ארם דמשק

ארם דמשק היא אחת הממלכות הארמיות ששכנו בין נהר החידקל וגבולה הצפון-מזרחי של ממלכת ישראל. ארם דמשק הייתה הדרומית ביותר מביניהן וגבלה בממלכת ישראל ובחוף הפיניקי[דרושה הבהרה]. הממלכה התקיימה מסוף המאה ה-12 לפנה"ס ועד שנת 732 לפנה"ס עת שנכבשה על ידי המלך האשורי תגלת-פלאסר השלישי.

המקורות לקיומה של הממלכה מחולקים לשלושה: רשימות אנלים מאשור שהוא המקור הגדול ביותר, טקסטים ארמיים והתנ"ך. מכיוון שדמשק המשיכה להיות מיושבת ללא הפסקה, לא ניתן לבצע בה חפירות ארכאולוגיות שאולי היו מניבות מידע נוסף.

ממלכת ארם דמשק
הממלכות בלבנט בשנת 830 לפנה"ס
הממלכות בלבנט בשנת 830 לפנה"ס
Zakkur Stele 0154
כתובת זכור מלך חמת ולעש, המזכירה את ארם דמשק
שפה נפוצה ארמית
עיר בירה דמשק
הקמה
תאריך

סוף המאה ה-12 לפנה"ס
פירוק
כיבוש תגלת-פלאסר השלישי

732 לפנה"ס
שליטים בולטים חזאל

היסטוריה

העיר דמשק

העיר דמשק יושבת בנווה מפורסם, בין שני נהרות - אמנה ופרפר שהיו גאוות העיר. מחפירות בתל רמד שבשולי העיר עולה כי העיר הייתה מיושבת כבר באלף השביעי לפני הספירה, כנראה בסביבות 6,800 לפנה"ס, והיא נחשבת לאחת הערים העתיקות בעולם. למרות זאת, העיר לא נודעה בחשיבותה עד להגעתם של הארמים, עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. הארמים פיתחו את העיר כבירה אזורית והקימו מערכת השקיה שכללה תעלות שהשקו את הסביבה מתוך נהר הברדה (הוא ככל הנראה הנהר אמנה); עד היום מהווה המערכת בסיס לאספקת המים לעיר העתיקה על אף ששופרה והורחבה בתקופה הרומית[1].

ממלכת ארם דמשק נוסדה בתקופת הברונזה המאוחרת לאחר התיישבות רבה של מהגרים מצפון וממזרח שעזבו את הממלכות החתיות החדשות. בשתי המאות הראשונות לקיומה לא נמצאו מקורות כתובים רבים. השפה הארמית בתקופה זו עוד לא הייתה בעלת כתב מגובש.

ארגונה מחדש של ממלכת ארם-דמשק

בתיאור מלחמותיו של בן הדד השני נגד אחאב במלכים א פרק כ, מתוארות שתי מלחמות שיזם בן הדד השני נגד ממלכת ישראל ובשתיהן הובס. בתחילתו של התיאור מסופר על הצבא שכינס בן הדד להתקפתו הראשונה: "וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ"[2]. פסוק זה מציג תמונה דומה לזו המוצגת בסיפור מלחמתו של הדדעזר (אין קשר למלך מימי אחאב) מלך ארם צובא נגד דוד המלך בה נאמר: "וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן"[3].

כלומר, שיטת הממשל, הן של מלך צובא והן של בן הדד השני מדמשק, הייתה צורה של מלך ריבון, אליו כפופים שליטים קטנים אחרים של מדינות ארם הזעירות בסוריה ובאזור הפרת. לאחר תבוסתו הראשונה של בן הדד השני מול אחאב, נקט בן הדד צעד דרסטי ושינה את שיטת השלטון הזו: "וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל-כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם: וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם. וְאַתָּה תִמְנֶה לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן"[4]. משמעות הדבר היא, שבן הדד השני הסיר ממכונם את המלכים הכפופים לו, ביטל את ריבונות ארצם, סיפח ארצות אלו לממלכתו ומינה עליהם פקידים מטעמו. התוצאה הייתה ממלכה אחת גדולה שכללה 32 ממלכות ארמיות קטנות. במקום הצבא שהיה מפוצל ליחידות קטנות תחת הנהגתם של המלכים הזעירים, קם עתה צבא גדול אחד[5].

