ארם נהריים

ארם נהריים הוא שמו התנ"כי של האזור שמקובל בדרך כלל לזהותו עם צפון סוריה ליד גבול טורקיה. האזור של פְּתוֹר וכרכמיש על נהר פרת וחרן על נהר בליח עד נהר חבור. וזה במערב ארץ אשור הנמצאת באזור נינוה בצפון עיראק. הצירוף מופיע בתנ"ך חמש פעמים, ומזוהה בספר בראשית כארץ מוצאו של אברהם.

זיהוי האזור

הצירוף המדויק "ארם נהריים" מופיע רק בתנ"ך. בהתבסס על הניקוד המופיע בתנ"ך אֲרַם נַהֲרַיִם, רש"י מפרש את צמד המילים כ- ארם שבין שני הנהרות, ובתרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל מבואר שהכוונה לנהר פרת.

זיהוי על פי התנ"ך

ארם נהריים היא ארץ מוצאם של האבות. כמעט כל שמות אבותיו של אברהם הם גם שמות של מקומות בארם נהריים. שְׂרוּג היה אבי סבו של אברהם, דבר המוכר גם מכתובות שנמצאו. שרוג מזוהה עם סֶרוּג' הנמצאת מערבית דרומית לאורפה. העיר נַחוֹר (שם סבו של אברהם ושם אחיו) מוזכרת בין המאות ה-19 וה-17 לפנה"ס בלוחות מארי בצורת נַחֻר. השם תרח נזכר בכתובת אשורית כשמו של מקום תִל שַ תֻּרַחִ. כל המקומות האלה נמצאים בקרבת חרן, על יד הנהר בליח.

מקורות השם מחוץ לתנ"ך

המונח נהריים מופיע במקורות המצריים בתעודות מהמאות שבין המאה ה-16 לפנה"ס ועד המאה ה-12 לפנה"ס, בכתובות על מסעות המלחמה ובחרפושיות שהתפרסמו לכבוד נישואיהן של בנות המלכים המיתניים אַרְתַּדַמָה וְשוּתַרְנָה למלכים המצריים תחותמס הרביעי ואמנחותפ השלישי. בכתובות אלה נרשם נהרין. במכתבי אל-עמארנה שנכתבו על ידי שליטים מאזור סוריה וארץ ישראל של היום, נרשם שם האזור נַחְרֵמַ. בכל המקורות הללו, השם "נהריים" משמש כתחליף לשם מיתני. השם אכן הולם למיתני, כיוון שתחום התפשטותה כלל את השטח שבין נהרות הפרת והחבור, ובמיוחד את חבל הנהר בליח.

מקורות נוספים

יוסף בן מתיתיהו, וכן תרגום השבעים, תרגמו את המונח "ארם נהריים" למונח מסופוטמיה. יש לציין כי תרגום השבעים אינו עקבי - הוא משתמש גם במונח מסופוטמיה של סוריה. יוסף בן מתיתיהו התייחס לכּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, אשר מופיע בספר שופטים, כאשורי מלך ארם נהריים[1]. כותבים קדומים אחרים התייחסו למונח מסופוטמיה כאזור שבין נהרות הפרת והחידקל. על פי ספר היובלים, אשר הוא אחד מהספרים החיצוניים, בעת חלוקת הארץ בין 16 נכדיו של נח, קיבל ארם (בנו של שם בן נח) בירושה עבור צאצאיו את האזור בין הפרת והחידקל. יונתן בן עוזיאל תרגם את ארם נהריים "ארם דעל פרת" וכן תרגם אונקלוס "ארם די על פרת" ככתוב "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם" (יהושע כ"ד ב').

