אריאל רובינשטיין

אריאל רובינשטיין (נולד ב-13 באפריל 1951) הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, אשר עיסוקו העיקרי הוא בתחום תורת המשחקים.

רובינשטיין הוא חתן פרס ישראל לשנת תשס"ב, זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2006, זוכה פרס רוטשילד לשנת 2009, חבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 1994, חבר זר של האקדמיה הבריטית (נבחר ב-2007), חבר זר של האקדמיה האירופית למדעים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1985 נבחר לעמית האגודה האקונומטרית וב-2004 כיהן כנשיאהּ[1].

רובינשטיין מחזיק בהשקפת עולם שמאלית-סוציאל-דמוקרטית והוא הוגה דעות בולט בשיח הכלכלי הישראלי.

אריאל רובינשטיין
Ariel Rubinstein1

קורות חייו

רובינשטיין נולד בשנת 1951 בירושלים, בשכונת תל ארזה. הוריו, לאה ויהודה, עלו לישראל מביאליסטוק בשנות השלושים של המאה ה-20.

ב-1972 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים שם תואר ראשון במתמטיקה, כלכלה וסטטיסטיקה ב-1974. ב-1975 סיים תואר שני בכלכלה וב-1976 סיים תואר שני נוסף במתמטיקה. ב-1979 הוענק לו תואר דוקטור לכלכלה, ולאחר מכן נמנה עם סגל המחלקה לכלכלה באוניברסיטה זו. בשנת 1990 עבר לבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת תל אביב. במקביל מחזיק רובינשטיין מינוי חלקי כפרופסור באוניברסיטת ניו יורק שבארצות הברית.

לרובינשטיין הוענק פרס ישראל בחקר הכלכלה לשנת תשס"ב. ב-2004 זכה בפרס נמרס לכלכלה ובשנת 2006 זכה בפרס א.מ.ת. הוא גם זכה בפרס מיכאל ברונו מטעם יד הנדיב.

היה נשוי ליעל רובינשטיין, לשעבר שגרירת ישראל בתאילנד ובסינגפור, ואב לשניים.

הגותו הכלכלית

התאוריה הכלכלית שפותחה על ידי רובינשטיין עוסקת בתחומי תורת המשחקים, תורת המיקוח, רציונליות ומחקרים על הקשר בין כלכלה לשפה.

מאמרו משנת 1982, בנושא "שיווי משקל משוכלל במודל של מיקוח" נחשב כפורץ דרך בתחומו, ומהווה פיתוח למחקריו של חתן פרס נובל לכלכלה, ג'ון פורבס נאש. בעקבות מאמר זה ואחרים אשר נכתבו בעקבותיו, השתלב בספרות המקצועית בתחום המונח "גישת רובינשטיין".

בדבריו מקפיד רובינשטיין להבהיר שגם אם הכלכלה מסבירה כמה דברים, עקרונותיה אינם בהכרח ראויים ליישום. לדבריו, משוואות כלכליות ותאוריות שווקים לא תמיד ייתנו את התוצאות הרצויות ברגע האמת, כפי שכלכלנים רבים מאמינים:

"לימודי הכלכלה יכולים לכל היותר לעודד חשיבה שיטתית על בעיות חברתיות וכלכליות, אבל לא לספק פתרונות, לא במישור הלאומי ולא במישור האישי. אין תפיסת עולם נכונה, ובטח לא אחת שכתובה בספרי הכלכלה. לכן לא אהבתי את עמדתם ההתחלתית של המוחים שאמרו: 'איננו כלכלנים, ויש ממשלה וכלכלנים שצריכים למצוא פתרונות'. אין מקצוענים עם פתרונות לבעיות החברה הנוכחיות, אבל בשטח יש לא מעט מאחזי עיניים שרק מחכים לקריאה לדגל"[2].

רובינשטיין אף סבור שאין להיחפז בניצול התאוריה הכלכלית להחלטות ערכיות של חיי היומיום:

"הקפיצה המהירה והפסקנית מהדיון המופשט לבעיות קונקרטיות היא הסכנה הגדולה שבשימוש במושגים הבאים מבית אולפנה אקדמי. כשעוסקים בנושאים פוליטיים, ספק אם פנייה לתורה אקדמית עדיפה על חוכמת האיש ברחוב."

