ארכיון

למושג ארכיון שלושה מובנים:

  1. החומר הארכיוני הראוי לשמירה לצמיתות;
  2. המוסד הרוכש חומר ארכיוני, שומר אותו ומעמיד אותו לשימוש;
  3. משכן החומר הארכיוני[1].

מקור המילה אַרְכִיּוֹן הוא ביוונית, שבה הייתה משמעותה ביתו של האַרכוֹן – בו היו מתורגמים ונשמרים מסמכים שנמצאו באחריותו. שורש המילה ארכיון ביוונית הוא "ארכה" (ἀρχή), שפירושה ראשיתי, קדום, פרימרי (כמו במילה ארכאולוגיה). במגילת אסתר נמצא הערך "גנזי המלך" ומכאן שבעברית משתמשים גם במלה "גנזך" במובן של ארכיון.

לארכיונים יש ארגון בינלאומי - ICA-INTERNATIONAL COUNCIL ON ARCHIVES[2] (המועצה הבינלאומית לארכיונאות) שחברים בו מלבד ארכיונים לאומיים, ואיגודי ארכיונים, ארכיונים של מוסדות, עסקים, ארגונים וכיוצא בזה.

סוגי ארכיונים

Archivo de Indias 002
ארכיון הממשל הספרדי באמריקה הלטינית ARCHIVO GENERAL DE INDIAS
Weizmann Archives Building in Rehovot
בניין גנזך ויצמן במכון ויצמן ברחובות

מבחינים בין שני סוגים של ארכיונים:

  • ארכיון מנהלי - ארכיון המקבל חומר ארכיוני מהארגון אליו הוא שייך. הוא פועל במסגרת הארגון. כדי להשלים את החומר הארכיוני המתקבל מהארגון אוסף ארכיון זה השלמות הנמצאות במקום אחר.
  • ארכיון תיעודי - הוא ארכיון שאוסף חומר ארכיוני הקשור לעניין כלשהו. כגון ארכיון יד ושם האוסף חומר ארכיוני הקשור לשואה.

יש ארכיונים שמתמחים בסוג מסוים של חומר ארכיוני. לדוגמה, הפונותיקה הלאומית היא ארכיון של הקלטות מוזיקה. באופן דומה, סינמטקים הם ארכיונים לסרטי קולנוע, גם באינטרנט ישנם ארכיונים, אלו הם אתרים השומרים גרסאות ישנות של אתרי אינטרנט, וניתן לחפש בהם לפי שם אתר ותאריך.

תולדות

ארכיונים קיימים מאז ימי קדם, מקובל שהארכיון העתיק ביותר הוא חוקי חמורבי החקוקים על מצבתו שנמצאת במוזיאון הלובר. בעקבות היונים הלכו גם הרומאים והקימו ארכיונים - ARCHIVUM. גם במקורות היהודיים יש איזכור לארכיון, לדוגמה בספר ירמיהו, פרק ל"ב, פסוקים י"א-י"ד: "ואקח, את-ספר המקנה, את-החתום המצוה והחוקים, ואת-הגלוי. יב ואתן את-הספר המקנה, אל-ברוך בן-נרייה בן-מחסיה, לעיני חנמאל דודי, ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה--לעיני, כל-היהודים, היושבים, בחצר המטרה.  יג ואצווה, את-ברוך, לעיניהם, לאמור.  יד כה-אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, לקוח את-הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה, 'ונתתם, בכלי-חרש--למען יעמדו, ימים רבים."

במשך אלפי שנים שימשו הארכיונים אך ורק את מוסדות השלטון, בין אם היה זה שלטון מרכזי של מדינה, שלטון של עיר או של מוסדות דת, בעיקר של מוסדות הכנסייה הקתולית. בימי הביניים נוצרו גם ארכיונים של משפחות אצולה ומראשית העת החדשה נוצרו גם ארכיונים של עסקים. כל הארכיונים האלו היו סגורים לקהל ופתוחים אך ורק לבעליהם.

