אריה יצחקי

אריה יצחקי (נולד ב-1944) הוא היסטוריון העוסק במלחמות ישראל בעת החדשה.

Aryeh Yitzhaki
אריה יצחקי, 2011

ביוגרפיה

אריה יצחקי נולד בתל אביב בשנת 1944, שירת ביחידה קרבית (קמ"ג) והשתתף בכל מלחמות ישראל בין השנים 1967–1992. ולאחר שירותו בצה"ל למד היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב.

היה חוקר במחלקת היסטוריה במטכ"ל ומנהל ארכיון המחלקה. עוסק במחקר תולדות צה"ל ותולדות ארץ ישראל. פרסם 40 ספרים, עשרות חוברות ודפדפות ומאות מחקרים בנושאי תולדות ארץ ישראל וידיעת ארץ ישראל. הרצה בנושא מורשת קרב והיסטוריה צבאית בבית הספר המרכזי לחינוך של צה"ל, ובקורסי פיקוד (בה"ד 1, קק"ש, קורס טיס) היה העורך הראשי של "מדריך ישראל" במהדורה הראשונה (1978), כתב את פרקי מלחמות ישראל וביטחון ישראל בשלושת כרכי אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל.

בשנים 1972–1976 היה מנהל מחלקת ההדרכה בחברה להגנת הטבע וחבר מזכירות החברה. בשנים 1983–1993 היה חבר הדירקטוריון של רשות הגנים הלאומיים ושימש כסגן יו"ר הדירקטוריון. בשנים 1994–1995 היה ראש אגף הצעירים והנוער במפלגת צומת והקים את תנועת הנוער נצ"ח (נוער ציוני חלוצי).

בשנים 1997–2004 היה מדריך בכיר בקורסי מורי הדרך של משרד התיירות. היה תקופה קצרה מרצה מן החוץ במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 1990–2005 היה מרצה במכון אבשלום. מאז 1970, הוא מדריך טיולים בישראל ובחו"ל ומרצה במכללות ברחבי הארץ.

יצחקי יזם הקמת כמה אנדרטאות ואתרי מורשת קרב ברחבי ישראל. הוא הקים, עם רס"ן דוד אלעזר, בשנת 1968 את עמותת ההורים השכולים של קרבות לטרון, ויחד הניחו את היסוד לאתר ההנצחה הגדול "יד לשריון" בלטרון, תכנן את התצוגה בבית גידי[דרוש מקור] - מוזיאון האצ"ל במנשייה (1984), חמישה פרויקטים עם חניכיו בקורס קציני חינוך של צה"ל: שיפוץ וסימון "דרך בורמה", פריצת וסימון ציר רכס שיירות, סימון ושילוט ציר המשלטים בפארק קנדה, שילוט הציר מביריה לצפת, ושילוט הקרב על ניצנים, וארבעה פרויקטים של הנצחה עם עמותות: אנדרטת קרב תל מוטילה באלמגור, אנדרטת קרב משלט 219 באזור מודיעים (יחד עם דוד שניר), הקמת השילוט החיצוני באתר גבעת התחמושת בירושלים ושיפוץ אתר "המשלט המערבי" באילניה בשיתוף עם בא"ח גולני. היה יו"ר העמותה להנצחת המושבה משמר הירדן (2015-2017). בתקופה האחרונה פועל להקמת אנדרטה באזור חושנייה בגולן להנצחת גיבורי חטיבת השריון 9 שבלמו את כוח השריון הסורי העיקרי במלחמת יום הכיפורים.

מחקריו מתרכזים בהיסטוריה של צה"ל וכוחות המגן העבריים (1878–2018) תוך מיקוד על מלחמת העצמאות ומלחמת יום הכיפורים. מחקרו המקיף הוא על קרבות לטרון והמערכה על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות.. בספריו, בעקבות לוחמים - מדריך לאתרי גבורה, הוא כולל את אתרי הלחימה העיקריים למן תקופת ארגוני השומר וניל"י, דרך מאבקי ארגוני המגן העבריים: ההגנה, אצ"ל ולח"י בתקופת המנדט הבריטי ועד 40 שנה למדינת ישראל.

