ארגון אחדות אפריקה

ארגון אחדות אפריקהאנגלית: The Organisation of African Unity, בצרפתית: Organisation de l'unité africaine) הוא ארגון מדינות אפריקה אשר הוקם ב-25 במאי 1963, ופורק ב-9 ביולי 2002 על ידי תאבו מבקי מדרום אפריקה, יושב ראש הארגון האחרון. הארגון הוחלף בארגון חדש ושמו "האיחוד האפריקאי".

מטרתו המתוכננת של הארגון הייתה לקדם את האחדות והסולידריות של מדינות אפריקה ולשמש קול קולקטיבי ליבשת כולה. הארגון שם דגש גם על סילוק הקולוניאליזם משטחו, ויצירת קהילה ליברלית שתעזור לתנועות עצמאיות באפריקה.

המטה של הארגון ישב באדיס אבבה, אתיופיה, בהזמנת שליט המדינה היילה סלאסי. מסמך הייסוד של הארגון נחתם על ידי 32 מדינות אפריקאיות עצמאיות. בזמן התפרקות הארגון בשנת 2002, 53 מתוך 54 מדינות אפריקה היו חברות בארגון; מרוקו עזבה את הארגון בשנת 1985 לאחר הצטרפות סהרה המערבית בשנת 1982 (מרוקו טוענת לבעלות על סהרה המערבית). הארגון קיים מדי שנה ועידה של ראשי מדינות אפריקה[1].

ועדת השחרור של הארגון פעלה לסייע לארגונים שנאבקו למען עצמאות עמי אפריקה[2], כמו תנועות השחרור באנגולה[3].

מתחילתו סבל הארגון מסכסוכים פנימיים רבים ושיתוק שנבע מחילוקי דעות על דרך הפעולה הרצוי[4][5].

הארגון זכה ללעג רב עקב היותו בימת נאומים ללא שום כוח או השפעה. מזכ"ל האו"ם הקודם, קופי ענאן, שהיה מגאנה, הילל את הארגון בכך שהוא קירב את האפריקאים. למרות זאת, במשך 39 שנות קיומו המבקרים טענו כי הארגון עשה מעט מאוד להגן על זכויותיהם וחרויותיהם של עמי אפריקה מהמנהיגים הפוליטיים שלהם.

ארגון אחדות אפריקה
Nasser at African Summit 1964 Cairo
גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים נואם בפני ועידת הארגון ב-1964
Flag of the Organization of African Unity (1970–2002); Flag of the African Union (2004–2010)

סוכנויות משנה בארגון

תחת הארגון עבדו מספר סוכנויות עצמאיות, בהן:

  • איחוד התקשורת הפאן-אפריקאי - Pan-African Telecommunications Union (PATU)
  • איחוד הדואר הפאן-אפריקאי - Pan-African Postal Union (PAPU)
  • סוכנות החדשות הפאן-אפריקאית - Pan-African News Agency (PANA)
  • איחוד ארגוני הטלוויזיה והרדיו הלאומיים של אפריקה - Union of African National Television and Radio Organisations (URTNA)
  • איחוד מסילות הרכבת האפריקאי - Union of African Railways (UAR)
  • הארגון לאחדות מסחרית באפריקה - Organisation of African Trade Union Unity (OATUU)
  • המועצה העליונה לספורט באפריקה - Supreme Council for Sports in Africa

הערות שוליים

  1. ^ ועידת קמפלה: להגביר הלחץ על ישראל באו"ם לרבות אפשרות שלילת חברותה, דבר, 3 באוגוסט 1975
  2. ^ בן בלה תקף בחריפות את ישראל, חרות, 20 ביולי 1964
  3. ^ קולין ליגאם, גנראל מובוטו מסייע בידי הגרילה באנגולה לערער את מעמדה של פורטוגל באפריקה, מעריב, 13 בפברואר 1974
  4. ^ נשיא טנגניקה וזנזיבר התקיף בחריפות את נשיא גאנה, חרות, 21 ביולי 1964
  5. ^ יהושע ביצור, ועידת הארגון לאחדות אפריקנית נסתיימה בלי לתרום לאחדות, מעריב, 10 בנובמבר 1966
1963

שנת 1963 היא השנה ה-63 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1963 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

25 במאי

25 במאי הוא היום ה-145 בשנה (146 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 220 ימים.