בניסוי מפורסם שפרסם רובינשטיין ב-2005 התבקשו 764 סטודנטים ישראלים לפילוסופיה, מנהל עסקים, מתמטיקה, משפטים וכלכלה, לקבל החלטות בתפקיד מנכ"ל חברה המספקת שירותי הדברה ומעסיקה צוות עובדים קבועים קטן ו-196 עובדים לא קבועים. לסטודנטים נאמר כי לאחר שנים של שגשוג בתחום, מיתון במשק הביא לנסיגה ברווחי החברה, אף שמאזנה נותר חיובי. אנשי הכספים בחברה טענו כי פיטורי עובדים יסייעו בהגדלת הרווח, והעריכו כי פיטורם של כ-100 עובדים הוא הפתרון האולטימטיבי. הדילמה שהוצגה בפני הנבדקים הייתה פשוטה: כמה עובדים לא קבועים יש לפטר? לסטודנטים הוצעו האפשרויות הבאות: לפטר 96 עובדים ולהגיע לרווח מקסימלי של 2 מיליון שקל בשנה. לפטר 52 העובדים ובכך להגיע לרווח של 1.6 מיליון שקל בשנה; לפטר 26 עובדים ולהגיע לרווח של מיליון שקל בשנה; לא לפטר אף עובד ולשמור על רווח של 400 אלף שקל. שיעור הסטודנטים לכלכלה שבחרו למקסם את רווחי החברה - גם במחיר של פיטורי מחצית מעובדיה - היה הגבוה ביותר. מקרב הסטודנטים לפילוסופיה, רק 13% סברו כי יש להביא את הרווחים למקסימום האפשרי על חשבון פיטורי עובדים, מקרב הסטודנטים למתמטיקה 16% סברו כך, 27% מקרב הסטודנטים למשפטים נקטו בגישת הפיטורים המקסימליים, 33% מהסטודנטים למנהל עסקים, ומקרב הסטודנטים לכלכלה 46% גרסו כי יש למקסם את רווחי החברה בלי להתחשב בפיטורי העובדים. הסקר נבנה בצורה כזאת שמקסום הרווח יהיה אכזרי למדי; הפיטורים של 44 העובדים האחרונים (כמעט רבע מכלל העובדים) הביאו לגידול של 400 אלף שקל בלבד ברווחים. חלק מהסטודנטים לכלכלה ולמתמטיקה קיבלו את השאלון בצורה של פונקציה מתמטית במקום בצורה של טבלה. במקרה הזה, התוצאות היו קיצוניות אפילו יותר. כ-75% מהתלמידים בחרו באופציה של פיטורי מקסימום עובדים. לא נרשם הבדל בין סטודנטים למתמטיקה לבין סטודנטים לכלכלה שקיבלו שאלון בצורה של פונקציה מתמטית. המספרים, כך נראה, עזרו להעלים מעיניהם את העובדה שמדובר באנשים. רובינשטיין הסיק מניסוי זה, בין היתר, כי התפישות שמלמדים בחוגים לכלכלה מקדמות רמיסת ערכים חשובים דוגמת ביטחון והשתתפות בעשייה וכי הצגת בעיה בצורה מתמטית מעלימה את מורכבותה של הסיטואציה[3][4].

רובינשטיין גם קרא להטיל מס ירושה כדרך להגברת הצדק החברתי ולמניעת ריכוז הון בידי משפחות מועטות. בנוסף, קרא להעניק הנחות מס מפליגות לצעירים עובדים באמצעות מתן פטור מתשלום מס הכנסה עד כפול מההכנסה הממוצעת במשק, במשך עשר שנות חיים, כאשר מועד תחילת חלון הפטור יהיה לא יאוחר מיום הולדתו ה-35 של האזרח[5].

