אפרים כהן-רייס

אפרים כהן-רייס (בלועזית: Ephraim Cohen-Reiss;‏ 14 במאי 1863, ירושלים1 בינואר 1943, צרפת) היה מראשוני המייסדים של חינוך מודרני בארץ ישראל. בתחילת המאה ה-20 הקים את מערכת בתי הספר העברית הראשונה בארץ ישראל. פרס כהן-רייס בבית הספר התיכון המלך דוד בוונקובר שבקנדה נקרא על שמו.

Ephraim Cohn-Reiss

ביוגרפיה

אפרים כהן
השלט על רחוב אפרים כהן בירושלים

כהן-רייס נולד בירושלים. בגיל 4 נשלח לחדר. מגיל 7 למד גם כתיבה בעברית ודקדוק עברי ובגיל 13 התחיל ללמוד בישיבת עץ חיים[1] בגיל 14 נשלח ללמוד בבית המדרש למורים עבריים בעיר הנובר שבגרמניה, ושם למד 9 שנים. לאחר גמר לימודיו, נתמנה למורה בבית ספר יהודי ובבית יתומים בלונדון, ובמקביל המשיך ללמוד בבית מדרש לרבנים (בג'ואיש קולג').

בסוף אפריל 1887 חזר לירושלים והתמנה להיות סגנו של ד"ר זאב (וילהלם) הרצברג, שהיה מנהל בית הספר היהודי הקטן בירושלים, הידוע בכינויו "בית היתומים של הרצברג". כאשר איחדו בין בית הספר הקטן ובית הספר "למל", מונה כהן-רייס למנהלו.

ב-26 במאי 1888 ט"ז בסיוון תרמ"ח הקים כהן-רייס, ביחד עם עוד עשרה אנשים מהציבור היהודי-ציוני של היישוב, את הלשכה הראשונה של אגודת בני ברית בירושלים. במסגרת האגודה כהן-רייס היה שותף בחניכה של גן הילדים העברי הראשון, ייסוד בית הספרים "מדרש אברבנל" (שלימים הפכה להספרייה הלאומית), ייסוד המושבה מוצא ועוד.

הודות לקשריו המשפחתיים עם הציבור האשכנזי-קנאי שהיה בירושלים (שני גיסיו היו רבנים חשובים ביישוב הישן-הרב משה יצחק גולדשמידט, והרב ישראל ב"ק) לא הוטל חרם על בית הספר שבראשותו ועל הורי תלמידיו.

אחר אירועי ליל הבדולח עבר לפריז, שם חלה ועבר לניס. עם הכיבוש הנאצי את צרפת נלקחו הוא ומשפחתו למחנה ריכוז אך הוא שוחרר מכיוון שחלה במחלה ממארת. הוא נפטר בגיל 80 בינואר 1943. על שמו נקרא רחוב אפרים כהן בשכונת זיכרון משה בירושלים.

חברת עזרה ושפת העברית

ב-1903 קיבל על עצמו את ניהול עזרה, שפעלה בראשית המאה ה-20 לסיוע פילנתרופי ליהודי מזרח אירופה וארץ ישראל ולקידום התרבות הגרמנית בקרב היהודים מחוץ לגרמניה. בשנות פעילותו הקים רשת מוסדות חינוך מגני ילדים ועד בית מדרש למורים ואפילו בית מדרש לרבנים ברשת למדו כ־3500 תלמידים ב-27 מוסדות חינוך[2]. אלו כללו גם את בית היתומות של חברת עזרה שהייתה באחריותו ונוהל על ידי אשתו.

כהן-רייס הצליח לשכנע את ראשי "עזרה" בחשיבות הלימוד בעברית. אליעזר בן יהודה משבח את כהן-רייס על שהכניס את שיטת לימוד עברית בעברית לבתי הספר שבניהולו: "נתקבלו דברי האדון אפרים כהן על לבם של אנשי החברה החדשה בעניין המקום והחשיבות שצריך לתת להלשון העברית בבתי הספר שרצתה החברה ליצור בארץ ישראל ... לא מפני שזו היא לשוננו הלאומית, לא מפני שאנו חייבים להיות פה עברים, צריכים אנו להשתמש בלשון זו, במדה מן המדות, ללשון הלמוד אלא מפני ההכרח ...."[3]. כמו כן, בשנת 1901, עם פטירתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, עמד כהן-רייס על כך שאת ההספד אותו היה אמור לשאת בבית כנסת החורבה, יאמר תחילה בעברית, לפני הקראתו באנגלית. נאום זה היה הנאום העברי הראשון בבית כנסת זה[4].