אחדות

האם התכוונתם ל...

ג'וליוס נייררה

ג'וליוס קָמְבָּרָגֶה נְיֶירֶרֶה (Julius Kambarage Nyerere;‏ 13 באפריל 1922 - 14 באוקטובר 1999) היה נשיאה הראשון של טנגנייקה, ועם איחודה עם זנזיבר והקמת טנזניה ב-1964, היה לנשיאה הראשון של מדינה זו. הוא כיהן בתפקיד זה עד לפרישתו ב-1985 והוא נחשב לאבי האומה בטנזניה.

האיחוד האפריקאי

האיחוד האפריקאי (באנגלית: African Union או בקיצור AU) הוא ממשיכו של ארגון אחדות אפריקה. הארגון נבנה במודל של האיחוד האירופי (אולם בפועל השפעתו היא בדומה לחבר העמים הבריטי). האיחוד הוא ארגון התנדבותי של המדינות האפריקאיות השונות, ומטרותיו העיקריות הן לקדם דמוקרטיה, זכויות האדם, ופיתוח בכל יבשת אפריקה, בעיקר על ידי הגברת השקעות החוץ דרך תוכניות ההשקעות של הארגון. כיום חברות בארגון כל המדינות ביבשת אפריקה מלבד סומלילנד (מדינה שנויה במחלוקת חסרת הכרה בין-לאומית) והמדינות האירופאיות השולטות בשטחים ביבשת (ספרד המחזיקה באיים הקנריים ובמובלעות סאוטה ומלייה; הממלכה המאוחדת המחזיקה באסנשן, בטריסטן דה קונה וסנט הלנה; פורטוגל המחזיקה במדיירה; צרפת המחזיקה במיוט וראוניון).

מטה הארגון נמצא באדיס אבבה. מדינות האיחוד פועלות בהדרגה למיסוד של מטבע משותף (המכונה "afro") עד לשנת 2023, במטרה ליצור גוש כלכלי חזק, בדומה לגוש האירו.

הג'יהאד האסלאמי המצרי

הג'יהאד האסלאמי המצרי (בערבית: الجهاد الإسلامي المصري, תעתיק מדויק: אלגהאד אלאסלאמי אלמצרי) הוא ארגון טרור אסלאמי שהוקם במצרים בשלהי שנות ה-70. מקימיו היו פלג צעיר של האחים המוסלמים שהושפעו מכתביו של סייד קוטב, בעיקר מהספרון מעאלם פי א-טריק. מנהיגו, עבד א-סלאם פרג', כתב את הספר "המצווה המוזנחת", "אל-פרידה אל-ע'איבה", שבו הוא פורש את משנתו הרעיונית של הארגון ומדבר על הצורך להחליף שליט הנוהג בניגוד לאסלאם כדי להקים אמירות, מדינה אסלאמית תאוקרטית שבה ישלוט ח'ליפה.

לארגון היו מספר תאים מחתרתיים ששאפו לממש חזון זה. לאחד מהם השתייך סגן ח'אלד שוקי אל-אסלאמבולי, רוצחו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים. לאחר המשפט שנערך לאחראים לרצח סאדאת, הוצאו להורג בתלייה כמה מתומכי הארגון, בהם פרג'. בין פיגועי הטרור שביצע הארגון ניתן למנות את פיצוץ מכונית התופת בשגרירות מצרים באסלאמאבאד, בירת פקיסטן, בנובמבר 1995, בו נהרגו 17 איש, וניסיון להתנקש בחוסני מובארכ ביוני 1995, בזמן שביקר באתיופיה לרגל כינוס ארגון אחדות אפריקה.

אימן א-זוואהרי, מחליפו של אוסאמה בן לאדן בארגון אל-קאעידה, נמנה בעבר עם ראשי הארגון.

החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם

החלטה 3379 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות אשר נתקבלה ב-10 בנובמבר 1975 קובעת כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". ב-16 בדצמבר 1991 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה מנוגדת (מס' 4686) שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מן ההשוואה.

היסטוריה של סומליה

סומליה (בסומלית: Soomaaliya, בערבית: الصومال), או בשמה המלא הרפובליקה הפדרלית של סומליה, היא מדינה הממוקמת בקרן אפריקה.

לאורך ההיסטוריה ארוכת השנים שלה, סומליה שימשה כתחנת מעבר חשובה למסחר עם חלקים נרחבים של העולם העתיק, ועל פי רוב החוקרים, קיימת סבירות גבוהה שבשטחה התקיימה בעבר ארץ פונט האגדיתבמהלך ימי הביניים, מספר אימפריות סומליות חזקות שלטו בנתיבי הסחר האזוריים, ביניהן סולטנות עג'וראן, סולטנות עאדל, סולטנות ורסנגאלי, סולטנות גלדי וסולטנות מג'ירטן.

בסוף המאה ה-19, באמצעות רצף של הסכמים עם ממלכות אלו, הבריטים והאיטלקים השיגו שליטה על חלקים של החוף הסומלי, והקימו את סומלילנד הבריטית וסומלילנד האיטלקית. בעומק השטח הסומלי, התנועה הדרווישית , בהנהגתו של מוחמד עבדאללה חסן, הביסה בהצלחה את כוחות האימפריה הבריטית ארבע פעמים, ואילצה אותם לסגת לאזור החוף, אבל בסופו של דבר, הממלכה הובסה בשנת 1920 על ידי הבריטים, שהסתייעו בכוחם האווירי העדיף. במקביל, איטליה הפאשיסטית השיגה שליטה מלאה על צפון מזרח, מרכז וחלקים מדרום סומליה בעקבות מערכה צבאית מוצלחת כנגד סולטנות מג'ירטן וסולטנות הוביו. הכיבוש האיטלקי בשטחי סומליה נמשך עד 1941, כאשר שטח הכיבוש האיטלקי נפל לידי בריטניה במסגרת מלחמת העולם השנייה.

בעקבות הניצחון הבריטי על איטליה, מערב סומליה נותרה בגדר שטח חסות בריטי, בעוד שצפון מזרח, מרכז ודרום סומליה הפכו לאזור מנדט בחסות האו"ם ב-1 באפריל 1950, תוך הבטחה למתן עצמאות לאחר 10 שנים. ב-1 ביולי 1960, שני האזורים התאחדו כמתוכנן, מה שהוביל להקמתה של רפובליקה סומלית עצמאית בשליטה אזרחית. במועד זה, האספה הלאומית הסומלית, בראשותו של חאג'י בשיר אסמאעיל יוסוף, אישרה את חוק האיחוד של הקולוניות הבריטיות והאיטלקיות לשעבר, לצורך הקמת הרפובליקה של סומליה.

חוסני מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא מנהיג צבאי ופוליטי מצרי לשעבר, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו.

יום אפריקה

יום אפריקה, בעבר יום החופש האפריקאי ויום השחרור האפריקאי, הוא אירוע הנצחה שנתי של הייסוד של ארגון אחדות אפריקה (OAU; נודע בהמשך בשם האיחוד האפריקאי) ב־25 במאי 1963. הוא נחגג במדינות שונות ביבשת אפריקה, כמו גם ברחבי העולם.

יחסי החוץ של הרפובליקה של קונגו

במשך שני העשורים שקדמו לוועידה הלאומית של קונגו ב-1991, הייתה המדינה במחנה הסוציאליסטי, בעלת ברית בעיקר של ברית המועצות ושל מדינות גוש מזרחיות אחרות. קשרי סיוע חינוכיים, כלכליים וזרים, בין קונגו לבין בעלי בריתה המזרחיים, היו נרחבים, כאשר הצבא הקונגולי וכוחות הביטחון קיבלו סיוע משמעותי, סובייטי מזרח-גרמני וקובני.