מקורות השם בתנ"ך

  • ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק י' – אברהם שולח את עבדו אליעזר אל ארצו ומולדתו לקחת אישה ליצחק בנו: וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר.
  • ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ה' – במסגרת דברי משה אל כל ישראל בעבר הירדן, הוא מציין שבלעם הוא במקורו מארם נהריים: לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל ה': גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד-עוֹלָם. עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ.
  • ספר שופטים, פרק ג', פסוק ח' - לאחר שבני ישראל עבדו את האלילים הבעלים והאשרות, הם משועבדים למלך ארם נהריים: וַיִּחַר-אַף ה', בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם; וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, שְׁמֹנֶה שָׁנִים.
  • ספר דברי הימים א', פרק י"ט, פסוק ו' - במסגרת מלחמתו של דוד בבני עמון, שוכרים האחרונים שכירי חרב מארם נהריים: וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן, כִּי הִתְבָּאֲשׁוּ עִם-דָּוִיד; וַיִּשְׁלַח חָנוּן וּבְנֵי עַמּוֹן אֶלֶף כִּכַּר-כֶּסֶף, לִשְׂכֹּר לָהֶם מִן-אֲרַם נַהֲרַיִם וּמִן-אֲרַם מַעֲכָה וּמִצּוֹבָה, רֶכֶב, וּפָרָשִׁים.
  • ספר תהילים, פרק ס', פסוק א' - לַמְנַצֵּחַ, עַל-שׁוּשַׁן עֵדוּת; מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד. בְּהַצּוֹתוֹ, אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם - וְאֶת-אֲרַם צוֹבָה: וַיָּשָׁב יוֹאָב, וַיַּךְ אֶת-אֱדוֹם בְּגֵיא-מֶלַח-- שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף.

ראו גם

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ יוסף בן מתיתיהו קדמוניות היהודים,ספר 5, פרק ג' פסקה 2
אוסרואנה

אוֹסְרוֹאֶנֶה (בסורית: ܡܠܟܘܬܐ ܕܒܝܬ ܥܣܪܐ ܥܝܢܐ, מלכותא דבית עסרא עינא) הידועה גם כאדסה, על שם עיר הבירה שלה (כיום אורפה שבטורקיה) הייתה ממלכה ארמית באזור ארם נהריים (צפון מסופוטמיה) שנהנתה מאוטונומיה חלקית ולעיתים אף מעצמאות בין השנים 132 לפנה"ס - 244 לספירת הנוצרים. שפת הממלכה הייתה סורית. אוסרונה הייתה אחת ממספר ממלכות קטנות שקמו לאחר נפילת הממלכה הסלאוקית.

משנת 114 הייתה כפופה לאימפריה הרומית ומשנת 214 הייתה לפרובינקיה רומית. בשנת 244 התאחדה עם האימפריה הרומית.

גבולות הממלכה היו הרי הטאורוס בצפון, נהר החבור בדרום ובמזרח ונהר הפרת במערב.

אור כשדים

העיר אור כַּשְׂדִּים היא עיר מיתולוגית מקראית במזרח הקדום; היא מוזכרת בתנ"ך ארבע פעמים. ספר היובלים מציין שאור כשדים הוקמה בשנת 1688 לבריאת העולם על ידי בנו של אור בן כשד, ככל הנראה מצאצאי ארפכשד, ומוסיף כי באותה שנה החל על כדור הארץ עידן המלחמות: ""וגם" אור, בנו של כשד, בנה את העיר ארה של כשדים, ויקרא את שמה בשמו ובשם אביו, כלומר, אור כשדים." בספר בראשית, אור כשדים נרמזת כמקום לידתו של אברהם, בעיר הגדולה בשנער והמרכז המסחרי של האזור כמו גם המרכז הפוליטי. יחד עם זאת, יש החולקים כי אברהם אכן נולד באור כשדים, ובהם הרמב"ן, שטוען כי אברהם נולד בחרן. אור כשדים מוזכרת בנחמיה, ט', ז', בציטוט מספר בראשית.

על פי ספר בראשית, תרח, אביו של אברהם, השתקע בחרן לאחר שיצא מאור כַּשְׂדִּים. אברהם ואחיינו לוט נדדו מחרן לארץ כנען ואילו נחור אחיו נשאר בחרן. אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור. לחרן ברח יעקב מפני עשו אחיו ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל.

ידוע כי אור כשדים הייתה ממוקמת בארץ ארם נהריים, אך זיהויה הוודאי שנוי במחלוקת. לפי דעות שונות מזהים את אור כשדים עם אורפה (דרום טורקיה), אור (תל אל-מקיר שבמרכז עיראק), ארך (דרום עיראק), אוררטו (מזרח טורקיה) או אורקש (צפון מזרח סוריה).

אירוס

אִירוּס או אִירִיס (שם מדעי: Iris) הוא סוג במשפחת האירוסיים. בסוג כ-300 מינים, שהם גאופיטים רב-שנתיים, הנפוצים ברוב אזורי העולם כצמחי בר או נוי.

אירוס ארם נהריים

אִירוּס אֲרַם נַהֲרַיִים או אִירִיס אֲרַם נַהֲרַיִים (שם מדעי: Iris mesopotamica) הוא מין בתת-סוג פוגון בסוג אירוס, בתת-הסוג אירוס, סקציה אירוס-אירוס (Iris-Iris).