יש להניח שממלכת אשור המתעצמת, שהלכה ובנתה את כוחה תוך כדי סיפוח הארצות הכבושות וצירוף צבאם לצבא האשורי, היא שהיוותה מודל לחיקוי אצל בן הדד השני. תוצאות המהפך ניכרות היטב הן במקרא והן במקורות אשוריים: בשום מקום מקראי לא נזכר מכאן ואילך עוד ממלכות גרורות של ארם-דמשק. הוא הדין במקורות אשוריים.

קרב קרקר

קרב קרקר התרחש בשנת 853 לפנה"ס, סמוך לעיר קרקר שבצפון מערב סוריה של ימינו. השתתפו בו שלמנאסר השלישי וברית של 12 מלכים מקומיים, כולל ארם דמשק, שקיוו להדוף את התרחבות האימפריה האשורית לכיוון מערב. נהוג לזהות את תל קרקור, שנמצא כ-8 ק"מ מדרום לג'סר א-שגור, בעמק הנהר עאסי במערב סוריה, עם העיר קרקר העתיקה.

הקרב מתואר באובליסק השחור ובמונולית מכורח. באחרון מספר שלמנאסר כיצד יצא מנינוה ביום ה-14 לחודש איירו, חצה את הפרת והחידקל, אסף מס ממספר ערים, החשובה שבהן חלב. אחר חלב נתקל בהתנגדות ראשונית מצד מלך חמת, אירחולינה, אך נצחו. משם המשיך דרומה לעיר קרקר. בחצותו אותה, פגש בקואליציה של 12 המלכים[6].

החל מאמצע המאה ה-9 לפנה"ס, לא זו בלבד שנעלמו מעל בימת ההיסטוריה מלכויות ארמיות בסוריה וממלכות לא ארמיות, גרורות של דמשק, אלא שגם מתחילים להיזכר מחוזות מנהליים של ארם, שאינם מוכרים ממקורות קדומים, מקומות כגון קרנים[7], בארמית 'קרנין', ובאשורית 'קרניני' (Qarnini), שנקראה על שם העיר הראשית במחוז, כיום שיח' סעד, לא הרחק מעשתרות (תל עשתרה), עירה הראשית של ארץ הבשן לפנים. למחוז זה סופחה, כנראה, ארץ גשור. ככל הנראה, בן הדד השני ייסד מחוז זה, ואף ייסד את עיר המעוז קרנים; עשתרות ירדה מגדולתה והפכה לאחת מערי קרנים ("עשתרות קרנים", ספר בראשית יד, ה). יש להניח, כי בזמן זה הוקמו גם המחוזות המנהליים, חורן – בחלקה המזרחי של ארץ הבשן, הנזכרת לראשונה בכתובת שלמנאסר השלישי בתיאור מסעו נגד חזאל, וכן המחוז מַנצוָת (או מנסות) בדרום בקעת הלבנון, הידועה מתאור מסעותיו של אדד-ניררי השלישי. בימי תגלת פלאסר השלישי הפכו מחוזות מנהליים אלו למחוזות אשוריים.

מלכי ארם דמשק

הערות שוליים

  1. ^ Burns, Ross (2005). Damascus: A History. Routledge. ISBN 978-0-415-27105-9.
  2. ^ מלכים א', כ', ב'
  3. ^ שמואל ב', י', י"ט
  4. ^ מלכים א', כ', כ"ג-כ"ה
  5. ^ איתמר זינגרהתנ"ך כהיסטוריה? הארכיאולוגיה והפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2001
  6. ^ The Battle of Qarqar (853 BCE) at Livius.org
  7. ^ עמוס, ו', י"ג
790-799 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 799 - 790 לפנה"ס

שנות התשעים של המאה השביעית לפני הספירה היו עדים לעלייתה הגואה של האימפריה האשורית החדשה. למרות רגע קצר של חולשה בעשורים האחרונים, הניוון של מצרים, ותחילתה של צביליזציה, עם עלייתן של ערי מדינה ברחבי יוון הארכאית.

