אריה גלבלום

אריה גֶלבּלוּם (27 באפריל 192113 באפריל 1993) היה עיתונאי בעתונים "הארץ" ו"מעריב" וברשות השידור. ידוע במאמריו החריפים, המכלילים והשוללים נגד עולים מיהדות צפון אפריקה בישראל.

אריה גלבלום
אריה גלבלום
מדינה ישראל  ישראל

תולדות חייו

גלבלום נולד בלודז' שבפולין בשנת 1921, ובשנת 1925 עלה עם הוריו לארץ ישראל. בישראל התגורר בשכונת נורדיה בתל אביב ולמד בבית הספר תחכמוני, בגימנסיה נורדיה ובתיכון חדש, היה חניך הנוער העובד וכתב בעיתון התנועה "במעלה". כבר כנער היה חבר ההגנה ואף נעצר על רקע פעילותו. כתבתו הראשונה בעיתון "פלסטיין פוסט" עסקה בחוויותיו מהמעצר. בעת מלחמת העולם השנייה למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות שפה וספרות אנגלית, פילוסופיה, היסטוריה וכלכלה. שירת בלבנון מטעם ארגון ההגנה ובתפקידי מודיעין שונים מטעם בעלות הברית. הוא היה הראשון שפרסם את קשריו של חאג' אמין אל חוסייני עם שלטונות גרמניה הנאצית.

לאחר המלחמה היה לכתב "הארץ" בצרפת ובז'נבה ולאחר מכן בארצות הברית והיה סופר מדיני וכתב צבאי של העיתון. בשנת 1949 שב לישראל והתפרסם בסדרת כתבותיו הביקורתיות כנגד העולים החדשים.

גלבלום חזר לדווח לעיתונו מארצות הברית. ב-1955 חזר לישראל ועבר ל"מעריב",[1] ובמקביל היה כתב העיתון הצרפתי "פראנס סואר" בישראל, וכתב גם ל"במחנה".

עבד ברשות השידור ובין היתר ערך את תוכנית האקטואליה המרכזית, "כל צבעי הרשת", ברשת ב'.

בשנת 1948 נשא את לילי פרלמוטר, אותה הכיר בעת עבודתו בלונדון. נולדו להם בן ובת. הבת, ד"ר אמירה גלבלום היא היסטוריונית המתמחה בהיסטוריה של הנשים, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, פעילה בתנועות שלום ובתנועות פמיניסטיות, ממייסדות תנועת "נשים בשחור".[2]

גלבלום התגרש מלילי ונשא ב-1961 את השחקנית מרים זוהר, ממנה נולדו לו שתי בנות (תמי ונילי).

הוא נפטר בשנת 1993, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

על שמו נקרא רחוב בתל אביב.[3]

כתיבתו נגד העולים מארצות המזרח וצפון אפריקה

בשנת 1949 התחזה גלבלום לעולה חדש, על מנת להתרשם מכלי ראשון מקליטת העולים החדשים במדינה הצעירה. בעקבות ניסיונו האישי פרסם סדרת מאמרים ב"הארץ" בשם "חודש ימים הייתי עולה חדש". במאמרים אלה תקף בחריפות את עולי המזרח וצפון אפריקה. הוא ביקר את כל תרבותם ואורחותיהם, החל מהופעתם החיצונית ועד אופיים ותכונותיהם, אליהם התייחס בהכללה. בין תכונות האופי שייחס לעולים היו בערות ושנאת השכלה, בטלנות ושנאת עבודה, אלימות אינהרנטית ונטייה לפשע.

אף על פי שאת עיקר טענותיו שפך גלבלום כנגד בני עדות המזרח, הרי שגם את ניצולי השואה האשכנזים, "שארית הפליטה", כינה כ"זיבורית" (סחורה נחותה) ו"אבק אדם שלא יצלח למאום".

החשש המרכזי שהביע גלבלום היה שהמשך העלייה ממדינות ערב בפרט יביא ל"לבנטיניזציה של המדינה", דבר שיביא לחורבנה.

גלבלום גילה בכתיבתו גם נטייה של ממש לתורת הגזע. הוא קבע כי:

"הגוש הראשון, הספרדי-בלקני, הוא העילית; הגוש השני, האשכנזי-אירופי, הוא הזיבורית, והגוש השלישי, הערבי-אפריקאי – הוא אף מסוכן!"

אריה גלבלום, "האמת על החומר האנושי", הארץ, 21 באפריל 1949

מאמרו השביעי של גלבלום בסדרה, הוא אחד המאמרים הפרובוקטיביים ביותר שפורסמו אי פעם בישראל:[4]

"לעומת זאת מוצג סימן שאלה רציני ומאיים על ידי העלייה מצפון אפריקה…זוהי עליית גזע שלא ידענו עדיין כמוהו בארץ... לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת, וחמור עוד יותר חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם... אך יותר מכל דבר אחר קיימת עובדה בסיסית אחת - אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל, ומעל לכל אלה - עצלנותם הכרונית וסלידתם מעבודה".

