ארך

אוּרוּכּ או ארך, בשומרית: UNUG URU (URUUNUG), וביוונית עתיקה: Ορχόη או Ωρύγεια), הייתה עיר עתיקה בשומר, ששכנה כ-300 ק"מ דרומה מהעיר בגדאד של ימינו, בין בבל לאור. היא הייתה אחת מהערים העתיקות והחשובות ביותר בשומר.

המקום שבו נמצאים שרידי העיר נקרא היום בערבית "וַרְכּא" (وركاء), וממוקם כ-30 ק"מ מזרחה מסמאווה, במחוז אל-מות'נא שבעיראק.

משערים שהשם המודרני עיראק נגזר מהשם אורוכ.

גילגמש האגדי היה מלכה של אורוכ, ולפי ספר בראשית, פרק י', פסוק י', העיר ארך הייתה מראשית ממלכתו של נמרוד בארץ שנער.

InannaTemple Ruins
שרידי מקדש האלה איננה בארך
Bull Warka Louvre AO8218
חלק מפסל שור מאורוכ, בערך 3,000 לפנה"ס
Uruk3000BCE
טביעת חותם גליל מאורוכ המתאר בעלי חיים מפלצתיים
UrukPlate3000BCE
לוח אורוכ, 3,000 לפנה"ס

היסטוריה של העיר

לפי רשימת המלכים השומרית, אורוכ נוסדה על ידי אנמרכר, באפוס עלילות גילגמש, גילגמש הוא אשר בונה את החומה סביב העיר, בכתב יתדות בארך, נמצא כי בעיר מלך אדם בשם ארך ובנה בה מקדשים[1].

לוגלזגיסי כבש את כל הערים השומריות ואיחד אותן תחת שלטונו. ממנו כבש את שומר, סרגון מאכד.

העיר סבלה קשות במאבקם של השומרים עם העילמים עד לשנת 2004 לפנה"ס. זכרונות מעימות זה באו לידי ביטוי בעלילות גילגמש.

ארך ידעה עליות וירידות רבות באלפי השנים בהם עמדה על תילה. עם מפלת הממלכה הסלאוקית והכיבוש הפרתי הלכה ודעכה. ב-300 לספירה נותרו בה תושבים מעטים, ועד 700 לספירה ננטשה לגמרי. ייתכן שגורם עיקרי בחורבנה הוא שינוי במסלולו של נהר הפרת.

התפתחות הציוויליזציה

במשך "תקופת אורוכ" (בערך 4,000 עד 3,100 לפנה"ס), אורוכ עברה מספר שלבים של התפתחות, החל ממה שמכונה "תקופת אורוכ המוקדמת" עד ל"תקופת אורוכ המאוחרת" (המאה ה-34 עד המאה ה-32 לפנה"ס).

בתקופה זו צמח סגנון החיים העירוני במסופוטמיה. אורוכ נחשבת לאחת הערים הראשונות בעולם עם אוכלוסייה צפופה, והיא מסמלת את המעבר ממגורים בכפר חקלאי קטן למגורים במרכז עירוני גדול. בשיאה התגוררו באורוכ, ככל הנראה, בין-50,000 ל-80,000 תושבים, שהתגוררו ב-6 ק"מ רבועים מבוצרים, והיא הייתה העיר הגדולה ביותר בעולם באותה תקופה. לשם השוואה, ערים אחרות באותה תקופה היו בגודל של כעשירית ק"מ רבוע.

בתקופת אורוכ המאוחרת צמח בה בהדרגתיות כתב היתדות, והיא הפכה למרכז אזורי למסחר, לאומנות ולכתיבה, ואפשר למצוא בה קדרות נרחבת ואת הלוחות הכתובים העתיקים ביותר הידועים היום.

העיר נכבשה על ידי חמורבי שהרחיב את תחום שלטונה של בבל מהמפרץ הפרסי בדרום ועד מארי ואשור בצפון. לאחר עליית שמשו-אילונה בנו של חמורבי לשלטון פרץ כנגדו מרד שתחילתו בלרסה ולאחר מכן התפשט ל-26 ערים נוספות ביניהן ארך, אור, איסין ועוד. במסגרת מלחמתו של שמשן-אילונה במרד הוא הרס את חומותיה של ארך. המאבקים והמרידות השונות נוצלו על ידי עילם. כותורנחונתא הראשון (Kuturnahunte I) מלך עילם, ניצל את ההזדמנות ותקף את העיר ארך שהייתה חסרת חומות. הם שדדו את פסלה של האלה איננה. פסל זה הוחזר לעיר על ידי אשורבניפל מלך אשור 1,100 שנים לאחר מכן.