השינוי המרכזי בתפקיד הארכיונים הגיע עם המהפכה הצרפתית ב-1789, שבעקבותיה בוטלו המעמדות. ב-25 ביוני 1794[3] נחקק בצרפת חוק הארכיונים המודרני הראשון, שקבע שהארכיון של הממשלה יהיה פתוח לקהל. חקיקת חוק זה הייתה ראשיתה של התקופה המודרנית בניהול הארכיונים. בעקבות הצרפתים התחילו שאר מדינות אירופה לפתוח את הארכיונים שלהם לקהל האזרחים. עובדה זו הפכה את הארכיונים כמקור למחקר מדעי.

ציון דרך חשוב בניהול הארכיונים היה ב-1898 עם צאת ספרם המונומנטלי של שלושת ההולנדים  Muller Feith and Fruin - "מדריך לארגון ורישום ארכיונים". הם אלו שקבעו את הכלל הבסיסי בארכיונאות - "עקרון המוצא", כלל שתקף גם היום וביתר שאת בארגון, סידור ורישום של חומר ארכיוני דיגיטלי.

התפתחות נוספת בניהול הארכיונים חלה בראשית המאה העשרים שאז התברר לארכיונאים שעל מנת לאפשר שימוש ראוי ואמין בחומר הארכיוני השמור בארכיונים עליהם להיות מעורבים בתהליך יצירת החומר הארכיוני. כך נוצר מקצוע משני בארכיונאות – ניהול רשומות.

הארגון הבסיסי של הארכיון הוא בהתאם לגוף יוצר[1] החומר. כל יוצר חומר ארכיוני הוא חטיבה[1] בארכיון. זו יכולה להיות חטיבה של חומר ארכיוני מינהלי, זה יכול להיות אוסף כשלשהוא וזה יכול להיות ארכיון של בן-אדם או של משפחה. לדוגמה: ארכיון השופט חיים כהן בגנזך המדינה.

ארכיונים בישראל

עם הארכיונים בישראל נמנים:

ענף שירותי גניזה

בעידן המודרני בישראל חלה התפתחות עם החלטתה של ממשלת ישראל להפריט את תחום שירותי הגניזה. החלטה זו התקבלה ביולי 1994 לאחר בחינה מדוקדקת בדבר האפשרות להעביר את החומר הארכיוני של משרדי הממשלה ויחידות הסמך גם לחברות גניזה פרטיות. בעקבות ההחלטה הוקמו חברות גניזה, או "מגנזות תעשייתיות", אשר שומרות ניירת ומסמכים אשר לא נמצא מקומם בארכיון הלאומי וכן חומרים של חברות פרטיות ואישים פרטיים אשר מצאו לנכון להעביר את החומר לניהול מקצועי בארכיב חיצוני. המגנזות התעשייתיות או חברות הגניזה בישראל הן זרוע ביצוע ארוכה לצורך בדיקת איכות וסטנדרטיזציה של שמירת חומר היסטורי ולאומי וכן חומר מסחרי ופרטי. כיום קיימות מספר חברות גניזה בשוק הפרטי.

ראו גם

לקריאה נוספת 

  • Manual for the arrangement and description of archives: drawn up by direction of the Netherlands Association of Archivists / by S. Muller, J.A. Feith and R. Fruin ; translation of the second edition by Arthur H. Leavitt ; with new introductions by Peter Horsman ... [et al.].Chicago, IL : Society of American Archivists, c2003

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ועדת המינוח, מילון למונחי הארכיונאות, האיגוד הארכיוני בישראל, 1993
  2. ^ ראו ICA בוויקיפדיה באנגלית
  3. ^ ביין, אלכס, האנציקלופדיה העברית
ARKive

ARKive (בתרגום חופשי: ארקיב) היא יוזמה עולמית שמטרתה היא "קידום שימור המינים המאוימים בעולם, באמצעות כוחם של דימויי חיות בר", הפרויקט הוא יוזמה של Wildscreen, שהוא ארגון צדקה רשמי בבריטניה. והדרך שבה הארגון מיישם היא באמצעות איתור ואוספים של סרטים, תצלומים והקלטות שמע של מינים בעולם לתוך ארכיון דיגיטלי מרכזי. כמו כן, העדיפות הנוכחית של הארגון היא השלמת הפרופילים האודיו-ויזואליים עבור 17,000 מינים הנמצאים ברשימה האדומה של IUCN.