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

דרך המלך

דרך המלך הייתה דרך מסחר עתיקה בלבנט. הדרך החלה במצרים וחצתה את סיני, הנגב והערבה, אל עבר הירדן המזרחי. היא המשיכה צפונה לאורך קו פרשת המים של עבר הירדן המזרחי, דרך מואב והגלעד, אל רמת הגולן ודמשק, והלאה ממנה אל תדמור ואל ארם נהריים.

כיום עובר כביש 35 הירדני לאורך תוואי הדרך, וכל עריה הגדולות של ממלכת ירדן נמצאות לאורכה (מדרום לצפון): עקבה, מען (פטרה), כרכ, עמאן, זרקא ואירביד. הדרך מתחברת לדרך הים בחמת גדר. בכל הערים הללו שכנו מצודות להגנה על נוסעים ולגביית מסי מעבר.

בשל הקניונים העמוקים החורצים את הרמה הירדנית לכיוון בקעת הירדן, המעבר מערבה, לכיוון ארץ ישראל, אפשרי רק באזור הנגב והערבה, ואכן באזור זה נמצאות דרכי מסחר עתיקות לכיוון באר שבע ועזה. המעבר האפשרי היחיד מצפון לים המלח הוא בירידה אל בקעת הירדן לגשר אדם וממנו, דרך נחל תרצה, אל שכם.

דרך המלך נקראת גם המסלה ובחלקה הדרומי היא מכונה דרך מדבר אדום. שמות נוספים של הדרך הם דרך הנחושת או דרך הברונזה. היא קיבלה את השם "דרך הנחושת" משום שעברה בערבה באזור מכרות הנחושת, כגון חבל פונון, שם כרו נחושת עוד בסוף האלף השלישי לפנה"ס.

על פי המסופר בתנ"ך כאשר בני ישראל הגיעו לגבולה של ארץ אדום, פנה משה למלך אדום במילים:

גם כאשר הגיעו לארץ האמורי, פנה משה לסיחון מלכם במילים:

בהשאלה משמש הביטוי "דרך המלך" ככינוי לדרך הנכונה והישירה, בניגוד לדרכים עוקפות ועקלקלות, או ככינוי לדרך הפעולה העיקרית והמקובלת.

הסהר הפורה

הסהר הפורה (באנגלית: Fertile Crescent) הוא אזור במזרח התיכון, המצוי כיום בשטחי המדינות הבאות: ישראל, קפריסין, לבנון, ממלכת ירדן, סוריה, עיראק, דרום מזרח טורקיה ומצרים. אזור זה נחשב כ"ערש הציוויליזציה", והוא נחלק בדרך-כלל לשני אזורים עיקריים: מסופוטמיה והלבנט. חלק מן ההגדרות המאוחרות יותר כוללות גם את הנילוס המצרי.

המונח הוצע לראשונה על ידי ארכאולוג מאוניברסיטת שיקגו - ג'יימס הנרי ברסטד אשר היה מייסדו ומנהלו של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו.

חרן

חָרָן (Harran) היא עיר קדוּמה מהתקופה השׁוּמֵרִית והאַכָּדִית, ששכנה במעלה נהר הבַּלִיח שבטורקיה של ימינו. היא נזכרת בתעודות אַשׁוּרִיוֹת מהמאה ה-19 לפנה"ס, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, כמרכזם של שבטים נודדים בשם בני ימין. כיום זהו אתר ארכאולוגי הנמצא בטורקיה ליד הגבול הסורי, סמוך לנהר הפרת, ופוקדים אותה תיירים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ.

יהדות כורדיסטן

יהדות כורדיסטן היא קהילה יהודית עתיקה אשר התקיימה בעבר באזור ארם נהריים, בין שלוחות הפרת והחידקל עד ימת אורמיה. האזור הגאוגרפי של כורדיסטן כולל את צפון-מערב איראן, צפון עיראק, צפון-מזרח סוריה, דרום-מזרח טורקיה, דרום ארמניה וקצה גבול אזרבייג'ן. תחום זה השתייך בעבר לממלכות הקדומות: מדי, פרס, אשור ובבל.

משערים כי גל הגולים הראשון שהגיע לכורדיסטן היה בימי בית ראשון, ואחריו הגיעו גלים נוספים ככל הנראה עד ימי בית שני. קהילה יהודית של ממש נוצרה ככל הנראה בימי גלות בבל ובימי עזרא. רוב הקהילות היהודיות ישבו באזור עיראק ואיראן של היום ופחות באזור טורקיה וארמניה.

