ארוונה

אֲרַוְנָה הוא שמה של דמות מקראית המופיעה בספר שמואל[1] ובספר דברי הימים[2]. השם נכתב במספר צורות: ארונה, ארניה, ארנן (עם קמץ תחת 'א' ו'נ'), וכן האורנה, והוא מכונה מלך.

בשני המקורות מסופרים סיפורים דומים עם הבדלים ניכרים. לפי מדדים של כתיב, תחביר, סגנון והשקפת עולם ניתן להניח שהמקור בשמואל ב' מוקדם יותר[3].

הסיפור על פי שמואל ב'

בספר שמואל מסופר שדוד קבל צו אלוהי[4] להקים מזבח בגורן ארונה היבוסי. הסיבה לצו הייתה המגפה שהכתה בעם והפילה חללים רבים. ארונה יצא לקראת דוד, השתטח לפניו אפים ארצה - לא מליצה אלא ביטוי כבוד למלך ולאלוהים בימים ההם. דוד ביקש לקנות מארונה את הגורן כדי לבנות מזבח, אך ארונה ביקש לתיתו חינם. דוד התעקש לשלם על הגורן, בדומה לסיפור של אברהם עם עפרון החתי, ושלם חמישים שקלי כסף. דוד הקים מזבח, העלה עולות ושלמים וכתוצאה מכך המגפה נעצרה ("ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל").

הסיפור על פי דברי הימים

לפי דברי הימים א', כשבא דוד לגורן היה ארונה דש חיטים, וארבעת בניו מתחבאים. דוד שילם שש מאות שקלי זהב, העלה עולות ושלמים ואלוהים ענהו "באש מן השמים על מזבח העולה".

הגורן שאותו קנה דוד מארונה הוא הר הבית (דברי הימים ב פרק ג: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית-ה' בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ--אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.)

מקור השם ארונה

בשמואל ב' (פרק כ"ד, פסוק ט"ז) נכתב היבוסי "האורנה" (ונקרא "הארונה"). בהמשך (פסוק כ"ג) נאמר על ארונה: "הכל נתן ארונה המלך למלך". חוקרי תנ"ך רבים הסבירו שמדובר בטעויות העתקה בטקסט המסורה. יש שהציעו שהכינוי 'מלך' לארונה אינו אלא שיבוש וצריך להיות במקומו 'יבוסי', ואילו ה' הידיעה בפסוק ט"ז לכאורה מיותר. אולם הצטברותם של שלושה פרטים התומכים זה בזה בתוך הסיפורים, ופרטים חיצוניים התומכים בהם, מבהירה שהטקסטים כנראה אמינים מבחינה היסטורית. שלושת הפרטים הפנימיים הם:

  1. 'הא' הידיעה בפסוק ט"ז: "האורנה היבסי".
  2. "ארונה המלך" בפסוק כ"ג.
  3. בשפה החתית/חורית משמעות השם "ארוונה", או "אורנה", או כצורותיו האחרות - היא מושל או מלך.

הועלתה טענה, שאם באמת משמעות "ארונה" מלך, למה חוזר הכותב פעמים על המילה מלך. אולם אין ממש בטענה זאת: ייתכן שלא ידע את משמעה, או אם ידע, היה עליו לפרש את משמעות המילה לאחרים ולזמנים אחרים. התופעה ששם עצם כללי הופך בשפות אחרות לשם פרטי או מאבד את משמעותו אינה נדירה.

