ארבעת המינים

ארבעת המינים הם ארבעה צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות. חז"ל מזהים אותם כאתרוג, לולב, הדס וערבה. מצווה זו ידועה גם בשם נטילת לולב.

נהוג לאגד את ארבעת המינים ולשאת אותם במהלך החג. לפי ההלכה, המצווה מתקיימת בהנפה ונענוע של ארבעת המינים בסדר מיוחד המתקיים במהלך התפילה.

ארבעת המינים
(מקורות עיקריים)
FGHJK454
נטילת ארבעת המינים בכותל המערבי
מקרא ויקרא, כ"ג, מ'
משנה מסכת סוכה, פרקים ג'-ד'
משנה תורה הלכות שופר וסוכה ולולב, פרקים ז'-ח'
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים תרמ"ה-תרס"ט
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קס"ט
ספר החינוך, מצווה שכ"ד
אתרוגקוישיקלךהדסערבות
ארבעת המינים, מימין לשמאל: אתרוג, הדס, לולב, ערבה

מקור המצווה בתורה ובחז"ל

מצוות נטילת ארבעת המינים בחג הסוכות מתוארת בתורה כך:

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.

4yadin
אגרת מאת שמעון בר כוכבא לפרנסי עין גדי וקריית ערביה, בה הוא מבקש העברת משלוח של ארבעת המינים למחנהו הראשי

חז"ל למדו מכאן שמהתורה יש ליטול את ארבעת המינים בכל מקום רק ביום הראשון ("ולקחתם לכם ביום הראשון"), ואילו במקדש בלבד ("לפני ה' אלהיכם") התורה מצווה לקחתם כל שבעת ימי החג ("...שבעת ימים"). רוב הפוסקים[1] הבינו כי מדובר בבית המקדש, אולם התלמוד הירושלמי וכן הרמב"ם למדו כי מדובר בשטח העיר ירושלים כולה אפילו חוץ למקדש. בימינו יש שנוהגים להתפלל בירושלים העתיקה כדי לצאת ידי חובת פוסקים אלו.

לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצווה ותיקנו שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש. לפיכך קיום המצווה בשאר ימי החג, מוגדר כמצווה מדברי סופרים ("מדרבנן"). בנוסף לכך גזרו חז"ל שארבעת המינים לא יינטלו בשבת (כמו שגזרו על שופר ועל קריאת מגילה בשבת), מחשש שיעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים (שזהו אחד מאיסורי שבת). מתחילה הגזרה הזו הייתה רק בששת ימי החג האחרונים, ולא ביום הראשון, אך לאחר החורבן הגזירה הורחבה לכל הימים[2].

טעם מצוות נטילת לולב לפי ספר החינוך: "מצות הלולב עם ג' מיניו מזה השורש הוא, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף. [...] ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלקים בעת ההיא, ציונו השם יתברך לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת ליבנו לשמו ולכבודו..."

זיהוי המינים

Etrog at the Market of the 4 Species at Bnei Brak
אתרוגים בשוק ארבעת המינים
Lulavim
לולבים
Hadassim2
(מהקרוב לרחוק): הדס, לולב, ערבה

פרי עץ הדר

בתלמוד[3] מבואר שפרי עץ הדר הוא פרי האתרוג, ומובאים לכך טעמים שונים:

  • תאמר "פרי מעץ", דהיינו שטעם הפרי כטעם העץ; והאתרוג הוא פרי שטעם עצו כטעם פריו.
  • המילה "הדר" מזכירה "דיר", שמאכסן בו גדולים עם קטנים, כמוהו כעץ האתרוג, אשר בו יש פירות "גדולים" (הפירות של שנה שעברה) יחד עם פירות "קטנים" (פירות השנה).
  • המילה "הדר" מזכירה את המילה היוונית "הידרו" (hydro, מים), והאתרוג הוא פרי "הגדל על כל מים".
  • נאמר "פרי עץ הדר" - "הדרים באילנו משנה לשנה", דהיינו, פרי אשר נשאר על העץ כל השנה; וגם תנאי זה מתקיים באתרוג.

כפי שציין כבר הרמב"ם, טעמים אלו הם טעמים שבדיעבד, ולמעשה נוטלים אתרוג מפני שזו הדעה שבה החזיקו אבותינו וכך נהגו במשך הדורות. הרמב"ן פירש ששורש המילה "אתרוג" בארמית הוא רג"ג, מלשון "חמדה" או "נעים למראה", כלומר "הדור" (תרגום אונקלוס לאיסור "לא תחמוד" הוא "לא תרגג"). לעומתו, הבלשנות המודרנית הצביעה על כך שמקור השם אתרוג הוא כנראה מן המילה הפרסית תֻרֻנְג', וחוקרים משערים שהאתרוג הגיע לארץ ישראל רק בתקופה הפרסית[4].

לדעת רבי אבא דמן עכו פרי עץ הדעת היה האתרוג[5]. יש המזהים את "פרי עץ הדר" עם אצטרובל דווקא[6][7].

כפות תמרים

כפות תמרים הן ענפים של עץ תמרים הצומחים במרכז הדקל, לפני שהעלים נפרדים כעין שרביט. ענף זה נקרא בלשון חז"ל "לולב".

ענף עץ עבות

ענף עץ עבות הוא על פי המסורת ענף עץ הדס. כדי שייקרא "עבות" צריך שיהיו בכל רמת עלים, הנקראת בהלכה "קן", לפחות שלושה עלים, לאורך לפחות רובו של ההדס. זהו "הדס משולש". אם יש רק שני עלים ואחד מעליהם או מתחתם זהו "הדס שוטה", הפסול.

ערבי נחל

ערבי נחל הם מין ידוע של צמח הגדל בנחלים הקרוי "ערבה". ישנו מין הדומה מעט לערבה, אך פסול, והוא נקרא צפצפה. על פי ההלכה, אי גידול הערבה בנחל אינו פוסל את הערבה, והשם ניתן רק משום שלעיתים קרובות גדל הצמח ליד נחלים.

