אריה קרישק

אריה קְרישֶק (נולד ב-29 בספטמבר 1952) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי ועורך ישראלי. שימש כעורך ראשי של "הוצאת כתר".

אריה קרישק

ביוגרפיה

משפחת קרישק הייתה משפחה של סוחרים ומשכילים מהעיר לודז' שבפולין, רובה הושמדה על ידי הנאצים. אחד מדודניו של קרישק הוא הבמאי היהודי-אמריקאי יהודה (ז'אן) ליימן, מי שביים את אחד מהסרטים הארוכים והראשונים בארץ, ב-1935, "לחיים חדשים", שזכה להצלחה עולמית, ובו גם הושר לראשונה "שיר העמק" הנודע של אלתרמן וסמבורסקי.

אריה קרישק גדל והתחנך בחולון ובתל אביב. הוא בוגר המחזור הראשון לדרמה של סמינר הקיבוצים, במגמת בימוי. (בין תלמידיו הנודעים של מחזור זה גם הבמאים עמית גזית וצביקה גודל. והשחקנים - דוד רונא, יוסי זילבר, רות דורון, פנינה וילצ'ר ועוד) עוד טרם גיוסו לצה"ל השתתף בתפקידים קטנים בכמה סרטים, כגון "6:42" של דוד פרלוב, וכתב הפיק וביים סדרת סרטוני וידאו – "הנושא: אלימות", עבור המחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' שלמה גיורא שוהם. היה שותף לכתיבתם והפקתם של סרטים קצרים שזכו בפרסים, "צחוק במלבנים לבנים" ו"עוד משהו". (במאי- יעוד לבנון, בהשתתפות - מיכה לבינסון;)

קרישק הוא מחברם של למעלה מעשרים ספרים, אחדים מהם רבי-מכר, בהם: "עושה שלום", "קבורה בירושלים", "בקו ישר", "קפצונים",(אחד מספרי הנוער הראשונים שעסקו במיניות) "אין נפגעים לכוחותינו", "האיש שבקיר" (על רקע פרשת התאבדותו של שר השיכון אברהם עופר), "האור של אוגירה", "הנאמן", "אזרח העיר", "הקיץ בו חזרנו", "נכתב בחול - סיפורה של חולון" ועוד. כמו כן חקר והוציא לאור ספרים נוספים אודות קורות ערים, כמה ביוגרפיות ועוד.

בראשית שנות ה-80 עמד בראש ההוצאה לאור של "מיל"ת" (מועדון ישראלי לתרבות) מיסודם של "ברטלסמן", "כלל" ו"ידיעות אחרונות" – ניסיון ייחודי להקים רשת מועדוני ספר ותרבות בישראל. חרף ההשקעה העצומה ומאמציה, סגרה מיל"ת את שעריה מקץ כשבע שנים. הוא אף שימש כיועץ לכמה הוצאות ספרים.

קרישק היה משתתף קבוע ובעל טור בעיתונים רבים ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "על המשמר" ועוד). תקופה מסוימת הפעיל אתר, במסגרת חיל האוויר הישראלי, בשם "צו קריאה", בו סקר וביקר ספרים. כמה מסיפוריו הקצרים זכו לשבחים רבים, ואף תורגמו לשפות זרות ושודרו ברדיו, ביניהם "עשן" (בביצוע משה בקר) אחד הסיפורים הראשונים שחשפו את נושא אש כוחותינו, ו"האיסוף" (בביצוע מישה אשרוב), החושף את עולמם של אוספי חללים וחלקי גופות. ספריו "בקו ישר" (עם מרדכי ציפורי) והנובלה "אין נפגעים לכוחותינו" עוסקים במלחמת לבנון הראשונה.

קרישק היה מחבר התסריט ומפיק-שותף לסרט "קשר הדבש", מותחן פוליטי שחזה את עליית המחתרות היהודיות ובבימויו של יעוד לבנון, (הסרט זכה במקום ראשון בתחרות הסרט הקצר בשנת 1977). כמו כן חיבר עוד כמה תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. הוא היה שותף לכתיבת התסריט לסרטו של ריקי שלח "גופה בחולות", המתבסס על פרשת חיסול היסטורית בלח"י ובמרכזה – ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. הוא שימש כיועץ מיוחד בכמה הפקות, וכתב לרדיו. מחזה הרדיו שלו "שריון של צב", סיפורם של ידידים הנלחמים זה בזה ובאחרים, שודר פעמים רבות בהשתתפותם של עזרא דגן ודב רייזר (בימוי: נסים קמחי).