עדויות נוספות

פרטים חיצוניים התומכים בפרוש זה:

  1. מלך ירושלים במכתבי אל עמארנה מן המאה הארבע עשרה הוא 'עבדיחיבה' (או 'חיפה' - המכתבים נכתבו אכדית ובהם אותם סימנים ל'ב' ול'פ'). 'חיבה' היא אלה חורית-חיתית ראשית. המכתבים מספקים גם ראיה נוספת לנוהג לפרש מילים משפות לא מוכרות באמצעות מילים משפות מוכרות: הודות לכך שסופרי ארץ ישראל שכתבו אכדית פירשו מילים אכדיות באמצעות מילים "כנעניות" (ולמעשה קדם עבריות), יכולים החוקרים כיום לתאר במידה רבה את השפה שדוברה בארץ ישראל באותו זמן.
  2. מילים רבות בסיפורי דוד וירושלים באות מאסיה הקטנה, חלקן מוכר מיוונית עתיקה. שפה זאת הושפעה מהשפות שדוברו באסיה הקטנה באלף השני והראשון לפני הספירה, ביניהן החיתית והחורית. השם 'מוריגים' אינו יכול לפי הפוניטיקה העברית להיות ריבוי של מורג, והוא מקביל למילה היוונית murike - עץ אשל או שיטה. המילה 'מוריה' אינה מתפרשת בעברית, וביוונית מוכרת אותה מילה בדיוק moria - עצי הזית הקדושים בחצרות בתי מקדש. המילה 'כרוב' הנזכרת בהקשר של בית המקדש בירושלים באה ממקור אכדי-חורי.
  3. מספר שמות של כהנים נגזרו כנראה משם האלה חיבה: חפני, חפה, חביה, ואולי גם חובב.
  4. לאחר שדוד השתלט על ירושלים הוא הביא את ארון הברית לירושלים. משה ויינפלד[5] הראה שכל מנהגי הטקס שדוד מקיים לקוחים מהפולחן החיתי-חורי. במיוחד נשיאת הארון, רתימתו לשוורים, הריקוד של דוד ואחרים עירומים, שקשוק בעצי ברושים ונגינה בכינורות ובנבלים, הבאת הארון לאוהל, וחלוקה של מתנות למשתתפים בחגיגה - המילים 'אשפר' ו'אשישה' הן ממקור חיתי-חורי. אשפר משמעו כנראה בגד, ואשישה היא עוגת חג (שמואל ב', ו', א'-י"ט).

יש איפה ראיות רבות די הצורך כדי לבסס את הטענה ש'ארונה' הוא אכן שם ממוצא חורי-חיתי, שמשמעו 'מלך' ולא פחות מזה, ראיות שמעניקות לסיפור קניית גורן ארונה אמינות היסטורית.

מקום ארונה הוא טבור הארץ - ירושלים. המושג מקום ארונה חוזר ומופיע כמה פעמים בספר חנוך ב' (הסלאבי) כמקום בו נברא אדם הראשון, שם נקבר הבל, ושם חי מלכי-צדק הכהן הראשון. (חנוך כ, 1 ועוד). התרגום לעברית הוא על פי אברהם כהנא.

גורן ארונה

להשלמת התמונה נחוץ לעמוד על כמה פרטים נוספים: הסיפור בשמואל ב', כ"ד, כ"ה מדגיש "ויעתר ה' לארץ". מילים אלו אינן מתפרשות אלא כשמעיינים בראשית סיפור כיבוש ירושלים (שמואל ב', ה', ו'): "וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבסי יושב הארץ". מתברר שהייתה משמעות מרכזית בקנית גורן ארונה דווקא מיושבי הארץ - היבוסים, ובהקרבת העולות והשלמים דווקא במקום מושבם. חשיבות זאת נבעה לדעת דוד ובני זמנו מכך שהיבוסים היו חלק מהגבעונים ונפגעו קשה מהמלך שאול שקדם לו, ובני הזמן סברו שהמגפה באה כעונש על פגיעה זאת. רק לאחר שהארץ הנפגעת רוצתה, נפסק העונש שהושת על הפוגעים.