אחאב

אַחְאָב היה מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם המדינות השכנות. כך למשל חמל על אויבו בן הדד השני, מלך ארם-דמשק, וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה בספרי מלכים אך המקרא מתמקד בעיקר בחטאיו וביחסים בינו לבין אליהו הנביא, ופחות במדיניות החוץ בימיו. בפרט, המקרא מתעלם מקרב קרקר שבו עצרה ברית מלכים אזורית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשורית.

בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידון, ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של הנביאים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי יהורם בנו.

אחאב היה מצוי בעימות תמידי עם ארם דמשק, בה מלך אז בן-הדד השני, וסופו שנהרג בקרב נגדו ברמות גלעד.

במספר ערים בארץ יש רחובות על שמו, ביניהם באר שבע, אשדוד וקרית אונו.

בן-הדד הראשון

בֶּן-הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן היה מלך ארם דמשק אשר שלט במחצית הראשונה של המאה ה-9 לפנה"ס בימי אסא מלך יהודה, ובעשא מלך ישראל. מלך בין השנים 865-885 לפנה"ס. אביו היה טברימון וסבו היה המלך חזיון.. אחריו מלך בן-הדד השני, הידוע גם בשם הדדעזר.

כאשר עלה בעשא וצר על יהודה הוציא המלך אסא כסף וזהב מאוצרות בית ה' ושלח לבן הדד, מלך ארם, בבקשה שיפר את בריתו עם בעשא וילחם בו, כדי להסיר את המצור מעל אסא. ובן הדד שלח את צבאו, שכבש שטחים גדולים בצפון ארץ ישראל, ואילץ את בעשא להסיר את לחצו מממלכת יהודה (מלכים א', ט"ו, י"ח).

בן-הדד השלישי

בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל (קרוי גם מרא) היה מלך ארם דמשק ובנו של המלך חזאל. הוא מלך בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס בתקופת יהואחז ויהואש מלכי יהודה וישראל. אחריו מלך רצין, אחרון מלכי ארם.

כשבן הדד ירש את חזאל אביו ועלה על כס המלוכה, ארם כבר נחלה מספר ניצחונות על ישראל, ובן הדד המשיך בהם. הוא הכה קשות את הצבא הישראלי, וצר על הבירה שומרון, אולם נסוג בעקבות שמועה על כוונת מלכי החתים ומצרים לסייע לישראל.

בן הדד יצא למלחמה גם כנגד זַכֻּר מלך חמת על השליטה במחוז לעש שבצפון סוריה שזכר סיפח לממלכתו. בן הדד צר על חדרך בירתו של זכר אולם הובס בסופו של דבר על ידיו. הסיפור על המצור מופיע בכתובת זכור.

ארם סבלה מעלייתה מחדש של אשור. אדד-ניררי השלישי מלך אשור פלש לממלכה תוך שהוא זורע הרס ופוגע פגיעה אנושה בכוחה. הוא הטיל בשנת 806 לפנה"ס מצור על דמשק, הביס את בן הדד והכריח אותו לשלם לו מס כבד. לאחר נסיגתו של אדר ניררי יצא בן הדד למלחמה חדשה כנגד ישראל ויהודה והצליח להטיל מצור על ירושלים. אולם, תוכניותיו השתבשו כשאדר ניררי חזר ופלש לארם.

הפלישות של אשור החלישו את ארם ואיפשרו ליואש מלך ישראל יואש לפתוח בסדרת מלחמות שבהם הצליח להביס את בן-הדד להחזיר את כל השטח שארם כבשה מממלכת ישראל.

