ארבעין

ארבעיןערבית: اربعين, פירוש: ארבעים) הוא מועד שיעי הנחוג ב-20 בצפר, ארבעים יום לאחר צום העשוראא, יום האבל על מותו של האימאם חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. על פי האסלאם, יום הזיכרון הראשון לנפטר חל כעבור ארבעים יום ממועד המוות.

Kerbela Hussein Moschee
עולי רגל בארבעין בכרבלא

בארבעין מוקירים השיעים את אומץ הלב של חוסיין ותומכיו, שצעדו לכרבלא כדי להתמודד עם בנו של הח'ליף האומי מועאויה אבן סופיאן, יזיד הראשון בקרב כרבלא. בראיית השיעים, התנגדות חוסיין לחוסר הצדק של השלטון האומי והיציאה לקרב על אף ידיעתו כי צבאו הקטן ינגף, מראה על מסירותו הרבה לצדק ולאסלאם הנכון. השיעים במאות הבאות לאחר מכן התקוממו לעיתים קרובות נגד השלטון הסוני בהשראת חוסיין.

הארבעין צוין לראשונה בשנת 681 לספירת הנוצרים (62 להג'רה), שנה לאחר מות חוסיין בקרב כרבלא. קרובות משפחתו של חוסיין ובנו החולה עלי, ששוחררו ממעצר בדמשק, עלו לקברו בעיר כרבלא בעיראק. אליהם חברו ג'אבר אבן עבדאללה העיוור ועטיה בן סעד.

ביום הארבעין עולים השיעים לרגל לעיר כרבלא שבעיראק, השלישית בקדושתה לאסלאם השיעי. מאמינים שיעים רבים זוחלים ברחובות כרבלא או נופלים אפיים בהתקרבם לקבריהם של חוסיין ושל אחיו עבאס אבן עלי.

בתקופת שלטון סדאם חוסיין הסוני נאסר ציון המועד. לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק במרץ 2003, צויין המועד ברוב כבוד והדר באפריל.

אוצר

אוצר הוא ריכוז של חפצים יקרים. פעמים רבות מתייחס הביטוי לריכוז כזה שנעלם, והושקעו מאמצים רבים לאיתורו. בהשאלה משמש המושג "אוצר" ככינוי מקוצר לאוצר המדינה - הגוף המטפל בכספיה של המדינה. גילוי אוצרות מוסדר לעיתים בחקיקה (למשל Treasure Act 1996 בבריטניה).

אסלאם שיעי

אסלאם שיעי (בערבית: شيعة; תעתיק מדויק: שיעה) הוא הזרם השני בגודלו באסלאם, המונה כ-15% מהמוסלמים בעולם (הזרם הגדול, הסונה, מונה כ-80% מהמוסלמים). השיעים רואים בעלי בן אבי טאלב, בן דודו של מוחמד ובעלה של פאטמה בתו (שקיבל עליו את האסלאם ראשון או שני אחריו), הח'ליף הרביעי, את יורשו הבלעדי של מוחמד. הם אינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים אבו בכר, עומר ועות'מאן.

ייסוד הזרם השיעי מיוחס לבנו של עלי, חוסין, שהוא ו-70 מבני משפחתו נרצחו בעיר כרבלא שבעיראק בשנת 680 על ידי צבא סוני. לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג העשוראא ובתוכו את טקס התעזיה בו הם מכים את עצמם עד זוב דם לזכר ייסוריו. בשל ההיסטוריה של רדיפת השיעים בידי הסונים, השקפת העולם השיעית ככלל קודרת ופסימית. משמעות המילה "שיעה" מלשון "סיעה", "פלג", "קבוצה", או בהשאלה מהיהדות, "חסידות".

לשיעים עמוד אמונה שישי, הוולאיה, על החמישה המקובלים באסלאם, והוא האמונה שמנהיג האסלאם (אימאם) חייב להיות מזרע עלי בלבד ולו סמכות בלעדית בקדושה וחולין. השיעים גם מאמינים שבכל דור ודור, ישנו מנהיג שמתווך בין אלוהים לבין המאמינים, ובדור הנוכחי הוא נסתר ועדיין לא התגלה.