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוקים ט"ז-כ"ד
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"א, פסוקים ח'-כ"ח ובספר דברי הימים ב', פרק ג', פסוק א'
  3. ^ ראו גם כיבוש ירושלים (יבוס) בידי דוד
  4. ^ "ויבא-גד": אומנם גד הוא שמו של נביא ידוע, ועם זה יש סימוכים לסברה ש"גד" אינו אלא מילה עברית לסוג של אורקל - נבואה הניתנת בידי כהן המבצע טקס של אורים ותומים. בספר בראשית, פרק ל', פסוק י"א, למשל, נאמר: "ותאמר לאה בגד ותקרא שמו גד". כלומר נתמלאה הנבואה - ההיגד. 'גד' הוא משורש 'נגד', אמר, וכן משמע 'גד' מזל או גורל.
  5. ^ "עקבות הווי חתי בנוהג פולחני-טקסי בישראל העתיקה" שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום י, 1990
אבן השתייה

אבן השתייה (בערבית: الصخرة المشرفة بمسجد قبة الصخرة) היא סלע גדול הבולט מקרקע הר הבית, בתוך מבנה כיפת הסלע, הקרוי על שמו. הסלע מוקף במסגרת ברזל, וגובהו מעל הרצפה הוא כשני מטרים. הדעה המקובלת[דרוש מקור] היא שאבן השתייה הייתה בקודש הקודשים בבית המקדש, אף כי מקומה המדויק שנוי במחלוקת, ותלוי באיתור מקום המקדש על הר הבית. יש הסוברים כי סביב אבן השתייה עמד בעבר מקדש יבוסי פגני, אם כי המקרא שולל גרסה זו וטוען כי לא עמד שם אלא גורן ארוונה.

אף שהמסורות היהודיות בדבר אבן השתייה מופיעות לראשונה במשנה ובמדרשים משלהי בית שני (להלן), ניתן לשער כי הן הושפעו דווקא ממקורות מצריים ולא יווניים. בעוד המסורות היווניות עמם באו היהודים במגע בימי הבית השני התייחסו אל אבנים מסוימות כ"טבור הארץ" (אומפאלוס), הרי שתורות הבריאה השונות במצרים העתיקה התייחסו מפורשות אל "אבן הבן-בן" ממנה נשתת העולם. עדויות להשפעות דתיות מצריות בירושלים עוד בזמן ההתיישבות הכנענית במקום - באלף השני לפני הספירה, נמצאו בחפירות בכנסיית סנט אטיין שמצפון להר הבית. דמיון זה יכול להעיד כי המסורת בדבר אבן השתייה מוקדמת בהרבה למפגש עם היוונים, ובוודאי למועד העלאתה על הכתב.

אוסקר נימאייר

אוסקַר ריבֵּיירוֹ דֶה אָלְמֵיידָה נִיֶמַאייר סוֹאַרֶס פִילְיִוֹ (בפורטוגזית: Oscar Ribeiro de Almeida Niemeyer Soares Filho;‏ 15 בדצמבר 1907 - 5 בדצמבר 2012) היה אדריכל ברזילאי, אחד החשובים והמשפיעים ביותר בקרב הזרם המודרניסטי וממשיכיו באדריכלות הסגנון הבינלאומי.

מחלוצי האדריכלים שהשתמשו בבטון מזוין כחומר בנייה עיקרי ופיסולי (כדוגמת לה-קורבוזיה השווייצרי).

איי אם פיי

איו מינג פיי (היה ידוע בעיקר בקיצור שמו: I.M. Pei;‏ 26 באפריל 1917 - 16 במאי 2019) היה אדריכל סיני-אמריקאי. פיי נולד בסין, ונחשב לאחד האדריכלים הבולטים ביותר בעשורים האחרונים. הוא זכה במגוון פרסים בתחום האדריכלות, ובכללם מדליית זהב של AIA בשנת 1979, פרס הפרמיום אימפריאלה הראשון שניתן לאדריכלות בשנת 1989, ופרס מפעל חיים של מוזיאון קופר יואיט לעיצוב בשנת 2003. בשנת 1983 זכה בפרס פריצקר, המכונה לעיתים "פרס נובל של האדריכלות". ב-1992 העניק לו נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, את מדליית החירות הנשיאותית.