חקר את פרשת היעלמותם של כ"ג יורדי הסירה, בעיקר לאחר שמצא את עדותו של יוסף קוסטיקה, המסתערב של הפלמ"ח בטריפולי. מסקנתו הייתה שהספינה הגיעה סמוך לחוף, הורידה סירה ובה שמונה מאנשי הצוות, שהחלה לנוע מזרחה. באותו זמן פגע פגז צרפתי בספינה שהתפוצצה לרסיסים. גם אנשי סירת החלוץ נהרגו, וגופותיהם נפלטו לחוף. יצחקי מסר את המידע לעיתונאי "ידיעות אחרונות" עמיר רפפורט וזה פרסם אותו בעיתונו[1]. אין לתיאור זה אישוש מכל מקור אחר.

בשנת 2007 החל בפרסום סדרת ספרים "עושים צדק היסטורי", במסגרתה פרסם שלושה ספרים:

  • "222 הימים של כפר דרום - שיא הגבורה במלחמות ישראל" (2007), על עמידתו של קיבוץ כפר דרום במלחמת העצמאות עד לפינויו בפקודת הרמטכ"ל, בהוצאת ספרים א"י.
  • "שלדים בארון - על תעלומות ומיתוסי כזב בתולדות היישוב ומדינת ישראל בראשיתה (1941–1951)" (2009) בהוצאת ספרים א"י.
  • "גבורת משמר הירדן 1948" (2011) על לחימת המושבה משמר הירדן מול הצבא הסורי במלחמת העצמאות.

בשנת 2007 פרסם גילוי על רצח שבויים מצריים בידי צה"ל, לפיו לוחמים מסיירת שקד היו מעורבים ברצח חיילים מצרים בגזרת פורט סעיד במלחמת ששת הימים. מפקד הסיירת דאז, בנימין בן אליעזר, הכחיש את הדברים[2]. בנוסף פרסם מאמר בו קרא לחקור פשעי מלחמה נגד חיילים ישראלים שביצע צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים[3].

בשנים האחרונות מתמקד במחקר אסטרטגי עדכני ומתמחה בעיקר בסוגיית הנשק הגרעיני האיראני. חולק בתקיפות על הערכות קהילת המודיעין הישראלית בנושא, וטוען כי איראן היא מעצמה גרעינית מאז 2011.

מרעייתו הראשונה נולדו לו שלושה ילדים[4]. לאחר מותה ממחלה בשנת 1991, התחתן עם רעייתו השנייה, דתיה יצחקי, ששימשה כדוברת המועצה האזורית חוף עזה, בתקופה שקדמה לפינוי גוש קטיף. השניים התגוררו בכפר ים שבגוש קטיף ונולדו להם שלושה ילדים. הם נמנו עם המתנגדים החריפים לתוכנית ההתנתקות[5]. יצחקי פונה לאחר שהתבצר חמוש על גג ביתו[6]. עבר להתגורר בהתנחלות אפרתה שבגוש עציון.

בעשור השני של המאה ה-21, הוא מתגורר בקיבוץ נווה ים שבמועצה אזורית חוף הכרמל.