ל-ARKive שותפות עם ארגוני שימור מובילים, ביניהם: חיי ציפור בינלאומי (BirdLife International), שימור בינלאומי (Conservation International), האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN), מרכז הניטור העולמי לשימור האומות המאוחדות ורבים אחרים.

Google Earth השיקה עבור ARKive שני קמפיינים, האחד הוא על מינים בסכנת הכחדה, והשני הוא על מינים במפרץ מקסיקו. הראשון מביניהם הושק באפריל, 2008 על ידי המנהל של Wildscreen, דייוויד אטנבורו.

האתר נבחר לאתר השנה של סאנדיי טיימס ב-2005. ב-2010 זכה האתר בפרס ובי.

Encyclopedia Metallum

ארכיון המטאל Encyclopedia Metallum הוא אתר אינטרנט, אנציקלופדיה ומאגר נתונים מבוסס תוכן גולשים בנושא מטאל. החלק העיקרי של האתר הוא רשימה של למעלה מ-90,000 להקות מטאל מכל העולם. האתר נחשב לאחד ממאגרי המידע המובילים בנושא מטאל ומשמש כמקור מידע נפוץ בתחום זה, כולל בוויקיפדיה באנגלית.

האתר הוקם ב-17 ביולי 2002 על ידי שני קנדים. הוא מבוסס על תוכן גולשים המעדכנים ומוסיפים להקות ודיסקוגרפיה. כדי למנוע ספאם והשחתות קיים מנגנון בקרה על האתר והתרומה מוגבלת למשתמשים רשומים בלבד. האתר כולל רשימת להקות ממוינת לפי מפתחות שונים כמו ז'אנר, ארץ מוצא ועוד. כרטיס המידע על כל להקה כולל שם, ארץ מוצא, סוגה, דיסקוגרפיה, רשימת חברים ועוד. באתר רשומות 90,000 להקות מטאל מרחבי העולם. בנוסף מפורסמות באתר ביקורות על אלבומי מטאל שונים. לאתר עמוד פייסבוק ולו כ-100,000 עוקבים.

נכון למרץ 2014, האתר מדורג 10,601 בדירוג האתרים העולמי אלקסה.

Wayback Machine

Wayback Machine היא ארכיון דיגיטלי עצום של ה-World Wide Web אשר נוצר על ידי ארכיון האינטרנט, ארגון אמריקני ללא כוונת רווח הממוקם בסן פרנסיסקו שבקליפורניה.

האתר מספק למשתמשים בו אפשרות לצפות בהעתקים ישנים של דפי אינטרנט. בין השנים 1996 עד 2015 נשמרו בארכיון מעל ל-427 מיליארד דפי אינטרנט.

התוכנות של הארכיון סורקות כל העת את ה-World Wide Web ומאחסנות בארכיון כל העת דפי אינטרנט שונים הנגישים לציבור, הכוללים בתוכם גם קובצי גרפיקה. דפי אינטרנט שנסרקו בעבר נסרקים שוב כל מספר שבועות או חודשים, ובארכיון נשמרות גרסאות עדכניות שלהם רק אם חל שינוי כלשהו בתוכנם. מטרת הארכיון היא לשמר תוכן רב שהיה נעלם בלעדיו לצמיתות בכל פעם שאתרים משתנים או נסגרים.

על מנת לצפות בגרסאות ישנות לדפי אינטרנט השמורים בארכיון המשתמשים באתר מזינים כתובת URL והאתר יציג רשימת תאריכים בהם נשמרו העתקים לאותו דף האינטרנט.

האתר מכיל גם דפי האינטרנט רבים אותם גולשי אינטרנט שונים בחרו לשמור בארכיון. בעמוד הראשי של אתר הארכיון ניתן להקליד את שם של דף אינטרנט, והאתר יבצע מעתה ואילך שמירה לדף זה כל מספר שבועות או כל מספר חודשים במידה שחל שינוי כלשהו בתוכן.

הארכיון הוקם ב-1996 על ידי ברוסטר קייל וברוס גיליאט, וכיום הוא מתוחזק על ידי חברת אלכסה.