העיר קיימה התיישבויות ששימשו שלוחות שלה במעלה הפרת, דוגמה לכך היא ההתיישבות חבובה כבירה, בצפון סוריה של היום במרחק של 1,300 ק"מ שנבנתה ב-3500 לפנה"ס

האתר הארכאולוגי

מיקומה של אורוכ התגלה ב-1849. החפירה המשמעותית הראשונה במקום הייתה של קבוצה גרמנית לפני מלחמת העולם הראשונה. הקבוצה חזרה ב-1928 והמשיכה לחפור עד 1939, ולאחר מכן חזרה ב-1954, ומאז החפירות במקום שיטתיות.

חפירות אלו חשפו שכבות שונות של העיר. השכבה המאוחרת ביותר היא ככל הנראה מתקופת אורוכ המאוחרת (3,200-3,000 לפנה"ס), ובנויה על מבנים מתקופות קדומות יותר. כמו כן החפירות חשפו מסמכים שומריים עתיקים, ואוצר גדול של לוחות מהתקופה הסלאוקית.

לקריאה נוספת

  • A. Leo Oppenheim, Ancient Mesopotamia: Portrait of a Dead Civilization.
  • Liverani, Mario. Uruk: The First City. London: Equinox Publishing, 2006.
  • Kuhrt, Amélie. The Ancient Near East. London: Routledge, 1995.
  • Charvát, Petr. Mesopotamia Before History. London, Routledge, 2002.
  • Rothman, Mitchell S. Uruk, Mesopotamia & Its Neighbors. Santa Fe: School of American

Research Press, 2001.

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31748&st=&pgnum=33
2 באוקטובר

2 באוקטובר הוא היום ה-275 בשנה (276 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 90 ימים.

אדוארד הראשון, מלך אנגליה

אדוארד הראשון לבית פלנטג'נט (באנגלית: Edward I‏; 17 ביוני 1239 - 7 ביולי 1307), מלך אנגליה בשנים 1272-1307. קידם את מוסדות השלטון באנגליה והרחיב את שטחה. אדוארד כבש את ויילס וסיפח אותה לממלכה, וחיזק את שלטון אנגליה בסקוטלנד. אדוארד ידוע גם כמי שבתקופת שלטונו גורשו היהודים משטחי בריטניה.

אור (עיר)

אוּר (בשומרית: אור=עיר, באכדית אוּרוּ או אור) הייתה עיר מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה, שהייתה ממוקמת ליד שפכי הנהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי, וליד ארידו. בשל נסיגת הים, שרידי העיר עכשיו נמצאים רחוק מהים, בעיראק, דרומית לחידקל, על גדתו הימנית ונקראת תל אל־מוקיאר, ליד העיר נסארייה מדרום לבגדאד.

השרידים של הזיגוראת, שעדיין עומד ברובו וממוקמים על יד התל, בולטים באזור. הזיגוראת הוא מקדש לננה, אל הירח במיתולוגיה השומרית, והוא מורכב משני שלבים הבנויים מלבנים: בשלב התחתון הלבנים מחוברות יחד בביטומן, ובשלב העליון בטיח. יש המזהים את הזיגוראת עם מגדל בבל המקראי. בשנת 1927 הארכאולוג סר לנרד וולי ביצע חפירות בעיר ושיער כי ייתכן שאור היא למעשה אור כשדים, אך קביעתו זו שנויה במחלוקת.

אשורולוגיה

אשורולוגיה היא תחום מחקר העוסק בהיסטוריה, ארכאולוגיה ולשונות מסופוטמיה העתיקה (עיראק של ימינו), והתרבויות הקרובות לה שהשתמשו בכתב יתדות.

שם ענף המחקר נלקח מהשם אשור, שבחפירות הארכאולוגיות בתחומי הממלכה האשורית (כנינוה, כלח ודור שרוכין) התגלו הלוחות הראשונים של כתב היתדות.

