אקליפטוס

אֵקָלִיפְּטוּס (שם מדעי: Eucalyptus) הוא סוג מגוון של עצים (לעיתים רחוקות שיחים) ירוקי־עד ממשפחת ההדסיים (Myrtaceae). הסוג מונה כ־700 מינים שמוצאם בעיקר מאוסטרליה. מינים שונים של העץ ניטעו בהצלחה במקומות רבים בעולם ובהם בארץ ישראל, שבה היה לו תפקיד חשוב. מקור השם ביוונית עתיקה.

אקליפטוס
Eucalyptus rubida
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: הדסאים
משפחה: הדסיים
סוג: אקליפטוס
מינים

בארץ ישראל:
אקליפטוס אדום-מצנפת
אקליפטוס אלני
אקליפטוס ברוקואי
אקליפטוס גלילי
אקליפטוס המקור
אקליפטוס הצווארון
אקליפטוס הצלעות
אקליפטוס לימוני
אקליפטוס לסואפי
אקליפטוס מסמרי
אקליפטוס מערבי
אקליפטוס קרוס
מינים נוספים:
אקליפטוס אבדיטה
אקליפטוס בהיר קליפה
אקליפטוס כהה קליפה
אקליפטוס ורוד קליפה
אקליפטוס האיים
אקליפטוס טודטיאנה
אקליפטוס סטיגריאנה
אקליפטוס פיציפוליה
אקליפטוס אקסיאיפורמיס

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Eucalyptus
‏ברוטל, 1789
תחום תפוצה
Distribution.eucalyptus

תפוצתו הטבעית המקורית של האקליפטוס
HURSHAT HAEKALIPTUS
עץ אקליפטוס

תפוצה

רובם הגדול של מיני האקליפטוסים, כ־700 במספר, הם אנדמיים לאוסטרליה.[1] קיימים כ־12 מינים הגדלים במקור מחוץ לאוסטרליה, במקומות כגון גינאה החדשה, טימור ואיי מאלוקו, אך רק שניים מהם אינם מצויים באוסטרליה. אחד מהם, אקליפטוס האיים (Eucalyptus deglupta), הגדל בגינאה החדשה, בחלקים של אינדונזיה, ובדרום הפיליפינים, הוא האקליפטוס היחיד שגדל באופן טבעי בחצי הכדור הצפוני.[2]

האקליפטוס נפוץ מאוד באוסטרליה, ומצוי כמעט בכל גומחה אקולוגית ביבשת: באזורים התת־אלפיניים, ביערות החוף הלחים, ביערות הממוזגים ובפנים היבשת הצחיח. למעשה הסביבה היחידה שבה אין מוצאים את האקליפטוס היא יער גשם טרופי.

האקליפטוס התאקלם היטב במקומות שונים בעולם, וגדל בהצלחה כמעט בכל היבשות. צמיחתו המהירה, גודלו ויופיו הם מאפיינים ששכנעו רבים לשתול אותו. הוא גדל היטב בתנאים סביבתיים דומים לאלו שבמקום גידולו המקורי, שהם באופן כללי בין טרופי למחצה למדברי למחצה. המקומות הבולטים שבהם גדל האקליפטוס כיום מחוץ לאוסטרליה הם: קליפורניה, ברזיל, פורטוגל, דרום אפריקה וישראל. המינים הנפוצים ביותר הם "אקליפטוס כדורי" (Eucalyptus globulus) ו"אקליפטוס המקור" (Eucalyptus camaldulensis). העץ שירת את האנושות בדרכים רבות: כמקור לדלק, כמקור לתעשיית הנייר, כשובר רוח להגנה על יבולים ובעלי חיים וכמקור לתרופות. בעבר האמינו אנשים שהאקליפטוס משפר את האטמוספירה המקומית ובכך משפר את איכות החיים. עם זאת, ישנם מקומות שבהם פלישה של מינים מסוימים של אקליפטוס גרמה לבעיות והפרה את האיזון האקולוגי המקומי.

עלי האקליפטוס מכילים שמן אתרי המשמש כתרופה נגד שיעול אם הוא ניטל במנות קטנות, אך רעיל בכמויות גדולות. בימים חמים מתאדה שמן האקליפטוס מעל הסבך ויוצר אובך כחול האופייני לנוף האוסטרלי. שמן האקליפטוס דליק ביותר ושריפות יכולות לנדוד באמצעות האוויר הטעון אדי שמן של צמרות העצים, בעוצמה כזו שאין לכבאים אפשרות לעשות דבר. למרות פגיעותם לאש, רוב האקליפטוסים תלויים בה לצמיחה ולהתחדשות, הן מנביטת ניצנים רזרביים המצויים מתחת לקליפה, והן מזרעים שהאש גורמת להם לנבוט מתוך האפר.

היסטוריה

מאובנים של מיני אקליפטוס נתגלו בניו זילנד,[3] בסין, בהודו[4] ובארגנטינה,[5] מקומות שבהם העץ לא שרד עד ימינו, ובאוסטרליה. המאובן העתיק ביותר התגלה בלגונה דל ונקו (Laguna del Hunco) בפטגוניה בארגנטינה שבאמריקה הדרומית וגילו הוערך לתחילת האאוקן, לפני 51.9 מיליון שנים.[6] באתר זה נתגלו כמה מינים שונים של אקליפטוס. אתרי מאובנים אלו מוכיחים כי הסוג אקליפטוס היה קיים לפני שגונדוואנה (יבשת העל הדרומית) התפרקה. תיעוד המאובנים של האקליפטוס באוסטרליה דל למדי. המאובן הוודאי העתיק ביותר תוארך לשלהי האוליגוקן (לפני למעלה מ-25 מיליון שנים).[7] עם זאת, חקר המאובנים באוסטרליה גילה כי התפשטותם מקבילה להתגברות משקעי הפחם המאובנים (כאמור, אחת מתכונות האקליפטוס היא התחדשות לאחר שריפה), אך עצים אלו עדיין היוו מרכיב משני ביער הגשם השלישוני עד לפני כ־20 מיליון שנה, כשהיבשת הפכה צחיחה יותר והידלדלות חומרי המזון בקרקע הובילה להתפתחות היער הפתוח, המורכב בעיקר מעצי שיטים וקזוארינות. כשהופיע האדם באוסטרליה לפני כ־50,000 שנה, גברה שכיחות השריפות והאקליפטוסים חסיני השריפות הפכו עד מהרה לעץ הדומיננטי (עד כ-75% מכמות העצים[8]) ביער האוסטרלי.

גילוי האקליפטוס על ידי האירופאים

הפעם הראשונה שבה מופיע עץ האקליפטוס בכתובים היא במהלך מסע המחקר של מגלה הארצות ההולנדי אבל ינזון טסמן. ברישום ביומנו מה-2 בדצמבר 1642, כשהיה באי טסמניה הנושא כיום את שמו, נכתב כי משלחת סיור דיווחה כי "הם ראו שני עצים ברוחב 2.5 פאתום וכי הם מדדו מרחק של 20–22 מטר בין הקרקע לענפים הנמוכים".[9] הם היו מסוקרנים במיוחד מהשרף דמוי הגומי שהפריש העץ, והביאו דוגמיות לספינה.

ההופעה הבאה של עץ האקליפטוס הייתה ברישום משנת 1688 ביומנו של ההרפתקן האנגלי ויליאם דמפייר, בעת ששהה במפרץ ברונסוויק בדרום ויילס החדשה שבאוסטרליה. כך כתב: "רוב העצים שראינו היו עצי דרקון כפי ששיערנו; וגם אלו היו העצים הגדולים ביותר שראינו. הם גדולים יותר מעצי התפוח ובערך באותו גובה. הקליפה בגוון שחור ומחוספסת למגע. לעלים יש גוון כהה; השרף מטפטף מהקשרים או הסדקים שבגזע."[10]

מגלה הארצות האנגלי, הקפטן ג'יימס קוק, היה הכותב הבא שהתייחס לאקליפטוס. כך כתב ב-1 במאי 1770 בהיותו במפרץ בוטאני שליד סידני, אוסטרליה: "מצאנו שני סוגי שרף, האחד כמו שרף הדרקון, והשני כמו השרף דמויי הלכה שגילה טסמן. שרף זה נלקח מהעץ הגבוה ביותר ביער".[11] הבוטנאי ג'וזף בנקס, שהיה במשלחת קוק, רשם באוגוסט 1770: "העץ היחיד הגבוה בעל עלים צרים הדומים לעלי הערבה היה בכל מקום שבו היינו.. דומה ל- Sanguis Draconis... אני משער שזהו השרף שהוזכר על ידי דמפייר... וזה מה שגם טסמן ראה".[12]

ההתייחסות הנשנית אל האקליפטוס כאל "עץ הדרקון" נבעה מהיכרותם של הבוטנאים עם העץ Dracena draco (עץ הדרקון), הגדל באיי מדירה ובאיים הקנריים, עץ המפריש שרף דמוי גומי.

השרף שמפריש האקליפטוס מספק הגנה טבעית כנגד חרקים, בכך שהם טובעים בתוכו. גם טסמן וגם דמפייר צדקו כשזיהו את ההפרשה האקולוגית כ"גומי". אך היה זה הקפטן ארתור פיליפ שהיה הראשון להשתמש במילה "גומי" בהתייחסות לסוג העץ. במכתב מסידני ב-15 במאי 1788 כתב כך: "שלחנו את כל הזרעים שיכולנו לאסוף לסר ג'וזף בנקס, וגם את הגומי האדום שנאסף מעץ הגומי הגדול בעזרת חריצה בעץ".[13]

העץ מקבל את שמו

במסעותיו אסף בנקס דגימות של צמחים, סימן אותם, הביא אותם לאנגליה ואחסן אותם על מנת לזהותם מאוחר יותר. איש לא טיפל בדגימות האקליפטוס עד שנזדמן לבוטנאי צרפתי שביקר באנגליה לבחון אותם. שרל לואי ל'הרטיה דה ברוטל (Charles Louis L'Héritier de Brutelle‏; 1800-1746)[14] בחן את הדוגמאות ובחר בשם המדעי "אקליפטוס" שהוא חיבור בין שתי מילים ביוונית. eu – "היטב" ו־kalypto "אני מכסה", כלומר "מכוסה היטב".[15] הכיסוי מתייחס למכסה (operculum), ניצן פרח האקליפטוס המושלך ברגע המתאים על מנת לאפשר לפרח ללבלב.

