ארנן עזריהו

ארנן (סינִי) עזריהו (26 ביוני 1917, חיפה - 26 בנובמבר 2008, יראון) היה מוותיקי הפלמ"ח, עסק בפעילות ציבורית בתנועה הקיבוצית, והיה יועץ קרוב לשניים מראשי תנועת העבודה, ישראל גלילי ויגאל אלון.

ארנן עזריהו
Azriyahu

ביוגרפיה

עזריהו נולד בחיפה לשרה עזריהו, מורה ופעילה ציונית-פמיניסטית; וליוסף עזריהו, איש חינוך ומראשי הסתדרות המורים. הוריו היו ממייסדי אחוזת בית, שהפכה לימים לתל אביב. ארנן כונה "סינִי" בשל עיניו המלוכסנות.

כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לירושלים, כאשר אביו מונה למפקח על בתי הספר של ההסתדרות הציונית. בגיל 13 הצטרף עזריהו לתנועת המחנות העולים, ובהמשך הצטרף לארגון "ההגנה" ושימש שליח על אופניים להעברת מסרים. בתיכון למד תחילה בגימנסיה הרצליה, ומ-1934 עבר לבית הספר החקלאי כדורי, כתלמיד המחזור הראשון של בית הספר. שם הכיר את יגאל פייקוביץ, שלימים החליף את שמו ליגאל אלון, שהיה גם הוא תלמיד מחזור זה.

בגיל 19 התנדב לתפקיד נוטר במשטרת היישובים, שפעלה בחסות שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. ב-1937 היה ממקימי קיבוץ גינוסר. ב-1941 גויס לפלוגה א' של הפלמ"ח, יחידת ריגול שפעלה לקראת פלישת הבריטים לסוריה וללבנון, בפיקודו של משה דיין. במהלך מלחמת העולם השנייה עבר קורס מ"כים בכפר גלעדי, ובהמשך הופסק הקורס ועזריהו ירד עם חבריו להגן על דרום ארץ ישראל, בעקבות התקדמות כוחותיו של רומל במצרים.

Zeev hayam.jpeg
מימין לשמאל: משה פרלמן, חיים הרצוג, זאב הים, יהושפט הרכבי, ארנן עזריהו, רייזמן, 1949

בשנת 1943 מונה לקצין תרבות וראש מטה ההסברה של הפלמ"ח, בתקופת הוויכוח על נחיצות הארגון ועל מטרותיו. שירת בתפקיד זה עד פירוק הפלמ"ח ב-1948. מ-1947 שימש כקצין השלישות של ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה". ב-1948 התמנה לקצין השלישות של חזית הדרום במלחמת העצמאות, תחת פיקודו של יגאל אלון. השתתף ב-1949 בוועדה שקבעה את הסכם שביתת הנשק עם מצרים.

לאחר סיום המלחמה, מ-1949 עד 1951, היה חבר מזכירות הקיבוץ המאוחד. ב-1957 היה שליח הקיבוץ המאוחד לארצות הברית. ב-1962 הצטרף אל רעייתו ריקה ועבר להתגורר בקיבוץ יראון. לבני הזוג נולדו שתי בנות (לעזריהו בן נוסף מנישואים קודמים). ב-1965 התמנה ליועצו הצבאי והאסטרטגי ומנהל לשכתו של השר ישראל גלילי, ושימש כעוזרו הקרוב ואיש סודו, עד שנת 1977.

ב-1979 הקים את "מרכז גלילי", שעסק בנושאי ביטחון בישראל, ביד טבנקין, המרכז הרעיוני של התנועה הקיבוצית. בשנות ה-80 היה פעיל מרכזי ביד טבנקין. במקביל עבד במפעל "פסקל רוכסנים" בקיבוץ יראון, והיה שותף לוועדות בקיבוץ.

ב-2008 יצא לאור ספר ראיונות עמו, שערכה אורה ערמוני - "חבר ואיש סוד: שיחות עם סיני".[1] בראיונות תיאר אירועים ותהליכים היסטוריים ופוליטיים מתקופת שירותו כאיש סודו של גלילי, בהם נושא מדיניות הגרעין של ישראל. בראיון נוסף, לאבנר כהן, תיאר עזריהו את המידע שקיבל מגלילי, על הצעתו של שר הביטחון, משה דיין, ביום השני למלחמת יום הכיפורים, להפעלת נשק גרעיני, הצעה שנדחתה בתוקף על ידי ראש הממשלה, גולדה מאיר.[2]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יחיעם ויץחבר ואיש סוד: שיחות עם סיני, היועץ ליועץ, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
  2. ^ Arnan "Sini" Azaryahu, Woodrow Wilson International Center for Scholars
אברהם בלסבלג

אברהם בלסבלג (1909 - 28 בפברואר 1991) היה ראש עיריית אשקלון מיולי 1972 עד פברואר 1974. חבר במועצת עיריית אשקלון מ-12 באוגוסט 1951 עד 1977.

