אפנדי

.

אפנדי (טורקית: Efendi מיוונית αυθέντης) היה תואר טורקי שמשמעו "אדון" או "מורה", ואשר מביע כבוד או נימוס בשימוש מודרני. המילה חדרה למספר שפות נוספות, ובהן ערבית וסוואהילי. אפנדי היה הרביעי בחשיבותו בין התארים האזרחיים באימפריה העות'מאנית אחרי פאשה, ביי ואע'א. כמו שאר התארים הטורקיים, מקומו של התואר לאחר השם.

A Turkish Effendi (1862)
אפנדי טורקי (1862). צייר לא ידוע. תמונה שנמצאת בספריית העיר ניו יורק

היסטוריה

לפי המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה ולפי "אנציקלופדיה אוניברסליס", מקורה של המילה "אפנדי" בשיבושה של המילה יוונית "אפת'נטיס" - "αυθεντης" (הגייה ביוונית עתיקה: אָוּתֶנטֶס; כיום "αυεντης" - "אפנדיס"), שמשמעותה הייתה "אדון"[1]. מקור המילה מן הבסיסים autos ("של עצמו") ו-hentes ("עושה" או "מבצע"), כלומר "אדם העומד ברשות עצמו"; מאוחר יותר חדרה המילה ללשונות אירופה, דרך הלטינית, כמילה הנפוצה "אותנטי". מילה זו חדרה לאסיה הקטנה בתקופת הסלג'וקים. לפי גישה אחרת, מקורה של "אפנדי" ב"Apandi", ששימש כתואר אצולה בשפת אויגור העתיקה[2]. בתקופת האימפריה העות'מאנית רווח השימוש בתואר זה לצדו של אע'א והוא הוצמד כשם תואר לשמו הפרטי של אדם, או לבדו כדרך של פנייה. "אפנדי" הוצמד לשמותיהם של משכילים, אך גם לשמותיהם של נכבדים ובעלי מעמד ושררה אחרים.

אפנדי בטורקית מודרנית

התואר "אפנדי" ("אדון" או "גברת") או "אפנדים" (Efendim - "אדוני" או "גבירתי") רווח מאוד בטורקית מודרנית כדרך פנייה רשמית לגברים ולנשים כאחד. לעיתים הוא מוצמד ל"ביי" (Bey) או ל"האנם" (Hanım) - "אדון" או "גברת" בהתאמה, ויוצר את המצרפים "בייאפנדי/ם" (Beyefendi/m) ו"האנֵמאפנדי/ם" (Hanımefendi/m). ממשמעות בסיסית זו נוצרו שלל ביטויים העושים שימוש במילה "אפנדי":

  • על מנת לבקש את השומע לחזור על דבריו (בדומה ל"סליחה?" בעברית).
  • על מנת לבקש את תשומת לבו של השומע ("תסלח/י לי...").
  • כדי להצביע על כך שהדובר מעניק את תשומת לבו לשומע ("כן, בבקשה"), ומכאן - גם במענה לשיחת טלפון ("הלו?").
  • על מנת להשתהות לשם מחשבה בעת שטף הדיבור ("ובכן..").
  • המילה משמשת גם ככינוי למי שנוהג בנימוס או כשורה ("בן-אדם", "Gentleman" באנגלית או "מענטש" ביידיש).

אפנדי בשפות אחרות

המילה חדרה מטורקית לערבית, ובה משמעה "אדם בעל מעמד חברתי גבוה או משכיל", וממנה לסוואהילי (Afendi), שם היא שמורה לשוטרים ולחיילים בלבד. בגדודים הקולוניאליים הבריטיים במזרח אפריקה (King's African Rifles), הייתה זו הדרגה הגבוהה ביותר אליה יכלו להגיע חיילים שחורים (דרגת נגד). בנוסף, נמצאת המילה בשימוש באינדונזית ובמלאית, שם היא עשויה להחליף את שמו של אדם.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ [1] אנציקלופדיה אוניברסליס
  2. ^ Baranovitch, Nimrod. "From the Margins to the Center." China Quarterly 175: 726-750 . Cambridge Univ. Press, 2003
אל-באהג'ה

אל-באהג'ה ("מחוז ההנאה") הוא אתר קדוש לדת הבהאית השוכן צפונית-מזרחית לעכו, בין בוסתן הגליל ממערב לכביש 4 ממזרח. המקום מהווה חלק מהמרכז הבהאי העולמי.