התחום עצמו נרחב יותר, ואינו מוגבל רק לתרבות האשורית, אלא גם לתרבויות נוספות שכתבו בכתב היתדות כגון: שומר, אכד, ובבל. בנוסף תחום האשורולוגיה כולל גם תרבויות שלא השתמשו בכתב היתדות, אך היו במגע הדוק עם מספוטמיה, כגון עילם וארם.

לוחות חרס רבים מאוד בכתב יתדות שהתגלו, מהווים מקור חשוב ביותר לחקר התקופה.

ערי האזור הראשונות (שהן גם ערי העולם הראשונות), כגון: אור, ארך, לגש ועוד, הן בעלות ערך ארכאולוגי שלא יסולא בפז להבנת ולימוד התפתחות וגידול הערים בעולם.

האשורולוגיה היא מקצוע המצריך מן האשורולוג ידע טוב במספר שפות, כגון אכדית ושומרית, בנוסף לחתית, עברית מקראית, עילמית, ארמית ואוגריתית למטרות השוואה, כמו גם יכולת לקלוט את מורכבותן של שיטות כתיב שונות, לרוב בעלות מאות ואף אלפי סימנים ואותיות.

בית יתומים

בית יתומים הוא מוסד שמטרתו דאגה לילדים חסרי הורים: ילדים יתומים, או כאלה שאף אחד מהוריהם או קרוביהם אינו מסוגל לטפל בהם.

יצירות אמנות שונות מתארות את הווי החיים בבתי היתומים, בהן הספרים "אוליבר טוויסט" ו"אבא ארך רגליים", המחזמר "אנני" וכן סדרת הטלוויזיה הארגנטינאית "קטנטנות".

בדרך כלל מוצגים בתי היתומים באור שלילי וכמקום קשה לילדים החוסים בו.

גילגמש

גילגמש (במקור בילגמש 𒄑𒉈𒂵𒈩) היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכהּ החמישי של העיר ארך. לפי "עלילות גילגמש", הוא היה אל למחצה.

האלף ה-4 לפנה"ס

האלף ה-4 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 4,000 לפנה"ס עד סוף שנת 3,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-40 לפנה"ס עד סוף המאה ה-31 לפנה"ס).

חדפיים

חַדַּפִּיִּים (שם מדעי: Soricidae) היא משפחה בסדרת אוכלי חרקים של מחלקת היונקים. משפחה זו היא הגדולה ביותר בסדרת אוכלי החרקים, ובה 20 סוגים וכ-360 מינים, וייחודה בכך שהפרטים בה הם הקטנים ביותר בסדרה ובמחלקת היונקים בכלל. המין הקטן ביותר במשפחה, החדף הזעיר, מגיע לגודל של 5 ס"מ ולמשקל של שני גרם בלבד.

חוזה העצמאות הצרפתי-סורי

חוזה העצמאות הצרפתי-סורי (1936) היה הסכם בין צרפת לרפובליקה של סוריה לפיו סוריה תזכה לעצמאות הדרגתית, בתמורה לחוזה שיבטיח את האינטרסים הצרפתיים בסוריה ולמעשה את המשך הנוכחות וההשפעה הצרפתית באזור.

במסגרת ההסכם, הסכימה צרפת לצרף לסוריה את המדינה העלאווית.

המשא ומתן לפני חתימת החוזה ארך 6 חודשים, ממרץ ועד לספטמבר 1936. הממשלה הסורית אמנם אישרה וחתמה על ההסכם, אך הפרלמנט הצרפתי מעולם לא אישר אותה. היה זה ההסכם הראשון שנחתם בין צרפת לתנועה הלאומנית בסוריה.

טכנאי

טכנאי הוא אדם בעל הכשרה להפעלה, להתקנה, לכוונון ולתיקון של מכשור טכנולוגי. עבודת הטכנאים מתייחסת להיבטים פרקטיים, פרטניים ועכשוויים של התחום שבו הם עוסקים ולמידת מקצועם אינה דורשת, על פי רוב, ידע קודם (לא דורשת, למשל, שליטה במתמטיקה). זאת בניגוד לעבודת המהנדסים שעוסקת בפיתוח ושכלול התחום, ועשויה לכלול מציאת דרכים להורדת התלות של הצרכן בטכנאים או בהקלת עבודתם של הטכנאים.