מספריו

  • לטרון - המערכה על הדרך לירושלים. הוצאת כנה, 1982. 2 כרכים.
  • אגדה של מקום - אדם טבע ונוף באגדות. הוצאת מודן-תמוז, 1988. 6 כרכים.
  • מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ. עורך ראשי של מהדורת 1978.
  • המדריך לטיולי פרחים (יחד עם פרופסור אבינועם דנין), הוצאת כנה, 1985.
  • עמק איילון ואתריו. הוצאת תמוז, 1990.
  • דרך בורמה - המערכה על הדרך לירושלים. הוצאת תמוז, 1993.
  • בעקבות לוחמים: מדריך לאתרי גבורה בישראל – דרום וצפון. 4 כרכים. הוצאת מודן–תמוז, 1988.
  • חטיבת הנגב- מפלמ"ח ועד היום, הוצאת עמותת חטיבת הנגב,2005.
  • ספר הכבישים השלם. (יחד עם אביתר נור.) הוצאת כנה, 1990.
  • 222 הימים של כפר דרום. הוצאת ספרים א"י, 2007.
  • שלדים בארון - תעלומות ומיתוסי כזב בתולדות היישוב ומדינת ישראל, 1941-1951. אילניה, הוצאת ספרים א"י, 2009. (על כ"ד יורדי הסירה, הי"ד מגשר אכזיב, משלט 219, ותל מוטילה 1951.)
  • העטלף במיטה של קוז'ניצקחה, הוצאת ספרים א"י, 2010 (ספר ילדים על שנות ה-50 בתל אביב-יפו)
  • גבורת משמר הירדן, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2011
  • גדוד 21 - בעקבות לוחמים (1947-2017), הוצאת ספרים א"י, 2017

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמיר רפפורט, "התעלומה שלא הייתה", מוסף 7 ימים, 16 בפברואר 2001
  2. ^ מצרים: נחשף קבר של חיילים שהוצאו להורג בידי צה"ל במלחמת ששת הימים, באתר וואלה! NEWS‏, 27 ביוני 2000
  3. ^ עוזי ברוך, 'לחקור פשעי המצרים במלחמת יום כיפור', באתר ערוץ 7, 15 במרץ 2007
  4. ^ http://www.aib.co.il/about.asp
  5. ^ רוני סופר, "מי שלא יילך לכלא הוא שפן", באתר ynet, 6 ביוני 2005
  6. ^ כוחות הביטחון פינו את המתחם של יצחקי בכפר-ים, באתר ynet, 18 באוגוסט 2005
דרך בורמה (ישראל)

דרך בּוּרְמָה הישרְאלית היא דרך עוקפת ששימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים.

דרך בורמה נסללה כדרך עפר במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא. נקראה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין-יפן השנייה.

דרך בורמה התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין (היום מושב בקוע), שעל כביש מסמיה - לטרון (היום כביש 3) עברה סמוך לכפרים בית ג'יז ובית סוסין (היו ממוקמים צפונית לקיבוץ הראל). הדרך התפתלה ועלתה לרכס ממזרח לבית סוסין ואחר כך ירדה וחצתה את כביש הר-טוב - שער הגיא (היום כביש 38 מצומת שמשון לשער הגיא). שם עלתה לבית מחסיר (היום בית מאיר) ושמורת המסרק. משם המשיכה לסאריס (היום שורש ושואבה) שם התחברה לכביש לירושלים. יש מקורות בהם נקראת הדרך בשם "דרך 7" או "כביש 7" (ראו תמונה) וזאת על שם חטיבה 7 שהייתה אחראית על מרחב הלחימה של הדרך.

הוצאת כרטא

הוצאת כרטא היא הוצאת ספרים פרטית להוצאת מפות, אטלסים, אנציקלופדיות וספרי הדרכה בעיקר בתחומי ארץ ישראל.

הקרב על גבעת התחמושת

גבעת התחמושת הוא הכינוי שניתן למוצב ירדני בצפון ירושלים, שבו התחולל קרב קשה במלחמת ששת הימים. המתחם הוקם על ידי הבריטים בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים כבונקר לאחסון התחמושת של בית הספר לשוטרים שעמד סמוך למקום, על גבעה בגובה 797 מטרים מעל פני הים שהיא שלוחה של הר הצופים מכיוון צפון-מערב. ב-19 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, כבש הליגיון הירדני את המוצב ושטחים נוספים בצפון העיר מידי כוחות האצ"ל שהתבססו באזור בימים קודם לכן במסגרת מבצע קלשון. כיבוש המוצב על ידי הירדנים ניתק את הר הצופים ממערב ירושלים עד לכיבושו במלחמת ששת הימים, בלילה שבין 5 ביוני ל-6 ביוני 1967. כיום נמצא על שרידי המוצב אתר הנצחה ממלכתי.