נפטר בגיל 102.

אלוורו סיזה

אלוורו ז'ואקים דה מלו סיזה ויאיירה (Álvaro Joaquim de Melo Siza Vieira; נולד ב-25 ביוני 1933) הוא אדריכל פורטוגלי זוכה פרס פריצקר, הידוע בסגנונו הפואטי אשר מגשר בין הסגנון המודרני ובין מוצאו הים-תיכוני שממנו הוא מושפע. רבות מעבודותיו הזכורות מצויות בפורטוגל וחלק נכבד מהן בעיר פורטו.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

גורן

הגורן היא מקום ששימש בעבר לריכוז החיטה על מנת לבצע בה דישה. בגורן היו מופרדים גרעיני החיטה, שמהם מכינים את הלחם, מהמוץ ומן התבן. כיום, עם ההתפתחות הטכנולוגית והמצאת הקומביין, נעלמה הגורן, בדומה להיעלמות של מוסדות חקלאיים דומים כמו גת דריכת הענבים.

יש סבורים[דרוש מקור] שהגדיש הוא ערימת החיטים שבגורן, ואילו הגורן היא המקום, אך יש סוברים שהגורן היא גם ערמת החיטים עצמה. בעברית המודרנית הגורן היא ערימת החיטים, ומקומה הוא "מקום הגורן".

שרידים של גרנות עתיקות ניתן לראות במקומות שונים בארץ, אלו בולטים במיוחד בתמונות לווין, וכיום באתרי המפות המקוונים. גרנות שנבנו בינתיים הפכו פעמים רבות לרחובות עגולים המשמרים את שם המקום עליו הם נסללו.

הגורן הפכה לסמל תרבותי המופיע בסיפורים רבים. בתרבות הישראלית היא קנתה נופך רומנטי הנגזר מסיפורם של רות ובעז במגילת רות.

במושבות ובקבוצות הראשונות הייתה הגורן "מוסד" - מקום מפגש. הישיבה "על הגורן" שימשה להתכנסות של שומרים, לשם שיחות ושירה בלילות החמים וגם לאוהבים. בשנת 1921, במנחמיה חובר על ידי ירמיהו רוזנצויג (מילים ולחן) שיר שנקרא "על הגורן בליל לבנה" המתחיל כך: "שמעתי מעשיה בליל לבנה, סיפר על הגורן בחור לבחורה, לאור הכוכבים התלחשו הצעירים, על הגורן בליל לבנה".

על ישיבה "על הגורן" בחוות כנרת כותב ביומנו תנחום תנפילוב ממקימי דגניה א':

והנה פעם אחת, בשנת 1909, ישבנו על הגורן אחרי עמל העונה בקציר ובגורן ונתפתחה שיחה על עתידנו. באותה שיחה צץ לראשונה הרעיון של משק עצמי. חיי חברה עצמיים והשם "קבוצה" נשמע לראשונה בחלל העולם. יוסף בוסל היה הראשון שהעז ופרש לפנינו יריעה שלמה על חיינו בעתיד. הישיבה הזאת על הגורן בכנרת הייתה קובעת גורל. החלטנו: אנו נקים משק עצמי, שיתופי, על אחריותנו. בלי מנהלים".רחל המשוררת כתבה שיר בשם "על הגורן".

כיום ביישובים ביהודה ושומרון ישנן גרנות עתיקות המשמשות לכינוסים חגיגיים.

לפי הקבלה הגורן שימשה במשמעות של כינוסים וספר הזוהר מחולק לשלש גרנות (בארמית אידרות). הרב שלמה גורן הקים את ישיבת האידרה המרמזת הן על שמו של הרב (שעברת את שמו משם לועזי דומה), והן על מקום המקדש, שבמקורו היה "גורן ארוונה היבוסי" אשר נקנה בידי דוד.