בן-הדד השני

בֶּן-הֲדַד השני (קרוי גם הֲדַדְעֶזֶר) בתעודות ארמיות הוא מופיע בשם בר-הדד וגם הדד-אידרי. היה מלך ארם דמשק אשר שלט באמצע המאה ה-9 לפנה"ס בימי אחאב מלך ישראל. נלחם שלוש פעמים נגד ישראל והיה אחד ממנהיגי ברית הממלכות שנלחמו נגד אשור בקרב קרקר. הוא היה בנו או נכדו של בן-הדד הראשון. אחריו מלך חזאל.

במלחמתו הראשונה (ככל הנראה בשנת 855 לפסה"נ) נגד ישראל הצליח בן הדד יחד עם 32 מלכים שהיו וסלים של ארם להביס את צבא ישראל ולהטיל מצור על הבירה שומרון, המצור גרם ללהט פטריוטי בקרב תושבי ישראל ואחאב הצליח להביס את בן הדד. שנה לאחר מכן כינס בן הדד שנית את צבאו ונערך בעיר אפק (ככל הנראה פיק בגולן, או תל עין גב). גם בקרב זה הצליח אחאב להכות את הארמים, וניצחון זה הביא לשינוי ביחסים בין הצדדים: בן הדד התחייב להחזיר לאחאב את הערים שנלקחו מידי עמרי אביו, ולהעניק לסוחרי ישראל זכויות סחר ("חוצות") בדמשק.

בן הדד היה אחד משלושת המנהיגים העיקריים של ברית שתים עשרה הממלכות שבשנת 853 לפנה"ס נלחמו באימפריה האשורית בקרב קרקר והצליחו לבלום את התפשטותה מזרחה. לפי המונולית מכורח צבאו של בן הדד היה הגדול ביותר מצבאות הברית וכלל 1200 מרכבות, 1200 פרשים ו-20 אלף רגלים.

לאחר בלימת הצבא האשורי שבו הממלכות האזוריות להלחם ביניהם. בשנת 852 לפנה"ס יצא אחאב יחד עם יהושפט מלך יהודה למלחמה כנגד בן הדד ברמות גלעד, אך הוא נהרג בקרב וצבאו נסוג. לאחר מות אחאב מרד מישע מלך מואב בשלטון הישראלי, בעידודו של בן הדד. בשנת 842 לפנה"ס התרחשה הפיכה שלטונית בארם, ובן-הדד השני נרצח על ידי חזאל שמלך אחריו.

בעשא

בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה, הוא דמות מקראית משבט יששכר. לפי המקרא היה המלך השלישי על ממלכת ישראל בשנים 906 עד 883 לפנה"ס.

במהלך המצור ששם נדב, מלך ישראל, על העיר הפלשתית גבתון, הרג אותו בעשא, שככל הנראה היה שר הצבא, אם כי הדבר לא נאמר מפורשות במקרא:

"וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים וְנָדָב וְכָל-יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל-גִּבְּתוֹן. וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו" (ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ז-כ"ח).

דמשק

דַּמֶּשֶׂק (באנגלית: Damascus, בספרדית: Damasco, בגרמנית: Damaskus, בערבית: دمشق, דִמַשְׁק, בצרפתית: Damas) היא בירתה של סוריה ואחת הערים העתיקות בעולם. העיר ממוקמת בדרום-מערב סוריה, מרחק לא רב מגבול ישראל, ירדן ולבנון. במדינות ערב ובסוריה עצמה קוראים לבירה הסורית גם בשם "א-שאם" (ערבית: الشام), כיוון שבאופן מסורתי הייתה בירת אזור ההשפעה ששמו בילאד א-שאם.

