אראגון

אראגוןספרדית ואראגונית: Aragón, בקטלאנית: Aragó) היא קהילה אוטונומית בצפון-מזרח ספרד. היא גובלת בצפון בצרפת, במזרח בקטלוניה, בדרום בוולנסיה ובמערב בקסטיליה-לה מנצ'ה, קסטיליה ולאון, לה ריוחה ונווארה. היא הקהילה האוטונומית הרביעית בגודלה בספרד, עם שטח של 47,719 קמ"ר.

אראגון (קהילה אוטונומית)
Comunidad Autónoma de Aragón
Escudo d'Aragón
Flag of Aragon
Castillo de Loarre 2006
מדינה ספרד  ספרד
מושל חווייר למבאן
המפלגה הסוציאליסטית (PSOE)
מחוזות בקהילה האוטונומית 3
בירת הקהילה האוטונומית סרגוסה
שפה רשמית ספרדית
תאריך ייסוד 16 באוגוסט 1982
שטח 47,719 קמ"ר (דירוג: 4)
אוכלוסייה
 ‑ בקהילה האוטונומית 1,313,581 (נכון ל־2017)
 ‑ צפיפות 28.22 נפש לקמ"ר (דירוג: 16, 2015)
קואורדינטות 41°N 1°W / 41°N 1°W 
אזור זמן UTC +1
www.aragob.es

היסטוריה

לפני השלטון הנוצרי

עמק האברו היה מיושב עוד בתקופה הפלאוליתית. בתקופה הנאוליתית היו בו כפרים של התרבות הקלטיברית; נמצאו מטבעות מתקופה זו ועדויות לחקלאות מפותחת.

לאזור לא נודעה חשיבות רבה בתקופה הרומית. האוכלוסייה המועטה התרכזה בשלושה יישובים: Cesar Augusta (סרגוסה של היום), Osca (וסקה) ו-Bilbilis Augusta (קלייטוד).

בשליש הראשון של המאה ה-8 האזור נפל לידי המוסלמים ללא התנגדות. המוסלמים כיבדו את מנהגיהם של המקומיים ואת דתם. עם התפוררותה של חליפות קורדובה נוצרו באזור ממלכות טאיפה; החשובה מביניהן הייתה זו של סרגוסה.

ממלכת אראגון

אזור הפירנאים לא נכבש לגמרי בידי המוסלמים, ובמאה ה-8 הפרנקים נכנסו לחלל שהותירו המוסלמים. מרכזם היה בעיר חאקה (Jaca) באזור נהר אראגון, שעל שמו נקראה הרוזנות שהקימו. בשנת 925 סופחה רוזנות אראגון לממלכת נווארה. כשמת סנצ'ו השלישי מלך נווארה בשנת 1063 הוקמה ממלכת אראגון כישות עצמאית. במאה השנים הראשונות לקיום ממלכה ריכזו מלכי אראגון את מאמציהם בגירוש המוסלמים מספרד.

ממלכת אראגון התאחדה עם רוזנות ברצלונה בשנת 1169, כאשר עלה לשלטון אלפונסו השני, שהיה נשוי לבתו של רוזן ברצלונה. בתקופה זו הושלמה הרקונקיסטה (הכיבוש הנוצרי) של חבל אראגון. מלכי אראגון לא הסתפקו בכך, והמשיכו לכבוש שטחים מוסלמיים בספרד, ולפתח את כוחם הפוליטי והמסחרי באגן ים התיכון. בשיאה כללה האימפריה שבנו את סיציליה, סרדיניה, קורסיקה, האיים הבלאריים ונפולי (וכן בתקופה מסוימת את דוכסות אתונה), בנוסף לשטחים בספרד ובצרפת. למרות שמה, מרכזה של האימפריה היה דווקא בקטלוניה העשירה, ולא באראגון גופא, שנשארה ענייה ונחשלת.

מאז איחוד ספרד

בתחילת המאה ה-16, עם נישואיהם של פרננדו השני מאראגון ואיסבלה מקסטיליה, הגיע למעשה סופה של ממלכת אראגון כישות עצמאית. מידת האוטונומיה של האזור השתנתה ממלך למלך. בשנת 1591 ניסו אצילי האזור למרוד בפליפה השני, אך המרד נכשל והאוטונומיה צומצמה. בעקבות מלחמות הירושה הספרדית בתחילת המאה ה-18 בוטלה לחלוטין האוטונומיה של אראגון.