ב-1992 חבר קרישק למוזיקאי והבמאי אלכס כגן להקמת 'האופרה הקאמרית הישראלית' והפיק עמו את "השושנה הלבנה", (על תנועת ההתנגדות להיטלר בתקופת המשטר הנאצי) בשיתוף התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הייתה זו הפקתה הראשונה והאחרונה של האופרה הקאמרית הישראלית.

קרישק נמנה עם הנאשמים בפרשת נמרודי. הוא נמצא אשם בקשירת קשר, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט וקבלת דבר במרמה, ונגזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח[1]. הוא ערער על עונשו, אך ערעורו נדחה. גם המדינה ערערה על קולת העונש, וגם ערעורה נדחה[2]. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הורה על מחיקת רישומו הפלילי של קרישק, במסגרת חגיגות ה-70 למדינה. במאי 2014, עם הינתן פסק הדין במשפטו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, פרסם קרישק מאמר – "יש שופט בתל אביב" (בעיתון "מקור ראשון" ובאתר חדשות מחלקה 1) שעורר הדים רבים, ובו שיבח את השופט דוד רוזן (שהרשיע את קרישק בפרשת נמרודי) והכה על חטא על השתתפותו בפרשת נמרודי ג'. שמו של קרישק אף נזכר בפסק-דינה של הח"כית וסגנית השר נעמי בלומנטל, בתיק מתן השוחד, כמי שניסה לסייע בחשיפת מה שנתפס אז כסחטנותו של נהגה האישי, שהפך עד התביעה המרכזי נגדה. בלומנטל הורשעה ונאלצה לפרוש מהחיים הפוליטיים. ב-2006 היה קרישק יזם ושותף לניסיון לספר את גרסתו של אלחנן טננבוים. נחתם הסכם, ( עם חברת yes) וצולמו שעות ראיון רבות (בדירת המסתור של טננבוים) אך בשל התערבות המוסד ההפקה לא יצאה אל הפועל.

בכתיבתו עסק גם ב"עסק הביש", ברמטכ"ל חיים בר-לב (בר-לב העניק לקרישק סדרה של ראיונות עומק ביוגרפיים) ובפרשת "איראנגייט". באוגוסט 2008, עם מותו של ראש אמ"ן לשעבר, בנימין גיבלי (מי שכונה "הקצין הבכיר" בהתייחסות לעסק הביש), פורסם כי קרישק כתב עבור גיבלי את גרסתו לפרשה, אולם הספר נגנז. קרישק היה בין הבודדים בקרב סופרים ואנשי-רוח שנחלצו להגן על דן בן אמוץ המנוח, לאחר פרסום הביוגרפיה השערורייתית של אמנון דנקנר, והמשיך לעשות כן לאורך שנים.

הוא תרגם מאנגלית את "יום הארבה" מאת נתנאל וסט ואת "מלאכת לילה" מאת אירווין שו. נמנה עם קבוצת הסופרים הישראלים שחיברו בשם עט את עלילותיו של "פטריק קים". ב-2009 ראה אור ספרו "הסוס שלא נגמר" (חייו ועלילותיו של יחיאל מילנר), רומן תיעודי על רקע שואת יהודי רומניה. "עולמו המופלא של גבי אשכר" - ביוגרפיה על חייו ומותו בטרם עת של ד"ר גבריאל אשכר הופיעה ב-2010.(בספר נכלל פרק מיוחד על אסון המסוקים הגדול בשאר-ישוב, אשכר היה גיסו של אחד הטייסים). בראשית 2012 הופיע "קח גפרור בוער", רומן 'אפל' המתאר תסריט קודר ואימתני של מרי אזרחי בישראל. בסתיו 2014 עלה מחזה היחיד שלו "נפילה בשידור חי", בכיכובו של אלכס אנסקי ובבימוי אלכס כגן, על ימי הרדיו האחרונים של שדרן בכיר (הצגה זו הייתה אחת היצירות הדרמטיות הבודדות שהתייחסו למחאה החברתית, עם דגש מיוחד על סיפורו של משה סילמן, שהצית עצמו למוות). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי הארץ, כאשר אנסקי אף מופיע בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז ובניו יורק. בשנת 2017 פרסם (באתר בכיוון הרוח) את "הלילה שלי עם ג'וזפין", סיפור אוטוביוגרפי חושפני על אפיזודה שהייתה לו עם הדיווה המיתולוגית ג'וזפין בייקר.