עוד לפני הקמת המדינה עלו יהודים רבים מכורדיסטן לארץ ישראל. עם הקמת המדינה עלתה כמעט כל הקהילה היהודית שהייתה בכורדיסטן, למעט מספר מועט של יהודים שנשארו באזור. בזמן מלחמת עיראק עלו יהודים נוספים מכורדיסטן לישראל כתוצאה מהעברת השליטה בחלק העיראקי לידי צבאות בריטניה וארצות הברית.

יהודי כורדיסטן מונים כיום[דרושה הבהרה] כ-130 אלף נפש הפזורים בכל רחבי הארץ ובעיקר בעיר ירושלים. בכורדיסטן העיראקית עדיין קיימת קהילה יהודית קטנה, ואף קיים אגף יהודי במשרד הדתות הכורדי.

כושן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

כושן רשעתים

בתנ"ך, כּוּשָן רִשְעַתַיִם היה מלך ארם נהרים אשר שעבד את עם ישראל במשך שמונה שנים בשל חטאיהם הדתיים - עבודת הבעל. סיפור הפרשה ניתן בתמציתיות בספר שופטים ספר שופטים, פרק ג', פסוק ז'-יא. על-פי המסופר, אלוהים העמיד לעם ישראל מושיע בדמות עתניאל בן קנז, אשר הביס את כושן ושפט את ישראל עד למותו: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". חז"ל אומרים שכושן היה לבן הארמי שנקרא גם בעור, שהיה אביו של בלעם.

מיתני

מיתַני - ממלכה חורית קדומה ששכנה בצפון מסופוטמיה. מרכזה היה באזור נהר חבור והפרת העליון. בעת העתיקה חלק מהאזור בו שכנה ממלכת מיתני היה ידוע בעת העתיקה בשם: חַנִיגַלְבַּת, שהיה שמו הקדום של האזור, נהרין ונַהרִימ כלומר: נהריים, כמו בשם האזור ארם נהריים, במכתבי אל-עמארנה הופיעה גם בשם סֻבַּרֻ, וכן חֻרִי - ארץ החורים. מיתני התקיימה מאמצע המאה ה-16 לפנה"ס ועד אמצע המאה ה-13 לפנה"ס. בירתה של מיתני הייתה "וַשוּכַּנִי" אשר מקומה המדויק אינו ידוע. אחת ההשערות היא שהעיר שכנה ב"תל אל פחריה" (Tell el Fakhariya). תושבי הממלכה היו ברובם חורים. לעומת זאת מלכיה היו ממוצא הודו-איראני. אלים הודיים המוזכרים בריג-וודה כמו מיתרא ואינדרה היוו חלק מרכזי מהפנתאון שלהם.תקופת גדולתה של מיתני הייתה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתקופה זו התפשטה דרומה והפכה לכוח העיקרי שעמד מול האימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה. במחצית המאה ה-16 לפנה"ס ניהלו פרעוני מצרים אמנחותפ הראשון ותחותמס הראשון מלחמות עם ממלכת מיתני שהתפשטה דרומה והפכה במאות ה-16 עד ה-14 לפנה"ס לכוח העיקרי שעמד מול המצרים. בראשית המאה ה-15 כבשה מיתני חלקים ניכרים מכנען וסוריה. שטחה כלל את רובה של סוריה, חלקים מטורקיה של היום כמו כיזוואתנה, וחלקים גדולים מצפון עיראק של היום. גבולה הדרומי היה עם האימפריה המצרית. בתקופתם של המלכים: "שַׁאוּשַתַר" (1480 לפנה"ס לערך) ו-"תוּשרַתה" (1400 לפנה"ס לערך) הייתה מיתני אחת המעצמות הגדולות של קדמת אסיה. השפעתה הגיעה עד דמשק וגבל בחוף הלבנוני. מיתני תמכה במלכי כנען במאבקם כנגד תחותמס השלישי. במסעו השמיני של תחותמס השלישי הוא ניצח את מיתני, אבל לא הצליח לכבוש את סוריה. גם בנו של תחותמס השלישי - אמנחותפ השני יצא למסע קרב כנגד מיתני. המסעות בכללם לא צלחו, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני. שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהם שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון.