המאה ה-18 הייתה תקופה של צמיחה כלכלית וגידול באוכלוסייה. צמיחה זו התרכזה בחקלאות בלבד, על אף המהפכה התעשייתית. עובדה זו גרמה להדלדלות כלכלית הדרגתית, ובראשית המאה ה-20 אראגון הייתה שרויה בפיגור כלכלי ומגמת ההגירה השלילית הלכה והתגברה. מצב זה הוביל להקמתן של קבוצות אנרכיסטיות, שבאו לידי ביטוי בתקופת מלחמת האזרחים.

גאוגרפיה

מבחינה טופוגרפית אראגון מתחלקת לשלושה: החלק המרכזי של רכס הפירנאים בצפון, מישור האברו במרכז, והרי הסיסטמה איבריקו בדרום.

הפירנאים של אראגון הם הגבוהים ביותר ברכס, ובכלל זה אנטו (Aneto), הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הפירנאים, בגובה 3,404 מטר.

האקלים נגזר מהמבנה הטופוגרפי: באזור הפירנאי יש אקלים הררי קר והרבה משקעים (בין 1000 ל-2000 מ"מ), בעמק אקלים ים תיכוני-יבשתי (בסביבות 24 מעלות בקיץ ו-6 מעלות בחורף), ובהרים הדרומיים שוב קריר יותר.

דמוגרפיה

באראגון יש כ-1,220,000 תושבים. צפיפות האוכלוסייה היא במקום לפני האחרון בספרד: 25 תושבים לקמ"ר, לעומת 79 בכל ספרד. רוב האוכלוסייה מתרכזת בעמק האברו, ובעיקר בסרגוסה. אזורי ההרים כמעט ריקים, ובזמן האחרון גם מעט הכפרים ששכנו שם הולכים וננטשים. המהגרים מהכפרים מגיעים בעיקר לעיר סרגוסה או לקטלוניה וולנסיה הסמוכות.

אראגון מורכבת משלושה מחוזות: סרגוסה, טרואל (Teruel) ווסקה (Huesca). במחוז סרגוסה שוכנים 80% מתושבי אראגון, מתוכם 640,000 תושבים (יותר מ-50%) בעיר סרגוסה עצמה. המחוזות הנוספים דלילים ויש בהן מגמה של הגירה. הערים המרכזיות בהן קטנות: בווסקה יש כ-48,000 תושבים ובטרואל 32,000. מבין הערים האחרות ראויה לציון קלטיוד (Calatayud) בעלת ההיסטוריה הארוכה, שבה כ-20,000 תושבים.

תרבות

שפות

השפה הרשמית היחידה באראגון היא הספרדית. בניב האראגוני של הספרדית משולבים אלמנטים מהשפה האראגונית (שדובריה מכנים Fabla).

השפה האראגונית עצמה עדיין מדוברת בפרובינציית וסקה, וגם בכפרים אחדים ביתר הפרובינציות.

ברצועה המזרחית של אראגון (La Franja de Aragón) יותר מ-90% מהאוכלוסייה דוברת קטלאנית (זה האחוז הגבוה ביותר מבין כל האזורים שבהם מדוברת השפה). מאבקם של תושבי הרצועה להפוך את הקטלאנית לשפה רשמית לא נשאו פרי עד כה.

קישורים חיצוניים

18 באוקטובר

18 באוקטובר הוא היום ה-291 בשנה (292 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 74 ימים.

7 בינואר

7 בינואר הוא היום השביעי בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 358 ימים (359 בשנה מעוברת).

איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה

איזבלה הראשונה (בספרדית: Isabel I de Castilla‏; 22 באפריל 1451 - 26 בנובמבר 1504), מלכת קסטיליה, אשתו של פרננדו השני מלך אראגון.

אלופי העולם בשחמט

אליפות העולם בשחמט קובעת את זהותו של אלוף העולם בשחמט. משנת 2013 מחזיק בתואר מגנוס קרלסן. אליפויות עולם לנשים נערכות בנפרד. כמו כן, מתקיימות אליפויות עולם לנערים ונערות, לוותיקים וותיקות ולתוכנות מחשב.