ב-1907 סייר מייסד "עזרה", ד"ר פאול נתן, בארץ ישראל, כדי לראות את בתי הספר ש"עזרה" הקימה. בזמן שהייתו עלה בדעתו רעיון להקים "טכניקום" ובית ספר ריאלי לידו - מוסד לימודי עליון במתכונת של בית ספר טכני,

כשפרצה מלחמת השפות ב-1913 צידד כהן-רייס במעסיקיו שטענו ששפת הלימוד בטכניון ובבית הספר הריאלי צריכה להיות גרמנית. בשל תמיכתו של כהן-רייס בחברת עזרה עזבו רוב המורים של הרשת ואף חירפו אותו[5]. על שהוא מקשה את לבם של ראשי חברת עזרה, אף על פי שהוא טען שבדרך של משא ומתן אפשר יהיה לרכך את לבם של ראשי עזרה לגבי הבלעדיות של השפה הגרמנית בהוראה בטכניון[6]. בתגובה לחרפות השמיץ כהן-רייס את הציונים ושכנע את הקונסוליה הגרמנית בארץ ישראל שהציונים הם האויב הגרוע ביותר של הגרמניות[7]. ב- 1933, שמלאו לו 70 שנה הוא הוזמן לחגוג בארץ. הוא שהה מאז 1917 בגרמניה. חלק ממתנגדיו הבולטים בזמן מלחמת השפות הכירו בתרומתו לחינוך הלאומי יהודי בארץ ישראל. חיים אריה זוטא כתב: "אפרים כהן לא היה יכול לעשות אחרת ... א"כ היה נתון בין הפטיש והסדן, בין המורים הצעירים והנלהבים ובתי הספר העברים שהתאחדו נגד שיטת 'עזרה' מצד אחד, ובין פ' נתן (נשיא החברה) שהתעקש מצד שני..."[6]

הספרייה הלאומית

אפרים כהן-רייס היה אחד מעשרת הראשונים שהקימו את הלשכה הראשונה של בני ברית בירושלים, ב-27 באפריל 1888. במסגרת פעילותו היה מעורב בבית-הספרים "מדרש אברבנאל", שהיה הגרעין הראשון לספריה הלאומית. שבעה מבין מייסדי הלשכה היו בין אלה שהיו מייסדי 'בית הספרים לבני ישראל' ב- 1884[8]. לשכת בני ברית פתחה את ספרית בית מדרש אברבנאל ב-ב-15 ביולי 1892. "הונח היסוד לבנין בית לאוצר ספרי ישראל ... האדון הנכבד אפרים כהן ראש ועד המוסדות ירה את אבן הפנה, וישא משא בעברית על האבן הזאת אשר קרא לה אבן העזר"[9]. הועלתה הצעה שספרייה זו תאכסן את ספרי הספרייה הלאומית שהוחלט להקימה, עד שיקום הבניין המיועד לספרייה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה חששה ההסתדרות הציונית להשקיע בספרייה משום שחששה שבשל יחסו העוין של כהן-רייס לציונות ייכשל המשא ומתן על העברת הספרייה לידיה של ההסתדרות הציונית. אבל הספרייה החזיקה מעמד כלכלית, בין השאר בגלל התמיכה שניתנה לה על חברת עזרה בהשתדלותו של כהן-רייס[10].

כתביו

  • מזכרונות איש ירושלים, תל אביב, תרצ"ג-תרצ"ו.

לקריאה נוספת

  • דב שידורסקי, ספרייה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1990.
  • שלמה הרמתי, אפרים כהן-רייס - תרומתו לחינוך ולהחייאת הדיבור העברי. בתוך: מהות: כתב עת ליצירה יהודית, יב, חורף תשנ"ד 1994, ימ' 66–73.