קרישק היה נשוי למפיקה אסנת לויט, ולזוג נולדו שתי בנות.

באביב 2018 רכש קרישק בית בקצרין ועבר להתגורר ברמת-הגולן. באותה שנה ראה אור המחזה "אויב זמני", דרמה על היפוך תפקידים (רודף ונרדף) בישראל ופלסטין של העתיד הלא-נודע.

ספריו

  • "שריון של צב" (מחזה) (מסדה), 1971
  • "שומר אמונים " (מסדה), 1976
  • "קפצונים" (אורעם), 1978
  • "עושה שלום" (כתר), 1980
  • "האיש שבקיר" (רשפים), 1981
  • "הקיץ בו חזרנו" (רשפים), 1983
  • "בוני הגן" (רשפים), 1983
  • "צואה לבנונית" (פרוזה), 1984
  • "נכתב בחול" (רשפים), 1985
  • "קבורה בירושלים" (מסדה), 1986
  • "אזרח העיר : חייו ופעלו של פנחס אילון" (רשפים), 1989
  • "האור של אוגירה" (רשפים), 1993
  • "מזכרת שבלב" (רשפים), 1995
  • "באר של תקווה" (רשפים), 1996
  • "הגבעה שבלב" (טפר), 1997
  • "בקוו ישר" (ידיעות אחרונות), 1998
  • "אין נפגעים לכוחותינו" (טפר), 2002
  • "האור שבחוף" (טפר), 2007
  • "הסוס שלא נגמר" (טקסטואל), 2009
  • "עולמו המופלא של גבי אשכר" (טפר), 2010
  • "קח גפרור בוער" (טפר), 2012
  • "נפילה בשידור חי" (מחזה) (טפר), 2016
  • "אויב זמני" (מחזה) (טפר), 2018

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ ע"פ 2216/01 מדינת ישראל נ' יעקב נמרודי ואריה קרישק, ניתן ב-13.10.02
    אריה קרישק, יש שופט בתל אביב, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 23 במאי 2014
  2. ^ ע"פ 71840/02 אריה קרישק נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04
29 בספטמבר

29 בספטמבר הוא היום ה-272 בשנה בלוח הגרגוריאני (273 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 93 ימים.

אלכס כגן

אלכס כגן (נולד ב-1944 בברית המועצות), מלחין ובמאי תיאטרון ישראלי. עלה לישראל עם אמו והתחנך בקיבוצים משמר הנגב וגבעת ברנר.

אמנון דנקנר

אמנון דנקנר (5 בפברואר 1946 - 5 באפריל 2013) היה עיתונאי, פובליציסט, סופר ושחקן ישראלי. היה כתב, בעל טור ופרשן בעיתונים "הארץ", "דבר", "חדשות", "מעריב" ו"סופהשבוע", ועורך "מעריב" בשנים 2002–2007.

ביצרון

בִּצָּרוֹן הוא מושב עובדים במישור החוף הדרומי (סמוך לגדרה), ושטחו הוא כ-5,000 דונם. את המושב ייסד גרעין של אסירי ציון מרוסיה בשנת תרצ"ה (1935), ואחד מחבריו נתן לו את שמו מן הפסוק "...שובו לבצרון אסירי התקווה" (זכריה ט', י"ב).

המייסדים היו חברי הכשרת "תל- חי קרים" שהתארגנה ברוסיה ב-1929. חברי ההכשרה עלו לארץ ישראל ב-6 ביוני 1929. בשנת 1935 הגיעו לגן יבנה, עבדו שם בפרדסי המושבה ובאותה עת בנו את הבתים הראשונים של המושב וחפרו באר מים.