אריה גלבלום, "עליית תימן ובעיית אפריקה", הארץ, 22 באפריל 1949

בהמשך המאמר, שאל גלבלום: "הנתַנוּ את דעתנו על כך מה יארע למדינה זו אם זו תהא אוכלוסייתה? והרי ביום מן הימים תיתוֹסף עליהם עליית יהדות ארצות ערב! מה יהיו פני מדינת ישראל ורמתה עם אוכלוסיות כאלה?". ובהמשך הסביר: "ודאי שכל היהודים הללו זכאים לעלייה לא פחות מאחרים ויש להעלותם ולקולטם, אבל אם לא ייעשה דבר זה בהתאמה לגבולות היכולת ולקצבת הזמן 'יקלטו' הם אותנו ולא אנו אותם. והלוא הטרגדיה המיוחדת לקליטה זו, בהבדל מחומר אנושי גרוע מאירופה, היא שגם לגבי ילדיהם אין תקווה. להעלות רמתם הכללית במעמקי ישותם העדתית זהו עניין לדורות! אולי אין פלא שמר בייגין ו'חירות' דורשים להעלות את כל מאות האלפים הללו מיד, כי יודעים הם שהמונים בוּרים, פרמיטיוויים ועניים הם החומר הטוב בשבילם ורק עלייה כזו עשויה להעלותם לשלטון".[5]

בכתבה אחרת המשיך ופירט: "הלילה פקחתי את עיני וראיתי את שכנתי הטורקייה יושבת בין מיטתה ומיטתי, ועושה את צרכיה. האמת היא איפוא, שעשרות האנשים הללו אינם יוצאים בלילה לבית הכסא... קמים ללא הרף בלילות, משתינים ומטילים צואתם לתוך פחים..."

דבריו של גלבלום יצרו פולמוס ציבורי וב-25 באפריל 1949 התפרסם ב"הארץ" מאמר מערכת המגן על על זכותו של גלבלום "להצביע על העובדות כפי שהוא רואה אותן".[6] בין האישים שנחלצו להגנת העולים היה אפרים פרידמן, אשכנזי יליד הולנד, שהיה שליח ליהודים בצפון אפריקה משנת 1943. ב-8 במאי 1949 התפרסם ב"הארץ" מאמר ארוך ומנומק מאת פרידמן תחת הכותרת "על העלייה מצפון אפריקה: תשובה למר גלבלום".

לדעת החוקר ירון צור, מי שעמד מאחורי הכתבות היה ראש מנגנון הקליטה של הסוכנות, גיורא יוספטל, מכיוון שחרד משינוי האופי "המערבי" של ישראל ומן ההשפעות של התרבות "המזרחית".[7]

לקריאה נוספת

  • '"חודש ימים הייתי עולה חדש ---": הנוסח המלא של סדרת המאמרים שפרסם אריה גלבלום ב"הארץ" (6.5.1949-13.4) והתגובות עליה', בתוך: שמעון רובינשטיין, מברלד עד מעברת ראש-פינה: על מאבק הקיום וההסתגלות של משפחת עולים מרומניה בגליל (1950–1956) (מבוא: ירחמיאל אסא, צבי שילוני; איורים וציור עטיפה: גרטי רובינשטיין),‫ תל אביב: י' גולן, 1993, עמ' 273–376.
  • אורי סלע, 'אריה גלבלום, פרסומאי-סולן (דברים לזכרו)', אותות, 155: 7, 55, 1993
  • הפרק "החומר האנושי" בתוך: יהושע קנז (עורך), ספר הארץ: השנה ה-75, ירושלים: שוקן, תשנ"ו 1996, עמ' 93–116.
  • נתן ייני, ‏'העלייה מארצות האסלאם בראי העיתונות העברית בשנים 1952–1950, קשר 36, סתיו 2007, 131–144. (כאשר הקישור שבור ניתן למצוא את גיליונות "קשר" באתר JSTOR, בגישה חופשית דרך אתר הספרייה הלאומית)
  • ירון צור, 'אימת הקרנבל – "המרוקנים" והתמורה בבעיה העדתית בישראל הצעירה', אלפיים 19 (תש"ס), 126–164.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "ישראל הולכת לקלפי", סדרת כתבות מאת אריה גלבלום, מעריב, 9 ביוני 1955.
  2. ^ סגל בת שלום, באתר בת שלום. (באנגלית)
  3. ^ מדריך הרחובות - ב - ג באתר עיריית תל אביב-יפו
  4. ^ תום שגב, 1949 : הישראלים הראשונים, עמ' 158.
  5. ^ תום שגב, 1949 : הישראלים הראשונים, עמ' 159–160.
  6. ^ תום שגב, 1949 : הישראלים הראשונים, עמ' 327, הערה 25.
  7. ^ ירון צור, קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1943–1954, תל אביב: עם עובד; העמותה לחקר מערכות ההעפלה ע"ש שאול אביגור – אוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2001.
1971 בישראל

1971 בישראל הייתה השנה בה חגגה 23 שנה מיום היווסדה.