ברצלונה

ברצלונה (בקטלאנית ובספרדית: Barcelona; הגייה בקטלאנית: bəɾsəˈɫonə, ברסלונה; הגייה בספרדית: baɾθeˈlona, ברת'לונה) היא בירת הקהילה האוטונומית קטלוניה והעיר המאוכלסת ביותר בה. היא העיר השנייה בגודלה בספרד, ומתגוררים בה (נכון ל-2015) כ-1,604,555 תושבים, וכ-4.7 מיליון תושבים במטרופולין שלה, מה שהופך את ברצלונה לאזור השישי המאוכלס ביותר באיחוד האירופי, אחרי פריז, לונדון, מדריד, אזור הרוהר ומילאנו. ברצלונה היא המטרופולין הגדול ביותר על הים התיכון, וממוקמת בין שפכיהם של הליוברגט והבסוס, והיא תחומה במערב ברכס הרי קויסרולה.

בברצלונה, שהיא מרכז כלכלי חשוב, נמצא אחד הנמלים הים-תיכוניים החשובים ביותר באירופה. העיר הוקמה בתקופה הרומית, והפכה לבירת רוזנות ברצלונה. לאחר סיפוחה לכתר אראגון, העיר הפכה לאחת הערים החשובות בממלכה. החל מסוף המאה ה-20 מהווה ברצלונה מרכז תרבותי חשוב, ויעד תיירותי עיקרי בספרד. עבודותיהם האדריכליות של אנטוני גאודי וליואיס דומנק מונטנר בעיר הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בשנת 1992 התקיימה בעיר אולימפיאדת ברצלונה.

כבירת קטלוניה, העיר היא המרכז הפוליטי בקהילה האוטונומית, ומשמשת מושב הז'נרליטט דה קטלוניה (הממשלה והפרלמנט) ובית המשפט העליון. כמו כן, העיר היא גם בירת חבל ברצלונס.

בשנת 2009 העיר דורגה במקום השלישי באירופה ואחת הערים המצליחות ביותר, כמותג עירוני, באותה השנה הייתה העיר מדורגת רביעית באירופה בטיבה לעסקים והעיר האירופאית בעלת השיפור המהיר ביותר עם צמיחה של 17% בשנה.

מאז 2011 ברצלונה נחשבת לעיר חכמה מובילה באירופה.

ברצלונה היא גם מרכז תחבורתי, כאשר נמל ברצלונה הוא אחד מנמלי הים העיקריים של אירופה ונמל הנוסעים העמוס ביותר, נמל התעופה אל פראט בו עוברים מעל 40 מיליון נוסעים בשנה, רשת כבישים מהירים וקו רכבת מהיר עם חיבור לצרפת וחלקים נוספים באירופה.

הפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו

הפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו (בספרדית: Parque Nacional de Ordesa y Monte Perdido) נמצא בהרי הפירנאים, ומשתרע על פני כ-156 קמ"ר בצפון הקהילה האוטונומית אראגון שבצפון-מזרח ספרד. ב-1918 הוכרז שטח של 21 קמ"ר באזור עמק אורדסה כפארק הלאומי, וב-1982 הורחב הפארק לשטחו הנוכחי. חלקו מהווה את לב ליבה של שמורת אורדסה-וינמלה (Ordesa-Viñamala) שהוכרזה כבר ב-1977 כשמורה ביוספרית של אונסק"ו. ב-1997 הכריז הארגון על הפארק ועל הפארק הלאומי פירנאים שמעברו הצרפתי של הגבול כאתר מורשת עולמית.

ולנסיה (קהילה אוטונומית)

הקהילה האוטונומית ולנסיה (בקטלאנית: Comunitat Valenciana) היא קהילה אוטונומית במזרח ספרד על חוף הים התיכון.

בצפון גובלת ולנסיה בקטלוניה ואראגון, בדרום במורסיה ובמערב בקסטיליה-לה מנצ'ה.

ולנסיה מורכבת משלושה מחוזות:

מחוז קאסטיון בצפון הקהילה האוטונומית. בשנת 2002 נמנו במחוז 501,237 תושבים והערים הגדולות הן: קאסטיון דה לה פלאנה (160,000 תושבים), ויאריאל (43,500), בוריאנה (28,000) ווינארוס (23,800).