בשנת 1935 עלו חברי המושב על אדמתם, שניתנה להם מנחלאות גן-יבנה, על פי ההסכם (כמתואר בספרו של אריה קרישק -"בוני הגן", 1993), כלל השטח 30 נחלות משק, חמישה דונם לכל נחלה. בכל משק היה בית קטן שבו חדר אחד ומטבח. השירותים היו בחצר. בעשור הראשון לקיומם סבלו ממצוקה כלכלית וחברתית קשה.

בשנת 1946 הצטרף אל המושב גרעין של נוטרים משוחררים מהמושבה מזכרת בתיה. את החבורה הוביל אז אריה רוז'נסקי שגם חיבר את השיר "הורה בצרון".

עד מלחמת העצמאות היה ביצרון מוקף כפרים ערבים (ברקה, בשית, קטרה). המושב היה סמוך לקו החזית עם הצבא המצרי אשר הגיע עד לגשר עד הלום, והופצץ על ידי מטוסי חיל האוויר המצרי. נשים וילדים פונו לנס ציונה וראשון לציון. הגברים נשארו להגן על המושב ולנסות להציל את התוצרת החקלאית. ב-1949, בהמלצתו של אברהם הרצפלד התיישבו במקום חיילים משוחררים חברי גרעין "בתלם", ובהמשך הגיעו לביצרון עולים חדשים בעיקר מבולגריה ורומניה והקימו משקי חלב. בשלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 נבנו במקום שכונות הרחבה, מרביתן לבני המושב.

בנימין גיבלי

בנימין גיבלי (1919 - 19 באוגוסט 2008) היה איש צבא (בתפקידו הבכיר ביותר כיהן כראש אמ"ן) ותעשיין, שנודע במעורבותו בפרשות מאיר טוביאנסקי ו"העסק הביש".

גן יבנה

גַּן יַבְנֶה היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל הנמצאת מזרחית לאשדוד. נוסדה כמושבה בשנת 1931 על אדמות שנרכשו על ידי אנשי חברת "אחוזה א' ניו-יורק". הוחלט לקרוא לה כך בשל קרבתה לעיר ההיסטורית יבנה, למרות שהיישוב אינו גובל בה. בעבר, כ-80% משטחיה היו מכוסים בפרדסים ומטעים. בשנת 1950 הוכרזה כמועצה מקומית.

כלל בתי המגורים בגן יבנה (למעט 9 בניינים) הם וילות וקוטג'ים, וליישוב צביון כפרי.

דוד רוזן

דוד רוזן (נולד בשנת 1950) הוא נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות. קודם לכן היה שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב וראש המחלקה המשפטית במשרד נציב קבילות חיילים, בדרגת אלוף-משנה.

הוליווד

הוליווד (באנגלית: Hollywood) היא שכונה בעיר לוס אנג'לס במדינת קליפורניה שבארצות הברית. השכונה ידועה כמרכז תעשיית הקולנוע של ארצות הברית, ועל כן נהוג להשתמש במונח "הוליווד" לתיאור של כלל תעשיית הקולנוע האמריקאית.

הרובע משתרע בין שדרות סנסט לבין דרך מלהולנד, ובין גבעות הוליווד והרי סנטה מוניקה לפארק גריפית'.

זאב רב-נוף

זאב רַב-נוֹף (רובינוב) (11 בפברואר 1926 – 26 במרץ 1979) היה מבקר קולנוע ומוזיקה ובמאי ישראלי. מבקר הקולנוע של "דבר".

חיים איפרגן

חיים איפרגן הוא קצין משטרה ישראלי בדימוס בדרגת תת-ניצב, בתפקידו האחרון כיהן כסגן ראש אגף החקירות והמודיעין.