השכונות רמת אשכול ומעלות דפנה הוקמו לאחר המלחמה על שיפולי הגבעה, ובסמוך, על קו התפר שבו עבר הגבול הירדני, הוקמה קריית מנחם בגין ובה משרדי ממשלה לצידו של בניין המטה הארצי של משטרת ישראל.

ח'אן יונס

חַ'אן יוּנֶס (בערבית: خان يونس, אכסניית יונס) היא העיר השנייה בגודלה ברצועת עזה ובירת נפת ח'אן יונס. העיר שוכנת במרחק של כ-2 קילומטר ממזרח לחופי הים התיכון, בין הערים עזה ודיר אל-בלח בצפון ורפיח בדרום. אוכלוסייתה של העיר, כולל מחנות הפליטים בתחומה, הוערכה ב-179,300 נפש, נכון לשנת 2006.

כמות הגשמים היורדת בח'אן יונס היא כ-200 מ"מ לשנה. היקף אדמות המעובדות על ידי תושבי העיר ופרבריה ושייכות לתחום המוניציפלי שלה, מגיע לכ-50,000 דונם.

חקלאות נבטית

החקלאות הנבטית היא חקלאות במרחב הנגב ודרום ירדן אשר היטיבה לנצל את תנאי האזור לשם גידול חקלאי. חקלאות זו היא חדשנית ומיוחדת הן מעצם ראשוניותה והן מעצם העובדה כי הנבטים היו נוודים.

אבן ח'לדון בספרו אקדמות למדע ההיסטוריה מוסר שמכתבי היוונים ניתרגם ספר החקלאות הנבטית העוסק ברוחניותם של הצמחים ועל והזיקה שבינם לבין רוחניות הכוככבים וגרמי השמים - אותם דברים שמשתמשים בהם לכישוף, בגלל סתירות עם דת האסלאם ספר זה צונזר ונערך מחדש בידי אבן אל עוואם שהכין קיצור לספר החקלאות הנבטית.

יעקב שורר

יעקב שורר (נולד ב-5 ביולי 1943 בחיפה) הוא חוקר ארץ ישראל שפרסם ספרים ומאמרים רבים בנושא. מרצה בנושאי ידיעת הארץ ומורה דרך. שורר מתמקד בעיקר בחקר תולדות חיפה וסביבותיה הכרמל, מישור חוף הכרמל ועמקי הצפון. שורר הוא עורך "חיפה", בטאון העמותה לתולדות חיפה.

כפר דרום

כפר דרום היה יישוב שהוקם בשנת 1946, נכבש ונהרס על ידי חיל המשלוח המצרי (1948) במלחמת העצמאות, הוקם מחדש לאחר שנכבש במלחמת ששת הימים, ופונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות יחד עם יתר ההתנחלויות ברצועת עזה.

במהלך שנת 2010 הקימו מספר משפחות שפונו מהישוב ישוב חדש בנגב המערבי בשם "שבי דרום".

כפר דרום קרוי על שם מקום מושבו של התנא רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום, איש הדור השלישי לתנאים המוזכר במסכת סוטה. אמנם לא ידוע המקום המדויק בו שכן כפר דרום הקדום, אך ידוע כי היה לא רחוק מעזה, ולדעתו של צבי אילן, דיר אל בלח הוא שריד הכפר הקדום.

כפר נוער

כפר נוער או חוות נוער הוא קהילה חינוכית, לרוב במסגרת של פנימייה, בה לסביבה החברתית יש משקל רב בטיפוח הנוער וחינוך לחיים עצמאיים.

כפר נוער מהווה מסגרת חינוכית פנימייתית, בה קיימות מספר גישות המשולבות ביניהן:

גישת קבוצת השווים: בני הנוער החיים בכפר יוצרים לעצמם מסגרת חברתית, שבנוסף לכך מהווה גם מסגרת תומכת למידה (מקורות גישה חינוכית זו הם חברת הילדים בקיבוצים).