מחוז ולנסיה במרכז הקהילה האוטונומית. בשנת 2005 נמנו במחוז 2,267,503 תושבים והערים הגדולות הן: ולנסיה (791,000 תושבים), טורנט (67,000 תושבים), גנדיה (62,280 תושבים) וסגונטו (56,470 תושבים).

מחוז אליקנטה (9 מחוזות) בדרום הקהילה האוטונומית. בשנת 2005 נמנו במחוז 1,732,389 תושבים והערים הגדולות הן: אליקנטה (319,380 תושבים), אלש (215,137 תושבים), טורבייחה (84,348 תושבים) ואוריואלה (75,000 תושבים).אזור ולנסיה היה מיושב על ידי קלטיברים עוד במאה החמישית לפנה"ס. במאה השלישית לפנה"ס, העיר סגונטו קיימה קשרי מסחר ענפים עם יוון ורומא. עם שקיעתה של האימפריה הרומית נכבש המקום על ידי הויזיגותים ולאחר מכן עברה לידי המורים עם הכיבוש המוסלמי של ספרד. בסביבות השנים 1232-1238 כבש חיימה הראשון, מלך אראגון את אזור ולנסיה מידי המוסלמים וולנסיה הוכרזה כממלכה נפרדת עם מוסדות משלה, חברה שלישית באיחוד של אראגון וקטלוניה.

בעיר בוניול שבולנסיה מתקיים מדי שנה אירוע הטומטינה המפורסם בו נערכת מלחמת עגבניות ענקית.

לעיר ולנסיה (בירת ולנסיה) שתי קבוצות כדורגל בליגה הספרדית הבכירה - ולנסיה ולבאנטה.

כתר אראגון

כתר אראגון היה איחוד קבוע של שטחים ומדינות תחת שרביטו של מלך אראגון, במובן של "ארצות הכתר של אראגון".

בשיא כוחו במאות ה-14 וה-15, כתר אראגון היה מעצמה ימית, והוא שלט על חלק נכבד מספרד של היום, דרום-מערב צרפת, וכן גם באיים הגדולים ושטחי יבשת המתמתחים לאורך הים התיכון עד ליוון. הממלכות שהרכיבו את כתר אראגון לא היו מאוחדות באופן מדיני מלבד ברמת המלך. במונחים מודרניים כתר אראגון תפקד יותר כקונפדרציה מאשר כמדינה אחת. במובן זה אין לבלבל בין כתר אראגון (שהייתה ישות טריטוריאלית נרחבת מאוד) לבין אחד מהרכיבים שלו - ממלכת אראגון, אשר ממנה נלקח השם.

ב-1479, איחוד שושלתי חדש איחד בין כתר אראגון לכתר קסטיליה, ויצר בכך את ממלכת ספרד. התארים המרכיבים את כתר אראגון נשארו בשימוש עד 1716, אז הם בוטלו בגלל כניסת צווי נואבה פלאנטה לתוקפם כתוצאה מההפסד של הטוען-לכתר המועדף על הממלכות המרכיבות את כתר אראגון במהלך מלחמת הירושה הספרדית.

מלכי ספרד

על פי חוקת ספרד מ-1978, מלך ספרד הוא ראש המדינה של ספרד, סמל לאחדותה ולהמשכיותה, נציגה העליון של המדינה כלפי חוץ ומפקדה העליון של כוחותיה המזוינים.

אף כי ספרד נוצרה כישות פוליטית אחת אחרי נישואיהם של המלכים הקתוליים, מלכי קסטיליה ואראגון, בסוף המאה ה-15, באופן רשמי המלכים לא נשאו את התואר "מלך ספרד" אלא תארים אחרים כגון "מלך קסטיליה, לאון, אראגון...".

מלך ספרד הנוכחי הוא פליפה השישי, אשר החל למלוך ב-2014.

