אצבע הגליל

אצבע הגליל היא אזור גאוגרפי בצפון-מזרח ישראל.

אזור אצבע הגליל כולל את עמק החולה ורצועה מזרחית מהרי נפתלי של הגליל העליון. גבולות האזור: במערב ובצפון גבול ישראל-לבנון, במזרח רמת הגולן ונהר הירדן, ובדרום קו דמיוני בין קיבוץ מלכיה במערב לגונן במזרח.

אצבע הגליל היא שלוחה של הגליל העליון הישראלי ועמק החולה, שצורפה לשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשנת 1924, בהסכם בינו לבין המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, בין השאר בעקבות ייסוד היישובים מטולה, תל חי וכפר גלעדי באזור. כינויה ניתן לה בשל צורתה הצרה והמוארכת, כמעין אצבע הבולטת צפונה לתוך תחום השטח הצרפתי.

Israel's northern border by the Sykes-Picot Agreement
ההתיישבות היהודית המתחדשת בצפון הגליל העליון שראשיתה בסוף המאה ה-19 ולימים נודעה בשם אצבע הגליל התעבתה במהלך מלחמת העולם הראשונה. הסכם סייקס-פיקו ייעד את אצבע הגליל להיות תחת השפעה צרפתית לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית. בפועל, האזור, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו ממנו בראשית 1919, הצרפתים לא קיימו בו נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו לממלכה הערבית של סוריה ושבטים מקומיים גם הם בחשו בקדירה, היה לשטח הפקר ומריבה עד לסימונו הסופי של הגבול - הסכם ניוקומב-פולה מ-1924 והוא התוואי המוכר כיום כגבול הבינלאומי בין ישראל, סוריה ולבנון

היסטוריה

עם תחילתה של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל החלה הקמת יישובים בגליל ובין השאר באצבע הגליל. במקום הוקמו מטולה, כפר גלעדי ותל חי. מאורעות תל חי סימלו יותר מכל את מאבקם של היהודים בערבים על ארץ ישראל במהלך מאורעות תר"פ. בעקבות המאורעות נערכו דיונים בין בריטניה לצרפת, ובסופם נכלל השטח בתחום המנדט הבריטי כחלק מקביעתו הסופית של הגבול בשנת 1924, בשונה מהסכם סייקס-פיקו משנת 1916, שלפיו נועד להיכלל בתחום המנדט הצרפתי.

בשנות ה-30 וה-40 הוקמו באזור קיבוצים ומושבים על מנת ליצור ריכוז התיישבות שיבטיח את השליטה בו, והאזור אכן נכלל בשטח המדינה היהודית בתוכנית החלוקה.

במהלך מלחמת העצמאות, לאחר כיבוש צפת, ב-10 במאי 1948, הפעיל הפלמ"ח "תעמולת לחש" - שמועה שהופצה בקרב הכפריים הערבים ולפיה כוח רב של יהודים עומד לפשוט על העמק ולבער את הכפרים הערביים. תעמולה זו צלחה, וחלק ניכר מהכפריים נמלט מאימת הצבא[1].

לאחר קום המדינה הוקמו מספר יישובים נוספים, בהם העיר קריית שמונה. עד כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים ספג האזור פגיעות קשות מצד סוריה. בשנים שלאחר מכן הוא נפגע לא אחת מכיוון לבנון, הן בחדירות מחבלים והן בהתקפות קטיושות ומרגמות.

מאז הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000, וביתר שאת לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, החל ארגון חזבאללה להעלות דרישות טריטוריאליות לאזור תוך שימוש בשמות הכפרים הערביים שהיו בסביבה, חלק מ"שבעת הכפרים"[2].

כיום חיים באצבע הגליל כ-50,000 אלף תושבים בצורות יישוב שונות: עיר, קיבוץ, מושב ומושבה. הבעיות שהתושבים מתמודדים איתן הן בעיות המאפיינות פריפריה גאוגרפית.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949
  2. ^ "חזבאללה רוצה כפרים שבשטח ישראל", ynet 4/11/2008
גבול הצפון

גבול הצפון בישראל הוא קו הגבול העובר בחלקה הצפוני של המדינה, מראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח, ומפריד בינה ובין לבנון.