לאחר התפרקות ברית המועצות ואימוץ הדמוקרטיה הרב-מפלגתית בשנת 1991, היחסים הדו-צדדיים של קונגו עם בעלות בריתה הסוציאליסטיות לשעבר הפכו לפחות ופחות חשובים. צרפת היא כיום השותפה הגדולה ביותר של קונגו, אשר תורמת ומסייעת באופן משמעותי בפן הכלכלי.

קונגו-ברזוויל היא חברה בבית הדין הפלילי הבינלאומי עם הסכם חסינות דו-צדדית של הגנה על הצבא האמריקני.

הרפובליקה של קונגו חברה במספר ארגונים בינלאומיים, כגון האו"ם, ארגון אחדות אפריקה, הבנק לפיתוח אפריקה, גאט"ט (GATT), ועדת הכלכלה של מדינות מרכז אפריקה, איחוד המכס והכלכלה במרכז אפריקה, ארגון הקפה הבינלאומי, איגוד מדינות מרכז אפריקה, אינטרפול, המדינות הבלתי-מזדהות, ו-G77.

יחסי החוץ של טנזניה

יחסי החוץ של טנזניה הם יחסי החוץ של הרפובליקה המאוחדת של טנזניה.

הנשיא של הראשון טנזניה, ג'וליוס נייררה, היה גם ממייסדי ארגון המדינות הבלתי-מזדהות. במהלך המלחמה הקרה טנזניה שיחקה תפקיד חשוב בארגונים אזוריים ובינלאומיים, כמו המדינות הבלתי-מזדהות, ארגון מדינות החזית, G77, ארגון אחדות אפריקה (OAU) (כעת האיחוד האפריקאי). כאחד מהמדינאים האפריקאים המשפיעים ביותר, נייררה היה פעיל בחלק רב מארגונים אלו, וכיהן כיו"ר ארגון אחדות אפריקה (1984–1985) ויו"ר שש מדינות בארגון מדינות החזית שפעלו לביטול האפרטהייד בדרום אפריקה. נייררה היה גם מעורב במשא ומתן לשלום בבורונדי עד מותו ב-14 באוקטובר 1999.

טנזניה היא בעלת יחסים טובים עם המדינות השכנות לה והיא שותפה פעילה במאמצים לפתרון סכסוכים בדרכי שלום. טנזניה עוזרת ליזום שיחות בנושא השלום לסיום הסכסוך בבורונדי ותומכת בהסכם לוסקה בנוגע לסכסוך ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. במרץ 1996, טנזניה, אוגנדה וקניה חידשו את הדיון על שיתוף פעולה כלכלי ואזורי. שיחות אלה הגיעו לשיאן עם החתימה על הסכם שיתוף הפעולה המזרח אפריקאי בספטמבר 1999, אשר נועד להוביל לאינטגרציה כלכלית באמצעות פיתוח של מזרח אפריקה. טנזניה היא המדינה היחידה במזרח אפריקה אשר גם חברה בקהילה לפיתוח דרום אפריקה (SADC).

לאורך ההיסטוריה, טנזניה קלטה פליטים רבים ממדינות שכנות, כולל מוזמביק, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בורונדי ורואנדה. קליטה זו נעשתה בדרך כלל בשיתוף עם נציבות האו"ם לפליטים.

יחסי זמביה–ישראל

מדינת ישראל מקיימת יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה של זמביה. שגרירות ישראל בניירובי שבקניה משמשת גם כשגרירות ישראל בזמביה. זמביה מחזיקה שגרירות בישראל שנפתחה בתחילת ספטמבר 2015, בתל אביב-יפו.

מדינות האיחוד

האם התכוונתם ל...

מוח'תאר אולד דאדה

מוכתר אולד דאדה (בצרפתית: Mokhtar Ould Daddah, בערבית: مختار ولد داداه; 25 בדצמבר 1924 - 14 באוקטובר 2003) היה נשיאה הראשון של מאוריטניה מקבלת עצמאותה ב-1960 ועד הדחתו בהפיכה צבאית ב-1978.