ממלכת אראגון

ממלכת אָרָאגוֹן (או בשלב מוקדם יותר רוזנות אראגון) (באראגונית ובספרדית:Reino d'Aragón, בקטלאנית:Regne d'Aragó, בלטינית: Regnum Aragonum) הייתה אחת הישויות הפוליטיות החשובות בספרד של ימי הביניים. מרוזנות פיאודלית קטנה במאה ה-9 לספירה הפכה אראגון לשליטה של חבל אראגון במאה ה-12, ומאוחר יותר, לאחר איחודה עם קטלוניה, למעצמה צבאית באגן הים התיכון. מתוך איחודה בסוף המאה ה-15 עם ממלכת קסטיליה נולדה ספרד של העת החדשה.

ממלכת נאפולי

ממלכת נאפולי הוא כינוי מודרני לישות מדינית שהתקיימה בחציו הדרומי של חצי האי האפניני. בעת קיומה הייתה הממלכה ידועה אף כ"ממלכת סיציליה", שנוסדה לאחר ניתוקו של האי סיציליה מממלכת סיציליה הקדומה, כתוצאה ממרד הערבית הסיציליאנית ב-1282. ברוב שנות קיומה שלטו בממלכה מלך צרפת או מלך ספרד.

ממלכת קסטיליה

ממלכת קסטיליה הייתה אחת מממלכות ימי הביניים בחצי האי האיברי. הופעתה הראשונה כישות פוליטית אוטונומית מתוארכת למאה ה-9 לספירה. היא נקראה בתחילה רוזנות קסטיליה והייתה וסאלית של ממלכת לאון. מקור שמה הוא בטירות (בספרדית Castillos) הרבות שנבנו בשטחה. קסטיליה היא אחת הממלכות אשר מתוכן נוצרו כתר קסטיליה ומאוחר יותר ממלכת ספרד.

נסיכות

נסיכוּת היא יחידה פוליטית מדינית המוגדרת כקרקע הנשלטת על ידי נסיך. היא מובחנת מממלכה, כאשר לעיתים קרובות המייחד את הנסיכוּת מממלכה הוא גודלה הקטן ולעיתים העדר עצמאותה.

ליכטנשטיין, אנדורה ומונקו הן נסיכויות אירופאיות, שבמהלך הזמן הפכו למדינות.

לעומת זאת, הנסיכויות של ויילס באנגליה ואסטוריאס בספרד אינן מדינות עצמאיות כיום, אף על פי שבימי הביניים נחשבו לנסיכויות. בשני המקרים, יורש הכתר של המלך השולט מחזיק גם בתואר של שליט הנסיכוּת (לדוגמה יורש העצר של אנגליה הוא גם נסיך ויילס).

לעיתים הפיכתו של אזור מסוים לנסיכוּת נובעת מסיבות היסטוריות: קטלוניה לדוגמה, גם כאשר הייתה מדינה עצמאית ששטחה מברצלונה לאתונה, הייתה ידועה כנסיכוּת. אף ששליטה נחשב למלך של ממלכת אראגון, שהורחבה לאימפריה הארגונית. בהיסטוריה של רוסיה המונח "נסיכוּת", ולעיתים גם "דוכסוּת", משמש במקום המונח הרוסי המקורי knyazhestvo, אדמה הנשלטת על ידי קניאז, תואר אצולה המקביל בערך ל"נסיך".

מהבחינות שתוארו לעיל, ניתן לראות בכל אחת משבע האמירויות באיחוד האמירויות הערביות כנסיכות או אמירות.

סרגוסה

סָרָגֿוֹסָה (בספרדית: Zaragoza,‏ IPA‏: [θaɾaˈɣoθa]) היא עיר בצפון-מזרח ספרד, על גדות נהר האברו. היא משמשת כעיר הבירה של הקהילה האוטונומית אראגון, וכן כבירת המחוז שנושא את שמה. בסרגוסה יש כ-650,000 תושבים, נתון שמקנה לה את המקום החמישי בדירוג האזורים העירוניים בספרד. יותר ממחצית מאוכלוסיית אראגון שוכנת בסרגוסה.

סרגוסה שוכנת במרחק כמעט שווה של כ-300 קילומטרים ממדריד, ולנסיה, ברצלונה, בילבאו וטולוז. בזכות מיקומה המרכזי עוברת בה הרכבת המהירה AVE.

פרננדו השני, מלך אראגון

פרננדו השני מאראגון, "הקתולי" (בעברית ובשפות אחרות נקרא לרוב: פרדיננד) (בספרדית: Fernando de Aragón el Católico‏; 10 במרץ 1452 - 23 בינואר 1516) היה מלך אראגון, קסטיליה, סיציליה, נפולי, ולנסיה, סרדיניה ונווארה, ורוזן ברצלונה.

