אריגה

אֲרִיגָה היא אמנות טקסטיל ומלאכת יד עתיקה, שבה הופכים חוטים או סיבים ליריעת בד על ידי שילוב חוטי ערב לתוך חוטי השתי. אפשר לארוג תוך החזקה ביד של מסגרת קטנה, או על משטח קשיח שעליו אפשר למתוח את חוטי השתי. אפשר לארוג גם באמצעות נול אריגה. ישנם נולים מכל מיני סוגים 'נול קרקע' שבו מותחים את השתי בין יתדות התקועות באדמה. 'נול מותניים' שבו חוטי השתי קשורים מצד אחד למשהו מקובע וצידם השני קשור למותני האורג/ת שמותחת אותם בעזרת תנועות גופה. נול 'חור חריץ ' שהאריגה בו נעשית על ידי הרמת והורדת לוח שבו יש לסירוגין חורים וחריצים. נול ממסגרת עץ עם או בלי מסמרים. נולים שיש להם 'בתי ניר' והם עומדים על שולחן ואורגים בהם בידיים. נולים שעומדים על הרצפה ואורגים עליהם בשילוב הידיים האורגות והרגלים שדורכות על דוושות של בתי הנירים. נולים תעשייתיים המופעלים על ידי מנוע חשמלי או מיכני חיצוני.

חוטים טווים בכישור הנקרא לעיתים גם גלגל טוויה או בפלך, מסיבים מהחי, מהצומח, או סיבים מעשי ידי אדם.

בד יכול להיות ארוג בחיבור אלכסוני (Twill) בצבע אחד או בשילובי חוטים בצבעים שונים. ניתן ליצור אריגות מגוונות, המכילות שכבת בד אחת או יותר ויוצרות מבנים ודוגמאות אריגה מורכבות. צוצורות האריגה השונות משפיעות תכונות הבד, על חוזקו, על הצורה בה הוא סופג נוזלים ועוד.

במלאכת האריגה מועבר כל חוט ערב, לסירוגין מעל ומתחת לחוטי השתי (אורכי). המכשיר שבאמצעותו מתבצעת האריגה קרוי נול. מכונה זו מרימה ומורידה לחלופין את חוטי השתי, כדי לאפשר לחוטי הערב להשתזר בהם. חלק חשוב בנול הוא הבוכייר (הסירה) המוביל את חוטי הערב בין שורות השתי. קיימות עדויות לנולים פרימיטיביים שהיו בשימוש עוד בתקופה הנאוליתית.

כיום מרבית הבדים נארגים על ידי נולי ז'אקאר שנשלטים על ידי מחשב. עם זאת, בארצות מתפתחות, כגון הודו ונפאל, עדיין נעשה שימוש נרחב בנול ידני.

ישנו מגוון רחב של נולים המשמשים לאריגה וליצירת "טפסטרי", אריגה שבה מניחים חוט רק באזורים מסוימים ולא לכל רוחב הבד.

לאריגה משמשים חומרים שונים: כותנה, פשתן, משי, צמר, ניילון ועוד. האריגים נבדלים על-פי סוגי המרקם (טקסקטורות) שלהם. לדוגמה: האריג הגלי שבו חוטי הערב מועברים מעל לחוטי השתי; האריג המלוכסן שדוגמתו אלכסונית והיא עשויה 2 - 4 חוטי שתי השזורים יחד; אריג האטלס (סטן) העשוי על-פי רוב חוטי משי, והוא נראה מבריק בשל קבוצות החוטים המתוחים על פניו.

סרטונים הדגמת אריגה בנול עתיק, מוזיאון האריגה, ליידן, הולנד - וידאו
GuatemalaWeavings79
אריגה מסורתית בגווטמאלה
Nullsfd
נול אריגה
WeavingIndia
אריגה מסורתית בהודו
PikiWiki Israel 9241 Weaving - Moshav Porat
אריגה בנול על ידי חברת מושב פורת

היסטוריה

המצרים היו מיומנים במיוחד באריגה, ויש המתייחסים אליהם כאל ממציאי האריגה. בד כותנה מצרית הצטיין בצפיפות החוטים ועדינות העבודה, והיה למפורסם בכל העולם העתיק. הבד הווה אחוז נכבד מכלל היצוא של הממלכה. באריגה עסקו הן גברים והן נשים. בציורי קיר, תבניות קבורה מעץ וטקסטים מתקופת הממלכה העתיקה והתיכונה מופיעות נשים העומדות ליד נולי אריגה וכן מספר גברים ועל כל העובדים מפקחת אישה. במקורות מתקופת הממלכה החדשה מופיעים בעיקר גברים כעוסקים במלאכת האריגה.