העיר הוקמה בסביבות שנת 2500 לפנה"ס וישנן עדויות להתיישבות אנושית באזור כבר מסביבות 6800 לפנה"ס, אך ללא עדויות להתיישבות משמעותית. לאורך המאות שימשה דמשק עיר מסחר ומרכז פוליטי חשוב, היא הייתה לעיר הבירה של ממלכת ארם דמשק, בתקופה היוונית והרומית נחשבה העיר למרכז תרבותי חשוב ומאות שנים לאחר מכן עם התרחבות האימפריה המוסלמית, שימשה מושב השלטון של ח'ליפות בית אומיה ואחת מהערים החשובות בעולם המוסלמי. במאה ה-20, לאחר שסוריה זכתה בעצמאות מידי המנדט הצרפתי בשנת 1946, הייתה דמשק לבירתה של הרפובליקה הערבית של סוריה.

בשנת 2012 התרחש בעיר קרב בין כוחות הביטחון הסוריים וכוחות המורדים כחלק ממלחמת האזרחים בסוריה. במהלך שלושה שבועות הצליחו המורדים לכבוש כמחצית משכונות העיר ולבסוף הובסו על ידי כוחות צבא גדולים. מספר חודשים לאחר מכן הוגדרו אתרי המורשת העולמית בסוריה בהם גם העיר העתיקה בדמשק, במצב של סכנה, זאת נוכח המשך הלחימה.

חזאל

חזאל מלך ארם דמשק אשר מוזכר בתנ"ך. תחת שלטונו, הפכה ארם דמשק לאימפריה ששלטה על חלקים גדולים של סוריה וארץ ישראל. אחריו מלך בנו בן-הדד השלישי.

חנון מלך עזה

חנון (ידוע לעיתים גם כחנו) היה מלך עזה שהשתתף במרד המס נגד תגלת פלאסר השלישי.

חנון, הצטרף לקואליציה האנטי אשורית שכללה את ממלכת ישראל, מצרים העתיקה, ארם דמשק, ושבטים ערבים. מלך אשור תגלת פלאסר השלישי יצא בראש נגד חנון. הוא עבר בדרך בממלכת יהודה ושעבד אותה אל אשור. לאחר מכן ככל הנראה בגלל תבוסות צבאיות נמלט חנון מעזה אל מצרים. תגלת פלאסר עלה על עזה ובזז אותה. לאחר מכן יצא למערכה על מצרים שתוצאותיה אינן ברורות.

יום בשורה

יום בְּשׂוֹרָה הוא שיר עברי מאת רחל המשוררת, שנכתב ב-1927 ונכלל בספר שיריה הראשון, "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר מתייחס לסיפור בספר מלכים ב', פרק ז' על אודות ארבעה מצורעים שבישרו לעיר שומרון על סיומו המפתיע של המצור של צבא ארם דמשק על העיר, שגרם לרעב כבד.

בשירהּ מצהירה המשוררת כי תסרב לשמוע בשורת גאולה אם זו לא תגיע מאיש טהור; כלומר רק מי שמעשיו טהורים ראוי לגאול את העם, לא "מצורע" – מי שמנודה מהחברה עקב מעשיו.

ממלכת ישראל המאוחדת

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כמאה שנה, משנת 1030 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

התשובה לשאלה האם נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו נתונה במחלוקת בין ארכאולוגים.

מרד המס נגד תגלת פלאסר השלישי

מרד המס נגד תגלת פלאסר השלישי היה מרד של מספר מדינות נגד האימפריה האשורית החדשה בגלל עול המיסים וחוסר העצמאות של המדינות. לאחר שפרץ המרד, יצא תיגלת פלאסר השלישי למסע לדיכוי המרד, ולהענשת המדינות המורדות. הדבר נזכר הן בתנ"ך והן בכתבים האשוריים של תיגלת פלאסר, דוגמת הכתובת שנמצאה בכלח. מבין המדינות המורדות ממלכת ישראל.

סמסי מלכת הערבים

סמסי הייתה מלכת שבטי ערבים שמרדו בתגלת פלאסר השלישי מלך אשור.