בחג הסוכות משתמשים ב"סכך" טבעי בלבד - על פי הפסוק "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ".

דור שרוכין

דוּר שָׁרוּכִּין (מצודת סרגון) הייתה עיר הבירה של האימפריה האשורית החדשה, שבנה סרגון השני מלך אשור. דור שרוכין מצויה בתחום הכפר חורסבאד, כחמישה עשר קילומטרים מצפון לנינוה ולכלח העתיקות ולעיר מוסול שבצפון עיראק, בקצה הצפוני של המישור של מסופוטמיה.

דור שרוכין נבנתה כעיר בירה חדשה, במקום שלא היה בו קודם לכן יישוב כלשהו. היא החליפה את הבירה כלח (נמרוד). החלפה זו לא נעשתה משום שהיו למקום יתרונות אסטרטגיים כלשהם, אלא כדי שהמלך ישב בבירה שתהיה מזוהה רק איתו ולא עם קודמיו. עם מותו של סרגון, ומאותה סיבה עצמה, העביר בנו סנחריב את הבירה מדור שרוכין לנינווה הסמוכה.

הר ציון

הר ציון מתנשא בדרום-מערב העיר העתיקה של ירושלים מחוץ לחומותיה, ועם זאת הוא חלק בלתי נפרד מן העיר. ההיסטוריה של ההר מתחילה כבר בתקופה הכנענית והיבוסית, ונמשכת עד ימינו. על ההר אתרים חשובים ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ואתרי מורשת קרב, מוזיאונים ובתי קברות. על פי חלק ממסורות שלוש הדתות, אחד המבנים על ההר, הוא מקום קבורתו של דוד המלך.

הרצוג ודה מרון

הרצוג ודה מרון (Herzog & de Meuron Architekten) הוא משרד אדריכלים שווייצרי אשר נוסד בבזל ב-1978. מקימיו ושותפיו הבכירים הפעילים גם היום הם ז'אק הרצוג (נולד ב-19 באפריל 1950) ופייר דה מרון (נולד ב-8 במאי 1950). השניים זכו בפרס רולף שוק לאמנות חזותית בשנת 1999 ובפרס פריצקר לאדריכלות בשנת 2001.

הקריירות של שני האדריכלים היו כמעט מקבילות מאז שניהם למדו יחד במכון הטכנולוגי של ציריך והקימו לאחר מכן את השותפות. המשרד פועל במגוון רחב מאוד של פרויקטים, בעיקר מבני ציבור, ובמגוון גישות תכנוניות ועיצוביות הבאות לידי ביטוי בגאומטריה יוצאת דופן ובשימוש מקורי וחדיש בחומרים ובטכנולוגיה.

יו"ר הוועדה המעניקה את פרס פריצקר, ג'יי קארטר בראון, אמר עליהם כי "קשה לחשוב על אדריכלים רבים בהיסטוריה אשר התמסרו למעטפת האדריכלית עם דמיון ווירטואוזיות כה רבים". עוד הוסיפה אחת משופטי הוועדה, אדה לואיז האקסטאבל כי "הם מזקקים את המסורת של המודרניזם לכדי פשטות יסודית תוך חיפוש מתמיד אחר שימוש חדשני בחומרים ובמשטחים". הניו יורק טיימס הגדירם כ"אחד ממשרדי האדריכלים הנערצים ביותר בעולם".

באפריל 2016 הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הספרייה הלאומית של ישראל בקריית הלאום, מבנה פרי תכנונו של משרד האדריכלים.

טויו איטו

טויו איטו (יפנית: 伊東 豊雄; נולד ב-1 ביוני 1941) הוא אדריכל יפני, מן האדריכלים הבולטים ביותר הפועלים כיום. זוכה מדליית הזהב המלכותית של ארגון RIBA ב-2006 ופרס פריצקר לשנת 2013.