Von mueller
פרדינדד פון מילר

צורת המכסה של הפרח שונה בכל מין של אקליפטוס, וצורה זו קובעת במקרים רבים את החלק השני של השם המדעי. לדוגמה, השם המדעי של ה"אקליפטוס הכדורי" הוא Eucalyptus globulus. השם Globulus מתאר את צורת המכסה הדומה לכפתור מעיל, עגולה או דמוית גלובוס.

היה זה בוטנאי צרפתי נוסף, ז'ק-ז'וליאן הוטו דה לה בילארדיה (Jacques-Julien Houtou de la Billardière‏; 1855-1754)[16] שב־1791 זיהה את ה-Eucalyptus globulus ונתן לו את שמו המדעי המלא, שבו נעשה שימוש עד היום. למעשה, בילארדיה היה הראשון שהתייחס למין בכתב כאל "אקליפטוס".[17] בהיותו בטסמניה התלונן "לא הצלחתי לקבל פרחים מהמינים החדשים של האקליפטוס".

הפצת בשורת העץ

לאחר שבוטנאים אנגליים וצרפתיים של סוף המאה ה-18 זיהו ורשמו מינים מסוימים, צצו מומחים נלהבים לטיפוח העץ וראו בו פוטנציאל גדול. ראש וראשון ל"אקליפטולוגים" היה הברון פרדינדד פון מילר (Ferdinand Jacob Heinrich von Mueller‏; 1896-1825).[18] מילר, יליד גרמניה היגר לאוסטרליה ב-1847, ומונה לבוטנאי הראשי של מדינת ויקטוריה בשנת 1879, משרה בה החזיק עד 1884. פון מילר למד וכתב על האקליפטוס במשך למעלה מחמישים שנה. הוא פרסם את תוצאות מחקריו ב"אקליפטוגרפיה", עשרה כרכים שבהם מפורטים 100 מינים של אקליפטוס.[19] עבודה זו נועדה הן לקהל הרחב והן לאקדמיה והכילה תיאורים, שרטוטים ופרשנות נלהבת. טרם מותו הספיק פון מילר לאסוף מידע על כ־20-30 מינים נוספים, אך לא זכה לראות את המהדורה השנייה של ספרו, שבה נכללו.

פון מילר כונה "נביא האקליפטוס"[20] משום שניבא כי היכולות של העץ לצמוח בסביבה צחיחה, לעצור את סחף הקרקע, ליצור קרקע פורייה ולחטא את האוויר סביבו יגרמו לתפוצה נרחבת של האקליפטוס בעולם. "הנביא" הצהיר: "האקליפטוסים עתידים לשחק תפקיד ראשי בתרבות הייעור בחלקות נרחבות של הגלובוס". לפון מילר היה תפקיד בהבאת האקליפטוס לארץ ישראל.

מורפולוגיה

תצורה

Eucalyptus dumosa
Eucalyptus dumosa - דוגמה למאלי

למיני אקליפטוס תצורות שונות. הם יכולים להיות שיחים (כדוגמת Eucalyptus vernicosa[21] המצוי במערב טסמניה שגודלו המקסימלי הוא מטר ולעיתים קרובות גדל שרוע), מאלי (Mallee, טיפוס עץ האופייני לאקליפטוס, בדרך כלל נמוך, עד 5 מטר, מתפצל בבסיסו לכמה גזעים), או עצים (הגבוה ביותר הוא Eucalyptus regnans המצוי במדינת ויקטוריה ובטסמניה, שיכול לגדול לגובה של 100 מטר. זהו העץ הגבוה ביותר בעולם אחרי הסקויה[22]). רוב המינים הם עצי יער זקופים בגבהים שבין 30 ל-50 מטר או עצים בשטחים פתוחים בגבהים שבין 10 ל-25 מטר.

מערכת השורשים

שורשי האקליפטוס יכולים להתפשט עד 30 מטר לרוחב ו-18 מטר לעומק.[23] מערכת השורשים חשובה לאקליפטוס בעיקר משום שצמיחתו המהירה וגודלו דורשים כמויות גדולות של מים. מערכת השורשים חייבת להיות חזקה כדי לייצב את העץ. השורשים המתפשטים לרוחב יכולים להוות בעיה אם העץ נטוע בקרבת בניינים או מבנים.[24] השורשים ושורשי המשנה יכולים לסתום תעלות, לפגוע בצינורות ולהזיק לבורות ספיגה.[25]

ליגנוטובר

ליגנוטובר (Lignotuber) היא בליטה עצית המתפתחת בבסיס הפסיגים או בבסיס העלים הראשונים וגם בבסיס הגזע של שתילים צעירים.[26] הליגנוטובר קיים רק בחלק ממיני האקליפטוס.[27] תופעה זו אינה ייחודית לאקליפטוס והיא מופיעה גם במינים של משפחת ה-Corymbia.[28] הליגנוטובר מצוי מתחת לקרקע, לעיתים בשלמותו ולעיתים רק בחלקו. הוכח כי הליגנוטובר מכיל מסה של ניצני צמיחה ומאגרי אנרגיה משמעותיים. מינים בהם קיים הליגנוטובר הם לעיתים קרובות עמידים בפני אש,[29] בצורת ונשירת עלים. המינים שאינם מייצרים ליגנוטובר מתמודדים בפני אסונות כמו אש על ידי ייצור כמויות גדולות של זרעים.

הגזע

Eucalyptus deglupta-trees
קליפת הגזע של אקליפטוס האיים
Eucalyptus sideroxylon - bark
Ironbark - קליפת הגזע של E. sideroxylon

הגזעים של רוב מיני האקליפטוס זקופים. ההיקף של גזעים אלו גדול יותר בתחתית הגזע והולך וצר במעלה הגזע. כאמור, קיימים מינים של אקליפטוס הקרויים מאלי שמתפצלים בבסיסם. העצה של גזע האקליפטוס קשה. לאקליפטוס שני סוגים של קליפה. הסוג העמיד הקרוי "קליפה מחוספסת" והסוג הנפוץ יותר של קליפה מתקלף בשלמות או באופן חלקי. האקליפטוס ידוע בכך שהוא משיר את קליפתו,[30] שמתחתיה מופיע משטח לבן חלק הדומה לחרסינה ולעיתים לשיש.

הברון פון מולר פתח שיטת מיון של האקליפטוסים המבוססת על סוג הקליפה. לדוגמה, לעצים המכונים באוסטרליה Gum (כמו אקליפטוס המקור או אקליפטוס כדורי) יש קליפה חלקה בצבע אפור-קרם המתקלפת ברצועות או בפתיתים. לסוגים הקרויים Box או Peppermint (כמו אקליפטוס מליודורה-דבש) יש קליפה מסיבים משתלבים. לסוג המכונה Stringybarks (לדוגמה Eucalyptus eugenioides) הקליפה עשויה סיבים ארוכים גסים שאינה מתקלפת. לסוג המכונה Ironbark (לדוגמה "אקליפטוס מלנופוליה") קליפה כהה כמעט שחורה ומחורצת. החריצים מכילים שרף המתקשה באוויר. קליפת הגזע של אקליפטוס האיים ססגונית במיוחד. העץ משיר חלקים מקליפת עץ החיצונית מדי שנה בשנה בזמנים שונים, צבעו של גזע העץ שמתחת לקליפה שנשרה הוא ירוק בהיר, וככל שהזמן עובר משתנה צבעו לגווני כחול, ורוד, כתום וחום ערמוני.[31]

העלים

Eucalyptus camaldulensis 17
עלים של אקליפטוס המקור

באקליפטוס קיים הבדל מוחשי בין עלים צעירים, שהם בדרך כלל חסרי פטוטרת, יושבים ונגדיים, לבין העלים הבוגרים שהם כמעט תמיד סרוגיים (כלומר מסודרים על הענף בצורה שהעלים אינם נגדיים). קיימים גם יוצאי דופן כדוגמת אקליפטוס מאפיר (Eucalyptus cinerea) המייצר את תצורת העלים הבוגרים לעיתים רחוקות ופורח כשעליו עדיין בתצורת העלים הצעירים.

צורת העלים מגוונת: ישנם עלים עגולים או בצורת לב (אקליפטוס קרוסאנה), עלים חרמשיים או חניתיים (אקליפטוס המקור), ועלים סרגליים ארוכים ודקים (אקליפוס ספטולטה). בלוטות שמן בעלים מייצרות שמן אתרי בעל ניחוח עז אופייני. העלים הם בדרך כלל עבים וגילדנים (דמויי עור), מכוסים לעיתים בשעווה לבנה. קצות העלים פונות כלפי השמש. צבע העלים משתנה בהתאם למין או לתצורת בוגר/צעיר, בצבעים: ירוק עז, לבנבן, מכסיף, כחלחל או בצבע כחול-אפור.

הפרחים

ברוב מיני האקליפטוס קל להבחין בתפרחות. בחלק מהמקרים הפרחים שופעים ובעלי צבע עז. הפרחים הם דו-מיניים; השחלה תחתית; בעלת עמוד עלי אחד המוקף באבקנים תפוּחים רבים בגוונים המשתנים בהתאם למין האקליפטוס בין לבן, קרם, ורוד, צהוב, אדום וסגול. ניצן האקליפטוס מאופיין בכיפה דמוית מכסה (operculum) שנתנה לאקליפטוס את שמו (ביוונית "מכוסה היטב") הבנוי מעלי כותרת או מעלי גביע שהתאחו או משניהם. מכאן שאין לפרחי האקליפטוס עלי כותרת, ולכן הדרך שבה הם מושכים חרקים היא באמצעות האבקנים הצבעוניים המרובים.[32] כאשר האבקנים מתרחבים המכסה מתנתק מבסיס הפרח דמוי הכוס ונופל. תכונה זו מאפיינת את כל סוגי האקליפטוס. גודל הפרחים משתנה מגדול עד גדול מאוד (החל מ-15 מ"מ ולעיתים מגיע עד 50 מ"מ) לבינוני (מ-5 עד 15 מ"מ) ועד קטן (מ-0.5 עד 5 מ"מ).