בשנת 733 לפנה"ס הצטרפה סמסי למרד המס נגד תגלת פלאסר השלישי יחד עם ממלכת ישראל, מצרים העתיקה, וארם דמשק. תגלת פלאסר הגיב במהירות. הוא הביס את חנון מלך עזה, כבש את ארם דמשק והרג את מלכה רצין, והביס את פקח בן רמליהו מלך ישראל והמליך את הושע בן אלה במקומו. לאחר מכן פנה להכריע את סמסי. צבאם נפגש במדבר והקרב הסתיים בניצחון אשורי מוחץ. על פי עדויות האשורים 1,100 לוחמים ערבים נהרגו בקרב, ואוצרותיה האישיים של סמסי נפלו בשבי. היא עצמה נמלטה מן המערכה אל העיר בזו. האשורים הטילו מצור על העיר, וכאשר חייליה של סמסי רעבו ללחם נאלצה סמסי להיכנע. העלתה מנחה לתגלת פלאסר והסכימה לקבל נציב אשורי בארצה.

עמרי

עָמְרִי מלך על ממלכת ישראל בשנים 882 עד 878 לפנה"ס כעוצר ומ-878 עד 871 לפנה"ס כמלך ישראל. עמרי הוא אביו של אחאב מלך ישראל.

פקח בן רמליהו

פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ הוא דמות מקראית, מלך על ממלכת ישראל בשנים 735 עד 732 לפנה"ס.

רצין מלך ארם-דמשק

רצין היה האחרון במלכי ארם-דמשק, ושלט בשנים 750-730 לפנה"ס בקירוב.

שמו מופיע כ-"רא-קי-א-זו" ברשימת מעלי מס לתגלת פלאסר השלישי מלך אשור (734 לפנה"ס).

בשל רצח זכריהו, האחרון למלכי בית יהוא, ובמלחמת האזרחים שפרצה בעקבותיו, נחלשה ממלכת ישראל ונפתח פתח לרצין למרוד. כך החזירה לעצמה ארם-דמשק את עמדתה החשובה כמרכז פוליטי. לאחר מכן ניצל רצין את העובדה שתגלת פלאסר היה טרוד והצטרף אל פקח, מלך ישראל, בברית אנטי-אשורית. משסירב אחז מלך יהודה להצטרף למרד, ניסו רצין ופקח לכבוש את ירושלים ולהמליך במקומו את בן טבאל כמלך אנטי-אשורי. אחז, שחשש לכסאו, שיחד את תגלת פלאסר בכסף ובזהב כדי שיתקוף את ארם וישראל, ואכן האשורים עלו על דמשק (732 לפנה"ס), כבשוה, הרגו את רצין, הגלו רבים מנתיניו וסיפחו את ארצו לממלכת אשור.

שלמנאסר הרביעי

שלמנאסר הרביעי היה מלך אשור בתקופת האימפריה האשורית החדשה הוא מלך בין השנים 773-783 לפנה"ס.

שלמנאסר היה בנו ויורשו של המלך אדד-ניררי השלישי, מעט מאד ידוע על תקופת מלכותו. על פי הקאנון האפונימי של אשור הוא הוביל מספר מסעות מלחמה כנגד אוררטו ממלכה מצפון לאשור. בשנת 773 יצא למסע מלחמה כנגד ארם דמשק. מסע מלחמה זה הוא שאיפשר לירבעם השני מלך ממלכת ישראל להשתחרר מעולה של ארם דמשק. שלטונה של אשור נחלש מאז מותו של אבי סבו שלמנאסר השלישי ותקופת שלטונו המשיכה מגמה זו. שלטונו הוגבל על ידי השפעתם החזקה של נכבדים חשובים ובמיוחד מפקד הצבא האשורי שמשי-אילו.

את שלמנאסר הרביעי, ירש אחיו אשור-דן השלישי.

תקופת בית ראשון

תקופת בית ראשון היא התקופה בהיסטוריה של עם ישראל, על פי המסורת, שהחלה עם תקופת המלכים ונסתיימה בחורבן מקדש שלמה על ידי נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס. בתקופת זו נכללת גם תקופת מלכות שאול ודוד, שקדמה לבניית בית המקדש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.