איפרגן גויס למשטרת ישראל כסוכן סמוי, בהמשך שירותו היה בלש משטרתי וקצין חקירות. ב-1987 נפצע מירי במהלך מרדף אחר שודדי בנק בתל אביב. הוא עוטר בעיטור המופת המשטרתי. שימש ראש מפלג איסוף ביחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית וחמורה ובין הפרשות בהן עסק הייתה פרשת "נמרודי גימל", בה הורשעו יעקב נמרודי ומקורבו הסופר אריה קרישק.שירת כראש זרוע הביטוח הלאומי ביחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית, ראש זרוע המודיעין וכראש מטה ביחידה. ב-2010 מונה לראש היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית וחמורה, ב-2012 לסגן ראש אגף החקירות והמודיעין ושירת בתפקיד עד יולי 2016.

יעוד לבנון

יעוד לבנון (נולד ב-10 באוגוסט 1952) הוא במאי קולנוע, מפיק, תסריטאי ועיתונאי ישראלי. אביו היה ארכיטקט בינלאומי ומצד אימו הוא בעל דרכון צרפתי. לבנון שירת בגלי צה"ל ועבד כעורך בעיתון ידיעות אחרונות.

פרסם גם שני רומנים.

עזרא ינוב

עזרא ינוב (ינקוביץ; נולד ב-1935 ברומניה) הוא איש תקשורת ותיירות ישראלי, פעיל ציבורי, מנהל אתר האינטרנט 'תיירות דרום', עיתונאי, כתב רדיו וצלם עיתונות. פליט השואה ברומניה.

פטריק קים

פטריק קים הוא שמה של סדרת ספרי מתח פופולריים בכריכה רכה, מסוגת ספרות זולה, שנתפרסמו בישראל בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. הספרים יצאו בהוצאת רמדור, תל אביב, ולמחברם ניתן שם העט ברט ויטפורד, כשהמחברים האמיתיים הוצגו, בדרך כלל בשם עט משלהם, כמתרגמי הספר לעברית.

פטריק קים הוא סוכן קוריאני, שני מטרים גובהו, בשירות ה-CIA, שנודע בביצועיו המושלמים בכל התחומים, לרבות במיטה. "ידיו המסוקסות" הפכו למטבע-לשוני בישראל.

יוצרו הוא חוקר הספרות גלעד מורג שחיבר את הספרים הראשונים להזמנת המו"ל, אורי שלגי. מורג כתב את הספרים הראשונים בסדרה בשנות ה-60, כשהיה סטודנט, ושמו מופיע בהם כמתרגם "ג. מור". עד יציאתו לגמלאות, הוא שימש כפרופסור לספרות עברית בארצות הברית וכנשיא איגוד הפרופסורים לעברית.

בסדרה נתפרסמו למעלה מ-120 ספרים. שנכתבו על ידי שורה של סופרים ישראלים, בהם, בנוסף למורג, פנחס דנציגר ("פ. דן"), עמוס אריכא ("ע. דולג"), אריה קרישק ("דן בימור"), שלמה פרנקל, אשר דורי, אריה מקל,איל מגד,אלישע בן מרדכי, אורי בר יוסף ואחרים. כמה מהספרים תורגמו מהסדרה האמריקאית הידועה והוותיקה "ניק קרטר" וגם כאן הסתתרו עשרות מחברים תחת שם עט.

הסדרה זכתה למעמד "קאלט" ומהווה מקור לנוסטלגיה בקרב קוראיה. היו מספר ניסיונות לחדש את הסדרה, אף להפכה לסרט קולנוע (מנחם גולן) - אך הם לא צלחו.

בראשית 2017 העלה תיאטרון החנות מחזה, המבוסס חופשית על ספרי הסדרה, - "Radio Play", בעיבודה של נועה בקר ובבימויו של שחר מרום. ההצגה הפכה להצלחה אדירה וזכתה לשבחים על מקוריותה.

פנחס אילון

פנחס אילון (אפריל 1909 – אוקטובר 1987) היה איש ציבור ישראלי. כיהן כראש העירייה השני של חולון וכיו"ר מרכז השלטון המקומי בישראל.

פרשות נמרודי

פרשת נמרודי הוא כינוי לשלוש פרשיות שהתרחשו בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20, ועיקרן מאבק בין שני העיתונים הגדולים - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אך בספיחיהן נגעו לעניינים של קשרי הון-שלטון.