במשך שנים דיכאה מיתני את ממלכת אשור, עד שבמאה ה־15 לפנה"ס פתח אשור־אֻבַּלִּיט הראשון מלך אשור במרד גלוי ומוצלח נגד מיתני, שעלה למיתנים באדמות רבות והקנה למלך האשורי תארים נכבדים. במסגרת מסעו כבש את רוב עריה. המשפחה המלכותית של מיתני ברחה לאירידו. הצבא האשורי הגיע לעיר שבה אותם והיגלה אותם לאשור. אירידו והיישובים סביבה הוצתו בשריפה ונהרסו, ובכתובתו של אדד-ניררי הראשון הוא מציין שהוא המליח את אדמתה, אירוע טקסי הנעשה למדינה מורדת.

מיתני שימשה כיעד העיקרי במסעותיו הצבאיים של שופילוליומש הראשון שחי באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, הוא הנחיל לה מפלות כבדות עד שכבש את בירתה "וַשוּכָני".

המאבק בין אשור ומיתני נמשך בימי אַדַד־נִירָרִי הראשון שחי במאה ה-13 לפנה"ס, ושַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון והסתכם בהכנעה ומחיצה של שתי הממלכות. יריבתה העיקרית מצפון-מערב הייתה ממלכת החתים.

ארכיון מכתבי אל-עמארנה כוללים 14 מכתבים מתושרַתַה מלך מיתני, למלך מצרים, רובם לאמנחותפ השלישי והם עוסקים בקשרים הבינלאומיים בין שתי הממלכות, וכן בנישואי שתי נסיכות ממיתני לאמנחותפ השלישי. באחד המכתבים, המופנה לאמנחותפ הרביעי מצוין דבר מותו של אמנחותפ השלישי שנשלח לנא אמון. מכתבי מלך מיתני הם הארוכים ביותר בקורפוס מכתבי אל עמארנה.הסוף הפתאומי של מספר תרבויות בנות האזור סביב ל־1200 לפנה"ס הוביל לטענה כי גויי הים אחראים לחורבן האומות החתיות, ממלכת אמורו, מיקניות והמיתניות. אף על פי כן, ההיסטוריון מארק ואן דה מיארופ ואחרים טענו כנגד התאוריה. האגיפטולוג הצרפתי ניקולה גרימל טען כי מיתני, אשור ובבל חרבו בידי קבוצה אשר חיה בגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית חַבִּירוּ.

מסופוטמיה

מֵסוֹפּוֹטַמְיָה (מיוונית, הֶלחֵם של המילים: מסוס (μέσος) – "בין"; פוטמיה (ποτάμια) – "נהרות") הוא האזור המשתרע בין הנהרות הגדולים הפרת והחידקל. האזור מהווה את חלקו המזרחי של הסהר הפורה. בתקופה ההלניסטית ציין השם את חלקו הצפוני של האזור בין הנהרות, האזור היה תחום מדרום באזור של בגדד של ימינו (האזור נקרא בערבית אל ג'זירה שפירושו האי). במשך הזמן התרחב הכינוי, ועתה הוא מתייחס לכל האזור שבין הפרת והחידקל. האזור הקרוי בתנ"ך ארם נהריים נמצא בין הפרת והחַבּוּר צפונית מערבית למסופוטמיה.

המונח "מסופוטמיה" משמש חוקרים גם ביחס לתקופה כרונולוגית של האנושות בה האזור שגשג תחת שלטון שמי. כל זאת בטרם כבשו הפרסים את המחוז בשנת 539 לפנה"ס ולאחר מכן בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס.

מתכת

מתכות הן קבוצה של יסודות כימיים, והן מאופיינות בכך שהן חומרים מוצקים בטמפרטורת החדר (פרט לכספית) המורכבים כולם מיסודות אלו (לרשימת היסודות המתכתיים ראו הטבלה המחזורית). מתכות מתאפיינות בהולכה חשמלית והולכת חום גבוהות. בין סוגי המתכות הנפוצים בשימוש נמצאים אלומיניום, ברזל, נחושת ואחרים.

המדע העוסק בחקר המתכות נקרא מטלורגיה, מהמילה היוונית מטאלון (μέταλλον). מתכת העשויה מספר יסודות שונים נקראת סגסוגת, ויכולה להיות בעלת תכונות שונות מהמתכות המקוריות המרכיבות אותה. לעיתים קרובות משתמשים בסגסוגות כדי לקבל תכונות רצויות של המתכת, למשל פלדת אל-חלד העשויה מברזל וכרום, כאשר הכרום מונע את החלדת הסגסוגת.