מרבית המינים לא מתחיל לפרוח לפני שמופיעה תצורת העלים הבוגרים. יוצאי דופן הם המינים E. cinerea ו-E. perriniana. ישנם מינים כדוגמת אקליפטוס כהה-קליפה ( Eucalyptus sideroxylon) ואקליפטוס פוליאנטמוס (Eucalyptus polyanthema) הפורחים פעם בשנה, בדרך כלל בקיץ; ולעומתם מינים המסוגלים לפרוח כל השנה, כדוגמת אקליפטוס המקור או Eucalyptus amygdalina. לזמינות הקבועה של צוף ואבקה יש יתרון כלכלי עבור מגדלי דבורת הדבש. משום כך נעשה ניסיון מוצלח באמצעות הנדסה גנטית להקדים מאוד את הפריחה, ולהבטיח פריחה רציפה.[33]

פירות וזרעים

פרי האקליפטוס הוא הלקט (פרי יבש הנפתח על ידי מכסה או חורים). צורת וגודל ההלקט עוזרים בקביעת המין. הצורות הנפוצות:

  • כוסית חלקה (אקליפטוס מסמרי)
  • כוסית מצולעת (אקליפטוס אנגולוזה)
  • בקבוקון (אקליפטוס ברוקואי)
  • גביע יין (אקליפטוס המקור)

ברוב המקרים הזרע מבשיל תוך 12 חודש מהפריחה אך ההלקט מושאר על העץ עד שגירוי חיצוני כדוגמת חום משריפה או אף מות העץ גורם לנשירתו. זרעי האקליפטוס הם בדרך כלל קטנים בגודלם ורק מעטים בכל הלקט הם פוריים (זרע פורה הוא בדרך כלל גדול יותר וצבעו עז יותר מהזרעים הבלתי פוריים). עצים בני 20 עד 40 שנה מייצרים את כמות הזרעים הגדולה ביותר. על מנת לנבוט חייב הזרע אור שמש ישיר. האקליפטוס מייצר כמויות גדולות מאוד של זרעים על מנת להתמודד עם פגעי טבע כדוגמת שריפות. פרי האקליפטוס נשאר סגור עד שהוא נופל לקרקע. הפצת זרעים באמצעות רוח או ציפורים נדירה מאוד ולכן מופיעים השתילים מתחת לעץ האב, במקום שבו נשר הפרי. בשל ביקוש ער לזרעי האקליפטוס החלו באוסטרליה להגביל את הכמות הנאספת כדי למנוע פגיעה בהתחדשות היער.

שימושים

העץ נותן צל ופועל כמגן מהרוח. לאקליפטוס גם ערך כלכלי רב. הוא מספק גומי, שרף, שמן אתרי וצוף. לאחר כריתה משמש כדלק, לבנייה, לעמודים ומוצרי עץ אחרים. בנוסף, האקליפטוס מוכר כמשפר האקלים בו הוא צומח. atural or artificial reservoir that accumulates and stores some carbon-containing chemical compound for an indefinite period

  • מבלע פחמן - מבלע פחמן (Carbon sink) הוא מאגר טבעי או מלאכותי האוגר ומאחסן תרכובות כימיות המכילות פחמן לזמן בלתי מוגבל. פרוטוקול קיוטו למאבק בשינויי האקלים מכיר ביערות נרחבים כאמצעי להפחתת שיעור הפליטה של גזי החממה. הפרוטוקול מעודד ביצוע מיזמים אשר יפחיתו את כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, בין השאר באמצעות נטיעת יערות. האקליפטוס נחשב לאחד העצים הטובים ביותר לצורך זה, שכן קצב גדילתו הוא מהיר ביותר. עם זאת, מטעי-עץ לעיתים קרובות יוצרים מפגעים שונים כשהם ניטעים בחיפזון ובחדגוניות (פגיעה בחי ובצומח המקומי, צורך בדשנים ובחומרי ריסוס, פגיעות למחלות).[34][35][36]
  • מחסה ליער – האקליפטוס יכול לספק מחסה רב ערך לסוגי עצים אוהבי צל כדוגמת האלון ושרכים. הצרוף של הגנה משמש ומרוח מאפשרת גדול סוגי יבולים במקומות שללא האקליפטוס היו נותרים חשופים. לגבי מינים טבעיים או תרבותיים אוהבי שמש, מאידך, האקליפטוס בעייתי ומפריע.
  • עץ להסקה – השימוש בעץ כדלק לחימום והסקה קיים מהפרהיסטוריה. בשל צמיחתו המהירה עץ האקליפטוס נהפך לדלק מבוקש ובמקרים רבים ניטע למטרה זו בלבד. כיום, מלבד השימושים המסורתיים של העץ באח ובתנור, נוהגים לקצוץ את האקליפטוס ולהשתמש בו ליצור חשמל.
העץ מרוב מיני האקליפטוס מספק דלק טוב. כמות העץ המופקת תלויה באיכות הקרקע, בשיטות ההשקיה, בתחזוקה ובגיל העץ. האקליפטוס בוער באש בהירה ומפיץ ריח מרענן תוך כדי הבעירה. העץ הטוב ביותר להסקה מגיע מעצים בני עשר שנים, אם כי עלות הכריתה של עצים אלו יקרה יותר בשל גודלם וקושיים.
בשל תכולת המים הגבוהה יחסית נוטה העץ להתכווץ בכ-15% מגודלו לאחר הכריתה. יש לבקע את האקליפטוס לגזרים מיד לאחר כריתתו מכיוון שברגע שהוא מתייבש הוא נעשה נוקשה. את המינים "אקליפטוס המקור" ו"אקליפטוס אלני" קל יחסית לבקוע, את "האקליפטוס הכדורי" שבו יש סיבים מסורגים חייבים לבקע מיד. את חבילות העץ החתוך אסור להשאיר על האדמה מכיוון שאז הם נוטים להירקב במהירות.
יש הטוענים כי עץ האקליפטוס אינו מייצר חום כמו אלון או עצי פרדס. הלחות בעץ קובעת את ערך החום. ככל שהעץ יבש יותר, כך הוא מפיק יותר חום. בעץ טרי יש כ-50% אחוז מים. לאחר הייבוש, יורדת תכולת המים לכדי 10% עד 25%. במצב זה מפיק עץ האקליפטוס חום זהה לחום המופק מאלון, אך פחות מעצי מטע שהם דחוסים יותר.
ניסיונות למצוא שימושים נוספים לאקליפטוס נעשים כל הזמן. באוניברסיטת MIE ביפן נעשה שימוש בדלק נוזלי שהופק מאקליפטוס להנעת מכונות חקלאיות. הדלק מפיק עוצמה זהה לבנזין אך מייצר 50% פחות פחמן חד-חמצני. הבעיה שעלות ההפקה של ליטר דלק אקליפטוס היא $10 בעוד שבנזין עולה 60 סנט לליטר.
מאקליפטוס אפשר לייצר פחם עץ באיכות מעולה העולה על פחמי העץ המיוצרים מרוב סוגי העץ האחרים. על מנת לייצר את פחמי העץ יש להבעיר את העץ בכבשן למשך כשלושה שבועות. הייצור יקר משום שיש להשגיח על הבעירה במשך כל התקופה.
  • שוברי רוח – מטרת שוברי הרוח להחליש את עוצמת הרוח או את מהירותה על מנת להקל על סבלם של בני אדם, צמחים ובעלי חיים. בנוסף הם מספקים צל, מפחיתים את סחף הקרקע ומגבילים את כמות האבק. קיימת הערכה כי בית המוגן כיאות על ידי שוברי רוח יכול לחסוך עד 30% מעלות החימום והקירור, בשל הפחתת ההשפעה של רוחות קרות וחמות. שובר רוח מקטין את הנזק הנגרם ליבולים מהרוח ומגדיל בכך את התוצרת. ההגנה הניתנת לבעלי חיים מהרוח משפרת את מצבם. פרות נותנות יותר חלב וכבשים שעברו גז סובלות פחות. שוברי רוח גם עוזרים להגנה בפני השפעות הקרה בכך שהם מקטינים את עוצמת הרוח המקפיאה.
על מנת לשמש כ"שובר רוח" על העץ להיות "עמיד לרוח" והאקליפטוס שלו מערכת שורשים חזקה ומסועפת הוא אכן "עמיד לרוח". מין האקליפטוס הטוב ביותר למטרה זו הוא האקליפטוס הכדורי מכיוון שלו מערכת שורשים חזקה, גזע גמיש ועלווה שאינה עוצרת את הרוח אלא מכוונת אותה כלפי מעלה. מינים אחרים נמוכים מידי או שהעלווה שלהם אינה צפופה מספיק.
נוהגים לנטוע את העץ בשתי שורות בצורה סורגת, ובכך לסתום פרצות בשובר הרוח. על מנת לשמור על יעילות שוברי הרוח מומלץ להשקות ולאסוף את העלים הנושרים מהרוח על מנת להקטין את סכנת האש.
  • עץ לבניין – האקליפטוס בטיפול נאות שימש כעמודים לגדרות, עמודי טלפון, אדנים למסילות ברזל, ובשל עמידותו לתולעים כעמודים למזח.
  • עץ לבנייה – החלוצים האוסטרלים השתמשו באקליפטוסים לבניית בתים, גשרים ואוניות.
  • רהיטים – לאקליפטוס יש שם רע כמקור לריהוט. הטענה היא שהעץ נוטה להיסדק ולהתכופף בלחץ, אך טיפול נכון בעץ (במיוחד הקפדה על ייבושו) מאפשר שימוש בו לדלתות וארונות.
  • ייצור נייר – הנייר הראשון שיוצר מאקליפטוס היה באוסטרליה בשנת 1914. כיום, 85% מעצי האקליפטוס נכרתים כמקור לנייר או כדלק להסקה. כשתעשיית הנייר עברה להשתמש בסיבים קצרים במקום ארוכים הפכה עיסת האקליפטוס להיות מקובלת מאד. עצי אקליפטוס בני 5 עד 7 שנים הם מקור טוב לעיסת נייר. תקופה זו קצרה מהתקופה הנדרשת מעצים אחרים שנועדו לאותה מטרה.
מיני האקליפטוס הפופולריים ביותר לייצור נייר הם "אקליפטוס כדורי", Eucalyptus grandis ו"אקליפטוס המקור". למינים אלו צפיפות סיבים בינונית עד נמוכה שהיא הטובה ביותר לייצור עיסה. קיימת דרישה מתמדת למיני עץ חדשים וטובים יותר עבור תעשיית הנייר. מיני העצים המבטיחים ביותר כמקורות חשובים לעיסה הם Eucalyptus Nitens ו-Eucalyptus dalrympleana, משום שקליפתם דקה וצפיפותם גדולה. ברזיל וצ'ילה הן היצרניות העיקריות בעולם לעיסת נייר מאקליפטוס. עצי אקליפטוס ניטעים ביערות הגשם בברזיל כששטחם הולך וגדל. צ'ילה מעורבת בתעשיית האקליפטוס מזה כמה עשורים. מדינות נוספות המספקות עיסת נייר מאקליפטוס הן סין ויפן.
  • מקור לדבש – פרחי האקליפטוס מפיקים צוף עבור הדבורים במיוחד כשאין פרחים מסוג אחר. מינים מסוימים פורחים כל השנה ומספקים צוף באופן קבוע. מלבד השימוש בדבש כמזון יש הטוענים כי דבש מאקליפטוס מרגיע ומקל על גירויים בריריות האף. לדבש האקליפטוס טעם וריח מנטה עז מה ולפיכך הוא פחות מבוקש מסוגי הדבש אחרים. מיני האקליפטוס הטובים ביותר למטרה זו הם "אקליפטוס אלני", "אקליפטוס המקור" ו"אקליפטוס כהה קליפה". סוגי הקרקע ושינויים אקלימיים קובעים את זמינות הצוף.
Koala-ag1
קואלה אוכלת עלי אקליפטוס שמשמשים לה מקור למזון ולמים
  • מקור למזון – במולדתו, אוסטרליה, נוהגים הילידים להשתמש בשורשי האקליפטוס כמקור למים, הם אף מבשלים ואוכלים את השורשים. ילדים נוהגים לאכול פתיתים מ"אקליפטוס משולש" (Eucalyptus viminalis) כמעדן. עלי אקליפטוס מיובשים משמשים כמאכל לסוסים, בקר וכבשים.
יונקי כיס צמחוניים מסוימים ניזונים מעלי האקליפטוס לדוגמה האופוסום. בעל החיים הידוע ביותר בחיבתו לעלי האקליפטוס הוא הקואלה. עבור הקואלה עלי האקליפטוס הם מקור הן למזון והן למים. הקואלה יודע לזהות אילו מינים הוא אוהב, ועל ידי רחרוח הוא מאתר את המינים העלולים להזיק. בניגוד למיתוס, עלי האקליפטוס אינם מסממים את הקואלה, לקואלה אופי רגוע בשל חילוף החומרים האיטי בגופו. לקואלה ריח נעים הנובע מביסוס תזונתו על האקליפטוס.
  • מקור לתרופות – אקליפטוס מתאפיין בריח המאופיין כרענן וטרי, ולכן משמש השמן האתרי המופק ממנו בתרופות עממיות ומודרניות. תליית ענפי אקליפטוס בבתים הייתה נפוצה כמו גם הרתחה של עלי אקליפטוס על מנת להפיץ את ריח המנטה באוויר.
שמן האקליפטוס בשימוש למטרות רפואיות מופק מהרתחה של עלי אקליפטוס במים, עיבוי הקיטור ואיסופו. מהמין Eucalyptus amygdalina ניתן להפיק 15 ק"ג שמן אתרי מטון עלים. בעוד שמאקליפטוס כדורי ניתן להפיק רק 7.5 ק"ג שמן מאותה כמות עלים. שמן האקליפטוס הכדורי מכיל כ-60% אקליפטול (eucalyptol), בעוד ששמן ה-amygdalina אינו מכיל אקליפטול אלא פלאנדרן (phellandrene). ברפואה נעשה שימוש בשני החומרים. ספר התרופות דורש שבשמן האקליפטוס יהיה לפחות 70% אקליפטול.
בארומתרפיה והומופאתיה נעשה שימוש נרחב בשמן האתרי המופק מן האקליפטוס. ההומופאתים טוענים כי שמן האקליפטוס יכול לשמש כממריץ, מעורר חשק, מונע עוויתות ומחטא. הם משתמשים בו בטיפול בקדחת, דיפטרייה, אסתמה וכיבים (פצעים פתוחים ברקמות שונות בגוף). כמו כן משתמשים בו במקרים של שיעולים חריפים, מחלות ריאה וגרון כואב. תה אקליפטוס טוב לעיכול. שמן אקליפטוס באמבטיות משמש כמרגיע לעצבים. תרופה פופולרית לזמרים ודוברים הסובלים מצרידות הייתה "Mission Eucalyptus" שבו נעשה שימוש במקביל לליסטרין שגם בו יש שמן אקליפטוס.
שמן אקליפטוס בשימושים רפואיים מצוי בצורות רבות. הוא מופיע ככמוסה, תמצית נוזלית, תמצית באבקה, רכיב בתרופה, במשאף, טבליות מציצה וכדורים. לכולם יש ריח האקליפטוס האופייני. כמויות גדולות מדי של שמן אקליפטוס גורמות לתופעות החל בכאבי ראש ועייפות וכלה במוות משיתוק.
תמיסות המופקות מעלי אקליפטוס היו בשימוש הילידים של אוסטרליה בטיפול בפצעים וחבורות. נהגו לרסס שמן אקליפטוס פעם או פעמיים ביום בחדר החולה כדי לטהר אוויר שאינו בריא.
כיום צריכת השוק העולמי לשמן אתרי של אקליפטוס היא בין 2,000 ל-3,000 טון בשנה. לרוב כמחטא אך גם נעשה בו שימוש בבשמים ותוספי טעם. יצרני שמן עיקריים הם סין, פורטוגל, ספרד, צ'ילה, דרום אפריקה וסווזילנד. המוצרים העיקריים המכילים שמן אקליפטוס הם משחות הנמכרות כאמצעי להרגעה של שרירים ומפרקים כואבים. בשמן אקליפטוס נעשה שימוש בסאונה ובמקומות מרפא בשל אדיו המרפאים ויכולתו להרפות שרירים.
  • לוחם במלריה – במאה ה-19 האמינו כי האקליפטוס נלחם במלריה על ידי חיטוי הקרקע והאוויר. בסוף המאה נתגלה הגורם האמיתי למחלה והוברר הקשר בינו לבין האקליפטוס. האקליפטוס חובב המים מייבש את הביצה בה מתפתחים זחלי יתוש האנופלס מפיץ המחלה. מעבר לסיפור הידוע של ייבוש הביצות בארץ, שימש האקליפטוס כאמצעי נגד מלריה בקליפורניה, בדרום אפריקה, בספרד, בטורקיה ובאיטליה.
  • הפרחת השממה – האקליפטוס מצליח לשרוד באדמות ובמזג אוויר שעצים אחרים אינם גדלים בהם.
  • איתור מרבצי זהב - שורשי אקליפטוס הגדל מעל למרבצי זהב מעבירים את החלקיקים שהם רעילים לעץ דרך מערכת ההסעה אל העלים. בחינה של עלים ממקומות שונים יכולה לאתר מרבצים פוטנציאליים.[37]