במאה ה-18, בין השנים 17851792, פיתח אדמונד קרטרייט (Edmund Cartwright), כומר אנגלי וממציא רב פעלים, נול המונע בכוח מכני ולא בכוח האדם המפעיל אותו. נול זה חולל מהפכה בתחום הטקסטיל, וממנו התפתחו מאוחר יותר הנולים האוטומטיים והממוחשבים המשמשים כיום בתעשייה, ואשר באמצעותם ניתן לארוג דוגמות בד סבוכות מאוד.

בתחילת המאה ה-19 הומצא הנול של ז'אקאר ונודע כמכונה הראשונה שפעלה בעזרת כרטיסי ניקוב.

אריגה תלת ממדית

על נול רגיל אפשר לארוג לא רק משטח בד אחד, אלא כמה משטחי בד אחד מעל השני, ואפשר גם לחבר ביניהם כדי לארוג משטח יותר רחב מהנול, או אפילו אריג תלת ממדי. כדי ליצור יותר ממשטח אחד או צינור, צריך שלנור יהיו יותר משני בתי נירים[1]. אריג תלת ממדי בצורת צינור ארוג כך שאינו זקוק לתפר כדי שיקיף משהו. אפשרות האריגה בתלת מימד מאפשרת יצירת ביגוד ללא תפרים, או עם פחות תפרים, למשל אפשר לארוג סוודר[1] עם שרוולים ללא תפרים, אחר כך יוצרים את גוף הסוודר באריגת שתי שכבות מחוברות בצד אחד, כך שהכתפיים מחוברות אך האימרה פתוחה ואחרי שאורגים את גוף הסוודר שוב סורגים בעיגול.

אפשרויות האריגה הזו מענינת כפתרון למוצרים שונים וגם כשיטה לחסכון בחומר ובזמן הנחוץ לעשיית המוצר המוגמר. מחקרים[2] בנושא נעשים בכמה וכמה אוניברסיטאות.

איזכורי אריגה בתנ"ך

בתנ"ך מוזכר כי במדבר העברים ארגו בדים. המלאכה מוזכרת בעיקר כמלאכת נשים.

  • "וַיַּעַשׂ אֶת-מְעִיל הָאֵפֹד, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּלִיל, תְּכֵלֶת" (שמות ל"ט, כ"ב)
  • "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו" (שמות ל"ט, כ"ז)
  • "אֲשֶׁר הַנָּשִׁים, אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים--לָאֲשֵׁרָה." (מלכים ב' כ"ג, ז')

לפירוש המונח 'מעשה אורג' כותבת יעל ישראלי, כי נראה שמדובר באריגה של בגד שלם כצורתו, המוכרת מן הממצאים הארכאולוגיים. 'מעשה חושב' לפי ישראלי, הוא אריג הארוג בדוגמאות מיוחדות הצריכות מומחיות וחישוב של אופן הכנת החוטים[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Betty J. Beard, Fashions From The Loom, Loveland, Colorado: Interwaeve, 1980, 1980, פרק Understanding Double Warp Layers, עמ' 17,ISBN 0-934026. (באנגלית)
  2. ^ Robert Albanese, Bold Breaktheoughs in 3D Weaving, RISD (באנגלית)
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך מלאכה, עמ' 1007
אאוגסבורג

אָאוּגְסְבּוּרְג (בגרמנית: Augsburg (מידע • עזרה)) היא עיר בדרום-מרכז גרמניה השוכנת במפגש הנהרות ורטאך ולך. זוהי הבירה והעיר הגדולה של מחוז שוואביה במדינת בוואריה. מניין האוכלוסין עמד על 276,193 בשנת 2004.

ב-2019 מערכת ניהול המים ההיסטורית של אאוגסבורג (גר') הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

אל-מניא (מחוז)

אל-מִניא (בערבית: محافظة المنيا) הוא אחד מ-27 מחוזות מצרים הממוקם במצרים העליונה (מרכז המדינה), על גדת הנילוס. בירת המחוז היא אל-מִניא. שטח המחוז הוא 32 אלף קמ"ר, והוא החמישי בגודלו ומהווה 3.2% משטח מצרים. היום הלאומי של המחוז הוא ה-18 במרץ.

