אריק וייס

אריק וייס (נולד ב-10 בנובמבר 1978) הוא עיתונאי וכתב של "המגזין" ושל חדשות 13 בערוץ 13.

אריק וייס
Arik Waiss
אריק וייס
לידה 10 בנובמבר 1978 (בן 40)
מדינה ישראל ישראל
עיסוק עיתונאי, כתב תחקירים
מעסיק חדשות עשר, ערוץ עשר
סוג כתב כתב תחקירים
קישורים חיצוניים
פייסבוק arikwaisse

ביוגרפיה

וייס החל את דרכו העיתונאית בשנות ה-90 ככתב תרבות במקומון הירושלמי "כל העיר". לאחר מספר שנים עבר לעיתון "מעריב", תחילה ככתב במוסף היומי, ובהמשך התמקד בעיקר בתחקירים עבור מוסף "סופשבוע" של העיתון. בין הסיפורים הבולטים שחשף: קשריו של המיליארדר האוסטרי מרטין שלאף עם השטאזי[1]; מחדל המודיעין שהביא לחטיפת גלעד שליט[2]; שיתוף הפעולה ההדוק של בכיר חמאס סלאח שחאדה עם השב"כ.[3]

בשנת 2009 עזב את "מעריב" לטובת התוכנית "עובדה" בערוץ 2. שנה לאחר מכן החל לעבוד בערוץ 10 כחבר מערכת "המגזין" בהנחיית אושרת קוטלר, שם חשף שורה של פרשיות, בהן:

וייס מגיש לעיתים את התוכנית חמש עם רפי רשף בהיעדרו של רשף ואת התוכנית היום שהיה, וכן הגיש לעיתים את התוכנית הצינור בהיעדרו של המנחה גיא לרר. הוא הגיש גם יחד עם עמיתו ינון מילס את המגזין בהיעדרה של אושרת קוטלר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הצצה לעולם העסקים של המיליארדר המסתורי מרטין שלאף, מעריב, 2009
  2. ^ חשיפה: מידע על חטיפה מתוכננת לא הועבר לשטח, מעריב, 2008
  3. ^ חוקר השב"כ מיכה קובי חושף - כף הפעלנו את היעד מספר אחד בחמאס, מעריב, 2008
  4. ^ מי השתלט על נכסיו של האוליגרך הנעלם אלכסיי זכרנקו? נענע 10, 2010
  5. ^ קופת הרב: מכספים עד שרצים בחסידות ברסלב, נענע 10, 2013
  6. ^ תחקיר: כך מכרה המדינה בזול את משאבי הטבע, נענע 10, 2013
איחוד הצלה

איחוד הצלה היא עמותה של חובשים, פרמדיקים ורופאים מרחבי ישראל כגוף התנדבותי המאגד כונני רפואת חירום, למתן שירותי עזרה ראשונה. חלק מן המתנדבים פועלים ככונני חירום, וחלקם בפעילות הלוגיסטית והמבצעית של הארגון. נשיא הארגון ומייסדו הוא אלי ביר.

בני אבני

בני אבני (נולד ב-26 בספטמבר 1970) הוא שחקן וטייס ישראלי. מוכר כדמותו של דניאל וייסמן בסדרה "החברים של נאור".

האינטרנט של הדברים

האינטרנט של הדברים (באנגלית: Internet of Things, או בקיצור IoT; המונח שנקבע על ידי האקדמיה ללשון העברית: מִרְשֶׁתֶת הַדְּבָרִים), הוא רשת של חפצים פיזיים, או "דברים", המשובצים באלקטרוניקה, תוכנה וחיישנים המאפשרים תקשורת מתקדמת בין החפצים ויכולות איסוף והחלפת מידע. רשת זו צפויה להוביל לאוטומציה בתחומים רבים. האינטרנט של הדברים כולל בין השאר את תחומי "הבית החכם" ו"העיר החכמה".

אף שהיכולת של מכשירים לתקשר ביניהם הייתה קיימת גם קודם, בעשור השני של המאה ה-21 החלה התפתחות מהירה של "האינטרנט של הדברים", כתוצאה מהשתלבות של מספר טכנולוגיות רלוונטיות, כגון האינטרנט, אינטרנט אלחוטי, מחשוב ענן, מערכות משובצות מחשב ומערכות מיקרו אלקטרו-מכניות. גורם נוסף, שתרם להתפתחותה של התפישה היא הקישוריות הזולה והתפתחות רשתות הסלולר, עם כניסת הדור הרביעי (4G) מבוסס טכנולוגיית ה-LTE.