לשיעים מספר ערים קדושות נוספות למכה, ואל-מדינה המקודשות גם אצל הסונים, שהחשובות שבהן הן כרבלא ונג'ף שבעיראק ומשהד וקום שבאיראן. בתוך השיעה יש כיתות משנה שונות, שמאמינות בשושלות שונות של אימאמים. בני כת ה-"את'נא עשריה" (או "התריסרים") מצפים לשובו של האימאם ה-12 (שנעלם במאה ה-9) שישוב בתור מהדי באחרית הימים.

ארבע

האם התכוונתם ל...

ג'בל קתרינה

ג'בל קתרינה (בערבית: جبل كاترين), הוא ההר הגבוה במצרים. גובהו הוא 2,629 מטר מעל פני הים. ההר נמצא בחלקו הדרומי של גוש ההר הגבוה בחצי האי סיני, במחוז דרום סיני. ההר נמצא מדרום לעיירה סנטה קתרינה הסמוכה למנזר סנטה קתרינה ומדרום להר ג'בל מוסא. ההר הוא בעל שתי פסגות הסמוכות אחת אל השנייה. מההר יש תצפית לכל מרחבי דרום סיני.ההר נקרא על שם קתרינה מאלכסנדריה, מרטירית נוצרית מהתקופה הרומית, שעל פי האמונה הנוצרית נישאה גופתה אל פסגת ההר על ידי מלאכים. על שמה גם קרוי מנזר סנטה קתרינה הנמצא מצפון להר.

המסגד הלבן (רמלה)

המסגד הלבן (ערבית الجامع الأبيض) ברמלה הוא מבנה אסלאמי קדום, ששורשיו נעוצים בראשית המאה ה-8, בתקופת שלטונם של ח'ליפי בית אומיה. המסגד עבר מספר שינויים במהלך השנים, והבולט שבהם הוא הקמת המינרט הידוע בשם "המגדל הלבן" שנוסף לו בתקופה הממלוכית. שמו המדויק של המסגד הוא "ג'אמע ארבעין אל מוע'זי", כלומר "מסגד ארבעים הלוחמים" (של מוחמד) שעל פי מסורת מימי הביניים המאוחרים, נקברו בתחומי המסגד הלבן. המסורת הנוצרית ייחסה למסגד את מקום קבורתם של ארבעים המרטירים מסיווס שבטורקיה.

חג הקורבן

חג הקורבן, או בערבית: עיד אל-אדחא (ערבית: عيد الأضحى, תעתיק מדויק: עִיד אלְאַצְ'חא), המכונה גם "החג הגדול", הוא חג מוסלמי המציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה. הוא נחגג החל מהיום העשירי של חודש ד'ו אל-חיג'ה (החודש האחרון בלוח המוסלמי) וממשיך ארבעה ימים. העלייה לרגל עצמה נמשכת כשבוע, וחג הקורבן מציין את אחד השיאים בטקסים הנהוגים בה. אלו שמקיימים את החג בביתם מקיימים טקס דומה לזה הנהוג באותו יום במכה, שעיקרו הקרבת טלה כקורבן והכנת בשרו למאכל בסעודת החג או כתרומה לעניים.

גם הדרוזים חוגגים את חג הקורבן בתאריך זהה לחג המקביל אצל המוסלמים, אם כי מנהגי החג אצל הדרוזים שונים. זה החג החשוב ביותר לבני העדה הדרוזית.

חגים ומועדים באסלאם

חגים ומועדים באסלאם מציינים בדרך כלל מאורעות המצוינים בקוראן, הנסובים בדרך כלל סביב מעשי הנביא מוחמד. שני החגים העיקריים באסלאם הם עיד אל-פיטר ועיד אל-אצ'חא (חג הקורבן). המוסלמים מציינים את החגים והמועדים בצורה שונה באזורים שונים, והתנהלות החג משתנה גם בין פלגי האסלאם השונים. החגים המוסלמיים נקבעים על פי לוח שנה ירחי ועל כן תאריכם משתנה בלוח השנה הלועזי.