פעילותו החברתית והפוליטית

לצד הגותו הכלכלית מרבה רובינשטיין להתבטא בענייני צדק חברתי וקידום השוויון[6]. לדוגמה, הוא עומד מזה עשר שנים בראש קבוצת מרצים באוניברסיטת תל אביב, שהצליחו להשיג שיפור משמעותי בתנאי ההעסקה של עובדי הקבלן[7]. בשנת 1977 היה ממייסדי "התנועה לציונות אחרת", ושנה לאחר מכן נמנה עם יוזמי "מכתב הקצינים" שהביא להקמת תנועת "שלום עכשיו".

רובינשטיין הירבה להתבטא בגנות מפעל ההתנחלויות ביש"ע ובין היתר אמר בהקשר זה:

"אינני יכול לסיים רשימה זו מבלי להכות על חטא הטעות הטרגית ביותר שעשינו מאז השואה. לקח לנו יותר מדי זמן לעמוד על משמעות הפיכתנו לעם כובש, מדכא ומייסר. נכון, היה רוב דמוקרטי בעד החזקת השטחים שנכבשו ב-1967 כפיקדון לשלום. נכון, היה רוב בכנסת למען ההתנחלויות בשם הביטחון, יופי הארץ וברית בין הבתרים. ואנו לא הבנו שעל עקרונות הקיום היהודי אסור לנו לוותר, ושעקרונות אילו כוללים את הזדהותנו עם החלש ולא עם החזק, עם הנכבש ולא עם הכובש. צפינו בביקורת במפעל ההתנחלויות, זה שמנציח את הכיבוש ומרסק אותנו כעם."[8]

בשנת 2002 הביע תמיכה בסרבני השרות בשטחים, אותם כינה "נטורי הקרתא של המצפון היהודי" ו"גיבוריה של החברה הישראלית"[9]. ב-2010 נמנה עם חותמי עצומת המרצים והאמנים שקראו לחרם על פעילות תרבותית מעבר לקו הירוק[10]. ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2015, פרסם טור בו הסביר מדוע לפי דעתו יש לבטל יום זה[11].

פרסומים

אריאל רובינשטיין פרסם כ-90 מאמרים, ואת הספרים הבאים (ארבעה מהם ניתנים להורדה מאתרו):

  • Bargaining and Markets, with M. Osborne, Academic Press, 1990.
  • A Course in Game Theory, with M. Osborne, MIT Press, 1994.
  • Modeling Bounded Rationality, MIT Press, 1998.
  • Economics and Language, Cambridge University Press, 2000.
  • Lecture Notes in Microeconomic Theory: The Economic Agent, Princeton University Press, 2005.

קישורים חיצוניים

מכתביו:

הערות שוליים

  1. ^ Past Presidents of the Econometric Society באתר האגודה האקונומטרית
  2. ^ שי אספריל, "העשירים, המתהדרים בפטריוטיות, צריכים לתמוך במס ירושה", באתר כלכליסט, 4 באוגוסט 2011
  3. ^ מירון רפופורטעוד אחד שלא מבין כלום בכלכלה, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2005
  4. ^ יאיר ברק, הכלכלנים לא סופרים את בני האדם , באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2006
  5. ^ אריאל רובינשטיין, עיזבון וחיסכון, באתר כלכליסט, 2 באוגוסט 2011
  6. ^ רשימת מאמרים סמי-אקדמיים ולא אקדמיים באתר של אריאל רובינשטיין
  7. ^ אריאל רובינשטיין, עשר הערות על הנוכחים השקופים, "מקום למחשבה - בשער"
  8. ^ אריאל רובינשטיין, כשדילמה הופכת לטרגדיה, "מעריב" 5 באוקטובר 2003
  9. ^ דמוקרטיה, ציות וסירוב - מאת פרופסור אריאל רובינשטיין, באתר אומץ לסרב, 19 במאי 2002
  10. ^ תומר ולמר, מרצים עם השחקנים: "לא לפסול חרם על אריאל", באתר ynet, 31 באוגוסט 2010
  11. ^ אריאל רובינשטיין, את יום השואה צריך לבטל, באתר הארץ, 15 באפריל 2015
2002 במדע

ערך מורחב – 2002

Philosophia

Philosophia, הרבעון הישראלי לפילוסופיה, הוא כתב עת המתפרסם בשפה האנגלית ויוצא לאור בהוצאת שפרינגר.

