ארמניה

רֶפּוּבְּלִיקַת אַרְמֶנְיָהארמנית: Հայաստանի Հանրապետություն, האייאסטאני האנראפטותיון) היא מדינה השוכנת בדרום-קווקז באירו-אסיה, בין הים השחור והים הכספי. על-אף מיקומה הגאוגרפי, קשורה ארמניה מבחינה היסטורית ופוליטית למדינות אירופה. היא גובלת בטורקיה, בגאורגיה, באזרבייג'ן ובאיראן. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות והפכה למדינה עצמאית ב-21 בספטמבר 1991.

רפובליקת ארמניה
Հայաստանի Հանրապետություն
Flag of Armenia Coat of arms of Armenia
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקוArmenia in Europe (-rivers -mini map).svg
מוטו לאומי אומה אחת, תרבות אחת
המנון לאומי אדמת אבותינו
יבשת אירו-אסיה
שפה רשמית ארמנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ירוואן
40°16′N 44°34′E / 40.267°N 44.567°E
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
ארמן סרקיזיאן
ניקול פשיניאן
הקמה
- עצמאות
- תאריך
פירוק ברית המועצות
מברית המועצות
21 בספטמבר 1991
ישות קודמת ארמניה הסובייטית  ארמניה הסובייטית
דת נצרות
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
29,743 קמ"ר 
143 בעולם
4.7%
אוכלוסייה[2]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

3,038,217 נפש 
138 בעולם
102.15 נפש לקמ"ר
105 בעולם
תמ"ג (PPP)[3]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

28,340 מיליון $ 
136 בעולם
9,328 $
139 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2017)

- דירוג עולמי

0.755 
83 בעולם
מטבע דראם ארמני ‏ (AMD)
אזור זמן UTC +4
סיומת אינטרנט .am
קידומת בינלאומית 374

גאוגרפיה

ארמניה נמצאת באזור הקווקז וגובלת בגאורגיה, באזרבייג'ן, באיראן ובטורקיה, והיא חסרת מוצא לים.

פני השטח במדינה הרריים. גובה הנקודה הגבוהה ביותר, בפסגת הר אַרָגַץ, הוא 4,095 מטרים וגובה הנקודה הנמוכה ביותר, בקניון נהר דבד - כ-400 מטרים. ימת סוואן במרכז המדינה היא האגם הגדול ביותר במדינה. האקלים במדינה הוא אקלים יבשתי, המתאפיין בטמפרטורות קיצוניות; הטמפרטורות מגיעות עד 36 מעלות צלזיוס בקיץ ו-10 מעלות מתחת לאפס בחורף.

היסטוריה

בשטחים הנרחבים שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון התפתחו החל מהמאה ה-17 לפנה"ס ממלכות שונות המזוהות כאבות האומה הארמנית. בין המאה העשירית עד המאה השישית לפנה"ס פרחה באזור ממלכת אוררטו שהייתה ממלכתם הקדומה של הארמנים ובתקופתה הוקמו כמה ערים ארמניות הקיימות עד היום, ביניהן ירוואן.

ב-66 לפנה"ס ניהלו הארמנים מלחמה עיקשת נגד האימפריה הרומית, אך הפסידו. ב-301 ארמניה הארטאשסית הייתה הראשונה, באימפריה הרומית, לקבל את הנצרות כדת מדינה. בשנת 387 חולקה המדינה בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הסאסאנית. הכתב הארמני הומצא בשנת 406 על ידי מסרוב משדוץ. במחצית המאה ה-7 נכבש השטח על ידי הערבים. בסוף המאה ה-9 הוקמה ממלכה ארמנית גדולה שאיחדה את כל השטח שהיה מאוכלס על ידי הארמנים. החל משנת 1045 נשלטו הארמנים על ידי האימפריה הביזנטית, ובשנת 1064 הקימו את ממלכת קיליקיה, שהתקיימה עד 1375.

החל מהתקופה הביזנטית הייתה ארמניה מדינת חיץ בין האימפריה הביזנטית לבין ממלכת פרס, ולאחר מכן בין פרס לבין האימפריה העות'מאנית ורוסיההמאה ה-18). החל מהמאה ה-15 עבר השטח מצד לצד והתחוללו בו מלחמות שליטה רבות. כתוצאה מכך נפגעה מאוד האוכלוסייה המקומית ולחלק מתפקידי מפתח מונו נציגי העמים המוסלמים שהתיישבו באזור.

באימפריה העות'מאנית השתלבו בתפקידי מנהָל ארמנים רבים, המפורסם בהם הוא סינאן, האדריכל הגדול של סולימאן הראשון. בסוף התקופה העות'מאנית סבלו מפן-טורקיזם, שהביא לרציחות המוניות של הארמנים. כמיעוט באימפריה העות'מאנית שאפו לעצמאות, אולם שאיפות אלו דוכאו ברצח העם הארמני.