שימוש הלכתי

קיימת מחלוקת הלכתית האם ניתן להשתמש בענפי האקליפטוס כתחליף למין ערבה בעת שמקיימים את מצוות נטילת ארבעת המינים בחג הסוכות. היו פוסקים שטענו שהקריטריונים לפיהם זוהה המין ערבה מצויה כערבה ההלכתית, מתאימים גם לאקליפטוס. לעומת זאת היו שטענו, שמבחינה בוטנית אין כל קירבה בין האקליפטוס לערבה ועל כן הוא פסול למצוות ארבעת המינים. למעשה לא נהוג להשתמש בענפי אקליפטוס בחג הסוכות.[38]

מזיקים

Phoracantha semipunctata
יקרונית האקליפטוס (Phoracantha semipunctata)
Eucalyptus Lerp psyllid
זחלי פסילת האקליפטוס (Glycaspis brimblecombei) מאכלסים עלים של אקליפטוס המקור

האקליפטוס חסין בפני רוב סוגי האקלים, מינים מסוימים מסוגלים לעבור שנה ללא גשם. מינים אחדים עמידים בפני חום, יובש, קור ובמידה מסוימת לקרה. האקליפטוס אינו בררן ביחס לקרקעות ויכול להתפתח היטב גם בקרקעות דלות, אם כי מינים מסוימים רגישים לקרקעות בהן אחוז גבוה של גיר פעיל העלול לגרום לכלורוזה (הצהבה). האקליפטוס ידוע בעמידותו בפני שריפות וביכולתו להתחדש לאחר כריתה.

האויבים העיקריים של האקליפטוס הם חרקים שמוצאם ממולדתו אוסטרליה:

  • יקרונית האקליפטוס (Longhorned Borers) - חיפושית שזחליה קודחים בין העצה לקליפה. החיפושית נמשכת בדרך כלל לעצים שנכרתו, עצים הסובלים מעקה (יובש ממושך) או ענפים מתים. הנזק שנגרם לעץ הוא חורים בגזע, עלים כמשים וענפים מתים. קיימים שני סוגים של יקרונית האקליפטוס, Phoracantha semipunctata שחדרה לישראל בשנות ה-50 ו-Phoracantha recurva.[39] ההגנה מפני מזיק זה היא בעיקר הקפדה על השקיה (שכן הזחלים מתים כשהעץ מוצף בנוזלים) כמו כן יש ניסיונות לייבא צרעות התוקפות את החיפושית.
  • פסילת האקליפטוס (Glycaspis brimblecombei; באנגלית red gum lerp psyllid) מין חרק שמקורו באוסטרליה והופיע בקליפורניה בשנת 1998 ומאז התפשט במהירות. החרק הוא קרוב משפחה של הכנימה ובערך באותו הגודל, דומה לחגב מיניאטורי. זחל החרק ניזון ממוהל העלים ומייצר פסולת דביקה (טל דבש) המתייבשת לגבישים. הזחלים משתמשים בחומר על מנת לבנות מחסה הקרוי באנגלית lerp. הנזק שנגרם לעץ הוא נשירת עלים, החלשתו וכתוצאה מכך הגדלת פגיעותו ליקרונית האקליפטוס. האמצעי היחיד כנגד החרק הוא צרעה טפילה שיובאה מאוסטרליה.[40]
  • Trachymela sloanei (באנגלית Eucalyptus tortoise beetle – חיפושית הצב של האקליפטוס) – חיפושית זו הופיעה בקליפורניה ב-1995. החיפושית הבוגרת וזחלי החיפושית אוכלים עלי אקליפטוס של רוב המינים. הנזק שנגרם על ידי חיפושית זו הוא איבוד עלים משמעותי, אך אין הוא גורם להרג העץ אלא להחלשתו וכתוצאה מכך הגדלת פגיעותו ליקרונית האקליפטוס.[41]
  • Chrysophtharta m-fuscum (באנגלית Eucalyptus Leaf Beetle – חיפושית עלה האקליפטוס) – חיפושית זו הגיעה לקליפורניה ב-2003 ובדומה לחיפושית הצב היא וזחליה אוכלים את עלי העץ והנזק שהם גורמים דומה. פרט המבדיל אותה מחיפושית הצב הוא שהיא אוכלת את העלים ביום בעוד שחיפושית הצב אוכלת את העלים בלילה.[42]
  • צרעת העפצים היא זן של חרק אלים במיוחד התוקף את העלים בעצי האקליפטוס בכך שהיא מטילה את ביציה לתוך העלה, דבר הגורם לעלה להתייבש ומוביל בסופו של דבר לנשירתו. הצרעה חדרה לישראל ב-2001.[43]

שימור האקליפטוס

רובם של כ-700 מיני האקליפטוס אינם בסכנה, להפך, מאז גילוי אוסטרליה התפשטו מינים שונים של העץ לכל היבשות. עם זאת, קיימים מספר מועט של מינים בסיכון. שמירת הטבע באוסטרליה נמצאת במקום מרכזי בנושאים בהם מטפל הממשל המרכזי. Australian Government Department of the Environment and Heritage (המחלקה לסביבה ומורשת של ממשלת אוסטרליה) אחראית על בצוע סקרים ויישום תוכניות לשמירת ערכי הטבע ובהם האקליפטוס באוסטרליה.