אע'א

אע'א או אגא (טורקית: ağa, ערבית اغا, פרסית: آقا) היה תואר בהיררכיית התארים האזרחית והצבאית של האימפריה העות'מאנית. כמו כן, הוא משמש כתואר אצולה טורקי ובעולם המוסלמי. אע'א היה השלישי בחשיבותו בין התארים האזרחיים העות'מאניים לגברים, אחרי פאשה וביי, ולפני אפנדי. כמו שאר התארים הטורקיים, הוא בא אחרי השם הפרטי של האיש.

בהיה ח'אנום

בהיה ח'אנום (בפרסית: بهیه‌خانم) (1846 - 15 ביולי 1923) היא בתו של מירזא חסין עלי הידוע כבהאא' אללה, מייסד הדת הבהאאית. לפי האמונה הבהאאית, בכל תקופה דתית ישנה אישה שמתעלה על אחרים ונעשית התגלמות של מעלות נשיות, למשל, מריה בנצרות, ופאטמה בתו של מחמד באסלאם. בהיה ח'אנום ממלאת את התפקיד הזה בדת הבהאאית.

המילים הנסתרות

"המילים הנסתרות" (בערבית: الكلمات المكنونة; בפרסית: کلمات مکنونه; באנגלית: The Hidden Words) הוא ספר שנכתב על ידי בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית, בבגדאד, בשנים 1857–1858. הקובץ נכתב בחלקו בשפה הערבית, ובחלקו בשפה הפרסית.ספר זה נחשב לאחד מכתביו החשובים של בהאא אללה, ותורגם על ידי שוגי אפנדי, מנהיג הדת הבהאית בין השנים 1921 ועד לשנת 1957, לשפה האנגלית, בעזרתם של מספר מאמינים בהאים אנגליים, ביניהם ג'ורג' טאונסנד, אתל רוזנברג וג'ון אסלמונט. "המילים הנסתרות" הוא אחד מהכתבים הבהאים המפורסמים והמתורגמים ביותר, וניתן למצוא תרגומים שלו בשפות אירופיות רבות, הודיות ומזרחיות.מטרת הספר היא להורות למאמיני הדת הבהאית כיצד לחיות את חייהם הרוחניים והמוסריים.

הקהילה הבהאית במצרים

הבהאים הגיעו למצרים במחצית המאה ה-19. הקהילה הבהאית במצרים קטנה מאוד והיא מונה בין 500 ל-2000 מאמינים הסובלים מאפליה קשה כבר שנים רבות.

הקהילה הבהאית בקנדה

נוכחותה של הקהילה הבהאית בקנדה קיימת כבר משנת 1898, אך הקהילה פעילה משנת 1902. שנת 1898 נחשבת כשנה בה הוקמה הדת הבהאית בקנדה עם המרת דתה של אדית׳ מגי (Edith Magee) האישה הקנדית הראשונה לקבל על עצמה את הדת הבהאית. בשנת 1902 כבר התבססה הקהילה הבהאית הראשונה בקנדה אשר הוקמה על ידי מארי מקסוול (Mary Maxwell) במונטריאול, קוויבק. במהלך השנים, הייתה לקהילות הבהאיות בקנדה השפעה רבה על הקהילה הבהאית העולמית. היו מספר בהאים קנדים אשר מילאו תפקיד חשוב בקהילה העולמית: ויליאם מקסוול היה אדריכל דגול הידוע בתכנונם ובעיצובם של הגנים הבהאים בחיפה, ישראל. יחד עם אשתו מאי מקסוול הם היוו גורם חשוב בהקמתה של הקהילה הקנדית הראשונה. מארי מקסוול, בתם של ויליאם מקסוול ומאי מקסוול הייתה אשתו של שוגי אפנדי, שומר הדת הבהאית. כיום, ישנם כ-22,000 מאמינים בהאים בקנדה, המתגוררים בכ-1,400 מרכזים.

הקהילה הבהאית הבין-לאומית

הקהילה הבהאית הבין-לאומית הוא ארגון לא-ממשלתי (NGO) בין לאומי המייצג את כלל המאמינים בדת הבהאית. הקהילה נוסדה במרץ 1948 יחד עם כינון ארגון האומות המאוחדות, ויש לה שלוחות ביותר מ-180 מדינות.