לואיס ברגאן

לואיס ברגאן (בספרדית: Luis Barragán; ‏9 במרץ 1902 - 22 בנובמבר 1988) היה האדריכל המקסיקני החשוב ביותר במאה ה-20.

נורמן פוסטר

נורמן רוברט פוסטר, הברון פוסטר של גדת התמזה (באנגלית: Norman Robert Foster, Baron Foster of Thames Bank of Reddish; נולד ב-1 ביוני 1935) הוא אדריכל בריטי.

פרנק גרי

פרנק אוון גרי (באנגלית: Frank Owen Gehry; נולד ב-28 בפברואר 1929) הוא אדריכל יהודי אמריקאי, מן הבולטים בסוף המאה ה-20 ובימינו.

פרס פריצקר

פרס פריצקר לאדריכלות מוענק מדי שנה, מאז היווסדו בשנת 1979, לאדריכל שתרם באופן בולט לתחום.

הפרס נהגה בשנת 1979 על ידי ג'יי ארתור פריצקר, מנוהל על ידי משפחת ההוגה, ומוענק על ידי קרן האייט. הפרס מוגדר כפרס האדריכלות הבכיר ביותר וזוכה לרוב לכינוי "פרס נובל לאדריכלות".

זוכה הפרס מקבל 100,000 דולר, ויתרה מכך, זוכה לתהילה והכרה בינלאומית, לצד עניין רב מבעלי דעה בתחום הבנייה, האקדמיה והאדריכלות. בכל שנה מוענק הפרס בתוך או בסמוך למבנה אדריכלי בעל חשיבות. בשנת 2000 הוענק הפרס לרם קולהאס בטקס שנערך ברחוב ההרודיאני הסמוך לכותל המערבי של הר הבית בירושלים.

מבין זוכי הפרס, הרבים ביותר הם אדריכלים אמריקאים - שמונה במספר נכון ל-2019, שישה יפנים וארבעה יהודים.

קנזו טנגה

קנזו טנגה (4 בספטמבר 1913 - 22 במרץ 2005) מהאדריכלים היפנים החשובים ביותר של המאה ה-20.

ריצ'רד מאייר

ריצ'רד מאייר (באנגלית: Richard Meier; נולד ב-12 באוקטובר 1934 בניוארק, ניו ג'רזי) הוא אדריכל יהודי אמריקאי בולט, פעיל מחלקה השני של המאה ה-20, אשר נודע לרוב בחיבתו והגותו בזכות הצבע הלבן, בו צבועים רוב המבנים שתיכנן.

ריצ'רד רוג'רס (אדריכל)

ריצ'רד רוג'רס (באנגלית: Richard Rogers; נולד ב-23 ביולי 1933) הוא אדריכל בריטי חשוב הנודע בזכות עיצוב מודרניסטי ופונקציונאלי של בנייניו. סגנונו מתאפיין גם בהחצנה של הסטרוקטורה ופרטי בניין עתירי טכנולוגיה המוחצנים אף הם.

רכישת מערת המכפלה

רכישת מערת המכפלה, הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"ג. סיפור זה עוסק במכירתה של מערת המכפלה לאברהם מידי עפרון החתי לצורך קבורת שרה. אברהם מסרב לקבל את אחד מן הקברים באזור ללא תמורה כספית, ומתעקש לקנות בכסף את מערת המכפלה. המחבר המקראי מאריך בדברים בבואו לספר על תהליך הקנייה והמכירה, וזאת כדי לתת תוקף חוקי לבעלות על אחוזת הקבר לאבות האומה בפרט ולאומה בכלל.

רם קולהאס

רם קולהאס (בהולנדית: Rem Koolhaas נולד ב-17 בנובמבר 1944) הוא אדריכל הולנדי, המזוהה עם זרם הדה-קונסטרוקטיביזם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.