מקצוע הטכנאות על התמחויותיו השונות אופייני לעידן טכנולוגי, בו נדרשת הכשרה מאוד מיוחדת להפעלת מכשירים בתחום מסוים. כך, למשל, ההתפתחות בענף המחשבים הורידה את התלות של הצרכן בקלדניות (שהיו נוהגות לעבור קורס הקלדה עיוורת) ובעובדי דפוס והגדילה את התלות בטכנאי מחשבים. באותו אופן, השכלול במעליות פטר את הלקוח מנערי המעליות שעברו הכשרה בתפעולן.

לעיתים, על מנת להגדיר מבחינה מנהלית את מקצועו של אדם, מקובל להגדירו כ"טכנאי" בלי קשר לטיב הכשרתו. רמות ההכשרה שונות לעיתים ממדינה למדינה. בגרמניה חלק ניכר מן הטכנאים נדרשים להחזיק בתעודת דיפלום גרמנית; בברית המועצות מסלול ההכשרה של טכנאים ארך כחמש שנים.

י"ג מידות

שלש עשרה מידות הרחמים, הידועות בכינוי י"ג מידות, הן, לפי היהדות, מידותיו הרחומות שבהן מתאפיין ה'.

לב אמיץ

לב אמיץ (באנגלית: Braveheart) הוא סרט קולנוע אמריקאי אפי שיצא לאקרנים בשנת 1995. מל גיבסון ביים וגם כיכב כגיבורו של הסרט, ויליאם וולאס, לוחם סקוטי בן המאה ה-13, מגיבוריה הלאומיים של סקוטלנד, שהוביל את הסקוטים במלחמת העצמאות הראשונה של סקוטלנד נגד אדוארד הראשון, מלך אנגליה. בנוסף מככבים בסרט גם סופי מרסו, פטריק מקגוהן וקתרין מק'קורמק. סיפור הסרט מבוסס על הפואמה "The Actes and Deidis of the Illustre and Vallyeant Campioun Schir William Wallace" מאת הארי העיוור ועובד לתסריט מאת רנדל וולאס.

הסרט זכה להצלחה ביקורתית וקופתית גדולה בארצות הברית ומחוצה לה, עם הכנסות של 210.4 מיליון דולר. בנוסף להצלחתו הקופתית, היה הסרט מועמד ל-10 פרסי אוסקר בשנת 1995, שמתוכם זכה בחמישה, כולל הפרס לבימוי ולסרט הטוב ביותר.

לגש (עיר)

לַגַש הייתה עיר מדינה קדומה בשומר ומאוחר יותר בבבל אשר שכנה בעמק הפרת, על גדת החידקל, בדרום מסופוטמיה. לגש (היום תל אל חיבה) ממוקמת צפונית לחיבור הנהרות הפרת והחידקל מזרחית לארך בסמוך לתעלת מים עתיקה. לגש הייתה מהערים העתיקות ביותר של שומר.

לגש נחשבת לאחת מערי המדינה המרכזיות באזור, יחד עם אור, כיש וניפור. באלף ה-3 לפני הספירה

לגש נחפרה בין השנים 1877-1901 על ידי ארנסט דה סרזק, שכיהן כקונסול צרפת באזור. בחפירות בעיר נתגלו עשרות אלפי לוחות כתב בעיקר תעודות כלכליות, רשומות המפרטות את שיטת השלטון ואופן החיים בעיר. באתר זה הנחשפה לראשונה התרבות השומרית.

במאה ה-26 לפנה"ס, לגש הפכה לגורם מדיני חשוב באזור והגיעה לשיאה בימי אאנאתום (2500 לפנ"ס לערך). המלך האחרון היה אורוקָגינה. התעצמותה של אֲרֳך, הביא לירידת כוחה של לגש. בתקופת ממלכת אכד (המאות ה 24 - 22 לפנה"ס) איבדה העיר את עצמאותה. לאחר נפילת אכד העיר התאוששה. זו התקופה של המלך גודֳאָה. העיר איבדה סופית את עצמאותה בימי השושלת השלישית של אור במאות ה-22 - 21 לפנה"ס. בין הגורמים לירידת כוחה של לגש היה תהליך המלחת הקרקע. בתעודות הכלכליות באה לידי ביטוי התופעה בירידה הדרגתית ביבולים תוך מעבר מגידול חיטה לשעורה.

סמור ארך-זנב

סמור ארך-זנב (שם מדעי: Mustela frenata) הוא מין של סמור החי מדרום קנדה, לאורך אמריקה הצפונית בארצות הברית ומקסיקו ולאורך אמריקה המרכזית ועד לצפונה של אמריקה הדרומית במגוון מקומות חיות. קרוי כך עקב זנבו הארוך והעבה. הוא התפתח כדי ללכוד מכרסמים קטנים במחילות שבערבות הפתוחות.