כתב העת נוסד על ידי אסא כשר ואלכס בלום בשנת 1971. השניים שימשו כעורכיו עד לשנת 1975 ולאחר מכן על ידי כשר לבדו. כתב העת שימש אכסניה למאמרים פרי עטם של חוקרים ישראלים לצד חוקרים זרים בעלי שם. בין היתר התפרסמו בו מאמרים מאת הכלכלן זוכה פרס נובל קנת' ארו, הפילוסופים הבריטים אלפרד ג'ולס אייר, פיטר גיץ', פיטר סטרוסון וגילברט רייל, הפילוסוף האמריקאי וילארד ואן אורמאן קוויין, הפילוסוף ההולנדי-אמריקאי באס ואן פראסן, הפילוסוף האוסטרלי פיטר סינגר, הפילוסוף הפיני יאקו הינטיקה, ההיסטוריון האמריקאי ריצ'רד פופקין ורבים אחרים.

בכתב העת התפרסמו מאמרים בתחומי המשנה השונים של הפילוסופיה וההיסטוריה של הפילוסופיה, ועל נושאים המשיקים גם לתחומי ידע אחרים כגון גזענות, טרור, רגש, איידס, ענישה, מוסר ועוד.

עם חברי המערכת נמנים, נוסף על כשר, שלמה אבינרי (מהאוניברסיטה העברית), אהרון בן-זאב (מאוניברסיטת חיפה), אלכס בלום (אוניברסיטת בר-אילן), דב גבאי (קינגס קולג' לונדון), משה (מקס) ימר (אוניברסיטת בר-אילן), דוד הד (האוניברסיטה העברית), רוברט הופמן (אוניברסיטת העיר ניו יורק), ג'ונתן כהן (אוניברסיטת אוקספורד), שלום לפין (קינגס קולג' לונדון), קאי נילסן (אוניברסיטת קונקורדיה), סול קריפקי(אוניברסיטת העיר ניו יורק), אריאל רובינשטיין (אוניברסיטת תל אביב), ויליאם רודיק (אוניברסיטת ניו יורק) וג'ורג' שלזינגר (אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל).

בריחת מוחות

בריחת מוחות (brain drain) היא הגירה של פרטים משכילים, מאומנים ומיומנים ("הון אנושי"), למען עבודה (ובכלל זה מחקר) במדינות אחרות. לצד מושג זה מתקיים גם המושג גיוס מוחות (brain gain) המרכיבים יחדיו את התופעה של ניידות מוחות או זרימת מוחות (brain circulation או brain exchange), כחלק מהגלובליזציה. בהקשר זה, בריחת מוחות מתארת מצב שבו הגירת המשכילים היא בעיקר מהמדינה החוצה, ללא הגירה מקבילה של משכילים אל המדינה.

המונח "בריחת מוחות" (brain drain) נטבע בשנות ה-60 של המאה ה-20 כדי לתאר את ההגירה של מדענים מבריטניה לארצות הברית. בריחת מוחות פירושה אובדן התשואה על השקעתה של המדינה בחינוך, וכרוך בה גם נזק חברתי, ולכן מדינות הסובלות ממנה רואות בה בעיה חמורה. במושג "בריחת מוחות" המילה "בריחה" משמשת בדרך כלל בהשאלה, אך לעיתים מדובר בבריחה כפשוטה, למשל בריחת מדענים מאירופה בעקבות עליית הנאציזם.

דילמת האסיר

דילמת האסיר (אנגלית: Prisoner's dilemma) היא בעיה פרדוקסלית בתורת המשחקים שפורסמה בשנת 1950 על ידי מריל פלאד ומלווין דרשר מ"תאגיד ראנד" בארצות הברית. הדילמה מדגימה מצב בו התנהגות רציונלית לחלוטין, מנקודת מבטו של הפרט, תוביל לתוצאה שאינה אופטימלית, כלומר אינה יעילה פארטו. בשל פשטותה, משמשת הדילמה כדוגמה קלאסית לבעיות בהן עוסקת תורת המשחקים.