גן לאומי ברעם

גן לאומי ברעם הוא גן לאומי ובתחומו בית כנסת מתקופת התלמוד, ששרידיו הם מהיפים ביותר שנבנו בתקופה זו ומעיד על קיום קהילה יהודית מבוססת במקום. הגן משתרע על ראש גבעה שגובהה 755 מטרים מעל פני הים המשקיפה על פני הסביבה. כפר ברעם, שמו של היישוב היהודי בו נמצא בית הכנסת, נזכר לראשונה ב-1211 אצל הנוסע ר' שמואל בר' שמעון ואחריתו, כנראה, בתקופה הממלוכית.

בשטח הגן הלאומי מצויים מבני הכפר הערבי בירעם, שתושביו, נוצרים מארונים, פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה, על אף הבטחות שקיבלו. לאורך השנים מנהלים עקורי איקרית ובירעם מאבק משפטי במוסדות המדינה בתביעה לשוב לכפרם.

גשר בנות יעקב

גשר בנות יעקב הוא אחד הגשרים המובילים מהגולן אל הגליל. הגשר מוצב מעל נהר הירדן כחמישה עשר קילומטרים צפונית לכנרת וכעשרה קילומטרים מזרחית לראש פינה על כביש 91, בגובה של כשבעים מטר מעל פני הים.

גשר בנות יעקב (אתר ארכאולוגי)

גשר בנות יעקב הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי שנמצא כמה מאות מטרים מדרום לגשר בנות יעקב בגדה המזרחית של נהר הירדן. באתר נמצאו ממצאים חשובים מהתרבות האשלית של התקופה הפלאוליתית התחתונה, שגילם כ-790,000 - 690,000 שנים לפני זמננו לפי שיטות פלאומגנטיות.

באתר התגלו שרידיו של פיל ישר-חט, שנטבח בידי האדם הקדמון, ככל הנראה הומו ארקטוס. לצדו נמצאו כלים מסותתים מצור ובזלת ובול עץ ששימשו לטביחת הפיל. באתר נמצאו ריכוזים מובחנים של שבבי צור שרופים וזרעים שרופים בכמה שכבות ארכאולוגיות רצופות. ריכוזים מובחנים כאלה יכולים להיות רק שרידים למדורות שהצית האדם כאשר ישב באתר, וכך מהווים את אחת העדויות הקדומות בעולם לשימוש האדם הקדמון באש. סביב המדורות פזורים שבבי אבן ושרידי עצמות יונקים, זוחלים ודגים שהושלכו שם בעת היישוב במקום. ממצאים אלה מאפשרים לשחזר את התזונה המגוונת של האדם בתקופה כה קדומה - במקרה זה דיג שפמנונים ואיסוף סרטנים מאגם החולה הקדום. באתר נמצאו גם מאובני בעלי-חיים רבים, חלקם עם סימני חיתוך או הכאה מכלי-אבן, הכוללים בין השאר קרנפים, היפופוטמים, בקר קדום, יחמורים, איילים, סוסים וצבאים. כמו כן נמצאו באתר כלי-אבן אשליים רבים. לא התגלו מספיק מאובני אדם לזיהוי ודאי של המין - רק שני שברים של עצמות ירך - אך בסבירות גבוהה מדובר בהומו ארקטוס.

באתר נמצאו מינים רבים של צמחים בהם; שושנת מים קוצנית, שקד בר, אלת הפיסטוק, אלה אטלנטית, אלון התבור, אלון מצוי וערמון.

דן (קיבוץ)

דָּן הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, השייך למועצה אזורית הגליל העליון וממוקם באזור אצבע הגליל.

שמו של הקיבוץ הוא כשם העיר הקדומה דן, הנזכרת בספר בראשית ובספר שופטים ומזוהה בתל דן הנמצא סמוך לקיבוץ.