כשרות ארבעת המינים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Etrog1
בדיקה מדוקדקת של אתרוג, שוק ארבעת המינים בבני ברק, לקראת סוכות תשס"ח
PikiWiki Israel 40521 Sukkot
בדיקת לולב בשוק מחנה יהודה
Hadas1
אנשים בוחנים ענפי הדס בשוק ארבעת המינים בבני ברק

חכמים למדו מהפסוק המצווה על נטילת ארבעת המינים שישנם מספר תנאים הנדרשים לכשרות המינים לשם קיום המצווה, ובהיעדר אחד מהם אצל אחד המינים - הוא פסול לנטילה. רוב התנאים קשורים לפגמים בגופו של המין, ומיעוטם קשורים לדרך השגת המין על ידי האדם הנוטלו.

נטילת ארבעת המינים מצווה מהתורה רק ביום הראשון של סוכות (ובמקדש לכל אורך החג), ובשאר הימים מצווה מדברי חכמים. לפיכך הלכות הכשרות של ארבעת המינים חמורות יותר ביום הראשון, וחלק מהתנאים פוסלים ביום הראשון בלבד. כאשר חל יום טוב הראשון של סוכות בשבת, נמצא שנטילת ארבעת המינים בכל החג היא רק מדברי חכמים.

זיהוי המינים

לשם קיום מצוות ארבעת המינים יש לקחת את ארבעת המינים המדויקים שזיהו חכמים בדרשתם על הציווי בתורה. למשל חכמים זיהו את המין המכונה בתורה "פרי עץ הדר" עם האתרוג ולכן נטילת פרי הדר אחר פסולה לחלוטין – בכל שבעת ימי החג. כמו כן, זיהו חכמים את "ענף עץ עבות" עם ההדס ולכן נטילת מין אחר שיכול לענות על הגדרת 'ענף עץ עבות' – פסולה בכל ימי החג. גם נטילת צפצפה, שהיא מין הדומה לערבה – פסולה.

צורת המינים

  • צורה חריגה: כאשר אחד המינים שינה את צורתו באופן משמעותי מהצורה הרגילה של אותו המין, כגון לולב שעליו גדלים רק לצד אחד של שדרתו או הדס שרוב עליו נשרו – פסול כל שבעת ימי החג.
  • אין בו שיעור: לכל אחד מארבעת המינים נקבע שיעור מינימלי. מין מארבעת המינים בגודל קטן מהשיעור הראוי לאותו המין – פסול כל שבעת ימי החג. השיעור הדרוש לאתרוג הוא נפח כביצה, ללולב דרושה שדרה בשיעור ארבעה טפחים, ולהדס ולערבה דרוש ענף בשיעור שלושה טפחים.
  • חסרון הדר: כאשר מראהו של אחד המינים פגום באופן שאינו משנה באופן משמעותי את צורתו אך מפחית מיופיו והדרו – הוא פסול לנטילה. למשל מין שהתייבש מעט או שנראה חבוט או פצוע, פסול משום שאינו נחשב ל"הדר". בעניין זה נחלקו אם הפסול הוא רק ביום הראשון או בכל שבעת ימי החג.
  • חסר: כאשר אחד המינים חסר בגופו, כגון אתרוג שנפצע ונחסר – פסול לנטילה ביום הראשון, אך כשר בשאר ימי החג.

השגת המינים

  • גזול: מין מארבעת המינים שהגיע לידי האדם בגזל או בגניבה – פסול לנטילה כל שבעת ימי החג.
  • שאול: אם שאל אדם מחברו את ארבעת המינים או אחד מהם – ביום הראשון לא קיים את המצווה, כל עוד לא רכש את ארבעת המינים בקנייה או במתנה. בשאר ימי החג רשאי אדם לשאול מחברו את ארבעת המינים.
  • עבודה זרה: מין מארבעת המינים שנעבד לשם עבודה זרה – פסול לנטילה כל שבעת ימי החג.

גידול ארבעת המינים

אתרוג

גידול האתרוג דורש מומחיות והשקעה גדולה. עץ האתרוג המקורי חלש ופגיע. הפתרון המקובל בהדרים - הרכבה על גזע של חושחש - אינו מתאים כאן, כי אתרוג מורכב פסול לברכה. המגדלים נאבקים קשות במחלות ובמזיקים. כמו כן נדרש טיפול פרטני בכל פרי. כדי להגן על הפרי משריטות הוא נקשר היטב, לבל יזוז ברוח. בנקודות חיכוך מושם ריפוד של צמר גפן. נדרש ריסוס מתמיד, כדי למנוע הגעת מזיקים, שפוגעים ביפי הפרי.

בין הזנים המפורסמים: האתרוג הארץ-ישראלי, האתרוג מזן קלבריה, אתרוג 'חזון איש', האתרוג התימני (המגיע לגודל גדול במיוחד) והאתרוג המרוקאי.

ישראל היא מרכז עולמי לגידול אתרוגים, ויש בה פרדסים רבים לגידול אתרוגים, שמיוצאים לכל רחבי העולם. חסידי חב"ד מגדלים בישראל את האתרוג מזן קלבריה, אך רבים מהם מעדיפים לברך על אתרוג שגדל בקלבריה שבאיטליה.

לולב

בעבר רוב הלולבים הנמכרים בישראל היו מיובאים ממצרים[8]. אך כיום כמעט כל הלולבים באים מעמק בית שאן ומהערבה שם ישנם גם מטעים המגודלים במיוחד לצורך הלולבים[9].לולבים אלו נקראים לולבי 'דרי',אולם יש ספק על כשרותם מסיבת היותם לולבים מדקלים שאינם נותנים פירות בעוד שבמקרא מצוין "... כפות תמרים, ומסיבה זאת נאסר לולב מדקל מסוג וושינגטוניה.

את הלולב יש לכרות בזהירות, כי אם כורתים לולבים בצורה שאינה נכונה, עלולה להיגרם פגיעה חמורה לעץ.