אחד התורמים המרכזיים לכינון הקהילה הבהאית הבין לאומית היה שוגי אפנדי, שעמד בראש הדת בין השנים 1921–1957.

דמות מפתח נוספת בהקמת הקהילה הבהאית הבין-לאומית הייתה הילדה יֵן:

הקהילה הבהאית הבין-לאומית מבקשת "לקדם שלום עולמי באמצעות יצירת התנאים בהם תוכל להתפתח אחדות כמצב טבעי של הקיום האנושי", וזאת על ידי קידום ויישום של עקרונות המבוססים על האמונה הבהאית. הקהילה הבהאית הבין-לאומית שוקדת גם על שמירת זכויות האדם, קידום נשים, חינוך עולמי, קידום ופיתוח של מערכת כלכלית שוויונית והוגנת, הגנה על הסביבה ופיתוח תודעה אזרחית עולמית.

כדי להשיג את מטרותיה, הקהילה הבהאית הבין-לאומית משתפת פעולה עם ממשלות, עם האו"ם ועם ארגונים נוספים, לא-ממשלתיים ובין-לאומיים. במאי 1970, קיבלה הקהילה מעמד מייעץ במועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות. בשנת 1976 היא הצטרפה לקרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים. החל משנת 1989 הקהילה הבהאית הבין-לאומית עובדת בשיתוף פעולה עם ארגון הבריאות העולמי, כמו גם עם שלוחות ויוזמות אחרות של האו"ם, ביניהן קרן הפיתוח של האו"ם לנשים (UNIFEM) והתוכנית הסביבתית של האו"ם. הקהילה הבהאית הבין-לאומית משתתפת ביוזמות נוספות של האו"ם, כדוגמת פסגת המילניום, שם הוזמן להשתתף נציג בהאי והיה הנואם הלא-ממשלתי היחיד.לקהילה הבהאית הבין-לאומית יש משרדים במשרדי או"ם בניו יורק ובז'נבה, ושליחים מטעמה נמצאים במשרדי הארגון בערים שונות (אדיס אבבה, בנגקוק, וינה, ניירובי, רומא). בחיפה נמצא המשרד למידע ציבורי, העוסק בהפצת מידע אודות הדת הבהאית ומפרסם את הידיעון "מדינה אחת".

בשנת 2013 נבחר ד"ר ג'ושוע לינקולן לתפקיד המזכיר הכללי של הקהילה הבהאית הבין-לאומית.

חיים נחום אפנדי

הרב חיים נחום אפנדי (1873 – 1960) היה דיין, פוסק, בלשן, היסטוריון ומלומד יהודי יליד מניסה, ששימש כרב הראשי (חכם באשי) של יהודי האימפריה העות'מאנית (1906 - 1920) והרב הראשי של יהודי מצרים (1925 - 1960).

ידי האמונה

בדת הבהאית, ידי אמונת האל (באנגלית: Hands of the Cause of God) או ידי האמונה, ובאופן לא רשמי הידיים, הוא הכינוי שניתן לקבוצה של אנשים שמונו לכל חייהם, ושתפקידם היה להפיץ את האמונה הבהאית ולהגן עליה. לפי צוואתו של עבד אל-בהאא ימונו "ידי האמונה" על ידי שומר האמונה ויסורו למרותו. סך הכל מונו חמישים איש לתפקיד, ארבעה על ידי בהאא אללה, ארבעה על ידי עבד אל-בהאא ו-32 על ידי שוגי אפנדי, אשר מינה עשרה נוספים לאחר מותם. חלק מ"ידי האמונה" נמנים גם עם 19 שליחי הבהאא אללה.

בעת מותו של שוגי אפנדי ב-1957 לא היה לו יורש, אך 27 אנשי "ידי האמונה" בחרו מקרבם תשעה חברים שכונו "המשגיחים" או "המפקחים" (Custodians), ואשר הנהיגו את התנועה הבהאית. המשגיחים סיימו את תפקידם עם הקמתו של בית הצדק העולמי ב-1963. מאז, הדת הבהאית מונהגת בידי בית הצדק העולמי באמצעות מנגנון המנהל הבהאי.

אחרון חברי "ידי האמונה" נפטר ב-2007, והתואר שוב אינו מוענק לאיש.