תנועה לאומית במאה ה-19

בעקבות המלחמה שהתחוללה בשנים 18261828, נחתם הסכם טורקמנצ'אי, על פיו סיפחה האימפריה הרוסית שטחים שאוכלסו על ידי הארמנים שהיו שייכים לאימפריה הפרסית. בעקבות המלחמות הרבות וחילופי אוכלוסייה, היוותה האוכלוסייה הארמנית באזור רק 20% מסך האוכלוסייה. בעקבות מלחמות עם האימפריה העות'מאנית, סופחו לאימפריה הרוסית שטחים נוספים שאוכלסו על ידי הארמנים. בשנת 1849 הוקמה בה גוברניית ירוואן.

בתחילת המאה ה-19, נחשבו הארמנים עדה נאמנה מאד לאימפריה העות'מאנית, אולם לאחר כיבוש קווקז על ידי הרוסים ברבע הראשון של המאה הזו, והקמת ארמניה הרוסית על הגבול המזרחי של טורקיה, חל שינוי ביחס הארמנים לאימפריה העות'מאנית. בארמניה הרוסית קיבלה הכנסייה הארמנית מעמד של כנסייה מוכרת ומושלים ארמנים משלו על מחוזות. לארמניה הרוסית הייתה השפעה פוליטית על הארמנים העות'מאניים, וגם הרעיונות הלאומיים והליברליים שהגיעו מאירופה, השפיעו עליהם, במיוחד על המעמד הבינוני. כל אלו זרזו את התפתחותה של תנועה לאומית ארמנית פעילה. הארמנים היו פזורים על פני טורקיה מהגבול עם קווקז ועד לים התיכון, בין היתר בכפרים טורקיים וארמניים שאוכלוסייתם בלתי ניתנת להפרדה. עם התפתחותה של התנועה הלאומית במאה ה-19, החלו הארמנים בטורקיה להוות איום על המדינה הטורקית ובין שני העמים החל מאבק לאומי.[5]

במלחמת העולם הראשונה

בזמן מלחמת העולם הראשונה, נעשו הארמנים בעיה לטורקים, משום שהם רצו עצמאות ואהדו בגלוי את הרוסים שהתקדמו מהקווקז אל עבר טורקיה. הארמנים, שרצו לשחרר את ארצם, אכלסו אזור שהיה נתון לאיום של פלישה זרה.[6] בעקבות זאת, ב-1915 החליטה הממשלה העות'מאנית על גירוש האוכלוסייה הארמנית של אנטוליה.[7] אלא שבמהלך המלחמה, בשנים 1915–1918, בוצע בארמנים רצח עם שיטתי על ידי הטורקים ובו נרצחו בין 600 אלף ל-1.5 מיליון ארמנים. מאז מהווה הטבח והדרישה להכרה בינלאומית בו כרצח עם, מוקד למתיחות בין ארמניה לבין טורקיה.

הרפובליקה הראשונה של ארמניה

לאחר מלחמת העולם הראשונה הכריזה ארמניה על עצמאותה, אך ב-1920 כבש הצבא האדום את ארמניה והכליל אותה ברפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז. ב-1936 הוכרזה ארמניה כרפובליקה סובייטית נפרדת.

הרפובליקה של ארמניה

ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות, קיבלה ארמניה עצמאות, אך רוב שטחה של ארמניה ההיסטורית נותר בשליטתה של טורקיה.

יחסי ארמניה-ישראל

בין ישראל וארמניה קיימים יחסים דיפלומטיים החל מ-4 באפריל 1992, זמן קצר לאחר שארמניה זכתה לעצמאות מברית המועצות בשנת 1991[8].

ברקע היחסים בין שתי המדינות עומדת ההשוואה השכיחה בין העם הארמני והעם היהודי, אשר חולקים נקודות דמיון רבות. אישים רבים לאורך השנים, וביניהם היסטוריונים, עיתונאים, ומומחים פוליטיים, הצביעו על מספר קווי דמיון בין שתי הקבוצות האתניות: פיזור רחב ברחבי העולם, אוכלוסייה קטנה יחסית, שאיפה ארוכת שנים למדינת לאום עצמאית, אשר התגשמה רק במאה ה-20, העובדה ששתי המדינות מוקפות בעיקר על ידי מדינות מוסלמיות שרובן עוינות, קיומו של לובי משפיע בארצות הברית, הצורך להתמודד עם טראומה לאומית בעברן (השואה ורצח העם הארמני), ואפילו הצלחתן הניכרת בתחום השחמט[9][10][11].

פוליטיקה

צורת השלטון היא רפובליקה. הרשות המבצעת מורכבת ממועצת השרים הכללית, הנשיא, ראש הממשלה ושרי הממשלה. הנשיא נבחר בבחירות כלליות. ראש הממשלה נבחר על ידי הנשיא, ושרי הממשלה נבחרים על ידי ראש הממשלה. באספה הלאומית יש 131 מושבים וציריה נבחרים בבחירות כלליות.

בתחילת חודש אפריל 2018 התקיימו בחירות הראשונות מאז משאל העם ב-2015 ששינה באופן מהותי את סדרי השלטון במדינה. בעקבות משאל העם, הפרלמנט הפך לגוף הממנה את הנשיא.