קישורים חיצוניים

  • Isaiah Friedman, Germany, Turkey, and Zionism 1897-1918, Oxford: Clarendon Press, 1977

הערות שוליים

  1. ^ ש. הרמתי, עמ' 66
  2. ^ ש. הרמתי, עמ' 68
  3. ^ בן יהודה, האור, 14.04.1912
  4. ^ אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1154.
  5. ^ "אוי לך ואבוי אפרים כהן הגוי"
  6. ^ 6.0 6.1 הרמתי, עמ' 70
  7. ^ I. Friedman, Germany, Turkey, and Zionism 1897-1918
  8. ^ ד. שידורסקי, עמ' 74
  9. ^ דוד ילין, יסוד מוסד לבית נאמן. בתוך: שידורסקיף עמ' 379
  10. ^ שידורסקי, עמ' 271
אברהם יעקב ברור

ד"ר אַבְרָהָם יַעֲקֹב בְּרָוֶר (לעיתים ברוור; על פי רוב א. י. ברור; בלועזית: A. J. Brawer; ד' בניסן ה'תרמ"ד, 30 במרץ 1884 – ד' בכסלו ה'תשל"ו, 8 בנובמבר 1975) היה גאוגרף והיסטוריון ישראלי יליד גליציה. ביצירתו על יהודי גליציה ועל היהודים בקהילות המזרח התיכון, בהן הרבה לסייר, ביטוי לצדדים החיוביים בחיי היהודים בגולה. בארץ ישראל עסק בהוראה, במחקר גאוגרפי על הארץ ועל ארצות המזרח התיכון, במסגרת "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה". חיבר ספרי לימוד לבתי הספר, חלקם היו היחידים במקצוע הגאוגרפיה במשך שנים רבות. הגאוגרף יהודה קרמון מסכם: "דרכי מחקר (מדעי) ומחשבה (יהודית תורנית), הסותרות כביכול זו את זו - הגיעו אצל ברור למזיגה מושלמת, ואישיותו זכתה להערכה גם בחוגי חרדים וגם בקרב אנשי ההתיישבות ומדעי הטבע".

אהרון קרון

אהרון קרון (8 בינואר 1881 קובנה, ליטא – 1954 ראשון לציון) היה איש חינוך עברי, מנהל בית הספר חביב בראשון לציון בין השנים 1921–1947.

אפרים כהן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בית היתומות של חברת עזרה

בית היתומות של חברת עזרה היה בית יתומות עברי מודרני בירושלים בתחילת המאה ה-20.

בית הכנסת החורבה

בית הכנסת החורבה (או חורבת רבי יהודה החסיד, מכונה בקיצור החורבה) הוא בית כנסת במרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, על יד כיכר החורבה ומול בית הכנסת צמח צדק. בית הכנסת נבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18 על ידי קבוצת העולים עם רבי יהודה החסיד, נחרב בידי בוניו הערבים בשל אי תשלום חובות, נבנה בשנית באמצע המאה ה-19 על ידי קבוצה מתלמידי הגר"א, נחרב בשנית בידי הלגיון הערבי לאחר שכבש את העיר העתיקה ב-1948, ונבנה בשלישית בראשית המאה ה-21.

מקור שמו של בית הכנסת בתקופת חורבנו הארוכה בין בנייתו הראשונה והשנייה. בית הכנסת שימש מרכז הקהילה האשכנזית בירושלים עד אמצע ימי המנדט הבריטי, ונחשב לבית הכנסת האשכנזי החשוב והמרכזי בירושלים עד לחורבנו השני.

בית הספר למל

בית הספר למל הוא בית ספר שהוקם בירושלים בשנת 1856 על ידי משפחת למל האמידה מאוסטריה במטרה לעזור לתושבי "היישוב הישן" בירושלים. בית הספר הוקם בתחילה ברובע היהודי בעיר העתיקה, אך עבר למבנה קבע בשכונת זיכרון משה בשנת 1903. משפחת למל הייתה משפחה פילנתרופית ידועה אשר מספר מוסדות נתמכו בה, בעיקר בתחום החינוך. בית הספר הוקם לזכר שמעון אדלר למל.