מקדש הבאב

מקדש הבאב (פרסית مقام اعلی - "המקום העליון"; ערבית ضريح الباب - "צריח הבאב") הוא מקדש בהאי השוכן במתחם הבהאי על מורדותיו הצפוניים של הכרמל בחיפה, והמכונה לעיתים "כיפת הבהאים", "כיפת הבאב" או "כיפת הזהב". המקדש היה לאחד מסמליה הבולטים של העיר חיפה.

במקדש שמורים שרידיו של סיד עלי מוחמד שיראזי, מייסד הבאביזם שנודע בכינוי ה"באב" ("השער"), הנחשב למבשר הראשון של הדת הבהאית. למרות שהמקדש נחשב בעיני הבהאים כמקום השני בקדושתו לאחר אל-באהג'ה בעכו, הוא ללא ספק המבנה הבהאי הידוע ביותר בישראל ובעולם כולו, והוא מזוהה עם הדת יותר מכל. המקדש הוא כיום אחד משני אתרי העלייה לרגל החשובים ביותר למאמיני הדת הבהאית.

מייסד הדת הבהאית, בהאא אללה, הורה לבנו, עבדול בהאא, את המיקום המדויק להקמתו של המקדש, בעת סיור שערכו יחדיו בחיפה ב-1891, שנה לפני מותו של הראשון. עבדול בהאא תכנן את המבנה, וזה הוקם מאוחר יותר על ידי נכדו, שוגי אפנדי. בשנת 2008 הוכרז המקדש, יחד עם מספר אתרים בהאים נוספים בחיפה ובגליל המערבי, כאתר מורשת עולמית.

מרתה רוט

מרתה לואיס רוט (באנגלית: Martha Root; ‏ 10 באוגוסט 1872 -‏ 28 בספטמבר 1939) הייתה עיתונאית במקצועה ומורה בעברה, אשר הפכה לבהאית בפיטסבורג בשנת 1909. ב-1915 היא ערכה מספר ביקורים לקהילות בהאיות באסיה ובמקומות נוספים, כאשר היא מפרנסת את עצמה על ידי פרסום מאמרים בארצות הברית. ב-1919, כתוצאה ממשיכתה לספרו של עבד אל-בהאא "איגרות התוכנית האלוהית" (Tablets of the Divine Plan) היא החלה במה שתהיה מאוחר יותר משימת חייה, והתחילה לקדם את הבשורה הבהאית במספר ביקורים באמריקה הלטינית. בביקוריה היא נאמה וערכה שיחות עם קבוצות שונות. פעמים רבות שוחחה עם קבוצות תאוסופיות וקבוצות אספרנטו. בנוסף, היא כתבה מאמרים על הדת הבהאית עבור עיתונים וכתבי עת, הכניסה ספרים בהאים לספריות ברחבי העולם ויצרה קשר עם פקידים ממשלתיים, מחנכים ורבים נוספים. היא ערכה ביקורים ארוכים אחרים: בין השנים 1923–1930 היא ביקרה במזרח הרחוק, אוסטרליה, אירופה, המזרח התיכון והודו. לאחר מכן, לאחר שהות של שנה בקנדה ובארצות הברית היא חזרה לאירופה (1932–1936) וגם למזרח אסיה, סרי לנקה הודו ואוסטרליה (1937–1939). היא נפטרה בהונולולו לאחר חזרתה ממסעה האחרון. בעוד שהתעלמה מבריאותה וחייה רוב הזמן בעוני, היא דחפה את עצמה לנצל כל הזדמנות לקידום האמונה הבהאית, תוך שהיא יוצרת מספר עצום של קשרים חזקים (ביניהם המלכה מארי של רומניה). היא הייתה הראשונה שערכה שידור רדיו בנוגע לאמונה הבהאית (בפרת', אוסטרליה, 1924). באירופה עזרה למסד את הלשכה הבהאית הבינלאומית (International Baha'i Bureau), והרחיבה רבות את הקשרים של הקהילה הבהאית עם קהילת האספרנטו. שוקי אפנדי מינה אותה בשל פועלה לאחר מותה "יד אלוהית" ותיאר אותה כבהאית נצחית.