מיניה נחשב לאזור חקלאי ותעשייתי חשוב. בין הגידולים החקלאיים העיקריים שמיוצרים במחוז הם: קני סוכר, כותנה, שעועית, פולי סויה, שום, בצל, ירקות מסוגים שונים, עגבניות, תפוחי אדמה, אבטיחים וענבים. ייצורי התעשיות המקומיות כוללים עיבוד מזון, אריגה של כותנה, בשמים, שמנים ושומנים, ייצור מלט, חציבה (בעיקר אבן גיר) ויצירת לבנים.

באל-מיניה ישנו האתר הארכאולוגי קבר בני חסן.

אישים ידועים שהתגוררו בשטח המחוז לאורך ההיסטוריה הם הודא שעראווי, אחנתון (אשר התבודד באזור עם אשתו נפרטיטי), ח'ופו, עבד אל-חכים עאמר, אחמד חסן וטה חוסיין. למעלה מ-50% מתושבי המחוז הם נוצרים קופטים, הריכוז הגבוה ביותר במצרים. האוכלוסייה כפרית מאוד, ורק 18.9% מהתושבים גרים בערים.

בתחילת 2019 ארכאולוגים במצרים גילו קבר שמכיל 50 מומיות מהתקופה של בית תלמי במחוז אל-מניא.

אמנות סינית

האמנות הסינית היא אחת ממורשות האמנות העשירות ביותר בהיסטוריה העולמית וכוללת תחומים רבים כמו: מטבעות, ארכיטקטורה, ציור בצבעי מים, מניפות, אריגה, קדרות, קליגרפיה. קיימת גם סצנה תוססת של אמנות סינית מודרנית ועכשווית הכוללת גרפיטי וסרטים קולנועיים.

בד

בד הוא יריעת חומר רך העשויה מסיבים טבעיים כמו כותנה או סיבים מלאכותיים כמו מיקרופייבר. תעשיית הבדים, היא אחת התעשיות העתיקות בעולם. בעבר היה נהוג ליצור בדים בשיטות ידניות שונות. כיום נעשה ייצור הבדים במכונות משוכללות ומהירות.

השיטות העיקריות ליצור בדים הן אריגה וסריגה. בד שנוצר באריגה נקרא אריג, ואילו בד שנוצר באמצעות סריגה נקרא סריג. בדים נבדלים גם על פי הסיבים מהם נוצרו. שיטה נוספת היא דחיסת סיבים, אשר יוצרת לבד.

גובלן

גּוֹבְּלֶן היא שיטת צביעה של בדים הנקראת כך על שם משפחת גובלן שהקימה באמצע המאה ה-15 מפעל לפיגמנטי צביעה בפריז.

המשפחה שהגיע כנראה מריימס השתכנה באמצע המאה ה-15 בפריז על גדות הנהר בִּיֶיבְרְ (Bièvre). ראש המשפחה ז'אן גובלן (Jehan Gobelin) פיתח דרך ייחודית לצביעת בדים. במאה ה-16 החלה משפחת גובלן לייצר טפטין (שטיחי קיר) שהתפרסמו באיכותם והפכו את המשפחה לעשירה מאד. צאצאי גובלן המשיכו לייצר שטיחים מרהיבים ומבוקשים מאד, בגינם בתי אריגה אחרים החלו ליחס לעצמם את השם גובלן כסמל לאיכות ויופי.

אמנים מפורסמים נרתמו לאורך הדורות לעצב את הדוגמאות שנארגו בגובלנים.

בתחילת המאה ה-20 החלו אומנים ידועים להתעניין שוב בטכניקות הגובלן. בזכותם זכתה טכניקת הגובלן לפריחה מחודשת ובכפר הצרפתי אובוסון (Aubusson) שוחזרו בתי אריגה שהביאו לפריחה כלכלית של המקום ושל הגובלנים. החלוץ בתחום היה האמן ז'אן לורסה (Jean Lurçat) ואליו הצטרפו גרומֵיר (Gromaire), דום רובר (Dom Robert), סן סאן (Saint Saen), פבלו פיקאסו (Pablo Picasso) ועוד רבים.