אורה ערמוני

אורה עַרמוֹני (נולדה ב-27 ביולי 1938 ברעננה) היא עיתונאית, סופרת, עורכת ומשוררת ישראלית, אשת קיבוץ מלכיה. מורה במקצועה.

זאב הים (רב חובל)

זאב הים (1901 - 29 באוגוסט 1977) היה ימאי, מחלוצי הימאות העברית בעת החדשה. פיתח את התודעה הימית אצל בני הנוער ביישוב היהודי בארץ ישראל, ונחשב כרב החובל העברי הראשון.

יוסף עזריהו

יוסף עזריהו (אוזרקובסקי) (22 בדצמבר 1873, סובאלק, רוסיה (ליטא) – 20 במרץ 1945, תל אביב) היה מורה ופעיל ציוני, ממייסדי תל אביב.

ישראל במלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים היא השלישית מבין מלחמות ישראל בהיקף מלא שהתחוללו לאחר מלחמת העצמאות. להבדיל משתי קודמותיה, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים, שבהן פתחה מדינת ישראל, במלחמת יום הכיפורים הותקפה ישראל בהפתעה, ובו-זמנית בשתי חזיתות. במהלכי המלחמה הראשונים הייתה יד התוקפים על העליונה, בזירת הדרום צלח צבא מצרים

את תעלת סואץ, ובצפון חדר צבא סוריה לעומק רמת הגולן. האבידות בנפש ובציוד היו כבדות וההתאוששות ארוכה. מלבד המהלכים הצבאיים של המלחמה, היו לה, בזירת הפנים, השפעות מורליות קשות על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל, והשלכות על מהלכיה הצבאיים והמדיניים של מדינת ישראל לעתיד.

מדיניות הגרעין של ישראל

מדיניות הגרעין של מדינת ישראל היא "עמימות גרעינית" - כלומר, לא לאשר ולא להכחיש יכולת גרעינית. אף על פי שישראל לא הודיעה במפורש על יכולתה הגרעינית, על פי הדלפה לעיתונות של מרדכי ואנונו, טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני, על פי הערכות של מומחים וארגוני מודיעין שונים ועל פי רמזים של אנשי ממשל בישראל, ישראל נמנית עם המדינות שלהן נשק גרעיני.

בשל העמימות אין מידע אמין אודות המספר מדויק של הפצצות הגרעיניות שברשות ישראל, אך מקובל להעריך סדר גודל של עד 600 פצצות מדגמים שונים. ההערכות מתבססות על הדלפתו של ואנונו, על קיומו של הידע הנדרש בידי מדעני ישראל, ועל פוטנציאל הייצור של הקריה למחקר גרעיני.

הדיון ביכולתה הגרעינית עולה מפעם לפעם לכותרות העיתונים. ראשי ממשלה ישראלים שונים התבטאו בעניין בעבר ובפרט עלתה הסוגיה לדיון עם המידע שפרסם ואנונו בשנת 1986. בעקבות הפרסום הורשע ואנונו בבגידה ובריגול חמור. הדיון ביכולתה הגרעינית של ישראל מקודם בחלקו גם על ידי ממשלת מצרים.

משה דיין

משה דיין (להאזנה (מידע • עזרה), ‏20 במאי 1915‏ – 16 באוקטובר 1981) היה איש צבא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי. כמי שהחל כקצין בהגנה ובפלמ"ח, התקדם דיין בדרגות עד התמנותו לרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, עליו פיקד בעת מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, שימש שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. דיין תרם גם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש שר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.

דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר" – בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אופי התקפי ויוזם.

כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש הציבור כלפיו לפני המלחמה, כך הייתה עוצמת משבר האמון כלפיו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, חייו האישיים הסוערים ואישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. דמותו הרב-גונית והמורכבת הביאה לכך שרבים ביקשו להשתמש בכישוריו ובניסיונו הצבאי והמדיני, בפרגמטיות ובגישתו העניינית והמעשית, והסכימו להתעלם ממאפייניו השנויים במחלוקת: פרשיות אהבים שונות, גניבת עתיקות, יחס מזלזל לחוקים ולנהלים ואף יחס קשה למשפחתו.

משה סנה

משה סנה (קליינבוים) (6 בינואר 1909 – 1 במרץ 1972) היה רופא במקצועו, איש ציבור ישראלי, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", הוגה דעות, חבר הכנסת, מנהיג ופובליציסט.

משה פרלמן

משה (מויש) פֶּרְלמן (23 במרץ 1911 – 5 באפריל 1986) היה עיתונאי וסופר ישראלי, דובר צה"ל הראשון במלחמת העצמאות, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, ראש שירותי המודיעין (ההסברה) במשרד ראש הממשלה וראש שירות השידור "קול ישראל", שגריר ישראל בקונגו. ממייסדי מערך ההסברה הצבאי והאזרחי של מדינת ישראל.