מלס זנאווי

מלס זנאווי אסרס (געז: መለስ ዜናዊ አስረስ שמו בלידה - לגסה זנאווי; ‏9 במאי 1955 עדווה-‏ 20 באוגוסט 2012 ווליב-סן-למבר, על יד בריסל) היה מהפכן ופוליטיקאי אתיופי, נשיא אתיופיה מ-28 במאי 1991 ועד 22 באוגוסט 1995 וראש ממשלת אתיופיה מ-22 באוגוסט 1995 ועד יום מותו. החל משנת 1983 הנהיג את "החזית לשחרור טיגרה" ומאוחר יותר היה למנהיג "החזית המהפכנית-דמוקרטית של עמי אתיופיה", שהדיחה בשנת 1991 את שלטון מנגיסטו היילה מריאם.

זנאווי, בן העם טיגרה, החליף את שלטון ההגמוני האמהרי על ידי הנהגת פדרציה רב-אתנית מורכבת מתשע מדינות, שיקם את מצבה הכלכלי, הפוליטי ואת מעמדה של אתיופיה בעולם לאחר שלטון הדמים הקומוניסטי של מנגיסטו היילה מריאם. הנהיג משטר רב מפלגתי אם כי עדיין אוטוריטרי, איפשר הופעת עיתונות מגוונות, חיזק את מערכת החינוך האתיופית תוך כדי הקמת אוניברסיטאות ובתי ספר חדשים והרחיב את זכויות הנשים. מלס זנאווי הצטרף לקואליציה נגד הטרור האיסלמיסטי שניזומה על ידי ארצות הברית וארצות מערב אחרות והתערב צבאית נגד הקבוצות הפוליטיות-צבאיות הקיצוניות שהשתלטו על סומליה השכנה.

מלאס זאנאווי היה בן דוד בדרגה שלישית של נשיא אריתריאה, איסאייס אפוורקי שהנהיג בעצמו משטר רודני בארצו ויש טוענים כי היחסים האישיים המתוחים בין השניים השפיעו על המתחים הפוליטיים בין שתי המדינות. בעלייתו לשלטון זנאווי שם קץ למלחמה שניהלה אתיופיה באריתראה והשלים עם הקמת המדינה האריתראית העצמאית. בהמשך התעמת עם משטרו של אפוורקי בסכסוך גבולות קשה.

בשנים 1995- 1996 כיהן כיושב ראש של ארגון אחדות אפריקה, בימינו האיחוד האפריקאי.

מנהיגותו הייתה אוטוריטרית והואשמה בדיכוי פוליטי ובהפרת זכויות אדם שהחמירו בשנים האחרונות של שלטונו.

מנגיסטו היילה מריאם

מנגיסטו היילה מריאם (באמהרית: መንግስቱ ኃይለ ማርያም, נולד ב-21 במאי 1937) היה שליט אתיופיה לסרוגין בשנת 1974, מנהיגה הטוטליטרי של הממשלה הצבאית הזמנית של "אתיופיה הסוציאליסטית" בשנים 1977–1987 ונשיאה הראשון 1987–1991. מנגיסטו נחשב לאחראי העיקרי למותם של מיליונים בטרור האדום וברעב בתקופת מלחמת האזרחים האתיופית.

נקוסזנה דלמיני-זומה

נקוסזנה דלמיני-זומה (באנגלית: Nkosazana Clarice Dlamini-Zuma) (נולדה ב-27 בינואר 1949) היא פוליטיקאית דרום אפריקאית. היא כיהנה בממשלות דרום אפריקה בתפקיד שרת הבריאות בין השנים 1994–1999, תחת הנשיא נלסון מנדלה, ובתפקיד שרת החוץ החל מ-17 ביוני 1999 עד 10 במאי 2009, תחת הנשיאים תאבו מבקי וקגאלמה מוטלנטה. היא מונתה לתפקיד שרת הפנים בממשלתו של הנשיא ג'ייקוב זומה, בעלה לשעבר, ב-10 במאי 2009.