במדינות מסוימות, כגון פולין וישראל, הפך עם הזמן המושג "גובלן" למושג המתאר טפטין, שטיחי קיר ארוגים או רקומים בתך הצלב ומתארים מחזות ציד ונוף.

בישראל מוכרים שטיחי הקיר המפורסמים בטרקלין שאגאל שבכנסת, אותם עיצב מארק שאגאל.

כיום מכנים "גובלן" רקמה של תך הצלב על בד רשת בדוגמאות שונות. רקמה כזו הייתה תחביב נפוץ בישראל בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים, ותוצריה נתלו לקישוט על קירות הבתים.

דורזים

הדוֹרזים ((באנגלית: Dorze) הם קבוצה אתנית קטנה שחיה באזור Gamo Gofa שבאתיופיה. הם דוברים את השפה הדורזית.

על פי ה-Ethnologue, אוכלוסיית הדורזים מונה 29,000 איש (נכון לשנת 1994). הם בעיקר חיים בחלקים הדרומיים של המדינה, למרות שחלקם נדדו אל אדיס אבבה ואזורים אחרים. רבים מתגוררים בכפרים ליד הערים Chencha וArba Minch.

אריגה היא המקצוע העיקרי של הדורזים.

המהפכה התעשייתית

המהפכה התעשייתית (באנגלית: The Industrial Revolution) הוא השם המקובל לשורה של שינויים טכנולוגיים, כלכליים, אקולוגיים, וחברתיים שהתחוללו בעיקר באנגליה ואחר-כך ביתר מדינות אירופה ובארצות הברית, החל מאמצע המאה השמונה עשרה ועד מחצית המאה התשע עשרה ויש האומרים כי הם נמשכים עד היום. המהפכה החדירה שכלולים ומיכון בייצור החקלאי והתעשייתי והובילה לעיור חלק ניכר מן האוכלוסייה, גידול ניכר במספר התושבים והעלאת רמת חייהם ותוחלת חייהם של אוכלוסיות רבות. המונח נטבע במאה התשע עשרה על ידי לואי-אוגוסט בלנקי ופרידריך אנגלס.

המהפכה התעשייתית הייתה הגורם המרכזי לשינוי מסיבי בשיטות התחבורה והייצור, עקב התפתחות מנוע הקיטור מה שאיפשר את המצאת הרכבות, הרכב הפרטי, אוניית הקיטור, פס הייצור, הייצור ההמוני והולדת תרבות הצריכה. בנוסף השפיעה המהפכה התעשייתית על תחומי תעשייה רבים כמו אריגה והפקת כותנה, עקב ההתפתחות של תהליכי מיכון כגון המנפטה על ידי איליי ויטני בשנת 1793.

המהפכה התעשייתית מאופיינת במיכון בעזרת מקור האנרגיה חיצוני בעזרת דלקים פוסילים שהמרכזי בהם הוא פחם ושימוש באותם דלקים להנעת מנועי בעירה חיצונית שהמרכזי בהם הוא מנוע הקיטור. מה שאיפשר לראשונה בהיסטוריה לנצל אנרגיה שמקורה אינו במזון בשרירים או בבעל חיים אחר (ניצול ישיר של ATP).

בעקבות ההיסטוריון האנגלי ט. ס. אשטון מקובל לתארך את מועד תחילתה של המהפכה התעשייתית לשנת 1760 ואת סיום הגל הראשון שלה לשנת 1830, אך תיארוך זה אינו מחייב, שכן חלק ניכר מההתפתחויות הנמנות עם המהפכה התעשייתית החלו להבשיל זמן ניכר לפני שנת 1760. השינויים התחוללו תחילה בהיקף רחב באנגליה, שבה התחוללה המהפכה התעשייתית לפחות מתחילת המאה השמונה עשרה, ועברו ממנה לארצות הברית וכמה מדינות באירופה, ועד סוף המאה התשע עשרה התפשטו במידה כלשהי לרוב מדינות העולם.

חוט

חוט הוא מוצר גמיש לרוב טווי. יכול להיות עשוי מחומרים מהחי [שיער של חיה] הצומח, [אניצים, של פירות, סיבים של קליפה] או מחומרים אחרים, של חומרים שונים המשמשים בדרך כלל בתחום הטקסטיל, קשירה וחיזוק עצמים שונים.