סרז' סרקזיאן שכיהן כנשיא בזמן משאל העם- כהונתו השנייה בתפקיד- האחרונה לפי החוק- הייתה אמורה להסתיים החודש.

ב-23 באפריל 2018 התפטר ראש הממשלה סרז' סרקזיאן מתפקידו בעקבות גל מחאה שהתעורר עקב מינויו של סרקזיאן לראשות הממשלה. מבקריו טענו שהוא קידם את השינוי הנ"ל כדי שיוכל לעבור מתפקיד הנשיא לתפקיד ראש הממשלה ובכך לשמור על כוחו במדינה.

שלטון מקומי

ארמניה מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-10 מחוזות (מארזים) ואזור מנהלי מיוחד שנמצא באזור של ירוואן. כל המחוזות מחולקים ל-915 קהילות. המחוז הגדול ביותר מבחינת אוכלוסייה הוא המחוז ירוואן (1,091,235 תושבים) והגדול ביותר מבחינת שטח הוא מחוז גגהרקוניק (5,348 קילומטר רבוע), אך חלק ניכר משטחו היא ימת סוואן.

כלכלה

גידולי החקלאות החשובים בארמניה הם כותנה, הדרים, גפן, שקדים, זיתים, תאנים תפוח אדמה, חיטה, עגבניות ושעורה, וכן ענפי משק החי: בקר, חזירים וצאן. דיג: ארמניה שולה כ-400 טון דגים.

כלכלת ארמניה סובלת מבידוד שהוטל עליה על ידי אזרבייג'ן וטורקיה בעקבות סכסוך בנגורנו קרבאך.

בתקופת ברית המועצות בשטח הרפובליקה הסובייטית נבנתה תחנת הכוח הגרעינית מצאמור. היא נסגרה לאחר רעידת האדמה בשנת 1989. בעקבות המחסור בחשמל, הממשל הארמני החליט לחדש פעילות התחנה והיא הופעלה מחדש בשנת 1995. תחנת כוח זו מייצרת כשליש מסך הכול ייצור החשמל במדינה.

תעשיית ארמניה מתמחה בעיקר ביצור מכונות-כלים, מכונות יציקה וחשמל, צמיגים, סריגים, בגדים, תחתונים, נעליים, בדי משי, מכונות כביסה, כימיקלים, משאיות, שעונים, גומי סינתטי, מיקרואלקטרוניקה, דשנים, חומרי בניין, כותנה וטקסטיל, שטיחים, ועיבוד מזון.

עיקר היצוא של ארמניה הוא לבלגיה, רוסיה, איראן, טורקמניסטן, ארצות הברית וגאורגיה.

באפריל 2008 חשפה ארמניה נתונים רשמיים אודות אוצרות הטבע שלה ומיקומם. לפי נתוני המכון הגאולוגי הארמני, בשטח המדינה מצויים 26 מכרות של מתכות, בהן זהב, כסף, נחושת, אלומיניום וברזל. בנוסף ישנן 558 מחצבות של שיש, גרניט וטוף. כמו כן, בארמניה 630 מעיינות מרפא, כשב-23 מהם המים טובים לשתייה. השווי הכולל של אוצרות הטבע בארמניה מוערך ב-150 מיליארד דולר[12].

דת ודמוגרפיה

כ-97.9% מאוכלוסיית ארמניה הם ארמנים אתניים, כ-1.3% הם יזידים, וכחצי אחוז הם רוסים.

מרבית הארמנים הם נוצרים אורתודוקסים, ובעלי מסורת נוצרית עתיקה במיוחד - הארמנים נחשבים לעם הראשון בהיסטוריה שהתנצר באופן מוחלט (בשנת 301 לספירה) ובארמניה ישנן כנסיות רבות ועתיקות ביותר. כבר בשלהי המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר (ראו הרובע הארמני). כמו כן לכנסייה הארמנית יש חזקה וקפלה משלה בכנסיית הקבר בעיר. בשל שיעור ילודה נמוך, בדומה לרוב מדינות ברית המועצות לשעבר, אוכלוסיית ארמניה פוחתת משנה לשנה. בשל כך, היא נכנסה לבעיה דמוגרפית ומחסור בידיים עובדות. אוכלוסיית ארמניה ירדה מ-3,450,440 נפשות בעת פירוק ברית המועצות ל-2,996,570 בשנת 2012. לכיווץ האוכלוסייה השפעות של הזדקנות האוכלוסייה (עליית הגיל החציוני של המדינה).

יהדות ארמניה

ישנן עדויות לישיבת יהודים באזור ארמניה כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס והם באו לשם או בגלות בבל או עם חורבן בית ראשון וישבו שם כאשר ארמניה הייתה חלק מהאימפריה הפרסית. במאה ה-14 הובסה ארמניה על ידי הצבא הפרסי ורוב היהודים בה נלקחו בשבי. קבוצות יהודיות קטנות ומבודדות נותרו בארמניה עד למאה ה-1314. במאה ה-19, לאחר סיפוחה של ארמניה לאימפריה הרוסית בהתאם להסכם טורקמנצ'אי (1828), התיישבו בארמניה יהודים גאורגיים ויהודים אשכנזים מרחבי האימפריה הרוסית. כמו כן ייושבו בארמניה קבוצה של סובוטניקים, איכרים רוסים שהתגיירו והוגלו ליישובי הספר של האימפריה. בשנת 1970 מנתה אוכלוסיית יהדות ארמניה 1,048 איש ועד לסוף שנות ה-80 (כולל הסובוטניקים) כ-3,000 איש. בשנות ה-90 היגרו רוב יהדות ארמניה (כ-1,800 איש). נכון לשנת 2014 מתגוררים בארמניה בבירה ירוואן כ-400 יהודים ומספרם הולך ויורד בכל שנה.