לילת אל-קדר

לַילת אל-קדר (בערבית: لیلة القدر משמעות בעברית: ליל הגורל, ליל הרוממות, מכונה גם שאבּ-אִ-קדר), הוא שמו של אחד הלילות האחרונים בחודש הרמדאן, ועל פי המסורת המוסלמית הוא הלילה שבו ניתנה הגרסה הראשונית של הקוראן, על ידי המלאך ג'יבריל, לנביא מוחמד. על פי אמונה זאת, לילת אל-קדר הוא לילה בו משפיע האל שפע של ברכה על המאמינים, ובלילה זה נפתחים שערי הרקיע לתפילתם, והם מקווים שכל בקשותיהם תתקבלנה.

הלילה מצוין באחד מהימים האי-זוגיים מ-21 בחודש עד סופו (על-פי המסורת המקומית, הרוב פסקו שמדובר בליל ה-27). על לילת אל-קדר נאמר שהוא "טוב יותר מאלף חודשים" (סורה 97, פסוק 3). יש מסורות ואמונות עממיות שונות לגבי לילת אל-קדר. יש המאמינים כי לילה זה מתאפיין תמיד בשמים נקיים מעננים, ובמזג אוויר נוח. יש המאמינים כי בלילה זה שורר שלום זמני בכל העולם: שבאותו לילה אין הרג, אונס, מעשי גנבה, וכל דבר רע אחר. אמונה נפוצה אחרת היא שלילת אל-קדר הוא מועד להבעת משאלות, ומשאלה שמובעת בו עתידה להתממש.

מבצע קלעת

מבצע קלעת (הקרוי גם מבצע יוסף) היה פעולת תגמול שערכו כוחות מחטיבת גולני כנגד ממלכת ירדן כתגובה על חדירה שבוצעה משטח הממלכה. המבצע נערך בליל שבת, ה-29 באפריל והסתיים בבוקר ה-30 באפריל 1966. הפעולה בוצעה במקביל לפעולה בחרבת רפעת שבדרום הר חברון.

מגילת הנחושת

מגילת הנחושת היא אחת ממגילות מדבר יהודה. בשונה מיתר המגילות הכתובות על גבי קלף, מגילה זו חרוטה על גבי נחושת ומופיעה בה רשימת אוצרות (60 או 64) הכוללים כמויות עצומות של זהב, כסף, מטבעות וכלים יקרי ערך, לצד מקומות מחבואם של אוצרות אלה (שמשקלם הכולל מוערך בכ-100 טונות).

מוולד א-נבי

מוולד א-נבי: (בערבית: مولد، مولد النبي، ميلاد النبي - לידת הנביא מוחמד) הוא מחגי האסלאם. החג חל ב-12 בחודש השלישי בלוח המוסלמי - רביע אל-אוול ("חודש האביב הראשון"),ומציין את לידת הנביא מוחמד.

החג הוכרז כחג רשמי בשנת 1588 על ידי האימפריה העות'מאנית. המועד לא נחוג בתקופה העתיקה של האסלאם, ולכן לא כל הקהילות המוסלמיות חוגגות אותו כיום. במקומות בהם מצוין החג נערכות חגיגות, קריאת שירי שבח והלל לאללה ולמוחמד.

יש חכמי דת מוסלמים, בייחוד הוהאבים בהם, שרואים בחגיגות חידוש לא רצוי (בִדְעה) וסטייה מדרך התנהלות הנביא ומלוויו. החג מוכר כחג לאומי ברוב המדינות המוסלמיות, למעט ערב הסעודית וקטר.

מפת אוצר

מפת אוצר או מפת מטמון היא מפה עליה מסומן מיקומו של אוצר או מטמון שהוחבא. מפות אלה מהוות מרכיב עיקרי בעלילות ספרי הרפתקאות ומתח, ובייחוד ספרים הקשורים לשודדי ים.

עיד אל-פיטר

באסלאם, עיד אל-פיטר (בערבית: عيد الفطر, בתעתיק מדויק: "עיד אלפטר" - "חג שבירת הצום", מכונה גם العيد الصغير, "החג הקטן") הוא החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן, חודש הצום המוסלמי, והוא מצוין בשני הימים הראשונים של חודש שוואל, החודש העשירי בלוח המוסלמי.