25 מינים ותת-מינים של אקליפטוס מצויים בדרגת הסיכון "בסכנה"(Endangered) ברשימת המחלקה. לדוגמה: Eucalyptus absita ,Eucalyptus balanites ,Eucalyptus beardiana.

בנוסף ל-25 מיני האקליפטוס המצויים בדרגת הסיכון "בסכנה", קיימים ברשימת המחלקה עוד 52 מינים ותת מינים של אקליפטוס שהם בדרגת סיכון: "פגיע" (Vulnerable). שבהם הטיפול מוגבל להשגחה.

האקליפטוס בישראל

אֵיקָלִיפְּטוּס צִיּוֹנִי

" אֵיקָלִיפְּטוּס צִיּוֹנִי
מִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם עֵץ הַבְּרוֹשׁ:
מִי יַכֶּה הַלַּיְלָה שֹׁרֶשׁ?
מִי יַבְקִיעַ? מִי יִפְרשׁ
מִמֵּרוֹץ הַסֶּנְטִימֶטְרִים? "


מתוך "רקוויאם לברוש ולאקליפטוס", שיר מאת דורי מנור. הארץ, 29 במאי 2017

היסטוריה של האקליפטוס בארץ ישראל

האקליפטוסים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בשנות ה־80 של המאה ה-19. על צורת הגעתם קיימות עדויות שונות.

  • ג'וזף הוקר (Joseph Dalton Hooker), סגן מנהל הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו שליד לונדון, ביקר בארץ בשנת 1860 ונפגש עם הקונסול הבריטי ג'יימס פין ורעייתו. הוא התרשם מהתלהבותה של הגברת פין בנושא גננות, ולכן כתב לפרדיננד פון מילר באוסטרליה מכתב בו ביקש לשלוח למשפחת פין זרעים של צמחים אוסטרליים. מהתכתובות שיש בידינו היום, נראה כי היו שלושה משלוחים, שכללו כנראה זרעים של המינים: "אקליפטוס כדורי" (E. globules) ו"אקליפטוס בהיר־קליפה" (E. leucoxylon). הגברת פין כתבה כי הצליחה לגדל במשק שהיה לזוג בארטס ובפע'ור כמה מהצמחים שקיבלה.[44]
  • הוריישו ספאפורד, מייסד המושבה האמריקאית בירושלים, כתב ביומנו בשנת 1883 כי קיבל כמות קטנה של זרעים של המין "אקליפטוס כדורי" מידיד בשם קוטון מטסמניה. זרעים אלה הגיעו באמצעות נסים בכר, מנהל בית הספר "אליאנס", לידי קרל נטר, מייסד בית הספר החקלאי מקווה ישראל, ונזרעו שם באביב של אותה שנה. הזרעים לא נקלטו יפה. על אף שמין זה נפוץ מאוד בעולם, בישראל הוא מעולם לא נקלט.[44]
  • קרל נטר, מייסד ומנהלו הראשון של בית הספר החקלאי מקוה ישראל הביא בעצמו עצים מאלג'יריה, בני המין "אקליפטוס המקור" שמהם החלה תרבות האקליפטוס בארץ. חורשת האקליפטוסים הראשונה בארץ ישראל ניטעה במקוה ישראל.[45] חלק מהחורשה נעקר והשטח היה למגרש חנייה.
  • על פי יומניהם של המתיישבים הטמפלרים הגרמנים בשרונה, הם נטעו אקליפטוסים לשם ייבוש הביצות שהיו בקרבת היישוב.

מאז נוסו בארץ עשרות מינים של אקליפטוסים, אך רק מעטים נתקבלו לגידול גנני, יערני או מסחרי בקנה מידה נרחב. אקליפטוס המקור נותר המין העיקר בארץ.

בספרות המתארת את תולדות היישוב היהודי בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 נכתב הרבה על הסבל שגרמה המלריה. המחלה פגעה בעיקר בתושבי האזורים הביצתיים (חדרה, עמק החולה וחלקים בעמק יזרעאל). ראשוני הרופאים בארץ זיהו את הקשר בין הביצות למלריה, אך סברו כי מקור המלריה ב'אוויר רע' העולה מהביצות (מקור השם מלריה מאיטלקית, 'אוויר רע'), וראו באקליפטוס אמצעי לטיהור האוויר וייבוש הביצות, בעקבות שימוש מעין זה שנערך עוד קודם לכן באיטליה (וזאת בין השאר, על בסיס היעדרות המלריה מאוסטרליה, מולדת האקליפטוס. מאוחר יותר הסתבר כי תרומתו של האקליפטוס לייבוש הביצות שולית, והוחל בפעולות ניקוז הביצות).[46]

מכל מקום, היה הכרח בייבוש הביצות, ולמטרה זו הובאו לארץ רבבות שתילי־עצים של אקליפטוס שניטעו באזורים הנגועים. הנטיעה הגדולה הראשונה הייתה בשנת 1888. אז ניטעו בפתח תקווה, שנוסדה עשר שנים קודם לכן, 60,000 אקליפטוסים לשם ייבוש הביצות. מאז ועד שנת 1921, שבה הגיעו למסקנה כי האקליפטוס אינו ממלא את התפקיד שייעדו לו (ייבוש הביצות), ניטעו מיליוני עצים בראשון לציון, פתח תקווה, חדרה, ראש פינה, מזכרת בתיה ועוד.

בשנת 1906 הקים יצחק שיינפן בכפר סבא משתלה לעצי אקליפטוס, שבעזרתה הקים את החורשות הרבות בתוך ומחוץ ליישוב, שחלקם ניצבים באתרם עד היום. שניים מהעצים שגידל שיינפן, הוכרזו כעצים לשימור וניצבים מאז 1906 בסמוך לבניין עיריית כפר סבא ("החאן") - אתר שהיווה את מרכז המושבה ההיסטורי.

העובדה כי היהודים מרבים לטעת את האקליפטוס בכל מושבה ומושבה נתנה לעץ את אחד מכינויו בפי הערבים "סג'רת אל יהוד" (עץ היהודים), כינוי נוסף, שהיה נפוץ אף בפי יהודים היה "סג'אראת-אל-כינא" (עץ הכינין).

בנסיון לעברת את שם העץ נקרא שמו בפי איכרי המושבות גם "אילני-גאליפטוס".

נטיעת האקליפטוסים הנרחבת הובילה לסכסוכים מקומיים במושבות בשל נזק שגורם העץ לסביבתו הקרובה. הרב קוק בתפקידו כרב המושבות ערך גישור במספר סכסוכים.[46]

האקליפטוס בישראל כיום

Eucaliptus rostrata
אקליפטוס המקור
ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת 2014 - אתרי עתיקות בצפון הארץ - עין אפק (90)
אקליפטוס בשמורת הטבע עין אפק
Nahal Alexander 04 2016 (317)
אקליפטוסים ליד נַחַל אַלֶכְּסָנְדֶר

כאמור, במהלך המאה ה-19 החלו לטעת בארץ ישראל מינים שונים של אקליפטוסים שבהם נחל הצלחה אקליפטוס הַמַּקּוֹר המצוי בכל הארץ. עם זאת, נעשו במשך השנים ניסיונות לגדל מינים אחרים. ד"ר עמיהוד גור, שהיה מנהל אגף הייעור עם קום המדינה, נסע לאוסטרליה והביא משם זרעים של מינים רבים של אקליפטוסים על מנת להקים את הארבורטום הלאומי (גן עצים לאומי) ביער אילנות. כיום מצויים בארץ 170 מינים של אקליפטוסים, רובם נדירים ומצויים רק בחלקות האקלום שבאילנות, בשדה תימן ובעומר.

האקליפטוס הוא כיום עץ היער השני בחשיבותו בישראל.

שימושי האקליפטוס בארץ: מקור לצוף ואבקה לייצור דבש במכוורות, שוברי רוח בצדי דרכים, מקור לעץ הסקה ואף חומר לבניין וריהוט.

האקליפטוסים הנפוצים בארץ הם (בסוגריים השם המדעי, ושמו העממי באוסטרליה):

