ארבעת הספרים וחמש הקלאסיקות

ארבעת הספרים וחמש הקלאסיקותסינית מסורתית: 四書五經; בסינית מפושטת: 四书五经; בפין-יין: Sìshū wǔjīng) הם הכתבים הרשמיים בבסיס הקונפוציאניזם בסין. כולם נכתבו לפני שנת 300 לפנה"ס.

ארבעת הספרים

ארבעת הספרים הם טקסטים סיניים קלאסיים המציגים את מערכת האמונות והערכים של הקונפוציאניזם. הם הוגדרו בתקופת שושלת סונג על ידי ג'וּ שִׂי בתור ארבעה חלקים של מבוא כללי למחשבת הקונפוציאניזם, ובשושלות מינג וצ'ינג שימשו הגרעין המרכזי של החומר לבחינות לשירות המדינה. אלו הם ארבעת הספרים:

שם בעברית שם בסינית תיאור
תורת הגדול 大學 במקור היה זה פרק בקלאסיקה של הטקסים. הספר מתבסס על טקסט מרכזי קצר המיוחס לקונפוציוס, ותשעה פרקי הערות מאת דְזֶנְג דְזְה[1], אחד מתלמידיו של קונפוציוס. חשיבותו של "תורת הגדול" מודגשת בהקדמה שכתב לו דְזֶנְג דְזְה, בה הוא מתאר אותו כ"שער ללמידה".
חשיבות זו נובעת מהנושאים הפילוסופיים והפוליטיים הרבים אשר באים בו לידי ביטוי. אלו הפכו אותו לבעלת השפעה רבה בחשיבה, בממשל, בטיפוח העצמי ובלמידה בסין בעבר כמו גם בימינו.
דרך האמצע וקיומה 中庸 גם ספר זה היה במקור פרק ב"קלאסיקה של הטקסים", אשר מיוחס לנכדו של קונפוציוס, דְזְה-סְה[2]. בצורתו כספר עצמאי, מדובר בספר קטן בעל 33 פרקים, הממחיש את יעילותה של הדרך הנכונה להשגת מוסריות מושלמת. הוא מתמקד בדרך המוענקת באמצעות מנדט השמיים לא רק לשליט, אלא לכל אדם. על פי הספר, ציות לצווי השמיים באמצעות למידה והוראה יביא בהכרח למוסריות קונפוציאנית. מאחר שהשמיים מתוים את הדרך למוסריות המושלמת, אין זה קשה כלל ועיקר ללכת בדרכם של מלכי קדם, אם רק יודעים מה הדרך הנכונה.
המאמרות 論語 אוסף אמרות מאת קונפוציוס ותלמידיו, המשמש גם לתיעוד דיונים ביניהם. מאז זמנו של קונפוציוס השפיעו "המאמרות" עמוקות על ערכי המוסר ועל הפילוסופיה של סין בפרט, וארצות מזרח אסיה בכלל. בבחינות הקיסריות החל משושלת ג'ין ועד הרפובליקה של סין, במסגרת הדגש על לימודי הקונפוציאניזם, נדרשו המועמדים לצטט ולעשות שימוש באותן אימרות של קונפוציוס במאמרים אשר כתבו.
מנג דזה 孟子 אוסף דיונים של המלומד מנציוס (מנג דזה) עם מלכים בני זמנו. בניגוד למאמרות קונפוציוס, המאופיינות בקצרנות ושלמות, ה"מנג דזה" מתבסס על דיאלוגים ארוכים ופרוזה רחבת יריעה.