מועדו המדויק של עיד אל-פיטר נקבע בכל קהילה מוסלמית בנפרד, על-פי עדויות על ראיית מולד הירח. אם במוצאי היום ה-29 של רמדאן נראה מולד הירח, מכריזים על תחילת החג. אם טרם נראה המולד, דוחים את החג ביום אחד. ייתכנו הבדלים של יום או יומיים במועד החג בין מדינות או קהילות מוסלמיות שונות. הדבר נובע מכך שלא כל הקהילות הכריזו על תחילת צום רמדאן באותו היום, ולא בכולן שוררת הסכמה לגבי אורכו של חודש רמדאן בשנה הנדונה. צום הרמדאן עשוי להימשך 29 או 30 יום, ולפיכך היום הראשון של עיד אל-פיטר חל ביום ה-30 או ביום ה-31 לאחר ההכרזה על ראשית הצום בקהילה מוסלמית מסוימת.

עיד אל-פיטר הוא אחד משני החגים העיקריים באסלאם. הוא מכונה "החג הקטן" כיוון שהוא קצר ביום אחד מהחג העיקרי האחר - עיד אל-אדחא (عيد الأضحى). הוא נחוג בכל הקהילות המוסלמיות, בקרב סונים ושיעים. הדרוזים אינם חוגגים אותו, כשם שאינם מציינים את חודש רמדאן, אף כי הם חוגגים את עיד אל-אדחא.

אחת המסורות מייחסת לחג את המועד שבו הסתיימה כתיבת הקוראן. בנוסף לכך, עיד אל-פיטר הוא חג של מחילה, שלום, קהילתיות ואחווה. לכן במהלך החג המוסלמים מרבים לבקר את חבריהם וקרוביהם, וזוהי הזדמנות ליישוב מריבות ומחלוקות.

בעיד אל-פיטר מקובל לקום מוקדם בבוקר וללבוש בגדים חגיגיים, רצוי חדשים. לאחר מכן מתפללים המוסלמים תפילות מיוחדות לרגל החג, אשר נערכות בקהל גדול. אחרי התפילה מתחילות החגיגות עצמן. מנהג נוסף של החג כולל נתינת מתנות לנשים ולילדים.

בעיד אל פטר חובה על כל מוסלמי שיש בידו המינימום המספיק למחיה לתת בשמו ובשם בני משפחתו צדקה מיוחדת (زكاة الفطر). מטרת צדקה זו היא לטהר את המוסלמי מטעויות שעשה במהלך הצום כגון דברי שטות שאמר (لغو) או ניבול פה (رفث), וכן לעזור לעניים ולמסכנים לחגוג את החג. זכאת אלפטר היא בדרך כלל מזון כגון אורז, קמח או כסף. ניתן לתת זאת משקיעת השמש של היום האחרון בחודש הרמדאן ועד תפילת החג.

עלי הכהן

עלי הכהן הוא דמות מקראית, נחשב לאחרון הכהנים הגדולים במשכן שילה. שימש כשופט ומנהיג של עם ישראל במשך ארבעים שנה. על פי ספר דברי הימים, עלי היה מצאצאי איתמר בן אהרן הכהן. הוא נפטר בגיל 98.

עשוראא

עשוראא (ערבית: عاشوراء, תעתיק מדויק: עאשוראא) הוא היום העשירי בחודש מוחרם, החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. ליום זה משמעויות שונות בעדות מוסלמיות שונות. בקרב הסונים הוא ידוע כיום של צום שאינו חובה, אולם הוא ביטוי לאדיקות דתית (صيام التطوّع, "ציאם אלתטווע"). הצום נמשך מן הזריחה עד השקיעה. בקרב השיעים הוא ידוע כיום אבל על מותו של האימאם חוסיין בן עלי.

קבר ישי ורות

קבר ישי ורות, נחשב לאתר קבורה הנמצא בחברון, על ראש גבעה בתל רומיידה. יש המייחסים את הקברים לרות המואביה ולנכדה ישי אבי דוד. בערבית קרוי המקום דיר אל-ארבעין, שם הנחשב על-פי החוקר לואי-איג ונסאן לשיבוש שמה הקדום של חברון "קריית ארבע" וכן בפי ערביי המקום יש שקראו לשדה "כרם אבי דאפי" שהוא שיבוש של "כרם אבי דוד".

ייחוס הקבר לישי ידוע מהמאה ה-15, ולרות מהמאה ה-19.