מדי שנה נאבקות הרשויות המקומיות בישראל בקוטפי לולבים פירטיים, המנסים לכרות לולבים מעצי הדקל המשמשים לנוי.

הדס

ההדס ה'משולש' דורש טיפוח. יש בישראל מגדלים מעטים בלבד של הדסים, ורוב שדות הגידול ממוקמים בצפון הארץ ובמושב נוב ברמת הגולן. לאחר הקטיף יש להסיר ידנית את הענפים הרבים היוצאים לאורכו של ענף ההדס, כדי שיתקבל ענף אחד בלבד.

ערבה

אין גידול מיוחד של ערבות. עצי הערבה גדלים בר לאורך נחלי ישראל או בחצרות בתים, ומשם נקטפים בדי הערבות לקיום המצווה.

מצוות נטילת לולב

אגידת ארבעת המינים

Coin22
מטבע ממרד בר כוכבא המציג את ארבעת המינים לשיטת רבי עקיבא, לצד הכיתוב "לחרות ירושלם"

במשנה[10] אומר רבי ישמעאל שיש לקחת למצווה זו אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות. רבי עקיבא חולק עליו וסובר שמכל מין יש לקחת אחד, אך דעתו של רבי ישמעאל נפסקה להלכה. מטבע עתיק מימי בר כוכבא מראה את ארבעת המינים לפי שיטתו של רבי עקיבא, שכנראה רווחה בזמנו.יהודי תימן נוהגים להוסיף הדסים נוספים לנוי.

הלולב, ההדס והערבה מאוגדים ביחד משום הידור מצווה. יש האוגדים באמצעות קוישיקלך, אך לדעת פוסקים רבים יש צורך באגידה מעבר לכך. בחלק מן הקהילות אוגדים את ההדסים מימין ללולב והערבות משמאלו, כאשר שדרת הלולב היא כלפי הנוטל. מנהג אחר, על פי קבלת האר"י הוא לאגוד ערבה אחת מימין, אחת משמאל וכן הדס מימין, הדס משמאל והדס באמצע. האתרוג עומד בפני עצמו. בעת קיום המצווה, הלולב עם ההדסים והערבות מוחזקים ביד ימין, בעוד האתרוג מוחזק ביד שמאל, כאשר הפיטם שלו מופנה כלפי מעלה, מוצמד ללולב. במצב זה מנענעים את ארבעת המינים בשישה כיוונים.

הברכה על נטילת לולב

לפני קיום מצוות נטילת הלולב ונענועו מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וציוָנו על נטילת לולב." בפעם הראשונה שמקיימים את המצווה באותה שנה מוסיפים ומברכים את ברכת "שהחיינו".

Leopold Pilichowski Sukkot
יהודים מתפללים בבית הכנסת בחג הסוכות עם ארבעת המינים

הנוסח הוא "על נטילת לולב" ולא "על נטילת ארבעת המינים", מכיוון שכל ארבעת המינים כשהם יחד נקראים "לולב" הואיל והוא גבוה מכולם ושאר המינים טפלים לו. בערבית, המלה לולב פרושה דבר המתנועע, מסתובב. אם זה הפרוש המקורי של המלה גם בעברית, יתברר שאגודת ארבעת המינים אשר אנו מנענעים יחד היא הלולב, ולא כפות התמרים שהוא אחד המינים.

על מנת שהברכה תהיה לפני הנטילה יש המקפידים לברך לפני שהם תופסים את ארבעת המינים בידיהם. אחרים מחזיקים בעת הברכה את ארבעת המינים בידיים אך באופן שאינו מתאים לקיום המצווה, למשל כאשר האתרוג הפוך עם הפיטם כלפי מטה באופן שאינו "דרך גידולו", או שמחזיקים את הלולב האגוד עם ההדסים והערבות אך האתרוג מונח על השולחן, ורק אחרי הברכה מרימים את האתרוג ומצמידים אותו לשלושת המינים האחרים.

על פי תורת הקבלה, יש לברך על הלולב אחר תפילת שמונה עשרה לפני קריאת ההלל. לפני הברכה יש הנוהגים לומר את הבקשה הקבלית הבאה:

יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי, בפרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ולידע איך שמך נקרא עלי וייראו מגשת אלי, ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנווה אפריון למכון בית אלוהינו, ותהא חשובה לפניך מצוות ארבעה מינים אלו...[דרוש מקור]

נטילה ונענוע

Fourspecies
האדמו"ר של חסידות טאש, משולם פייש לאווי (השני) נוטל את ארבעת המינים במהלך תפילת הלל בחג הסוכות

חיוב המצווה הוא הגבהת ארבעת המינים (גם אם בנפרד) אך המצווה השלמה היא נענוע הלולב עם שאר המינים[11]. מנענעים בשעת נטילת הלולב לאחר הברכה. כמו כן בעת אמירת הלל מנענעים בקטע "הודו לה'" המופיע פעמיים בתפילת הלל, וכן בקטע "אנא ה' הושיעה נא". בגמרא מוסבר כי יש לנענע את הלולב במאוזן ובמאונך:

ומוליך ומביא, מעלה ומוריד, שנאמר "אשר הונף ואשר הורם" (שמות, כ"ט, כ"ז).
אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא – למי שהארבע רוחות שלו. מעלה ומוריד – למי שהשמים והארץ שלו.
במערבא מתנו הכי. אמר רבי חמא בר עוקבא, אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
מוליך ומביא – כדי לעצור רוחות רעות. מעלה ומוריד – כדי לעצור טללים רעים.
אמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבילא: זאת אומרת, שירי מצווה מעכבין את הפורענות.

הנענוע מתבצע על פי פסיקת הרמב"ם[12] בסדר הבא: הנעת הלולב קדימה ונענוע שלוש פעמים, החזרתו לכיוון הנוטל ונענוע שלוש פעמים, הנפת הלולב למעלה ונענוע שלוש פעמים, החזרתו לכיוון הנוטל ונענוע שלוש פעמים.