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1204 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

התחנה המרכזית של קריית שמונה

התחנה המרכזית של קריית שמונה היא מסוף האוטובוסים והתחנה המרכזית של העיר קריית שמונה. שוכנת בלב העיר, ברחוב ארלוזורוב, סמוך לכביש 90 ושדרות תל חי בעיר.

התחנה המרכזית של קריית שמונה היא המרכזית באזור הגליל העליון ואזור אצבע הגליל, מהתחנה יוצאים קווי אוטובוס רבים, בין היתר לרמת הגולן, חיפה, עפולה, תל אביב-יפו, ירושלים וערים נוספות בעיקר בצפון ישראל.

מהתחנה יוצאים גם קווי אוטובוס עירוניים לרחבי העיר וקווי אוטובוס אזוריים למטולה ויישובי האזור.

כפר גלעדי

כְּפַר גִּלְעָדִי הוא קיבוץ באצבע הגליל ליד מטולה וקריית שמונה השייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ מורכב מאיחוד שנעשה בשנות ה-20 וה-30 בין כפר גלעדי, תל חי וקיבוץ טבריה. מדרום לקיבוץ שוכנת כיום מכללת תל חי.

מאורעות תל חי

מאורעות תל חי הם חלק מפרעות תר"פ - סדרה של התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים ובדואים, אשר החלו בסתיו תר"פ 1919, עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור, על ארבעת היישובים היהודיים: המושבה מטולה, קיבוץ כפר גלעדי, הקבוצה בתל חי, וקבוצת מייסדי המושב בחמארה, על כפרי הנוצרים, על יחידות הצבא הצרפתי באזור הגליל הצפוני, ויחידות הצבא הבריטי - התקפת הבדואים על צמח ב-24 באפריל 1920, וזאת כחלק ממלחמת הממלכה הערבית של סוריה-צרפת. בשיא המאורעות התחולל ב-1 במרץ 1920 קרב בתל חי שהפך לסמל, שהסתיים במותם של שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור. ההתקפות גרמו לנטישה זמנית של ארבעת היישובים, עד סתיו תרפ"א 1920.

מועצה אזורית הגליל העליון

מועצה אזורית הגליל העליון היא מועצה אזורית במחוז הצפון, הממוקמת בגליל העליון ובעמק החולה, בקצה הצפון מזרחי של מדינת ישראל. בתחומי המועצה 29 קיבוצים. בשטח השיפוט של המועצה ממוקמים בית ספר שדה חרמון וחוות ורד הגליל. 22 מהקיבוצים הם יישובי קו עימות מתוכם 7 יישובי גדר. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 20 ק"מ. במועצה 30 חברי מליאה ובראשם עומד גיורא זלץ, אשר מכהן בתפקיד זה משנת 2012. מועצה אזורית הגליל העליון משתרעת על שטח של כ־300,000 דונם ובגבול שיפוטה מצויות או גובלות 13 רשויות מקומיות.

מטולה

מטולה (מְטֻלָּה) היא מועצה מקומית ומושבה בגליל העליון והיישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-10,000 דונם והיא שוכנת על גבעה בגובה 530 מטרים המשקיפה על הרי הגליל, על החרמון, על עמק החולה ועל עמק עיון. מטולה מוקפת בגבול עם לבנון ממזרח, מצפון וממערב.

מנרה

מְנָרָה (Menara) הוא קיבוץ הנמצא באזור אצבע הגליל, מערבית לקריית שמונה. הקיבוץ נמצא ברכס רמים שבהרי נפתלי וממוקם סמוך להר שנאן, פסגת הרכס. הקיבוץ שוכן בגובה 888 מטר.

עמק החולה

עמק החולה הוא עמק מישורי בצפון ארץ ישראל, התופס את מרבית שטחה של "אצבע הגליל". העמק הוא חלקו הצפוני של בקע הירדן, שהוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. מצפון לו עמק עיון ובקעת הלבנון, ומדרום לו בקעת כנרות.