הוא אחד הגדולים שבמיני הסמוריים: אורכו 300–350 מ"מ ומשקלו 90–360 גרם. הפרווה חומה מלמעלה ולבנה צהבהבה מלמטה. הדבר הבולט בו הוא זנבו הארוך בעל הקצה השחור. הנקבות קטנות מעט מהזכרים. מבנה גופו ואורח חייו מזכיר מאוד את ההרמין.

הסמור חי במגוון בתי חיות אבל במיוחד בערבות עשב שופעות בהם מתחבאים מיני מכרסמים רבים שהם טרפו העיקרי. הוא צייד אכזרי שנושך בעזרת שיניים ארוכות את טרפו בעורף ואז לוקח אותו למאורתו כדי לאכול. הוא יצוד גם ארנבות, עופות, זוחלים ודוחיים.

עידן קרח

עידני קרח הן תקופות בהיסטוריית כדור הארץ שבהן האטמוספירה התקררה באופן משמעותי ואזורים נרחבים התכסו בים קפוא או בקרחוני ענק.

כדור הארץ קיים כ-4.5 מיליארד שנים. במהלך תקופה זו חווה כדור הארץ מספר עידני קרח, כל אחד מהם ארך עשרות או מאות מיליוני שנים. סך כל השנים מסתכמות בכ-15 עד 20 אחוזים מהיסטוריית הכדור. שכבת הקרח כיסתה ככל הנראה כ-10 עד 30 אחוזים מכלל פני כדור הארץ.

בדרך כלל מכוון המונח עידן הקרח לעידן-הקרח האחרון , שהסתיים, לפי הערכה, לפני כ-10,000 שנה.

עשתר

עִשְתָּר או אִשְתָר היא המקבילה האכדית לאִינַנַ השומרית ועשתורת השמית-מערבית. אלת הפריון, האהבה והמין. אַנֻנִתְ, אַסְטַרְטֵ, אַטַרְסַמַיִןְ ונִנַ, כולם שמות נרדפים.

שורשיה אינם ברורים, אך כנראה היא גלגול מאוחר של איננ. המיתולוגיה המסופוטמית מיחסת לה גנאלוגיה סבוכה וסותרת: אחת מוצגת כבת סין (אל הירח) ואחות שַמַש, ופעמים אחרות כבת (או אשת) אַנוּ, ולפעמים אף כבת אנליל.

שמה המקורי שומרי,[דרוש מקור] אך השתנה לאורך השנים, בעיקר תחת השפעת השפה האכדית.

התיעוד הקדום ביותר לסגידת איננ הוא בעיר המדינה השומרית ארך, שם קיבלה לראשונה את קשרה לתמרים, בשרים, צמר ותבואה.

קישרה לתבואה גם הביא לקישורה לגשמים, סערה וברקים, בדומה לאנו. ומכאן כנראה גם הקונוטציה הצבאית, עניין שהביא לעילויה בקרב התרבות האשורית המיליטנטית.

המנונים ומזמורים רבים נכתבו בשמה, וניכרת פרדוקסליות רבה באופיה. אופי שמחד גיסא רגוע וטבעי ומאידך גיסא, צבאי ואלים.

חזות אחרת של האלה קשורה לגרמי השמיים, במיוחד הכוכב ונוס, ואף שם אחת היבשות שעל הכוכב הוא "טֵרַה עישתר".

המרכזים החשובים לסגידתה הם אֵאַנַ (בית אנ) בארך; אֵמַכְ (הבית הכביר) בבבל ואֵמַשְמַשְ (בית המנחות) בנינוה. כמו כן, הייתה האלה לאלת הזנות, וכנראה שבטקסים מסוימים לסגידתה התקיימו יחסי מין דמויי "הנישואים הקדושים".

על חותמות ומונומנטים מופיעה האלה פעמים רבות עם קשת וחצים, וכתר על ראשה. סמלה הוא כוכב בן שמונה חרוטים, ונמצאו פסלים רבים המציגים את האלה במערומיה, בעוד ידיה מחובקות מנגד לחזהּ, או אוחזות בתינוק.