חמש הקלאסיקות

חמש הקלאסיקות הן חמישה ספרים מתקופת טרום שושלת צ'ין, אשר מהוות חלק מהקאנון הקונפוציאני. חלק מהספרים היו ידועים כבר בתקופת המדינות הלוחמות, ואף ידוע כי מנציוס, המלומד הקונפוציאני המוביל באותה תקופה, ראה ב"רשומות אביבים והסתוים" ספר בעל חשיבות זהה לרשומות האגדיות-למחצה של תקופות עתיקות יותר. במהלך שושלת האן המערבית, אשר אימצה את הקונפוציאניזם כאידאולוגיה רשמית, הפכו הספרים הללו לחלק מתוכנית לימודים במימון ממשלתי. החל מאותה תקופה הם החלו להיחשב כחלק מאוסף ספרים אחד, אשר קיבל את השם "חמש הקלאסיקות". אלו הן חמש הקלאסיקות:

כותרת בעברית כותרת בסינית תיאור
הקלאסיקה של השירים 詩經 אוסף של 503 שירים, מחולקים ל-160 שירי עם, 105 שירים טקסיים ששימשו בטקסי חצר המלוכה, ו40 המנונים ושירי הלל אשר שימשו בטקסי קורבנות לאלים ולרוחות האבות של בית המלוכה.
הקלאסיקה של המסמכים 尚書 אוסף של מסמכים ונאומים אשר מיוחסים לשליטים ולפקידים של תחילת שושלת ג'ואו ושל זמנים שקדמו לה. זוהי כפי הנראה הסיפורת הסינית העתיקה ביותר, בהיותה מתוארכת למאה ה6 לפנה"ס. הספר מכיל דוגמאות של פרוזה סינית מוקדמת.
הקלאסיקה של הטקסים 禮記 תיאור של טקסים, הליכות ומנהגים עתיקים. הגרסה שמשמשת כיום במחקר אינה הטקסט המקורי אשר עריכתו מיוחסת לקונפוציוס עצמו, אלא גרסה שהורכבה מחדש על ידי מלומדים במאה ה3 לפנה"ס.
יִי גִ'ינְג
(הקלאסיקה של התמורות)
易經 זהו ספר המכיל את השיטה הסינית העתיקה הידועה ביותר לקריאת עתידות. שיטה המבוססת על סימנים והשינויים בהם. הספר נחשב בקרב המלומדים לאורך כל ההיסטוריה הסינית כמקור בלתי נדלה לתובנות וחוכמה, ובמקביל המשיך לאורך כל ההיסטוריה לשמש ככלי לחיזוי עתיד, ואף הגיע לשמש בתפקיד זה במערב.
רשומות האביבים והסתוים 春秋 הרשומות היסטוריות הרשמיות של מדינת לוּ, מדינת האם של קונפוציוס. הרשומות מתעדות בשורות קצרות ותמציתיות אירועים מרכזיים בשנים 481-722 לפנה"ס. הרשומות עצמן כתובות במבנה דיווח יבש, אולם דווקא בשל כך ראו בהן הקונפוציאנים בהן מקור לרמזים לעניינים נסתרים, וספרי הפרשנויות שנכתבו עליהן, כגון הדְזְווֹ גְ'ווָאן הפכו ליצירות קלאסיות נפוצות ובעלות ערך רב בפני עצמן.

קלאסיקה נוספת "הקלאסיקה של המנגינות" לא שרדה את שיני הזמן, ואבדה כבר בתקופות קדומות. ייתכן שישנם פרקים ב"קלאסיקה של הטקסים" אשר לקוחים ממנה.

ייחוס הקלאסיקות

על פי המסורת, חמש הקלאסיקות נערכו על ידי קונפוציוס עצמו. במהלך ההיסטוריה היו חוקרים שתמכו בגישה זו, והיו שטענו כי עריכה זו הייתה בגדר תיקונים בלבד ביצירות שהיו קיימות בזמנו, ולא ממש ליקוט לכדי יצירות חדשות. חלק מהקלאסיקות אף אבדו עם "שריפת הספרים" עם עליית הקיסר הראשון ב-221 לפנה"ס, ושרדו בשתי תצורות: האחת בזכרונם של חסידי קונפוציוס אשר שיננו אותן, והקימו על בסיסן את "אסכולת הטקסט החדש", והשנייה כטקסטים אשר שרדו במחבוא את הזמנים הקשים, ועל בסיסם הוקמה אסכולת "הטקסט הישנים" (כי היו כתובים באותיות העתיקות).