העמק שופע מים ובעבר היה בדרומו אגם החולה ובמישור שמצפון לו ביצות. האגם והביצות יובשו במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, ובשטח המיובש השתמשו לחקלאות. מאז שנות ה-90 הוחל בהצפה מחדש של חלק מהשטח המיובש, לאחר שהסתבר שהייבוש גרם לנזקים סביבתיים.

בעמק החולה עיר אחת – קריית שמונה, מושבה אחת – יסוד המעלה (שהיא מועצה מקומית), ועשרים קיבוצים ומושבים, המחולקים לשתי מועצות אזוריות על פי צורת ההתיישבות: הקיבוצים שייכים למועצה האזורית הגליל העליון, והמושבים למועצה האזורית מבואות החרמון.

קריית שמונה

קִרְיַת שְׁמוֹנָה היא עיר השוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון בישראל. היא הוקמה בסוף 1949 והוכרזה כעיר בשנת 1974. בקריית שמונה מתגוררים כ-24 אלף תושבים, והיא העיר הצפונית ביותר בישראל.

שמורת טבע תל דן

שְׁמוּרַת תֵּל דָּן היא שמורת טבע בצפון עמק החולה, הכוללת את מקורות נחל דן וחלקו העילי, ואת תל דן. שטחה 481 דונם. תל דן, התל הגדול בתחום שמורת דן נקרא בערבית תל אל-קאדי (تل القاضي) - (תל השופט).

תל אנפה

תֵּל אֲנָפָה (בערבית: תל אל-אח'דר - "התל הירוק") הוא תל ארכאולוגי בצפון-מזרח עמק החולה, על גדת נחל קליל מצפון-מערב לקיבוץ שמיר. גובהו 90 מטרים מעל פני הים, כ-10 מטרים מעל פני המישור סביבו. בראש התל ובשוליו צומחים עצי אלה אטלנטית, ובחורף הוא מתכסה בפריחת נרקיס מצוי, ומכונה בשל כך "גבעת הנרקיסים" בפי תושבי האזור. התל הוא שמורת טבע ששטחה כ-20 דונם.

תל חי

תל חי היה יישוב קטן באצבע הגליל בראשית תקופת ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. ב-1 במרץ 1920 התחולל בו קרב שהפך סמל ללחימת מעטים מול רבים ולערך ההתיישבות. בקרב נהרגו שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור. היישוב אוחד ב-1926 עם כפר גלעדי, ואנשיו עברו לשם. בשטח היישוב הוקמו אתר זיכרון, המכללה האקדמית תל-חי, המכללה הטכנולוגית תל חי, פארק תעשייה ואכסניית נוער.

תל חצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי השוכן בתל אל-קדח, סמוך לאיילת השחר ממערב, בגבולו הדרומי של עמק החולה. תל חצור משתרע על שטח של כ-840 דונם בין התוואי הישן והחדש של כביש 90 והוא הגדול מבין כ-200 תילים מקראיים ברחבי ישראל. בשנת 2005 הוכר תל חצור כאתר מורשת ישראלית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע.

העיר חצור הייתה מיושבת מסוף האלף ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. בתנ"ך ניזכרת חצור בשלושה הקשרים: תפקידה בעת יישוב הארץ בידי הישראלים באלף השני לפנה"ס, בנייתה מחדש על ידי ממלכת ישראל החל במאה ה-10 לפנה"ס, וכיבושה בשנת 732 לפנה"ס בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי.

חצור הגלילית, שקמה כמעברה ב-1953, נקראה על שם חצור הקדומה.

תל קדש

תל קֶדֶשׁ (תל קדס) הוא גן לאומי בהרי נפתלי שבגליל העליון המזרחי, כארבעה ק"מ מערבית לצומת ישע. הגן מכיל שני אתרים: תל-קדש שמדרום-מערב לכביש הצפון, והמקדש הרומאי שמצפון-מזרח לכביש. התל הוא הגדול בתילי הגליל העליון. למרגלות התל נובע עין קדש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.