אנימה (הנפשה)

אַנִימֶה (ביפנית: アニメ להאזנה (מידע • עזרה)) הוא שם כללי המקובל מחוץ ליפן לאנימציה שמקורה ביפן ומאפייניה ניתנים לזיהוי כאנימציה יפנית אותנטית. ביפן עצמה המילה "אנימה" היא שם לכל אנימציה, ללא התייחסות לארץ המוצא.

אנימה במובן הצר היא סדרה או סרט אשר נוצרו בשימוש של טכניקות אנימציה דו-ממדית או תלת-ממדית בסגנון ייחודי של איורים בעלי מאפיינים פיזיים ברורים לדמויות (מאנגה). סגנון זה מתאפיין בעיניים גדולות במיוחד, אף ופה קטנים ושיער מעוצב באופן קיצוני וצבעוני, אם כי אמנים מסוימים שומרים על מאפיינים יותר ריאליסטיים. הפצות אנימה מבוססות לרוב על מאנגה, ולרוב הן ייבוא של מאנגות לאנימציה חיה. עם זאת, לעיתים קרובות האנימות אינן נאמנות באופן מלא לעלילה המקורית.

ב-1917 נוצרה לראשונה אנימציה באופן מסחרי ביפן, והייצור של אנימה יפנית עלה בהתמדה מאז. הסגנון האמנותי האופייני של האנימה התפתח במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 עם השפעה ניכרת מיצירותיו של אמן המאנגה אוסאמו טזוקה. סרטי וסדרות האנימה מופצים ברחבי העולם באולמות הקולנוע, בערוצי הטלוויזיה, ודרך האינטרנט. סרטי וסדרות האנימה מסווגים לז'אנרים רבים המכוונים לקהלי יעד רחבים וגדולים.

נכון ל-2019 תעשיית האנימה ביפן מורכבת מ-430 אולפני הפקה, כאשר אולפני ההפקה המרכזיים הם סטודיו ג'יבלי, גאינאקס, וטואי אנימציה. אף על פי שמספר סרטי האנימה מהווים רק חלק קטן מכמות סרטי הקולנוע שמופקים מדי שנה ביפן, רוב המכירות של תקליטורי DVD ו-Blu-ray עם סרטים יפנים מקוריים ברחבי העולם הם סרטי אנימה. בנוסף לכך, סרטי וסדרות האנימה זכו להצלחה בינלאומית לאחר שהחלו להיות מופקים תכנים עם דיבוב לאנגלית ולשפות אחרות ברחבי העולם. נכון ל-2016 סדרות האנימה היפניות היוו כ-60% מסך סדרות הטלוויזיה המצוירות שמופקות ברחבי העולם.בישראל אנימה מזוהה בעיקר עם סדרות ילדים (קודומו) עקב יבוא של עשרות סדרות אנימה יפניות המיועדות בעיקר לקהל הצעיר במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 אשר נערכו באופן ניכר מהמקור ושודרו בתוספת דיבוב לעברית. חלק מהסדרות הללו הפכו עם השנים לקלאסיקות בקרב ישראלים. סדרות אנימה במגוון רחב יותר של ז'אנרים צברו פופולריות הולכת וגוברת בישראל במהלך העשור הראשון והשני של המאה ה-21, במיוחד הודות לטכנולוגיית הסטרימינג באינטרנט, כאשר סדרות אנימה רבות המיועדות לצופים מבוגרים שודרו לבסוף גם בטלוויזיה בישראל ללא כל עריכה וללא דיבוב לעברית.

אנציקלופדיה לנשים יהודיות

אנציקלופדיה לנשים יהודיות, ובשמה המלא "נשים יהודיות: אנציקלופדיה היסטורית מקיפה" (Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia) היא אנציקלופדיה מקוונת בשפה האנגלית העוסקת בנשים יהודיות. היא זמינה כחלק מאתר האינטרנט של "ארכיון הנשים היהודיות" ("Jewish Women's Archive").

באנציקלופדיה מופיעים כ-2,000 ערכים, אליהם ניתן להוסיף קישורים, הערות ולהציע תוכן חדש לכתיבה. עורכיה בחרו נשים יהודיות מתקופת התנ"ך ועד לעולם המודרני. מופיעים גם מספר ערכים של מנהיגים גברים שבפועלם השפיעו על מעמדן של נשים במגזרים שונים בקהילות היהודיות.