על פי הערכות חברת המחקר "גרטנר" משנת 2014, בסוף שנת 2020 מספר ההתקנים המחוברים בעולם יגיע לכ-26 מיליארד. על פי תאגיד הייעוץ "מקינזי", שווי השוק הגלובלי של תחום האינטרנט של הדברים צפוי לצמוח ל-620 מיליארד דולר עד שנת 2025. חברת סיסקו צופה שוק של 14 טריליון דולרים ב-2020 בתחום זה.

החדשות 13

החדשות 13 (בעבר חדשות 10, בין 2003 ל-31 באוקטובר 2017 וחדשות עשר, בין ה-1 בנובמבר 2017 ועד ה-15 בינואר 2019), הוא שם המותג של חברת חדשות 10 בע"מ המפיקה את תוכניות החדשות והאקטואליה של ערוץ 13. נוסף על כך, החברה מספקת מהדורות חדשות רדיופוניות אשר משודרות בתחנות הרדיו האזורי מדי שעה, מהשעה 6 בבוקר ועד חצות, וכן מבזקי וידאו לטלפונים הסלולריים.

רם לנדס היה מקים החברה והמנכ"ל הראשון שלה. מנכ"ל חדשות עשר באמצע העשור השני של המאה ה-21 הוא גולן יוכפז.

ב-1 בנובמבר 2017, שונה שם המותג מ"חדשות 10" ל"חדשות עשר" בעקבות מיתוג מחדש של ערוץ 10 בו שידר, עקב פיצול ערוץ 2, המעבר לאפיק 14 והחלטת הרשות השנייה למחיקת המותגים, עקב היותם בבעלותה. ב-16 בינואר 2019, השתנה שם המותג של "חדשות עשר" פעם נוספת ל"החדשות 13", זאת עקב מיזוג רשת וערוץ עשר והפיכת החברה להיות מפיקת החדשות של ערוץ 13, בו שידוריה מועברים.

הטלוויזיה החינוכית הישראלית

הטלוויזיה החינוכית הישראלית, המוכרת גם בשם המקוצר "הטלוויזיה החינוכית" ובמותג "חינוכית", הייתה תחנת טלוויזיה ציבורית ובכלל הראשונה שפעלה בישראל החל משנת 1966. במקור נועד הערוץ ללמד ילדים ובני נוער נושאים שונים, אולם שנים לאחר הקמתו, החל הערוץ לשדר גם תכנים להעשרת מבוגרים. התחנה הייתה מזוהה גם בתור ערוץ 23 (על אף שתכניה שודרו בעבר גם בערוץ 2, בערוץ הראשון, בכאן 11 ובערוץ עשר).

מתחם הטלוויזיה החינוכית שוכן ברחוב קלאוזנר 14 ברמת אביב, בצמוד למרכז לטכנולוגיה חינוכית, קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ולאוניברסיטת תל אביב.

בעשור השני של המאה ה-21, הטלוויזיה החינוכית הפיקה מספר רב של תוכניות בשלל נושאים שונים לקבוצות גילאים שונות, שהעיקרית בהן היא ילדים ובני נוער, והם הופצו הן בערוצי הטלוויזיה, באתר האינטרנט של החינוכית ובפלטפורמות אינטרנטיות נוספות.

חוק השידור הציבורי הישראלי קובע כי החינוכית תיסגר כ-15 חודשים לאחר העלייה לשידור של התאגיד, ושידורי הטלוויזיה הסתיימו ב-14 באוגוסט 2018. החוק הורה על הפעלת ערוץ "כאן חינוכית" במסגרת התאגיד כתחליף לשידורי הטח"י, באפיק שהוקצה לה - 23, ותכניו מיועדים לילדים ולנוער. בכך נסתם הגולל על שידורי החינוכית לאחר שהצעת החוק של חבר הכנסת יוסי יונה לביטול סגירת החינוכית נדחתה במליאת הכנסת ללא דיון.

היום שהיה

היום שהיה היא תוכנית אקטואליה יומית המשודרת בערוץ 13, כשלפני כן החלה בערוץ עשר בחודש יוני 2003. התוכנית משובצת בסוף שעות הפריים-טיים (בדרך כלל, החל מ-23:00, כאשר מדי פעם אירועי ספורט מביאים להקדמה או עיכוב קל של שידורה), מועברת בשידור חי ומוגשת בידי טל ברמן.