קישורים חיצוניים

מאמרים ברשת

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  5. ^ מתוך: ברנרד לואיס, "צמיחתה של טורקיה המודרנית" (1962), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 181–182.
  6. ^ מתוך: ראיון עם ברנרד לואיס בעיתון לה מונד (16.11.1993), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 182–183.
  7. ^ מתוך: ברנרד לואיס, "המזרח התיכון, אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות עד ימינו" (1995), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 183–184.
  8. ^ אתר משרד החוץ של ארמניה
  9. ^ william saroyan's long journey from fresno to his ancestral land, באתר ניו יורק טיימס
  10. ^ THE WORLD; Armenia and Its Neighbors Only Diverge, באתר ניו יורק טיימס
  11. ^ Armenians Suffer Painfully in War, But With Pride and Determination, באתר ניו יורק טיימס
  12. ^ אולגה ויניאר, "כלכליסט", שווי אוצרות הטבע בארמניה - 150 מיליארד דולר, באתר ynet, 6 באפריל 2008
אזרבייג'ן

הָרֶפּוּבְּלִיקָה שֶׁל אָזֶרְבַּיְיגָ'ן (באזרית: Azərbaycan Respublikası) היא מדינה בקווקז הסמוכה לים הכספי. היא גובלת ברוסיה בצפון, בגאורגיה ובארמניה במערב, ובאיראן בדרום. הרפובליקה האוטונומית של נחיצ'יבאן היא מובלעת המצויה אף היא בשליטת אזרבייג'ן, ולה גבול עם ארמניה מצפון וממזרח, עם איראן מדרום וממערב, ורצועה קצרה של גבול עם טורקיה מצפון-מערב.

לאזרבייג'ן מורשת תרבותית עתיקה. היא שוכנת בחבל ארץ הנחשב למקור של ציוויליזציות עתיקות. היא ידועה כבעלת אחת החברות האסלאמיות המתקדמות והחילוניות ביותר, ונחשבת לאחת המדינות המוסלמיות בעלות הסובלנות הדתית הגבוהה ביותר. בעוד שהחוקה האזרית לא מגדירה דת רשמית במדינה, רוב האוכלוסייה משויכת לזרם השיעה. למרות זאת, הזהות המוסלמית של האזרחים נוטה להיות מבוססת יותר על אתניות ותרבות.

אזרבייג'ן היא המדינה המוסלמית הראשונה (אחרי הרפובליקה העממית של קרים) שהייתה לרפובליקה דמוקרטית וחילונית (הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן). היא נוסדה בשנת 1918, והצטרפה לברית המועצות בשנת 1920. בשנת 1991 עם התפרקות השלטון הסובייטי היא שבה והפכה לעצמאית. זמן קצר לאחר מכן, במהלך מלחמת נגורנו-קרבאך, כבשה ממנה ארמניה את חבל נגורנו-קרבאך, השטחים המקיפים אותה, ובנוסף מספר מובלעות.

אזרבייג'ן באירוויזיון

אזרבייג'ן נטלה חלק באירוויזיון כ-11 פעמים החל מהצטרפותה לתחרות ב-2008 לאחר שרשות השידור האזרית הפכה לחברה פעילה באיגוד השידור האירופי ב-2008. ב-2011, בהופעתה הרביעית בתחרות, קטף השיר האזרי את המקום הראשון בתחרות. ב-2018, אזרבייג'ן כשלה להעפיל לגמר התחרות משלב חצי-הגמר לראשונה בתולדותיה.

אירוויזיון הילדים

תחרות הזמר אירוויזיון ילדים (באנגלית: Junior Eurovision Song Contest, בצרפתית: Concours Eurovision de la Chanson Junior, לעיתים נכתב כקיצור: JESC,‏ Junior Eurovision או Junior EuroSong), היא תחרות שירים בינלאומית שנתית לילדים של רשת השידור "אירוויזיון" מטעם איגוד השידור האירופי (EBU).

התחרות מתקיימת החל משנת 2003, בהשראת תחרות השירים הסקנדינבית לילדים "אם.פי.ג'י נורדיק" (MPG Nordic). התחרות נועדה למשתתפים בגילאי 16 ומטה, המנועים מלהשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון, בשל מגבלת גיל הנהוגה בו מאז שנת 1989, ובכך, מהווה תחרות "אירוויזיון הילדים" מעין גרסת בת צעירה של תחרות האירוויזיון. בכל שנה, המדינה המארחת את התחרות נבחרת על ידי הוועדה המארגנת מטעם איגוד השידור האירופי, בניגוד לתחרות האירוויזיון הרשמית, אשר בה המדינה הזוכה בשנה מסוימת זוכה גם להיות המארחת בשנה הבאה (למרות שבתחרות זו, במידה ולא הוחלט על המדינה המארחת לפני מועד התחרות הזוכה תקבל את העדיפות לארח).