קטלאנית

קַטַלַאנִית (Català) היא שפה ממשפחת השפות הרומאניות.

השפה מדוברת במזרח חצי האי האיברי ובמספר מקומות נוספים. לשפה כ־9 מיליון דוברים, רובם בספרד. היא שפה רשמית באנדורה, בחבל קטלוניה שבספרד, בוולנסיה שבספרד, באיים הבלאריים, ובעיר אלְגֶרוֹ שבסרדיניה. בשנת 1714 כשהספרדים כבשו את קטלוניה נאסר השימוש בשפה. מבחינת אוצר מילים ודקדוק, השפה קרובה לספרדית וצרפתית.

קטלוניה

קָטָלוּנְיָה (בקטלאנית: Catalunya, באוקסיטנית: Catalonha, בספרדית: Cataluña) היא קהילה אוטונומית בקצה הצפון מזרחי של ספרד, גובלת בצפון בצרפת ובנסיכות אנדורה, במערב באראגון, בדרום בוולנסיה ובמזרח בחוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. תושבי האזור הם לרוב קטלאנים אתניים, עם בעל מורשת לשונית, תרבותית והיסטורית ייחודית.

השפות הרשמיות בקטלוניה הן הקטלאנית, ספרדית ואוקסיטנית. בשטחה פניני טבע רבות, כגון קוסטה בראווה והצד המזרחי של הרי הפירנאים.

בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים במזרח ספרד, דרום צרפת ובאיים במערב ים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטיליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. בעת השלטון הפאשיסטי של הגנרל פרנסיסקו פרנקו הזהות הקטלאנית כולל השימוש בשפה הקטלאנית נרדפו ודוכאו. הן ידעו פריחה ללא תקדים אחרי 1978, שנת כינונה של ספרד הדמוקרטית. קטלוניה היא מאז אחד האזורים האוטונומיים החזקים ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לצד חבל הבסקים הספרדי ונווארה, קטלוניה נהנית ממעמד אוטונומי נרחב.

ב-27 באוקטובר 2017, הצביע הפרלמנט של קטלוניה בעד הכרזת עצמאות מספרד והקמתה של הרפובליקה הקטלאנית על סמך משאל עם שאורגן בניגוד לחוקתה של ספרד ולהחלטות בית המשפט החוקתי של ספרד. בתגובה השהה הפרלמנט של ספרד באופן זמני את האוטונומיה של קטלוניה. באותו היום הודיע ראש ממשלת ספרד מריאנו ראחוי על הדחתו של נשיא קטלוניה קרלס פוג'דמון ופיזור הפרלמנט בעקבות הכרזת העצמאות. ב-31 באוקטובר 2017, ביטל בית המשפט החוקתי בספרד את הכרזת העצמאות של החבל במדינה שעליה הכריז הפרלמנט הקטלאני, המדינאים הקטלאנים נעצרו, וכיום מתנהל משפטם.

קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

קרל החמישי (בגרמנית:Karl der Fünfte, בלטינית: Carolus Quintus, בספרדית: Carlos Primero de España (24 בפברואר 1500 - 21 בספטמבר 1558) היה מלך ספרד בשנים 1516-‏1556 (שם כונה קרלוס הראשון) וקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1519-‏1556. אביו היה פיליפ "היפה", בנם של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומארי, דוכסית בורגונדיה. אמו הייתה חואנה "המשוגעת" מקסטיליה, בתם ויורשתם של "המלכים הקתוליים", פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה. קרל ירש מהם נחלות רבות, ובתקופתו כונתה ממלכתו "האימפריה בה השמש אינה שוקעת לעולם".

קתרין מאראגון

קתרין מאראגון (ספרדית: Catalina de Aragón;‏ 16 בדצמבר 1485 - 7 בינואר 1536) הייתה אשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה. נסיונותיו להתגרש ממנה, וסירובו של האפיפיור לאשר את הגירושים, היוו את הרקע להתפתחות הקרע בין הנרי השמיני והכנסייה הקתולית וליצירת הכנסייה האנגליקנית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.