ארכיון האינטרנט

ארכיון האינטרנט (באנגלית: Internet Archive) הוא ארכיון דיגיטלי ללא כוונות רווח כשמטרתו המוצהרת היא "גישה אוניברסלית לכלל הידע". הארכיון מספק אחסון קבוע וגישה ציבורית חופשית לאוספים של חומרים דיגיטליים, כולל אתרי אינטרנט, מוזיקה ותמונות נעות. נכון לחודש אוקטובר 2012, גודל אוסף הארכיון הגיע לכמות של 10 פטה-בייט. בנוסף לארכיון עצמו, הארגון הוא אקטיביסטי, הדוגל באינטרנט חופשי ופתוח.

ארכיון האינטרנט מאפשר לציבור להעלות ולהוריד חומר דיגיטלי מאשכול הנתונים, אך עיקר הנתונים נאספים אוטומטית על ידי סורקי האינטרנט הפועלים כמה שיותר כדי לשמר מהאינטרנט הציבורי ככל האפשר. ארכיון האתר, ה-Wayback Machine (אנגלית: מכונת זמן), מכילה יותר מ-415 מיליארד תיעודים של דפי אינטרנט. הארכיון הוא גם אחד מפרויקטי דיגיטציית ספרים הגדולים בעולם.

הארכיון נוסד בשנת 1996 על ידי ברוסטר קאהל והוא למעשה ארגון ללא כוונות רווח. תקציב האתר השנתי הוא 10 מיליון דולר, המגיעים ממגוון מקורות: הכנסות משירותי זחלן הרשת של הארכיון, מגוון שותפויות, מענקים ותרומות. המשרדים הראשיים של הארכיון ממוקמים בסן פרנסיסקו שבקליפורניה, שם עובדים 30 מועסקים מתוך כלל ה-200. לארכיון יש שלושה מרכזי נתונים בשלוש ערים קליפורניות: סן פרנסיסקו, רדווד סיטי וריצ'מונד. כדי למנוע איבוד מידע בעקבות אסון טבע גדול, נשמרים העתקים של חלקים מהארכיון גם במקומות מרוחקים יותר, בהם הביבליותיקה אלכסנדרינה שבמצרים ומתקן נוסף באמסטרדם.

בשנת 2007, הספרייה הדיגיטלית ללא כוונות הרווח הוכרזה רשמית כספרייה על ידי מדינת קליפורניה, הכרה הדרושה לקבלת מימון פדרלי.

ארכיון המדינה

ארכיון מדינת ישראל או בקיצור ארכיון המדינה (עד 2011: גַּנְזַךְ המדינה) הוא הארכיון הממלכתי של מדינת ישראל. באחריות משרד ראש הממשלה. אוספי הארכיון מהווים מקור למחקר ומשמשים את חוקרי תולדות היישוב ומדינת ישראל.

ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג

ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג (באנגלית: Steven Spielberg Jewish Film Archive) הוא מרכז לשימור ומחקר של סרטים תיעודיים העוסקים בהיסטוריה יהודית, באוניברסיטה העברית בירושלים. הארכיון מנוהל בשיתוף בין המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה והארכיון הציוני המרכזי של ההסתדרות הציונית העולמית.

ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית

ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית (באנגלית: The National Film Registry) הוא אוסף הסרטים שנבחרו לשימור בספריית הקונגרס, על ידי המועצה הלאומית לשימור סרטים של ארצות הברית.

ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הוא הארכיון המרכזי של צה"ל ומשרד הביטחון, ומהווה מאגר מידע ייחודי ומרכזי אודות הפעילות הביטחונית צבאית של מדינת ישראל. בארכיון אוצרות שהם נכסי צאן ברזל של ההיסטוריה של מדינת ישראל, על כן, מהווה הארכיון את אחד המרכיבים החשובים ביותר בשמירת הזיכרון הקולקטיבי והמורשת הביטחונית והתרבותית של החברה בישראל. מעבר לנושאים הצבאיים-ביטחוניים מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון מגוון רחב של נושאים שהעסיקו ומעסיקים את החברה בישראל ובהם נושאים אופרטיביים, תורתיים, לוגיסטיים, חינוכיים, הדרכתיים, רפואיים, כלכליים ועוד בכל סוגי המדיה: תיקים, סרטים, קלטות קול, תצלומים, מפות ועוד. הארכיון משמש כמגנזה לצה"ל וכארכיון היסטורי למשרד הביטחון ולצה"ל.