המונח "חוט" משמש גם באופן שאול לתיאור שמות עצם אחרים שצורתם כצורת חוט, בהם חוט השדרה (בתוך עמוד השדרה). בנוסף, משמש המונח לתיאור מצבים מסוימים - כמו המונח "קצה חוט", לתיאור ניסיון למצוא מוצא בין שלל מידע לא רלוונטי.

יצקת

יַצֶּקֶת (או: ברזל יצוק, באנגלית: cast iron) היא סגסוגת המכילה בעיקר ברזל ופחמן (בין 2.14% ל-6.67%), וכמויות קטנות של חומרים אחרים, כמו צורן (Si), מנגן (Mn), גפרית (S) וזרחן (P). לעיתים מוסיפים גם מרכיבים כגון כרום, ניקל, ונדיום וחמרן להשגת מאפיינים פיזיים וכימיים רצויים. היצקת מאוד פריכה בדרך כלל. הייצור השנתי של היצקת נאמד ב-781 מיליון טון, מתוכם 330 מיליון בסין.

מבדילים בין יצקת לבנה, בה הפחמן נמצא בתרכובת צמנטיט (Fe3C), ויצקת אפורה (בה הפחמן נמצא בגרפיט). כמו כן מבדילים בסוגי יצקות לפי אחוז הפחמן, וקלות התכתם. יצקת היפואוטקטית (2.14%-4.3% פחמן), יצקת אוטקטית (4.3% פחמן) ויצקת היפראוטקטית (4.4%-6.67%).

היצקת שימושית מאוד בתעשייה: מיצקת מיצרים מכונות ומתקנים לבתי חרושת, כולל: אריגה, טוויה, חיתוך מתכות במסגרייה, פסלים, מחבתות וכן כלים שונים. היצקת מופקת בכבשנים או תנורי יציקה, לרוב מברזל גולמי (pig iron). ברזל גולמי ממוצה ממינרלים עתירי תרכובות ברזל המצויים בעפרות מחצבים מתאימים. ההפקה הזו מתבצעת בכבשנים עצומים הקרויים תנורי רם. יצקת הברזל משמשת לעיתים כשלב ביניים לפני הפקת פלדה שבה אחוז הפחמן נמוך מ-2.14%, אך ניתן להפיק פלדה גם בתהליכים אחרים.

מאיר דוד לוינשטיין

מאיר דוד לוונשטיין (6 בינואר 1904 - 15 באוגוסט 1995) היה חבר מועצת העם ומועצת המדינה הזמנית מטעם אגודת ישראל.

לוינשטיין היה בנו של הרב של ציריך. הוא למד בבית-הספר למסחר בציריך ובבית-המדרש לרבנים על-שם הרב י"צ דינר באמסטרדם. היה יושב ראש צעירי אגודת ישראל באירופה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והיה פעיל באגודת ישראל.

הוא צורף למועצת העם כנציג אגודת ישראל והיה מחותמי מגילת העצמאות. לאחר הקמת מועצת המדינה הזמנית היה חבר גם בה, ובמסגרת זאת היה חבר בוועדה לגיבוש חוקה זמנית בספטמבר 1948.

הוא נבחר לכנסת הראשונה ברשימת החזית הדתית המאוחדת. היה ממתנגדיו של הרב לוין ובסוף שנת 1950 חבר לאליהו כי טוב בדרישה לכינוס ועידה ארצית של אגודת ישראל נגד ההתנהלות של הנהגת אגודת ישראל, בין השאר בטענות על בזבוז כספים על עיתון המודיע. המהלך לא צלח ולוינשטיין וחבריו הורחקו מהמפלגה.

הקים את לשכת המסחר שווייץ - ישראל. לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים עסק בייבוא מכונות אריגה.

נולדו לו ששה ילדים. אחד מהם, שלמה, בוגר ישיבת פוניבז', שירת בנח"ל המוצנח, נהרג בקרב המיתלה בשנת 1956 ונקבר בבית הקברות זיכרון מאיר, עם מצבה צה"לית, קרוב לקברו של החזון איש. מאוחר יותר נקברו לצדו אמו ואביו, ר' מאיר דוד.

נכדו הוא הדרשן הרב שלמה לוונשטיין.