בתקופות מאוחרות יותר התפתחו מנהגי נענוע שונים, חלקם בהשפעת הקבלה. בקהילות אשכנז נוהגים כמנהג המהרי"ל, אחד מהמקורות העיקריים של מנהגי אשכנז, שפסק לעמוד לכיוון מזרח ולהניע את הידיים בלבד. מוליכים ומביאים שלוש פעמים קדימה, שלוש פעמים ימינה (צד דרום), שלוש פעמים מעל הכתף אחורה (צד מערב), שלוש פעמים שמאלה (צד צפון), מרימים שלוש פעמים למעלה, ומורידים שלוש פעמים למטה. סך הכול 36 נענועים בהולכה והבאה.

ברוב קהילות הספרדים והחסידים נוהגים כמנהג האר"י, לפיו סדר הנענועים הוא: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה ומערב. בעת הנענועים מפנים את הפנים ומסתובבים לכיוון הרוח אליה מנענעים. בקהילות תימן על פי מנהג הבלדי סדר הרוחות הוא: מזרח, מערב, מעלה, מטה, דרום, צפון. רוב השאמי מנענעים כשיטת האר"י שלעיל, ויש מקהילות השאמי שמנענעים כסדר השולחן ערוך שלעיל ומנהג אשכנז. בכל קהילות תימן פונים עם הגוף לצד שמנענעים אליו.

מצוות ערבה במקדש

הושענא רבה בבית הכנסת החורבה
הקפות בבית כנסת החורבה

בנוסף לנטילת הערבה יחד עם שאר המינים, יוחד טקס נוסף לערבות בלבד, בבית המקדש. במשנה[13] נאמר כי היו לוקחים ערבות ממוצא שליד ירושלים, מביאים אותן למקדש וזוקפים אותן בצידי המזבח. ערבות אלו היו גדולות במיוחד וגובהן היה גדול באמה מגובה המזבח - שגובהו היה עשר אמות. לאחר מכן היו מקיפים את המזבח ואומרים "אנא ה' הושיעה נא". כך, בכל יום מימי חג הסוכות (חוץ משבת), וביום השביעי- מקיפים את המזבח שבע פעמים ועושים זאת גם אם הוא חל בשבת.

לאחר החורבן, נשאר זכר למצווה זו במנהג ההושענות, שבו מקיפים את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים. בכל יום מששת הימים הראשונים של חג הסוכות מקיפים את הבימה פעם אחת, וביום השביעי, הושענא רבה, מקיפים את הבימה שבע פעמים ומקיימים חיבוט ערבה.

רמזים בארבעת המינים

PikiWiki Israel 15003 Jericho synagogue mosaic
לולב לצד מנורת שבעת הקנים בפסיפס בית הכנסת העתיק ביריחו. ארבעת המינים מהווים מוטיב חוזר בעיטורי בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל.

לארבעת המינים נאמרו כמה משמעויות במשך הדורות: כמשל לה', לדמויות מקראיות, לעם ישראל ולאברי האדם, וכן כרמז למים.

משל לקב"ה

ארבעה מינים שבלולב רומזים לקב"ה[14], כל מין מפני פסוק שהקב"ה מוזכר בו.

דמויות מקראיות

עוד רומזים המינים לאבות האומה[14]:

בספר הזוהר מובאת פרשנות קבלית לארבעת המינים, לפיה הם משל לאושפיזין ולשבע הספירות[15]:

משל לעם ישראל

Givat Brenner 001
ארבעת המינים, גבעת ברנר

עוד רומזים המינים לחלקים בעם ישראל[14]:

  • אתרוג – בעל טעם ובעל ריח – מסמל אנשים הלומדים תורה (טעם) ועוסקים במעשים טובים (ריח).
  • לולב בעל טעם (התמר) וחסר ריח – מסמל אנשים שלומדים תורה ובעלי ידע נרחב, אך מעשיהם אינם טובים.
  • הדס – חסרת טעם ובעלת ריח – מסמלת אנשים שלא לומדים תורה, אך מעשיהם טובים.
  • ערבה – חסרת טעם וחסרת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים תורה ואינם עוסקים במעשים טובים.

אגידת ארבעת המינים, מסמלת את האחדות בין כל הסוגים בעם ישראל[16].

משל לאברי גוף האדם

נאמר בהושענות של רס"ג כי ארבעת המינים באים לכפר על האדם, כל מין על איבר הדומה לו במראהו[17]:

  • האתרוג דומה ללב, והוא מכפר על הרהורי לב של חטא וחיבול.
  • הלולב דומה לעמוד השדרה של האדם, והוא מכפר על הגאווה והשינאה.
  • ההדס דומה לעיניים, והוא מכפר על הסתכלויות אסורות ומורדות.
  • הערבה דומה לשפתיים, והיא מכפרת על לשון הרע.

ארבעת המינים והמים

Willow, Glen Ross, Lock 7
ערבה על גדות נחל

ארבעת המינים מתייחדים בכך שהם "גדלים על המים", ולכן מבטאים את שפע המים בארץ ישראל ואת התלות בהם[18], כפי שנכתב בתלמוד הבבלי[19]: "ארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר להם[20] בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים." והלקיחה שלהם היא שמזכה בהורדת המטר[21]. מאפיין זה מתחבר עם עניינו של סוכות, חג האסיף כשמו בתורה[22], שהוא זמן האסיף של יבול הצומח.

בתלמוד הירושלמי[23] נאמר:

ארבעת מינין הללו גדילים על המים, לפיכן הן באין פרקליטין למים.