ישנם מספר קווי דמיון בין תחרות אירוויזיון הילדים לבין תחרות הזמר של האירוויזיון: כל מדינה שלוקחת חלק בתחרות שולחת זמרים, שגילם הוא בין 9 ל-14 ביום קיומה של התחרות (בעבר, אף הורשו ילדים בגילאי 8 ו-15 להשתתף בתחרות), להתחרות נגד המדינות האחרות, כל מדינה שולחת שיר חדש ומקורי שנמשך בין 2 דקות ו-45 שניות ל-3 דקות, הצופים שצופים בתחרות מוזמנים להצביע לשיר האהוב עליהם ביותר, אדם אינו יכול להצביע לשיר שמיוצג על ידי מדינתו, התחרות משודרת בשפה האנגלית והצרפתית והמנצחת היא המדינה שקיבלה את מספר הנקודות המרבי.

בנוסף למדינות שלוקחות חלק בתחרות, התחרות שודרה והוקרנה במדינות נוספות, שאינן לוקחות חלק בתחרות, כגון: אסטוניה, בריטניה, גרמניה ופינלנד. החל משנת 2006, התחרות משודרת בשידור חי באינטרנט באתר האינטרנט הרשמי של התחרות.

אירוויזיון הילדים 2011

אירוויזיון הילדים 2011 היא ההפקה התשיעית של אירוויזיון הילדים שנערכה בארמניה, בירוואן אחרי הניצחון של ארמניה באירוויזיון הילדים 2010 ב-3 בדצמבר 2011. בתחרות השתתפו 13 מדינות, המדינה הזוכה הייתה גאורגיה עם השיר "Candy Music" ("מוזיקת הממתקים"). זו הייתה הפעם השנייה שגאורגיה זכתה במקום הראשון באירוויזיון הילדים, הפעם בפער נקודות קטן, הפרש של 5 נקודות בלבד מהולנד שזכתה במקום השני.

אירופה

אֵירוֹפָּה היא יבשת מבחינה היסטורית ותרבותית ותת-יבשת מבחינה גאוגרפית. היא נמצאת בחלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה, שבחצי הכדור הצפוני. בצפונה אירופה גובלת באוקיינוס הקרח הצפוני; במערבה - באוקיינוס האטלנטי; במזרחה – בהרי אורל ובים הכספי; ובדרומה – בים התיכון ובים השחור.

כ-50 מדינות מרכיבות את אירופה: רוסיה היא הגדולה ביותר, הן מבחינת השטח והן מבחינת האוכלוסייה, ואילו קריית הוותיקן היא הקטנה ביותר. אירופה משתרעת על כ-10,180,000 קמ"ר, והיא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקיאניה בלבד). עם זאת, היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אסיה ואפריקה). כ-11% מאוכלוסיית העולם מתגורר ביבשת זו, 892,000,000 נפשות (לשנת 2017).

באירופה נולדה תרבות המערב – שמילאה תפקידים דומיננטים בעניינים גלובליים החל מהמאה ה-16, במיוחד מראשית הקולוניאליזם. בין המאה ה-16 למאה ה-20, מדינות אירופאיות שלטו לסירוגין באמריקה, רוב אפריקה, אוקיאניה וכן בחלקים גדולים של אסיה. שתי מלחמות העולם התמקדו בעיקר באירופה, ותרמו רבות לירידת הדומיננטיות של מדינות אירופה המערבית בעניינים דיפלומטיים באמצע המאה ה-20. במהלך המלחמה הקרה, אירופה חולקה לאורך מסך הברזל של נאט"ו במערב וברית ורשה במזרח. האינטגרציה האירופית הובילה להיווצרותה של מועצת אירופה והאיחוד האירופי במערב אירופה, ששתיהן התרחבו בהדרגה מזרחה עם מהפכת סתיו העמים ונפילת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90.

ארמניה באירוויזיון

ארמניה נטלה חלק באירוויזיון כ-12 פעמים החל מהצטרפותה לתחרות ב-2006.

ארמניה במשחקים האולימפיים לנוער

ארמניה משתתפת בכל ההמשחקים האולימפיים לנוער שהתקיימו מאז היווסדם באולימפיאדת הנוער סינגפור (2010). לאורך השנים צברו ספורטאי הנוער הארמניים 13 מדליות, מתוכן שלושה מדליות זהב. ארמניה משתתפת גם במשחקי החורף האולימפיים לנוער. אולם, עד כה לא זכה ספורטאי נוער אולימפי ארמני במדליה במשחקי החורף.