החל מיומה הראשון של התוכנית ועד למיזוג רשת וערוץ עשר ב-16 בינואר 2019, המגיש הקבוע שלה היה איש הרדיו והתקשורת גיא זהר, כשבימי חמישי הוחלף בידי אריק וייס או חן ליברמן.

המובלעת הסורית

המובלעת הסורית היא שטח שכבש צה"ל מידי סוריה במלחמת יום הכיפורים והחזיק בו עד למימוש הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה, כשמונה חודשים לאחר תום המלחמה. השטח, למעשה מבלט ולא מובלעת, היה מול צפון הגולן, רוחבו היה כעשרים קילומטרים, ושטחו כ-400 קמ"ר. הוא כלל כפרים סוריים רבים, תילי געש וגם את שיא החרמון. חוד המובלעת היה במרחק של כארבעים קילומטרים מדמשק. המובלעת השתרעה מבית ג'ן בצפון, דרך תל שמס (כקילומטר ממערב לסעסע), ועד לתל מרעי (כחמישה קילומטרים מדרום לכאנאכר) ותל אל מל בדרום.

ועדת פיל

ועדת פִּיל (באנגלית: Peel Commission) הייתה ועדת חקירה מלכותית שהוקמה באוגוסט 1936 על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת במטרה לחקור את הסיבות למרד הערבי הגדול בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי, ולהמליץ על צעדים לעתיד. יושב ראש הוועדה היה לורד ויליאם רוברט פיל, הרוזן הראשון לבית פיל (1st Earl Peel). את הוועדה מינה ויליאם אורמסבי-גור, שר המושבות בממשלתו של נוויל צ'מברליין.

כל העיר

כל העיר הוא מקומון ירושלמי שראה אור לראשונה ב-1979. המקומון היה הראשון מרשת שוקן, שהייתה לרשת המקומונים הראשונה בישראל.

מבצע על כנפי נשרים

מבצע על כנפי נשרים הוא השם שניתן למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים וכן מבצע ביאת המשיח. במבצע השתתפו מטוסי אל על ואלסקה איירליינס. עלו בו כ־50,000 עולים, רובם המוחלט מתימן.

מחלת אלצהיימר

מחלת אלצהיימר (באנגלית: Alzheimer's disease) היא מחלה קשה ומתקדמת של מערכת העצבים המרכזית, הנפוצה בייחוד (אך לא רק) בקרב קשישים. היא מתבטאת בניוון איטי ומתמשך עד למוות של תאי העצב במוח. המחלה תוארה בפעם הראשונה ב-1906 בידי החוקרים הגרמנים אלויס אלצהיימר ואמיל קרפלין. מחלת אלצהיימר בשלב המתקדם תגרום בהכרח למותו של החולה, אם כי בעקיפין.

באופן כללי, מחלת אלצהיימר מתאפיינת בירידה קוגניטיבית. תחילה בולטת בייחוד הפגיעה בזיכרון. עם הזמן נפגעים גם תפקודים עליונים אחרים של המוח, כגון ההתמצאות, יכולת החשיבה והסקת המסקנות. עם התקדמות הניוון המוחי, נפגעת גם הפעילות המוטורית של החולה, וכן נפגעים כושר ההליכה, כושר האכילה והשליטה על הסוגרים. בשלבים המתקדמים, החולה נעשה חסר ישע וזקוק לעזרה בכל פעולותיו. סיבוכים כגון מחלות זיהומיות או פצעי לחץ מביאים לבסוף לידי מותו של החולה במחלת אלצהיימר.

נעשו מאמצים גדולים על מנת להבין את המנגנון הפתופיזיולוגי המורכב העומד בבסיס מחלת אלצהיימר אך הביוכימיה של המחלה עדיין אינה מובנת לחלוטין.

מלחמת ההתשה במובלעת הסורית

מלחמת ההתשה במובלעת הסורית הוא כינוי שניתן לחילופי האש שהתחוללו בשטח הסורי שכוחות צה"ל החזיקו בו בסיום מלחמת יום הכיפורים, בין מועד הפסקת האש ועד לחתימה הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה במאי 1974.

משה הלוי (בלוגר)

משה הלוי (מכונה "הלמו", נולד ב-1970) הוא בלוגר ישראלי.