בין האסכולות שררה חוסר הסכמה באשר לנוסח הקלאסיקות, מספר הפרקים, תוכן פרקים, ואף בנוגע לשאלה האם קונפוציוס ערך אותן, כאשר האסכולה של "הטקסט הישן" טוענת שהגרסאות שבידה שרדו מתקופות שקדמו לקונפוציוס, והן אמינות יותר מזכרונם של המשננים, בעוד אסכולת "הטקסט החדש" טוענת כי הגרסאות שלה הן שחזור מדויק של טקסטים שנלמדו טרם שריפת הספרים, וכי הטקסטים של "אסכולת הטקסט הישן" הם זיוף.

לפחות במקרה של "הקלאסיקה של המסמכים" הנושא נבדק לעומק בידי חוקרים: מחקרים במאות ה16 וה17 שביצעו מחקר טקסטואלי מקיף הגיעו למסקנה כי "הטקסט הישן" נראה כזיוף מן המאות ה3 וה4 לספירה. עותקים של הטקסט שנמצאו בקברים שקדמו לתקופת שריפת הספרים ונרכשו על ידי אוניברסיטאות בשנים 1993 ו-2008 אף חשפו את הטקסט המקורי של כמה פרקים, ואלו הוכיחו חד משמעות כי ב"טקסט הישן" הפרקים הללו זויפו, ואלו של "הטקסט החדש" הם המקוריים.

באשר לשאלת עריכת הטקסט, בהתבסס על טכניקות מודרניות של מחקר טקסטואלי, חוקרים רבים כיום אינם רואים בקונפוציוס גורם קשור לעריכת הקלאסיקות, ובטח שלא רואים קשר בינו לבין הכותבים. ועם זאת אין ספק כי לקונפוציאנים חלק נכבד בשימור הקלאסיקות, בין אם הייתה או לא הייתה כוונה של קונפוציוס ותלמידיו ליצור סידרה כזו של ספרים קאנוניים.

ובכל מקרה, אימוץ הקונפוציאניזם כפילוסופיה ממשלתית רשמית בשושלת האן המערבית ובשושלת סונג, והכללתן כחלק אינטגרלי בבחינות, הם שהביאו לשימור ולתפוצה הרחבה של הקלאסיקות והמסורות הנלוות להן. ופירושיו של ג'וּ שִׂי, המלומד הנאו-קונפוציאני הידוע מן המאה ה-11, הם שקיבעו את המבנה של ארבעת הספרים, בעודם מציגים לעולם פרשנות חדשנית לטקסטים העתיקים בעודן מוצגות כגילוי דעתו של קונפוציוס עצמו.

הערות שוליים

  1. ^ 曾子
  2. ^ 子思
עובד ציבור

עובד ציבור או עובד מדינה הוא מי שמועסק בכל מוסדות הממשל, להוציא שירות צבאי. עובד ציבור הוא אדם העובד במגזר הציבורי, במשרדי הממשלה או ברשויותיה ובשלטון המקומי. המשרתים בצבא אינם נכללים בגדר עובדי ציבור.

מתוקף הסמכות הממשלתית שניתנת לעובדי הציבור רבים, ומתוך מערכת היחסים הייחודית בין עובדי הציבור רבים לשלטון, במקרים רבים ישנה חקיקה מיוחדת המתייחסת באופן פרטני לעובדי ציבור.

פילוסופיה - מונחים

המונחים הפילוסופיים נוצרו מאז העת העתיקה ביוונית עתיקה, שפות סינו-טיבטיות, סנסקריט, פאלי, ערבית, לטינית, ומאז העת החדשה בגרמנית, צרפתית ואנגלית. לרוב, השפה המקורית בה נטבעו לראשונה היא השפה בה הם כונו בהמשך לאורך ההיסטוריה האקדמית. חלק מהמושגים קיבלו מובנים נוספים על ידי הוגים שחידשו אותם או השתמשו בהם.

מונחים פילוסופיים הופיעו בעברית בספרות הולכת וגדלה של כתבים מקוריים ומתורגמים מאז תחיית הלשון העברית. למרות זאת, עד כה לא הוסכם על תרגום מקובל למונחים בסיסיים רבים. ועדת המינוח של האקדמיה ללשון העברית הוציאה לאור מספר מילוני מונחים, אולם עבודתה בתחום הפילוסופיה נמשכת שנים רבות ועדיין לא נסתיימה. יחד עם זאת, מונחים רבים השתרשו בשפה העברית, אם על פי המקובל באקדמיה ואם בתרגומים של חיבורים פילוסופיים מקוריים.