ארמנים

ארמנים (בארמנית: Հայեր) הם אומה וקבוצה אתנית עתיקה ממוצא הודו-אירופי, שמקורה בשטח שמדרום לים השחור (הקווקז והרמה הארמנית). מספרם בעולם נאמד ב-8 מיליון, כאשר פרט לארמניה חיים ריכוזים גדולים ברוסיה, ארצות הברית, צרפת, גאורגיה, ובערים שונות במזרח התיכון.

ארמנית

שפות ארמניות הן שתי שפות שמוצאן מהתפלגות השפה הארמנית:

ארמנית מזרחית - המשמשת בחיי היום-יום בארמניה.

ארמנית מערבית - בה מדברות הקהילות הארמניות באנטוליה.לאחר רצח העם הארמני הייתה הארמנית המערבית בשימוש על ידי התפוצות הארמניות בלבד.

גאורגיה

גֵּאוֹרְגִיָה (בגאורגית: საქართველო (מידע • עזרה), תעתיק עברי: סַכָּרְתְבֵלוֹ), המוכרת בעברית גם כגְּרוּזְיָה על פי השם הנהוג ברוסית וכגורג'יה על פי הערבית, היא מדינה באירופה, בעבר הקווקז לחופו המזרחי של הים השחור. למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה הים השחור.

גאורגיה היא מדינת לאום ליברל-דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות עתיקות. ההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים, ועל פי האמונה היא הייתה יעדו של יאסון במסעו להשבת גיזת הזהב. גאורגיה נחשבת כמדינה המשתרעת ביבשת אירופה, אולם במקורות שונים משתנה שיוך המדינה והיא נחשבת לפעמים כחלק מאסיה בלבד. גאורגיה, או גרוזיה, הייתה חלק מברית המועצות. ב-9 באפריל 1991, מועד ההכרזה הרשמי על פירוק הברית, היא זכתה בעצמאות מלאה.

בשנת 327 הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של ממלכת איבריה, וכך הפכה גאורגיה לממלכה השלישית שקיבלה את הנצרות כדת מדינה (אחרי ארמניה הארטאשסית וקיסרות אקסום האתיופית).

גאורגיה השתמשה באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי, שאינו משויך ישירות לשום אלפבית אחר בעולם. במאה החמישית מתחילה להופיע הספרות הגאורגית הכתובה. התנ"ך תורגם לגאורגית במאה החמישית.[דרוש מקור]גאורגיה, ששטחה ברובו הררי, משופעת במשאבים טבעיים רבים. תערובת של אזור אלפיני בהרי הקווקז, וחוף ים בעל אקלים סובטרופי של הים השחור, המושך אליו תיירים רבים, כך שבגאורגיה יש גם אתרי ספורט חורף וגם אתרי נופש ימי.

דגל ארמניה

דגל ארמניה (בארמנית: Եռագույն, Yeřaguyn) הוא דגלה הלאומי של ארמניה. עיצובו הוא טריקולור המורכב משלושה פסים אופקיים בצבעים אדום, כחול וכתום. ישנם פירושים רבים למשמעות הצבעים, אך אחד המקובלים שבהם הוא שהאדום מסמל את הדם הארמני שנשפך בהגנתם על מדינתם, הכתום מסמל את האדמה הפורייה של האומה, והכחול מסמל את השמים. הדגל היה במקור הדגל הרשמי של האומה במהלך תקופת העצמאות הקצרה שלה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והוחזר כאשר ארמניה פרשה מברית המועצות.

התפרקות ברית המועצות

התפרקותה של ברית המועצות (ברוסית: Распад СССР) היא תהליך ששורשיו במשבר כלכלי שפקד את ברית המועצות באמצע שנות ה-80 ועד לסופו בשנת 1991 שבה התפרקה ברית המועצות למדינות המרכיבות אותה וחדלה להתקיים.

חבר המדינות

חבר המדינות או בתרגום מדויק חבר המדינות העצמאיות (בראשי תיבות: חמ"ע; ברוסית: Содружество Независимых Государств,‏ СНГ; באנגלית: Commonwealth of Independent States,‏ CIS; לעיתים משתמשים בשם "חבר העמים", אך זוהי טעות) הוא ארגון המאגד 9 מדינות דוברות-רוסית, מתוך 15 מדינות ברית המועצות לשעבר, שהיו כלולות בברית המועצות וזכו לעצמאות ושלטון חופשי לאחר התפרקות השלטון הסובייטי.

בחבר המדינות חברות רוסיה, בלארוס, מולדובה, קירגיזסטן, קזחסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, ארמניה ואזרבייג'ן.

הארגון אינו כולל את המדינות הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה, שהעדיפו להיות חברות באיחוד האירופי ולא רצו כל קשר עם רוסיה. גאורגיה הייתה חברה בחבר המדינות ופרשה פורמלית ב-17 באוגוסט 2009. טורקמניסטן היא "חברה נלווית" משנת 2005, ואוקראינה הייתה "חברה בפועל", עד לפרישתה מן הארגון אחרי סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה ב-2014.

מטה "חבר המדינות" ממוקם במינסק, בירת בלארוס. יושב-ראש חבר המדינות הנוכחי הוא סרגיי לבדב, לשעבר מנהל הסו"ר, שירות הביון הנגדי והחיצוני של רוסיה. המדינות החברות משתפות פעולה בנושאי סחר, ביטחון, לחימה בפשיעה, מדיניות חוץ ורישוי קניין רוחני.