משפחת זועבי

משפחת זועבי (בערבית: زعبي) היא חמולה ערבית-ישראלית-מוסלמית שמוצאה מעבר הירדן המזרחי, המרוכזת בנצרת ובמספר כפרים בגליל התחתון. רבים מבני החמולה החזיקו בתפקידי מפתח בישראל ובממלכת ירדן.

סלאח שחאדה

סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה (בערבית: صلاح مصطفى محمد شحادة, תעתיק מדויק: צלאח מצטפא מחמד שחאדה; 1953 - 22 ביולי 2002) היה טרוריסט פלסטיני, ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה. הריגתו על ידי צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה, שלוותה בהריגת עוזרו ו-14 אזרחים, בהם 11 ילדים, עוררה ביקורת בקרב אנשי שמאל בישראל.

סתיו שפיר

סתיו שפיר (נולדה ב-17 במאי 1985, כ"ו באייר ה'תשמ"ה) היא יושבת ראש מפלגת התנועה הירוקה וחברת הכנסת מטעמה בסיעת המחנה הדמוקרטי. קודם לכן הייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה ויושבת ראש ועדת השקיפות וכן עיתונאית ופעילה חברתית, ממנהיגות המחאה החברתית בישראל בשנת 2011.

רבי יהושע בן לוי

רבי יהושע בן לוי (בראשי תיבות: ריב"ל, קרוי גם בר ליואי) היה אמורא ארץ-ישראלי בדור הראשון לאמוראים, בראשית המאה השלישית. היה מגדולי הדרשנים וחכמי האגדה. בגמרא מופיעים מאות מאמרים בשמו.

רון ארד

רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון. בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, בלבנון, בין 1995 ל־1997, כנראה ממחלת עור קשה.

רימון (שבועון)

רימון הוא שמו של שבועון שהחל לצאת לאור בישראל בשנת 1956 ביוזמה ובמימון של השב"כ, כשבועון מתחרה לשבועון "העולם הזה", ונסגר כעבור שנה וחצי.

"העולם הזה" היה כלי ביטוי אנטי־ממסדי קיצוני וביקר בחריפות את שלטונו של דוד בן-גוריון ומפלגתו מפא"י. כן תקף השבועון את שירותי הביטחון, שאותם כינה "מנגנון החושך". עורך השבועון, אורי אבנרי, היה בין הראשונים שקראו למתן זכויות לעם הפלסטיני. "העולם הזה" צבר פופולריות רבה בישראל וזכה לתפוצה גבוהה. השבועון היה לצנינים בעיני הממסד של מפא"י באותם הימים, וכונה בפיהם "השבועון המסוים".איסר הראל, הממונה על שירותי הביטחון, חשש כי השבועון מהווה מקור להסתה חתרנית. לכן, החליט לממן בשנת 1956, מתקציב שירותי הביטחון, הוצאה לאור של שבועון מתחרה, בשם "רימון". הראל קיווה ששבועון זה יגרום לנטישת קוראים של "העולם הזה" ונדידתם ל"רימון".

הגיליון הראשון יצא באוגוסט 1956. עורכו הראשי של "רימון" היה הסופר שלמה טנאי, והעורך האחראי היה העיתונאי חזי לופבן. עם הכותבים בשבועון נמנו דוד אבידן, אהד זמורה, יעקב אגמון, מרדכי נאור ואריה אבנרי. השבועון היה בעל נימה סנסציונית, והודפס בצבע - דבר נדיר בעיתונות העברית באותה תקופה. "רימון" נהנה גם ממידע שסיפקו לו שירותי הביטחון. בשבועון נכללו גם התקפות ישירות על "העולם הזה" ועורכו, אורי אבנרי. גם האנציקלופדיה העברית ספגה ביקורת עזה, על שתוכנה מלמד כי לעורכיה זיקה לתנועת החרות. העיתון "חרות", שהתפלמס עם ביקורת זו, ציין ש"רימון" הוא "בטאון הש.ב."שלמה טנאי, עורך "רימון", טען בשיחה עם ראש הממשלה משה שרת ב-4 בספטמבר 1956 שתפוצת העיתון גבוהה מתפוצת "העולם הזה". אך העיתון לא שרד. "רימון" נפל ברמת הכתיבה שלו מ"העולם הזה", ונתפס בציבור כעיתון של הממסד, מה שבאופן אירוני חיזק את "העולם הזה" כעיתון אנטי־ממסדי. בסופו של דבר, תוכניתו של איסר הראל נכשלה, ו"רימון" נסגר באפריל 1958.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.