ספרות בהאית

המונח הכתבים הבהאיים מתייחס למכלול הכתיבה בנושאי הדת הבהאית מפרי עטם של מנהיגי הדת, יחידים ומוסדות, ויצירותיהם של אחרים שהוכרו כדמויות מפתח על ידי הדת. בדומה לכתבים בדתות אחרות, כוללים כתבים אלה תפילות, דרשות והטפה רוחנית, פירושים, כתבים היסטוריים, ביבליוגרפיה, חומר לימודי, אפולוגיה ועוד. חלק ניכר מהכתבים הבהאיים המוקדמים נכתבו כמכתבים ליחידים ולקהילות, וגם כיום ממשיך בית הצדק העולמי לעשות שימוש בתכתובת כאמצעי מרכזי לתקשורת. רוב הכתבים הבהאיים המוקדמים, ובכלל זה כל כתביו של בהאא אללה, נכתבו בפרסית או בערבית, אך עם השנים תורגמו לשפות רבות. הדת הבהאית אינה מכירה ב"שפת קודש" אחת מיוחדת; היא מאפשרת לכל מאמין להשתמש בשפתו הוא או בשפה הנוחה לו ביותר. תרגומיו של שוגי אפנדי לאנגלית והתרגומים מטעם בית הצדק העולמי אחריו נחשבים למוסמכים ובעצמם בעלי מעמד של ספרות קודש.

מלאכת האיסוף, הקיטלוג, התרגום ואישור המקוריות של הכתבים מסורה בידיהן של הספרייה הבהאית הבינלאומית ושל מחלקת המחקר של בית הצדק העולמי. חשיבות רבה יש למקוריות ולאמינות של חיבורים שונים העוסקים בתולדות הדת הבהאית ובמנהיגיה. לדוגמה, "רשמי עולי הרגל" הוא הכינוי הניתן לכתבים העוסקים בדמויות המרכזיות של הדת הבהאית מנקודת מבטם של מבקרים ועולי רגל. חיבורים אלה אינם נחשבים לספרות קודש או ספרות היסטורית רשמית, אך הם תורמים להבנת ההקשר ההיסטורי והחברתי של התפתחות הדת. לכן, המופקדים על הנושא מרחיבים כל העת את מעגל הכתבים המאושרים, ובין אלה גם תרגומים הזוכים להכשר. גם מבחינת תרגום ספרות הקודש קיים קושי: אמנם בעבר התפרסמו תרגומים שונים ליצירות שונות של מנהיגי הדת (למשל, בהאא אללה), אך תרגומים לא היו רשמיים. רק תרגומים של שוגי אפנדי או כאלה שקיבלו את אישור בית הצדק העולמי נחשבים לתרגומים רשמיים.

עבד אל-בהאא'

עבדֻ אל-בהאא (פרסית וערבית عبد البهاء; נולד בשם עבאס אפנדי; 23 במאי 1844‏ - 28 בנובמבר 1921) מנהיגה של הדת הבהאית לאחר מות אביו, בהאא אללה, מייסד הדת, שנפטר ב-1892. הקדיש את חייו לקידום אמונתו של אביו ועודד הקמה של מוסדות בהאיים מקומיים. לאחר שחרורו ממאסר, עבד אל-בהאא יצא לסדרה של מסעות במערב על-מנת להפיץ את הדת מחוץ לגבולות המזרח התיכון. מינה את נכדו שוגי אפנדי ליורשו.

עיריית חיפה

עיריית חיפה היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר חיפה. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית חיפה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

פתווה

פתווה (בערבית: فتوى, תעתיק מדויק: פַתְוַא) הוא פסק הלכה מוסלמי שניתן על ידי מופתי, ומספק הנחיה בנושא ספציפי. הפתווה לא מחייבת את כל המאמינים המוסלמים, אלא רק את המופתי שהוציא אותה ואת מאמיניו, שבוחרים לאמץ אותה.

הפתוות עוסקות בכל תחומי החיים, ולעיתים נדירות עוסקות בהכרזת מלחמה או בכוונה להרוג. אחת הפתוות הבולטות ביותר היא הפתווה שהכריז אוסאמה בן לאדן בשנת 1996, ובה הכריז מלחמה על ארצות הברית וישראל.