בשנת 2018 הועברה ראשות הארגון לידי טדג'יקיסטן, ובשנת 2019 תחליף אותה טורקמניסטן.

יחסי ארמניה–ישראל

בין מדינת ישראל ורפובליקת ארמניה קיימים יחסים דיפלומטיים החל מיום ה-4 באפריל 1992, וזאת זמן קצר לאחר שארמניה זכתה לעצמאות מברית המועצות בשנת 1991.

ברקע היחסים בין שתי המדינות עומדת ההשוואה השכיחה בין העם הארמני והעם היהודי, אשר חולקים נקודות דמיון רבות. אישים רבים לאורך השנים, ובהם היסטוריונים, עיתונאים, ומומחים פוליטיים, הצביעו על מספר קווי דמיון בין שתי הקבוצות האתניות: פיזור רחב ברחבי העולם, אוכלוסייה קטנה יחסית, שאיפה ארוכת שנים למדינת לאום עצמאית, אשר התגשמה רק בשנים האחרונות, העובדה ששתי המדינות מוקפות בעיקר על ידי מדינות מוסלמיות, שרובן עוינות, קיומו של לובי משפיע בארצות הברית, הצורך להתמודד עם טראומה לאומית בעברן (השואה ורצח העם הארמני), ואפילו הצלחתן הניכרת בתחום השחמט.

ירוואן

יֶרֶוָואן (נכתב גם ארוואן או אריוואן; בארמנית: Երեւան או Երևան) היא בירת ארמניה והעיר הגדולה במדינה. בעיר מתגוררים כ-1.1 מיליון תושבים (2017) מתוך כ-3 מיליון בכל המדינה.

העיר ממוקמת על גדת נהר ההרזדאן.

נגורנו קרבאך

נַגוֹרְנוֹ קַרָבָּאך (בארמנית: Լեռնային Ղարաբաղի Հանրապետություն; תעתיק: לרנאיין גאראבאגי יאנראפטוּתיאן) היא ישות מדינית, עצמאית דה פקטו, שהכריזה באופן חד-צדדי על התנתקותה מהרפובליקה החילונית המוסלמית, על פי הגדרתה, של אזרבייג'ן ועל עצמאותה כ"רפובליקה של נגורנו קרבאך". רוב תושביה הם ארמנים נוצרים, שנמצאים בסכסוך רב-שנים עם שכניהם האזרים המוסלמים. הישות היא מקור מתמיד למחלוקת ומתח צבאי בין אזרבייג'ן לארמניה, מאבק שהסלים והחריף בעקבות התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. בשנה זו החלה מלחמה על החבל בין אזרבייג'ן לארמניה, שהסתיימה בשנת 1994. בעקבות הסכם הפסקת האש נותר השלטון בחבל הארץ במחלוקת בין אזרבייג'ן, שהשטח היה בתחומה לאחר פירוק ברית המועצות, לארמניה. חבל הארץ, שהחל כמובלעת בתוך שטח אזרי, גובל כעת בארמניה, אזרבייג'ן ואיראן.

הפרלמנט של נגורנו קרבאך, שהייתה במשך כל תקופת השלטון הסובייטי בקווקז אובלסט אוטונומי בשליטת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, החליט בשנת 1988 על עריכת משאל עם על איחוד עם ארמניה. החלטה זו הובילה לתחילת ההתנגשויות החמושות ולפתיחת מלחמת נגורנו-קרבאך. בשנת 1991 הכריזה הישות על עצמאותה, לאחר משאל עם, שהוחרם בידי המיעוט האזרי בחבל. הדבר הביא להסלמת הסכסוך על השליטה בחבל ולמלחמה של ממש, שבה נהרגו כ-30 אלף בני אדם, ומעל למיליון איש הפכו לפליטים. בשנת 1994 השלימו הארמנים את ההשתלטות על החבל, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן. אזור החיץ כולל גם את כל השטח שהפריד את המובלעת מארמניה והארמנים הצליחו ליצור רצף טריטוריאלי בשליטת בין ארמניה לחבל העצמאי. הארמנים השתלטו על שבעה מחוזות בתוך אזרבייג'ן ממזרח לאזור המריבה. סכסוך זה הוא אחד הסכסוכים עקובי הדם מבין הסכסוכים שלאחר התפרקות ברית המועצות. הסכסוך הארוך ביותר, מספר הנפגעים והיקף מעשי הזוועה הרב ביותר שבוצעו על ידי הצדדים. זה סכסוך אזרחי פנים-מדינתי ובין-מדינתי בעת ובעונה אחת. מספר העקורים האזרים באזרבייג'ן מגיע לכמה מיליונים.

פרת

נהר פְּרָת הוא נהר העובר בטורקיה, סוריה ועיראק. הפרת נחשב לגבולה הדרום-מערבי של מסופוטמיה.