קשר הדבש

קשר הדבש הוא סרט מתח פוליטי ישראלי שהופק ב-1976 ועורר סערה ציבורית. הסרט נפסל בשעתו להקרנה על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות, אך חלקים ממנו הוקרנו בהמשך. הסרט הגיע למקום הראשון בתחרות הסרט הישראלי הקצר 1977, בקטגוריית סרט עלילתי באורך העולה על 25 דקות.

רוני בראון

רוני בראון (נולד ב-8 בנובמבר 1951) הוא מלחין ומפיק מוזיקלי, מנכ"ל חברת התקליטים "הליקון".

רפי פרידן

רפי פרידן, קצין במשטרת ישראל, שהפך לחוקר פרטי ועמד במרכזן של כמה פרשיות פליליות שהסעירו את מדינת ישראל.

בהיותו בעל משרד חקירות, ניהל עם שותפו, החוקר יעקב צור, מעין "בנק האזנות סתר" שהיה, לדברי חוקרי משטרה, הגדול במדינת ישראל (הוא צותת והקליט, באופן פלילי, עשרות אישים וגופים).

בראשית שנות התשעים נעצרו פרידן וצור במה שכונה לאחר מכן "פרשת נמרודי א'" (או "פרשת האזנות הסתר"), כמי שצותתו, ללא רשות, למערכות העיתונים "ידיעות אחרונות", ו"מעריב", בשליחותם של משה ורדי ושל עופר נמרודי. בתום משפט סנסציוני, נשלחו נמרודי הבן ופרידן למאסר - נמרודי לשמונה חודשים ופרידן לארבע שנים. כן נדון פרידן לשנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות מסוימות ושנה מאסר על תנאי בגין עבירות אחרות. פרידן ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, כשנימוקו העיקרי הוא טענת הגנה מן הצדק, אך ערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

מתוך מעצרו החל פרידן להעביר חומרים לפרקליטות ולמשטרה, ופתח בכך את "פרשת נמרודי ב'", שבמרכזה טענתו של פרידן (שהופרכה בבית המשפט) כי עופר נמרודי הזמין ממנו את רצח נוני מוזס ועמוס שוקן, בעלי "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", בהתאמה. עופר נמרודי נעצר עד תום ההליכים ופרידן הפך, ביחד עם שותפו יגאל תם ועוד כמה קציני משטרה, לעד מדינה.

בעת מתן עדותו של פרידן, הגיע אליו הסופר אריה קרישק, ידידו של איש העסקים יעקב נמרודי, אביו של עופר, ובאמתלה של הכנת ספר על פרידן, ניסה לשאוב ממנו מידע, בכוונה לשבש את משפט הבן. המשטרה עצרה את קרישק ואת נמרודי האב ("פרשת נמרודי ג'") וגם הם הועמדו למשפט והורשעו.

פרידן עצמו השתחרר לאחר ריצוי מלא של עונשו. מקורות במשטרה קשרו אותו גם לפרשיות אחרות - ציתות לראשי ערים וניסיונות סחיטה (בישראל וגם מעבר לים), כמו גם סיוע שהעניק לנשיא פרו הנמלט, אלברטו פוג'ימורי. בראשית נובמבר 2007, נעצר פרידן על ידי המשטרה, ביחד עם החוקר אביב מור, כחשודים בהפעלת האזנות-סתר כנגד השר אביגדור ליברמן ואיש העסקים מיכאיל צ'רנוי. בספטמבר 2010 הוגש נגד פרידן כתב-אישום בפרשה זו, ובעבירות נוספות. בהגנתו, חשף פרידן את עובדת היותו מודיע וסייען של משטרת ישראל. בנובמבר 2011 נגזרו על פרידן ששה חודשי עבודות-שירות וקנס כספי כבד.

שלגי

שַלגִּי (Schalgi), שעד שנות ה-80 נקראה רַמדוֹר, היא הוצאת ספרים ישראלית מיסודו ובבעלותו של אוּרי שַלגי, שבמשך עשרות שנים התמחתה בספרות קלה וכיום מזוהה בעיקר עם פרסומי תשבצים.

לדברי חוקר התרבות אלי אשד זוהי אחת משלוש הוצאות הספרים הפרטיות הוותיקות ביותר הקיימות עד היום (2008).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.