בית לזמר העברי

בית לזמר העברי הוא פרויקט המנוהל על ידי מחלקת המוזיקה של הספרייה הלאומית. הפרויקט מתעד ומשמר כל חומר הקשור לזמר עברי ומציע אותו לציבור הרחב. בפרויקט זה ארכיון הצליל הגדול ביותר בעולם בתחום ההקלטות האתנוגרפיות והמסחריות של מוזיקה יהודית וישראלית. בין החומרים הנמצאים בארכיון ניתן למנות ספרים, פריטי תווים והקלטות אודיו ווידאו, בהן גם הקלטות שהופקו בידי חוקרים ומוזיקאים מראשית המאה ה-20 ואילך, וכן הקלטות נדירות של תחנת הרדיו הציבורית "קול ישראל" בהיקף של רבבות שעות.

חומרי הפרויקט כוללים גם ארכיונים בתחום המוזיקה של מלחינים מרכזיים בתחום המוזיקה היהודית והישראלית, בהם סשה ארגוב, משה וילנסקי, דובי זלצר, נעמי שמר ומרדכי סתר. בפרויקט ישנם למעלה משלושים אלף שעות הקלטה שעברו תהליך דיגיטציה.

על פי הספרייה הלאומית, "מטרת מיזם זה היא הנגשת השפע המוזיקלי של המחלקה לכלל הציבור, תוך חיבור בין חומרים מוקלטים לבין הארכיונים הקיימים בספרייה. ​

הארכיון הציוני המרכזי

הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) הוא הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי. בארכיון הציוני המרכזי שמורים לצמיתות תיקים שנוצרו תוך כדי פעילות של מוסדות אלו ומוסדות המשנה הרבים שנוצרו על ידם. בנוסף, שמורים בארכיון הציוני תיקי ארכיונים של ארגונים ומוסדות היישוב היהודי בראשית דרכו בארץ ישראל.

בארכיון הציוני שמורים יותר מ-1,500 ארכיונים של אישים ממנהיגי ופעילי התנועה הציונית והיישוב. רשימת בעלי הארכיונים כוללת דמויות ידועות בהיסטוריה הציונית המודרנית, כמו: תיאודור הרצל, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, מקס בודנהיימר, הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה, חיים ארלוזורוב ודמויות של עסקנים, אנשי מקצוע ואחרים.

אוספי הארכיון כוללים: תיקים ודברי דפוס, אוסף מפות ותוכניות, אוסף תצלומים, אוסף כרזות וכרוזים, אוסף עיתונים וכתבי עת, ספרים, אוסף סרטי מיקרופילם, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פריטים קוליים.

הבימה

הבימה הוא התיאטרון הלאומי של ישראל. הוא פועל ברציפות, מאז הקמתו הרשמית בשנת 1917, תחילה במוסקבה ואחר כך בארץ ישראל.

משנת 1945 משמש את התיאטרון בית הבימה בתל אביב. התיאטרון חבר ב"איחוד תיאטרוני אירופה".

למעשה, תחילתו של הבימה היא עוד בשנת 1909 בביאליסטוק כאשר העלו נחום צמח וקבוצת שחקנים שנקראו בשם "הבימה" את ההצגה "מוסר נער רע" בעברית.

חרות (עיתון)

חֵרוּת היה שמם של ביטאונים ועיתונים אחדים, שהוציאו לאור אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, חברי אצ"ל ותנועת החרות.