מוזיאון פתוח

מוזיאון פתוח (או מוּזֵאוֹן קָטוּר) הוא סוג מוזיאון המציג תחת כיפת השמיים אוספי מבנים וחפצים היסטוריים שהובאו אליו.

בין המוזיאונים הפתוחים נכללים מוזיאונים היסטוריים ואתנוגרפיים, המציגים מורשת תרבותית והיסטוריה-חיה: תצוגה של החיים כפי שהתנהלו בתקופות עבר. מוזיאונים אלו כוללים פעמים רבות מיצגים ואף שחקנים המציגים את חיי היום-יום, המלאכות והעיסוקים של העבר בתפאורה, תלבושות וכלים מהתקופה הרלוונטית. חלקם כוללים בתים ומבנים עתיקים, לעיתים כאלו המייצגים את האזור הגאוגרפי בו נמצא המוזיאון. המיצגים במוזיאון נועדו פעמים רבות להציג את חייהן של שכבות האוכלוסייה השונות בתקופה בה מתמקד המוזיאון.

בין מלאכות היום-יום של העבר המודגמות במוזיאונים של היסטוריה-חיה: בישול על קמין, חיבוץ חמאה, טוויה בכישור ופלך, אריגה בנול ועבודות חווה ללא ציוד מודרני. במוזיאונים היסטוריים רבים מוצגים בעלי-מלאכה מהעבר: נפח, חבתן, קדר, טוחן, עובדי מנסרה, דפס וחנווני.

המוזיאון הפתוח של הולנד בארנהם הוא דוגמה למוזיאון המציג עשרות בניינים שהועברו מאזורי הולנד השונים וכן סדנאות ומיצגים המציגים באמצעות מתנדבים וקהל המבקרים את חיי היום-יום כפי שהתנהלו במאות הקודמות.

סוגים אחרים של מוזיאונים פתוחים הם מוזיאוני מדע כגון גן המדע על שם קלור במכון ויצמן, אתרים ארכאולוגים וגני פסלים.

מכלן

מכלן (בהולנדית: Mechelen; בצרפתית: Malines, מאלין) היא עיר באזור פלנדריה שבבלגיה, במחוז אנטוורפן. העיר ממוקמת על הציר העירוני-תעשייתי הראשי המחבר בין שתי הערים הגדולות ביותר בבלגיה, בריסל-אנטוורפן, במרחק כ-25 ק"מ משתיהן.

מלאכת פוצע

מְלֶאכֶת הַפּוֹצֵעַ היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, שמהותה היא סתירת אריגה. ככל מלאכות שבת, מקור איסור מלאכה זו הוא העבודות שנעשו להקמת המשכן, שבמהלך הקמתו היו "סותרים" את הבד הארוג במקרה והאריגה לא עלתה יפה.

מלאכה זו הופכית למלאכת אורג.

נול

נוּל הוא מכשיר לאריגה, שיכול להיות ידני או ממוכן. הוא משמש לאריגת בד, כשעליו מתוחים חוטי השתי כדי להקל בשזירת חוטי הערב.

יש מגוון של נולים, נולים שעומדים על השולחן או על רגליים כלשהן, נולים שעומדים על הרצפה. חלקם מופעלים בעזרת פדלים שעליהם דורך האורג, ובעזרתם מרים את בתי הנירים. חלקם מופעלים רק בידיים. חוטי השתי מושחלים לתוך נירים, שתלויים על בתי הנירים. לנולים יכולים להיות החל משני בתי נירים ועד למעלה מ-30. ככל שיש יותר בתי נירים, כך ניתן לארוג דוגמאות יותר מורכבות.

סוזוקי מוטור

סוזוקי מוטור (אנגלית: Suzuki Motor Co. Ltd) היא חברה יפנית לייצור אופנועים, מכוניות ומוצרים נוספים. החברה הוקמה בשנת 1909 על ידי מישיו סוזוקי בהמאמאטסו, שיזוקה, יפן, וייצרה בתחילת דרכה מכונות אריגה.

בדירוג ה-Global 500 של המגזין פורצ'ן לשנת 2011, מוקמה סוזוקי במקום ה-316.

סרט מנוקב

סרט מנוקב הוא סרט העשוי לרוב מנייר או מחומר פלסטי, ובו ניקוב המכיל אינפורמציה הניתנת לפענוח על ידי מכשירים אוטומטיים ומחשבים.

