים ממדינות ערב

פליטים יהודים ממדינות ערב הם כ-850,000 יהודים אשר נאלצו לעזוב חסרי כל את מדינות ערב בהן נולדו וחיו, והפכו לפליטים. מדובר בתהליך שהחל בשנות ה-30 של המאה ה-20, התעצם בהכוונתה של הליגה הערבית בסמיכות להקמת מדינת ישראל, נמשך בשנות ה-50 וה-60 ובמהלכו חדלו מלהתקיים קהילות יהודיות בעלות היסטוריה של מאות ואלפי שנים.

קול ישראל בערבית

קול ישראל בערבית (בערבית: صوت إسرائيل بالعربية, ידועה גם בשמה השני רשת ד'), הייתה תחנת רדיו ממלכתית ישראלית שנוסדה במסגרת קול ישראל בראשית ימי ישראל כמכשיר תעמולה כלפי ארצות ערב וכלפי ערביי ישראל ופעלה עד שנת 2017, אז נסגרה התחנה ונפתחה מחדש בתאגיד השידור הישראלי, תחת השם רדיו מַכַּאן.

רצח

רצח הוא מעשה של המתת אדם בידי הזולת בכוונה תחילה, המוגדר בחוק כל המדינות ובחוק הבינלאומי כפשע[דרוש מקור]. בכל התרבויות והדתות הדבר נחשב למעשה פשע חמור ביותר, אך חברות נבדלות זו מזו בהגדרה אילו מעשי קטל נחשבים לרצח ממש, ואילו מקרים יוצאים מהכלל. ככלל שיעור ההחרגות (כלומר מקרי הרג אדם מכוון שאינו נחשב לרצח) נמצא בסימן ירידה מתמשכת, אך קיימים יוצאי דופן רבים.

במרבית המדינות נחשב הרצח לעבירה פלילית שעונשה מאסר עולם ובאחרות (כגון ארצות ערב, סין, מדינות שונות באסיה וחלק ממדינות ארצות הברית) הדין קובע עונש מוות למורשעים ברצח והם מוצאים להורג.

שנות ה-70 של המאה ה-20

שנות ה-70 של המאה ה-20 (העשור מכונה גם בקיצור שנות השבעים או בסלנג הסבנטיז) היו העשור השמיני של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1970 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1979.

אף על פי ששנות ה-70 נחשבות, ברובן, לתקופה של הפוגה יחסית במלחמה הקרה, שזכתה לכינוי דטאנט, והתאפיינה בהפשרה יחסית של היחסים בין ברית המועצות לארצות הברית, עשור זה הכיל שניים מהעימותים הדרמטיים ביותר של המלחמה הקרה, והם מלחמת וייטנאם שהסתיימה באמצע העשור, ומלחמת אפגניסטן שהחלה עם פלישת ברית המועצות לאפגניסטן בשנת 1979. מעבר לשתי המלחמות הבינלאומיות בהן היו מעורבות שתי המעצמות הגדולות, לאורך שנות ה-70 גרמה המלחמה הקרה למאבקים פנימיים רבים, בעיקר באפריקה, שם ארגונים מרקסיסטים היו מעורבים בניסיונות הפיכה שונים.

בשנות ה-70 הייתה התקדמות משמעותית בהתקרבות של סין למערב, כשבשנת 1971 הרפובליקה העממית של סין החלה להיות מיוצגת באו"ם, ושנה לאחר מכן ביקור ניקסון בסין סימן את תחילת שיפור היחסים בין הסינים לארצות הברית. בשנת 1978 מתחילה הרפורמה בכלכלת סין בה החלה כלכלת סין להיפתח אל השוק החופשי ולקבל מאפיינים מערביים, או מערביים למחצה, בתהליך שהגדיל משמעותית את התל"ג הסיני.

העשור מזוהה גם עם משבר האנרגיה של 1973, בו ארצות ערב גרמו לנזק כלכלי במדינות המערב על ידי צמצום אספקת הנפט למערב והעלאת מחיר הנפט באופן חד, וכמו כן לאורכן המשיכו חלק מהתהליכים העולמיים שהחלו בעשורים הקודמים, ביניהם תהליך הדה-קולוניזציה והעצמאות או ההכרה בזכויות הבחירה לנשים.

באירופה העשור מזוהה עם יום ראשון העקוב מדם ומהפכת הציפורנים. במזרח התיכון העשור מזוהה עם המהפכה האיראנית, ועלייתו של סדאם חוסיין. בארצות הברית העשור מזוהה עם פרשת ווטרגייט שהביאה את נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון להתפטר מתפקידו, ועם פסק דין רו נגד וייד, שקבע כי חוק האוסר על הפלות נוגד את חוקת ארצות הברית. בישראל שנות העשור מזוהה עם טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מלחמת יום הכיפורים, זכייתה הראשונה של מכבי תל אביב בגביע אירופה לכדורסל, המהפך בו הצליחה לראשונה מפלגת הליכוד לזכות בראשות ממשלת ישראל, הזכייה הכפולה באירוויזיון עם השירים אבניבי והללויה, והסכם השלום עם המצרים.

מבחינת התקדמות טכנולוגית, בשנות ה-70 החל שיווקם המסחרי של המיקרו מעבדים, משחקי הווידאו הראשונים, מכשירי הוידאו טייפ, המחשבים האישיים והווקמן.

מבחינה תרבותית העשור מזוהה לרוב עם דיסקו, רוק מתקדם ופאנק, וכן עם שוברי קופות רבים, ביניהם מלחמת הכוכבים, מלתעות וגריז.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.