גישת הקהילה: כל עובדי הכפר גרים במקום ומהווים קהילה חינוכית משתפת את החניכים, את העובדים ואת בני משפחותיהם. גישה זו יוצאת מנקודת מוצא, שהתלמיד צריך לראות דגם של חיי משפחה ולא רק מסגרת פנימייתית.

דאגה לצורכי הנער: מסגרת הדואגת שהחניך הבודד לא "ילך לאיבוד". הקהילה שמה לב לצרכיו ומנסה לתמוך בהם, ולכן מתייחסת למכלול חייו של התלמיד בשעות הפנאי שלו, כולל סיוע בלימודים לזקוקים לכך.

גישה קונסטרוקטיבית: גישה זו אומרת שלמידה היא תהליך עצמאי המתבצע על ידי התלמיד בתהליכים אישיים, פנימיים ומנטליים. מרגע שהידע נבנה, הוא הופך להיות נכס אישי שלו.הגישה הכוללת העומדת מאחרי הקמת כפרי הנוער אומרת, שהתלמיד נחשף הן לפעילות הוראה והן להשפעותיה של סביבה מטפחת, ומכאן נובע פוטנציאל חינוכי וקידום לימודי רב.

כפרי הנוער כוללים תמיד בית ספר ופנימייה, וחלק כוללים גם משק חקלאי ופינת חי.

לטרון

לטרון הוא רכס בעמק איילון, במרחק של כ-15 קילומטר מערבית לעיר ירושלים. הרכס שולט על הדרך לירושלים, נחשב ליעד אסטרטגי חשוב ונערכו בו קרבות מרכזיים, מימי התנ"ך ועד למלחמת ששת הימים.

מקור השם הוא שיבוש שמו של מבצר לטרון, מבצר צלבני שנבנה במקום ושנקרא בצרפתית "Le toron des chevaliers" ("מגדל האבירים" בתרגום חופשי). על פי השערה אחרת מקור השם הוא מלטינית Castellum bonu Latronis, מבצרו של הגנב הטוב.

מאיר שפיה

מֵאִיר שְׁפֵיָה הוא כפר נוער ליד זכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. הוא הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב הקרובה, בשם "מאיר שפיה": "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום.

מבצע יורם

מבצע יורם היה הניסיון השלישי של ישראל לכבוש את לטרון במלחמת העצמאות, ובכך לנסות ולפתוח את הדרך לירושלים (ראו רקע בקרבות לטרון). הוא נערך בלילה שבין ה-8 ל-9 ביוני 1948, לקראת כניסת ההפוגה הראשונה. כמו כל קודמיו, וכמו אלה שאחריו, ניסיון זה נכשל אף הוא, אך נחשב לזה שהיה הקרוב ביותר להשגת המטרה.

מבצע קדם

"מבצע קדם" היה הניסיון האחרון במלחמת העצמאות לכבוש את העיר העתיקה בירושלים. המבצע יצא לפועל בליל ה-16-17 ביולי 1948, והסתיים בכישלון.

מדריך ישראל החדש

מדריך ישראל החדש הוא אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל בעריכת ספי בן יוסף, בהוצאת כתר ומשרד הביטחון.

מודיעים

מודיעים או מודיעין הייתה עיר קדומה בשפלת יהודה, כ-10 קילומטר ממזרח ללוד. החל מהמאה ה-19 מזוהה עם תל א-ראס, שליד הכפר הערבי אל מידיה.העיר נודעה כמקום מושבם של החשמונאים, ובפרט כמקום שבו פרץ מרד החשמונאים. בספר חשמונאים ב' מסופר שיהודה המכבי הנחיל מפלה לאנטיוכוס ליד מודיעים. בימינו נקראת העיר מודיעין על שם העיר הקדומה.

נחל עמוד

נַחַל עַמּוּד הוא נחל באזור הגליל העליון הנשפך אל הכנרת. זהו הגבוה שבנחלי הארץ המושכים מים כל ימות השנה.