לבנון

לְבָנוֹן או בשמה הרשמי הרפובליקה הלבנונית (בערבית: الجمهوريّة اللبنانيّة, אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (אל)לֻבְּנַאנִיַה; בצרפתית: République libanaise) היא מדינה ערבית במזרח התיכון. המדינה גובלת בישראל בדרום, בסוריה במזרח ובצפון, ובים התיכון במערב. שטחה כ-10,400 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-6.1 מיליון בני אדם (2018) - המשתייכים לדתות ועדות שונות. ההיסטוריה המודרנית שלה רוויית סכסוכים אתניים ומלחמות אזרחים על שליטה, שטח ומשאבים, ומעורבות שכנותיה והמעצמות בנעשה בה, עקב השלטון המרכזי החלש שלא הצליח לאכוף את מרותו על מלוא שטחה. רוב הלבנונים הם בני דת האסלאם (כולל המיעוט הדרוזי שנספר כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית).הארץ נקראת כך, על-שם הר הלבנון, בעל הצבע הלבן, והוא גם שמה המקראי, ושמה של הארץ גם בשפות אחרות, כולל ערבית. בערבית הוא נכתב لُبْنَان ונהגה: לֻבְּנָאן (ערבית ספרותית) או לְבְּנֵין (ערבית סורית). בצרפתית: Le Liban. השפה הרשמית של לבנון היא הערבית, ושפה נוספת שמוכרת בה היא צרפתית.

מרכז המידע לאמנות ישראלית

מרכז המידע לאמנות ישראלית הוא ארכיון ומרכז מידע העוסק בתיעוד האמנות בישראל. המרכז, שהוקם בשנת 1975, ממוקם במוזיאון ישראל, ירושלים.

מרכז המידע לאמנות ישראלית הוקם בשנת 1975 כחלק ממוזיאון ישראל. במשך שנות פעילותו אסף המרכז מידע הקשור לכ-12,800 אמנים ישראלים הכולל תצלומים ותצלומי עבודות, כתבות עיתונות, הזמנות לתערוכות, סרטים ועוד.

במרכז המידע מתועד ומקוטלג חומר רב על אודות אמנים ישראלים ועבודותיהם, החל מן השנים המוקדמות של האמנות הישראלית. המרכז מציע למבקרים מאגר מידע מקיף ובו חומר על אלפי אמנים ואמניות ישראלים - ציירים, פסלים, צלמים, מעצבים, אמני קרמיקה, צורפים, ועוד. בין תיקי האמן שבמרכז נמצאים תיקיהם של אמנים ידועי שם בצד אלה של אמנים בראשית דרכם.

בנוסף, מכיל מרכז המידע כמה אוספים ייחודיים ובהם אוסף תצלומיו של הצלם ישראל צפריר, המכיל כ-10,000 תצלומים של אמנים ויצירות אמנות של אמנים ישראלים; ארכיון גלריה דבל, שנתרם בשנת 2007 למרכז; אוסף הסרטים התיעודיים שיצר פרץ ואן ראלטה; אוסף מעזבונו של גבריאל טלפיר; אוסף תצלומי אמנים ישראלים שיצר הצלם האמריקאי סטנלי בטקין; ארכיון בת-שבע ויצחק כץ, המכיל כתבים שלו וכן מכתבים של ציונה תג'ר, ישראל פלדי ואריה לובין, ארכיון המתעד את פעילותן של נורה ונעמי; אוסף התכתבויות של ברטה אורדנג ועוד.

החל משנת 2010 עובר המרכז תהליך של דיגיטאציה ומסד הנתונים הממוחשבים שלו מכיל מעל 5,000 קטעי עיתונות ומעל 15,000 קישורים לתערוכות. אתר האינטרנט של המרכז מציע מידע דו-לשוני (עברית ואנגלית) על כ-5,800 אמנים ישראלים.

ספרית פועלים

סִפרִיַּת פועלים הייתה הוצאת הספרים של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. נוסדה באוקטובר 1939 בקיבוץ מרחביה.

ההוצאה הוקמה מתוך תפיסה אידאולוגית שגרסה כי כך ניתן יהיה להשפיע על הציבור, אך כבר בשלב מוקדם החלה ההוצאה להוציא לצד ספרים בעלי פן אידאולוגי שמאלי, גם ספרות יפה (עברית ומתורגמת). מתוך תפיסתה האידאולוגית של ההוצאה, מחירם של הספרים היה זול על מנת שכל אדם יוכל לקנותם.

המשוררים אברהם שלונסקי ולאה גולדברג היו בין העורכים הראשונים של ההוצאה. המשורר נתן יונתן כיהן כעורך בהוצאה במשך 27 שנים (1971–1997).