  • כפות תמרים - ממחישות יותר מכל את שפעת המים באזורים היבשים בארץ, בבקעה ובנאות המדבר.
  • ערבת הנחל – כשמה מבטאת את שפעת הנחלים והמעיינות ומזכירה את המקומות המרובים ביותר במים, שם היא נפוצה ביותר. הערבה היא גם התלויה ביותר במים מבין ארבעת המינים, שהרי ענפי הערבה שבלולב נכמשים ביום הראשון, לפני כל המינים האחרים.
  • הדס – כשמו "עץ עבות", הוא הצמח הדחוס ביותר בעלים[24] וממחיש את השפע, הרעננות והירקוּת העצומה שבטבע. במקרא מופיע ההדס בין הצמחים המסמלים פוריות: "אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם, אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס."[25]. לעומת בדי ערבה שכומשין לאחר קטיפתם, ההדסים נשארים זקופים ורעננים גם ללא מים זמן ניכר.
  • אתרוג - הוא הפרי שצריך הכי הרבה מים בחקלאות הארץ ישראלית הטבעית. עובדה זו מתבטאת בהלכה "האתרוג בלבד משאר פירות האילן הרי הוא כירק והולכין אחר לקיטתו"[26], טעם הדבר הוא תלותו במים בדומה לגינת הירק[27], ומהאמור בתלמוד ירושלמי "אמר רבי תנחומא תירגם עקילס הדר - הידור, אילן שהוא גדל על פני המים[28]" ומעוד מקורות דומים בחז"ל[29]. האתרוג מסמל פוריות מכיוון שעץ האתרוג נותן את פירותיו כל השנה. כמו כן, הפיטם, הקצה המורחב של עמוד העלי שהוא האבר הנקבי של הפרח, הוא תנאי לכשרותו[30]. שלא כמו שאר הפירות, הפיטם נשאר בראש האתרוג גם לאחר הבשלתו.

ראו גם

סמל בית חורון
סמל היישוב בית חורון הנושא עליו את ארבעת המינים

קישורים חיצוניים

כתבות ומאמרים:

הלכות:

שונות:

הערות שוליים

  1. ^ וכן משתמע מדברי המשנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ג'
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה י"ג-ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה י"ח
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ה, עמוד א'
  4. ^ "האתרוג ומסורת מתן תורה.pdf". Google Docs. בדיקה אחרונה ב-2 בספטמבר 2017.
  5. ^ בראשית רבה, פרשה ט"ו, פסקה ז' ועוד
  6. ^ אילון גלעד, פירות הדר - לא מה שחשבתם, באתר הארץ, 16.11.2013
  7. ^ בית מקרא, נט /ב, תשע"ד: שמר אריאלי "פרי עץ הדר" – פרי "עץ החיים" / 5
  8. ^ [1]
  9. ^ [2]
  10. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ד'
  11. ^ מדאגבהיה נפק ביה! תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ב, עמוד א' ומשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה ט'
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה י'
  13. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ה'
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 על פי פסיקתא דרב כהנא, פרשה כח - פיסקא ולקחתם לכם, ועל פי ויקרא רבה, פרשה ל'
  15. ^ פרשנות זו מצאה ביטוי בפיוט "סוכה ולולב לעם סגולה" (ראו בוויקיטקסט) המושר בפי עדות המזרח בחג הסוכות
  16. ^ "יעשו כלם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו" (מהפסיקתא)
  17. ^ דברים אלו מבוססים על מדרש תנחומא פרשת אמור כח (מהדורת בובר)
  18. ^ זהר עמר - ארבעת המינים, תל אביב תש"ע. טעימות מארבעת המינים, באתר בשבע, שיעורים מהרב דביר טל, ומהרב פייבלזון.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ב', עמוד ב'
  20. ^ המילה "להם" (שיותר מתאימה תחבירית) היא לפי כתבי היד: הספרייה הבריטית, הרב הרצוג, מינכן 140, מינכן 95. מהאתר הכי גרסינן.
  21. ^ ויקרא רבה
  22. ^ בספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז ובספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ב
  23. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה א'
  24. ^ ראו פסיקתא דרב כהנא כז,ט.
  25. ^ ספר ישעיה, פרק מ"א, פסוקים י"ח-י"ט
  26. ^ רמב"ם מעשר שני א,ה
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ד, עמוד ב'.
  28. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ג', הלכה ה',
  29. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ה, עמוד א', ובויקרא רבה.
  30. ^ "ניטלה פטמתו...- פסול" משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ו'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אייל זהוב

אייל זהוב (שם מדעי: Hyelaphus), הוא סוג של אייל קטן החי בדרום מזרח אסיה וכולל 4 מינים זוטריים אשר שניים מתוכם אנדמיים לאיים, ושניים יבשתיים. איילים אלו הם הקטנים ביותר בתוך שבט האיילים האמיתיים בתת-משפחת איילי העולם הישן. פירוש השם המדעי Hyelaphus הוא אייל-חזיר המרמז על מבנה הגוף וסגנון הריצה של האיילים הללו. מקור השם הרשמי הוא בשפה הוייטנאמית (Chi Hươu vàng), והוא נועד לציין את המראה הכללי של פרוותם. בעבר, ארבעת המינים היו נחשבים למין בסוג Axis שכלל מלבדם את המין הגדול יותר - אייל נקוד, אולם על בסיס הדמיון המורפולוגי והגנטי שלהם לאייל רוסה, הם הוכרו בשנות האלפיים כזכאים להיות משויכים לסוג נפרד כך שהאייל הנקוד הפך לסוג ומין יחיד. מבחינה גנטית, האיילים הקרובים אליהם ביותר לאחר אייל רוסה, הם האייל הנקוד והסוג אייל רוסרבוס המכיל מינים גדולים יותר. המינים בסוג הם איילים נדירים יחסית, שכן על פי הרשימה האדומה של IUCN כולם נמצאים במידה זו או אחרת בסכנת הכחדה.

אתרוג

אתרוג (שם מדעי: Citrus medica) הוא מין של עץ ירוק-עד מההדרים ושמו של פרי העץ. מקור האתרוג בדרום-מזרח אסיה ומקור שמו ככל הנראה במילה הפרסית תֻרֻנְג'. האתרוג הוא אחד מחמשת מיני ההדרים המקוריים בטבע (לצד הפומלו, הקי ליים, המנדרינה וה-Citrus halimii). כל שאר מיני ההדרים התפתחו באופן אורגני או פותחו על ידי הכלאה טבעית או מלאכותית של מינים אלה.לאתרוג חשיבות גדולה ביהדות משום היותו תשמיש מצווה מרכזי לחג הסוכות כחלק מארבעת המינים.