  • אקליפטוס אדום-מצנפת (Eucalyptus erythrocorys, Illyarie) - עץ קטן או שיח גדול המגיע לגובה של עד 6 מטרים. הוא מתפשט כשענפיו בצורת קשתות. פורח ביולי-אוגוסט. הניצנים אדומים (מכאן שמו), והפרחים צהובים. מצוי בחוף הכרמל, במושבים שבשרון, במרכז הארץ ובנגב הצפוני.
  • אקליפטוס אלני (Eucalyptus cladocalyx, Sugar Gum) - עץ המגיע עד לגובה של 35 מטר, גזע ישר עד שליש מגובה העץ, קליפה חלקה מתקלפת בצבע חום. פורח באוגוסט-ספטמבר, פריחה לבנה עשירה בצוף ובאבקה המבוקשת לתעשיית הדבש ולכן קרוי במולדתו "Sugar gum".
  • אקליפטוס ברוקואי (Eucalyptus brockwayi, Dundas mahogony) – עץ בינוני שמתנשא לגובה של 9 מטרים העצה אדומה, חזקה, משמשת לבנייה, לעמודי תמיכה וכעץ הסקה. מצוי באזורים סביב באר שבע.
  • אקליפטוס גלילי (Eucalyptus hemiphloia, Grey Box) - עץ המגיע לגובה של 18 מטר. גזע ישר, קליפה אפורה ומחוספסת ומתקלפת בענפים שם היא חלקה ואפורה פורח באביב ובקיץ בפריחה לבנה.
  • אקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis, River-red Gum) – האקליפטוס הנפוץ ביותר בארץ. הוא גם המין הנפוץ ביותר ביבשת אוסטרליה ומחוץ לה. עץ בינוני עד גבוה, יכול להגיע לגובה של 26 מטר וקוטר של 1.8 מטר בגובה החזה. לעץ קליפה בצבע חום-בהיר ופרחים לבנים המושכים דבורים. הפריחה באביב ובקיץ. באוסטרליה גדל על גדות הנחלים, בעמקים ובמקומות נמוכים המוצפים לעיתים. בארץ גדל ממטולה ועד אילת. ריכוזים של העץ מצויים בחורשת המייסדים שבעמק החולה וביער חדרה. משמש ליצור צוף לדבורים ולעצה באיכות נמוכה, עבור ריהוט גס או לייצור MDF.
  • אקליפטוס הצווארון (Eucalyptus torquata, Coral Gum) - עץ קטן בגובה של עד 10 מטרים בעל עמידות גדולה לשינויי טמפרטורות וליובש. פורח מפברואר ועד אוגוסט. הפרחים בצבע אדום, כתום, צהוב ואף לבן, עשירים בצוף ולכן מבוקשים על ידי הדבורים. גדל מעתלית ועד אילת, אך לא בשפלת החוף בקרקעות חול או חמרה.
  • אקליפטוס הצלעות (Eucalyptus angulosa, Ridge-fruited mallee) – עץ קטן, עד גובה של 4 מטרים, בעל גזע מתפצל גדל לאורך החוף באזור צחיח ובנגב הצפוני, עמיד ליובש. מספק צוף ואבקה לדבורים.
  • אקליפטוס לסואפי (Eucalyptus lesouefii, Goldfields Blackbutt) - עץ המגיע עד 12 מטר בעל גזע דק יחסית, עמיד יחסית לתנאי יובש ומליחות. פורח בקיץ, הפרחים צהובים. נפוץ בנגב הצפוני ובבקעת הירדן.
  • אקליפטוס מסמרי (Eucalyptus gomphocephala, Tuart) – עץ בגובה של 30 מטר עשיר בעלווה מהגזע ועד הצמרת. פורח בסתיו, בפרחים לבנים. הפירות אופייניים עם מכסה בולט מעין כובע מכאן שמו של המין בלטינית ("ראש נפוח"). תפוצתו בארץ רחבה מאוד ורק אקליפטוס המקור נפוץ ממנו. בעבר היה קרוי אקליפטוס ההרים משום שהצליח לגדול בכרמל ובהרי ירושלים.
  • אקליפטוס מערבי (Eucalyptus occidentalis, Swamp Yate) – עץ בינוני בגובה של 21 מטר. עמיד למליחות קלה. יכול להתגבר על שנה יבשה וחמה מאוד ללא משקעים. גזע ישר, קליפה חומה מחוספסת ומתקלפת בפסים. פורח בחורף עד האביב, פרחיו בצבע צהוב בהיר. נפוץ בכל רחבי הארץ.
  • אקליפטוס קרוס (Eucalyptus kruseana, Bookleaf Mallee) - שיח קטן עד גובה של 4 מטרים, מרחוק דומה לקקטוס. המין מסתפק במעט משקעים ומשמש לגינון, מצוי בעיקר באזור הנגב.

האקליפטוס בספרות

האקליפטוס נקשר למיתוס הציוני - ההתיישבות הציונית בארץ ישראל שתלה עצי אקליפטוס בניסיון לייבש את הביצות ולהדביר את הקדחת. דוגמה לתמצית מיתוס זה לקוחה מהפואמה ביער בחדרה מאת דוד שמעוני:

עם שחר, עם שחר הוא יקום

ונטע בבצה אילנות

להוריש ממנה המות ולתתה מורשה לחיים

ובהמשך נאמר על האקליפטוסים:

עם מלאכי מות נאבקתם, שריתם עמהם ותוכלו

ומקורות חייהם הובשתם.

המשוררת רחל מתפעלת מכוח החיות של העץ לאחר כריתתו בשירה אֵקָלִיפְּטוּס:

לֹא אַחַת רָאִיתִי: הוּנַף הַקַּרְדֹּם

וְהוּרַד וְנִנְעַץ בַּשְּׁאֵר;

מְעוֹלָל בְּעָפָר הוּא שָׂרוּעַ דֹּם –

זֶה הַנּוֹף הַמַּרְטִיט, הַנּוֹהֵר.

. . .

תִּפְקְדֶנוּ שׁוּב, אַךְ שָׁנָה תִנְקֹף –

תַּעֲמֹד מִשְׁתָּאֶה, תַּבִּיט:

לַמָּרוֹם כְּאָז כָּמֵהַּ הַנּוֹף,

וְנוֹהֵר כְּאָז, וּמַרְטִיט

דוגמה לגעגועים לארץ ישראל הישנה והאידילית ניתן למצוא בשירה של נעמי שמר, חורשת האקליפטוס:

אֲבָל עַל חוֹף יַרְדֵּן כְּמוֹ מְאוּמָה לֹא קָרָה,

אוֹתָהּ הַדּוּמִיָּה, וְגַם אוֹתָהּ הַתַּפְאוּרָה.

חוּרְשָׁת הָאֵיקָלִיפְּטוּס,

הַגֶּשֶׁר, הַסִּירָה,

וְרֵיחַ הַמָּלוּחַ עַל הַמַּיִם.

לקריאה נוספת

  • ר. קרשון, מחקר על האקליפטוס בישראל, הוצאת וולקני (1971)
  • יהודה רבס, מדריך האקליפטוסים הגדלים בישראל נובל פרסום (1999)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Eucalyptus: The Genus Eucalyptus
  2. ^ Can You Grow A Rainbow Eucalyptus Tree?
  3. ^ Eucalyptus fossils in New Zealand – the thin end of the wedge
  4. ^ The oldest fossil of Eucalyptus from the Late Maastrichtian Danian of India and the theory of it's Gondwanic origin
  5. ^ Palaeophytogeography of Eucalyptus L' H'erit: New fossil Evideces
  6. ^ Oldest Known Eucalyptus Macrofossils Are from South America
  7. ^ Eucalypt Ecology: Individuals to Ecosystems
  8. ^ History of the Australian Vegetation: Cretaceous to Recent
  9. ^ Dry Sclerophyll Forests
  10. ^ ITS SOIL, AND DRAGON-TREES מתוך יומן המסע של דמפייר בפרויקט גוטנברג
  11. ^ פרק 8 מתוך יומן המסע של ג'יימס קוק בפרויקט גוטנברג
  12. ^ Some account of that part of New Holland now called New South Wales מתוך אוסף הפרסומים של ג'וזף בנקס
  13. ^ מתוך HISTORICAL RECORDS OF NEW SOUTH WALES(הקישור אינו פעיל, 27 בפברואר 2017)
  14. ^ Charles Louis L Héritier de Brutelle
  15. ^ L'Héritier de Brutelle, Charles Louis (1746 - 1800)
  16. ^ La Billardière, Jacques-Julien Houtou de (1755–1834)
  17. ^ The Trees of Golden Gate Park and San Francisco
  18. ^ Mueller, Sir Ferdinand Jakob Heinrich von (1825–1896)
  19. ^ Eucalyptographia. A descriptive atlas of the eucalypts of Australia and the adjoining islands;
  20. ^ John Leland, Aliens in the Backyard: Plant and Animal Imports Into America
  21. ^ Eucalyptus vernicosa
  22. ^ Eucalyptus regnans
  23. ^ Do Eucalyptus Trees Have Weak Roots?
  24. ^ Eucalyptus Shallow Root Danger
  25. ^ Eucalyptus Tree Problems: How To Avoid Eucalyptus Tree Root Damage
  26. ^ Eucalyptus
  27. ^ STUDIES ON THE LIGNOTUBERS OF EUCALYPTUS
  28. ^ Corymbia aparrerinja
  29. ^ Effects of fire on plants and animals: individual level
  30. ^ Eucalyptus Tree Bark – Learn About Peeling Bark On A Eucalyptus
  31. ^ Rough bark types
  32. ^ Guide to Australia's gum blossoms
  33. ^ Inducing Early Flowering in Eucalyptus Trees
  34. ^ Eucalyptus trees as carbon sinks?
  35. ^ Carbon Storage in a Eucalyptus Plantation Chronosequence in Southern China
  36. ^ The reality of Carbon Sinks Projects - מצגת Powerpoint
  37. ^ Natural gold particles in Eucalyptus leaves and their relevance to exploration for buried gold deposits מכתב העת Nature
  38. ^ יהודה הלוי עמיחי, מהי ערבה, אמונת עתיך, עלון 12, אלול תשנ"ו - תשרי תשנ"ז, באתר "דעת"
    יהודה זולדן, הערבה איננה אקליפטוס (תגובה), אמונת עתיך, עלון 13, חשוון-כסלו תשנ"ז, באתר "דעת"
  39. ^ Eucalyptus Longhorned Borer
  40. ^ Red Gum Lerp Psyllid
  41. ^ Eucalyptus tortoise beetle
  42. ^ Eucalyptus Leaf Beetle
  43. ^ A Gall Wasp (Hymenoptera: Eulophidae: Tetrastichinae), a New Pest of Eucalyptus Trees in Israel
  44. ^ 44.0 44.1 ברוך רוזן, ‏ראשית אקלום האקליפטוסים בארץ-ישראל, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 102-95 (קישור טקסטואלי באתר סנונית)
  45. ^ יחיאל מדור-חיים, מאה שנים של אקליפטוס, טבע וארץ כ"ז 5, תמוז-אלול תשמ"ה - יולי-אוגוסט 1985 (באתר סנונית)
  46. ^ 46.0 46.1 אברהם אופיר שמש, ועץ האקליפטוס טוב ורע, עת-מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גיליון 190, נובמבר 2006
ערך מומלץ
אקליפטוס (שיר)

אֵקָלִיפְּטוּס (בכתיב המקורי: אֵיקַלִּפְּטוּס) הוא שיר עברי של המשוררת רחל. השיר התפרסם ב-24 באפריל 1929 (י"ד בניסן תרפ"ט) ב"מוסף העלייה השנייה" שהוציא עיתון "דבר" במלאת 25 שנה לראשית העלייה השנייה. בשנה שלאחר מכן נכלל השיר בשני משלושת קובצי שירתה, "מנגד" (תר"ץ–1930). לימים הולחן השיר ובוצע על ידי שולי נתן.