אורי סלע

אוּרי סלע (1928–1993) היה סופר, עורך, מתרגם, חוקר ספרות ולשון, חבר הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית בשנים תשנ"א-תשנ"ג, עיתונאי, סאטיריקן, פזמונאי, פרסומאי וגרפיקאי ישראלי. היה איש אשכולות, אוטודידקט. בכמה מהתחומים שבהם עסק היה חלוץ והטביע חותמו על התרבות הישראלית.

אין לי אחות

אין לי אחות הוא שמו של מאמר שפרסם אמנון דנקנר ב-12 בפברואר 1983 בעיתון "הארץ", בתגובה לרצח אמיל גרינצווייג על ידי יונה אברושמי שזרק רימון יד בעת הפגנת שמאל. במאמר מנגיד דנקנר בחריפות בין ה"ביריונים האלימים והמזרחיים של בגין" לבין אנשי השמאל האשכנזים התרבותיים, שנאלצים לחיות עמם בכפיפה אחת. המאמר עורר סערה ציבורית גדולה, הן בקריאות לעברו של דנקנר כגזען והן בהוקרה כלפיו כמי שאמר דברי אמת ללא יופמיזם (שימוש בלשון נקיה). מאז פרסום המאמר התנצל דנקנר וחזר בו מהדברים מספר פעמים.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

הבחירות לכנסת החמישית

הבחירות לכנסת החמישית, שנערכו ב-15 באוגוסט 1961, ג' באלול ה'תשכ"א, לאחר שהוקדמו בשנתיים ממועדן המקורי ב-5 בנובמבר 1963, י"ח בחשוון ה'תשכ"ד.

אלו היו הבחירות האחרונות שבהן עמד דוד בן-גוריון בראש מפא"י. בחירות אלו עמדו בצד מאבק בין-דורי ובין-אישי עז בצמרת מפא"י על רקע העסק הביש. בסופה של מערכת הבחירות נותרה מפא"י בשלטון, כשבראשה בן-גוריון, אך איבדה כעשרה אחוזים מכוחה. המפלגה הליברלית שאך זה הוקמה קיבלה 17 מנדטים, והייתה להפתעת הבחירות. מערכת בחירות זו תיזכר גם בזכות שיגור הטיל שביט 2 כחודש לפני הבחירות, אירוע שנראה לרבים כתעלול בחירות של מפא"י.

הכנסת הרביעית

כהונתה של הכנסת הרביעית החלה ב-30 בנובמבר 1959, בעקבות הבחירות שנערכו ב-3 בנובמבר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, נחום ניר-רפאלקס. מיד אחר כך נבחר קדיש לוז ליושב ראש הכנסת. לוז היה המועמד היחיד, והוא נבחר בתמיכתם של 112 מחברי הכנסת וללא מתנגדים. 3 מחברי הכנסת נמנעו.

הכנסת הרביעית כיהנה במשך התקופה הקצרה ביותר מבין כל הכנסות (מלבד הכנסת העשרים ואחת) - 644 ימים, שהם שנה, תשעה חודשים וארבעה ימים, עד לתחילת כהונתה של הכנסת החמישית, ב-4 בספטמבר 1961.

השיח העדתי בישראל

השיח העדתי בישראל, (הנקרא לפעמים גם: הנושא העדתי, או העניין העדתי, ולפעמים גם הבעיה הבינעדתית), עוסק בהבדלים בין שתי קבוצות עיקריות המרכיבות את החברה היהודית במדינת ישראל - ישראלים שמוצאם מקהילות יהודיות ביהדות ארצות האסלאם ("מזרחים" או "עדות המזרח"), וישראלים שמוצאם מקהילות יהודיות בעיקר במרכז, במזרח ובצפון אירופה ("אשכנזים"). הבדלים אלה מתקיימים על רקע היותה של ישראל מדינה אשר קולטת עולים, ושמרבית אוכלוסייתה עלתה אליה מתפוצות שונות (גלויות) בכל רחבי העולם.השיח העדתי, שעוסק גם בשסע העדתי בישראל, מעסיק את הציבור בישראל משנותיה הראשונות של המדינה.