אתרוג מורכב

דין אתרוג מורכב לקיום מצוות נטילת ארבעת המינים בחג הסוכות, עומד במרכזה של מחלוקת הלכתית שהתעוררה במחצית השנייה של המאה ה-16, בשאלה אם אתרוג שגדל על עץ מורכב כשר לקיום המצווה, ובמשתמע - האם ניתן לברך על נטילתו, בהיעדר אתרוג אחר, את ברכת המצווה, או שיש בכך משום ברכה לבטלה.

שאלה זו תלויה במספר היבטים הלכתיים, כמו: האם פירות הגדלים על אילן שעבר הרכבה נחשבים כפירות הכנה או הרוכב או כפירות משותפים של שניהם? ולכן - האם ניתן להגדיר פרי שגדל על הרכבה של אתרוג עם מין פרי הדר אחר, כאתרוג הראוי להינטל כאחד מארבעת המינים, לפי המסורת המזהה את "פרי עץ הדר" האמור במקרא כפרי האתרוג. ייתכן גם שפעולת ההרכבה עצמה, כשהיא נעשית על מין אחר, אסורה לפי ההלכה משום איסור כלאיים, ואפשר שביצוע האיסור פוסל את השימוש בפירות אותו אילן לקיום מצוות, בשל הכלל ההלכתי הפוסל מצווה הבאה בעבירה.

לשאלה זו משנה משמעות מאחר שעץ האתרוג חלש מטבעו, והיה נהוג במקומות רבים לחזקו על ידי הרכבתו על כנה של עץ חזק יותר כמו עץ החושחש. הפיתוי לעשות זאת באתרוגים המיועדים למצוות ארבעת המינים היה גדול אף יותר, הפירות המתקבלים מעץ מחוזק, יפים יותר, ובשל כך מבוקשים יותר לשם הידור מצווה, שבמצוות נטילת אתרוג דקדקו בו רבים לאור הצו המקראי "ולקחתם לכם... פרי עץ הדר" (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ').

בהיעדר דיון בשאלה זו בספרות ההלכה המוקדמת, נחלקו פוסקי ההלכה בארץ ישראל ובאירופה בתקופה זו בעיקר כשרותו של האתרוג המורכב. גם לאחר שהוכרע בידי רוב הפוסקים שאין לצאת ידי חובה באתרוגים מורכבים, נותרה מחלוקת בדבר אופי האיסור והאם הוא איסור דרבנן או מן התורה. לשאלה האחרונה השלכה ברורה במקרי ספק, שכן לפי כללי הפסיקה המקובלים "ספק דרבנן לקולא" ואילו "ספק דאורייתא לחומרא". שאלה זו התעוררה מחדש בעת פולמוס אתרוגי קורפו במחצית השנייה של המאה ה-19.

דולפין לבן-ראש

דולפין לבן-ראש (שם מדעי: Cephalorhynchus hectori לבן-ראש) הוא מין דולפין החי בניו זילנד באופן בלעדי. הוא הידוע ביותר מבין ארבעת המינים בסוג דולפין קטן. אורכו כ-1.4 מטרים בלבד, ובכך הוא אחד מהלווייתנאים הקטנים ביותר.

שמו המדעי ניתן לו על שם סר ג'יימס הקטור (1834–1907), שהיה אוצר המוזיאון הקולוניאלי בוולינגטון. הקטור היה הראשון לבדוק את הדולפין. מאוחר יותר, ב-1881, תואר הדולפין באופן מפורט על ידי הזואולוג הבלגי פייר ג'וזף ון בנדן.

תת-המין של הדולפין לבן-הראש, דולפין מאווי (Cephalorhynchus hectori maui), חי באזור החופים הצפון מערביים של האי הצפוני של ניו זילנד. תת-מין זה הוא היונק הימי הנמצא בסיכון הרב ביותר להכחדה, שכן נותרו ממנו רק כ-55 פרטים.

הדס

הדס (שם מדעי: Myrtus) הוא סוג במשפחת ההדסיים (Myrtaceae). ההדס נפוץ בחורש הים תיכוני.

הושענות

הושענות הוא כינוי למצווה שנהגה בבית המקדש בחג הסוכות, ובה היו סובבים את מזבח העולה וזוקפים ערבות בצדיו. בלשון חז"ל נקראת מצווה זו גם מצוות ערבה במקדש.

בימינו נוהגים בתפילת שחרית בחג הסוכות, למעט בשבת, להקיף את הבימה עם ארבעת המינים ביד ולאמר פיוטי הושענות, זכר למקדש. בכל יום מקיפים את הבימה פעם אחת, ובהושענא רבה מקיפים את הבימה שבע פעמים.

הלכות ארבעת המינים

הלכות ארבעת המינים הניטלים בחג הסוכות, הן הלכות העוסקות בסדרה של תנאים שלמדו חכמים מפסוקי התורה, שחסרונו של אחד מהם באחד מארבעת המינים הניטלים, פוסל את כשרותו של אותו המין לנטילה. בנוסף לכך, ישנם קריטריונים הלכתיים נוספים שהקפדה עליהם מוסיפה הידור בקיום המצווה.

כיכר רבין

כיכר רבין היא הכיכר העירונית הראשית של תל אביב, והיא נמצאת מדרום לבית העירייה, ברחוב אבן גבירול. הכיכר נקראה בעבר כיכר מלכי ישראל, ושמה הוסב לכיכר רבין לזכרו של ראש הממשלה, יצחק רבין, שנרצח בשוליה בתום עצרת שנערכה בה ב-4 בנובמבר 1995.