ספריית יהודה דקל

ספריית יהודה דקל היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה על ידי בועז דקל והמועצה לשימור אתרים בשנת 2009. ייעודה של ההוצאה הוא הוצאת ספרי מורשת והיסטוריה. המו"ל של ההוצאה הוא בועז דקל.

בשנת 2009, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו את הספרייה כמפעל להנצחת שמו ומורשתו של יהודה דקל. ההוצאה מוציאה לאור גם את המגזין של המועצה לשימור אתרים.

קרב משלט 219

קרב משלט 219 היה קרב במלחמת העצמאות שהתרחש בתקופת ההפוגה השנייה בין כוחות הלגיון הירדני ולוחמים מקומיים ובין חיילים מחטיבת קרייתי, ב-24 בספטמבר 1948.

משלט 219 נמצא ליד כביש 443 של היום, ביער בן שמן בסביבת חורבת הגרדי (קבר שייח' ערבאווי, המזוהה כיום על ידי חרדים כקברו של מתתיהו הכהן) וקברות המכבים, וממערב לכפר הפלסטיני מידיא. המקום נכבש ביולי 1948 במסגרת מבצע דני וחיילים מפלוגה א' של גדוד 142 קרייתי הוצבו לשמירה על המקום.

עם שחר 24 בספטמבר 1948 נפתחה אש תותחים ומקלעים על משלט 219. תוך זמן קצר החלה הסתערות על המשלט והחלה נסיגה בלתי מאורגנת לעורף. רק בשעות הצהרים הגיעה תגבורת של חטיבת קרייתי וכבשה את המשלט. במקום נמצאו גופות הלוחמים שחוללו על ידי תושבי מידיא. בקרב נהרגו 23 לוחמים. בין חללים אלו גם שני חיילים נעדרים (שנעדרים עד היום).הדעות חלוקות לגבי הסיבות לנפילת המשלט. הגרסה הרשמית טוענת כי מצב הביצורים היה גרוע. העמדות נבנו לגובה ולא לעומק ולא הוסוו. לא נסללו דרכי גישה ונסיגה, לא הוטמן מיקוש הגנה ולא נחפרו תעלות קשר. למרות מצב הכוננות הוצאה פלוגת התגבורת לחופשה קצרה, עובדה שהייתה לה חשיבות רבה לגבי תוצאות הקרב. כמו כן נמתחה ביקורת[דרוש מקור] על אופן הלחימה של הפלוגה, ואף נטען כי החיילים ישנו בעמדותיהם.

עם זאת, כבר בטקס האזכרה הראשון לחללי הקרב עלה נציג רשמי והתנצל בפני המשפחות ללא הסבר לדבריו. ההיסטוריון אריה יצחקי טוען כי קריאות הלוחמים במקום לקבלת תגבורת לא נענו עקב סכסוך בדרגים הגבוהים של הפיקוד. כמו כן, טענת הגרסה הרשמית לגבי השינה בעמדות איננה הגיונית מאחר שהקרב נפתח בהרעשה ארטילרית, שגרמה לחיילים להתבצר בעמדות וללא ספק לא אפשרה להם להירדם. תעלות הקשר נמצאות במקום עד היום ואי אפשר לטעון שלא נחפרו.

כיום קיימת במקום אנדרטה לזכר הנופלים, הסובלת מדי פעם מהשחתה של מקומיים. בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, 2012 נותצה האנדרטה לרסיסים. מצבה נוספת ובה שמות הנופלים מצויה בבית הכנסת של היישוב הסמוך מבוא מודיעים.

רחוב ליליינבלום

רחוב ליליינבלום בתל אביב הוא מראשוני הרחובות בעיר זו, והוא קרוי על שמו של משה לייב ליליינבלום.

תחילתו ברחוב פינס בשכונת נווה צדק, והוא נמשך מזרחה עד רחוב אלנבי. בקצהו, שבשכונת נווה צדק, הוקם בשנת 1913 "ראינוע עדן", בית הראינוע הראשון של תל אביב, שהפך לימים לבית קולנוע ופעל עד שנת 1974. מול הראינוע הוקם קיוסק לשירותם של באי הראינוע. בחלקו המערבי של הרחוב נמצא גם בית הספר "תחכמוני", שהוחלף לאחר-מכן לבית ספר "אולפנית בני עקיבא תל אביב".