ה'תשס"ב

ה'תשס"ב (5762) ובקיצור תשס"ב –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-18 בספטמבר 2001, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 6 בספטמבר 2002.המולד של תשרי חל ביום שלישי, 4 שעות ו-106 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים.זו שנה ראשונה לשמיטה, ושנת 5 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 22 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,933 לחורבן הבית, ושנת 2,313 לשטרות.לפי דברי רוב הראשונים שנה זו היא שנת היובל.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשס"ב 54 שנות עצמאות.

התיכון ליד האוניברסיטה

התיכון ליד האוניברסיטה, המכונה בראשי תיבות ליד"ה (שם קודם: תיכון בית הכרם), הוא בית ספר הכולל חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ליד האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.

חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל

חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל התקיימו לכבוד יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל שחל בתאריך ג' באייר ה'תשס"ח - 8 במאי 2008. אירועים רבים הוכנו במהלך כל שנת ה'תשס"ח, לציון המספר העגול שישים. הנושא המרכזי בחגיגות היה ילדי ישראל.

השרה רוחמה אברהם-בלילא מונתה לשרה הממונה על אירועי ה-60 - והיא השרה השלישית שעסקה בנושא.

יאיר צבן

יאיר זלמן צבן (נולד ב-23 באוגוסט 1930) הוא פוליטיקאי ישראלי, כיהן כחבר הכנסת ושר מטעם מרצ.

ישראלים זוכי פרסים בינלאומיים

למרות גודלה הקטן בשטח ואוכלוסייה, מדינת ישראל תרמה רבות למדע, לכלכלה, לאמנות ולתרבות בעולם. כחלק מהמנטליות הישראלית והגאווה הלאומית, יש התרגשות רבה בארץ כל פעם שישראלי זוכה להצלחה בעולם, ובפרט כאשר הוא זוכה בפרס בינלאומי יוקרתי. להלן רשימה (חלקית) של ישראלים שזכו בפרסים בינלאומיים יוקרתיים.

מיקרו-כלכלה

מיקרו-כלכלה (באנגלית: Microeconomics) היא ענף של תורת הכלכלה, החוקר את ההתנהגות הכלכלית של תאים קטנים (כמו יחידים, משפחות או פירמות) וקבלת ההחלטות שלהם, ואת הדרך שבה התנהגות זו מכתיבה את התנהגות השוק של סחורה או שירות אחד, או המשק בכללו.

בניגוד לתחום המקרו-כלכלה, המתרכז במשק כולו, כלומר בכלל הפעילות הכלכלית במדינה או באזור גאוגרפי מסוים- בחשיבה "מלמעלה למטה", במיקרו-כלכלה, הניתוח מתאפיין בחשיבה "מלמטה למעלה", כלומר כיצד ההתנהגות של היחידות הקטנות קובעת את ההתנהגות הכוללת.

מקרו-כלכלה אינה עוסקת במה שמתרחש בשוק הבודד. היא עוסקת גם בנושאים כמו צמיחה, אינפלציה ואבטלה, שהם מחוץ לתחום הדיון של המיקרו-כלכלה.

מנחם יערי

מנחם יערי (נולד ב-26 באפריל 1935) הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה. היה נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ונשיא האוניברסיטה הפתוחה.

נפלאות התבונה (ספר)

הספר נפלאות התבונה (באנגלית: A Beautiful Mind) הוא ביוגרפיה של המתמטיקאי ג'ון נאש, חתן פרס נובל לכלכלה שבמשך מרבית שנות חייו סבל מסכיזופרניה. הספר זכה להצלחה רבה, ובהמשך יצא לאקרנים סרט קולנוע מצליח באותו השם המבוסס על הספר, בכיכובם של ראסל קרואו וג'ניפר קונלי ובבימויו של רון הווארד. הסרט זכה ב-4 פרסי אוסקר ב-2002 וכן בשני פרסי גלובוס הזהב.