אורכו של נהר פרת הוא כ-2,800 ק"מ, והוא הנהר ה-14 באורכו באסיה, והארוך ביותר במערב אסיה. שטח אגנו משתרע על 444,000 קמ"ר.מקורותיו של הנהר הם בהרי אררט ומצפון-מערב לארזורום שברמת ארמניה. ליד מוסיב מתפצל הפרת לזרוע הינדיה הראשית ולזרוע חילה הקטנה יותר, המתאחדות בהמשך ליד סמוה. ליד קורנה שבעיראק מתאחד הפרת עם החידקל והנהר המאוחד, שט אל ערב, נשפך למפרץ הפרסי.נהר פרת ארוך מהחידקל, ובניגוד לחידקל כל מימיו באים מההרים שבצפון ובאלף הקילומטרים האחרונים שלו שהם עיקר מהלכו, לא זורמים לתוכו יובלים אחרים. לכן זרימתו בחלקו הדרומי שקטה וכמות מימיו פוחתת בהדרגה (עיין ספרי דברים ז ובראשית רבה טז, ג).

הפרת היווה את הגבול המזרחי של פחוות עבר הנהר בשליש השני של האלף ה-1 לפנה"ס.

לנהר הפרת יש שתי זרועות עיקריות, שהמזרחית בהן מוצאה בהרי ארמניה.

קווקז

הקווקז הוא אזור גאו-פוליטי בגבול בין אירופה לאסיה (אירואסיה). האזור ממוקם בין הים הכספי לים השחור. באזור מתנשאים הרי קווקז, הכוללים את האלברוס, ההר הגבוה באירופה. הקווקז מאופיין בגיוון דתי ותרבותי.

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים פוליטיים: רוסיה בצפון, טורקיה בדרום-מערב ואיראן בדרום-מזרח והתאפיין ביריבויות פוליטיות וצבאיות רבות. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעיתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים.

רצח העם הארמני

רצח העם הארמני (בארמנית: Հայոց Ցեղասպանութիւն), המכונה גם שואת הארמנים ובמסורת הארמנית "הפשע הגדול" (בארמנית: Մեծ Եղեռն, בתעתיק עברי: מֶץ יגֶרְן), היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסייה הארמנית שבשטחה.

רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה המשיכו טורקים, כורדים ואזרים לטבוח בארמנים עד שנת 1923. ההערכה הרווחת היא שכמחצית מהאוכלוסייה הארמנית בטורקיה, בין מיליון למיליון וחצי ארמנים, נספתה. קבוצות אתניות נוצריות אחרות, כמו האשורים והיוונים, נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניות ואידאולוגיה מכוונת ומתוכננת של העות'מאנים לטהר את אסיה הקטנה מנוצרים.

אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 18.86%
גילאי 15 - 24 12.37%
גילאי 25 - 54 43.31%
גילאי 55 - 64 13.77%
גילאי 65 ומעלה 11.70%
מדינות אירופה
אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ן 1איטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניה • ארמניה 2בולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהגאורגיה 1גרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתהרפובליקה הצ'כיתותיקןטורקיה 1יווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונקומונטנגרומלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסן מרינוסלובניהסלובקיהספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקזחסטן 1קפריסין 2קרואטיהרומניהרוסיה 1שוודיהשווייץ

חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיהדרום אוסטיהטרנסניסטריהנגורנו קרבאךקוסובוקטלוניהקפריסין הצפונית 2


שטחים תלויים: אולנדאקרוטירי ודקליה 2איי פארוגיברלטרגגאוזיהגרנזייאן מאייןג'רזיהאי מאןסבאלברדחצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

אירופה
מדינות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאיחוד האמירויות הערביותאינדונזיה3איראןאפגניסטן • ארמניה1בהוטןבחרייןבנגלדשברונייגאורגיה1הודוהמלדיבייםהפיליפיניםהרפובליקה הסינית2הרפובליקה העממית של סיןוייטנאםטג'יקיסטןטורקיה1טורקמניסטןיפןירדןישראלכוויתלאוסלבנוןמונגוליהמזרח טימור3מיאנמרמלזיהנפאלסוריהסינגפורסרי לנקהעומאןעיראקערב הסעודיתפקיסטןקוריאה הדרומיתקוריאה הצפוניתקזחסטן1קטרקירגיזסטןקמבודיהקפריסיןרוסיה1תאילנדתימן

1חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

אסיה
מדינות חבר המדינות
אוזבקיסטןאוקראינהאזרבייג'ן • ארמניה • בלארוסטג'יקיסטןמולדובהרוסיהקזחסטןקירגיזסטן חברות חבר המדינות
מדינות ברית המועצות לשעבר
רוסיה רוסיה - ארמניה ארמניה - אוקראינה אוקראינה - בלארוס בלארוס - לטביה לטביה - ליטא ליטא - טורקמניסטן טורקמניסטן - גאורגיה גאורגיה - אסטוניה אסטוניה - אזרבייג'ן אזרבייג'ן - קזחסטן קזחסטן - קירגיזסטן קירגיזסטן - מולדובה מולדובה - אוזבקיסטן אוזבקיסטן - טג'יקיסטן טג'יקיסטן מדינות ברית המועצות לשעבר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.