המונחים בערך זה ממויינים על פי:

סדר האלפבית

תחומים

פילוסופים

קלאסיקות סיניות

קלאסיקות סיניות או טקסטים קאנוניים (בסינית מסורתית: 中國古典典籍, בסינית מפושטת: 中国古典典籍, בפין-יין: Zhōngguó gǔdiǎn diǎnjí) הם טקסטים סיניים שמקורם לפני האיחוד הקיסרי בידי שושלת צ'ין ב-221 לפנה"ס, ובמיוחד הכוונה ל"ארבעת הספרים וחמש הקלאסיקות" של מסורת הנאו-קונפוציאניזם, אשר הם בעצמם מהווים רשימה מקוצרת של "שלוש עשרה הקלאסיקות". כל הטקסטים הללו נכתבו בסינית קלאסית. כל הקאנונים ידועים ביחד בתור "הקלאסיקות" (מסורתית: 經, מפושטת: 经).המונח "טקסטים סיניים קלאסיים" בצורתו הרחבה יותר מתייחס לטקסטים שנכתבו בסינית מדוברת או בסינית הקלאסית שרווחה עד נפילתה של השושלת הקיסרית האחרונה, שושלת צ'ינג, ב-1912. הטקסטים הקלאסיים מחולקים בדרך כלל לארבעה ענפים: קלאסיקות, היסטוריות, חכמים ואוספים. "קלאסיקות" (经) מתייחס לאותן קלאסיקות שהוגדרו בקונפוציאניזם. "היסטוריות" (史) כולל כתבים העוסקים בתיעוד היסטורי. "חכמים" (子) הכולל יצירות הגות שאינן קונפוציאניות, כמו גם יצירות בתחום החקלאות, הרפואה, המתמטיקה, האסטרונומיה, הניבוי, ביקורת האמנות ותחומים אחרים. ו"אוספים" המכיל אסופות של יצירות המרכיבות ביחד יצירה מייצגת כגון אוסף שירים, אוסף כתבים דאואיסטים ואוסף כתבים בודהיסטיים.

בתקופת שושלות מִינְג וצִ'ינְג מלומדים קונפוציאניים אשר רצו להשתתף בבחינות הקיסריות, במטרה להשתלב במשרה ממשלתית, נדרשו ללמוד את ארבעת הספרים וחמש הקלאסיקות. כל דיון פוליטי היה רווי בהתייחסויות לרקע הזה, ומבלי לשנן אותם לא ניתן היה להשתלב כמלומד, ובתקופות מסוימות אף כאיש צבא. גם במסגרת חינוך ילדים, בדרך כלל שיננו ילדים קודם את הסימנים הסיניים של "קלאסיקת שלושת הסימנים" ואת "מאה שמות משפחה", ומשם המשיכו לשינון הקלאסיקות האחרות. כך חלקה העילית המלומדת בסין רקע תרבותי וסט ערכים משותפים.

הלימוד בתחום זה מתחלק להתמקדות בשתי תקופות, זו שלפני שריפת הספרים הגדולה בתקופת שושלת צִ'ין במסגרתה אבדו יצירות רבות, וזו שלאחריה.

רשימה של חיבורים פילוסופיים

זוהי רשימה של חיבורים פילוסופיים, המאורגנים על פי תקופות ועל פי תחום. שמותיהם של חלק מהחיבורים ברשימה זו תורגמו באופן חופשי, מאחר שלא קיים עבורם תרגום רשמי בעברית, וכן נוספו מספר חיבורים שלא הופיעו בערך המקורי.

כמה סיבות להופעת חיבור ברשימה:

יצירת נושא – חיבור שיצר נושא חדש.

פריצת דרך – חיבור ששינה באופן משמעותי את הידע הקיים.

השפעה – חיבור שהשפיע באופן משמעותי על העולם או שיש לו השפעה מסיבית על לימוד פילוסופיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.