ב-15 ביולי 2012 נבחרה דלאמיני-זומה על ידי מועצת האיחוד האפריקני כיו"ר המועצה, ובכך הייתה לאישה הראשונה שהובילה את הארגון (כולל קודמו, ארגון אחדות אפריקה).

שנות ה-60 של המאה ה-20

שנות ה-60 של המאה ה-20 (בקיצור: שנות השישים או באנגלית הסיקסטיז) היו העשור השביעי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1960 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1969.

בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, אשר כמעט והגיעה לשואה גרעינית בשנת 1962. המלחמה מצאה את ביטויה הן במישור הצבאי (מלחמת וייטנאם, ובמידת מה גם מלחמת ששת הימים) והן במישור הטכנולוגי (המירוץ לחלל, שראשיתו בשיגור האדם הראשון לחלל ושיאו במסעה של אפולו 11 שהנחיתה את האדם הראשון על הירח). הקמתה של חומת ברלין והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה המחישו את הקרע המתמשך בין שתי מעצמות העל. כחלק מהתמודדותה של ארצות הברית עם איומי המלחמה הקרה בחרו תושבי ארצות הברית בג'ון פיצג'רלד קנדי כנשיא ה-35 של ארצות הברית, בשנת 1963 של אותו עשור נרצח קנדי בדאלאס, טקסס.

התקופה עומדת בסימן קריסתו של הקולוניאליזם האירופי ועצמאותן של מושבות רבות ברחבי העולם, ובמיוחד באפריקה, שבה גל הלאומיות נתפס כבלתי ניתן לעצירה. תביעות לשוויון זכויות נתנו אותותיהן גם בעולם המפותח, ובמיוחד הפגנות המחאה של אפרו-אמריקאים בארצות הברית בהנהגתו של מרטין לותר קינג. השלב הראשון של "הגל השני" של הפמיניזם, הפמיניזם הליברלי, החל עם פרסום ספרה של בטי פרידן "המסתורין הנשי" בשנת 1963.

ואולם נראה שיותר מכל, ייזכר העשור בשל תרבות הצעירים המתירנית, שהתפתחה בצפון אמריקה ובאירופה (ילדי הפרחים) בד בבד עם התרחבות מערכת תקשורת ההמונים. תרבות זו, פציפיסטית ואנטי-קפיטליסטית, דחתה את ערכי דור ההורים ויצאה נגד איסורים מיניים וחברתיים ארוכי-שנים, בנצלה את תפוצת המריחואנה ואת פיתוח הגלולה למניעת הריון. להקת הביטלס ואמן הפופ אנדי וורהול נתפסו כחלוציה של תרבות זו. בלונדון ידועה התקופה כתקופת "לונדון החוגגת", שהצטיינה בפריחה של תרבות, אופנה, מוזיקה ויצירה צעירה ומשוחררת.

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות אפגניסטןאלג'יריהצ'אדמצריםגינאהאינדונזיהאיראןירדןכוויתלבנוןלובמלזיהמאלימאוריטניהמרוקוניז'רפקיסטןתימןערב הסעודיתסנגלפלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאןסומליהתוניסיהטורקיהבחרייןעומאןקטראיחוד האמירויות הערביותסיירה לאוןבנגלדשגבוןגמביהגינאה ביסאואוגנדהבורקינה פאסוקמרוןקומורועיראקהמלדיבייםג'יבוטיבניןברונייניגריהאזרבייג'ןאלבניהקירגיזסטןטג'יקיסטןטורקמניסטןמוזמביקקזחסטןאוזבקיסטןסורינאםטוגוגיאנהחוף השנהב OrganizationOfIslamicCooperation
מדינה מושעית סוריה
מדינות משקיפות בוסניה והרצגובינההרפובליקה המרכז-אפריקאיתקפריסין הצפוניתתאילנדרוסיה
ארגונים משקיפים הליגה הערביתהאו"םהמדינות הבלתי-מזדהות • ארגון אחדות אפריקה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.