אפרים

אֶפְרַיִם הוא דמות מקראית, בנו השני של יוסף. הוא נולד במצרים במהלך "שבע השנים הטובות"; אמו הייתה אסנת בת פוטיפרע. צאצאיו היו שבט אפרים.

מקור שמו של אפרים מוסבר בספר בראשית: "וְאֵת שֵם הַשֵנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְאֶרֶץ עָנְיִי".[1]

כשהביא יוסף את בניו אפרים ומנשה לאביו יעקב כדי שיברכם, הוא החזיק את אפרים בימינו, כדי שיעקב יחזיקו בשמאלו - ואת מנשה יברך יעקב בימינו, משום שמנשה היה הבכור. אולם יעקב שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על אפרים בעת שברך את נכדיו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ". למרות מחאת יוסף, מבהיר יעקב כי הוא עושה זאת במכוון ("יָדַעְתִי בְנִי יָדַעְתִי") ומציין כי מנשה "יִהְיֶה-לְעָם" אולם "אָחִיו הַקָטֹן (אפרים) יִגְדַל מִמֶנוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגוֹיִם".[2] לצאצאי אפרים מתייחס גם יהושע בן נון.[4]

הסיפור המופיע בדברי הימים[5] מספר על רשימה גנאלוגית של אפרים וסותר אף את הסיפור בבראשית,[6] על פיו נולד אפרים ליוסף במצרים, ולא התגורר בארץ כנען. ואילו על פי המסורת בדברי הימים, חי אפרים בארץ כנען, בניו נהרגים בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בונה שארה בתו שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ טרם התנחלות השבטים בארץ, ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.[7]

Francesco Hayez 020
אפריים, איור מאת פרנצ'סקו אייץ

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק נ"ב.
  2. ^ ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוקים י"ג-כ'.
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ-כט.
  4. ^ "וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ. וְעַל יְדֵי בְנֵי מְנַשֶּׁה בֵּית שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ בְּאֵלֶּה יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל".[3]
  5. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ג-כ"ד
  6. ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוקים נ'-נ"ב.
  7. ^ שרה יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים, ירושלים, מוסד ביאליק, 1977, עמ' 320-319
אפרים אלימלך אורבך

אפרים אלימלך אוּרְבַּךְ (Urbach;‏ י' בסיוון תרע"ב, 26 במאי 1912 – כ' בתמוז תשנ"א, 3 ביולי 1991) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, הוגה דעות וחוקר בתחומי היהדות. שימש נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

אפרים סידון

אפרים סידון (נולד ב־26 בפברואר 1946) הוא סופר, בעל טור, תסריטאי ומחזאי ישראלי, העוסק בעיקר בסאטירה.

אפרים סנה

אפרים סנה (נולד ב-19 בספטמבר 1944), לשעבר חבר כנסת מטעם סיעת העבודה-מימד, רופא במקצועו. כיהן כשר הבריאות, שר התחבורה וסגן שר הביטחון. ב-2008 פרש ממפלגת העבודה והקים את מפלגת ישראל חזקה, שלא עברה את אחוז החסימה. תת-אלוף בצה"ל, מפקד יחידת 669 לשעבר.

אפרים קישון

אפרים קישון (להאזנה (מידע • עזרה) 23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005; נולד בשם פרנץ הופמן ומאוחר יותר פרנץ קישהונט) היה סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ותיאטרון ישראלי, חתן פרס ישראל. קישון, מהסאטיריקנים והבמאים הישראלים הידועים ביותר בעולם, הוא הבמאי הישראלי הראשון שסרט בבימויו היה מועמד לפרס אוסקר, וכן הישראלי הראשון שסרטים בבימויו זכו בפרס גלובוס הזהב.

אפרים קציר

פרופ' אפרים קציר (קצ'לסקי; 16 במאי 1916 – 30 במאי 2009) היה ביופיזיקאי, נשיאהּ הרביעי של מדינת ישראל (בשנים 1973 – 1978); זוכה פרס ישראל, פרס רוטשילד, פרס ויצמן, פרס טשרניחובסקי ופרס יפן על עבודותיו המדעיות. כיהן כמפקד הראשון של חיל המדע, כיהן כמדען הראשי במשרד הביטחון, הקים את המחלקה לביופיזיקה במכון ויצמן ועמד בראשה.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים נוסדה בשנת 1961, לפי חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, התשכ"א-1961 (למעשה הקמתה, בחירת החברים הראשונים והישיבה הראשונה נעשו עוד קודם לחקיקת החוק). נכון לאוקטובר 2016, חברים בה מאה וחמישה עשר מדענים ומלומדים ישראלים מן המעלה הראשונה, מהם שישים ושניים במדעי הטבע וחמישים ושלושה במדעי הרוח והחברה.