את הספר, המתאר את חייו הפרטיים והמקצועיים של נאש, כתבה העיתונאית סילביה נסאר. ב-13 בנובמבר 1994, בעקבות הענקת פרס נובל לכלכלה לנאש, פרסמה נסאר כתבה ארוכה ומרגשת על נאש בעיתון ניו יורק טיימס, שם עבדה ככתבת כלכלית. בעקבות הכתבה, שכותרתה The Lost Years of a Nobel Laureate, יצאה נסאר לעבודת מחקר מאומצת שנמשכה יותר משנתיים והניבה את הספר "נפלאות התבונה". הספר יצא לאור בארצות הברית בשנת 1998 והפך עד מהרה לרב מכר. מהדורתו העברית יצאה לאור בשנת 2002 בתרגומו של ירון בן עמי, בהוצאת ידיעות ספרים, במסגרת ספרי עליית הגג.

פרס א.מ.ת

פרס א.מ.ת. (אמנות-מדע-תרבות) הוא פרס המוענק בישראל מדי שנה, מאז שנת 2002. הפרס, בסך מיליון דולר אותו חולקים הזוכים, ממומן על ידי קרן א.מ.נ. - לקידום המדע התרבות והאמנות בישראל, אשר הוקמה לצורך עניין זה על ידי אגודת ידידי ישראל באמריקה הלטינית.

הפרס ניתן בחסותו של ראש ממשלת ישראל בחמישה תחומים: תרבות ואמנות, מדעים מדויקים, מדעי החיים, מדעי הרוח, ומדעי החברה. הפרס מוענק מדי שנה על-פי תחומי משנה המתחלפים במחזוריות מדי שנה.

הקריטריונים לזכייה בפרס מבוססים על הצטיינות והישגים מקצועיים או אקדמיים שיש בהם פריצת דרך בתחום העיסוק של הזוכה וכן תרומה מיוחדת לתרבות ולחברה הישראלית. ההחלטה על הזוכים מתקבלת על ידי ועדה בראשות שופט, הממנה ועדות משנה שמורכבות ממומחים בתחומים הרלוונטיים. את הקרן ייסד הנדבן אלברטו מוסקונה ניסים.

פרס מיכאל ברונו

הפרס על שם מיכאל ברונו הוא פרס ישראלי, המוענק על ידי קרן יד הנדיב לחוקרים מבטיחים.

פרס נמרס לכלכלה

פרס ארווין פליין נמרס לכלכלה (אנגלית: Erwin Plein Nemmers Prize in Economics) הוא פרס שניתן אחת לשנתיים על ידי אוניברסיטת נורת'ווסטרן. הפרס נוסד בשנת 1994 יחד עם פרס נמרס למתמטיקה, בעקבות תרומה של 14 מיליון דולר של האחים נמרס, מתוך כוונה ליצור פרס המשתווה ביוקרתו לפרס נובל (חלוקת פרס נובל לכלכלה התחילה בשנת 1969, לפני פרס זה).

הפרס כולל מענק בסך 150,000 דולר, ושהייה של עשרה שבועות באוניברסיטת נורת'ווסטרן, ונחשב הפרס המדעי בעל הערך הכספי הגדול ביותר בארצות הברית.

תחת תקנון הפרס, חתני פרס נובל לכלכלה אינם זכאים לזכות בפרס נמרס, אך הפרס ניתן לכלכלנים בולטים ששמם מוזכר כמועמדים מובילים לפרס נובל. ואכן, נכון ל-2014,

שבעה מזוכי הפרס - דיאמונד, סרג'נט, אומן, מקפאדן, פרסקוט, הנסן, וטירול - זכו בפרס נובל לכלכלה לאחר שזכו בפרס נמרס.

פרס רוטשילד

פרס רוטשילד הוא פרס יוקרתי שמעניקה יד הנדיב מאז שנת 1959 מדי שנתיים.