אקליפטוס המקור

אֵקָלִיפְּטוּס הַמַּקוֹר (שם מדעי: Eucalyptus camaldulensis) הוא מין העץ הנפוץ ביותר מהסוג אקליפטוס באזור גידולו הטבעי, יבשת אוסטרליה. זהו עץ בינוני עד גבוה, יכול להגיע לגובה של 26 מטר ולקוטר גזע של 1.8 מטר בגובה החזה. לעץ פרחים לבנים. באוסטרליה גדל העץ על גדות הנחלים, בעמקים ובמקומות נמוכים המוצפים לעיתים.

העץ ניטע רבות ברחבי ארץ ישראל, בעיקר בידי הקרן הקיימת לישראל. ניתן לראות זרעים של אקליפטוס נובטים ומתבססים ליד חורשות נטועות. קיימת מחלוקת כיום בין אנשי הקרן הקיימת לישראל לבין אנשי רשות הטבע והגנים, לגבי ההתייחסות לאקליפטוס המקור - הראשונים רואים בו מין מועיל, בעוד שהאחרונים רואים בו מין פולש הפוגע בנוף הטבעי המקומי.

ריכוזים יפים של העץ מצויים ב"חורשת המייסדים" ליד שמורת החולה וביער חדרה. העץ משמש בישראל כמקור צוף לדבורי דבש בעונת הסתיו, וכמקור לעצה באיכות נמוכה, עבור ריהוט גס או לייצור MDF.

אקליפטוס לימוני

אקליפטוס לימוני (שם מדעי: Corymbia citriodora, לעיתים גם Eucalyptus citriodora) הוא מין בסוג אקליפטוס. זהו עץ גבוה, המסוגל להגיע עד לגובה של 50 מטרים, ומקורו באזורים הממוזגים והטרופיים של אוסטרליה. מאפיינו המרכזי הוא ריח הלימון הנידף מעליו.

בית התפילה הבהאי בסידני

בית התפילה הבהאי בסידני הוא אחד משמונת בתי התפילה הבהאים ברחבי העולם. הוא שוכן באינגלסייד, פרוור מצפון לסידני שבאוסטרליה, והוא מכונה "מקדש האם של אוסטרליה" ("The Mother Temple of Australia"). המבנה ניצב בשיאו של רכס גבעות המשקיף על חופי ים טסמן, והוא נראה היטב מהים, מהיבשה ומהאוויר.

את התכנון הראשוני של בית התפילה הזה הגיש צ'ארלס מייסון רמי, ועל פיתוח המתווה הראשוני היה אחראי האדריכל ג'ון ברוגאן. הקמת המבנה החלה בחודש אפריל 1957 ונמשכה כמעט ארבע וחצי שנים. הוא הוקדש ונפתח לציבור ב-17 בספטמבר 1961, ועלות הקמתו הסתכמה בכ-150,000 ליש"ט. למבנה תשע צלעות כליתר בתי התפילה הבהאים ברחבי העולם. הוא נישא לגובה של 38 מטר וקוטרו כ-30 מטר בבסיסו. הוא בנוי משתי קומות וכיפה. בקומה הראשונה קבועות דלתות מעוטרות בכל אחת מצלעות המבנה ומעליהן שלוש שורות חלונות. בזוויות המבנה, בין הדלתות, מותקנים עמודים הבולטים מקו החזית, ולכל אחד מהם ארבע צלעות ומעליו כיפת קטנה. הקומה השנייה קטנה מהראשונה, ובכל אחת מצלעותיה קבועים חלונות גדולים ומעוטרים. מעל לקומה זו מונחת הכיפה שבראשה מנורה. הדלתות וחלונות עשויים משילוב של מתכת וזכוכית, ומעליהם לונטות. לקירות המבנה גוון ורוד-חום בעוד שהכיפות, החלונות והדלתות בצבע לבן. אולם המבנה מסוגל להכיל עד 600 איש.

שטח האתר הוא 38 הקטאר וסביב בית התפילה גנים נרחבי ידיים שבהם צמחים אופייניים לאוסטרליה, כולל שלושה מינים של עצי אקליפטוס. בשטח שוכנים גם מרכז מבקרים, חנות ספרים, אחסניה, שטח לעריכת פיקניק ומבנים אדמיניסטרטיביים של הקהילה הבהאית באוסטרליה. המבנה מנוהל על ידי האספה הרוחנית הלאומית של אוסטרליה.

בריכת יער

בריכת יער המוכרת גם בשם הישן בריכת עטא (מערבית: בירכּת עטא או באנגלית: Birket Ata), היא שלולית חורף, המתמלאת מים בעונת החורף.

צמחייה מיוחדת נמשכת אליה ובעלי חיים אופייניים לה שוהים בה. היא חלק מפארק השרון, גן לאומי לצד כביש 4, כביש תל אביב חיפה. הבריכה היא שריד לביצות, שכיסו את כל האזור. הביצות האלה יובשו וברכת עטא היא השריד הגדול ביותר לביצות אלה.

יער בריכת עטא הוא חלק מיער חדרה שהתפרסם באידיליה "ביער בחדרה" של המשורר דוד שמעוני.

דידג'רידו

דידג'רידו (או בקיצור דידג') הוא כלי נשיפה קדום שפותח על ידי תושביה המקוריים של אוסטרליה, האבוריג'ינים. אף שאין מידע מדויק לגבי גילו, ישנן עדויות שהשימוש בו החל כבר לפני 1,500 שנה, והוא מתואר פעמים רבות ככלי הנשיפה העתיק בעולם. שמו המקורי של כלי הנגינה הוא "יאדקי", ו"דידג'רידו" הוא השם שבו הוא מכונה במערב.

באופן מסורתי עשוי הדידג'רידו מענף של אקליפטוס שחלקו הפנימי כורסם על ידי טרמיטים. בכלי מנגנים על ידי נשיפה לתוכו והרעדת השפתיים, פעולות שיוצרות רטט בענף ובכך נוצר הצליל. הצליל של הדידג'רידו הוא בעל תו אחד אך יכול להישמע מגוון על ידי הוספת קולות של הנגן עצמו (כגון צעקות), הקטנת האוויר בלחיים או לחלופין ניפוח הלחיים, הזזת הלשון בתוך חלל הפה ועוד.

בדומה לכלי נשיפה אחרים, ביכולתם של נגני דידג'רידו מיומנים לנשוף אוויר מהפה אל תוך הכלי ובו-זמנית לשאוף אוויר מהאף אל הריאות (סירקולציה), וכך לנגן ברציפות ובמקצועיות לפרקי זמן ארוכים. פעולה זו מכונה "נשימה מחזורית" והיא ניתנת לשימוש בכלי נשיפה רבים.

בתרבות האבוריג'ינית העתיקה הכלי שימש לטקסים פולחניים ולתיאורי זמן החלום.

כיום התרבות המערבית אימצה את הכלי ופיתחה בו סגנון נגינה ומקצבים שונים. כמו כן מכינים דידג'ים לא רק מאקליפטוס אלא גם מעצים אחרים כגון אגבה, במבוק, אזדרכת ועוד.

הדסיים

הדסיים (שם מדעי: Myrtaceae) היא משפחת צמחים בעלי פרחים. ההדסיים מכילים כמאה וחמישים סוגים, כולם עצים ושיחים. מאפייני המשפחה הם עלים תמימים, טרף בעל בלוטות זעירות ושקופות, שחלה תחתית ואבקנים רבים בכל פרח. רבים ממיני ההדסיים הם בעלי שמנים ארומטיים.

המשפחה כוללת סוג שצומח בר בארץ (הדס) ומספר סוגים שיובאו כגון הגויאבה. סוגי המשפחה כוללים כ-3,000 מינים, הפזורים ברחבי העולם באזורים בעלי אקלים ממוזג.

מרבית המינים הנושאים פירות אכילים נפוצים באוסטרליה ומלזיה, במיוחד האקליפטוס.

המקור

האם התכוונתם ל...

חוף השרון

הגן הלאומי חוף השרון הוא גן לאומי השוכן לאורך חוף הים התיכון במישור החוף. הוא

תחום על ידי מכון וינגייט בצפון, היישוב ארסוף בדרום, והיישובים געש ושפיים ממזרח. אורכו של הגן מצפון לדרום הוא כ-4.5 ק"מ, רוחבו כ-300 מטרים, ושטחו כ-1,250 דונם.

בצידו המערבי שוכנת רצועת מצוק הכורכר המחורץ שלאורך חוף הים, ואשר מגיע לגובה של יותר מ-40 מטרים. ביתר שטחו של הגן משתרע האזור החולי שממזרח למצוק. שטחו של הגן הלאומי גודר החל בשנות ה-90 ועד שנת 2001 כדי למנוע כניסת רכבי שטח אשר הסבו לו נזקים. בשטח הגן הוכשרו מספר שבילי הליכה אורכיים שכיוונם מצפון לדרום, ושביל ישראל חוצה אותו לאורך רצועת החוף. בחלקו הדרומי של הגן הוכשרו מספר מרפסות תצפית ובקצהו הצפוני שוכנים שרידי חורבת חילפים.

בשטח הגן חיים שועלים, נמיות, מינים שונים של מכרסמים, וצבאים אשר הובאו למקום בשנת 2001. הצומח כולל את חומעת האווירון האנדמית למקום, הרקפת, חבצלת החוף, נר הלילה, טבורית נטוייה ועוד. בנוסף הובאו למקום צמחים נוספים כמו אירוס הארגמן וכלניות, ונטעה בשטחו חורשת אקליפטוס.

חורשה

חורשה או חֹרֶשׁ היא קבוצה קטנה של עצים הגדלים בצפיפות, בדרך כלל בלי שיחים רבים או צמחים אחרים תחתיהם.

החורשים הטבעיים הם קטנים, גודלם נמדד במספר דונמים לכל היותר. לעומת זאת מטעים מעשה ידי אדם, עשויים להיות קטנים מאוד עד גדולים מאוד, כגון מטעי התפוחים בוושינגטון בארצות הברית או הפרדסים בפלורידה שיכולים להיות עצומים בגודלם. וכולם מהווים סוגי חורשות. חורשות אדירות ממדים הן יערות.

רוב החורשות שנטעו על ידי האדם ניטעו בשורות, וברוב המקרים העצים בהן הם מאותו המין כגון: אקליפטוסים, אלונים, מיני הדרים ועוד.

בראשית היישוב בארץ ישראל עצי אקליפטוס ניטעו בהמוניהם, מכיוון שהאמינו כי הם מסייעים בייבוש הביצות שבהן חיים יתושי אנופלס המפיצים את מחלת המלריה ("קדחת הביצות").

יער

יַעַר הוא שטח שבו יש צפיפות גבוהה של עצים. יערות נפוצים בכל יבשות כדור הארץ, מלבד אנטארקטיקה. כיום, כ-39 מיליון קמ"ר (פחות משלושים אחוז מהשטח היבשתי של פני כדור הארץ) הם יערות, אך שטח זה קטן בהתמדה בעקבות כריתת עצים ובירוא יערות.