מבחינה כימית, מתכות מאופיינות באנרגיית יינון נמוכה יחסית, מאחר שהאלקטרונים, המאכלסים את רמת האנרגיה החיצונית של יסוד מתכתי, קשורים אל גרעין האטום בצורה חלשה. מבנה המתכת במצב מוצק הוא של רב-גביש בדרך כלל, כאשר המתכת כולה מורכבת ממספר רב של גבישים ("גרעינים" בעגה המטלורגית) בעלי גדלים שונים המסודרים באקראי. מתכות מוליכות חשמלית מכיוון שהאלקטרונים קשורים באופן חלש לאטומים, ויכולים לנוע על פני מרחקים גדולים בגביש (ראו מודל דרודה).

נחל קטלב

נַחַל קְטָלָב הוא נחל אכזב באזור פרוזדור ירושלים. הנחל נמצא בחלק המזרחי של שמורת נחל שורק, ממערב לפסגת הר גיורא וכ-2 ק"מ מזרחה ממושב בר גיורא. שמו של הנחל נגזר מעצי הקטלב המצוי הנפוצים בו.

בסמוך למושב בר גיורא ישנו מעיין בשם "עין גיורא" ממנו יורד הנחל בירידה תלולה כשני קילומטר לנחל שורק, שם עוברת מסילת הרכבת לירושלים. בנחל עוד שני מעיינות. עין קטלב הנמצא במורד הנחל, ועין דיר א-שיח' הנובע במערה בצלעו המערבית של הנחל. במפגש עם נחל שורק נמצא בניין תחנת הרכבת בר גיורא. זו תחנה תפעולית עם מסילה כפולה למפגש בין רכבות וכן בעבר היה במקום מתקן לאספקת מים לקטרי קיטור, המים הגיעו מעין גיורא. עד למלחמת העצמאות היה שמה של התחנה "תחנת דיר א-שיח'" על שם הכפר דיר א-שיח' ששכן ממערב סמוך לתחנה.

סוריא

סוריא (שטח ארם נהריים וארם צובא) הוא שמו ההלכתי של שטח בגבול ארץ ישראל, שנכבש על ידי דוד המלך וסופח על ידו לארץ ישראל. לשטח זה מעמד ביניים מבחינת מצוות התלויות בארץ. שטח ארץ ארם הוא לחופו המזרחי של הים התיכון, ומשתרע בין חצי האי ערב ומצרים בדרום וקיליקיה בצפון.

עיראק

רפובליקת עיראק (בערבית: جُمْهُورِيَّة ٱلْعِرَاق – גֻ'מְהוּרִיַּת (א)לְעִרַאק, להאזנה (מידע • עזרה), בכורדית: كۆماری عێراق

- Komarê Iraq) היא מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכווית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. חיים בה מעל 31 מיליון בני אדם, רובם המכריע ערבים. 97% מתושבי המדינה מוסלמים, מהם כ-65% שיעים ו-35% סונים. בצפון-מזרח המדינה מתקיימת אוטונומיה כורדית, המכונה כורדיסטן העיראקית, בצפון-מערב המדינה ובמערבה שלטו מאמצע 2014 מורדים סונים קיצוניים מארגון המדינה האסלאמית, אך לאחר קרבות ארוכים, הצליח הצבא העיראקי לכבוש את כל השטחים שהיו תחת שליטת המדינה האיסלאמית ובדצמבר 2017 הכריז ראש ממשלת עיראק שצבא עיראק שחרר את כל השטחים שהיו בשליטת המדינה האיסלאמית. לפי כך, הגיעה אל סופה הח'ליפות האיסלאמית שהכריז הארגון שלוש שנים קודם לכן ועיראק שוחררה לחלוטין. השפות הרשמיות בעיראק הן ערבית וכורדית.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

רשימת סכסוכים במזרח התיכון בעידן המודרני

זוהי רשימת סכסוכים במזרח התיכון אשר התרחשו בעידן המודרני (מתחילת המאה ה-20 והלאה).

האזור, אשר גבולותיו במפה הפוליטית של היום משתרעים מצפון אפריקה ועד לדרום-מערב אסיה (וכוללים בתוכם את ארם נהריים, הלבנט, חצי האי ערב והמפרץ הפרסי), ידע מלחמות והתפרצויות אלימות רבות, חלקן עדיין ממשיכות. המושג "מודרני" מתייחס למזרח התיכון שלאחר תקופת האימפריה העותמאנית, קרי לאחר 1918.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.