האקדמיה שוכנת בצמוד למכון ון ליר ואל בניין המועצה להשכלה גבוהה בירושלים ובכניסה אליה ישנה כיכר על שם אלברט איינשטיין. בתוך מתחם האקדמיה ישנו פסל של איינשטיין שהוא העתק של פסל הנמצא באקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים בוושינגטון הבירה.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

ט"ז בחשוון

ט"ז בחשוון הוא היום השישה עשר בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השמיני

למניין החודשים מניסן. ט"ז בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בט"ז חשוון היא פרשת חיי שרה, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת וירא אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

י"ז באייר

י"ז באייר הוא היום השבעה עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

ידיעות ספרים

ידיעות ספרים הוא המותג שבו ידועה הוצאת הספרים "משכל - הוצאה לאור", שהוקמה בשנת 1995 על ידי ידיעות אחרונות וספרי חמד, והיא מהוצאות הספרים הגדולות בישראל. בשנת 1994 נוצרה שותפות של 'ספרי חמד' עם 'ידיעות אחרונות' והוקמה "משכל - הוצאה לאור" או בשמה המוכר יותר ידיעות ספרים. דובי איכנולד משמש מנכ"ל ההוצאה מאז ועד היום.

להוצאה שיתוף פעולה מתמשך עם הוצאת "ספרי עליית הגג", שבמסגרתו יצאו לאור סדרת ספרי "הארי פוטר", רב המכר "המשפט האחרון של פרמה", סדרת "הפילוסופים הגדולים" ועוד. להוצאה שותפות והוצאות-בת רבות: "פן הוצאה לאור" בה משמשת רחל פן כעורכת, מתרגמת ומו"לית "הוצאת בבל", "אסטרולוג", "הכורסא", "ליריקה", "אחוזת בית", "טל-מאי", "סימנים", אחוזת בית ספרים, קול הספר, "ר' סירקיס".

בהוצאה יצאו לאור ספריהם של סופרים ישראליים כאיל מגד, יורם קניוק, יצחק לאור, חביבה פדיה, אילנה ברנשטיין, אפרים קישון, אלון חילו, סמדר שיר, אסף ענברי, גבריאל בן-שמחון, אייל דותן ואבי גרפינקל, וכן ספרים מתורגמים כגון ספריהם של הרלן קובן וג'יי קיי רולינג. ידיעות ספרים נודעת גם בסדרות הספרים שלה: סדרת פרוזה, סדרת פרוזה עשרה, סדרת רומנים למבוגרים, סדרת "יהדות כאן ועכשיו", ספרי יהדות, סדרת סביונים ועוד.

אנשי מפתח בהוצאה:

דב איכנולד - מנכ"ל

אייל דדוש - סמנכ"ל שיווקבאתר האינטרנט של ההוצאה ניתן לבצע חיפוש במאגר הספרים של ההוצאה, לקבל מידע מפורט אודות הספר, מחירו וכיוצא בזה וכן לרכוש רכישה מקוונת.

ב-16 בנובמבר 2007 הכריזה ההוצאה על מיזם "עם הספר", שבמסגרתו יצאו לאור 27 ספרי יסוד של התרבות העברית. המנכ"ל דב איכנולד הסביר כי הוא רואה שליחות בחשיפת התרבות היהודית לציבור הרחב.

בחודש אפריל 2015 הכריזה ההוצאה על מיזם "אפריל ביכורים", שבמסגרתו יראו אור בחודש אפריל אך ורק ספרי ביכורים מאת סופרים ישראליים מבטיחים. המיזם אמור להילחם בסיכויי ההצלחה הנמוכים של ספרי ביכורים בעקבות "החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל" שהוחל בשנה שלפני כן.

ב-15 ביוני 2017 פשטה משטרת ישראל על משרדי ההוצאה בראשון לציון והחרימה מחשבים ומסמכים הקשורים לספר שכותב אהוד אולמרט. לטענת גורמים בהוצאה נלקחו גם חומרים השייכים לספר שכתב בן כספית על בנימין נתניהו, ולספר שכותב משה יעלון.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

כ"ד באב

כ"ד באב הוא היום העשרים וארבעה בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ד אב היא פרשת ראה.