בצלאל

בצלאל היא מכללה אקדמית לאמנות, עיצוב וארכיטקטורה. בית הספר נוסד לראשונה בשנת 1906 על ידי בוריס שץ והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20. היצירות שנוצרו בבית הספר על ידי תלמידיו נחשבות לראשיתה של האמנות החזותית הישראלית. בשנת 1935, לאחר שהיה סגור כמה שנים, נפתח בית הספר מחדש בשם "בצלאל החדש". בשנת 1955 זכה בית הספר להכרה אקדמית, ובמשך השנים נוספו לו מחלקות שונות בתחומי האמנות והעיצוב. בשנת 1958 זכה בית הספר בפרס ישראל לציור ולפיסול.

ממוקם בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל (בעבר "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי") היא הגוף הלאומי מטעם מדינת ישראל המופקד על שמירת אוצרותיה המודפסים של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי. הספרייה ממוקמת בירושלים, בירת ישראל, ורשומים בה מעל לחמישה מיליון פריטי דפוס וארכיון. הספרייה שוקדת על שמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל, ובנוסף היא אוספת יצירות הקשורות למדינת ישראל, ליהדות ולמזרח התיכון, הכוללים ספרים, כתבי עת, מפות, כתבי יד, יצירות אודיו וחומרי אפמרה.

ניהול הספרייה, שנוסדה ב-1892 על ידי ארגון בני ברית, היה נתון שנים רבות בידי האוניברסיטה העברית כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בעקבות קבלת "חוק הספרייה הלאומית", הוגדרה הספרייה רשמית כ"ספרייה לאומית" (עד קבלת החוק היא הייתה ספרייה לאומית רק דה פקטו). ב-23 ביולי 2008 שינתה הספרייה הלאומית את מעמדה לחברה לתועלת הציבור. בשלב ראשון הייתה חברה-בת של האוניברסיטה העברית והחל מ-1 בינואר 2011 נמצאת בבעלות משותפת של מדינת ישראל והאוניברסיטה העברית.

יוליוס רוטשילד

יוליוס יותם רוטשילד (Julius Jotham Rothschild;‏ 12 ביולי 1885 – אפריל 1954) היה צייר וארכאולוג ישראלי יליד גרמניה.

יוסף מרדכי הלוי

הרב יוסף מרדכי הלוי (29 ביוני 1878 – 31 באוגוסט 1947) היה איש ציבור ומחנך ירושלמי, אב בית דין של העדה הספרדית בעיר, מנהל בית המדרש לרבנים של חברת עזרה, ממייסדי בית היתומים הספרדי, נשיא ועד העדה הספרדית בירושלים ובית החולים משגב לדך, ממנהיגי הסתדרות המזרחי וציר אספת הנבחרים הראשונה.

ישראל דוב פרומקין

ישראל דוב בער פְרוּמְקִין (כ"ג בחשוון ה'תרי"א, אוקטובר 1850 – י"ד באייר ה'תרע"ד, מאי 1914) היה מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל ומתרגם.

ישראל שפירא (ביבליוגרף)

ישראל שפירא (Israel Schapiro;‏ 5 בדצמבר 1882 – 2 ביוני 1957) היה ביבליוגרף, ספרן ומזרחן אמריקאי-ישראלי ממוצא רוסי. ראש המחלקה לספרות שמית ומזרחית בספריית הקונגרס ופרופסור ללימודים שמיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

מקור ברוך

מקור ברוך היא שכונה במרכז ירושלים.

גבולות השכונה הם רחוב מלכי ישראל בצפון, רחוב שרי ישראל במערב, רחוב יפו בדרום וגוש גאולה (זיכרון משה, שכונת אחוה) במזרח, הנתחם על ידי רחוב יוסף בן מתתיהו. הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב רש"י. הוקמה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20.

עיר בראי תקופה

עיר בראי תקופה הוא כותר מחקרו של פרופ' יהושע בן-אריה על תולדות העיר ירושלים במאה ה-19.

הכותר כולל:

מבוא

שני כרכים

חלק א: ירושלים במאה התשע-עשרה, העיר העתיקה, כולל 497 עמודים

חלק ב: ירושלים החדשה בראשיתה, "סוף-דבר", רשימת ביבליוגרפיה ומפתחות, כולל 702 עמודים.ראה אור בהוצאת יד יצחק בן-צבי בירושלים בשנת 1979.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.