רשימת המלכים השומרית

רשימת המלכים השומרית הוא כתב יד עתיק שנכתב במקורו בשומרית, המונה את מלכי שומר משושלות שומריות ושכנות, שנות המלוכה שלהם, ומקומה של מלכותם ה"רשמית". היו שהצביעו על דמיון בין רשימה זו לבין רשימות הדורות הקדומים בספר בראשית (מאדם עד נח ומנח עד אברהם), כאשר בשתי הרשימות ישנה ירידה הדרגתית בשנות חייהם של האישים המנויים בהן, משנות חיים ארוכות מאוד בממדים מיתיים בתחילת הרשימה, עד לסדרי גודל הדומים יותר למציאות שאנו מכירים בסופה.

במהלך תקופת הברונזה, הלכה והפכה הרשימה לכלי פוליטי בידי גורמים שונים. הגרסה הסופית והיחידה המוכרת לנו, מתקופת הברונזה התיכונה, נועדה לאשש את טענות מלכי שושלת איסין להגמוניה על לרסה וערי מדינה שכנות בדרום מסופוטמיה.

שומר

ארץ שוּמֶר השתרעה על רובו של אזור הנמצא בדרום מסופוטמיה אשר בדרום עיראק המודרנית. לדעת החוקרים, התרבות השומרית היא אחת התרבויות הראשונות בתולדות האנושות. לפי ההנחה המקובלת, ראשיתה של תרבות זו בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. שומר הייתה מחולקת בין ערי-מדינה שנלחמו באופן תדיר זו עם זו.

לתרבות זו מיוחסות כל ההתחלות של ציוויליזציה מתקדמת שעתידות היו לשמש כבסיס לתרבות המערב: המצאת הגלגל, כתב היתדות, מדע, בתי משפט ועוד. תרבות זאת זוהתה לראשונה בשנת 1869 על ידי הצרפתי ז'יל אופרט שחקר לוחות בכתב יתדות. הוא קרא לתרבות שומר.

שלום וסטפליה

שלום וסטפליה, הידוע גם כהסכמי מינסטר ואוסנבריק, הוא כינויה של סדרת ההסכמים שהביאו לסיום מלחמת שלושים השנה ומלחמת שמונים השנים ואשר הכירו "רשמית" בפרובינציות המאוחדות של ארצות השפלה ובקונפדרציה השווייצרית. הסכמי וסטפליה נחתמו ב-24 באוקטובר 1648, בנוכחות פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, יתר הנסיכים הגרמניים, צרפת ושוודיה.

הסכם השלום הספרדי-הולנדי, שסיים את מלחמת שמונים השנה שהתחוללה בין שתי המדינות, נחתם ב-30 בינואר 1648, ואילו הסכם הפירנאים, אשר הביא לסיום מעשי האיבה בין ספרד וצרפת, נחתם אחת-עשרה שנים אחר כך, לאחר ניצחון הצרפתים בקרב החוליות (דונקירק).

תוצאות הסכמי וסטפליה היו רחבות היקף. בין היתר, ארצות השפלה הצפוניות הפרוטסטנטיות זכו לעצמאות מספרד, צעד שסיים את מלחמת שמונים השנה, ואילו פומרניה, ויסמר וברמן-ורדן הועברו לשליטה שוודית. כוחה של האימפריה הרומית הקדושה דעך, ושליטי הנסיכויות הגרמניות הורשו לקבוע את הדת השלטת באדמותיהם. שלום וסטפליה אף העניק הכרה חוקית לקלוויניזם.

בעקבות ההסכמים, זכו שלוש ישויות מדיניות - שוודיה, ארצות השפלה וצרפת - למעמד של מעצמות מן הדרג הראשון. עם זאת, מעמדה של שוודיה כמעצמה לא ארך זמן רב.

עבור חוקרי מדע המדינה, מסמלים הסכמי וסטפליה אבן דרך משמעותית בהתפתחות המדינה הריבונית, זאת משום שבהסכמים, לראשונה בהיסטוריה, אושרה זכותה של כל מדינה לקבוע את צביונה הדתי. כמו כן, אושר השוויון הפורמלי בין המדינות השונות, וכך בוטלה הנאמנות הווסאלית של המדינות החלשות למדינה החזקה על פי שיטת הפאודליזם. מכאן, להסכמים מיוחסת השפעה על היווצרות המערכת המודרנית של מדינות הלאום, ועל התפתחות הלאומיות באירופה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.