נשק גרעיני

נשק גרעיני הוא נשק שכוחו ההרסני נוצר על ידי תגובה גרעינית של ביקוע או היתוך. אלה מושגים בדרך כלל באמצעות הפעלת פצצת ביקוע גרעיני. אפילו פצצה גרעינית (שלעיתים נקראת גם "מתקן גרעיני") בעלת תפוקה של נשק גרעיני נמוכה היא בעלת עוצמה גדולה יותר מכל כלי נשק קונבנציונלי. מתקן גרעיני יחיד מסוגל להשמיד עיר שלמה.

בהיסטוריה של הלוחמה נעשה שימוש בנשק גרעיני רק פעמיים. שני המקרים אירעו בשלהי מלחמת העולם השנייה. המקרה הראשון אירע בבוקר ה-6 באוגוסט 1945, כשארצות הברית הטילה את פצצת האורניום "ילד קטן" על העיר היפנית הירושימה. המקרה השני אירע שלושה ימים לאחר מכן כשארצות הברית הטילה את פצצת הפלוטוניום "איש שמן" על העיר נגסאקי. השימוש בכלי נשק אלה, שתוצאתו המיידית הייתה הרג של מאות אלפי אזרחים (הערכות נעות בין 100,000 ל-200,000 בני אדם הרוגים, מספר שאף גדל לאורך הזמן כתוצאה מחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית שיצרו הפיצוצים) היה ונותר שנוי במחלוקת. מבקרים מרחבי העולם טענו שהיו אלה פעולות לא הכרחיות של הרג המוני. לעומתם טענו אחרים, כי שימוש זה הפחית את מספר הנפגעים בשני הצדדים על ידי החשת סיומה של המלחמה, ובעיקר מנעו מארצות הברית את הצורך לממש את הפלישה המתוכננת ליפן, שהייתה צפויה לקפח את חייהם של מאות אלפי חיילים אמריקאים.

מאז הפצצת הירושימה ונגסאקי, בוצעו יותר מאלפיים פיצוצים של מתקנים גרעיניים למטרות ניסוי גרעיני, הרתעה במסגרת המלחמה הקרה או עימותים אחרים, והדגמה. המדינות היחידות הידועות כמי שביצעו ניסויים כאלה הן (לפי סדר כרונולוגי): ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת (בריטניה), צרפת, סין, דרום אפריקה, הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית.

אפשר שמספר מדינות אחרות מחזיקות ברשותן נשק גרעיני, אך לא הודו בכך מעולם בפומבי או שטענתן בדבר ההחזקה לא אומתה. לדוגמה, ישראל נוקטת מדיניות של עמימות באשר ליכולותיה הגרעיניות למרות הערכות כי יש ברשותה מאות ראשי קרב גרעיניים וכן יכולות שונות לשיגורם. בעבר דווח באמצעות ויקיליקס כי טורקיה אף היא מחזיקה בפצצת אטום אך היא מעולם לא אישרה זאת. איראן הואשמה על ידי האומות המאוחדות ומדינות רבות בפיתוח תוכניות גרעין למטרות צבאיות ואף הוטלו עליה ועל קוריאה הצפונית סנקציות כלכליות ואחרות. דרום אפריקה פיתחה אף היא נשק גרעיני בחשאי, אך התפרקה ממנו בתחילת שנות התשעים. סוריה הואשמה אף היא על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי עסקה בפיתוח נשק גרעיני לאחר שביצעה בדיקות בעקבות פרסומי אמצעי תקשורת בינלאומיים על הפצצת כור גרעיני בשטחה על ידי ישראל.

בפצצות גרעיניות נעשה שימוש גם למטרות שאינן צבאיות, כגון ניסויים מדעיים. יסודות סינתטיים כגון איינשטייניום, שנוצרו בעת הביקוע הגרעיני, התגלו כתוצאה מהניסוי הראשון בפצצת מימן.

עזריהו

האם התכוונתם ל...

שרה עזריהו

שרה עזריהו-אוזרקובסקי (מאירוב) (17 ביולי 1873, כ"ב בתמוז תרל"ג, דינאבורג (דווינסק), לטביה — 22 באוקטובר 1962, כ"ד בתשרי תשכ"ג, קיבוץ אפיקים, ישראל) הייתה פעילה ציונית, פמיניסטית, סופרז'יסטית ואשת חינוך, ממייסדי תל אביב. צירה בקונגרס הציוני, חברת אספת הנבחרים והוועד הלאומי, ממקימות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות, ממובילות המאבק למען זכות בחירה לנשים ביישוב היהודי בארץ-ישראל, לוחמת למען זכויות האישה ושחרורה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.