על אף שהמופתי לא אמור, מבחינה הלכתית, להיות כפוף למדיניות השלטון המוסלמי, היו ניסיונות רבים לאורך ימי הביניים לגייס את המופתים לשירותי המדינה המוסלמית ולפקח על פרסום פסקי הלכה אשר נראו שהם מנוגדים לשלטון הקיים. כך למשל במאה ה-18 רצה השליט העות'מאני לכבוש את העיר בגדאד מידי הפרסים ולכן לחץ על פוסק הלכה בשם נוח אפנדי לפרסם פסק הלכה נגד השיעים.[דרושה הבהרה] בפסק ההלכה טען נוח אפנדי שהשיעים הם כופרים, ועל כן המלחמה אשר מנהלת המדינה העות'מאנית נגד פרס היא מוצדקת ונחשבת כמלחמת מצווה. פסקי הלכה פורסמו גם על מנת להצדיק מהפכות נגד השלטון הקיים. מוחמד עלי, במהלך מרידתו בשלטון העות'מאני, גייס פוסקי הלכה סורים אשר פרסמו פסק הלכה שנאמר בהם שהשליט העות'מאני מושחת ולא מתנהג בהתאם לשריעה, ולכן המרידה נגדו היא מוצדקת.

בתקופה המודרנית, בעקבות אימוץ החוקים המערביים על ידי מרבית המדינות המוסלמיות וירידת מעמדה של השריעה, הפך מוסד הפתווה לתחליף עיקרי לחוקים השרעים ובכך העביר את סמכויותיו גם לנושאים אשר היו קשורים בשריעה עצמה. המדינות המוסלמיות כיום מנסות להשגיח על המוסד הזה על ידי שיוכו למוסדות השלטון ובכך לפקח על פרסומי פסקי ההלכה השונים.

ניסיון הקודיפיקציה של פסקי ההלכה על ידי המדינות המוסלמיות נבע גם הוא מרצון המדינה לפקח על פרסום פסקי ההלכה. בסוף שנת 2006 התקיים בפרלמנט המצרי דיון על הקודיפיקציה של פסקי ההלכה. בהצעת חוק אשר הגיש חבר הפרלמנט המצרי מצטפא אל-גנדי נאמר שיש צורך בענישת פוסקי הלכה אשר פרסמו פסקי הלכה נגד בני הדתות המונותיאסטיות. הצעת החוק הייתה על רקע פסקי ההלכה השונים אשר פרסמו פוסקי הלכה שונים נגד ביקורי היהודים בחצי האי סיני ונגד הנוצרים אשר חיים במצרים.

צ'ארלס מייסון רמי

צ'ארלס מייסון רמי (מאנגלית: Charles Mason Remey; ‏ 4 בפברואר 1974 - 15 במאי 1874), שנמנה עם "ידי האמונה"(hands of the cause of god), קבוצה מצומצמת של בהאים שנבחרו על ידי מנהיגי הדת להפיץ ולהגן על הקהילה הבהאית, נולד ב-15 במאי 1874 בברלינגטון איווה שבארצות הברית. הוא נודע בניסיונו לייחס לעצמו את תפקיד יורשו של עבדול בהאא (Abdu'l Baha) כשומר הברית של הדת הבהאית ובעקבות ניסיון זה הוגדר כמפר הברית הבהאית ונודה מהדת על ידי העולם הבהאי ושאר "ידי האמונה"

שוגי אפנדי

שוגי אפנדי רבאני (או שוקי אפנדי) (פרסית וערבית شوقی افندی; 1 במרץ 1897 - 4 בנובמבר 1957) היה מנהיג הדת הבהאית מאז מות סבו עבד אל-בהאא' ב-29 בנובמבר 1921 ועד מותו שלו ב-1957.

התואר הרשמי של תפקידו, כפי שהגדיר זאת סבו, היה שומר הדת (The Guardian). שוגי אפנדי פעל רבות למען הדת הבהאית והיה בעל הישגים רבים בקידום והתפתחות הדת. הוא נמנע מלהיות מנהיג אישי ורוחני כמו סבו, עבד אל-בהאא', ובחר להתמקד במיסוד מערכת בירוקרטית שלמה של דת מתרחבת.

שליחי בהאא אללה

שליחי בהאא אללה (בפרסית: نخستین پیروان بهاءالله, או پیروان اولیه بهاءالله) הוא תוארם של תשעה-עשר ממאמיניו המוקדמים של בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית. שליחי בהאא אללה מילאו תפקיד חשוב בהתפתחותה של הדת הבהאית במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ומעמדם בעיני הבהאים דומה לזה של השליחים בנצרות או אלצחאבה באסלאם. התואר הוענק להם על ידי שוגי אפנדי, מנהיג הדת בין השנים 1921–1957.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.