כ"ו בניסן

כ"ו בניסן הוא היום העשרים ושישה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

כ"ו בשבט

כ"ו בשבט הוא היום העשרים ושישה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ו שבט היא פרשת משפטים. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת תרומה.

ממלכת ישראל

ממלכת ישראל הוא שמה של הממלכה הצפונית מבין שתי הממלכות העבריות, שלפי המקרא התקיימו בימי בית ראשון, בתקופה החופפת למחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, או תקופת הברזל השנייה. ממלכת ישראל הורכבה מבני עשרת השבטים, כאשר שני השבטים הנותרים הרכיבו את ממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'ר"ה (796 לפנה"ס - 554 לפנה"ס).

במקרא מכונה ממלכת ישראל בשמות נוספים, כמו ממלכת שומרון, על-שם בירתה, או אפרים, על שם השבט המקראי הגדול שבה ומייסדה.

משה חיים אפרים מסדילקוב

רבי משה חיים אפרים ("בעל הדגל") מסדילקוב, (ה'תק"ב, 1742 לערך - י"ז באייר ה'תק"ס, 12 במאי 1800), נכדו של הבעל שם טוב (בעש"ט) מממשיכי דרכו ומסופריה הראשונים של החסידות.

פיוט

הפיוט הוא שירת קודש שבמקורה נועדה להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות. מקור המילה פיוט בשורש היווני ποιητής (יוצר, משורר). הפיוט התפתח החל מסוף תקופת התלמוד ועד ימינו. בתקופות מאוחרות יותר נכתבו גם פיוטים שלא נועדו להחליף את נוסח הקבע של התפילה אלא להתוסף לו, ואף פיוטים שלא נועדו למסגרת ליטורגית מחייבת כלשהי.

חוקרים שונים הציעו הגדרות שונות לפיוט:

עזרא פליישר סקר את תולדות הפיוט החל מהפייטנות הקדם-קלאסית, פייטנות קלאסית, הפייטנות מזרחית מאוחרת, האסכולה הפייטנית בספרד והאסכולה האיטלקית-אשכנזית ואפיין את הפיוט כשירת קודש שמטרתה לשרת טקסים דתיים ותפילות בבתי הכנסת על ידי שליחי הציבור או מפי הציבור עצמו.אפרים חזן ציין את מקורה היווני של המילה, וטען שמשמעות המילה התפתחה לציין יצירה שירית בכלל. בתקופה הקדומה (עד למאה ה-16) היצירה השירית הייתה שירת הקודש בבית הכנסת, והחל מהמאה ה-16 נוצרו גם מסגרות נוספות מחוץ לבתי הכנסת לשירת הקודש, ומכאן ואילך כוללת המילה 'פיוט' בתוכה את כלל שירת הקודש.אהרן מירסקי הגדיר את הפיוט כשירה עברית שלאחר המקרא, אשר ניצניה במקרא. המאפיין הבולט של הפיוט הוא הבאת דברים שיש בהם פירוש והסברים למקרא במטרה ללמוד באמצעותם מוסר. מירסקי סקר את התקופות שקדמו לפיוט הארץ ישראלי הקדום במאה החמישית והשישית והצביע על ניצני הפיוט במקרא, השירה לאחר תקופת המקרא והשירה בתקופת התלמוד.סוגי הפיוטים הנפוצים ביותר הם:

קרובות

סליחות

קינות

שבט אפרים

שֵׁבֶט אֶפְרַיִם הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המתוארים במקרא. בני השבט נקראים "אפרתים". השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף, אפרים.

שבט זה נודע בחשיבותו והצמיח מתוכו מספר מנהיגים מהותיים, ביניהם יהושע בן נון אשר הנהיג את העם בכיבוש הארץ וירבעם בן נבט מייסד ממלכת ישראל.

שבטי ישראל

שבטי ישראל או בני ישראל היו לפי המקרא קבוצה אתנית במזרח התיכון הקדום. לפי המסופר, עם ישראל הורכב משנים עשר שבטים נפרדים, ממוצא משותף. מקור שמות השבטים על פי המקרא הוא בשנים-עשר בניו של יעקב (שנקרא גם ישראל). שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו. השבטים התנחלו באזורים שונים של ארץ ישראל ויחד הקימו את ממלכת ישראל המאוחדת.

בארכאולוגיה המקראית ישנן מספר תאוריות בנוגע למוצאם האתני והגאוגרפי של השבטים. בין ההשערות שמקורם בהגירת שבטים מעבר הירדן, בשילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל, או בהתפתחות של תרבות ישראלית מתוך עמי כנען שישבו בארץ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.