תחילת השימוש בסרט מנוקב הייתה מתן הוראות הפעלה למכונות אוטומטיות, כגון מכונות אריגה, לביצוע פעולות החוזרות על עצמן. במקרה של מכונת אריגה, הכתיב הסרט המנוקב את דוגמת האריגה. סרטים מנוקבים שימשו גם למתן הוראות הפעלה לתיבות נגינה ולכלי נגינה מכניים אחרים. בסרטים מנוקבים ניתנו הוראות נגינה לפסנתרים אוטומטיים. היה סוג של פסנתר ששימש ל"הקלטה", וממנו הוכנו סרטים מנוקבים אשר הוזנו לפסנתרי השמעה שהיו דומים לפסנתר רגיל בתוספת מנגנון הפעלה אוטומטי. פסנתרנים מלחינים מפורסמים הונצחו על גבי סרטים מנוקבים, בהם גוסטב מאהלר, סרגיי רחמנינוב וג'ורג' גרשווין. כיום ניתן לרכוש תקליטורים עם הקלטות שנעשו לאחרונה בעזרת הסרטים המנוקבים, כך שאפשר להאזין למלחין היצירה המנגן בפסנתר. היו מקרים שבהם נערך ביצוע פומבי של יצירה עם תזמורת ופסנתר אוטומטי, שבה "ניגן" המלחין הרבה שנים לאחר מותו. בשנת 1975 יצא לאור תקליט של חברת קולומביה רקורדס שבו הושמע ג'ורג' גרשווין ביצירה "רפסודיה בכחול" על פסנתר מכני שניגן סרט מנוקב אותו ניקב גרשווין בשנות ה-20, ואת נגינתו (38 שנים לאחר מותו) ליוותה תזמורת ג'אז בניצוחו של מייקל טילסון תומאס.

בעבר היה השימוש בסרט מנוקב נפוץ לאחסון נתונים של מכשירי טלפרינטר לסוגיהם, תחילה בקוד בודו, שבו 5 חורים מיצגים תו, ואחר כך בקוד ASCII, שבו 7 או 8 חורים מייצגים תו. סרטים אלו שימשו כאמצעי קלט למכונות סדר צילום והיו בשימוש נרחב בענף ההוצאה לאור של ספרים וכן בהכנה לדפוס. הסרט המנוקב שימש כאמצעי לאחסון נתונים של מחשב או גם לסדר צילום משולב מחשב, אף זאת בקוד ASCII.

קולאשי

קולאשי (בגאורגית: კულაში) היא עיירה קטנה בנפת סמטרדיה שבמחוז אימרתי במערב גאורגיה. העיירה ממוקמת 5 קילומטר צפונית לסמטרדיה, ואוכלוסייתה מנתה בשנת 2002 כ-2,000 איש. בכפר היו: מפעל אריגה, ציוד לייצור מוצרי בדולח, ומתפרות, שאינן מתפקדות כיום.

העיירה מופיעה לראשונה ברשומות כפייף של משפחת מיכאלדזה. בשנת 1961 היא קיבלה מעמד של עיירה (דבה).

קשר (חבל)

קשר הוא חיבור של חבל, חוט ודומיהם לעצם אחר או לעצמו, כאשר החיבור מתבצע רק בכריכות ופיתולים בחבל, ללא שימוש באמצעים או בחומרים נוספים. השימוש בקשרים ידוע כבר מהתקופה הפרהיסטורית, והוא שוכלל במיוחד בתחומי הימאות, המחנאות והטיפוס.

בימי קדם שימשו קשרים גם לצורך מדידה, רישום ומעקב; כך נולדה למשל יחידת המהירות הימית קשר, שאומצה גם בתעופה.

לבני האינקה, שחיו ברכס האנדים בפרו שימשו קשרים לצורך רישום ותקשורת. הם ניהלו את ממלכתם ללא כתב של ממש, והרשומות שלהם נוהלו בחבלים קשורים, מעין כתב, שנקרא קיפו (Kiphu).

אחת הטכניקות ליצירת שטיחים היא קשירת חוטים קצרים לרשת, ולמעשה ניתן להתייחס לכל אריג כאל "קשר אחד גדול", כאשר הקשירה המשמשת ליצירת הבד נקראת אריגה או סריגה.

קשרים משתלבים גם בדתות ובאמנות מימי קדם ועד היום.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.