מאז הקמתה מתקיימים בה שני תהליכים מנוגדים – של מיזוג גלויות, מחד, ושל שמירה על צביון עדתי ואף חזרה אל השורשים, מאידך. תהליכים אלה יוצרים מאבק תרבותי מתמשך על עיצוב פניה של החברה הישראלית, ומבליטים את השווה והשונה בין אשכנזים לבין מזרחים.השיח העדתי מתקיים לעיתים תחת מתח תמידי הכבוש בין קבוצות שונות בחברה, והוא מתפרץ מדי פעם במסגרת מאבקים חברתיים, מערכות בחירות, ואפילו בין חברים ובני משפחות. העניין העדתי מופיע גם בפרסומים רשמיים (כמו למשל: פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) או מחקרים המתפרסמים מעת לעת, ובהם נתונים הקשורים לשיוך עדתי ו/או ארץ מוצא.שבעים שנה אחרי הקמת המדינה, עדיין מתקיים שיוך עדתי של אזרחים החיים בה - בגלוי ובסתר, באופן רשמי ומתחת לפני השטח. יש הרואים בכך מקור לפילוג וליצירת מחלוקות ויש הרואים בכך תהליך חיובי התורם להשבחת איכות החברה על ידי ריבוי פניה ומגוון התרבויות המרכיבות אותה.בשנות ה-2000, ובמיוחד בעשור השני של המאה ה-21, עם התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, היה השיח העדתי מרכיב בולט במיוחד בתרבות ובפוליטיקה.

יאיר קוטלר

יאיר קוטלר (14 בדצמבר 1927 – 23 במאי 2016) היה עיתונאי-תחקירן, פובליציסט ומחבר ישראלי.

כ"ג יורדי הסירה

כ"ג יורדי הסירה הוא כינוים של עשרים ושלושה לוחמי "ההגנה", אשר נעלמו, ביחד עם קצין בריטי בשם פאלמר שהתלווה אליהם, בדרכם לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון ב-18 במאי 1941, כ"א באייר תש"א. יש המשתמשים בכינוי "כ"ד יורדי הסירה" כדי לכלול גם את הקצין הבריטי.

מבצע בצר

מבצע בצר במלחמת העצמאות נערך בתאריכים 22 באוגוסט 1948 - 28 באוגוסט 1948 בתל אביב ומטרתו הייתה תפיסת משתמטים ועריקים משירות צבאי וגיוסם המיידי לצה"ל. המבצע לא הצדיק את התקוות שתלו בו.

מזרחים

הכינוי "מזרחים" הוא כינוי בחברה הישראלית בשימוש בשיח הישראלי של ימינו כדי לתאר יהודים מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה וצאצאיהם. הוא נכנס לשימוש לכל הפחות בתקופת הישוב הישן, והשימוש בו היה נפוץ בכתביהם של הוגים מזרחים כבר בתקופה זו במובן הגאוגרפי שלו.המושג "מזרחים" תאם בעבר מרחבים גאוגרפיים המזוהים עם החלוקה האסלאמית של מערב "מגרב" (المغرب) לעומת מזרח "משריק" (مشرق), כאשר ה'מערב' מתאר את צפון אפריקה, וה'מזרח' מתאר את ארצות הנהריים מבחינת אימפריות אסלאמיות. בפירושו הנוכחי, המושג אינו משקף בהכרח גבולות גאוגרפיים, אלא גבולות חברתיים. כך לעיתים הוא משמש גם ליוצאי יהדות ספרד מצפון אפריקה.

לקבוצת ההתייחסות "מזרחים" ישנן הגדרות נוספות, כגון "יהודי ארצות האסלאם", "יהודי עדות המזרח", "יהודי המזרח התיכון" או "יהודי ארצות ערב", אם כי הכינויים אינם חופפים; כך, למשל, ישנם "מזרחים" שאינם ספרדים (כגון: יהודי תימן); ו"ספרדים" שאינם נחשבים ל"מזרחים" (כגון: יהודי בולגריה, יהודי יוון, יהודי טורקיה ויהודי איטליה).

במהלך תקופת הישוב הישן, נחלקו יהודי העולם לשתי קבוצות עיקריות - "ספרדים" מאירופה ומארצות האסלאם, ו"אשכנזים" ממערב או ממזרח אירופה. חלוקה זו התבססה על המסורות ההלכתיות העיקריות של יהודי העולם, מאז ימי הביניים, והיא נפוצה עד היום - כחלוקה לאשכנזים, ולספרדים. עם זאת, מאז קום המדינה החלוקה בין אשכנזים לבין ספרדים ומזרחים, אינה דיכוטומית, בשל נישואים בין-עדתיים, המטשטשים את הגבולות העדתיים.

מרים זוהר

מרים זוהר (נולדה ב-16 באוקטובר 1931) היא שחקנית תיאטרון ישראלית, כלת פרס ישראל לאמנות הבמה (1987).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.