נחל חיק

נחל חֵיק הוא נחל אכזב במורדותיו המערביים של הר הכרמל. ראשית הנחל באזור בסמוך לעספיא ליד רום כרמל. הוא זורם מקו פרשת המים לכוון מערב דרך בקעת אלון לנחל אורן. הנחל הוא חלק ממסלול שביל ישראל. אף שהנחל הזורם לכוון מערב, ניתן לראות בו נקיקי מעוקים שהם פרי שחיקת קרקעית הנחל על ידי מים וסחף.

מערכת הניקוז המערבית של הכרמל קדמה למערכת המזרחית, ולכן שיפועי נחליה (כגון נחל ספונים, נחל אורן ונחל חיק) מתונים, והם רחבים ומפולסים יותר מאשר נחלי המזרח כגון נחל נשר.

תחילתו של הנחל היא בתוך חורש של עצי אקליפטוס, באפיק רחב לכוון דרום מערב עד אל בקעת אלון. לכל אורכו ניתן לראות עצי אורן, קטלב ואלון מצוי. בנחל ניתן למצוא גם הדס מצוי הנדיר בכרמל. בהמשך המסלע הקירטוני מפנה מקומו לאבן גיר קשה. הנחל שהתחתר בגיר, הופך לצר ויצר אשדות וגבי מים. חלקו התחתון של הנחל מתחתר לעומק מחשוף הגיר הקשה, ויוצר קניון בעל קירות נמוכים אך תלולים שאורכו כ-130 מטר. בתחילת הקטע התלול יש מפל שגובהו 4 מטר, ולמרגלותיו בריכה קטנה שבחורף מתמלאת במי גשמים. נחל חיק מתחבר לנחל אורן בבקעת אלון.

נטור

נָטוּר הוא מושב הנמצא בדרום רמת הגולן. נטור היה קיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי ובתחילת ינואר 2008 עבר שינוי והפך למושב.

מקור שמו של היישוב בא משמה הערבי של הגבעה הסמוכה ליישוב. היישוב נמצא על הרמה שבדרומה של רמת הגולן, כ-5 קילומטרים מערבה לרמת מגשימים, ובקרבת נחל סמך.

ליד צומת הכניסה למושב נמצאת חורשה של עצי אקליפטוס הכוללת חניון למטיילים שנקרא "חניון בג'וריה". בחורף אפשר לראות בה שלולית חורף.

במושב פועל כיום בית ספר יסודי בשם "שורשים" לכיתות א' עד ח', המשלב תלמידים מבתים חילוניים ודתיים.

בשנת 2014 נבנה בנטור קמפוס זמני המשמש את מדרשת השילוב נטור - מסגרת חדשה אשר החלה לפעול ב-2012, ובה לומדים בוגרי יב' חילונים ודתיים במסגרת גרעין נח"ל.

סוואנה

סוואנה (Savannah) היא מערכת אקולוגית של ערבה מנוקדת בעצים ושיחים. כעשרים אחוזים משטח היבשה על פני כדור הארץ, משני צידי קו המשווה, מסווגים כאזורי סוואנה, רובם באפריקה, אך ישנם גם אזורי סוואנה בדרום אמריקה, בהודו, באוסטרליה ובמקומות נוספים.

הצמחים העיקריים בשטחי הסוואנה הם עשבים, אשר לעיתים מתערבבים בהם מספר שיחים. ברחבי הסוואנה מפוזרים עצים בודדים או קבוצות עצים קטנות. פעמים רבות משמשת הסוואנה כאזור מעבר בין אזורי יער וחורש לבין אזורי עשב.

העצים בסוואנות של דרום אמריקה ואוסטרליה הם ירוקי-עד, בעוד שבאפריקה העצים בסוואנה הם נשירים. אזורי הסוואנה באפריקה עשירים בעצי שיטה וחיים בהם יונקים גדולים, באוסטרליה נפוצים באזורי הסוואנה עצי אקליפטוס ומתגוררות בהן חיות כיס, ואילו הסוואנה בדרום אמריקה מאופיינת ביערות גשם וחיים בה מכרסמים רבים.

אזורי הסוואנה נמצאים משני עברי קו המשווה, במרחבים הצחיחים-למחצה שבין המדבריות ליערות הגשם, מיקום הגורם לתקופות בצורת לעיתים קרובות. הצמחייה בסוואנה מושפעת מאוד מכמות הגשמים שיורדת, מסוג האדמה, שימושה למרעה וסכנות אש המאיימות עליה. הטמפרטורות בסוואנה גבוהות יחסית לאורך כל השנה, אך קיימת הבחנה בין שתי עונות עיקריות: עונת הגשמים, שבה הטמפרטורות גבוהות ואחוזי הלחות גבוהים ולפיכך כמות המשקעים רבה, ועונת היובש, שנמשכת רוב השנה ובה הטמפרטורות נמוכות יותר וכמות המשקעים יורדת בצורה ניכרת.

עפץ

עפצים הם נגעים על גבי צמחים, אשר יצירתם נגרמת על ידי אורגניזמים שונים, בעיקר חרקים, בשלבי פגית או נימפה אך גם חיידקים שונים (לדוגמה agrobacterium). האורגניזמים מפרישים מגופם הורמונים מעוררי גידול שגורמים לגדילת העפצים.

חרקים היוצרים עפצים יהיו לרוב ספציפיים לסוג הצמח הפונדקאי. עפצים עשירים בחומרי הזנה, שונים מורפולוגית מדגם הצמיחה הרגיל של הצמח ומוגדרים כתוצר פעילות טפילים. עפצים נוצרים על כל אברי הצמח – שורשים,

גבעולים, עלים, פקעות, תפרחות, פירות, וזרעים. עפצים יכולים להתפתח בכל רקמה צמחית, ובכך הם מייצגים את שליטת המין הטפיל על הפונדקאי. המגמה במבנה העפץ היא לקראת הגדלת יכולת ההשפעה על הצמח הפונדקאי, קבלת חומרי הזנה רבים יותר, ולבסוף קצב רבייה גבוה יותר של האורגניזם. רוב העפצים כיום (80%) נמצאים על גבי העלים. מאובנים מראים כי עפצים פרימיטיביים התפתחו על גבי הגבעולים והפטוטרת.

בשנים האחרונות התבסס בישראל מזיק חדש של עצי אקליפטוס. מדובר בצרעת עפצים אוסטרלית הפוגעת בצימוח צעיר של אקליפטוס. הצרעה קטנה, צבעה שחור, אורכה כ-2 מ"מ. הצרעה שייכת למשפחת Eulophidae מתת-משפחת Tetrastichinae. הצרעה היא מזיק ראשוני אשר תוקף את הלבלוב הצעיר של עצים מגילים שונים, תוך העדפה ברורה של עצים צעירים. הצרעה פוגעת גם בשתילים רכים במשתלות. במהלך השנתיים האחרונות התפשטה הצרעה ברוב הנטיעות של האקליפטוס בישראל, והיא מצויה כיום בכל המרחב שבין דרום רמת הגולן לנגב המערבי.

על ידי בישול עפצי עץ אלון במים מקבלים מי עפצים המשמשים להכנת דיו סת"ם ולעבוד גויל ועור. בין הפוסקים הראשונים יש מחלוקת אם מותר או אסור להשתמש בעפצים להכנת דיו סת"ם. בגמרא נזכרים העפצים כחומר גלם לייצור דיו סת"ם וצבע ולעבוד קלף ועור. אין בגמרא רמז באיזה סוג עפצים מדובר. בהלכה מופיעה התייחסות ל"תמרה", שהוא עפץ שעל שיח הצלף, בהקשר לברכות וערלה.

עץ (חומר גלם)

העץ משמש את האדם כחומר גלם משחר ימיו. לעץ שימושים רבים ומגוונים, מהם בלעדיים לעץ, ואחרים שניתן למצוא עבורם תחליף בחומרים אחרים, כגון מתכת או פלסטיק.

ערך זה עוסק בשימושי העץ כחומר גלם, לאחר כריתתו. בנוסף נעשה שימוש בעץ עצמו, בפרי העץ, ובתוצרים אחרים המופקים מהעץ בעודו צומח. שימושים אלה מתוארים בערך העץ בשירות האדם.

פיתון סטימסון

פיתון סטימסון (שם מדעי: Antaresia stimsoni) הוא מין של נחש ממשפחת הפיתוניים החי באוסטרליה.

הפיתון הוא נחש לא ארסי המגיע עד לאורך 100 ס"מ והוא בעל רצועות חומות על רקע בהיר באופן העוזר לו להסתוות על הקרקע. הראש רחב, העיניים ירוקות ועל השפתיים חיישנים הקולטים חום גוף.

הנחש מצוי בטבע מחופי מערב אוסטרליה ועד לאזורים המרכזים בכל מדינות אוסטרליה (למעט ויקטוריה). הוא אינו מצוי במזרח, צפון או דרום אוסטרליה אך מצוי באי דירק הארטוג . הוא מצוי בבתי גידול יבשים וסלעיים, כולל במדבר וברמות ההרריות של מרכז היבשת, וכן ביערות אקליפטוס, נקיקים וערבות שיחים. הוא מצוי גם בתלים של טרמיטים.

הנחש אורב לטרפו בשעות הלילה ומחכה לטרף קטן של יונקים, צפרדעים וזוחלים אחרים.

נחש זה הוא חיית מחמד פופולרית הדורשת גידול מועט. הוא איננו מסוכן לאדם.

קברנה סוביניון

קברנה סובניון (Cabernet Sauvignon) הוא זן ענבים אדום, שמקורו באזור בורדו שבצרפת. זן ענבים זה, הנחשב לזן אציל, הוא הענב הראשי ברבים מיינות בורדו, והוא נשתל ברוב אזורי ייצור היין ברחבי העולם על אף זמן ההבשלה הממושך והיבולים הנמוכים.

כמו כל זני ענבי היין האצילים שייך זן זה למשפחת הוויטיס ויניפרה, ומחקרים גנטיים משנת 1997 קבעו שהוא הכלאה בין זני קברנה פראן וסוביניון בלאן.

קואלה

קוֹאלה (שם מדעי: Phascolarctos cinereus; בשפת האבוריג'ינים באוסטרליה: "חיה ללא מים") היא מין יונק הכיס היחיד בסוגו במשפחת הקואליים שבסדרת הקנגוראים. עם זאת בעבר היו מינים נוספים במשפחה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.