לכיכר צורת מלבן, ורוב שטחה מרוצף. בחלקה הדרומי של הכיכר נמצאת אנדרטת השואה והתקומה, יצירתו של הפסל יגאל תומרקין. האנדרטה היא בצורת פירמידה הפוכה (ניצבת על קודקודהּ), עשויה ברזל חלוד וזכוכית. בקצה הצפון-מזרחי של הכיכר, במקום שבו נורה ונרצח יצחק רבין, נקבעה אנדרטה לזכרו. בחלקה הצפוני של הכיכר נמצאת רחבה מוגבהת, המחברת את הכיכר לבניין העירייה. כאשר מתקיימות עצרות בכיכר, משמשת רחבה זו את הנואמים.

בהיותה הכיכר הראשית של העיר, היא משמשת לעצרות מסוגים שונים: חגיגות יום העצמאות, הפגנות, קונצרטים פתוחים, עצרות בחירות ועוד. כמו כן היא משמשת לירידים שונים, שהבולטים שבהם הם שבוע הספר העברי ויריד ארבעת המינים. הצורך באבטחה מוגברת שנוצר בעקבות פיגועי ההתאבדות של האינתיפאדה השנייה, אבטחה שהיה קושי לבצעה בכיכר הפתוחה לכל עבר, הועברו אחדים מאירועי הכיכר למקומות קלים יותר לאבטחה. עם הירידה בפיגועי ההתאבדות, חזרו לכיכר האירועים ההמוניים דוגמת "שבוע הספר העברי", תחת אבטחה היקפית כבדה.

על תפקידה של הכיכר בעיצוב המרחב הציבורי הישראלי נעשה סרט תיעודי בשם "הזירה".

לולב

לוּלׇב הוא ניצן של עלה הדקל שעלעליו טרם נפרדו זה מזה. אחד מארבעת המינים, ומכונה בתורה בשם 'כפות תמרים' כאמור בספר ויקרא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא, כ"ג, מ'). את המילים כפת תמרים שבמקרא תרגם פרשן המקרא אונקלוס "לולבין".

הזיהוי שלו כמעט ודאי: תמר מצוי - עץ הגדל בנאות מדבר בארץ ישראל, בבקעת הירדן ובצפון חצי האי סיני. התמר אינו גדל באירופה ובעבר קהילות יהודיות באזורים אלה התקשו מאד להשיגו. התמר המצוי ידוע בעליו המיוחדים, הנותנים לארבעת המינים את המראה האופייני.

בספרות חז"ל מכונים כל ארבעת המינים בשם "לולב" היות שהוא הבולט מבין המינים, ולכן נוסח הברכה על נטילת ארבעת המינים הוא "על נטילת לולב".

מבצע ארבעת המינים

מבצע "ארבעת המינים" הוא מבצע צבאי שנערך בנובמבר 2009 על ידי שייטת ספינות הטילים של חיל הים הישראלי, שבמהלכו נתפסה אוניית המשא "פרנקופ" (Francop), שהובילה נשק, תחמושת ואמצעי לחימה מאיראן בדרכה לארגון חזבאללה שבלבנון.

המבצע הסתמך מבחינת החוק הבינלאומי על החלטה 1803 של מועצת הביטחון של האו"ם שקבעה בין היתר כי: המדינות נקראות גם לבדוק את המטען מאיראן או אליה של מטוסים וכלי שיט שבבעלות או המופעלים על ידי Iran Air Cargo ו-Islamic Republic of Iran Shipping Line בתנאי שקיים "יסוד סביר" להאמין כי כלי הטיס או השיט שימש להעביר סחורה אסורה.

מנחם בורשטין

הרב מנחם בורשטין (נולד בי"ט בסיוון ה'תשט"ז, מאי 1956) הוא ראש מכון פוע"ה לפוריות ורפואה על פי ההלכה בירושלים, רב בישיבת "מרכז הרב" ובמוסדות נוספים ומחבר ספרים.

הרב בורשטין חבר בוועדות של משרדי החינוך והבריאות. בשירות המילואים הוא מרצה מטעם הרבנות הצבאית.

מסכת סוכה

מַסֶּכֶת סֻכָּה היא המסכת השישית בסדר מועד, במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים בארבע מצוות הנוהגות בחג סוכות.

שני הפרקים הראשונים במסכת עוסקים בדיני עשיית הסוכה ומצוות הישיבה בה. בפרק השלישי דנים בהלכות ארבעת המינים. בפרק הרביעי ממשיכים לדון בהלכות אלה בנוסף למצוות הערבה למזבח ומצוות ניסוך המים. הפרק החמישי מתאר את שמחת בית השואבה במקדש, וכן מוסיף פרטים על קרבנות מוספי החג ועוד עניינים מסדרי המקדש.

בתלמוד בבלי בדפוס וילנא יש למסכת זו 55 דפים ובכתב יד מינכן יש למסכת זו 17 עמודים.

סוכה ולולב לעם סגולה

סֻכָּה וְלוּלָב לְעַם סְגֻלָּה הוא פיוט הנאמר על ידי עדות המזרח בתפילת סוכות.

הפיוט חובר על ידי המשורר ר' משה בן יעקב אדהאן (חי באזור הסהרה שבמרוקו, שימש כאב בית דין ומנהיג רוחני של יהודי מקנס עד לאמצע המאה ה-18. נפטר בשנת 1736).

סוכות

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. לסוכות מספר רב יחסית של מצוות ומנהגים ייחודיים: מצוות ישיבה בסוכה בכל ימי החג, נטילת ארבעת המינים, מצוות הקהל המתקיימת בחג סוכות פעם בשבע שנים, ומנהגים לזכר מצוות שהתקיימו בבית המקדש כהלכה למשה מסיני.

סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, שבהם היו בני ישראל עולים לרגל לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. החג נקרא גם חג האסיף (אחרי שני הרגלים הקודמים: חג האביב וחג הקציר). סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת, שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

ערבה (צמח)

ערבה (שם מדעי: Salix) היא שמם של מספר מיני עצים נשירים וכמה מיני שיחים. יש כ-350 מיני ערבה השוכנים בעיקר באזורים הלחים של המקומות הקרים בחצי הכדור הצפוני. הערבה היא צמח נשיר ולרוב עליה מוארכים. במינים מסוימים העלים מעוגלים.