פרס רוטשילד מחולק בתשע דיסציפלינות: הנדסה, חקלאות, מדעי החברה, מדעי החיים, מדעי היהדות, מדעי הכימיה, מדעי הפיזיקה, מדעי הרוח ומתמטיקה. הפרסים מוענקים אחת לשנתיים אך התחומים מחולקים לשתי קבוצות, כך שכל תחום חוזר על עצמו פעם בארבע שנים, עבור עבודת מחקר מקורית ויוצאת דופן.

המועצה המייעצת לפרס מתמנה לתקופה של ארבע שנים ומורכבת מיושב ראש ושמונה חברים. יושבת ראש הפרס היא פרופסור שפי גולדווסר, המכהנת בתפקיד משנת 2015. חברי המועצה הנוספים, נכון לשנת 2017, הם נציגו של הלורד רוטשילד פרופסור מנחם יערי, נציגתו של ראש ממשלת ישראל דוקטור לאה נס, נציג מועצת הנאמנים של מכון ויצמן למדע פרופסור מוטי הייבלום, נציגת נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים פרופסור מרגלית פינקלברג, נציגת שר החינוך פרופסור מרגלית שילה, נציג חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים ברוך מינקה, נציגת הקורטוריון (חבר הנאמנים) של הטכניון פרופסור עדית קידר ונציג חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב פרופסור נגה אלון. היושבי ראש הקודמים היו ד"ר שניאור זלמן אברמוב (1992-1984), והפרופסורים דן פטינקין (1993-1994), מיכאל ברונו (1996-1995), אילן חת (2002-1997), יהודית בירק (2010-2004), ואיתן קולברג (2015-2011).

רשאים להגיש מועמדים לפרס: ראשי האוניברסיטאות בישראל, דיקני הפקולטות של האוניברסיטאות בישראל, ראשי המחלקות והחוגים הרלוונטיים וחברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וכן כל אדם שהוענק לו פרס רוטשילד בעבר, ובלבד שיציע מועמד בתחום שבו הוא קיבל את הפרס. בשנת 2012 עומד גובה הפרס על 50,000 דולר לזוכה.

פרשת גבריאל תירוש

פרשת גבריאל תירוש הוא רומן מאת הסופר והמשורר יצחק שלו, שיצא לאור בשנת 1964 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד".

עלילת הספר סובבת סביב המורה להיסטוריה גבריאל תירוש וחמישה מתלמידיו, ההופכים לכיתה צבאית מאומנת המבצעת פעולות גרילה בפורעים ערביים, בתקופת מאורעות תרצ"ו בירושלים.

רובינשטיין

רובינשטיין הוא שם יהודי אשכנזי שמשמעותו בגרמנית - "אבן אודם". נוצר גם בהשפעת השם העברי ראובן. השערה אחרת מקשרת שם משפחה זה ליישוב רובנשטיין Rubenstein בבוואריה.

האם התכוונתם ל...

תורת המשחקים

תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה והכלכלה והפסיכולוגיה המנתח מצבי עימות או שיתוף פעולה בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים. למשל, כמו המצבים המתעוררים במשחקי לוח שונים, בהם כל אחד מהשחקנים רוצה לנצח, ובפעילות כלכלית, בה כל אחד מהעוסקים שואף להגיע לרווח מקסימלי. מצבים כאלו מכונים משחקים, והמשתתפים בהם – שחקנים.

חקירה של משחק מורכב מתאפשרת על ידי הפשטתו לאחד מכמה מודלים כלליים, הניתנים לניתוח מתמטי. המטרה היא "לפתור" את המשחק, כלומר, לזהות בו את דרכי הפעולה הצפויות של השחקנים או להצביע על דרכי פעולה מומלצות לשחקנים בודדים או לקבוצות של שחקנים. לניבוי נכון של התנהגות השחקנים עשויה להיות משמעות במציאות, אך נושא זה נתון לביקורת ומחלוקת רבה. לדעתם של תומכי הניבוי, ניתן להסיק מהמודלים כי בחירה נבונה של כללי הצבעה, צריכה להביא בחשבון את האפשרות של הצבעה טקטית (אסטרטגית), לדוגמה: תכנון של תשתית הכבישים צריך להביא בחשבון את בחירות המסלול של הנהגים בשעות העומס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.