מהקמתה ועד שנת 1999 הוציאה ההוצאה כ-3,400 ספרים. ארכיון "ספרית פועלים" כולל עותקים מכל ספרי ההוצאה. הארכיון נמצא בבית ההוצאה, וכן בארכיון המרכזי של השומר הצעיר, ארכיון יד יערי בגבעת חביבה.

בשנת 2001 התמזגה הוצאת ספרית פועלים עם הוצאת הקיבוץ המאוחד. מנכ"ל שתי ההוצאות והעורך הראשי שלהן עד 2018 היה פרופסור עוזי שביט. היום עומדת בראש ההוצאה המאוחדת נגה אלבלך.

בשנת 2011 נפתחה תחת הוצאת הקיבוץ המאוחד סדרת סיפורת חדשה בשם "ספריית פועלים סיפורת", המנציחה את ההוצאה הוותיקה. במסגרת הסדרה יוצאים כותרים מתורגמים מאנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית ועוד, מאת מיטב הסופרים העכשוויים. עורכי הסדרה הם הסופרים נגה אלבלך ואברם קנטור.

פרויקט גוטנברג

פרויקט גוטנברג (באנגלית: Project Gutenberg; בראשי תיבות: PG) הוא מיזם ליצירת ספרייה ממוחשבת (ארכיון דיגיטלי) חופשית באינטרנט, של ספרים ופרסומים שונים מתוך הקלאסיקה האנגלית והעולמית. הטקסטים (לעיתים מכונים גם e-texts) במיזם הם מסוג הפריטים הנחשבים כשייכים לנחלת הכלל או רשות הרבים (public domain), משמע, יצירות אשר אינן מוגנות על ידי זכויות יוצרים, שתוקפן של זכויות היוצרים פג, או שהתקבל אישור המחבר להכללתן במיזם.

המיזם החל בשנת 1971 על ידי פרופסור מייקל הארט (Michael Hart). הוא נקרא על שם ממציא מהפכת הדפוס במאה ה-15, יוהאן גוטנברג. בשנת 2018 המיזם הכיל כ-57,000 כותרים.

למיזם זה קיים מיזם מקביל בשפה העברית, הנקרא "פרויקט בן-יהודה".

פרויקט מקביל נוסף הוא "פרויקט רונברג" לספרות של המדינות הנורדיות.

קובץ בקרה משולב

קובץ בקרה משולב (בגרמנית: Gemeinsame Normdatei) או בראשי תיבות GND הוא קובץ בקרה בינלאומי המשמש לארגון שמות אישים, מילות מפתח וגופים משותפים מתוך קטלוגים. הוא משמש בעיקר עבור תיעוד בספריות ויותר ויותר גם על ידי ארכיון ומוזיאונים. קובץ זה יוסד ומנוהל על ידי הספרייה הלאומית של גרמניה (בגרמנית: Deutsche Nationalbibliothek; בראשי תיבות DNB) בשיתוף פעולה עם מספר רשתות ספריות אזוריות באירופה דוברת הגרמנית ועם שותפים אחרים. בקובץ נעשה שימוש ברישיון Creative Commons Zero (או CC0).מפרטו של ה-GND מספק היררכיה של ישויות ראשיות ותתי-סיווגים, שהוא שימושי במיון ספרים בספריות, ויכולת גישה לזיהוי חד-משמעי של אלמנטים בודדים. הוא כולל בנוסף אונטולוגיה המיועדת לייצוג ידע ברשת סמנטית, הזמינה בפורמט RDF.קובץ הבקרה המשולב פורסם לציבור הרחב באפריל 2012, ומשלב את תוכנם של קובצי בקרה אלו, שהשימוש בהם נפסק:

קובץ בקרה שמי (Personennamendatei או בקיצור PND)

קובץ בקרה לגופים משותפים (Gemeinsame Körperschaftsdatei או בראשי תיבות GKD)

קובץ בקרה למילות מפתח (Schlagwortnormdatei או בראשי תיבות SWD)

קובץ כותר אחיד של ארכיון המוזיקה הגרמני (Einheitssachtitel-Datei des Deutschen Musikarchivs, או בקיצור DMA-EST)בזמן השקתו (החל מ-5 באפריל 2012), כלל המאגר של GND 9,493,860 קבצים, כולל 2,650,000 שמות אישים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.