הערבה מתרבה ברבייה מינית על ידי פרחים ממין זכר וממין נקבה המופיעים כתפרחת על צמחים אחרים. התפרחות מופיעות בתחילת האביב, מעט לפני שהעלים מנצים. פרי הערבה הוא הלקט קטן המכיל כמות עצומה של זרעונים זעירים (בגודל של 0.1 מ"מ בערך) בתוך אבקה לבנה, המסייעת לפיזורם ברוח. זני הערבה השונים יכולים לעשות הכלאה זה עם זה וליצור תת-זנים מעורבים, הן בטבע והן בזנים מתורבתים.

חמישה מיני ערבה גדלים בארץ ישראל:

ערבה לבנה

ערבת שלושת האבקנים

ערבה מחודדת - צמח מוגן בישראל

ערבה מדומה

ערבת בבל - נקראת גם ערבה בוכייה

קוישיקלך

קוישיקלך או קויישלך הוא מוצר העשוי מעלי לולב ארוגים לצורך אגידתם יחדיו של הלולב, ההדסים והערבות מארבעת המינים בחג סוכות. מטרת הקוישיקלך היא לקיים מצוות "אגד" בלולב, שאמנם על פי התלמוד אינה חובה להלכה, אך התקבלה כרצויה וכהידור מצווה כדברי חז"ל על הפסוק: "זה אלי ואנווהו -התנאה לפניו במצוות". כיוון שאגידת הלולב אינה חובה, ניתן לקיימה על ידי כל דבר, אולם מקובל לאגוד את הלולב דווקא בעלי לולב, שהם "מינו" של הלולב - ומכאן השימוש בקוישיקלך.

קטן (הלכה)

קטן הוא אדם שטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים שבו נעשה מבחינה הלכתית כגדול. הקטן פטור מקיום המצוות, והושווה לאדם שאין בו דעת ולכן אינו יכול למכור ולקדש אשה, כמו כן פטור הקטן מלשלם עבור נזקים שגרם.

תמר קנרי

תמר קנרי (שם מדעי: Phoenix canariensis) הוא מין ממשפחת הדקליים, קרוב משפחה של התמר המצוי. מוצאו של התמר הקנרי באיים הקנריים, והוא משמש כעץ נוי.

תן

תן (באנגלית: Jackal) הוא שם כולל למספר מינים בסוג כלב שאינם מהווים קבוצה טקסונומית, בהם:

תן זהוב (Canis aureus) אשר מצוי בישראל.

תן שחור-גב (Canis mesomelas)

תן לבן-פס (Canis adustus)

זאב חבשי (Canis simensis), מכונה לעיתים תן חבשי או תן אדום.

זאב זהוב אפריקאי (Canis anthus)לתנים מבנה גוף קטן־בינוני, הם מצויים באפריקה ובאסיה. מקור השם בלועזית (jackal) הוא מפרסית: shoghal شغال.

משערים כי התנים קרובים בהתנהגותם אל האב הקדמון של משפחת הכלביים. על אף הדמיון במראה בין המינים השונים, אין הם קרובים גנטית. למשל, הזאב החבשי אימץ לעצמו תכונות "תניות" אך הוא קרוב יותר גנטית לזאבים. ארבעת המינים הנוספים התפצלו מאב קדמון לפני 6 מיליון שנה. התן הזהוב התפתח באסיה, והתן המצרי, השחור ולבן-הפס התפתחו באפריקה.

התנים ממלאים תפקיד חשוב במארג המזון בהיותם טורפים משניים הניזונים מבעלי חיים שונים, מנבלות וכן מחומר צמחי. אנטומיית גופם מותאמת לציד של בעלי חיים רבים, רגליהם הארוכות ומבנה עצמותיהם מאפשרים לתנים לנוע במהירות של 16 קמ"ש בקירוב לאורך זמן. הם פעילי לילה, בעיקר בין הערביים ובעלות השחר. הם גם גונבים טרף מטורפים גדולים יותר שלא מבחינים בהם בזמן.

התנים מנהלים אורח חיים מונוגמי, כשבנחלה חיים זוג וצאצאיו עד להתבגרותם המלאה. הם טריטוריאליים ביותר ותוחמים את נחלתם על ידי עשיית צרכים בגבולותיה. זמן רב מהיום, עוסקים התנים בגירוש זוגות אחרים מנחלות חופפות. הזוג צד ביחד או בנפרד ולעיתים יחברו מספר זוגות כדי לצוד בעל חיים גדול ממדים.

התן היה אחת החיות הקדושות בבבל. אל המוות המצרי־אנוביס היה אדם עם ראש תן. משערים כי בשל תזונתם וקרבתם אל אדמות קבורה, ייחסו לתנים את תפקידם כמייצגי המוות. ובהלוויות המצרים היו מביאים תנים להלוויה על מנת שהאל אנוביס ייתן לנפטר כבוד ומקום בגן עדן.

סוכות
מהלך החג יום טוב ראשוןחול המועדהושענא רבהשמיני עצרת/שמחת תורה
Sukkah in Ein HaNatziv
סוכה אכילה בסוכהשינה בסוכהברכת לישב בסוכהאושפיזיןמצטער פטור מן הסוכהתשבו כעין תדורומעמידדופן עקומה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבההלכות ארבעת המיניםקוישיקלך
מנהגים פיוטי הושענותהקפותחיבוט ערבהשמחת בית השואבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש
מצוות ערבה במקדשהושענותניסוך המיםשמחת בית השואבההקהלשמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשםוזאת הברכהדגל שמחת תורההקפות בשמחת תורההקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הגשם (יפתח ארץ לישע) • זכור אבשפעת רביבים) • מפי אלסוכה ולולב לעם סגולה
שונות שמחת הרגליםמסכת סוכהשלומית בונה סוכהסהרנה
חגי ישראל ומועדיושלוש הרגלים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.