רב הונא

רב הוּנא (215–297) היה מגדולי אמוראי בבל מהדור השני. נחשב לגדול תלמידיו של רב, ולאחר פטירתו של רב ירש את מקומו כראש ישיבת סורא, הישיבה הגדולה והדומיננטית בבבל, שבה למדו אלפי תלמידים ובאופן קבוע קרוב לאלף תלמידים, ובראשה עמד במשך כ-40 שנה. לרב הונא היו מאות תלמידים, רבים מהם היו אמוראי הדור השלישי. כונה בתואר "מחסידי בבל". שמו של רב הונא מוזכר מאות פעמים בתלמוד הבבלי והירושלמי.

רב הונא נודע בזכות ידיעותיו המקיפות במשפט העברי ובהלכה, ובזכות בית הדין שעמד בראשו, שהוסמך על ידי ראש הגולה. הוא היה צאצא למשפחת ראש הגולה, ובזכות זאת אף היה מקורב לבית ראש הגולה בדורו.

השפעתו של רב הונא ניכרת גם בדור השלישי של אמוראי בבל, באמצעות תלמידיו המובהקים רב חִסְדָא ורב שַׁשֶת ובנו המפורסם רבה בר רב הונא.

רב הונא לא רצה להתפרנס מהתורה, ולמחייתו עסק במסחר ביין, שאיבת מים וחקלאות.

רב חסדא

רב חִסְדָא הכהן, (217–309) היה אמורא בבלי אשר חי בדור השני והשלישי של תקופת האמוראים, במאה השלישית והרביעית. מן האמוראים הבולטים בדורו, דיין וראש ישיבת סורא. למד תורה מפי רב ותלמידיו ומפי תלמידי שמואל, והיה תלמיד-חבר של רב הונא. אחרי פטירתם של רב הונא ורב יהודה, ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא, עמד רב חסדא בראש ישיבת סורא במשך 10 שנים.

רב חסדא נודע בשקדנותו ובתורתו, והיה ממעט לישון בלילות. נשא ונתן בהלכה עם רב נחמן, עם רב ששת ועם רבה בר רב הונא. תלמידיו נמנו עם גדולי הדור שאחריו, ובהם רבי זירא ורבא. מאמריו של רב חסדא רבים והם מקיפים תחומים רבים בהלכה ובאגדה, דברי מוסר ודרך ארץ. החוקרים דנו בשאלה, האם שהה רב חסדא תקופה מסוימת בארץ ישראל.רב חסדא עסק בייצור שיכר בהצלחה רבה והתעשר מכך. לרב חסדא הייתה משפחה ענפה. בגיל 16 נישא לבתו של רב חנן בר רבא, חתנו של רב. בנותיו נישאו לתלמידי חכמים מפורסמים, אחד מהם הוא האמורא רבא, שנישא לבתו לאחר שנפטר בעלה הראשון, האמורא רמי בר חמא. בניו נמנו עם חכמי הדורות הבאים.

רמדאן

חודש הרמדאן (בערבית: رمضان, תעתיק מדויק: רמצֿאן) הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית. בחודש זה חלה מצוות הצום במהלך היום, שהיא אחד מחמשת עמודי האסלאם.

הייחוד העיקרי של חודש רמדאן באסלאם הוא הצום (איסור אכילה ושתייה) שמקיימים המוסלמים בכל יום של החודש מעלות השחר ועד השקיעה. במהלך היום אסור גם לעשן ולקיים יחסי מין, ובמהלך החודש לא נערכות חתונות. בניגוד לימים, הלילות בחודש הרמדאן הם בעלי אווירת חג ופסטיבל. משכו של החודש 29 או 30 ימים (בתלות במועד ראיית מולד הלבנה בסיום החודש), ולקראת סיומו חל לילת אל-קאדר, שבו על פי המסורת המוסלמית ניתנה הגרסה הראשונה של הקוראן למוחמד. בסיומו של החודש חל עיד אל פיטר, מועד מוסלמי החל בשלושת הימים הראשונים של חודש שוואל.

חודש הרמדאן נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה בתרבות המוסלמית, ובנוסף מתאפיין בעידן המודרני בריבוי צרכנות ותכני בידור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.