בהמשכו של הרחוב נמצאים משרדי הנהלות של בנקים, כחלק ממתחם הבנקאות שכולל גם את רחוב יהודה הלוי ורחוב הרצל הסמוכים. ברחוב נמצאים משרדי הנהלה של בנק לאומי ובנק דיסקונט, ובעבר נמצאו בו ההנהלות של בנק המזרחי והבנק למסחר. בפינת הרחובות ליליינבלום והרצל ניצב אחד מחמשת הבתים הראשונים שנבנו בתל אביב, ביתו של יחזקאל דנין (סוכובולסקי).

בפינת הרחובות ליליינבלום ונחלת בנימין נמצא סניפו הראשי של בנק ישראל בתל אביב. במקום בו נמצא בניין זה שכנו בעבר שני בניינים שנבנו לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי שלמה פיינגולד: בית הדואר והטלגרף וביתו הפרטי של פיינגולד.

בפינת הרחובות לילינבלום והרצל נמצא "בית שיף" אשר היום שוכן בן מוזיאון הרצלילינבלום להיסטוריה של הבנקאות בתל אביב.

בתקופה שבה נאסרה על תושבי ישראל החזקה של מטבע זר היה רחוב ליליינבלום, בחלקו שבין רחוב הרצל לרחוב אלנבי, מרכז פעילותם של חלפני כספים, שהחליפו באופן בלתי חוקי, אך גלוי למדי, מטבע ישראלי בדולרים, ולהפך. באותה תקופה צמד המילים רחוב ליליינבלום הפך לכינוי נפוץ לשוק השחור במטבע זר. שערו של "הדולר השחור", שנקבע על ידי חלפנים אלה, ובפרט הפער בינו ובין השער הרשמי של הדולר, היווה מדד למצב המשק. כאשר הפער היה גדול מדי, היה נציג של בנק ישראל מגדיל בסתר את ההיצע של הדולר השחור.

בליליינבלום 9 שוכן בניין שהיה פעם מלון אלקונין-צנטרל, בית המלון הראשון בעיר שהוקם ב-1913 ואירח מנהיגים ואישים חשובים רבים. המקום פעם כמלון עד שנות ה-40 והוסב לאחר מכן לבית דירות. בשנות ה-70 ננטש המבנה ומאז סובל מהזנחה רבה על אף שמוגדר כמבנה לשימור.

במספר 27 שכן ביתו הדו-קומתי של ד"ר יהודה לייב פוחובסקי בו שכן בית היולדות הראשון בתל אביב, בית חולים גלעד.

בשנות העשרים של המאה העשרים הקים ד"ר יוסף צבי שטיין מרפאה שהייתה מיועדת לחולים מעוטי יכולת. את המרפאה השנייה הקים ברחוב שבזי.

עיריית תל אביב הציבה שלוש לוחיות זיכרון ברחוב:

ליליינבלום 41 - הפיקוד העליון של ההגנה.

ליליינבום 11 - לוחית זיכרון ללוחם האצ"ל אריה יצחקי שנהרג בפיצוץ במפעל תחמושת של האצ"ל שהיה בבניין ב-6 באוגוסט 1939.

ליליינבלום 7 - בית הספר תחכמוני שהיה מקום לאימוני ההגנה.

רמת הכובש

רָמַת הַכּוֹבֵשׁ הוא קיבוץ בשרון הדרומי, 7 ק"מ צפונית-מזרחית לכפר סבא, בתחום המועצה האזורית דרום השרון. הקיבוץ עלה על הקרקע באוגוסט 1932, לאחר שבע שנות הכשרה בפתח תקווה וכפר סבא. ב-2015 גרו בו כ-1049 נפשות ומתפרנס מתעשייה, גן אירועים, חקלאות, יזמות זעירה ועבודת חוץ של חלק נכבד מחברי המשק.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.